קופה ראשית

 

אם מחשבה יוצרת מציאות, ומילים שנאמרות, מחזקות זאת עוד יותר, מתברר כי זה לחלוטין אמת, כפי שמסתבר בדיעבד.

לפני שיצאתי לדרכי לאסוף את הרכב, כתבתי ברשתות שאני בדרכי לאסוף משהו מגזרת הלאקצ'רי, מתברר כי דגם הקופה שהועמד לרשותי, מגיע ברמת גימור... (תראו מופתעים) לאקצ'רי.

ביום הכי אפור (וקר), בזמן האחרון, קיבלתי לידי את זה המגיע באפור בטון, כהתאמה.

עם ריח של חדש ורק 119 ק"מ על השעון, מגיע הרכב החדש עם גימור פנימי מפואר (כמצופה) בצבע קרם שמנת מהמם.

כבר נהגתי בכל נבחרת הרכבים של ג'ינסיס, ואני יודע למה לצפות, ובכל זאת בכל פעם אני מופתע מחדש.

כאילו, כמה אפשר לחדש, ולסקרן את העין? ובכל זאת, למרות שמגיעים מוכנים, עדיין מתרגשים מהמפגש בכל פעם מחדש.

ההכנה למען האמת, התרחשה מספר חודשים קודם לכן בהשקת הדגם המחודש, ובתוספת דגם הקופה, שלא היה כאן לפני כן. ועדיין, השקות רכבים לעיתונאים הינן טיזר שמחייב כמובן נסיעה, שכן רכב באולם התצוגה כמוהו כפסל במוזיאון. פרט יפה, מיוחד, נדיר, אבל רכב ייעודו לנסוע, ועד שלא ניסע, נחוש, ונתמודד עם פרטים גדולים כקטנים, לא ממש נדע מה איכותו של "הפסל" התורן.

מי שמתעניין יודע כי כבר מתחילת דרכה כמותג עצמאי ב- 2015, ג'נסיס שואפת לשלב בין עיצוב אלגנטי, חוויית נהיגה מתקדמת, וחומרים יוקרתיים עם מחירים תחרותיים יותר לעומת מותגי הפרימיום הגרמניים.

עיצוב הרכבים מתבסס על הקונספט "Athletic Elegance" (אלגנטיות אתלטית), המתאפיין בקווים זורמים, חזית בולטת עם גריל ייחודי, ותא נוסעים המשלב טכנולוגיה מתקדמת עם חומרים איכותיים כמו עור נאפה, עץ אמיתי ואלומיניום.

שלושה ערכי מובילים את ג'נסיס

נועזות  audacious

חדשנות progressive

תרבות קוריאנית distinctly korean

ג'נסיס החליטו ליצר דגם שמביא את כל מה שהיה קודם, והוסיפו עוד.

אם זו הסבכה הגדולה החדשה, אם זה הפנסים שעברו עיצוב חדש, גם חישוקי הגלגלים 22 אינץ' עברו עיצוב חדש.

הכול מכוון לביצועים ולנראות.

פנים הרכב ממושבי העור נאפה ושילוב קרבון (רמת גימור בכירה).

דיפוני הפנים מעוצבים ועשויים קרבון.

הלקוח לא יתפשר על מה שהכיר בדגם ה- 80 ("הרגיל"), כאשר הוא עובר לקופה.

ולאחר שסיימתי את נאום היח"צ מתובל בקורטוב מידע, אפשר לגשת לכלה עצמה.

כפי שציינתי דגם הקופה מגיע בשתי רמות גימור, כאשר גרסת הלאקצ'רי היא הבסיסית, ובינה לדגם האולטימייט מפרידים כ-חמישים אלף (!!!) שקלים, ותוספות קוסמטיות.

א.  חמישים אלף שקלים בפער של שתי רמות גימור זה המון כסף.

ב.  למה קוסמטיקה? כי המנוע, המכלולים, והנראות הכללית, זהים. מה שמבדיל זה קוטר צמיגים, תוספות של מערכות אלקטרוניות, (כמו תצוגה עילית חיונית), ועוד כאלו.

הנציג שמוסר לי את הרכב, מראה לי כיצד הרכב יכול לצאת מחניות צרות באופן עצמאי, ללא נהג, בשליטה מהמפתח הגדול.

ריפוד עור בצבע קרם שמנת יפהפה מקבל את פני כאשר פתחתי את דלת תא הנוסעים. בג'נסיס אוהבים לחשוב אחרת, כך שחגורות הבטיחות מגיעות באדום, שנראה למען האמת יפה יותר עם הקרם שמנת.

גם בדגם היוקרתי שם הריפוד שחור, האדום הזה מתמזג נהדר.

מבט בדלתות חושף הימצאותם של רמקולים תוצרת b&o  המופלאים (ויש 18 כאלו), מה שמבטיח סאונד נהדר למוזיקה.

הישיבה גבוהה, והראות לפנים ולצדדים טובה מאד, אם כי לאחור קצת פחות.

לעזרת הנהג התקינו ברכב את מה שכבר הכרנו מדגמי היוקרה של יונדאיי, ושאר דגמי ג'נסיס, וזה תצוגת מצלמה בלוח המכוונים. כאשר מפעילים איתות למעבר נתיב ימין או שמאל, נפתח חלון תצוגה בצד אליו מכוונים, בנוסף למראות, כך שניתן לראות בבירור כל מה שנמצא בשטח המת בצד הרכב.

וילון הגג הנורמי שנפתח חושף זכוכית מושחרת, יהיה יעיל כנראה בימי שמש חזקה.

לרכב חמישה מצבי נהיגה (חסכוני, קומפורט, ספורט, ספורט פלוס, ומתואם אישית), ושלושה מצבים לנסיעת שטח (בוץ, חול או שלג).

ועיקר שכחנו - הלב הפועם הוא מנוע טורבו בנזין בתצורת 6V, בנפח 3.5 ליטרים, המפיק עוצמה של 409 כ"ס, ומומנט עוצמתי של 56 קג"מ. מה שמעיד מראש כי הרכב הזה לא פראייר בכלל.

היצרן מצהיר על צריכת דלק משולבת של 8.47 ק"מ לליטר נוזל מאובנים, והיות וזה רכב חדש לחלוטין כל נתון שאפיק לא יהיה מייצג נאמנה, שכן נתון צריכה מדויק ניתן לדעת רק אחרי אלפי קילומטרים של נסיעה מצטברת, אולם בהתחשב בגודל, במשקל, ובגודל המנוע זהו נתון סביר, ומי שינהג מתון יוכל להשיג טוב ממנו, לדעתי.

באורך כולל של 4.96 מ', ומרחק בין סרנים של 2.95 מובטח מראש מרווח פנים, כיאה לרכב במעמד הזה.

אפשר לצאת סופסוף לדרך?

לחיצה על מתג ההתנעה מעיר מנוע גדול מתנומתו, ומתחילת  הנסיעה מרגישים ברכות המגיעה מן המתלים (אדפטיביים).

ברור לי כי למזג אוויר כזה תהיינה השפעות על בחירת נתיב הטיול שאבצע עם שותפיי הקבועים, על כן נערכנו בהתאם, והוספנו עד 20-30%, לsafe side-. שיהיה.

אם חורף, קר, גשום ואפור, הכי טוב שנצפין אל רמת הגולן, שם בטוח הטבע יפתיע אותנו בפריחה חורפית, במפל סוער, או בזרימת נחלים גועשת.

על הכביש המהיר, המהירות מקובעת, כדרכי, כל מערכות הבטיחות מכוונות לפעולה אוטונומית, כך שנותר רק לשמור ממעל שהכול בסדר, ולהתמכר לשקט המנוע, לנוחות ולמוזיקה הרגועה האופפת מכל עבר.

בחרתי לעלות הפעם לרמת הגולן דרך כביש 98 העולה מחמת גדר. זהו כביש פתלתל ונהדר כשהכביש יבש, הרכב ספורטיבי, והחברים שאיתך נשארים בבית. הפעם בגלל שאלו לא התנאים, אני עולה ממש לאט וזהיר. נכון שזהו רכב עם הנעה כפולה, המטיבה עם אחיזת הכביש, אבל (ויש אבל גדול), לא הגענו עד לכאן בשביל לגרום נזק לרכב כל כך יקר.

לא לרכב, ולא לנו.

טפטוף מעצבן שהוא לא גשם מצד אחד, ולא יבש לחלוטין מצד שני מלווה אותנו בדרכנו העולה.

בחרתי להתחיל בישוב אבני איתן, יש כאן שתי נקודות שסימנתי לעצמי כפי שמופיעות במפות גוגל.

קפה במצפה,

מצפה הבנים,

אולם, כאשר מנסים להגיע אליהן מסתבר כי הן נמצאות מעבר לגדר ההיקפית של הישוב, השער המוביל נעול, והדרך המובילה לשם אינה דרך סלולה, ואל תנסה את הבוץ של רמת הגולן בחורף, כי יודעים איך נכנסים אליו, אבל לא בטוח שניתן יהיה לצאת ממנו לפני הקיץ.

בקיצור, לא.

אז לפחות מקום אחד בטוח.

צמוד לכפר האינדיאני (מה הקטע ברמת הגולן עם אינדיאנים? יש כמה וכמה "מחנות" כאלו), נמצא חניון פארק המפל השחור.

שביל הליכה מבוטן יוצא מהחנייה, מקיף את המתחם האינדיאני ומוביל לשביל טיילת הצופה על ערוץ נחל אלעל.

"... נחל אל על הוא נחל ברמת הגולן השוכן בשמורת טבע עם נקיקים, קניונים ,מפלי מים הנשפכים לבריכות ציוריות המחופות אבני בזלת אפורות ובוהקות. זהו נחל איתן הזורם כל ימות השנה ונמצא בשמורת טבע "אלי על". שמורה כה יפה הגורמת למטיילים רבים לנהור אליה בייחוד בחודשי הקיץ (בהם ניתן לשלב רחצה בבריכה). ובחודשי האביב שהכול פורח בגוונים של צהוב זרחני.

בנחל זה עוברות שתי נקודות עניין מעניינות מאוד הראשונה, "המפל הלבן" והשנייה "המפל השחור". מפלים אילו המשולבים בשמורה כמו בשולחן שש בש. עלומים ונסתרים ממש כמו מאחורי פרגוד של תיאטרון. כדי לראותם צריך לטייל בתוך השמורה..."

נחל אלעל

השביל המסומן באדום יורד בתלילות אל ערוץ הנחל. אחד מאיתנו הסולד ממאמץ יתר נשאר כצופה ממעל, ואילו שני גברים מקשישים שהחליטו כי אם כבר הגיעו עד כאן חייבים לרדת, נקטו משנה זהירות ותוך כדי טפטוף ירדו לאט לאט את המדרון המסולע.

יש לדעת כי זו החלטה מאד מטופשת, שכן הסלעים חלקלקים, והבוץ הנלווה לא עוזר.

גם השקדיה פורחת

הירידה התלולה לוקחת יותר זמן (וברשת כתוב שזה מסלול משפחתי, עאלק), וכאשר מגיעים לבסוף אל הערוץ יש לחצות את המים הזורמים וללכת בזהירות על האבנים הבולטות.

מכאן זהו נתיב כמעט מישורי אם כי בצדדיו יש צמחי פטל קוצניים שאוהבים לתפוס את שולי המטריות.

אולי זה החורף השחון שעובר עלינו עד כה, או סתם מיעוט מים בנחל (כתוב באתרים "זורם כל השנה"), אבל המפל הזה המקבל את פנינו הוא יותר זרזיף ממפל.

נצטרך כפי הנראה לחזור בהזדמנות אחרת, אם כי לאור הטיפוס חזרה, שהותיר אותנו חסרי אוויר, תרתי משמע, אני בספק אם אחזור לכאן לפני שיתקינו מדרגות נעות או סוג של מעלון.

לפני זמן לא רב העלה חבר צילומי משטח נרקיסים שצולם באחו נוב.

יש כאן שמורת אירוס הביצות בכביש הגישה לישוב, ולאחר שחונים יורדים לשביל חוצה שדה ענק.

מחפשים נרקיסים אבודים

כנראה עונת הנרקיסים הייתה קצרה, או שהגענו מאוחר מידי, נרקיסים לא היו כאן. וחבל.

 

היום, הודעתי לחברים שאיתי, מצפים לנו בשעת צהרים להפתעה.

חבריי, מנסים לחלוב ממני מידע על סמך ניסיונות מטיולים קודמים, אך אני הייתי מוכן למסור להם רק שם, דרגה, מספר אישי ויעד מקורב לאתר האמיתי.

למזלי, גם בקרבתו אין שום ציון מדויק ליעד, צריך כמעט לגשש, ולחקור אנשים בסביבה, אבל לך תמצא אנשים משוטטים סתם כך בצפון רמת הגולן, כאשר המעלות מתקרבות אל האפס המוחלט.

קר פה.

נורא.

אבל הובטח לי חימום כשנגיע.

הגענו אל מושב שעל, שיש לו סיפור היסטורי משלו.

"... שַׁעַל הוא מושב של תנועת החרות הממוקם בצפון מערב רמת הגולן. המושב שוכן לרגלי תל שיבאן, בגובה של 775 מטרים מעל פני הים. שמו של המושב הוא ראשי תיבות של המילים: "שב עם לאדמתו". עד שנת 1967 שכן במקום הכפר הערבי פרחתא, שננטש מתושביו במהלך מלחמת ששת הימים.

הגרעין שהקים את המושב, התגבש כמחאה על גינוייה של ישראל באו"ם בשנת 1976. במשך מספר שנים ישב הגרעין במחנה צבאי במזרעת קונייטרה. ב- 1980 עבר היישוב למקומו הנוכחי..."

מושב שעל

האמת היא שאם לא הייתי עושה שיעורי בית, ספק אם הייתי מצליח למצוא.

בכניסה לשער המושב פונים שמאלה ונוסעים על הכביש הצר הצמוד לגדר המושב. בפניה הראשונה מימין, ליד חורשת עצים פונים ימינה, לאזור שיש בו מחסנים והאנגרים, וליד ערום גזרי עץ, חונים, יורדים מהרכב, ומגיעים לרחבת בטון, ומולנו דלת ברזל של מחסן.

סימן ראשון

סימן שני

הסימן הנוסף ליעד הם מכלי תסיסת יין מנירוסטה הניצבים בחוץ.

לפתע, הדלת נפתחה, ואור קורן של חיוך גדול ניצב בפתח.

שלום אני ליטל, אמרה הצעירה שעמדה בדלת, ואתם?

איזה מזל שסיכמנו מראש שנגיע, ואף רקע קטנטן אודותיי כבר סיפקתי, כך שהתקבלנו מיד כחברים משכבר.

באתם מבחוץ, אמרה ליטל, כדאי שתתחממו קצת, היא הסתובבה ולקחה מעל קמין מפיץ חום, קנקן חליטת תה.

עכשיו אפשר להסתכל  ולראות לאן הגענו.

חלל לא נורא גדול, ובמרכזו מספר חביות יין הפוכות המשמשות כשולחנות.

ליטל מכירה לנו את דנה ואלונה, המשמשות כיד ימינה בתפעול כולל של היקב.

תפעול כולל זה אומר ה-כ-ו-ל.

מעישוב הכרם ועבודות החקלאות, ממשיך בעבודות היקב, (מבציר ועד ביקבוק) וממשיך באירוח לבבי את המבקרים.

כלומר, עבודה לא חסרה כאן.

מאד בולט לעין כי היקב מתופעל רק על ידי נשים, ולשאלתי המבקשת, נאמר לי כי זה לא תוכנן, אך ככה יצא.

ועם הצלחה כמובן לא מתווכחים.

ביקשתי (וקיבלתי) קצת רקע על היקב ובכלל, ולמה אין שום שילוט והכוונה.

(כדי להישאר בוטיקיאים כאלה, אמרו לי בלחש)

יקב תל.

ליטל (הבעלים והמייסדת) ילידת מרום גולן, חיה ונושמת יין מגיל 20.

למדה והתמחתה בגידול גפנים וייצור יינות בכל העולם, וכחלק מהחלטה לפתח מותג פרטי ועצמאי בצד מגורים בגולן, הקימה את היקב בשולי מושב שעל בצפון רמת הגולן.

ליקב יש כיום כארבעים דונם מחולקות לפי זנים, והיקב מייצר יינות זניים בלבד.

כלומר, ללא תערובות של זנים נוספים ליצירת משהו אחר.

המוטו של היקב הוא "להביא זן לכוס". (באופן אישי אהבתי את המוטו).

היקב מייצר בסביבות 15-20 אלף בקבוקים בשנה.

כל היינות מופצים לקניינים פרטיים בשווק ישיר.(או במקום או במשלוח עד הבית).

היות ומדובר ביקב בוטיקי הרוצה להישאר כזה, נקבעו בו שלושה ערכים המובילים את מלאכת היקב.

יינות זניים, מצפון הגולן, והיקב עושה הכול.

ביקב אימצו פרח מקומי הצומח רק בגולן כסמל, והוא מוטבע על כל תוויות הבקבוקים בוורסיות שונות.

אנשים המגיעים לכאן במיוחד, אוהבים את האווירה, את ליטל וחברותיה, וכמובן את היינות.

על מנת להעמיק את קשר ההיכרות אנחנו מוזמנים לסיבוב טעימות של שישה יינות שונים.

שניים לבנים, אחד רוזה, ושלושה אדומים.

שרדונה.

סובניון בלאנק

רוזה, סירה

מארלו

קברנה סוביניון  עין קיניה "הנמוך".

קברנה מאח'פי מאזור יותר גבוה.

 

היינות שטעמנו היו מצוינים וטעימים, ובין אחד לשני, הצלחנו לזקק תחושות וטעמים שיש לכל אחד מהם.

שלוש הנשים עוברות בין השולחנות מביאות בקבוקים מרוקנות כוסות, ומתעכבות לשיחות קצרות שהופכות לארוכות, כי זה כפי הנראה סוד קיסמו של המקום, בעקבות שיחות אלו נוצרו חיבורים שקורים כנראה רק בישראל, כיצד נוצרים חיבורים בין אנשים שלא הכירו עד לפני כמה דקות, אבל דבר שגורר דבר מוביל לקשר בלתי מובן.

ואולי זה בגלל היין?

 

דנה (שהיא גם קונדיטורית) אחראית בין היתר על ריבת צ'אטני טעימה מאד שמתחילה עם משמש ומסתיימת בנגיעה בהודו.

(עד שלא טועמים לא מבינים את המשפט הזה), ועל עוגות קטנות המגיעות כקינוח.

 

על תווית של כל בקבוק נרשם (ידנית) מאיזה גובה נבצרו הענבים, מספר הבקבוק בסדרה, חתימת הייננית, ותאריך הבציר.

יחד עם היינות מוצע לנו מגש של גבינות, ריבת צ'אטני, שמן זית, ולחם טרי וטעים מאד.

הדגש, אומרת לנו ליטל, הוא שכל המגש הזה הוא תוצרת האזור.

בעלי העסקים מסייעים אחד לשני, ליצירת קהילה תומכת ומסייעת, ובכך מעמיקים את האחיזה במקום בשותפות עסקית שטובה לכולם.

מי אנחנו שנתנגד לטיעון הזה, במיוחד כשהכול כל כך טעים, נעים ובדיוק בזמן.

מחירי היינות סבירים ונעים סביב 120-130 ₪.

"הייננות ביקב שואפת להבליט את מאפייני זני הענבים השונים, כמו טעם הענב בכרם.

ולבטא בייננות את הייחודיות של אזור צפון רמת הגולן, כאזור גידול קר בישראל."

נשות יקב תל, אלונה, ליטל ודנה.

יקב תל

היה לנו לעונג רב.

 

 

ג'נסיס מיצבה את עצמה בליגת הפרמיום בלי להשפיל מבט מתנצל והיא מביטה למתחרות ישירות בעיניים ומגישה את אותו דבר, בפחות.

דגם הקופה הגדול הנוח והמרווח עושה זאת באותה הדרך, כאשר המתחרים הישירים מגיעים בהידור דומה, אבל בתמחור גבוה הרבה יותר כאשר מה שמבדיל בניהם זה בעיקר מוניטין רב שנים, מול המתחרה הצעיר.

בין שתי רמות הגימור מבדיל פער של 50 אלף שקלים, וזהו פער של הרבה מאד כסף כאשר את ההבדלים לא קל לזהות בעין.

האם זהו פער ששווה להשקיע?

כנראה צריך לשאול את מי ששם את הכסף.

מי שרוצה את הביצועים הזהים בפחות כסף יכול לקנות את אותו הדבר בדגם "הרגיל", ולא הקופה.

כפי שכתבתי לעיל, רכב חדש לא יעיד על צריכת דלק שתהיה קרובה לנתוני היצרן (האופטימיים בד"כ), אבל בנהיגה מתונה לאורך 460 ק"מ הגעתי ל-8.5 ק"מ לכל ליטר, שהם כמעט זהים.

הדגם הזה לוגם הבנזין, הוא שיקי, יפהפה, חזק מאד, ומגיע עם מסר חזק, ויהיה מאד מעניין לראות גרסה זהה, חשמלית ברמה כזו או אחרת.

ג'נסיס, לא מאכזבת אף פעם.

גם לא בדגמי הקצה הנוכחיים שלה.

 

ירון הולנדר (מושיק ועודי)

פברואר 2025

ג'נסיס  COUPE 80 GV

מנוע טורבו בנזין 3.5 ל'.

הספק 409 כ"ס.

מומנט 56 קג"מ.

צריכת דלק (יצרן) 8.47 ק"מ/ל'

צריכת דלק (מבחן) 8.5 ק"מ/ל'

מחיר: 680,203 ₪ (כולל אגרה)

 

 

קפה במצפה, אבני איתן

מצפה הבנים, אבני איתן

 

פארק המפל השחור

נחל אלעל.

שמורת אחו נוב, אירוס הביצות

יקב תל, שעל