קרנ(י)בל מתוק לפורים

  יום שישי.

עשר בבוקר סוכנות קיה ברחוב מסגר בתל אביב, אני מקבל מפתחות של הקרניבל הגדול ברכבי המותג.

"לאן הפעם? " שואלים אותי אלו שכבר מכירים אותי.

"הממממ..." אני עונה... גם "פורים היום וגם אביב, נראה לי שאעשה משהו קטן לכבוד זה..."

קטן אעלק....

אפשר לומר על הקרניבל הרבה דברים (ויאמרו) .."קטן" היא לא מילה שיש בלקסיקון שלו. 

 לא מזמן היה ברשת הפייסבוק  טרנד אופנתי בו הגולשים התחייבו לבעלי עסקים מתחומים שונים להביא לעמוד העסקי שלהם כך וכך לייקוקים (הצבעות לייק ("אהבתי") ), תגובות ושיתופים, בתמורה למה שהעסק מוכן לתת תמורת העמידה באתגר שהוגבל בזמן וכמויות.

בני היקר פנה לקפה\מסעדה בירושלים בשם "וופל פקטורי ", והתחייב לאתגר, ובמידה ויצליח, כך נאמר לו יוזמן אחר כבוד לארוחת שחיתות,

לו ולעוד 3 חברים.

אם יש משהו שהילד מוכן לתת נפשו עליו זה המתוק-המתוק הזה. כמה שיותר, יותר טוב.

הוא גייס את האומה כולה, את חבריו וחברי חבריו ואפילו כאלה שאמרו לו שלום עוד במחלקת יולדות וביחד עמד במשימה.

"תבוא" אמרו לו, "נשמח לארח אתכם".

אנחנו עם של למודי קרבות, שבעים מהבטחות (בעיקר של פוליטיקאים), אבל הנוער תמים הוא, לא הוכתמה נשמתו , ואמונה גדולה לו בבני אדם.

"אבא", הוא אמר, "קח אותי לשם".

היות וגם חג וגם אביב ואי אפשר לסרב לילד, מצאנו עצמנו אורזים אותו ואת חברתו היפה, את אמו אחותו (יפות גם המה) וסבתו (יפה גם היא, כי זה שמה)  וביחד נכנסים כולם למוביל הגדול (והיפה במיוחד)  שאבא קיבל לסוף השבוע.

יאמר מיד כי כמשפחה שמטיילת בעולם הגדול יש לנו ניסיון רב ואהדה בלתי מתפשרת לוואנים של שבעה-שמונה מושבים, כך שהתחרות וההשוואות בלתי נמנעות.

ובכל זאת התיישב כל אחד בכיסאו המרווח עד מאד, ובמהרה שמנו פעמנו לעיר הקודש.

כבר כתבתי בעבר כי כשהחברה נעימה והמוביל טוב הדרך קלה ומענגת.

הקרניבל שסוחב בנשמתו 276 סוסי פרא מבוייתים, השוכנים בגופו של מנוע 3,300 סמ"ק ,המפיק  מהם הספק של 34 קג"מ עוצמתיים במיוחד (וזה הסעיף היחיד של נתונים טכניים שיופיע כאן, כנראה) גומע את העליות לבירה כאילו היו מישור נינוח. המנוע הזה שקט מאד עד שיש כאלה בנתיב הימני שמעלים לו ת'סעיף במיוחד, או אז נשמעת יללה מאיי שם והאנייה הגדולה  הופכת לטיל שיוט.

צריך לנסות בשביל להאמין.

כוח ועוצמה לא חסרים פה,

הסניף של "וואפל פקטורי"  ממוקם בסינימה סיטי החדש שמתהדר במספר לא ידוע של מפלסי חניה מרווחים.

החניה חינמית וזו כבר נקודת זכות.

החברים ב"וואפל פקטורי" חיכו לנו, והכינו לכבודנו שולחן גדול שהספיק לכל החבורה.

חלל הקפה-מסעדה מספיק גדול לארח מספר רב של סועדים, ולפי הכמות ושני סניפי הרשת בירושלים אני מתרשם כי עלו שם על נוסחה להצלחה.

המבוגרים שקיטני אמונה הם הזמינו פסטה ברוטב עגבניות, רביולי פטריות לצד סלט ירקות גדול שערימת צ'יפס בטטה גדולה עיטרה את פסגתו ופוקצ'ה חמה קטיפתית וטעימה בטירוף.

המנות היו טובות ונאכלו עד תום.

אבל אז הגיעה הפצצת המתוקים.

בחדשות של שישי בערב נמסר על "פיגוע על רקע קולינרי" -

מגש גדול של טעימות וואפל עם שברי ואפלים מצופים, קרמים ומוסים, שוקולדים במגוון טעמים, עוגיות וצלוחית רוטב שוקולד סמיך ומתוק הגיע לשולחן כמנת פתיחה למתקפה.

ואוו, חשבנו.

זאת רק הפתיחה.

למה הזמנו סלט ופסטה?

למה?

אחריו נחתו על השולחן ארבעה מילקשייק'ס בקנקני ענק ובטעמים שונים, כפי שהומלצו  על ידי המלצרית החביבה, ועליהם הררי קצפת ובלינצ'ס, עוד קרמים של שוקולד סמיך, ריבת חלב, וקרמל הפכו את השייקים למופע פסיכדלי  של זיקוקי סוכר.

ואם  כל זה לא מספיק הפצצה הגדולה שהובאה לבסוף הורכבה משכבות של מספר פנקייקס עבים ועליהם שוקולד, שברי שקדים ושוקולד מומס ומייפל לצד גלידת וניל רכה.

יו..סהדי שבמרומים ..זה היה חתיכת פיגוע .

אנו מנוסים בקינוחים שונים, וברמות של מתיקות סבירה, אך המופע הזה הפיל אותנו לגמרי.

מגיע שאפו ענק לגל בעל העסק ולכל עובדיו, שנתנו לילד את התמורה המלאה ביותר מבלי להתקטנן על זוטות. לא רק שנהנינו מאד מאיכות המזון אלא גם מרוחב הלב והנדיבות. הם עמדו בהבטחה שנתנו ובטוחני כי כל לקוח יוצא מרוצה כי כשעסק מנהיג תרבות אירגונית שיש בה נתינה וסיפוק האחר,  הוא מקבל בתמורה לקוחות מרוצים שגם חוזרים וגם מביאים את החברים שלהם.

אני אוהב להגיע למקומות הוגנים שנותנים תמורה לכסף.

יותר מזה אני אוהב גם להמליץ לאחרים להגיע ולתמוך בעסקים.

זו עסקה שבה כולם יוצאים נשכרים.

כמות הקינוחים לבדה שהובטחה לארבעה, יכולה להספיק גם לכמות כפולה ואף אחד לא היה מתלונן.

זו לנו פעם ראשונה בביקור במוסד ואני בטוח שנשוב (אחרי שנתאושש )

הבטחתי לא להעלות תמונות בהן אני מופיע כי אני חושש לשלומו של רופא המשפחה שלי.

הירידה מעיר הקודש לוותה בנחירות קלות של חמשת נוסעיי שהתעלפו כנראה מהרעלת הסוכר. אלמלא היו ספונים איש איש בכורסא מרופדת אולי היה להם קשה יותר, אבל הנסיעה השקטה והנוחות עשו את שלהם.

חזרנו עייפים ורגועים כדי לפתוח את סוף השבוע במתיקות יתר לקראת הבאות.

יום שבת.

ארבע אסים ירדו לעולם.

למעלה משלושים שנה הם מערבבים חבילות קלפים בקרבות קשים של אגו ויוקרה.

ארבעה אסים ירדו לעולם. אבל רק שלושה יצאו לתור את הארץ.

שלושה אסים והג'וקר עשו מעשה והתעוררו לבוקרו של היום הראשון של שעון הקיץ והחליטו לנסוע צפונה.

ההתחלה הייתה קלה ביותר.

אחד נוהג,

שני לידו ושלישי מאחור, נותן עצות.

מדריך היום החליט שהיום ניסע גבוה.

כמה גבוה?

כמה שיש.

אל הר תבור שסמוך לעיר עפולה מוביל כביש צר ופתלתל היאה למכוניות ספורט או לנהגים של כאלה.

הקרניבל הוא לא פרארי ואני לא מיכאל שומאכר, (יש יאמרו שאני "עף על עצמי" עם ההשוואות) אבל גם תלילותן של העליות לא פגעו כהוא זה בחמצן ליבו של הענק הקוריאני. זה מנוע חזק אני זוכר צריך רק ללחוץ. אז לחצנו ועצרנו. לחצנו ועצרנו. כי הנוף מהמם למרות אפרוריות היום, וכל פינה היא זווית מיוחדת להקפאת הרגע.

במרום ההר יש כנסיה ומנזר טובלים בשטח פרטי ופראי. מיוער ושקט.

לרגעים אפשר לדמיין שאנו נמצאים בלב ליבה של אירופה בגרמניה, צרפת או איטליה.

פעמון המנזר מפר את השקט ומקנה רגע של קדושה.

הכנסייה סגורה היום.

וגם המנזר.

שיירות המבקרים שנהרו להר העידו כי המקום הוא אטרקטיבי דיו גם לביקור חיצוני  והתרשמות.

נחזור בהזדמנות כשיהיה אפשרי אני רושם לעצמי הבטחה לעתיד.

הסתובבנו בחצר, צילמנו מה שצריך ופנינו לחזור.

בניגוד לעליה מכיוון הכפר דבוריה פנינו במזלג הדרכים ימינה וחזרנו דרך הכפר שיבלי. זה לא ממש משנה לדרך מלבד הנוף.

בהחלטה של רגע חזרנו על עקבותינו בכביש 65 לכיוון העיר עפולה.

מעולם לא ביקר איש מאתנו בגבעת המורה.

זהו עוד סוג של מקום שחולפים על פניו ללא הרהור ותהייה.

"יש שם גבעה ותצפית" אמר היועץ למדריך," בוא ניסע ונראה".

הכביש משך בעליה וכשחלפנו על פני הבתים האחרונים בשכונה  הבחנו במעלה ההר בשכונה אחרת, במפה כתוב השם –דחי.

הבתים עלובים ופשוטים יותר למראה והסמטאות  צרות למעבר.

"מעניין אם זה מקור הביטוי הולכים מדחי לדחי" הרהרתי במסתרי ליבי,

בשלב כלשהו האספלט נגמר ומתחילה דרך כורכר לתוך גבעה מיוערת.

אנחנו מחפשים תצפית ונוף ואת זה כנראה יש רק למעלה. אין ברירה אז נותנים לעוצמת המנוע לדבר.

הכורכר הופך מידי פעם לדרך עפר כבוש, מזל שאין גשמים וזה לא בוץ כבד וחלקלק.

סופסוף לקראת הפסגה חוזר האספלט.

פה ושם יש שולחנות לפיקניק ושבילי אופניים לאלה שנדבקו בחיידק.

הקרן הקיימת לישראל הקימה בפסגה מגדל תצפית מבטיח, אולם הוא סגור לביקור והכניסה אסורה, וחבל.

אני משוכנע שהעלייה שווה.

יער גבעת המורה, כשמו, הוא מקום מומלץ לחובבי השקט והשטח (ג'יפים, אופניים, הליכה וכו'), מן הסתם אפשר למצוא פה גם פריחות שונות אנחנו לא מצאנו משהו שלכד את העין.

שוב נכנסנו לרכב, מפלסים דרכנו לכיוון מטה, נותנים לרוח ההרפתקה לקחת אותנו בין השבילים (אל דאגה, כאן אי אפשר ללכת לאיבוד).

בחזרה לכביש 65 ולאחר דקות קצרות אנו מבחינים מהכביש באנדרטה גדולה ומרשימה.

 הצומת שנושאת את השם "צומת כפיר" היא גם המקום בו הוקמה האנדרטה של חטיבת כפיר.

אנו יורדים  מהכביש כדי להתמקד באנדרטה ולחלוק כבוד לחיילי היחידה שנפלו.

העיר עפולה הופכת בימים אלה טלטלה נדל"נית, ניתן לראות היקפי בניה חדשה ומרשימה לצד תחנת רכבת בשלבי בניה אחרונים לקראת חידוש הקו של רכבת העמק.

איכשהו הגענו לכביש 60 שייקח אותנו עד צומת יזרעאל ומשם ימינה לכביש 675. כמה מאות מטרים במורד הכביש ושם פניה שמאלה (נזהרים בחציית הקו המקווקוו על הכביש ויורדים על ציר כורכר בין השדות לכיוון חורשת אקליפטוסים בולטת.

במקום זה שוכן עין יזרעאל.

בכניסה לאתר מבחינים קודם כל בריח.

ריח לא נעים של אשפה וזבל.

אחר כך רואים את הערימות ליד הפחים.

ואת הלכלוך בין העצים.

זוהי פנינת חמד עם פוטנציאל עצום, אבל אי ההקפדה על פינוי הזבל בטווחים סמוכים יותר (עוד פדיחה של קק"ל האחראית) , לא מאפשרת הנאה מושלמת.

זוהי בריכת מים גדולה עם מבנה בטון גדול במרכזה (תחנת שאיבה ישנה כמדומני) ואליה מובילה אמת מים זורמים וקרירים הנובעים מבטן האדמה.

במקום יש צל גדול וקרירות, ואני משוכנע שבקיץ עם קצת יותר ניקיון זה מקום מצוין לפקנק בו. יש שולחנות ומקומות לשבת, וחניה סביב כל החורשה.

יכול להיות שאם האתר היה בתשלום הוא היה נקי יותר...

מטרת הטיול ה"רישמית" היא כביש נוף גלבוע.

מעין יזרעאל חוזרים לכביש ופונים ימינה עד הצומת הסמוך.

ליד אתר "סקי גלבוע " פונים שמאלה לכביש 667.

זהו כביש נופי המתחיל ומטפס לרכס הגלבוע בתוך נוף מהפנט מכל עבר.

מטעים וכרמים, שדות ירוקים וחומים מכל עבר צובעים את העין בפסיפס טבעי מרתק.

ככל שהכביש עולה גבוה יותר נפרש העמק שלמטה עם שלל שדותיו, בריכות הדגים והנחלים, ביום של שמיים בהירים המראות משכרים. לא נוסעים כאן מהר.

נותנים לריחות הפריחה לשטוף את הפנים, נדמה שזה גורם לכל הנהגים לנסוע באופן הרבה יותר רגוע.

באחת הפניות של הכביש יש פניה שמאלה להר שאול. הכביש מוביל לתצפית ולשולחנות ספורים.

המוטיב הזה של תצפית ומקום לשבת עוד יחזור מידי פעם לאורך הכביש.

רכס הגלבוע מיוער ברובו עם עצי אורן רבים, בקרחות אנו רואים משפחות שלא התעצלו ובאו להתפנק בטבע.

בשלב מסוים החליטה וועדת המעקב ברכב כי גם לנו מגיע זמן למנוחה והפסקה.

מצאנו קרחת יער מהזן הזה ועם הרכב הגענו סמוך לשולחן פנוי.

יתרונו הגדול (ואולי הכי גדול) של הקרניבל הוא ביכולת הקיבול שלו. ואם נדבר במספרים מדובר בנפח עד  4,000 ליטר, (כששתי שורות המושבים מתקפלות ,ולמי שלא מתמצא זה בערך פי עשרה מנפח תא מטען של רכב משפחתי "רגיל).

נפח זה  מאפשר להעמיס מכל טוב. צידניות ומנגל. ציוד סקי לחורף יחד עם ציוד צלילה (למקרה ש... ניתקל במשהו מאלה בדרך), מחצלות וסלים..בקיצור, ים מקום !!

מנגל נשלף ועל השולחן נערמו בשרים ושתיה. לו היינו ארבעה מן הסתם היינו מתחילים סבב קלפנות מתחייב.

שעת מנוחה חלפה ואנו שבנו לדרכים. עננים התקדרו בשמים ורוחות קלות נשבו.

האמת, תכננתי טבילות במעיינות הסביבה אבל מזג האוויר הכזיב, כך שנותר לנו להמשיך בתוכנית האב.

בהמשך הדרך מתגלה על אחת הגבעות מגדל תצפית שריפות יער. עוד כמה דקות נסיעה ופניה ימינה מהדרך מפנה את הנוסעים לתצפית הר ברקן.

חניון גדול וגזלן מקומי מקדמים את פני הבאים.

בלב פסגת ההר הקרחת עומד מגדל ברזל גדול שמיועד לתצפת כנגד שריפות יער. כיום משום מה המגדל נטוש וכתובת אוסרת עליה עליו, אבל לא פראייר עם ישראל ופתח נפער בגדר.

המגדל הזה חולש על שטח נרחב וביום בהיר לבטח רואים מפה את עזריאלי בתל אביב או מינימום את הארובה של רידינג, נגיד.

נוף מושלם של כל העמק מצד דרום מזרח צפונה ומערבה מעבר לרכס את שטחי הרשות הפלשתינית מעבר לגדר ההפרדה.

לא ברור מדוע קק"ל מזניחה אטרקציה תיירותית שכזו, אולי במקום לאסור עדיף לתחזק, כי אנשים אוהבים לעלות למגדלים גבוהים.

חזרנו לרכב והמשכנו עם הכביש לכיוון דרום, כשחולפים על פני השער של קיבוץ מעלה גלבוע עולות מול עיניך שבשבות ענק המייצרות אנרגיה ירוקה מן הרוח.

כשתכננתי את כל הטיול היו השבשבות הללו במחשבתי כתפאורה מתחייבת לקרניבל.

אלמנט גדול לרכב גדול, מתאים.

ואכן, לקול אוושת הרוח העמדתי את המוביל הגדול בכל פוזה אפשרית ותקפתי במהלומות פלאש.

במצפור על שם דובי וערן שמיר הסמוך לשבשבות והמתנשא מעל כביש 667 בחרנו לסיים את היום הזה בתצפית נופית אחרונה להיום.

מכאן הדרך  חזרה למרכז כבר זרמה מעצמה.

ארבעה אסים ירדו לעולם..

אחד נשאר בבית. ולא זכה להכיר את הג'וקר.

לסיכום:

הקרניבל הוא כלי רכב שיקנה מן הסתם רק מי שממש חייב. או מסיבות משפחתיות או מסיבות פונקציונליות.

זהו רכב מפנק שרשימת התוספות שלו לבדה מכסה את מרבית המפרט הטכני שלו.

הנהיגה בו כיפית וקלה. עד מהרה אתה שוכח שאתה נוהג ברכב שאורכו למעלה מחמישה מטרים ומתייחס אליו כרכב משפחתי.

כשמשווים אותו למתחרים הישירים (טויוטה סיינה ,קרייזלר טאון אנד קאנטרי) שאינם מיובאים תדיר לארץ מתברר כי הקרניבל עומד כשווה בין שווים בתחרות ואין לו בכלל במה להתבייש. היותו היחיד בסגמנט נותן לו יתרון משמעותי.

אני בטוח כי בארצות הברית למשל ניתן לבחור ברמות גימור העולות בהרבה על רמת הגימור של הדגם היחיד המיובא לישראל, אם כי הרכב מאובזר ומצויד לרוב.

222,000 ₪ יעמידו את הרכב הזה לרשותו של הקונה המאושר.

לנו היה סופשבוע מתוק ומענג, לאנשים שירכשו אותו זה יהיה כל יום .

קרנבל של ממש.

ירון הולנדר (אלון ויוסי)
מרץ 2016

קיה קרניבל 3.3 ל'

וואפל פקטורי