ישנם עמים בעולם בהם המעבר
מגיל הילדות והנוער אל עולמם של המבוגרים מחייב יציאה אל השדות והיערות כדי לצוד
אריה, היפופוטאם או סתם תנין מגודל כאות לאומץ לב המקנה לעלם מעמד ראוי.
התמזל מזלו של העלם
הפרטי שלנו שאינו נזקק לכך, היות וגבעתיים
סיטי אינה מתהדרת ביערות עד, וההיפופוטאם הכי קרוב נמצא מאחורי הגדרות של הספארי
של העיר השכנה, ברם, גם אנחנו צריכים לציין את המעבר לגיל האחריות, והמקום ממנו
כבר יכול לרכוש בירה ולהטיס חמקן (או להיפך).
אי לכך הפעלנו קשרים
(יענו התקשרנו שבוע קודם לאירוע) והבטחנו לעצמנו מקום בסטנד-ביי. השמועה אומרת כי
ברגע שאדם נולד כדאי להזמין מקום לבר מצווה שלו או אם אין מקום אז לשריין לפחות
למסיבת הרווקים. כנראה מישהו בשמיים חשב עלינו במיוחד, כך שלפתע נפתח פתח שאיפשר
לנו להגיע לחגוג בשבת בצהריים.
התייצבנו במועד
באיזור התעשייה של נתניה, ושם בינות למחסנים ומוסכים, לבין מבנים תעשייתיים גדולים,
נחבאת תחת שלט צהוב מהוהה מסעדת "אלבמה. המעשנה".
אפשר לומר שהשלט מבשר
את התפאורה הפנימית. באחת הביקורות שקראתי לפני בואנו, נכתב שם שהפנים מזכיר פאב
של קיבוץ בשנות השבעים, אז אומנם נכחתי כאן בשנות השבעים ההן, אבל בפאב קיבוצי מעולם לא ביקרתי כך שנאלצתי
להפעיל את הדמיון. בכל מקרה אין כאן כל השקעה
בכל מה שקשור מסביב לאוכל.
לא בשואו-אוף ולא במה
שלא מעניינים קרניבורים שבאים ללעוס.
לא קיש ולא מנות
פתיחה. לא עיצוב מוזיקלי שעוטף אותך, ולא תפאורה חשוכה כמקובל במדינת תל אביב
ומסעדותיה החשוכות.
תפריט המסעדה המלא כתוב בגיר על לוח מעל המטבח. אין כאן הרבה אפשרויות.
המלצריות החביבות
(שתיים במספר) מזרימות לשולחן קערות סלט ירקות פשוט, כרוב כבוש משימורים (ההוא
מהפלאפליות),
ונזיד שעועית עם בשר טעים מאד. שכל נסיון לקרוא לזה חמין או להשוות
אותו למאכל הדוחה (לטעמי) ההוא נועד לכישלון - זה פשוט, ופשוט שזה טעים.
אל השולחן מגיע איתן,
שמודיע שהוא האחראי, מתעניין אם אנו מנוסים בהלכות המקום או באנו לראשונה. למי שבא
כאן לראשונה הוא ממליץ לקחת מנת טעימות הכוללת בין 4-6 נתחים שונים (140-175 שקל לסועד),
אי לכך החלטנו כי החוגג יזמין מנה כזו ששניים יכולים לטעום ממנה,
האחר הזמין מנת
פילה (כ-350 גרם, 170 שקלים) עליה מונחים פיסות חזה אווז שזו היתה מנה שחשקה בה הזוגית.
אך היות והיא לא מנה בפני עצמה היא החליטה לקחת על עצמה את עול האווז שנפרד מכבדו,
לבדה.
היות וכאמור המסעדה
לא לוקחת על עצמה דבר מעבר לבשר מומלץ להביא שתיה מהבית או לקנות מהקיוסק הצמוד
שתיה מוגזת או בירה או כל סוג אלכוהול. אנחנו הבאנו עמנו מארלו ירדן בציר 2014
שילווה את הארוחה. יין שלא משתלט אלא בן לוויה מושלם.
אני מהמר על זה שכל
קיומו של הקיוסק הצמוד נובע מהמסעדה השולחת אליו לקוחות מאונס. אחלה דיל.
אל השולחן מגיעות
המנות כשהן מוכנות, ולא מחכים לכולן ביחד, כך שיוצא שהבילוי הקבוצתי מתארך ומאפשר
לפתח שיחה בין מנה למנה וטעימות כוללות מהכול.
כפועל יוצא שכל המנות
מגיעות ישר מהתנור עצום המידות הנמצא בלב המטבח כשהן בשיא חומם.
מנת הטעימות הגיעו
לפי הסדר – שתי פרוסות צוואר חזיר, עם מחית חרדל חרפרפה. היה בסדר.
במנה הבאה הגיעו פיסות
סינטה. נקיות משומנים, צרובות מבחוץ וורדרדות מבפנים. ולאחר שנעלמו תוך שניות
הגיעו פיסות נתח קצבים שמיימיות וטעימות להפליל.
אני חייב לציין כי אין
הגיון כלכלי להזמין מנה אחת ולהתחלק בה ובעלותה, שכן החיוב הוא ממילא עבור שניים,
אז לכן כדאי פשוט להזמין שתי מנות כאלה,
בכל מקרה, ליחיד זו מנה נחמדה ומשביעה.
שבענו בזכות הטעימות משאר האופציות, הסלט ונזיד השעועית הזכור לטוב.
לקינוח הובא לשולחן
טס ועליו כוסיות תה קטנות ולצידן גביעים קטנים עם מיני מוס ומאלבי.
540 שקלים כולל תשר
סיכמו את הצטרפותו של הילד אל עולם המבוגרים. מזל טוב חומד שלנו.
* מיותר לציין שהמסעדה אינה כשרה
דוד פנקס 47
נתניה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל