ערוץ דיסקברי.

 

 בשנות השבעים נולד מטבע לשוני שאמר : "ללכת עם ולהרגיש בלי."

שנים הבנו את פירוש המושג, גם עוד לפני שפלומת השפם הראשונה התקשחה לזיפים.

וזאת האזהרה שקיבלתי בעקיפין, ודי חירבה לי תוכניות למסע מהסוג החצי קשוח.

"אחי, אם אתה רוצה להימנע מצרות סע רק בכביש", אמר ויעץ מי שאני מאמין לכל עצה שלו (חוץ משינה חורפית תחת כיפת השמיים), "הצמיגים הללו הם נעלי בלרינה על גוף של רמבו". (מילים שלו, אני אהבתי את הדימוי).

והוא אגב לא היה היחיד שאמר את אותו דבר רק במילים ברורות וחדות.

 

הדימוי הזה יוצר סוג של דיס-הרמוניה בין מה שהיצרן רוצה לשדר, אבל עם נעליים שלא מיועדות להתמודד עם קושי ואתגר, כאשר כל המערכות היוקרתיות והמשובחות באות להראות כי הדיסקברי הנוכחי ממשיך שושלת מפוארת, וכאן החליט מי שהחליט כי רוצים, אבל (כנראה) לא ממש מתכוונים.

ואני, מה אני הולך לעשות עם זה?

בגילי המתקדם אני יודע להנמיך אגו, בעיקר שלא מדובר ברכב שלי, ועוד יותר כאשר הרכב האמור הוא יקר לפי כל קנה מידה.

 

לנד רובר דיסקברי הוא רכב שטח רב-תכליתי שהוצג לראשונה בשנת 1989, ומאז הפך לאחד הדגמים המזוהים ביותר של המותג הבריטי. הדיסקברי נועד לשלב בין יכולות שטח מרשימות לנוחות וביצועים בכביש, ובמהלך השנים עבר מספר דורות ושדרוגים.

לנד רובר מסווגת את הדגמים שלה לפי שילוב של יוקרה ויכולות שטח, והדיסקברי ממוקם במרכז הסולם מבחינת תמהיל של יוקרה, פרקטיות ושטח.

הדיסקברי הנוכחי ממשיך לשלב בין יוקרה, נוחות ויכולות שטח מרשימות. הוא מציע סידור גמיש של עד שבעה מושבים, עם אפשרות לקיפול מושבים חכם בלחיצת כפתור. העיצוב החיצוני מודרני ואלגנטי, עם קווים חלקים ומראה דינמי.

מבחינת השרירים, הדיסקברי מגיע עם מה שיש לדיפנדר הקשוח יותר, ומבחינת המראה והסטייל הוא לוקח אלמנטים מהריינג' רובר היוקרתי,

פתיחת הדלת הכבדה חושף מראה מוכר, (למי שמכיר) שיש בו הידור ואיכות.

אתה לא מצפה לפחות מזה ברמות המחיר הללו.

המושבים הנאים מגיעים בשילוב דו גווני, מגעם נעים, אך משום מה חסרה כאן אופציית עיסוי (ואולי יש ולא מצאתי?).

שורת המושבים השלישית גורעת מקום רב מתא המטען, וקיפולם (לא חשמלי, בניגוד לשורה השנייה), פותח נפח משמעותי לכל מטרה.

מתלי האוויר (אתייחס בהמשך), מאפשרים הנמכה של גוף הרכב, להקלת הטעינה.

אני עולה ומטפס אל מושב הנהג, מולי הגה עור בעל ארבעה חישורים, כשעל שניים מהם מרוכזים כפתורים לתפעול מהיר של בקרות נהיגה, מימין, שליטה על עוצמות סאונד, בחירת תפריטים בלוח המכוונים, ושליטה בטלפון, משמאל.

ההגה ברמת הגימור הזאת מתכוונן חשמלית.

בין המושבים הקדמיים מונחת קונסולה מרכזית אשר מעבר להיותה מקום אחסון בתא גדול, ותאים לבקבוקים/כוסות, יש עליה את ידית ההילוכים הקצרה (אחורה, קדימה, ועוד מצב ספורטיבי), וכן גלגלת עגולה ושני כפתורי לחיצה למצבי נהיגה מעבר לכביש.

על מסך המולטימדיה הגדול יש תפריטים רבים לבחירה וכיוונים שונים, לנוחות, בטיחות, ותפעול.

מערכת הקול של מרידיאן היא זאת שנוכחת בכל דגמי היצרן וכבר הוכיחה את יכולותיה וטיבה.

לדיסקברי שני סוגי מנועי דיזל הנמכרים בישראל, ושניהם בנפח 3,000 סמ"ק.

האחד עם הספק של 250 כ"ס ומומנט חזק של 57 קג"מ, ולשני 300 כ"ס ומומנט עוצמתי 65 קג"מ.

למעט ההבדלים במנועים, שני הדגמים חולקים מראה ומידות זהות.

מתלי האוויר הם בהחלט תוספת משמעותית וייחודית שיש להם שני יתרונות משמעותיים, האחד רכות נסיעה בכביש, ספיגת מהמורות ותחושה של נסיעה בתוך ענן, בשטח טרשי הרמת המרכב המאפשר התרחקות מאבנים גדולות מעל 28 ס"מ מגובה הקרקע בהחלט מהווה גיים צ'אנג'ר.

שינוי גובה מרכב

רכב המבחן מגיע עם מיגון תחתון שהותקן בארץ, ועליו ניכרים עקבות שפשוף ובוץ מנסיעות קודמות, של אלו שלא הקשיבו לעצות החכמים והמנוסים.

ואם אחזור למה שנאמר לי, מידות הצמיגים איתן יוצא הרכב מהמפעל באנגליה הן 255/55 20R, ודופן צמיג זה, אינה מתאימה לסלעים ואבנים שכן היא פגיעה מאד לפנצ'רים מבאסים, מה שלא בא לידי ביטוי בצילומים היפים והמפתים שמציג הפרוספקט אותו לקחתי מאולם התצוגה.

עכשיו, אומר לי קול פנימי, תנסה ללכת בלי ולהרגיש עם.

 

החלטתי אם כך, לבנות לעצמי מסלול שיהיה בו בערך 99% אספלט, ועוד קצת מעבר לו, בעיקר בשביל הצילומים.

אני מאמין ובטוח כי זה שיבחר בדיסקברי לחלוק חיים, ויש לו דרישות מינימום, יעשה בחוכמה ויחליף את הצמיגים למען השקט הנפשי שלו.

המינימום שלי הוא לוותר על מסלול נאה שהוצע לי, ולהגיע לבד למקומות שאין בהם ממש אתגר של עבירות.

 

שבת בבוקר, גשמי הלילה הכבדים לא הותירו חותמם על הכביש המהיר צפונה.

השמש הפציעה, והביאה עימה שמיים כחולים כבונוס.

משום מה (ועובדה זו עדיין קשה לי להבנה), בחר היצרן כי הטלפון חייב כבל על מנת להממשק עם מערכת המולטימדיה.

הלו, זו כבר שנת 2025, ורכב יוקרתי כבר יכול לקבל חיבור לטלפון באופן אלחוטי כפי שעושים זאת בהצלחה מותגים זולים בעשרות מונים.

יתרון הנסיעה העצמית הוא בגמישות היומית, כך שאנו נתחיל בהגעה לישוב כרכום, (הנמצא מעל הכנרת), שם נמצא גישה לירדן ההררי.

הכביש היורד מתחיל במצפה שגב.

"...התצפית היפהפה והלא מוכרת הזאת הוקמה לזכרו של שגב מורדוך, שנפטר ממחלת הסרטן בהיותו בן 13 בלבד. שגב גדל ביישוב כרכום הסמוך לתצפית שמנציחה אותו דרך הנופים בהם גדל.

המבקרים בתצפית יוכלו ליהנות מתצפית נפלאה אל הכנרת, רמת הגולן ובקעת בית ציידא. במקום תמצאו שלל פינות ישיבה מוצלות ושולחנות פיקניק בהם תוכלו ליהנות מארוחה טובה מול נוף פסטורלי..."

כמקובל לאחרונה במקומות רבים, גם כאן ניתן למצוא עגלת קפה לצד התצפית היפה.

מצפה שגב

הירידה מהתצפית אל ערוץ הירדן עוברת על דרך עפר מרובת בורות וחריצים, ויש לנהוג כאן בזהירות מופלגת.

לדיסקברי, כמו לדיפנדר יש מצלמת חזית, עם אופציה לשיקוף תא המנוע, וככה רואים את נתיב הגלגלים ויודעים, היכן לא להיכנס לבורות הללו.

השימוש העיקרי מוכוון כמובן לשימוש בשטח כאשר המצלמה עוזרת כמובן לנתב את הרכב למקומות הבטוחים למעבר.

למטה, עבר בעבר נתיב גשר הדודות.

"...בעבר הרחוק, היה במקום גשר גלילי שחצה את הירדן וחיבר את הגליל (רמת כורזים), עם בקעת בית צידא ורמת הגולן. לאחר מספר שנים, באחת מההצפות של הירדן, נהרס הגשר. הוא שוקם ונהרס לבלי שוב ב־2002, באחד מהשיטפונות בירדן.

למה "גשר הדודות"? בתאריך 28/12/1975 רכב שבה נהג יו"ר הועד למען החייל בצפת, חצה את הירדן עם מספר "דודות" מהאגודה למען החייל מצפת, הרכב נתקע באמצע הגשר, מים חדרו למנוע והוא כבה. בכדי לאפשר מילוט מהרכב, הנהג פתח את הדלת וזרם מים חדר למכונית. אחת מהן טבעה למוות. שאר הנוסעים חולצו בעזרת חבל... "

גשר הדודות

הירדן אומנם אינו בשיא זרימתו כרגע, אבל אפשר בקלות לשבת על אחד הסלעים ולהאזין למוזיקה הערבה של שאון המים הזורמים בשצף.

בקיץ, כשחם, אפשר למצוא פינה לרביצה נעימה.

היה מי שיעץ לי כי לא תהיה לדיסקברי בעיה לנסוע מכאן על גדת הערוץ עד למצד עטרת, אך חוק יסוד אומר כי אם יש ספק אז אין ספק, ולכן שבנו על עקבותינו בחזרה עד כביש 85 המוביל צפונה.

פעמים רבות עברתי בדרכי ליד שלט המציין את מקומו של תל קדש. היום, זו הזדמנות לעצור שם להתרשמות.

אל המקום מגיעים מקצה כביש 899 המתחבר אל כביש 90.

כביש זה (שנקרא פעם "כביש הצפון") מתחבר בקצהו השני ליד מושב לימן בגליל המערבי, מטפס אל רכס רמים שעד לפני כחודש היה סכנה ממשית לנסוע בו.

ממש קשה להאמין.

הנוף היום כולל חלקי חורש רבים שרופים, עדות אילמת לימים ההם (בתקווה שלא יחזרו).

"... תל קֶדֶשׁ (תל קדס) הוא אתר ארכאולוגי בהרי נפתלי שבגליל העליון המזרחי, כשלושה ק"מ מערבית למצודת כ"ח. העיר מוזכרת מספר פעמים במקרא, וכן בטקסטים שונים מהתקופה ההלניסטית. בתקופה ההלניסטית והרומית הייתה העיר פיניקית וכפופה לצור. כיום האתר הוא גן לאומי המכיל שני אתרים: תל קדש שמדרום ־ מערב לכביש הצפון, והמקדש הרומאי שמצפון ־ מזרח לכביש. התל הוא הגדול בתילי הגליל העליון... המקדש הרומאי בצד הצפון ־ מזרחי של הכביש הוא מן המפוארים ביותר ששרדו בשטח ארץ ישראל. מדובר במקדש מונומנטלי לאל בעל שמין, וזאת על סמך מספר כתובות יווניות שנמצאו באתר. בעל שמין היה אחד האלים הראשיים של תושבי המרחב הסורי־פיניקי בתקופה הרומית..."

תל קדש

יהודים וונדליסטים בעלי זיקה דתית קיצונית, הותירו את חותמם בשימוש בצבע תכלת בכיסוי כתובות ומבנים, והאתר עצמו מלבד הזיהום הסביבתי הזה, נעים ונוח לגישה וביקור.

חזרנו על נתיב בואנו עד לצומת כביש 886, המסתיים במשגב עם.

בדרכנו אנו חולפים על פני קיבוץ יפתח, והמצפה הנושא באותו שם, עד לפניה שמאלה על דרך עפר שחלקה מוסתר בחומה גבוהה למניעת ירי ישיר העולה עד למצפה חוסיין.

"... מצפה חוסיין הינו מצפה יפהפה בעל מבנה חדשני ומיוחד . המצפה נמצא באזור יפהפה באצבע הגליל סמוך לשמורת הר נזר. כבר בכניסה אל המצפה ישנם שיחים עם פריחה משגעת של פיגם מצוי. מיד לאחר מכן שלט עץ גדול המוקדש לזיכרו של חוסיין עאמר ז"ל.

חוסיין עמיר עלי עאמר ז"ל היה מפקד בדרגת סגן אלוף אשר התגייס לצה"ל בשנת 1983.בתחילה בתור לוחם בחטיבת גולני עד אשר עבר לתפקיד מפקד גדוד "ברק".

ב 4/31996 נתקל כוח של גולני בחוליית מחבלים בכפר "חולה" אשר בלבנון הסמוכה סגן אלוף חוסיין הוביל את חייליו למרדף אחר המחבלים. במהלך המרדף התפוצץ מטען חבלה אשר הוטמן במכוון על הדרך בה נסוגו המחבלים. כתוצאה מהפיצוץ של המטען נהרג סא"ל חוסיין ויחד איתו נהרגו 3 מלוחמיו הוא הובא לקבורה בכפר ג'וליס בו נולד..."

מצפה חוסיין

אוויר היום אינו צלול במיוחד ועל כן הראות אינה למרחקים, אך גם כך המראה של העמק השלו ממלא את כל הלב.

מכאן אנו שבים אל הרכב שכן השעון מתקתק ויש לנו פגישה אישית עם איזו נקניקיה בהמשך הדרך (או אולי היא הסיבה לכל הסיבוב הזה?).

חשבנו להגיע עד מטולה, לראות מה עוללו השכנים שממול לישוב ההיסטורי הזה, אולם מחסום צבאי מבהיר כי השטח עדיין סגור לביקורים, וכאות לנחמה קטנה ירדנו אל שמורת נחל עיון, לביקור חטוף במפל התנור.

השומר בכניסה אמר שיש זרימה במפל, יתכן כי הוא עובד חדש באתר, שכן זו לא זרימה כי אם זרזיף של תום קיץ שחון.

ראיתי כבר את המפל הזה בתפארתו.

יש אפשרות למבקרים הרוצים בכך, לעלות את כל המסלול עד תחילתו במטולה, אולם מי שיבחר לעשות כן, ידע כי עליו לחזור את כל הדרך חזרה, ברגל.

הסתפקנו בהצצה וכמה תמונות, וחזרנו אל האציל הבריטי שהמתין לנו בדומיה.

מכאן אל היעד, מודיעה לנו הצוענייה שעל הניווט, נדרשת שעה נסיעה.

יתכן והיא לקחה בחשבון עליה תלולה בכבישים מפותלים, אבל לא ידעה כי מדובר בצמד רעב במיוחד, שאחד מהם נהג לא רע (לפחות בעיני עצמו), והמוביל חזק ובעל יכולות, והוא לא מאלו שנולדו על מנת להיגרר מאחור, כי אם להוביל.

זו שאיתי לא דוחה סיפוקים כאשר היא עוברת בקרבת סניף של גלידה בוזה, וזו שבצומת גומא (על הדרך), גוזלת לנו שבע דקות מתוך השעה הכללית (והלא מתוכננת).

הכביש העולה מגונן אל רמת הגולן מתפתל, אך לא מהווה אתגר לדיסקברי שלוגם אותו בקלילות כאילו היה מישור.

מי ש(כבר) יודע מזמין לעצמו מקום במסעדת "נורדן" אשר נמצאת בקיבוץ מרום גולן.

מי שלא, עומד בתור או מתנחם באיזה כנאפה באחד מכפרי הדרוזים הקרובים.

היות ואנו שייכים לראשונים, דאגנו מראש למקום, ובדיוק של יקה המגיע חמש דקות לפני הזמן, עמדנו בשערי המקדש הצפוני לנקניקיות ובירה.

יתכן ויש עוד מנות בתפריט אבל לא הגענו עד הלום מתוך כוונה לנסות משהו אחר.

אביב, הבעלים, מזהה אותי מביקור קודם ומספר בהתרגשות של חברים, על הולדת בתו הטרייה, ומספק לנו טיפים של אחד שיודע על הבדלים בין נקניקיות.

(חשוב לדעת!!).

שמש חורפית מלטפת, נקניקיה טעימה במיוחד מזן שלא פוגשים בסופר, צ'יפס ובירה קרירה ומעולה, הם בדיוק המתכון שמכאן אתה אומר אין לאן ללכת אחורה.

מקסימום לתפוס איזה צימר קרוב ולתת לשקיעה לקחת אותך ברוגע בלי להתאמץ לחזור עכשיו את כל הדרך למרכז.

עוד נקודה אינסטגרמית לצפייה בשקיעה (או זריחה) או סתם כך, נמצאת בשיפולי הקיבוץ והיא תצפית מאגר בנטל.

המוני המבקרים מנציחים את מעמדה הלא מעורער.

 

770 ק"מ שבילית עם הדיסקברי במהלך סוף השבוע עברו ברוגע של מוביל שיודע לאן לקחת אותך בלי שתחשוש לרגע מאי נעימות כלשהי.

המנוע השקט והחזק (כן, גם בגרסתו "החלשה" יש בו המון עוצמה), יכול לסחוב חבורה שלמה המסתופפת בקרבו, גם אחרי ארוחה שכללה יותר מלחמנייה עם נקניקיה וכמה כוסות בירה, בלי להוציא צליל מחאה כלשהו.

הוא מסתפק במועט (יחסית), ולא יהיה מחיר הדלק הפרט שישבור את זה שרוכש אותו בסכום האמור, ובתמורה בין שקל למוצר נראה כי מספר הרכיבים עולה על הסך הכולל, אבל, ויש כאן אבל גדול שהוא זה שיפריד בין הצלחה ללא עוררין, לבין בחינה של מתחרים אחרים (גם כאלו מבית).

לדיסקברי יש את כל הכלים להיות מלך המסיבה אבל עם נעליים כאלו מי יבחר לרקוד איתו?

 

ירון הולנדר (ואפרת)

ינואר 2025

לנד רובר דיסקברי

רמת גימור 3.0D 250 Dynamic SE

 מנוע (דיזל) 3 ל'.

הספק 249 כ"ס.

מומנט 57 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 10.75 ק"מ/ל'.

מחיר 717,300 ש"ח

 

 

כרכום,

גשר הדודות הירדן ההררי.

כביש 899.

תל קדש.

כביש 886.

מצפה חוסיין.

מפל התנור, נחל עיון.

גלידה בוזה, צומת גומא.

נורדן, מרם גולן.

תצפית מאגר בנטל.

* כשאני נפגש עם נקניקיה איכותית ובירה טובה במיוחד, אני חושב על אבא שלי, עמוס, שהיה מוכן לנסוע רחוק לא פחות, וברכב פחות מפואר בשביל כמה רגעים כאלו, ותהא הכתבה הזו, לזכר היותו בעולם הזה, ולמורשת שהנחיל לי.