יום שבת, 10 ביולי 2021

המלכה האם

 


בבוקר התקשרה אריאלה ממפעל הפיס.

טוב זה לא ממש ככה כשזוכים בלוטו, אבל בשביל ההמחשה נגיד שאריאלה המיתולוגית שלחה את פיית המזל שלה להעיר אותי בבוקר.

פנטזיות, אתם יודעים יש לכל אחד, וכאשר בדקתי את תוצאות ההגרלה מאמש, והתברר לי  כי אני הזוכה היחיד בכך וכך מיליונים, שפתחו לי הצ'קרות וכל מה שיש לי בראש הרבה זמן רובץ בגדר חלומות שאולי פעם יתגשמו.

אז היום זה היום הזה.

היום בו מגשימים חלומות.

מקום בו מתלבטים בבחירת צבע



 איך אפשר לתאר בכלל את האושר שמציף אותך, ומודיע לך כי לא יהיו לך יותר דאגות פיננסיות. לעולם.

וואו.

מאידך קל מאד גם להסתנוור ולהתחיל לשרוף את הכול.

לכן, בתור בנאדם רציונלי שנתקף בבולמוס לא רציונלי, החלטתי באותו רגע נמהר, איך כל היום הזה שמתחיל באושר ועושר, ימשיך ככה לעוד הרבה שנים.

ביטלתי כל פגישה ותכנון שהיו לי לאותו בוקר, ועם הטרנטה שלי שמלווה אותי אי אלו שנים, נסעתי אל בית מפעל הפיס בתל אביב.

כשהברזל חם אומר הפתגם הידוע תן לו חזק עם הפטיש.



לא יודע למי מכם יצא (או שלא), להגיע אל מחלקת הזכיות (הגדולות) של מפעל ההימורים הלאומי.

הם רגילים לראות שם אנשים נרגשים, אבל אחד כמוני שבא עם פוקר פייס ומבט של אחד שבא לפרוע זכיה של שלושה וחצי שקל, הם בוודאי לא רגילים לראות.

בחוץ הפרצוף שלי שידר אדישות, אבל במוח כבר רצו אלף תסריטים והלב שלי עבד בחמישים אלף סל"ד, לפחות.

אחרי כל האימותים הנדרשים, יצאתי אל העולם עם צ'ק שמנמן, נו טוב, כבר לא מחלקים יותר צ'קים בעידן בו העברה בנקאית דרך המחשב הרבה יותר קלילה, אבל הסיפור חייב להיאחז בכמה קלישאות.

לא היה לי הרהור שני כאשר התייצבתי בסוכנות המכוניות המהודרת שנמצאת בהרצליה פיתוח.

שם יודעים לפנק לקוח מזדמן.

אלו שנכנסים לשם יודעים בדיוק למה, ומי ששם יודע לעשות את המלאכה שלו למופת.

הפעם נפל עליהם לוויתן גדול שיודע בדיוק מה יעשה טוב מכאן והלאה.

שלום אדוני, פנתה אלי עלמה יפה, אפשר לשאול במה אתה מתעניין?

כן עניתי.

קודם באספרסו כפול בבקשה, ואחר כך תארזי לי את ההיא, שעומדת שם בפינה. כן, כן, זאת בשחור המהמם הזה.

אני יוצא מכאן איתה.

עכשיו, אבל אחרי הקפה.

קפה בדרך, ענתה, אבל, שאלה בהיסוס, אתה יודע כמה היא עולה ?


ממש לא אכפת לי כל עוד היא באה עם השחור הזה, עניתי, ובלי סוכר בבקשה.

החיים כבר המתיקו לי את עצמם.

שב כאן בבקשה היא אמרה, אלך לארגן את הניירת... והקפה.

גם לה היום הזה יהיה אחרת לגמרי.

היא חזרה אלי אחרי כמה דקות עם צרור ניירת. תחתום לי בבקשה כאן וכאן וכאן, ופה בראשי תיבות, אמרה, ואני, מהנהן ומציית.

סידרתי לך גם מספר רישוי מתאים, כבונוס, היא המתיקה איתי סוד.

תודה מותק, אמרתי לה.

גם לי יש בשבילך מתנה.

זאת שם שעומדת בפינה של החניה... היא הסתכלה דרך החלונות הגדולים מנסה להבין על מה אני מדבר, שם, אני אומר לה, המכונית בצבע אפור אבק, כן כן, זאת.

עכשיו שלך.

תעשי איתה מה שתרצי.

הנה המפתח.

אני מאמין שלפעמים, כשאפשר צריך להחזיר לעולם, אי אפשר לדעת על מי תיפול.

דמעה סמויה בצבצה מזווית עיניה.

תודה, לחשה נרגשת.

איש מכירות נלהב כבר החל להזיז את כל האופרציה של אולם התצוגה כדי לאפשר לי ולזאת שבחרתי בחטף להתעופף מכאן בהקדם האפשרי.

תוך דקות כבר היינו בחוץ, המזגן זמזם חרישית ואני יצאתי אל האופק לאסוף לי הנאות, הבאות צמוד למעמדי החדש בעולם.

הזוכה הגדול של הלוטו. וזה שעכשיו תעמוד אצלו בחניה מרצדס S 500.

 




התקשרתי הביתה.

אשתי היקרה, אמרתי, בא לי קצת חופש מהעבודה, בואי ניסע קצת לטייל, מה דעתך?

סבבה ענתה האשה, אני כבר מתארגנת ובוא לאסוף אותי.


 





מה זאת המכונית הזאת, שאלה כאשר הגעתי, איפה שלנו ?

יש איזו תקלה קטנה, השארתי במוסך, נתנו לי רכב חלופי של המוסך, עניתי.

יופי טופי, אוטו נחמד, ענתה, ושקעה לתוך המסך שלה.

יש אנשים כאלה, שלא יודעים להעריך יצירות.

שנסע אולי לירושלים? שאלתי.



סבבה, ענתה, מה שבא לך.

ירושלים זאת עיר שצריך סיבות כדי לנסוע אליה, לא סתם ככה.

כביש מהיר עם עליות מאתגרות זאת סיבה מספיק טובה, לא?

תמיד יהיה החוכמולוג הזה שאבא שלו היה בפלמ"ח וכל חייו נסע בסוסיתא, שיגיד, אבל תגיד, איך היא עולה את הקסטל ?

כאילו הקסטל זה סוג של קלימנג'ארו שמסובך לטפס אל פיסגתו.

כולה עליה מתונה בשיפועים לא משמעותיים. ועדיין, הקסטל הוא "סוג של" עליה שבוחנת כמה אוויר יש בריאות של כלי הרכב.


ל-500 הזאת עתירת העוצמה לא היו מפריעים גם עוד 40 מעלות לשיפוע, וגם אם השיפוע היה ישר לפסגת האוורסט, לא פחות !!!

אני מקבע את המהירות החוקית והמקסימאלית, ומהמנוע החזק  ולא שומעים אפילו סל"ד אחד של מאמץ או מחאה.

שקעתי בתוך כורסת העור הרך, מערכת הבומאסטר המשובחת מפיקה צלילים זכים וצלולים של מוזיקה שמימית, ואני תפקידי להחזיק את ההגה בקצות  אצבעות כנגן נוסף בקונצרט המכני הזה.

הנוף חולף מבעד לשמשה הגדולה עליה מוצגים נתונים שונים בתצוגה עילית בתלת מימד, וכל התחושה הזאת כאילו צופים בסרט שכולו טיול.



יש כאן מסך עצום ששיטוט בו כל כך פשוט ואינטואיטיבי, שדיי לסיים כמה שנות לימוד בסיסיות עם הבנה מינימאלית בהבנת הכתוב על מנת לדעת מה מפעיל מה, ומה עושה לנו טוב ונעים.

ה-500 הזאת שכול כולה שיר הלל למלאכת מחשבת של הנדסה מתקדמת, יכולה להשאיר כל אחד פעור פה, אלא אם הוא שקוע במסך שלו, ואפרופו מסכים, גם לכל אחד מאלו שיושבים מאחור יש סוג של טאבלט אישי.

ראיתי כי זוגתי שקועה כל כך במה שמעניין אותה, אז בלא שתשים לב, הפעלתי את העיסוי העדין (אחד מתוך רשימה שלמה של אפשרויות), וצריך היה להקליט את גניחת ההפתעה והחיוך שהתלווה אליו.

יו, זה זז, וכל כך נעים. מלמלה.

אולי תשאיר את האוטו הזה אצלנו? שאלה.

זה כבר מתחיל למצוא חן בעיני. אמרה.

 
ירושלים ביום חול נראית אחרת ושונה מזו של סופי שבוע, אבל בעוד מתוך היוקרה האופפת אותנו, האנשים בחוץ נראים חפוזים וממהרים, אנחנו משייטים בנינוחות ברחובות העיר.

אומנם מעמדי החדש יכול לאפשר כל סוג של השתוללות, אבל כדי לא לעורר חשד אני פונה אל חניון התחנה הראשונה כאן בלב העיר אפשר להשאיר את הרכב ולצאת אפילו ברגל לתור את הסביבה.

החניון הזה צמוד אל מתחם התחנה שיש בה שפע אפשרויות קולינריות ובילוי.

אנחנו יוצאים מהרכב, משאירים אותו לעשות עיניים לכל מי שישים לב, ובהליכה קלילה פוסעים על הנתיב של הטיילת אל גן הפעמון שנמצא מעבר לכביש.

בטיולים ספונטניים כגון זה, אפשר לתת לרגליים לקחת אותך לכל עבר, להיות סוג של תייר בארצך.

גן הפעמון היפה בצהרי היום דיי ריק מנוכחות, מי שעובר בו הם אלו שחוצים אותו מצד לצד בדרכם, ורק מתי מעט מנצלים את המדשאות ופינות הצל כדי למצוא לעצמם רגע של שקט.


החוצה מהגן אנחנו ממשיכים בדרכנו, מקיפים את הגן רק כדי להגיע אל סמטאות המושבה הגרמנית ובתיה המיוחדים.

מי שרגיל לרחובות ירושלים ושכונותיה הצפופות  צריך להגיע לכאן כדי לחוות משהו אחר.

כאן בשכונה הזאת האווירה אחרת. יש רוגע באוויר ורחובות קטנים עם קסם אירופאי. שונה כל כך.

אפשר לשוטט פה שעות, למצוא פינות חמד, והרבה אופציות לשדרוג חשבון האינסטאגרם.

קצת יותר פרטים והמלצות ניתן למצוא בקישור הבא:

המושבה הגרמנית-ירושלים, טיולי



אחד המקומות המעניינים שדורשים סיור מעמיק נמצא ברחוב עמק רפאים שחוצה את המושבה.

גדר אבן גבוהה  תוחמת את בית העלמין הטמפלרי (שסגור כרגע )  עם בית עלמין נוסף שדלתו פתוחה.

זה בית העלמין הבינלאומי המשיחי.

"...בית הקברות נפתח עוד במחצית הראשונה של המאה ה-19. נקברו בו, בין השאר, בני המושבה האמריקנית ביפו ובירושלים. במקום נקברו בשכבות לאורך של יותר מ-200 שנה של קבורה במקום.


כאן ניתן למצוא קברים של יהודים מומרים, בצד ערבים פרוטסטנטים, אסיאניים, ארמנים ועוד, וכן קברים של אנשים מהעלייה הרוסית האחרונה. בקצהו האחד של בית הקברות טמון יעקב בלום, יהודי דתי שלמד אצל הרב קוק והפך מיסיונר, ובקצהו השני הכומר ג'ון סטנלי גרואל שסייע ל"הגנה" ברכש אוניות להעפלה והיה בן נוסעי אניית "אקסודוס"...

את הצד הפנימי של הקירות הדרומיים והמזרחיים של בית הקברות, מעטרים ציורי קיר גדולים יפיפיים ובהם דמויות מהתנ"ך והברית החדשה..."

בית העלמי הבינלאומי משיחי



בשיחה עם השומר החביב שנמצא במקום, קבענו כי נגיע ביום אחר לסיור כולל בשני בתי העלמין, היות והוא זה שמחזיק במפתח של בית העלמין הטמפלרי.

אי אפשר לבקר בירושלים ללא קפיצה קטנה לשוק מחנה יהודה, גם אם אתה בעליה הגאה של S CLASS מהודרת.

נסיעה קצרה באוטובוס מביאה אותנו אל פתחו של השוק הציורי.

הצטיידנו במה שעושה טוב בבטן, וחזרנו אל ה-500 שחיכתה לנו בשקט.

יש מי שטוען כי צבע שחור מושך יותר חום מרכב בהיר וכי מושבי עור מתחממים יותר. כל אלו לא בחנו את זה מול ה-500 שמצננת תוך מספר דקות את החלל העצום בקור מקפיא, כאילו בחוץ לא שורר חום קייצי של חודש יולי.

ברור מאליו כי כמובן ישנה אופציה לקירור המושבים עצמם.

ככה זה.

וזה רק הפנס הקידמי


בירידות מעיר הבירה  אני מפקיד את הנסיעה לשליטתה הכמעט אוטונומית של ה-500.

כאשר אני זורק לחלל הנוסעים את ברכת השלום - היי מרצדס, המלכה מרצדס עונה לי בקולה המלכותי כיצד היא יכולה לעזור לי, אוהו איך שהיא יכולה.

תפתחי פה, ותסגרי כאן. תעבירי ותבדקי.

מגניב לגמרי.

וההיא שעל המסך, שמחה שיש מישהי אחרת שמעסיקה אותי כרגע.

מעניין מה יש לה במסך שיותר מעניין מהמסך הגדול שבין המושבים.

עד מתי האוטו הזה אצלנו? שאלה הזוגית, לפתע.

עד מתי שתרצי, אני עונה לה. לא מחזיר להם, מה הם כבר יעשו, הא?

 

עד כמה אתה ספונטני, מאחד עד שתיים, אני שואל מאוחר יותר בערב בטלפון את מושיק.

שתיים עונה לי מושיק.

אז אני אצלך בחמש ורבע בבוקר, אני אומר לו.

לזכותם של חבריי אפשר לומר שמי שבוחר להיות ספונטני לעולם לא יתחרט על זה.

אז חמש ורבע בבוקר.

אוהו, אומר לי מושיק, כשאני רואה זיק תדהמה בעיניו. מה זה? זכית בלוטו? (יש מי שבאוטומט מחבר בין נקודות).

ברור, עניתי, יאללה בוא.

לאן נוסעים? שאל.

לים. עניתי.

לים? בחמש בבוקר? מה נהיה? שאל.

הבעיה שהחוף ים זה באילת. עניתי.



לומר נוסעים ב-500, זה כמו לומר ליקקתי סטייק ואגיו.

זה להמעיט מהערך הנדון.

הנסיעה ב-500, בין אם כנהג ובין כנוסע כמוה כריחוף חצי מטר מהאספלט.

המשככים בולמים כל מה שלא ישר כפלס, המנוע שקט, המוזיקה שמיתית, והמושבים בהם שוקעים ברכות מעבירים לך את התחושה של המחלקה הראשונה.

מי שבוחר לשבת בשורה האחורית ייהנה ממרווח רגליים עצום, גם אם הוא מאלו שמתנשא לאזור השני מטר פלוס מינוס.


8 שקעי USB ספרתי כאן, שקע אחד של מתח ביתי 220, עוד אחד של 12 וולט בתא המטען, ושני משטחי טעינה אלחוטיים. אם יש עוד כמה שהסתתרו כנראה שבחרו מסתור טוב.

וילונות צד עולים חרישית להגן על יושבי השורה השנייה מהשמש, והם גם יכולים לבחור האם לפתוח לרווחה את גג השמש שמעל ראשם, או להסתפק בזה שהנהג בחר לפתוח לשוכני השורה הראשונה.

אחרי שעתיים וקצת מצאתנו אנו עומדים בפתחו של קפה נאות סמדר.

המקום החביב הזה, נעים לקפה, ואם צריך עוד משהו בצד. למזלנו השמש לא קופחת מידי כך שאפשר ללגום את הקפה גם בגינה המוצלת.

חברים מעניינים מצאתי ברחבי הרשת, ואחת מהם שמנהלת בלוג טיולים נאה שמה מלי אברמוביץ, וממנה למדתי על מצפור הים האדום.

"...בקצה השכונה הדרומית ביותר באילת, שכונת שחמון, הוקם לא מזמן מצפור חדש, שממנו נפרס במלוא הדרו  מפרץ אילת. מפרץ אילת, זאת לדעת שייך  למועדון המפרצים היפים בעולם שאליו משתייכות 41 ערי מפרץ מ-25 מדינות. מעמד זה זיכה את  העיר אילת להכרה כעיר תיירות בינלאומית מועדפת ובכך העלה את כמות התיירים המגיעים לנפוש בה.

 

הזמן המושלם והמומלץ לעלות לתצפית הזו הוא בין ערביים, בשעה שהים נצבע בכחול עמוק ואורות העיר מתחילים לנצנץ. התצפית מתייחדת בכך שניתן לראות ממנה ארבע  מדינות: ישראל, ירדן, ערב הסעודית ומצרים..."

מלי אברמוביץ, הטוריסטית



כמה פעמים היינו באילת ולא ידענו שישנם מקומות יפים כמו זה. כיף לגלות.

אמרת ים? אמר לי מושיק אחרי שהתענגנו על נוף המפרץ.

שנרד כבר עכשיו?

חוף רויאל ביץ מאפשר גישה נוחה. החנייה קרובה, ומיטות שיזוף מפוזרות לכל דורש.


קצת יותר בעייתי למצוא פיסת צל, אך משהושלמה המשימה, הפקרנו עצמו למים הקרירים והצלולים ואל פוזת השיזוף.

אני רעב, זעף אלי האורח שלי אחרי שעה של מנוחה מוחלטת.

אולי נלך לטרוף איזו שווארמה טובה? ניסה לנגן לי על המצפון.

זרמת איתי בבוקר, אצטרף אליך בשמחה, עניתי.

שווארמה הלב הרחב האילתית הפכה מזה שנים לשם דבר, והיא ממוקמת במרומי שדרות התמרים. לא מקום שתיירי הנופש הבאים לבטן-גב-צד יפקדו, אך למרות זאת המקום הומה אדם, ועמוד הבשר העבה מעיד שכאן לא מתעסקים בזוטות.


מקום נקי וטרי, יותר מזה גם בעלי מרצדס 500 אינם צריכים.


אי אפשר לסיים טיול מענג כזה בלי להיכנס לכמה צילומי חובה בפארק תמנע. ההוד הקדמוני יחד עם היצירה המוטורית הכי חדישה יוצרים דיסוננס אמנותי מרתק ומהפנט.


העמדתי את ה-500 בשלל פוזות מגרות למען הדורות הבאים.



הדרך חזרה למרכז עברה בנעימים ובקלילות, ולמרות ניסיונותיי להוכיח כי אחיזת הכביש המופתית (כולל ההיגוי האחורי המדהים) עם שלל מערכות הבטיחות המתקדמות, לא שכנעו את הנוסע שלצידי כי לא חייבים להיות בשליטה כל הזמן.

אפשר לשחרר, תמיד.

לשחרר תמיד. שבתי ואמרתי לעצמי.

 


סטירה חזקה העירה אותי בבוקר,

מה לשחרר, מה? שכחת שאתה צריך לקחת את הפיקנטו שלנו למוסך? צעקה עלי זוגתי האוהבת, מנערת אותי מקורי השינה המתוקה

ומי זאת אריאלה הזאת שקראת אליה מתוך השינה שלך?  יש לך איזה רומן שאני לא יודעת?

שאלה מתוך סקרנות מופגנת,

ועוד עם אריאלה?

בטח זאת ממפעל הפיס?? המשיכה וגיחכה לעצמה.

היה, וגם היה, מלמלתי.

לרגע חייתי את החלום.

ולחלום שלי יש מעכשיו שם.

קוראים לו מרצדס S CLASS .

 


ירון הולנדר (שירה ומושיק).

יולי 2021

 

מרצדס MTIC 4 5000 S.

מנוע 3,000 סמ"ק, 9 הילוכים.

הספק 435 כ"ס.

מומנט 52 קג"מ.

צריכת דלק (כאילו זה חשוב )1:13 ק"מ ליטר

מחיר: החל מ-1,254,719 מליון ₪ ומעלה (תלוי תוספות)

ובמילה אחת- מושלמת !!!

 


 

 

חניון התחנה הראשונה.

גן הפעמון.

המושבה הגרמנית.

רחוב עמק רפאים.

שוק מחנה יהודה.

 

נאות סמדר.

מצפור הים האדום.

חוף רויאל ביץ.

שווארמה הלב הרחב, אילת.

פארק תמנע.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל