יום שני, 10 בספטמבר 2018

או, אם ג'י




תחל שנה וברכותיה.
שנה חדשה היא פתח להתחלות חדשות. אנו אוהבים להתחדש ולהתרגש ממעשים וחומרים, ולהשאיר אחרינו את מה שישן ועבר זמנו.
גם במחשבות וגם ברעיונות, ותחילתה של שנה מסמנת את הקו הזה בין מה שהיה ומה שיהיה.
לא מזמן נחת בישראל הג'יפון של חברת MG המיתולוגית, וחשבתי לעצמי שאכן ממש ערב החג ראוי שאקח אותו לסיבוב.
אולי גם לי תהיה הארה והתחדשות.
ביום שישי בבוקר קיבל את פני ניב בלובינסקי בגן שורק. הוא מוביל אותי לMG דגם ZS (שיקבל להלן את שם החיבה זדאס) בצבע כחול ים מהפנט. הוא מסביר לי על המערכות השונות ושולח אותי לסופשבוע שכולו נחת.

"כחול אשר על שפת הים"
 ההתרשמות הראשונית מאד חיובית מאיכות חומרי הבניה וההרכבה. מהעיצוב הפונקציונלי והנוח לשימוש. כל מה שצריך היכן שצריך.

המזגן עוצמתי  במיוחד וזאת כבר התחלה טובה או מדויק יותר לומר שזה משב רוח רענן. מערכת המולטימדיה קלה מאד וידידותית למשתמש אך לא כוללת אפליקצית ניווט. למחזיקי האייפון מצורפת כאן מערכת אפל קאר שמשקפת את המכשיר על הצג הגדול. משתמשי אנדרואיד ידרשו להוריד אפליקציות יעודיות .
הישיבה, כמצופה גבוהה ורואים ברור וצלול מכל הכיוונים.
הכניסה לספסל האחורי טיפה נמוכה. צריך לשים לב לא לקבל את המשקוף בפדחת, אך הספסל האחורי מרווח דיו לשלושה מבוגרים.
רכב המבחן מתהדר בגג פנורמי עצום (אצלי תמיד פתוח) עם אפשרות הצללה בוילון רשת חשמלי. ריפוד דמוי עור נוח ותומך ושישה רמקולים משובחים שמעבירים את הצלילים נקיים ונעימים לאוזן.
גג פנורמי מלא
לקחתי את הזדאס לכמה צילומי חובה בחוף פלמחים הסמוך ונסעתי הביתה.
הנסיעה הראשונית שקטה ונוחה מאד.
אומנם זהו מנוע זעיר של אלף סמ"ק בסך הכל, אבל אין לו במה להתבייש כלל וכלל. בגבעתיים הוא מטפל היטב בכל הבאמפרים של השכונה ומשכך את הזעזועים משל היה רכב שטח שעולה כיפליים ויותר. רשמתי נקודה לזכותו.
נקודה נוספת הוא מקבל בתא המטען עם הרצפה בעלת הגובה המשתנה המאפשר הגדלה או הקטנה של נפח המטען. פתרון מבריק ושימושי.
אני מתכנן לו יום שבת שלם להוכיח לי מה הוא שווה.
אפרת, חברתי לניסויי הדרך והצילומים מצטרפת אלי מוקדם בבוקר.
החלטנו שניסע למוחרקה שבמרומי הכרמל.
היא מסכימה מייד שנעים לה מאוד ונוח.
אם האשה נותנת אור ירוק לבחירות שלך אתה תמיד תהיה לפחות בחצי הדרך להחלטה הנכונה. מן כלל חיים שמגלים במרוצת החיים והניסיון.
שיהיה מוחרקה. מה כבר יכול להיות ?
אז מכאן למעשה הכל מתחיל.
שנה חדשה והתחלות חדשות. זוכרים ??
מנוף הפעלת בקרת שיוט
בקרת המהירות  ("הרגילה" ולא אדפטיבית) נקבעה למהירות החוקית של כביש החוף והס הושך בחלל הזדאס. הפעלנו את היו טיוב כדי ליהנות מהסאונד הנעים והמוזיקה שהרימה לנו את מצב הרוח, כאשר חלפנו בכביש החוף על פני  קיסריה, שאלתי את אפרת האם היא היתה איי פעם בג'יסר א זרקא. קוראיי הוותיקים כבר קראו את חוויותי כאן, וכמה אני אוהב להגיע לכפר הזה שהרשויות והממשל הזניחו והתעלמו הרבה מידי שנים. מצד שני אני לא היחיד שאוהב את המקום.
חבצלות החוף קידמו את פנינו בפריחה סתווית,
 
                                                                                                                                                                                    חוף הדייגים והצוק שלידו המו מטיילי שבת, ודייגים שבאו להטיל חכה לים הסוער.
מסעדת החוף עוד לא פתחה את שעריה למבקרים, ואפרת לא יכלה שלא להתלהב כפי שקורה למי שמגיע לכאן לראשונה.
לי זה תמיד מזכיר תמונות מחופים נידחים באפריקה, כאלה שרואים בתוכניות של נשיונל ג'יאוגרפיק, למשל.
אני מחליט לקחת את ההרפתקה שלנו צעד אחד קדימה, ונוסע דרך הכפר דרך הבתים שהכי קרובים לחוף, מחפש דרך להגיע לחוף מצידו השני של נחל התנינים.
בשלב מסויים הגענו לגבעה רמה ממנה נשקף נוף כלפי בקעה מצפון לכפר. בבקעה זו יש שרידי קשתות עתיקות ומבנים מסקרנים, דגל של רשות שמורות הטבע והגנים מתנוסס שם, וזו כבר סיבה טובה דיה לרדת לשם.
ממש במקרה הגענו לשמורת נחל תנינים. אודה ולא אבוש ומעולם לא הייתי כאן.
בחניון יש מספר מכוניות מועט, מה שמרמז שגם הרבה אחרים לא מכירים.

22 שקלים למבקר ונכנסים לעולם אחר.

 שמורה נחבאת ומקסימה. אנו מוזמנים להצטרף  אל הפקח שפותח עבורנו את הסכר הרומי העתיק שפועל באמצעות גלגלי שיניים וחבלים, ומדגים את זרימת המים באתר שסיפק מים לעיר קיסריה. נחל התנינים היה בשעתו, בזמן ההוא, נחל אדיר ורחב שהרומאיים החליטו לבנות סכר כדי להעלות את מפלס המים כדי שיוכלו להעביר אותם דרך אמת המים אל העיר קיסריה.
הסכר הזה מרמז על רוחב האגם שנוצר. הביזנטיים שהגיעו לכאן אחרי הרומאים פיתחו רשת תעלות חצובות בסלע עם גלגלים של תחנות קמת שניצלו את כוח זרימת המים כדי להקים כאן מרכז אזורי אליו היו מגיעים מכל האזור לטחון קמח.

כיום יש מספר גלגלים שפעילים כאשר הפקחים פותחים את התעלות לזרימה. שביל דק עץ מעל המים מוביל לשביל סובב הסכר שנפגש אחר כך לשביל לאורך הנחל שמגיע עד שפת הים, ומתחבר למסלול האמה שחוזר לנקודת ההתחלה.
חצבים שמתחילים את פריחתם כאן מבשרים על עונת הסתיו הבאה ומתקרבת.
אחרי הצעידה במסלול הסכר ( את מסלול הנחל נעשה בהזדמנות אחרת) התיישבנו באולם קטן וממוזג לראות סרטון קצר על האתר.
במקום יש גם שירותים אקולוגיים ללא שימוש במים, נקיים וללא הריח האופייני של אלו הכימיים.
בקיצור, אתר מומלץ לביקור ממש מתחת לאף.
יצאנו משם בחזרה לכביש 4, ונזכרתי במקום שהייתי בו לפני כשנה, מחצבה ישנה ולידה מסילת ברזל וקרונות ישנים. חשבתי שיהיה מעניין להגיע לשם עם האוטו. הכניסה לשם צמודה למצודת שוני. שער סגור מנע את כניסתנו לשם ומצד שני גם בשוני לא הייתי מעולם (אפילו לא בהופעות שיש שם), וגם אפרת לא.
אנחנו בהתחלות חדשות, זוכרים?
נכנסנו לעלינו לחניה העליונה ביותר והחננו את הזדאס מתחת לעץ שמטיל צל גדול.

יש כאן אנדרטה לפורצי כלא עכו, ומצבות ישנות של חללי האצ"ל. במקום גם שלושה מוזיאונים שהיו סגורים  אולם המדשאות הרחבות והשקט מאפשרות לכל החפץ בפיקניק רגוע להגיע לכאן.
אי אפשר כמובן להתעלם מהתיאטרון הרומי המשמש להופעות, קטן בהרבה מאחיו הסמוך שבקיסריה אבל מצד שני גודלו הקטן מאפשר הופעות אינטימיות עם צפיה נוחה מכל כיוון לבמה. גם לכאן נצטרך להגיע מתי שהוא.
קרוב לשם צמוד לאורט בנימינה (סמוך למעיין עין צור על שביל ישראל) ניצב דבור ישן של חיל הים שמחכה כנראה לצונמי. מבחינתי עוד רקע הולם לזה שעוקץ אותנו היום.
כלי (ו) כלי
עכשיו כדי לחזור אל המסלול שלנו שיוביל אותנו למוחרקה חזרנו לכביש העולה לזיכרון יעקב, חצינו את שער הכניסה למדרחוב העתיק וירדנו בחזרה לכביש 4 והמשכנו צפונה. חלפנו על פקק פורדיס ההומה במבקרי מסעדות השבת והירקנים אשר על הכביש, ופתאום קפצה לנגד עיני הכניסה לכרם מהר"ל.
"וואו,את חייבת לראות את המצפור שיש כאן", אמרתי לאפרת וסטיתי ימינה. חלפנו על הכניסה לעופר עד שנגלתה לנו חנייה גדולה לצד הכביש ושלט האומר כי הגענו לחוות מקורה, בית בד ויקב.

נכנסנו בשביל הבוסתן. מצד ימין יש חנות שמוכרת את תוצרת החווה. שמן זית קטיפתי, טחינה משומשום מלא טעם ממכר, יינות של יקב אמפורה הסמוך, כלי חרס ריבות וזיתים. מקבלים פה תיאבון חד משמעי.
המוכר אומר לנו כי אם נמשיך בשביל הבוסתן נגיע ליקב.
 השביל המרוצף אבנים עם ריחות מרווה באוויר, עובר בין עצי זית מימין ושדרות גפנים שהגיעו מצרפת משמאל, עד שמגיעים לבית שנחת כאן ישר מטוסקנה. בכלל כל המקום והאווירה משדרת מקום אחר בעולם.

דלת עץ גדולה עליה כתוב "אמפורה ". קולות צחוק עולים מתוך הבית, אני מעז לפתוח אותה ולהכנס.
חלל גדול מלא אור שנשבר בדרכו על גלריית בקבוקי יין, מקדם את פני הנכנס ושלום חייכני מצוות המקום.
חן החיננית מקבלת את פנינו, שואלת ומסבירה על המקום, ואף מביאה לנו שתי כוסות יין כדי שנכנס לאווירה. היא מציעה לנו להצטרף לסיור קצר וטעימות. 

שנסרב?
שירן מלווה אותנו בסיור שמתחיל בסיפור על החווה והיקב הצמוד, על הנשים שמתפעלות את המקום, ולוקחת אותנו להכיר את מירם היינן, הגבר היחיד כאן וזה שאחראי על הטעמים של היינות. הענבים הנבצרים מאוחסנים לתסיסה במיכלי נירוסטה גדולים, ומועברים אחר כך לחביות יין חדשות לחלוטין, אנו נחשפים למרתף היינות הקריר בו מאוחסנות המון המון חביות להתיישנות היין,
ובסוף אל "הספריה" בו מאוחסנים הבקבוקים.
יקב אמפורה הינו יקב בוטיקי המפיק עד 70,000 בקבוקים בשנה ונקרא על שם אמפורה. כלי חרס עתיק לאיחסון יין ושמן. היין אינו כשר (היקב פתוח בשבת) ונמכר כאן במסעדות מסויימות ובחנויות יין מתמחות ברחבי הארץ.
מחירי היינות מתחילים ב-80 שקלים ומטפסים.
אי אפשר לצאת מפה בלי בקבוק כלשהו – היות ואני אוהב את הלבנים הקלילים יותר, לקחתי את המד וויט 2017 שטעמו הקליל והפירותי כבש אותי מיידית. אפרת לקחה את המארלו אורגני 2013 בעל הטעם העמוק.
נפרדנו כידידים והבטחתי לעצמי כי כאשר מישהו אחר ינהג אגיע לכאן לטעימות משמעותיות יותר.
נכנסנו לסיור קצר בכרם מהר"ל והתרשמנו מאיכות החיים של מי שחי ועובד פה. בכניסה לישוב ישנו  לוח גדול עם כל העסקים הביתיים שיש פה. רפואה אלטרנטיבית לצד אומנות ואירוח.
ביציאה אני מבחין בדרך נוף יער חוף הכרמל. זה המקום אני מחליט שבו ניתן לזדאס להראות לנו מה הוא יודע לעשות על שבילי קק"ל.
קטן עליו !!

                                 
  הזדאס מרחף על שבילי הכורכר הלבנים כאילו היו כביש אספלט חלק. הוא בולע כל מהמורה וקפל קרקע פתאומי מבלי להעביר את הלם המכה ליושבי תא הנוסעים. כל כך רגוע ומלא כוח בכל רגע, מה שנותן לנהג בטחון מוחלט ברכב. גובה הג'יפון הזה מאפשר לקחת את השטח בקלות מבלי לשכוח לרגע שיש מגבלות  מסויימות. שבילי כורכר זה בדיוק הכוס תה לזדאס.
במרומי דרך הנוף מגיעים אל חניון המגדל - מצפור עופר. מגדל תצפית שמדרגות חשופות סובבות אותו מבחוץ. לצערנו הרבה העליה סגורה ומשמשת אך ורק את יערני הקק"ל. הייתי פה לפני המון שנים והתצפית מלמעלה שווה את העליה. אנו מתנחמים בתצפית מהמרפסת הגדולה. מישור החוף נפרס לנגד עינינו, מתחנת הכוח בחדרה מדרום, דרך בריכות הדגים של מעגן מיכאל וחממות של הישובים הסמוכים עד צפונה לפאתי חיפה.
אנשים מגיעים לכאן כדי לחגוג אירועים שונים.
השמש כבר הייתה במרומי השמיים כששמנו לב שהבטן מקרקרת. המשך הדרך בכביש 4 אני מבחין בכניסה לעין הוד.
"שמעת על עין חוד" אני שואל את הנוסעת שלי.
כשהיא עונה לי בשלילה אני שוב סוטה מהדרך ואומר לה להתכונן לרולר-קוסטר של החיים, והפעם אני מתכוון לכביש הנהדר שמוביל מעין הוד לעין חוד.
קוראיי הוותיקים זוכרים בוודאי את שכתבתי על "הבית בעין חוד" הנפלאה. אפרת לא קראה, אז במהלך הכביש אני נותן לה תקציר מהיר על העומד להתרחש, חשתי כי המיצים שלה החלו לעבוד ככל שהתקרבנו.
יש פה עוד מישהו שזו לו פעם ראשונה בה הוא צריך להפגין את כוחו. הכביש הצר והמפותל מלא מהמורות, סיבובים עליות חדות וירידות מפחידות. המנוע הקטן יוצא פה גדול. לא מאפשר לדרך להפתיע אותו לא מוכן. זמינות הכח בכל תנאי ובכל שלב. 111 הסוסים הסיניים האלה מובילים אותך בביטחה ובאמון מוחלט במערכות שידעו להתמודד עם כל קושי ותרחיש.
שעה נעימה וטעימה עברה עלינו במסעדה ואז נזכרנו (שוב) שהמוחרקה עוד מחכה לנו.




חזרנו לכביש 4 עד הפנייה לבית אורן בכביש 721.
 הכביש הזה זכור לאומה מהשריפה הגדולה שהיתה כאן לפני כמה שנים, הזיכרון האישי שלי לוקח אותי 40 שנה אחורה אל השבוע הראשון שלי בצבא כאשר הייתי בגיבוש לקורס חובלים היוקרתי. הגענו לכביש הזה בתחילתו של אוגוסט חם עם מדים נוקשים ונעליים חדשות, עלינו אותו עד הפיסגה, וירדנו בצידו השני של ההר בנשר תוך כדי עמידה במשימות סיזיפיות שונות ומוזרות, ואז נשבעתי לעצמי כי יום יבוא ואנצח את העליה הזאת גם ברכב. לא פעם ולא פעמיים כבר חזרתי אל ההר כדי לנקום, אבל היום זוהי שעת מבחן כי  העולה החדש עולה אולה.
העברתי את מוט ההילוכים למצב ספורט דינמי, הצמיגים יללו בסיבובים החדים אך נדבקו לאספלט כמסטיק משובח, המובילאיי המותקן כאן שובר את הדממה כאשר אני זולג מקו הנתיב שלי, אך המנוע על אף שהיה במצב ספורטיבי לא תירץ זאת בסל"ד מצווח, נהפוך הוא, לדעתי אפילו שמעתי צליל זלזול. כאילו אומר לי –"?נו, מה? זה כל מה שיש לך בשבילי ??"
עצרנו ליד האנדרטה הגדולה לזכר הניספים בשריפה, מקדישים דקה לזכר אומץ ליבם והקרבתם.

כביש 721 מסתיים בכיכר. ימינה  על כביש 672 לעוספייא דליית אל כרמל והמוחרקה, מטרת הטיול שלנו להיום  ושמאלה לחיפה.
החלטנו כי מיצינו. התרשמנו מספיק.
יאללה חזרה הביתה.
והמוחרקה ? לשם כבר נגיע עם רכב אחר ביום אחר ועם הפתעות חדשות.
אז מה היה לנו?
נסיך כחול (יש מבחר צבעים לבחירה) עם מנוע קטן שיוצא גדול בכל פרמטר. מפתיע בנוחותו ובמה שיש לו להציע.
נסעתי  במהלך סופ"ש הזה 330 קילומטר בתנאי דרך משתנים ולא קבועים בצריכת דלק ממוצעת של 12.5 ק"מ לליטר. נתון מכובד ביותר.
חבילה משתלמת ביותר כאשר לוקחים בחשבון גם עלות ביטוח זולה משמעותית מהמתחרים שלו.
חברת לוביניסקי מאפשרת לכל החפץ להזמין את הרכב אליו הביתה לבדיקה ל 24 שעות כאשר הכל נעשה דרך האתר. זוהי גישה חדשנית ושונה מהמקובל.
החלטנו פה אחד  (טוב נו שני אנשים בסך הכל) כי מי שיחליט לאמץ את האם ג'י זד אס לביתו לא יפסיק להתפעל להתרגש ולהתחדש בכל פעם מחדש.
108 אלף שקל על הכביש. שווה !!!
שנה טובה. שנה של התחלות חדשות.

ירון הולנדר.
ספטמבר 2018




אם ג'י דגם זד אס (MG-zs)
ג'יסר א זרקא
שמורת טבע נחל תנינים
מבצר שוני
חוות מקורה
יקב אמפורה
כרם מהר"ל
דרך נוף יער חוף הכרמל
מצפה עופר
מסעדת הבית בעין חוד
אנדרטה לניספי השריפה כביש 721 מול בית אורן

5 תגובות:

  1. נהנתי מהכתבה, רכב סיני מעניין. נראה שהם מצליחים ליישר קוו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אל תתפלא(י) אם הסינים יכבשו את עולם הרכב תוך 5 -10 שנים גג. אסור לזלזל.

      מחק
  2. יופי של כתבה פירסומית.( רק לא עתוב במפורש "כתבה פירסומית")
    אגב,הכפר ג'סר אזארקה ממש לא מוזנח על ידי הרשויות. מדובר בכפר עויין במיוחד המזוהה עם חמאס,שאחוז הנבערות בו היא הגדולה בארץ, כמו גם אחוז המחבלים שזורקים אבנים על מכוניות בכביש החוף. כמה וכמה יהודים נרצחו שם. ע"ע ז'אן בכור.

    לגבי הרכב? לא רע אבל ממש לא נותן תמורה מלאה למחיר.ע"ע סיטרואן c3, או קאיה החדש

    השבמחק
    תשובות
    1. א. תודה.
      בץ זה לא כתבה פירסומית כי אף אחד לא משלם לי על זה, ואני מפרגן למי שמגיע, ומגיע.
      ג. הייתי בג'יסר א זרקא אין ספור פעמים לא חשתי עויינות או שנאה, נהפוך הוא. נתקלתי באנשים טובים מאירי פנים ומכניסי אורחים.
      ד. אחוז הבערות והאבטלה בכפר אכן גבוהים בגלל מדיניות ממשלתית מוכוונת (ואין קשר לעמדה פוליטית כזו או אחרת)
      ה. יש שם פוטנציאל (בעיקר תיירותי ) ענק, ומתחילה התעוררות בעניין שתמנף את הכפר.
      ו.אכן יהודי אחד נהרג מפגיעת אבן באחת האינטיפאדות. אחד בלבד. לא שאני מקל ראש אבל אי אפשר להכליל כפר שלם בגלל זבל אחד. ומאז יש גדר גבוהה יותר על הגשר ותחנת משטרה בכפר.יש מקום בתוך מדינת ישראל הרבה יותר מפחידים מג'יסר א זרקא ומקבלים פי מליון יותר תקציבים מהמדינה.
      מציע לך לבקר מידי פעם ולא לכתוב דברים לא אמיתיים ולא נכונים

      מחק
    2. ...ולגבי המחיר. האם ג'י נותן תמורה מצויינת לדעתי עבור הכסף.
      גם המתחרות שציינת טובות, אבל כל אחת נותנת תמורה אחרת.

      מחק

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל