הכוח ווינה

 

 וינה, יוני 2025

 

בנים לא נם, כשעה לאחר חצות נחת המטוס של וויז בוקע את שחור השמיים לקול צלילי shine on your crazy diamond האלמותי של הפינק פלוייד, שזמזם לי באוזניות, באחת הנחיתות המלחיצות והמפחידות שאי פעם חוויתי.

המטוס עצר ממש עם סיום השיר הארוך הזה.

האלו וינה.

היר ווי קומן.

 

טרוטי עיניים יצאנו מבניין הטרמינל, ועם המונית הראשונה שעטנו אל הצימר המפנק המחכה לנו.

חדר גדול ומרווח, אך עם מקלחון קצת צפוף. נראה לי שנסתדר.

נפלנו מרוחים על המיטה בתקווה לבוקר שקט.

 

24.6.2025

 

סך הכל צפוי מזג אוויר אירופאי

חדשות הבוקר מבשרות על הפסקת אש שתחל היום, לא לפני מטח קטלני שירד על באר שבע.

בוקר חדש בעיר חדשה, בה לא ביקרתי מעולם, וכאזרח אוסטרי חשתי חובה מוסרית לבוא לבקר בעיר הולדתו של אבי, מתישהו, לשתות בירה ישר מהצינור, ולבהות כמה שניות בנקניקיה בשרנית בטרם אנגוס בה, ואדע כי זה תו התקן, וכל מה שלא כזה, לא ראוי לשם.

כל בני משפחתי כבר ביקרו כאן ועכשיו תורי.

מאיפה מתחילים?

לך תבין מדינה שמוכרת בסופר ביצים קשות

הייתה בי כמיהה להוציא בנוסף לדרכון גם תעודת זהות, ולצערי הגדול בזמן הנפקת הדרכון לא ראיתי בכך צורך.

בעזרתו של מיכאל בעל הדירה בה אנו מתארחים, הוא מצא עבורי לשכה של משרד הפנים השוכנת במרחק 700 מטר בלבד מהדירה.

אבל, קודם כל צריך לאכול משהו.

אצנו עם זריחה (פחות או יותר) אל הסופר הקרוב על מנת להתחדש במספר מצרכים בסיסיים.

לחמניות, גבינה, חלב.

בקטנה.

 

אחרי שסידרנו את הבוקר, אפשר להתחיל באדמיניסטרציה.

רק לאחר כשעת המתנה (משרד פנים בכל מדינה זו אותה צרה כנראה), התבשרתי כי הנפקת תעודת זהות מחייבת שהות שבועיים לפחות, והיות וזה לא בתוכנית שלנו אוותר, בינתיים.

 

גם במשרד הפנים האוסטרי לוקחים מספר ומחכים בתור

יצאנו מהדירה עם הדרכתה של זו שכבר ביקרה כאן, הגענו אל תחנת המטרו הקרובה, הצטיידנו בכרטיס סע כפי יכולתך לשלושה ימים, והחלטנו לנסות לשבור את השיטה תוך כדי טיול היכרות.

 

תחנה ראשונה, ארמון בלוודר.

וכך מספר זה שיודע (אבל רק אם מבקשים ממנו יפה).

" ארמון בלוודר (Belvedere) בוינה הוא קומפלקס בארוקי מרהיב, שנבנה במאה ה-18 כמעון קיץ לנסיך אויגן מסבויה. הוא כולל שני ארמונות עיקריים – הבלוודר העליון (Oberes Belvedere) והבלוודר התחתון (Unteres Belvedere) – המוקפים בגנים מרהיבים בסגנון צרפתי.

 

כיום משמש הארמון כמוזיאון לאמנות מהחשובים באוסטריה, וכולל יצירות של אמנים אוסטרים ובינלאומיים, ביניהם גוסטב קלימט – כולל היצירה הידועה "הנשיקה". הארמון מציע שילוב של היסטוריה, אדריכלות מרהיבה ואמנות קלאסית ומודרנית ".

גנים מרהיבים, נו, כבר ראינו יפים מאלה.

לארמון לא נכנסנו (כי גם מאלו רווינו בכל אירופה הקלאסית), ורק הסתפקנו בסיבוב סביבו.

 

משם עלינו על חשמלית שהביאה אותנו אל שעון אנקר, ושוב ביקשתי הסבר לאתר.

" שעון אַנְקֶר (Ankeruhr) הוא שעון ציבורי ייחודי הנמצא ברובע העתיק של וינה, על גשר המחבר בין שני חלקים של בניין "אנקר", שנבנה בתחילת המאה ה-20.

 

השעון תוכנן בסגנון אר נובו (יוגנדשטיל) על ידי האמן פרנץ פון מצנר, והוא מיוחד בכך שבכל שעה עגולה מופיעה דמות היסטורית אחרת מההיסטוריה האוסטרית – כולל דמויות כמו הקיסרית מריה תרזה, המלחין יוזף היידן והקיסר קרל הגדול. בשעה 12:00 בצהריים כל 12 הדמויות עוברות בתהלוכה בליווי מוזיקה.

 

ייחודו של שעון אנקר הוא בשילוב בין אמנות, היסטוריה ומכניקה מורכבת, והוא מהווה אטרקציה תרבותית וסמל של התקופה האמנותית של וינה בראשית המאה ה-20 ".

 

לא הרחק משם נמצא בית הכנסת הגדול של וינה.

צילומי חטופים, ומדבקות לזכר החללים והנרצחים, מעטרות את דלתות החלונות הבניין כולו.

שומר חמוש מבשר כי בית הכנסת סגור לביקורים.

וואלה, אלוהים שלנו הפסיד היום אורח שבא מוכן.

 

המשכנו לשוטט ברחובות הצרים הנקיים והשקטים של בירת אוסטריה.

" כנסיית קארל (Karlskirche), או כנסיית קארל הקדוש, היא אחד המבנים הבארוקיים החשובים והמרשימים ביותר בווינה ובמרכז אירופה, ואחד הסמלים המוכרים של העיר. הנה כמה פרטים עליה:

* היסטוריה ובנייה:

   * הכנסייה נבנתה בעקבות נדר שנדר הקיסר קארל השישי בשנת 1713, במהלך מגפה קשה שפגעה בווינה. הוא הבטיח לבנות כנסייה לכבוד הקדוש קארל בורומאו (Saint Charles Borromeo), שנודע כמגן בפני מגפות.

   * תכנון הכנסייה הופקד בידי האדריכל הבארוקי הדגול יוהאן ברנהרד פישר פון ארלך (Johann Bernhard Fischer von Erlach), שנחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר בתקופתו. הוא החל בבנייה בשנת 1716, אך נפטר לפני השלמתה. בנו, יוזף עמנואל פישר פון ארלך, השלים את הבנייה בשנת 1739 (אם כי יש מקורות שמציינים 1737 כתאריך החנוכה).

   * הכנסייה משלבת אלמנטים ארכיטקטוניים שונים, כולל אדריכלות יוונית (הפורטיקו המרכזי), רומית (העמודים דמויי עמוד טרז'אן), ואף ביזנטית. השילוב הזה יוצר מראה ייחודי ומרשים ".

 

יש מי שטוען כי הדרך חשובה יותר מהמטרה, אבל אם המטרה היא להגיע אל דוכן נקניקיות ששמו יצא למרחק, סימן הוא כי המטרה מקדשת את האמצעים, ואפילו שחם וכבר עייפים, נקניקיה זה מעל הכול.

לפחות בינתיים.

הדוכן האמור בצד שמאל מאחורי הרכב השחור שחונה

 

יורש העצר הצעיר שביקר כאן לא מזמן, שלח אותי בעקבותיו, ומכיר הבן את אביו, שעיניו יצאו מחוריהן בעקבות הריח הממכר.

מה נדרש מנקניקיה משובחת?

שינקנק אותה בעל מקצוע שיודע לחבר פיסה לפיסה בתוך שרוול כלשהו, ושיהיה טעים.

מסובך?

אז למה מוכרים לנו פיגולים עם שם המותג הגנרי?

 

יאמי, כמה שזה טעים

שוב אני חוזר על הקלישאה כי כריש צמחוני שטעם דם לא יחזור ללעוס אצות.

מה שמוכרים בסופרים בישראל הוא העתק דהוי וחיוור של הדבר האמיתי.

 

מול הדוכן ניצבת בכיכר אנדרטה לזכרם של נרדפי פשיזם ונאציזם. ממול בניין האופרה של וינה מוקף מוכרי כרטיסים חמדנים שהוזהרנו מפניהם על ידי עוברת אורח, ומזל שאינני מחובבי הג'אנר.

 

עוד בקרבת מקום, גן קטן ונאה בצד הפרלמנט, המאכלס בשעות אחר הצהריים, בעיקר חבר'ה צעירים הבאים להתפרקד מול השמש המלטפת עם בקבוק יין או בירה, עם חבר חברה או יותר, בזולה של החיים.

בכניסה לגן ניצב פסל גדול של גטה, אבל באנו לכאן כדי לאתר את האנדרטה המוקדשת למוצרט, גאוות העיר.

מקומיים ששאלנו לא ידעו להצביע על המיקום, מזל שדוקטור גוגל יודע.

עוד בסביבה, מדרחוב אירופאי שיגרתי עם אותן חנויות מותגים, אך כנסייה גותית עצומה ומרשימה בשם קתדרלת סטפנוס הקדוש, מאפשרת כניסת מבקרים להתרשם, ומי שרוצה לזרוק מילה לבונה עולם בגרמנית, מוזמן לעשות כן.

ברקע עוגב מנגן מוזיקה שמימית מוסיף אווירה מיסתית.

 

חשמלית בחזרה לדירה מחזירה אותנו בשעה שמונה בערב, דיי מותשים מיום הליכה בעיקר.

מחר יום חדש, נתפלל לחדשות טובות יותר.

 

25.6.2025

 החדשות שאין עדיין טיסות חזרה למרות החזרה לשגרה, ונפילת עוד שבעה חיילים בעזה לא עושה טוב בלב, בבוקר.

 

בכל זאת ננסה למצוא פיסת נחמה בסיטואציה שנכפתה עלינו.

לאחר קניות בסופר הקרוב, והכנת ארוחת בוקר משביעה, יצאנו עם שני קווי מטרו לתפוס קו שאטל (חינמי) לאיזה מרכז קניות בצפון העיר.

פספסנו את השאטל במספר דקות, כך שנאלצנו להמתין לאוטובוס הבא קרוב לשעה.

אם זה היום הכי חם השבוע כדאי שננצל זאת לשהות תחת קורת גג מנחמת.

ואין כמו פריימרק לנחם את זו שזקוקה לאופק אופטימי.

מרכז הקניות העונה לשם המיוחד SHOPING RESORT GERASDORF נמצא בפאתי העיר, ולמרות גודלו ועיצובו הנאה והמודרני, יש תחושה של מקום ריק ונטוש, ואין המולת רוכשים.

גם השאטל בהלוך וגם בחזור לא צפוף עד אפס מקום, מה שמעיד על משהו, לדעתי.

או שזה החום שלא גורם לאוסטרים לזוז יותר מידי.

 

חזרנו עם הקניות ליחידה המארחת, רק כדי ללכת לאכול ארוחת ערב מוקדמת במסעדה סינית אורגינל כאן בשכונה.

נסעת לוינה לאכול סיני? ישאלו הנשמות הטובות שיש להן מה לומר תמיד בנושא.

נכון, יש בוינה המון אפשרויות, ואמש דגמנו נקניקיה מהזן הכי טוב, ושניצל וינאי דגמנו מספר פעמים דווקא במונטנגרו הסמוכה, אבל, יש דברים שמוציאים אותי מריכוז.

אוכל מזרח אסיאתי, בעיקר.

חולה אנוש.

ומכיוון שבישראל כבר אין בנמצא מסעדה המוגדרת "סינית", אלא רק אסיאתיות שלוקחות מפה ומשם כל מיני מנות, ומבצעות בהן אדפטציה ישראלית, ויש געגוע למה שמכיל באורגינל  מונסודיום גלוטומט וריח סויה.

כל אחד והסטיות שלו בחיים.

או, מרק חמוץ חריף שעושה לי ויברציות של עונג ומרמז על יד הטבח.

אם המרק עובר, סימן שכל השאר יהיה בסדר.

ככה אני מאמין, ושנית, אחרי שנוכחנו ליוקר המחיה האוסטרי (עדיין זול מישראל, לא לדאוג), מסעדה סינית שכונתית לא תהיה יקרה מידי, ואכן, על 3 מנות (שתיים ראשונות ואחת עיקרית פלוס אורז) שילמנו 25 אירו.

מה שמרתיח, הזמנה של מי ברז הוסיפה 1.6 אירו לחשבון.

פאקינג מי ברז.

 

לא לדאוג, זה רק חלק מהעוגה כולה.

בית מאפה סמוך הוסיף לנו פיסת אפלשטרודל עמוס תפוחים, לקפה בדירה, לפני ששבנו ויצאנו לקרוע את העיר.

 

הפעם קפצנו עם המטרו אל גדת הדנובה, לראות את הקהל המקומי יוצא לבלות ממש על הגדה.

בין אם בבתי קפה, ובין אם בישיבה על הגדה המבוטנת של הנהר, לבד, בזוג או בחברותא.

השמש השוקעת שלחה קרניים ארוכות שצבעו את המים בפסיכדליה של השתקפויות, יחד עם גרפיטי צבעוני על כל קיר פנוי.

חזרנו אל תוך העיר העתיקה, חלפנו על פני קתדרלת סטפנוס הקדוש, ופנינו בעקבות ההמלצות אל "עמוד המגיפה".

וזהו ההסבר לנ"ל.

" עמוד המגפה בווינה (בגרמנית: Pestsäule, או Plague Column) הוא אחד מהאתרים הבולטים והמרשימים ביותר בעיר, ונמצא בלב העיר העתיקה של וינה, ברחוב Graben, אזור קניות מרכזי והיסטורי.

 

רקע היסטורי

 

העמוד הוקם כמזכרת להישרדותה של העיר וינה ממגפת הדבר שפרצה ב-1679, אחת ממכות הדבר הקשות בתולדות העיר. מגפה זו גרמה למותם של עשרות אלפים מתושבי וינה. עם דעיכת המגפה, נדר הקיסר לאופולד הראשון להקים אנדרטה לציון סיומה ולהביע תודה לאל על החסד.

 תהליך ההקמה

 כבר ב-1679 הוצב עמוד עץ זמני במקום.

 בשנת 1683 החלה בניית האנדרטה הקבועה מאבן.

 העמוד הושלם בשנת 1693, לאחר עבודת תכנון מורכבת ושיתופי פעולה של מספר אמנים.

 סגנון ואדריכלות

 הסגנון הוא בארוקי עשיר – מפוסל באופן דרמטי עם אלמנטים דתיים ושמימיים.

 העמוד מורכב מקומפוזיציה אנכית של מלאכים, עננים, דמויות אלגוריות וקדושים.

 בחלקו העליון מופיע השילוש הקדוש – האל האב, ישו והיונה כסמל לרוח הקודש.

 הדמות של הקיסר לאופולד הראשון מופיעה כרוכן בתפילה – ביטוי לצניעות ולאמונה.

משמעות

 העמוד מבטא לא רק תודה דתית, אלא גם ניצחון רוחני ופוליטי של וינה – במיוחד על רקע המצור הטורקי ב-1683.

 הוא אחד מייצוגי האמנות הדתית-ציבורית הבולטים בווינה של המאה ה-17.

 כיום זהו אתר תיירות מרכזי, מוקד עניין לאדריכלים, היסטוריונים וחובבי אמנות ".

 

חזרנו לדירה כואבי מפרקים, ולפני שנפרוש לשינת הלילה, בתנו היקרה הצליחה להזמין עבורנו טיסה חזרה לישראל במחיר שערורייתי.

נזכור ולא נשכח, מי עשק ומי לקח.

יום אחד נעשה משהו נגד החזירות של חברות התעופה הישראליות בזמן מלחמה.

בינתיים, שנחזור אנחנו, והחטופים, וכל החיילים בשלום הביתה.

לילה אחרון וטוב מווינה, 2025.

 

זה הרבה יותר טעים ממה שעלולים לחשוב

26.6.2025

איך ממלאים יום, שסופו ביקור בנמל התעופה?

ראשית קמים עם חיוך מאיר בפנים, ורון בלב.

יצאתי לאסוף מצרכים חיוניים לארוחת בוקר מזינה, ולאחריה יצאה הזוגית לסדר עניינים פיננסים עם ראשי המשק האוסטרי, בעוד אני לקחתי את עצמי לביקור (חובה לטעמי), במגדל הדנובה, שכשמו כן הוא, משקיף על הדנובה, ועוד.

שני קווי רכבת ועוד אוטובוס, מובילים אותי אל פתח המגדל השוכן בלב פארק גדול ופורח.

כשדמיינתי את וינה היפה בקיץ ככה ראיתי.

מדשאות ופרחים, כאילו, לא?

מים יש בשפע, חורף, כמו שצריך מביא בסופו פרחים יפים.

ובכל זאת, ברחבי העיר רואים בעיקר מבנים, ופארקים יבשים.

המגדל הזה המתנוסס לגובה של כמאתיים מטר כאשר יש בו מספר מפלסים.

מרפסת מסורגת פתוחה, מרפסת אטומה עם חלונות גדולים, קפה המסתובב על צירו 25 דקות כל סיבוב, מסעדה בקומה העליונה, ומגלשה חיצונית לכאלו שלא מפחדים לעשות באנג'י בלי חבל.

כוס קפה עלה לי שישה אירו ותמורת הסכום נתתי לכדור הארץ להסתובב סביבי.

היה נחמד.

כשירדתי לבסוף מהמגדל הלוהט נשאבתי אל חום היום, ויצאתי לסובב בפארק השלו לקול ציוץ הפרפרים ומשק כנפי הנמלים.

כל כך רגוע, למות מקנאה.

 

מאי שם זמזם מכשיר הטלפון מזוגתי שרוצה לפגוש אותי בעיר, במסעדת שניצלים ממותגת.

מסעדה זו שיש בתפריטה חמישה עשר סוגים שונים של שניצל, היא סוג של מסדרון צר וארוך עם שולחנות קטנים במעין כוכים.

כמובן שבמקום זה אזמין מנת דגל מקומית.

שניצל וינאי.

על הצלחת נחו שני נתחים גדולים שנחלקו ביני לבין הניצחית האוכלת כציפור.

ליד מוגשת כוס גדולה של בירה קרה כנדרש, צלולה ומשיבת חיים.

שניצל-צ'יפס ובירה. יכול להיות גרוע?

 

אגב, שניצל וינאי לא עושים מחזה עוף. סתם שתדעו.

גנבתי הצצה למטבח המסעדה בו יש עמדה ועליה מאות שניצלים בתהליכי הכנה, שתדע כל אם עבריה כי יש מי שרואה ועושה זאת כל יום למחייתו, ולא צריך להיבהל מכמה נתחים לארוחת צהרים.

 

חזרנו לדירה למקלחת והתכוננות ליציאה מסודרת אל שדה התעופה.

קו רכבת U4 מביא אותנו לתחנה

ממנה נגיע אל שדה התעופה תוך כרבע שעה.

 

אחח, איזה שדה.

אם העיר וינה נראית לי משעממת, מגיע שדה התעופה המסוגנן והנאה, ועושה חשק לשהות בו עד הטיסה.

 

להפתעתי המטוס אינו מלא, שכן חבורת השודדים העונה לשם ארקיע לא הצליחה למצוא די נוסעים שייפרדו בשמחה מכספם, כמו חבורת הנוסעים שכן הסכימו.

 

מכאן שלוש וחצי שעות אל הארץ שעזבנו לשמונה ימים וקיבלנו בונוס עוד עשרה על התנהגות פרועה.

טיפות גשם שזלגו בחוץ על המטוס, נדמו בעינינו כדמעות געגוע.

יאללה מושיקו הטייס, תן בגז, אנחנו מגיעים.

להפתעתי לא רק שנשדדנו בחסות החוק, אלא שסכום העתק ששילמנו, נתן לנו זכאות לכוס מים בלבד.

לדעתי מגיע לכל נוסע סטייק מדמם בגודל של כנף מטוס, במינימום.

במקום זאת, כיבה מושיקו את האורות, והמטוס שקע באפילה ובשינה מתוקה.

שתהיה לנו טיסה חלומית.

וינה, קיץ 2025. לא ממש התכוונו, ככה יצא.

וקצת צילומים של הדירה המפנקת של מיכאל.

+4369910974175