יום שבת, 21 בפברואר 2015

גברים בשלג





סופת השלגים שירדה כאן בימים האחרונים, הביאה לי תיאבון לצאת אל הערבות הלבנות , לדהור כאחוז אמוק בין הטרשים, ולהתמזג עם הטבע הקריר בימים הכי יפים שלו-אחרי הסערה.
השכמה רגועה בשבת בבוקר לא הצליחה להניע אותי לצרף אלי אף אחד לחוויה. לא מהמשפחה הקרובה ולא אף אחד מחבריי הגרושים, אלה שיכולים (תיאורטית) בהתראה קצרה לעזוב הכול ולהצטרף לכל גחמה, ובטח לכזו שיש בה גם אלמנט של התרגשות .
הייתה לי ברירה? יש דברים שחזקים ממני.
ה"גבר" הקוריאני שחיכה לי בחניון (ואני לא מתכוון לפאטריק קים המפורסם גיבור ילדותנו ההוא עם ידיו המיובלות והמסוקסות) קרץ לי כמבין עניין.
זה בין גברים. העניין הזה.
יצאנו לדרך .השמש הפציעה במזרח ,הטמפרטורה הייתה 14 מעלות צלסיוס והרדיו ניגן שירים רבים ועדכונים מועטים על הפרעות בתנועה.
היינו אופטימיים להחריד.
הרי ירושלים זה המקום הכי קרוב למרכז לפגוש בו שלג (כשיש), הגישה קלה (בד"כ) ומהירה, ואפשר לסגור עניין בחצי יום . סיפור של באנו-ראינו-צילמנו-אכלנו-חזרנו.





תיק תק.
עניין שגברים מבינים בו.
כביש אחד  לבירה כבר המה תנועה, שנעה כדבוקה במהירות של מאה קמ"ש בממוצע.
זה סביר מאד לעומס.
מזלי שבפניה לכיוון בית שמש העומס הוקל. כביש 38 ההולך מדרום לצפון הוא כביש שיש בו כיף מוטורי. הוא כביש המצטיין בנופים הרריים חוצה חורשות ויערות קק"ל. הוא מתפתל ומתעקל ואינו משעמם לנהיגה. בכל זאת עזבנו אותו סמוך למושב אשתאול בפניה שמאלה (מזרחה) לכביש 395 העולה לכיוון רמת רזיאל-צובה.


זהו אחד הכבישים היותר יפים בארץ. נקודה.
יש בו קטע של נתיב נסיעה אחד החותך בסלע מחד ובעצים הצומחים מהערוץ הנחל מאידך, זה קטע בו כל הנהגים מחויבים לעודף התחשבות , ולאחר שמסתיים המקטע הזה מתחילה עליה לכיוון מושבי הרי ירושלים.
אני מתחיל להבחין בשוליים  שיש בהם שיירי שלג ההולכים ומתעבים ככול שהעלייה הופכת גבוהה יותר.
בנקודות מסוימות כבר עוצרות משפחות חסרות מרגוע בערימת השלג הראשונה, פורקת את מטען ילדיה ומרגיעה את הקריז.

אני מושך לכיוון הר אדר.
זה אחד המקומות הגבוהים בסביבה שאף פעם אינו מאכזב אותי. הוא יפה לטיולים  בקיץ ומדהים בחורף.
בשנה שעברה הסערה הותירה במקום שכבת שלג עבה אפילו שבועיים לאחר שהסתיימה, אבל גם היום נראה האזור כולו כלקוח מגלויות נוף שוויצריות. כמעט. מכל מקום נראות גבעות לבנות שעצים ובתים פורצים מתוך השלג. זהו מראה מהסוג שהעין אינה שבעה מלראותו.


אני מעמיד את הספורטאג' הנאמן שלא מוציא אפילו צפצוף טרוניה על גבעה קטנה ומושלגת ומתחיל לעשות לו "בוק" מכל זווית ואפשרות. והוא, כדוגמנית מנוסה משתף איתי פעולה ומראה לי את הצד היפה שלו. האטרקטיבי והמושך.
אני מחפש אתרים שיציגו אותו במלוא תפארתו.

גבר בשלג.
מקומות בהם השלג כבר הפשיר הופכים לדרכי בוץ ושלוליות , והספורטאג,, כדרכם של גברים חוצה אותם כאילו לא מדובר בדגם שתיים על ארבע.
מאה שישים ושישה  הסוסים שתחת רגלי הימנית שועטים בדרכים הסובבות את הר אדר והסביבה. אני מקבל את המסר כי הכוח עומד לרשותי בכל עת ובכל תנאי. ברור שלא באנו לחפש צרות, כי מי שמחפש כאלה ימצא אותן בכמות הרבה יותר ממה שרצה מלכתחילה.
השמש שמפציעה לכמה דקות מתחלפת פתאום בכסות עננים כהה שממטירה על הסביבה מטח ברד כבד ומורידה את הטמפרטורה ל-3 מעלות צלסיוס.




בנקודה זו נדלקת נורת אזהרה בלוח השעונים שמתריעה בפני אפשרות לקרח על הכביש.
כשזה קרה לי בפעם הראשונה לא הבנתי מה זה ונאלצתי לפנות לספר הרכב ולחפש את הנורה המוזרה הזו.
השלג מוציא את כול הגיפאים בעלי הטרקטורונים וכל כלי שיש בו ארבע על ארבע לחפש אקשן. כל השאר מחפשים "שלג, להראות לילדים".



לאור ריבוי הרכבים בכביש ובשבילים אני מחליט כי מיצינו את החוויה., ומתחיל בירידה חזרה.
הפעם הנתיב הנגדי שעולה למקום ממנו באתי עמוס ברכבים החל מהצומת למטה בכביש 38 עד בואכה רמת רזיאל . עיקר העומס נובע מאותה נקודה שבה הכביש הופך לנתיב אחד צר.
בגלגל"צ כבר מבשרים על פקק תנועה אדיר החל ממחלף ענבה (היציאה ממודיעין) עד מחלף חמד, מהלך שבימים כתיקונם אורך כעשרים דקות גג הופך לנהיגה איטית ועצבנית של קרוב לשעה !
בירידה, לפני המפגש עם כביש 38 מצאתי קרחת יער מופזת קרני שמש ופריחה של עירית 



אני לא יודע איך זה אבל השלג הופך את הנהגים הכי חמים בשטח לסופר רגועים. לא שמעתי אפילו צפצוף אחד מאחור של נהג חסר מנוחה.
שלג יש  מספיק לכולם וכולם יגיעו. אפשר להיות רגועים.
אולי מה שאנחנו צריכים בתכל'ס זה מזג אוויר אירופאי כדי שנתחיל להתנהג בהתאם.
הנסיעה חזרה למרכז היתה כל כך קלה ומהירה שעוד בטרם הגענו לנתב"ג שבה ועלתה הטמפרטורה ל14 מעלות אביביות ונעימות. ככה זה כשיש גג שמש פנורמי מעל ראשך ואתה יושב ומתפנן בכורסת העור הזאת, מחזיק את ההגה בקצות האצבעות. המוזיקה עוטפת אותך מכל עבר, הרכב נוסע במהירות שיוט קבועה. פשוט תענוג .
אני לא יודע מה ההרגשה בגרסה החלשה יותר של הג'יפון המדהים הזה, אבל  מיום שהוא נכנס לחיינו לפני ארבע שנים,(הראשון) וחצי שנה (השני) , אנו מוצאים בו יותר ויותר כלי שמנייד אותנו בנועם ובבטחה .
גם על כביש וגם מעבר לו.
גבר.
כבר אמרנו. לא?






קיה ספורטאג' EX   2.0 ליטר שנת דגם 2014




* צילומים - ירון הולנדר, פברואר 2015

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל