הסימפוניה החמישית של סורנטו.

 

 בעידן בו רכבים חשמליים חדשים צצים כחצבים לפני הסתיו (מישהו צריך להמציא איזה ניב חדש, לא?), צריך לשוב ולהיזכר כי יש מי ששומר אמונים למנועי בנזין מוגדשי טורבו, שאינם צריכים עמדת טעינה, והטווח שלהם הוא לא צל מעיב במהלך כל נסיעה.

מה עוד כי מי שזקוק לשבעה מושבים, נזקק לרכב מגודל שיכול לנסוע רחוק והרבה, ולכן דגמים כמו הסורנטו של קיה עדיין רלוונטיים מתמיד, ועוברים מתיחות פנים ועדכוני מראה מעת לעת מבלי להפוך זאת לאירוע חגיגי, אלא מסתפקים בהודעה לתקשורת. בין הדגמים אפשר למצוא מספר רמות גימור שיקלעו לטעמו וכיסו של כל מתלבט.

כאשר נכנסים אל חלל הנוסעים מתרשמים מיד מהנדסת האנוש המוכרת של קיה, מאיכות היצור, ובתחושה כי יש תמורה לכל שקל.

וכך הועמד לרשותי הדגם הבסיסי (אורבן), מבין ששה, שגם בתור הזול בחבורה מחירו כ- 242 אלף ש"ח.

דגם זה מונע באמצעות מנוע בנזין בנפח 2.5 ליטר, בעל הספק של 180 כ"ס.

במרבית המקרים, ולמרבית הצרכים נתונים אלו יספיקו לכל בית אב להתנייד לכל מקום, ועם הרבה מקום, שכן חללו הגדול של הסורנטו הינו גדול מאד.

כמה גדול? כאשר השורה השלישית מקופלת יש 821 ל' נפח. (וזה המון!).

זהו הסורנטו החמישי שאני בוחן לאורך השנים, והראשון עם מנוע בנזין טהור. הנה כי כן עברתי על קשת הדגמים וההנעות ורק דגם חשמלי אם וכאשר יעשה את דרכו לארץ ישלים את הסדרה כולה.

החלטתי כי מזמן לא נסענו הכי רחוק, ואך טבעי הוא כי הסורנטו יתאים לריצה למרחקים ארוכים.

זוגתי החליטה שמספיק שאתפרפר עם אחרים (לעת עתה), ולמען חיזוק הזוגיות תכננה לנו פעילויות משותפות.

הזמנו מקום לינה צנוע שזה בדיוק מה שהוא צריך לספק, ויצאנו עם שחר אל הכבישים המהירים דרומה.

היות ואין לו"ז מוגדר למעט ההגעה עצמה, (ואת הטיול האמיתי נעשה למחרת בדרכנו חזרה), בקרת השיוט האדפטיבית נקבעה לרף החוקי העליון, מוזיקה חרישית זמזמה באוזן כרקע, ולנו רק נותר לשבת ולהשגיח שהכול עובד כשורה.

לסורנטו מוניטין ארוך שנים כרכב נוח. בתחילת דרכו היה מוכוון גם לירידה לדרכי עפר ומשעולי דרכים, אבל כפי שקורה אצל בני אדם בקשישותם, המרץ נזנח לטובת הנוחות הכללית, וכיום הסורנטו פחות מיועד להתמודד עם סלעים, ויותר עם הובלת נוסעים בבטחה ובנוחות, ובנקודות אלו רושם הסורנטו הצלחה מלאה.

אמנם לא נזקקנו לצורך למלא את החלל במלוא כמות הנוסעים, אבל לפי התכנונים נזדקק לאותו חלל, לצרכים אישיים, סלש "מסחריים".

 

משום מה הצוענייה שעל הניווט מודיעה חד משמעית כי פער של חצי שעה עומד בין הנסיעה דרך מצפה רמון (ברירת המחדל הנופית והמועדפת תדיר), לזו של כביש הערבה, אם כך ניסע בכביש 90. עד סופו.

4 שעות נסיעה נינוחות ו- 345 ק"מ מפרידים בין גבעתיים לעיר השמש הנצחית, וכאשר המוביל נוח הדרך לא נוראית כל כך.

 

מנוע הבנזין לא יוצא מגדרו כדי להוכיח לנו מה הוא יכול, ומצד שני הוא גם לא עצל. הכבישים המהירים, הריקים יחסית, לא מצריכים עקיפות מהירות או תאוצות שלא לצורך, וכך אגב גם מגיעים לנתון סביר של 13 ק"מ לליטר.

נכון שזה לא היסטרי, אבל סביר ביחס לגודל ומשקל.

לאחר שמתרגלים למנועים חשמליים ופלאג אין חסכוניים במיוחד, רואים כי גם הדינוזאורים שעוד עמנו, שותים בניחותא את נוזל המאובנים העתיק.

בדרך דרומה עלתה בי מחשבה מטרידה- איך בכביש הערבה עדיין אין כיסוי סלולארי מלא?

יש רגעים ארוכים בהם פשוט אין קליטה סלולארית.

מוזר ומטריד כאחת.

 

נעים היום באילת, כמה שהתגעגעתי לזה. רוח חמימה מנשבת, ואפשר להתאפק עם הירידה לחוף לטובת שיפור כלכלת העיר.

כל דבר בעיתו.

חבר אילתי (שנטש את העיר לאחרונה) שיתף אותי במידע מקומי חשוב.

סע לשווארמה אבשי, הוא שלח לי הודעה, ולא תצטער.

כחובב שווארמה מושבע חשוב לי לשמוע המלצות של כאלו שאני מחשיב כאניני טעם, ולכן הפניתי את חרטום הסורנטו אל היעד שנמצא בלב שכונת מגורים וותיקה, ולמרות שאבן השפה לא צבועה כאן בכחול לבן, הפסקתי לקחת הימורים לא סבירים מול רשויות מקומיות אכזריות, והעדפתי להפעיל פנגו ולא להיעקץ ברשעות.

שווארמה אבשי שוכנת בסמיכות לפלאפל אבשי, ועל פי הריח המגרה נצטרך לבוא לדגום גם אותו בעתיד, ונמצא במבנה נושן שנבנה אי שם בשנות השישים.

הזמנו מנה והתיישבנו בחוץ, בצל.

קיבלנו מנה גדושה שגלשה מעל קיבולת הפיתה החמה והבשרנית, אשר הכילה לבקשתנו רק בשר.

הפיתות הנאפות במקום הן אלו שנותנות את הערך המוסף לבשר הטעים לכשעצמו.

שווארמה טובה מזהים ללא קושי, וזו שכאן מצוינת. נקודה.

תודה דויד ידידי, קלעת בול.

 

בנקודת הזמן בה זוגתי פנתה לתחביביה, אני ירדתי להתרווח בחוף של מוש.

למי שלא מכיר ומבכר ללכת אל החוף הצפוני בביקוריו באילת, אספר כי החוף של מוש, הוא הכי אנטיתזה לחוף אילתי.

המזנון והבר המוצלים טובלים בצמחיה עשירה, סטייל תאילנד, יש אווירה של נירוונה באוויר, מחצלות וכריות מפוזרות על החוף מזמינות כל חפץ לבוא ולהתרווח, מול המים, ללא כל מחויבות להזמין משהו, אבל כל כך כיף ונעים שחייבים איזה שייק או כוס בירה. אם לא בגלל הצורך אז לפחות בשביל הנימוס.

חבל שקו המים רצוף אבנים גדולות, ולא חצץ או חול כמו בחופים סמוכים, אבל המים השקופים והצוננים נעימים כתמיד, ושפע הדגה הצבעונית במים הרדודים הופכים את הטבילה לחוויה.

המקום בו החלטנו ללון נקרא שחף ברוזמרין, והוא נמצא בשכונה חדשה לחלוטין, וזו יחידת דיור קטנה, שמספקת צורך לינה בתנאים סבירים עם חניה חופשית ברחוב.

בבוקר תדלקתי מיכל מלא (ומוזל), המד שעל השעון מורה 759 ק"מ טווח נסיעה. נראה היום לפי אופי נהיגה משתנה איך תראה הצריכה.

האתר הראשון בו בחרתי לבקר, הוא בריכת הפלמינגו, הנמצאת כ-7 ק"מ מהיציאה מאילת.

"... הפלמינגו הוא עוף מים גדול, סביבתו הטבעית היא בעיקר באזור אפריקה, אסיה ודרום אמריקה. עוף זה ניזון מסרטנים קטנים ויצורים ימיים החיים במים וזו הסיבה שצבעו וורוד. מקורו המיוחד בצורת אנקול המאפשר לו לסנן את מזונו מתוך המים. הוא נמצא בבריכות המלח של אילת כבר כמעט 30 שנים... אוהב מאגרי ובריכות מים מלוחים, מהם הוא שולה את הסרטנים שהם מזונו העיקרי. שנית הוא אוהב מים רדודים.

בריכות המלח באילת עונים לכל הקריטריונים הללו. ועל כן תפגשו כאן מושבת קינון המונה מעל 400 פריטים בבריכות המלח..."

בריכת הפלמינגו-אילת

ריח חריף של דגים מכה כאשר נפתחת דלת הרכב, ורביעית מטוסים ירדניים המבצעת תמרונים אווירודינמיים מוסיפה עניין לנוף.

הפלמינגו לא נראים מתרשמים מנוכחותנו, או מביעים איזו התלהבות מהסורנטו שהביא אותנו הנה. בשונה מפעמים קודמות בהן היינו כאן, היום אנחנו לגמרי לבד, ואולי זה השקט שלא מניס את הפלמינגו הרחק לגדה הרחוקה.

אנו חוזרים אל כביש 90 רק על מנת לנסוע עוד קצת אל האגם הנעלם בתמנע.

לא פעם ולא פעמיים פקדתי את האתר הייחודי הזה, אבל בכל פעם למדתי משהו חדש, והפעם הגעתי על מנת לצלם את המקום עם רחפן, ועם עד כה חששתי בשל חסימות של האפליקציה, התברר כי מבחינת החוק הישראלי מותר לצלם כאן, וניתן לעקוף את מגבלות היצרן הסיני די בקלות.

(ואני מקווה שלא נכנסתי לאף רשימה שחורה של הרשויות הירדניות).

"... האגם הנעלם נמצא צפונית לאילת סמוך לפארק תמנע, אתר זה שהינו אחת מהפנינים הנסתרות של הדרום. בין מחצבות הנחושת הנטושות בבקעת תמנע נחבא אגם גדול ומרהיב ביופיו, שנחשף רק כאשר מתקרבים אליו ומגלים אותו – ומכאן שמו, האגם הנעלם. מה שמייחד את המקום מעבר להתגלותו הוא הניגוד המרשים בין המים בגוונים כחול וטורקיז למצוקים האדומים המקיפים אותו, שיחד יוצרים נוף מהמם באמצע המדבר. מקור מי האגם הוא למעשה מי תהום אשר עולים ומציפים את מחצבות הנחושת באזור..."

האגם הנעלם-תמנע

היה לי רצון לתפוס בצילום אחד הן את האגם ואת תופעות החריצים העמוקים המככבים באינסטגראם, ואני מקווה כי מבחן התוצאה משביע רצון.

היות וזוגתי לא מכירה את היעד הבא בחרתי להיכנס אל תוך השטח, על מנת להביא אותה למקום בו טרם הייתה.

לפני מושב פארן  על כביש 90 יש ירידה נוחה ימינה אל כביש אספלט ישן, ורק צריך לרדת בזהירות ובמתינות בשל התנועה מאחור.

שלט מורה כי זה הכיוון אל אנדרטת ההולכים לפטרה, אליה נתייחס מאוחר יותר.

סוף סוף קצת דרך עפר בה הסורנטו הגדול יכול להוכיח כי המורשת שלו עדיין פועמת בין חיבורי המתלים המשככים כל מהמורה וחריץ בדרכם אל חלל הנוסעים.

אין כאן אתגרי שטח אמיתיים אבל הגובה מפני הקרקע, המנוע החזק דיו, והמבנה המחוסן מאפשרים לכל החפץ לרדת מהאספלט אל מקומות ראויים יותר.

בנקודה כלשהי באמצע הכלום ניצב עמוד עליו כתוב "גבול לפניך".

אין כאן גדר או מכשול שיעיד משהו אחר, ולפי סימני צמיגים אפשר להמשיך הלאה.

עוברת כל גבול

בשלב מסוים נתקלים בגדר בנויה סביב ערוץ נחל שניכר כי חלקו נסחף במי שיטפונות, אנחנו חוצים פתח לעבר מדרגות בנויות בצלע גבעה אשר בראשה נצבת סוכת תצפית.

"... מאגר עשת הינו מאגר מים גדול באפיק נחל הערבה, הנמצא בקרבת היישוב פארן. בשונה ממאגרים אחרים באזור, שהוקמו לצד הנחל (מאגר עידן, מאגר חצבה) ובערוצים משניים (מאגר נקרות), זהו המאגר היחיד הבנוי באפיק נחל הערבה עצמו. בגבולו המערבי של המאגר נמצא רכס גבעות - גבעות קדם - המקנה למאגר מראה ציורי שאין דומה לו במאגרי מים מלאכותיים בארץ..."

מאגר עשת הדסה

מומלץ לבקר באתר בשלהי החורף או לאחר שיטפונות, ולשמחתי כיום יש מים רבים במאגר, הצובעים את הנוף המדברי בחיים.

היות ונכנסנו לשטח למען הגעה אל אנדרטת ההולכים לפטרה, הניצבת בראש גבעה שהדרך אליה תלולה, ולא מומלצת לבד ו\או עם רכב שאינו רכב שטח, כך ששוב שלחתי את זה שיודע לטוס רחוק וגבוה על מנת להביא תיעוד.

"... בליל שבת, 28 באוגוסט 1953, שודרה ברדיו קול ישראל הודעה קצרה. "בידיעה שנתקבלה זה עתה מרדיו רמאללה בעמאן", נאמר בהודעה, "נמסר כי כוחות הביטחון הירדניים נתקלו בקבוצה של חמישה יהודים ליד משטרת ביר מדכור, ממזרח לגבול עם ישראל, והרגו את חמישתם". החמישה, שתי בחורות ושלושה בחורים בשנות העשרים לחייהם, היו בדרכם לפטרה. הם היו מ"מיטב הנוער", כהגדרת אותם ימים, וחבריהם שישבו ליד מקלטי הרדיו הוכו בהלם. הכל היה אפוף מסתורין. מיתוס הסלע האדום נולד..."

אנדרטת ההולכים לפטרה

בדרך חזרה אל כביש 90 טיפסנו עם הכביש הישן אל מרומי הגבעה עליה ניצבת אנטנה גבוהה ומוצב נטוש של צה"ל.

מכאן, מצפור 90, אפשר להביט סביב סביב, היות וזהו המקום הגבוה ביותר בסביבה, וקל ונגיש להגיע אליו.

מכאן אפשר לראות את האנדרטה, את מאגר עשת הדסה וכל פתחת הערבה הניצבת ממול.

ארוחת צהרים קלה בחרנו לאכול בסניף ארומה בתחנת הדלק חצבה, ובעבור סכום סביר קיבלנו ארוחת בוקר (מאוחרת) סבירה וממלאת.

מכיוון שברגעים אלו ממש מתבצעת מתקפת טילים על ערי ישראל אנו בוחרים לסיים את שלב הטיול בנקודה זו, ולמהר הביתה, אל אלו שהותרנו מאחור.

 

הסורנטו, גם בגרסת הבנזין, מזכיר את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב.

להוביל מספר אנשים, בנוחות וביעלות מרבית. מה שהיה טוב תמיד ממשיך להיות כזה, אין הפתעות לרעה, ואין תלונות על מה שיש.

לפעמים זה כל מה שצריך.

לא לצפות ליותר מידי וכך גם אין אכזבות. (וזהו כלל שנכון תמיד אגב).

ולשאלת השאלות- האם מחיר הסורנטו הוא סכום גבוה, נמוך, או ראוי?

אין לי תשובה חד משמעית לכך, אבל מה שבטוח כי בעידן בו מחירי הרכב נמצאים בעליה תמידית, גם ברמת הגימור הזולה נמצא מערכות בטיחות חשובות, ורשימת האבזור מלאה בכאלו שחשובים יותר או פחות, (תלוי למי), אבל מרשימה ביותר.

בשאר גרסאות הבנזין, כאשר משלמים יותר מקבלים יותר, הנמדדים בעיקר ברמה הקוסמטית.

אבל גם עם האורבן הזה מגיעים רחוק ובנוחות לכל יעד שנקבע.

והחלל הגדול?

אחרי ביקור באילת אפשר לדעת היכן נמצא עכשיו המלאי של מספר חנויות.

 

ירון הולנדר (ושירה)

מאי 2023

 

קיה סורנטו אורבן

מנוע 2.5 ל'

הספק 180 כ"ס

מומנט 23.7 קג"מ

צריכת דלק במבחן 1:10.7 ק"מ\ל'

מחיר 242,475 ₪

 

 

אילת

שווארמה אבשי

החוף של מוש

בריכות פלמינגו

האגם הנעלם

מאגר עשת הדסה

מצפור 90

אנדרטת ההולכים לפטרה, פארן

 

ארומה חצבה