יום שבת, 20 ביוני 2015

קזינו רויאל

לפני 25 הייתי הפנים הידידותיות הראשונות שז' ראה בתאגיד. עובדה שאנחנו חברים מאז ועדיין. לכן מצאנו לנכון לחגוג את מחצית היובל במלון עמוק, הכי עמוק בארץ.
גם הכי חם. כיאות ליחסינו...
גילוי נאות ראשון: זאת לא הפעם הראשונה שבחרתי להתארח במלון רויאל רימונים ים המלח.
גילוי נאות שני: אני לא משלם עבור האירוח שלי.
ואולי בשל שתי הסיבות שלעיל, דווקא היה מאד צורם לראות כבר בשעה הראשונה לבואנו סימנים של הזנחה קלה בחלקים הציבוריים של המלון, דלתות שצידן  סדוק ומקולף, שולחנות שבורים בלובי, כורסאות שחוקות. ועוד.
כבר אמר בזמנו ראש עירית ניו יורק המיתולוגי רודי ג'וליאני "בחוק החלונות השבורים", כי אם מזניחים בעיה קטנה וקלה היא הופכת לבעיה גדולה ומסובכת, ולעיתים מה שנדרש היא רק עין בוחנת ומישהו שיזיז את מי שצריך.
בכל מקרה האהבה לים המלח היא שמחזירה אותנו שוב ושוב לאותו מקום.

יש משהו קסום באזור הזה. השקט והרוגע, הניתוק מהמולת המרכז ומלחצי העבודה, שברגע שנושמים את האוויר רווי הברום הזה הופכים לזומבים של הנאה.
מלון רויאל רימונים שוכן במתחם בתי המלון של עין בוקק, מעל חוף הרחצה הציבורי הגדול. נקודת זכות הראשונה של המלון הזה היא בחניון הציבורי הגדול של אורחי המלון. מאז שהמועצה המקומית החליטה לצבוע את כל הסביבה בכחול לבן ולהפעיל פקחי חניה, החניה בכל הסביבה הפכה להיות יותר ויותר בעייתית וכל מלון מתמודד עם הבעיה בעצמו.
לבאים לאזור יש ידיעה ברורה כי לא באים לכאן בשביל קניות או בידור יוצא דופן (למעט אירועים ספורים במצדה, הופעות של פעם ב..).
מי שבא לכאן שלא על מנת להירפא ממחלת עור, בא לעשות כלום. לנוח עד כלות הנשימה. לרבוץ בבריכה או במרחצאות או סתם לבהות בהרים המתנשאים מעל, ולכן היצע הבילוי של בתי המלון שואף  לאפס פלוס,(לא שזה רע בעיני).
פעם בשנות התשעים היה מסתובב כאן מפעיל בינגו מקומי שהיה עובר בערבים בין בתי המלון ומעביר בחינניות את לילות הקיץ החמים, כך למדנו לספור באיטלקית, גרמנית, רוסית ואפילו באידיש אם היה צורך.
מצד שני ז' דבוק לטלוויזיה כאילו גילה את ההמצאה רק היום. החל משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות הקטנות של הלילה.
למלון נרשמה גם נקודה שלילית ממש ברגע הרישום. במלון הזה לא מונהג שירות אינטרנט אלחוטי חינם.
כיום זהו צורך בסיסי למרבית המתארחים, גם למי שבאים רק עם טלפון חכם (ופחות מזדקקים לשירות) ויותר לתיירים עם טאבלטים או מחשבים ניידים. לדרוש עשרות שקלים ליום עבר אינטרנט אלחוטי זו דרישה מופרזת שבהרבה בתי מלון בישראל כבר הפסיקו לדרוש, וכדאי לבתי המלון שטרם עשו כך להפנים ולספק את השירות, זה טריוויאלי בדיוק כמו המיני בר בחדר.
קבוצות המגיעות למלון מתכבדות בשולחן עמוס שתיה קרה, עוגיות ופירות. יש כאלה שארוכה להם הדרך ונעימה קבלת הפנים הזו.




קיבלנו חדר בקומה ה-11 (מתוך 18). החדר מסודר, מרווח ונקי ,ויש בו כל מה ששניים צריכים בשביל להעביר כמה לילות.

הכול ברמת ה-"בסדר". רמת ההזנחה שראינו במרחב הציבורי לא באה לידי ביטוי בחדר עצמו. (תרשום נקודה חיובית אמרתי לעצמי). בחדר מיטה זוגית הניתנת להפרדה, מקרר מיני בר סביר, טלוויזיה, קנקן לתה\קפה. וכן כורסה היכולה להפוך למיטה נוספת
ומרפסת הפונה לצד הדרומי ממנו רואים גם את הים, גם את הבריכה, גם את ההרים ממערב וגם את שאר המלונות שנמצאים בהמשך. בקיצור- נוף !


ארוחת הערב (ואלה שבאה לאחריה) הצביעו על מגמה שציינתי בתחילת הפוסט.  גם המזון "סובל" מהזנחה יצירתית.
אורח בא למלון כדי למלא מצברים במנוחה, בפעילות  ובהנאה מאוכל כזה שאין (בד"כ) בבית.
הארוחות התגלו בתפריט חסר מעוף, בטעמים תעשייתיים, ובמגוון שחוזר על עצמו.
לדוגמא-שולחן הגשה שלם מנוצל לעוד ועוד צלחות של מלון ואבטיח מידי ארוחת ערב.

ארצנו התברכה בפירות קיץ טעימים ומרעננים ובמלונות רבים מציבים מבחר של אגסים, תפוחים, ענבים, אפרסקים משמשים ועוד .בכל ימי שהותנו במלון לא היה אפילו פרי אחד בארוחה.
מה שכן היו אלה אותן עוגות פרווה מלאות מרגרינה . לא טעים ולא בריא.
לא מזמן הייתי במלון אחר בארץ שבו בכל ארוחה הייתי צריך לבחור מה לא לאכול וכל ויתור לווה בדמעות צער שכן המבחר היה מפתה ומעבר לסף הקיבולת, כך שזו כנראה רק תוצאה של החלטה, מה ואיך. זה הסיפור.
סיור במלון לוקח את האורח למתחם הספא בו יש בריכת מי ים המלח חמימים וצורבים במיוחד וג'קוזי פינתי.


בחורף זהו מתחם נעים מן הסתם. בימות הקיץ החמים מאד רק מי שחייב את זה לעצמו יגיע לשם.
העיסויים שהמלון מציע התגלו כיקרים מאד (190-500 ₪) לפי סוג ,כך שלא בדקנו.
במרכז יש אופציות זולות בהרבה.



הבריכה החיצונית מוקפת במיטות שיזוף רבות והמרדף היחיד בזמן שהותך שם זה אחרי הצל לפי זווית השמש המשתנה. מוזיקת רקע נעימה מנוגנת לאורך שעות הפעילות כאשר בשעתיים האחרונות כשמיעוט אנשים נמצאים שם האווירה הופכת לרגועה יותר וזה הזמן לצ'יל-אאוט איכותי.
אפרופו הבריכה- בפינה אחת של הבריכה יש מפל מים שנחמד לעמוד תחתיו ולידו פינה דמויית ג'אקוזי עם מים מבעבעים בעוצמה.
הסנק-בר בבריכה מספק ארוחות קלות במחירים שהייתי מציין כגבוהים מידי. אבל מי שחייב ממילא לא עושה חשבון.
אני העדפתי להעביר את הימים בין חדר האוכל לבריכה. ספר טוב, בירה קרה ובריכה בה אפשר להצטנן הופכים את "הסבל" לנסבל.
קשים חייו של ההדוניסט הבטלן.

היות והמלון ממוקם מעבר לכביש המפריד בין החוף הציבורי למלון, והיות ורבים הם הקשישים הפוקדים את בתי המלון, מפעיל גם מלון רויאל שירות של עגלת גולף לימוזינה (יעני קצת יותר ארוך מהמקובל), כהסעה למתקשים לרדת במדרון לחוף של המלון.
זהו חוף מחודש ומסודר שהופרד מהחוף הציבורי לנופשי בתי המלון בלבד. יש בו מלתחות ומקלחות, ואפילו חצר סולריום לאלה שצריכים שיזוף אינטימי.


החוף עצמו מסודר בשביל מחופה דק, יש עמדת מים קרים ומציל, מיטות שיזוף רבות והחול גם על החוף וגם זה שבתוך המים רך ונעים.
אז לסיכום מה היה לנו?

מלון סביר למי שהמילה סביר מספיקה לו.
חניה, שירות לבבי, חדרים נקיים ומרווחים, בריכה טובה, ספא למי שצריך.ים המלח עצמו.

מה לא היה?
איכות (זאת מילה גסה??) - איכות הציוד במרחב הציבורי, איכות המזון, תחושה כללית.
 








ז' ביקש לציין בעדינות כי לטעמו זהו מלון לגריאטרים , אין בו פעילות בערבים, כלי האוכל בחדר האוכל לא היו נקיים דיים ובסך הכול התרשמותו היא בינוני מינוס.
אבל זו דעתו.
כנראה לא נגיע שוב בהקדם לפני שנשמע על שינויים.

לא סתם בחרתי לקרוא לפוסט כפי שבחרתי, לפעמים הבחירות שלנו בחיים הם כמו בקזינו, או שמצליח או שלא, בכל מקרה "הבית" תמיד מנצח. גם במקרה הזה לא משנה מה ירגישו האורחים כל עוד המלון תמיד מלא.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל