יום רביעי, 12 באפריל 2023

THAT’S THE WEY- I LIKE IT.

 

עוד לא נדמו הדי מזמורי מה נשתנה, והבטן עוד מלאה בארוחות החג, ואני מקבל לידי עולה חדשה שהגיעה לא מכבר לארץ.

ללא הילה ותהילה, וללא מוניטין רב שנים של מותג וותיק, עלה ארצה המותג WEY  מבית גרייט וול.

(גרייט וול מוטרס) - GWM  היא אחת משלושת היצרניות הגדולות בסין,

זוהי חברה פרטית וטכנולוגית מאד, והיצרן הגדול בסין של רכבי suv  וטנדרים.

בסין החברה שנמצאת במקום החמישי במכירות רכב, מתוך היצרניות הסיניות.

ישראל היא המדינה הראשונה בעולם להשקת  wey (מחוץ לסין), וראשונה בעולם בה נפתח אולם תצוגה בתל אביב.



דגם COFFEE 01 היחיד שנמצא כרגע בארסנל מייצג נאמנה את רוח המותג.

ומהי למעשה רוח המותג?

עיצוב ספורטיבי אגרסיבי עם אלמנטים מעודנים ואלגנטיים.

אבזור ברמה גבוהה ואיכותית כבר מרמת האבזור הבסיסי.

מערכות בטיחות מתקדמות ביותר, המעניקות לרכב 5 כוכבי בטיחות לפי התקן האירופאי.

 


ואכן, באולם התצוגה הנאה מאד של המותג ברחוב קרמניצקי בתל אביב, ניצבים מספר רכבים בצבעים שונים של שתי רמות הגימור, שההבדלים בניהם זניחים ברמת הפרטים, אבל עם הבדל של כ-25,000 שקלים.

בבואך אל הרכב מקבלת את פניך הסבכה הקדמית העצומה, והמרשימה, כמקובל במותגי יוקרה מוחצנים.

משנפתחת הדלת המאסיבית, (וזו כבר נקודה ראשונה להפתעות נוספות שיבואו בהמשך), ניתן לחוש כי מדובר ברכב הבנוי היטב, מחומרים קשיחים ואיכותיים.

המושבים החשמליים (שניהם), הרכים, מאפשרים ישיבה נוחה בכל זווית.



יושבי השורה השנייה נהנים ממרווח רגליים גדול, והרוחב מאפשר לשלושה מבוגרים לשבת בנוח גם בנסיעות ארוכות.

שפע חיבורי חשמל ישמרו על חיבור לציוויליזציה לכל דורש, וכמו בדגמים מסוימים של סקודה גם כאן התקינו עוד שקע טעינה ליד מראה הנהג המרכזית, לטובת מצלמת דרך.

שני מסכי מגע, גדול וענק נמצאים במרכז הקונסולה המרכזית ואחראיים על כל מערכות הרכב.



נכון להיום החיסרון המורגש ביותר הוא של מערכת ניווט כלשהי על המסך העצום, ונמסר לי על ידי אנשי סמל"ת כי הנושא בטיפול והפתרון קרוב.

כל כך התרגלנו לנווט באמצעות מסכים גדולים, כך שקשה לחזור לאחור.

מה עוד, שבצד הקורה הקדמית, ישנה עינית בתוך קופסה מרובעת שמנטרת את עיני הנהג, נוזפת וגוערת בו בכל פעם שהוא מסיט את מבטו לצדדים.

האחות הגדולה שכל הזמן צופה בך

לרגעים אתה חש כמו תלמיד בבית הספר היסודי.

המערכת המוטמעת ברכב עונה למי שפונה אליה בתואר : hey, my wey, והיא כמנסה להסתבחק משנה בכל פעם את התגובה שלה.

היכולות שלה, כמו שיש אצל יצרנים אחרים הן להתקשר אל אנשי קשר, לפתוח או לסגור את הגג הפנורמי, לטפל במזגן ועוד.

(בפעם הבאה אשתדל לבדוק נושאים נוספים).

תאורת האווירה הצבעונית (ניתן כמובן לקבוע בדיוק מה יופיע ואיך) מכניסה צבעוניות אל חלל תא הנוסעים, ועכשיו אפשר להתחיל לבלות.



לחיצה על כפתור ההתנעה מראה לי כי לרשותי עומד טווח נסיעה של 147 ק"מ חשמליים ועוד למעלה מ-400 על בנזין.

כמי שאוהב את שילוב מנועי הפלאג אין הנטענים, אני יודע כי זהו הרכב עם הטווח החשמלי הגדול ביותר הנמצא היום בשוק, ויהיה מעניין לבחון אותו בשלל הדרכים שהכנתי למענו.

את הנסיעה הראשונה אני בוחר לנסוע בכביש החוף לחיפה.

איך אמרו בסרט אישה יפה?

Huge mistake

אם בחרת (מרצונך) לצאת מהבית בחול המועד אל הכבישים המהירים צפונה, דע לך כי מישהו ישתה לך את הזמן בקשית, ולכן כדאי שתתארגן עם חטיפים והמון סבלנות, כי העומס בכבישים האלה הוא פשוט מעל ומעבר לאפשרי.

מאיפה באתם כולכם? אף אחד לא נסע לחו"ל? או לפחות נשאר עם חמותו בכנרת לכל החג??

מצד שני, הפקקים הללו אפשרו לי לעבור סעיף סעיף בכל התפריטים שעל המסכים, ומה שקובי שמסר לי את הרכב, אמר בחמש דקות, וציפה שאזכור הכול, הסתדר היטב וברור תוך רבע שעה.

נו, כל אחד והקליטה שלו.

בכביש כל כך עמוס 476 הסוסים החזקים הנמצאים באורווה שמתחת למכסה המנוע מחכים לרגע בו אשחרר להם את החבל והם יוכלו להראות מאיזה חומר הם קורצו, אבל ברגעים שכאלו המוזיקה הבוקעת מרמקולים משובחים של אינפיניטי הם אלו שהופכים את הבאסה לסבבה.


לצורך הבחינה נסעתי לחיפה כאשר המנועים עובדים באופן היברידי משולב, ובחזרה רק עם המנוע החשמלי, ואני חושב כי מה שמספר את הסיפור של הרכב במדויק בא בנסיעה זו לפי הנתונים היבשים, ועם מספרים כיודע אי אפשר להתווכח.

יצאתי מחיפה ולפני עמדו 100 ק"מ דרך (לפי ווייז), ועל לוח השעונים עמדו לרשותי 102 ק"מ טווח חשמלי ו- 301 ק"מ למנוע הבנזין.

הגעתי אל המרכז כאשר הטווח החשמלי עמד על 8 ק"מ, ולטווח הבנזין עוד 320 ק"מ. (קצת יותר ממה שיצאתי מחיפה).

יש לציין כי נסעתי במהירות הרף החוקי העליון של כל כביש, ז"א לא בהכרח הכי חסכוני.

ועדיין נסיעה שכזאת משפיעה מאד על הארנק המשפחתי בסופו של כל חודש.


אבל, היות ונסיעה פשוטה על כביש ישר היא לא מדד לשום דבר, הזמנתי את חבר השופטים להתכנס שוב ולדון איתי על דברים שברומו.

אספתי את אבי ועודי, ואפילו שיתפתי אותם מראש בתוכנית הטיול שהכנתי, אבל טיבם של טיולים שכאלו הוא להשתנות על הדרך.

יצאנו מהמרכז, והנווטת שהתרגלה לאחרונה לדבר יפנית, שלחה אותנו מזרחה דרך כבישים צדדיים.

שנכנס אל סדנת הפיסול הנמצאת כאן? שאל זה שיודע.

אני לא ידעתי וכך למדתי.



"... גן הפסלים של גדי פרימן, חבר קיבוץ משמר דוד הסמוך. אפשר לשוטט בין פסלי הגרניט והשיש, להשתרע על הדשא מול הנוף, למצוא תנוחה על אחד מספסלי האבן המפוסלים או בצל סככת הפסיפולורה. יש מים, יש כלניות אדומות (בפברואר) והכניסה חופשית. מבנה האבן במרכז הגן היה פעם בית מוכתר הכפר חולדה הערבית. עכשיו הוא מכיל גלריה של פסלי ברונזה (הביקור בגלריה בתיאום מראש, טל' 7231924-050)..."

סדנת הפיסול במשמר דוד

מכיוון ויצאנו ביום אביבי בו מזג האוויר משוגע ואינו צפוי, הנוף הניבט ממרומי הגבעה מגיעה עד שוליה בשל ערפילים ואובך בוקר. מטיילים שהקדימו אותנו נטו כאן אוהל, ולפי עליצות הכלבים והילדים כנראה שהצליח להם.



הגלריה עצמה הייתה סגורה לביקור, אבל ניתן להתרשם חיצונית מהפסלים, ומהנוף.

שבנו אל הענק שהמתין בסבלנות, והפעם כיוונתי אותו ישירות אל תל לכיש.

שניים, מתוך שלושת הנוסעים בילו בעבר באזור זה ימים רבים במסגרת עבודתם, והוא מוכר להם בכל ימי השנה, והם תמימי דעים כי אזור לכיש הינו מהאזורים היותר יפים בארץ.

עכשיו אנחנו בשלב בו הטיעונים שלנו עומדים למבחן.

"... העיר לכיש החלה את דרכה עוד בתקופה הניאוליתית בערך 10,000 לפני הספירה הנוצרית.העיר חרבה מספר פעמים במהלך ההיסטוריה המקראית , אחד החורבנים הגדולים שלה היו בימי בית ראשון (ב 586 לפנה"ס). עוד אזכור לחורבנה של העיר היה בתקופתו של יהושוע בן נון אשר עבר באזור במהלך מסע כיבושיו בארץ ישראל הקדומה. אדם נוסף שהיה למעשה מלך יהודה הראשון הוא רחבעם אשר טיפח ובנה את העיר  ובנה בה ארמון (שרידיו מוצגים באתר). בתקופת שלטונו 928 לפנה"ס , מאוחר יותר באזור 700 לפני הספירה הגיע לכאן סנחריב מלך אשור , הוא בא כעוס , לאחר שהמלך חזקיהו המרה את פיו אחרי כשלונו המוחץ בכיבוש ירושלים.

סנחריב בנה סוללת עפר מעל חומת העיר , הוא הציב עליה את איילי המלחמה (כלי ניגוח לפריצת חומות) שלו . אשר ניתצו וחדרו את שערי העיר ובכך טבע את שמו בהיסטוריה כמלך האשורי שהצליח לחדור את העיר לכיש המבוצרת..."

תל לכיש

תל לכיש, נמנה על הגנים הלאומיים של רשות הטבע והגנים, והכניסה אליו חופשית ללא תשלום, ולפי כמויות המבקרים הוא בהחלט אתר חשוב לביקור בכל מסלול באזור.

במסגרת שיקום האתר נבנה שביל גישה נוח, ובמורדות התל ובפסגתו הוצבו פסלי ברזל המדמים לוחמי עבר על ציודם ונשקם.

היות וכאמור יש לנו ידע והכרה עם האזור ירדנו מהתל והמשכנו עם כביש 3415 אל היושב אמציה.

כאן השארנו את הקופי 01 (שם הדגם של ה-WEY), ואנחנו חדרנו מעבר לשער הסגור.

עלינו במעלה הרחוב, ופנינו שמאלה בפנייה הראשונה.

כיום נצבת כאן שכונת הרחבה של המושב (שנקרא בשם "כרמי קטיף") , אולם במהלך בנייתה התגלתה כאן מערכת מערות חצובות בסלע הגיר.






המערות חתומות בגדר היקפית שיש לה שער אחד, ללא מנעול, שמאפשר גישה אל המערות הגדולות.

בחוץ יש עכשיו כ-30 מעלות אך כאן נעים וצונן.

מערות אלו דומות לאחיותיהן בבית גוברין המרוחק מכאן מספר דקות נסיעה, ומן הסתם שימשו את אותם תושבי עבר.

ממושב אמציה פנינו שמאלה אל עבר מערות חזן.

אתר מערות חזן היה פעם מקום אליו הגיעו תיירים ומטיילים באוטובוסים רבים, אולם מחלוקות בין הרשויות אודות תחזוקה ותפעול המקום גרם לייבושו וגידורו.

אמיצים יכולים לרדת אל המחילות ששימשו את מורדי הרומאים, ולהשתחל בחשיכה בין החדרים השונים, אבל הפעם העדפנו לוותר.

כביש הגישה אל מערות חזן דורש אומץ לב לא פחות מזה ששימש את היהודים הקדמונים.



עקב הזנחת האתר גם כביש הגישה הוזנח מאד עם השנים, ובורות רבים ואספלט שבור מהווים את רוב רובו.

כאן הקופי נותן לנו תצוגת תכלית ראשונה של עבירות רגועה, ללא שום דרמה, כאשר בכל פעם שהרכב מזהה מכשול או משהו שאינו כשורה, הוא מפעיל מערך מצלמות קרקעיות, ועל הצג הגדול נראה הרכב שקוף, ומתחת לו כל מה שאינו כביש.

כך הנהג יכול לנווט בעדינות מול כל אבן וסלע הנקרים בדרכו.

מכסה מנוע שקוף
מרווח הגחון הגבוה מאפשר המון ביטחון שלא נשפשף את הגחון באותם מכשולים.

מימין לאתר מערות חזן מתנוסס מגדל תצפית של קק"ל והדרך עולה אליו משני כיוונים.

האחד-שביל כורכר כבוש היטב שמקיף את הגבעות ומטפס במתינות אל הפסגה, או שביל יותר טכני למעבר (רצוי של רכבי שטח בלבד), קצר ועם שיפוע זוויתי.

אני בחרתי לעלות בדרך העוקפת, וירדנו בחזרה בדרך הקצרה, עם כיוון קרקעי למניעת נזקים.

כך וכך הקופי נדמה לי שצחק עלי במעמקיי הבוכנות שלו.

זה הכי הרבה שלך? שמעתי מעין זמזום.

האמת, שהאומץ שלי לנסות היה קטן מהיכולת שלו להראות, אבל בהמשך ניתן לו להראות עוד יכולות.

מגדל התצפית של קק"ל המביט אל שמורת גבעות גד מאויש על ידי שומר, שבישר לנו כי העדר ביטוח מונע ממטיילים כמונו לעלות.

לא נורא, אמרנו, כי כאמור הראות היום לא במיטבה, ומה שלא רואים ממגדל קק"ל רואים מרחפן.




המשכה של דרך העפר מוביל אל סכר אדוריים שחוצץ בין מה שהיה פעם אגם חורפי, וכעת מלא בצמחיה יבשה, לבין ערוץ הנחל, וממנו ממשיכה הדרך ועולה אל מגדל תצפית אדוריים.

סכר אדוריים

"... מגדל אדוריים הקדום עמד כאן בעת העתיקה וצפה אל האזור. נוכח העובדה שדרך חשובה עברה כאן ניתן להבין את חשיבותו של המגדל והימצאותם של שומרים בנקודה זו ממש. המבקר בתצפית כיום יכול לראות את שרידי המגדל העתיק בראש הגבעה, בגובה של כ-400 מטרים מעל פני הים.

לימים, כאשר חיפשו מקום לשים את מגדל היערן של הקק"ל היה זה אך טבעי לשים אותו כאן. עד שנות ה-90 עמד כאן המגדל ומכאן הועבר מעט צפונה.

 


התצפית, יחד עם עוד 31 אתרים במרחב, הינה חלק מדרך מלכי יהודה- דרך חדשה החוצה את השפלה הדרומית ועוברת בין אתרים שונים מתקופות קדומות. מתצפית זו ניתן לראות עוד אתרים רבים השייכים לדרך זו יחד עם המוכר שבהם- תל לכיש..."

מגדל תצפית אדוריים

מכאן אנו יורדים מהתל ופונים לכיוון דרום מזרח.

תחילתה של הדרך העוברת בתוך שטחי אש צבאיים בכורכר כבוש היטב המאפשר לי ללחוץ חזק על דוושת הגז ולתת לקופי לעוף על עצמו.

החברים שאיתי נשארים מופתעים כאשר גם כאשר אנחנו עוברים על חריצים וקפלי קרקע, ודבר מכל הזעזועים לא ממשיך ועולה אל תא הנוסעים.

המשכה של הדרך דרבן אותי להעביר את מצב הנסיעה למצב AWD, והאמת לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין כפתור זה לבין נסיעה משולבת קבועה, כאילו, למה צריך להעביר למצב זה אם זה בכלל ברירת מחדל?

הפעם הדרך עברה בתלמים יותר עמוקים שנוצרו לא מזמן ולא משמשים כדרך קבועה.



עדרי גמלים גדולים משוטטים סביב בשאנטי של חג ולא מנידים עפעף למראה הגמל הגדול מהם, (ויפה מהם).

מעניין כמה גמלים צריך הבדואי למכור על מנת לרכוש קפה אחד, שאל מישהו בקהל.

היות ולא העמדנו את השאלה למבחן העדפנו להמשיך ולחתור למגע אל הכביש הראשי, הוא כביש 40.



יש לדעת כי נסיעה כזו, הינה הרבה פחות חסכונית מן הסתם וגובה את מחירה בליטרים של דלק.

כיוונו עצמנו אל בתרונות רוחמה, הנמצאת בשטחים שבצד השני של הכביש.

"... הצד המזרחי של השמורה משולט כ "בתרונות רוחמה". נפנה מהכביש הראשי לדרך שתיקח אותנו מזרחית לקיבוץ רוחמה ומעט צפונה לנקודת תצפית מרהיבה על הגבעות הרכות והבתרונות המעוטרים בשלל פרחים, כלניות, נוריות, סביונים, דבורניות, עיריות ולעתים גם סחלבים. זהו למעשה קצה שפלת יהודה והמפגש עם ארץ הנגב. רכס הכורכר המזרחי השוכן מתחת לרגלינו מכוסה במעטה של אדמת לס ההולכת ונחרצת לאחר הגשמים, חושפת את הבסיס הכורכרי ומסבירה ולו במעט את המגוון הבוטני שייחודי למפגש קרקעות זה, כמו גם את שפע בורות המים והמבנים החצובים ובנויים מאבן הכורכר המקומית. בין רכס הכורכר של רוחמה לזה שממערב לו למעשה מתקיים מרזב המוליך משקעים לעומק האדמה ומאפשר קיום אגירת מי תהום ומשאבי צמח..."

בתרונות רוחמה


זוהי העונה היפה של השמורה, מצד אחד שדות נרחבים של חיטה ירוקה, צמחי בר בפריחתם, ושבילי עפר בין גבעות מקומרות המעניקות לנוף מראות משתנים לפי תאורת השמש.

כאן בין הגבעות נמצאת החווה של צביקה.

"... החווה של צביקה ממוקמת בסמוך לשמורת טבע בתרונות רוחמה בצפון הנגב !

החווה הוקמה בשנת 1959

כחווה חקלאית לגידול פלחה ועדר צאן...

בעשרים השנה האחרונות צביקה ובנו בר מתגוררים בחווה

עוסקים בחקלאות צאן

ותיירות..."

החווה של צביקה



אחד מאיתנו מכיר את האיש, ומביא אותנו לפגוש אדם שבחר לחיות בלב הטבע הזה ובנה מפעל חיים כפרי גדול בין סוסים וכבשים טווסים וכלבים.

 



בדיוק כמו השילוב הזה בין טבע ועיר, בין נופים פראיים לבטון ואספלט, כך מתמזג הקופי 01 בנוף, ומאפשר חיים נוחים, מרווחים ובטוחים.

הפתעות רבות זכיתי לחשוף במהלך היומיים בהם בילינו יחדיו, ובסופן אתה תמיד שואל את עצמך את השאלה הנצחית.

האם ישנה תמורה של כסף למוצר?

במקרה של הקופי, השימושיות העירונית החשמלית הגבוהה, הנראות האיכותית, היוקרה שבאה עם תג מחיר הזול מהמתחרים, האופי והטכנולוגיות, הבניה המאסיבית יחד עם הכוח הזמין בכל עת, הופכים את הקופי לא רק לקניה ראויה, אלא אפילו נדרשת, למי שבוחן אופציות ברמות המחיר הללו.

זול הוא לא, אבל שווה הרבה יותר.

 


ירון הולנדר (עודי ואבי)

אפריל 2023

 

01 WEY COFFEE

רמת גימור Luxury

מנוע 2 ל'

הספק (משולב) 476 כ"ס

מומנט (משולב) 86.4 קג"מ

מחיר: 324,940 ש"ח

 


 




סדנת פיסול, משמר דוד

תל לכיש

אמציה, כרמי קטיף

גבעות גד

סכר אדוריים

תצפית מגדל אדוריים

בתרונות רוחמה

החווה של צביקה

תגובה 1:

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל