Your life is honey , honey: שוב הקסם הזה

אין פה מסאג' ? שאלה זו שלא ידעה את יוסף, ורק קוראת אותי שוב ושוב, ויודעת כי כמעט כל רכב חדש מציע את הפיצ'ר הזה, וגם היא רוצה להתערסל במושב רוטט.

אבל אין, ומה כן יש ?

לפני מספר חודשים הוצגו בישראל משפחת הדגמים החדשה של MG בסגמנט c suv שהוא נתח השוק הדומיננטי ביותר.

וכאשר תעשיית הרכב בשנחאי הראתה את הכיוון אליו צועדת התעשיה כולה, מסתבר כי הקטר החשמלי התפצל לקטרי משנה.

מעבר לפן החשמלי, היצרנים בוחרים להציג קשת דגמים עם שלל אפשרויות הנעה שונות על מנת להגיע לקהלים שונים עם אותו מוצר בהבדלים מסוימים.

החל ממנוע בעירה פנימי, עובר להיברידי, ופלאג אין, עד לחשמל מלא.

משנת 2024 הנתיב שאם ג'י כיוונה הוא הנאה בנהיגה, ייחודיות בעיצוב וחווית נהיגה.

בעולם הרכב, התעשיה הסינית מהווה כ 27 אחוז מכלל הרכבים בעולם.

סאיק (יצרנית MG) מייצרת כחמישה מיליון כלי רכב בשנה, וזו חברה יציבה מבחינה כלכלית.

בשנים הבאות נראה כנראה כי שיעור החדירה הסיני יתחזק כיוון שהם שולטים בחומרי הגלם, ובערוצי הסחר.

דגם HS לגווניו השונים הינו הרכב הראשון המייצג את האסטרטגיה שהותוותה.

הרכב החדש הוא גדול מרווח ומאובזר, ויש בו הבטחה להציע יותר ממה שהיה בעבר.

לאור האמור לעיל, התייצבתי בראשון לציון, לקבל לידיי רכב למבחן דרכים, כדי שאתהה על הקנקן החדש, שלא מביא עימו עיסוי לנוסעים אבל שפע אבזור אחר.

ראשית אין טוב ממראה עיניים.

רכב המבחן מגיע בשילוב צבעים לא הגיוני (לטעמי האישי). מצד אחד ריפוד גג ודפנות פלסטיק בשחור קודר., ומצד שני ריפוד בצבע קאמל, סביר.

השילוב בניהם, לא מפיל.

הגה שלושת החישורים (מילה יפה, נכון?), כבר אינו עגול כי אם סוג של אליפסה, ועליו כפתורי שליטה, מימין כל מה שקשור לסאונד, נתונים ותקשורת, ומשמאל מערכות בקרת שיוט.

מסך המולטימדיה הארוך והמאוחד עם לוח המכוונים, מתכהה ומתבהר אוטומטית כאשר מזהה הפרשי תאורה חיצונית.

יושבי השורה השנייה נהנים ממרווח רגליים מכובד ומפתח יציאת מיזוג מרכזית.

באולם התצוגה הניחו מזוודה גדולה בתא המטען לקבל איזו שהיא הדמיה מעשית לגודל התא שנותר בו לא מעט מקום בנוסף למזוודה.

מנוע הבנזין בעל נפח של ליטר ומחצה טורבו בנזין, מוציא מתוכו הספק מכובד של 170 סוסים רעננים, במומנט סביר לא פחות בן 28 קג"מ.

כל התפעולים של הרכב, כנהוג ברכבים הסיניים, מבוצע דרך המסך.

ומסאג'? אין פה.

כבר אמרנו.

על מסך האפשרויות הבלתי נגמרות מופיע קריאת הצלה, נקודת מגע של MG, יש גם משתמש, ומדריך למשתמש, ניווט (שלא עובד אף פעם טוב יותר מוויז) ומצלמות 360.

היה קשה לתת פינוק מעסה בנוסף?

מסתבר כי כאשר מתרגלים לנוחות ופינוק, כבר קשה לרדת בסטנדרט.

כל סוגי הרכבים מגיעים ברמת גימור אחידה.

אין גג שמש לרכב הזה, כך שלא יהיה חם מידי.

מבחוץ הרכב בולט בעיקר עם חרטום ארוך ומחודד במרכזו. הגריל נמוך ומזכיר חיוך מלא שיניים, וניתן לסכם את ההתרשמות כנאה ביותר.

קישוריות לטלפון אינה מחייבת שימוש בכבל (האח, הידד), אך מסיבה שאינה ברורה דיה נאלצתי אחרי כל התנעה לעבור אל המסך כדי לאקטב את בקרת השיוט.

יתכן וזה פגם של תכנות במערכת, או משהו שאני פספסתי בדרך.

כל התפריטים דוברים עברית רהוטה, חלפו הימים של עברית בתרגום סיני, וכפי הנראה העברית היא כמו סינית עבורם.

לאחר שהכול הסתדר על מקומו בשלום לקחתי את הדוגמן הנאה לסדרת צילומי תדמית ביער בן שמן.

בבוקר כבר חיכתה לי ריקי, האורחת שלי להיום, אמרתי לה להביא בגד ים כי ברור שנמצא מקום עם מים, כדי לתת אופי ליום טיול שידוע היכן מתחילים אתו, ולא ברור עד לכמה יחזיק אותנו החום.

רכב בנזין פטור כזכור מפרט כזה הנקרא חרדת טווח, אך בכל מקרה לא כיוונתי לנסוע הפעם רחוק מידי, נתמקד ברצועת חוף צפונית וסביבתה.

הדרך המובילה אל גן לאומי תל דור מתחילה בכביש 4 צפונית לפורדיס, ולאחר שמגיעים אל כיכר לפני הכניסה לחוף דור, פונים ימינה .על שלט הכניסה לקיבוץ החושלים כתוב כי נוסד ב 1948. הכביש המוביל אליו נסלל כנראה באותה תקופה ולא תוחזק בהתאם מאז.

בורות וסדקים על אספלט משובש, לא דרמטי, אבל צריך לנהוג בזהירות. לא שזה מה שהפריע לאמג'י הגדול.

דרך זו ממשיכה והופכת לדרך עפר, ואלו שהקדימו אותנו וחששו, החנו כאן בצידי הדרך.

אנחנו מאמינים בני מאמינים, המשכנו פנימה, ואומנם האתר חופשי מתשלום, אך מי שחושש מעומס יתר חונה רחוק. יותר קרוב אל מרכז המבקרים יש חנייה מסודרת על משטח כורכר, וקצת לפני, יש פנייה שמאלה אל מגרש חולי, היכול להכיל עוד עשרות כלי רכב.

תגיעו מוקדם, לא תהיה לכם בעיה. (וזה ספויילר להמשך).

"... תל דור מתנוסס גבוה על רכס כורכר בדרום חוף הכרמל, ובשטח הגן הלאומי מצויים מספר מפרצים מרשימים. רכס הכורכר סיפק לתושבי האזור בימי קדם חומר בנייה זמין וקל לחציבה, ועובדות אלו הפכו את דור לעיר נמל חשובה במשך תקופות ארוכות – מתקופת הברונזה התיכונה (כ־2000 לפנה"ס) ועד לעלייתה של קיסריה למעמד עיר נמל מרכזית בתקופה הרומית, בתחילת המאה הראשונה לספירה.

ראשיתה של עיר הנמל דור בתקופה הכנענית (לפני כ-3,500 שנה). במפרצים הטבעיים שאותם תפגשו בדרך, עגנו ספינות סחר רבות, מה שהוביל את הצורך בהקמת ישוב שיעניק לצוותיהן שירותים חיוניים. אט-אט גדלה דור והפכה לעיר מבוצרת ורחבת ידיים. שרידי חומות ענק הם רק חלק מהרמזים לגודלה של העיר שפעלה כאן..."

גן לאומי תל דור

האמת היא שמאד הופתעתי.

לא זוכר שהייתי שם בשנים האחרונות, ורשות הטבע והגנים הנגישה את המקום, לקהלים רבים הנחשפים ליופי הטבעי וההיסטורי של האתר.

שביל בטון רחב מוליך את הבאים על קו הרכס, לתצפית גבוהה על כל קו החוף.

קל לחשוב שאנחנו לא כאן בישראל.

מי הים בעונה הזאת חמימים ונעימים מאד, ורק צריך למצוא את הלגונה המתאימה לרביצה אינסופית.

זוג שתפס נירוונה

אבל, לא באנו הפעם להשתקע אלא לראות ככל היותר.

מבקרים רבים מעדיפים את המפרץ הצפוני של הנמל הקדום, וקשה להאשים אותם.

מי בדולח טורקיזיים וצלולים להדהים, חול לבן וזך, ושקט מלווה בהמיית גלים קטנים, הם מתכון מנצח לשלווה ממכרת.

בדרכנו החוצה אל היעד הבא נתקלנו בטור ארוך ועומד של רכבים בכיוון הנגדי.

מאחרי קום יעמדו קרוב לשעה בתור הכניסה לאחד החופים הקרובים, בחלקם יאלצו לוותר על מקום חנייה סביר.

מצד שני, אם אתה גר באזור ומכיר את הסביבה היטב, אולי תעדיף (כמונו) לנסוע עוד 2 ק"מ (בערך) צפונה אל הגן הלאומי חוף הבונים.

גם לכאן מוביל כביש אספלט שראה ימים טובים יותר, והכניסה בתשלום, (חינם למנויי מטמון של רט"ג), אבל החניון עצום ואין שום בעיית חנייה גם ביום חם של שבת בחודש יולי.

לכאן הבאתי את האורחת שלי לשתי סיבות, וכל אחת מהן ממוקמת בצד אחר של החניון.

נלך קודם דרומה כרבע שעה, אמרתי לה, ואחר כך נחזור, נעבור כאן ונלך עוד 20 דקות צפונה.

ומדוע?

"... המערה הכחולה שוכנת בשמורת הטבע של חוף דור הנקראת גם חוף הבונים. השמורה היפה מציעה מסלול טיול קצר של שעה וחצי או עשר דקות לבחירתכם והוא שופע בצמחיה ופרחים צבעוניים כמו פרגה צהובה, קורנית ועדעד כחול, כאשר באופק ניצבים להם מי הים של חוף דור אשר צובעים הכל בכחול יפייפה. אין ספק שזהו מחזה מרהיב לאורך כל המסלול. לקראת סוף המסלול מחכה לכם המערה הכחולה שהיא מחזה ייחודי מאוד בפני עצמה.

המערה הכחולה היא מערה טבעית אשר נוצרה באמצעות תהליכי ארוזיה של מגע המים ברכס הכורכר. בדרך זו נוצרה מערה יחסית גדולה שבתוכה נכנסים מי הים וצבע המים שמשתקף הוא כחול טורקיז עמוק..."

המערה הכחולה

לא פשוט להיכנס אל מי המערה, צריך לרדת בזהירות על הסלע המחודד, או להגיע מכיוון הים בשחייה.

כאשר הים רגוע וללא גלים חזקים המים צלולים מאד, וקרני השמש יוצרים מראה מהפנט.

שלא נטבול גם כאן?

ברור שכמובן.

ושוב, לאחר אי אלו דקות הנאה זוכרים כי באנו לסיבה נוספת.

בדרכנו צפונה עברנו דרך החוף המלא יותר מאחיו הדרומי, אך המסודר יותר, שכן מי שמשלם כניסה זכאי למלתחות, מקלחות ושמשיות בנויות.

מקצה החניון הצפוני מובילה דרך חולית ישרה בין גבעות.

מכאן מתחיל חוף שאינו מוכרז וללא שירותי הצלה, ומתאים לאלו המחפשים יותר שקט מהמולת החוף הציבורי. היות וזו רצועה ארוכה מאד קל למצוא קו ראשון למים עם פחות התחככות עם שכנים קרובים מידיי.

בדרכנו אני שואל את זו שאיתי אם היא רואה סיבה מדוע אנחנו צועדים בחול החם ובקו המים. היא לא ממש מרימה את הראש (וחבל), ולא מבחינה בגוף הגדול עד שכמעט נתקלה בו.

"... הסיפור של ספינת הדייג הטרופה בחוף הבונים.

ובכן בשנות השישים נבנתה במספנות ישראל אוניית דייג העונה לשם "אלישבע"(המכונה גם נץ). ברבות הימים היא יצאה אל לב הים מספר פעמים במטרת דייג. ואכן חזרה עם שלל דייג רב שעינג בתי אב רב רבים בערבי שבת. יום אחד , לאחר כעשור מיום בנייתה (שנות השבעים). נקלעה ספינת הדייג לסערה, קברניט הספינה שידר במכשיר הקשר אותות מצוקה על כך שהספינה אינה יכולה לחזור לחוף מבטחים. ספינת חילוץ העונה לשם "פנתר" שטה לעברה על -מנת לחלץ אותה ע"י גרירת "נץ". במהלך הגרירה ארעה תקלה , חבל החילוץ שגרר את הספינה הסתבך במנועה של הספינה. ולא ניתן היה להשיבה כיאות ע"י גרירה לחוף. הסיפור הסתיים שהספינה פשוט נסחפה ע"י הגלים לחוף והיא נמצאת בחוף הבונים , כבר למעלה מ 50 שנה..."

הספינה הטרופה בחוף הבונים

הספינה הקטנה אכולת החלודה מככבת באין ספור צילומי אינסטגראם, והיא נודדת עם החול והמים.

בביקור בעבר היא הייתה עמוקה יותר במים וכיום ממש על קו החוף.

כמובן שהיא סיבה מצוינת להגיע לכאן, רצוי בשעות שקיעה.

אחרי שרווינו חופי ים, אני מציע להמשיך עוד צפונה, אל פאתי העיר חיפה, למשהו אחר, שיש מאמץ גופני קצר בצדו.

מטפסים בטירת הכרמל אל המלון היחיד בעיר (הידעתם כי יש מלון בטירת הכרמל?).

מלון קדם נקרא כך בשל קרבתו אל עין קדם הנמצאים עמוק בתוך נחל נדר.

החנייה המסודרת עוברת כיום הסדרה בקצה הרחוב, שם משאירים את הרכב, ומכאן בצעידה לאורך 1.7 ק"מ (מדדתי), הולכים בתחילה בערוץ הנחל (שיפה בוודאי שבעתיים בחורף ובאביב), וכרגע בעיקר חשוף לשמש היוקדת.

השביל מתחיל לטפס במתינות לכיוון מעלה ההר, לא קשה, אבל נוכח.

זהו נתיב המשמש פרות ועיזים הרועות כאן, ומשאירות חותם.

כאשר דרך העפר ממשיכה לעלות בפנייה חזקה שמאלה ולמעלה, אנחנו פונים ימינה (אין שום סימון לכך), על דרך עצי הזית העצומים והעתיקים, ובשביל הצר ממשיכים הלאה.

כארבע מאות מטר לכל היותר נגיע אל שתי ניקבות בקיר.

מבט מהניקבה השמאלית-החוצה

"... עין קדם הוא מעיין שכבה שנובע מתוך שתי נקבות שחצובות בהר, ושופע מים צלולים וצוננים כל השנה. ניתן להגיע למעיין בכמה מסלולים שונים, שמומלץ מאוד לשלב בטיול. תוכלו גם להיכנס לעומק הניקבות – אל תשכחו להצטייד בפנס!

הימנית היא הניקבה הפשוטה יותר, המים בה מגיעים לרוב לגובה הקרסול, ולאחר הליכה של כ-15 מטרים בתוכה, מגיעים לנקודה שבה פורצים המים מהסלע. נראה כי המנהרה הזו נחצבה בתקופת הרומים, ושימשה כדי להגביר את שפיעתו של המעיין. בסמוך לשביל השחור המוביל למעיין, תוכלו לראות גם שרידי אמת מים, שהובילה אז את המים לעבר טירת הכרמל.

הכניסה לניקבה השנייה מעט מסובכת יותר – ניקבה זו בנוייה בקיר בטון, בקיר ישנו חלון קטן דרכו ניתן להשתחל לתוך הניקבה, שבה המים עמוקים יותר (עד מותניים). היא ארוכה יותר ומומלצת מאוד להרפתקנים..."

עין קדם

עומק הניקבה הזאת כמה עשרות מטרים, וקשה לאדם בוגר לעמוד בה.

המים הנקיים והצוננים מרעננים את הגוף הרותח, ואנשים שאין בהם פחד ממקומות סגורים יכולים לקחת את עצמם אל עומק הניקבה.