קינג קרוזר, הראשון לשמו.

 

 

יש רכבים, לא רבים מידי, אשר מרגע שתואמה נסיעת מבחן עימם מתחילה להתגבש סוג של ציפייה דרוכה מהולה בהתרגשות

אני מודה, שאני סנטימנטלי לדגמים מאד מיוחדים, ולמותגים שבעיקר כבר יצרו סוג של תהילת עולם ומוניטין.

יש לך תוכניות ל-26 לחודש? פניתי אל דרור עשר דקות אחרי שפניתי באותה שאלה לגילי, רק עם תאריך המכוון ליום מוקדם יותר.

מה אתה מביא הפעם? קיבלתי מענה, לפי הכלה נבנה מסלול שיענה על הדרישות, ענה בתשובה.

רק שלא יהיה כזה מלא סלעים שמרסקים רכבים, עניתי בתגובה, בעיקר כי זה לא רכב שלי, ואנחנו נסתפק בהצגת יכולות מבלי ללכת ממש עד גבולות המעטפת.

גרסת הפנסים המרובעים

אותו דבר ביקשתי גם מגילי שחי בקוביית שטח עם מאפיינים אחרים, ונוף שיש בו יותר ירוק ופחות מדבר.

לזוגתי הנצחית הודעתי מראש כי בסוף השבוע האמור היא לא תראה אותי הרבה, ולא נראה לי כי המידע הזה מנע ממנה שעות שינה.

הצצתי בגניבה איך התרשמו עמיתיי המלומדים שהניחו את ידיהם על האקסלמפלר הלוהט ביותר בקיץ 2025, אשר העולם כולו (למעט מספר מחבקי עצים) חיכה לו בנשימה עצורה.

יותר 11 מיליון יחידות יוצרו מאז הוצג לראשונה בשנות ה-50, וניתן למצוא אותו באולמות תצוגה של טויוטה ב-170 מדינות.

יש לדעת, כי טויוטה מצד אחד יצרן עולמי ענק, עם מוניטין נהדרים בעשרות שנות קיומו, משתדל להישאר מאד שמרני בתפיסותיו, וכאשר יוצא לו (במקרה, או כשלא), דגם מוצלח במיוחד, השינויים שנעשים בו לאורך השנים הם מינוריים ובעיקר קוסמטיים.

אך מאידך, מפעם לפעם מחלקת התכנון מגדילה ראש ובונה דגם חדש לחלוטין, ממש מאפס, ופעם ב... בונים דגם חדש, כאשר הדגם היוצא משמש כהשראה גדולה לדגם החדש, בעיקר כאשר נדרשו שינויים רדיקליים עקב תקנים חדשים לזיהום אוויר ובטיחות.

ועד כמה העולם חיכה לדגם החדש של לנד קרוזר?

די בכך כי בישראל הקטנה נרשמו מראש כ-4,000 הזמנות לרכב שלא ידעו איך יראה, ומה יהיה מחירו.

זה מוכיח אמינות של יצרן שיצר מותג מנצח, ואמונה של לקוחות שידעו כי לא יצטערו.

אנשים חיכו בידיעה כי הדגם החדש יאפיל על קודמו בכל פרמטר, ושווה להיות בין הראשונים שיוכלו להתהדר בקרוזר החדש בחנייה שלהם.

עד שיגיעו ארצה דגמים מונעי בנזין מוגדש ומנועים היברידיים (ישנה הבטחה לכך), בטויוטה שתלו את מנוע הדיזל המוכר והאמין אשר בארוותו חיים 205 סוסים נמרצים, המייצרים ביחד מומנט בשרני של 51 קג"מ, שבא לידי ביטוי היכן שנדרשת עבירות, עוצמתית במהירות נמוכה, למשל.

עיצוב הדגם החדש שמר על מורשת האבות המייסדים משנים קודמות, הטכנולוגיה מאפשרת הכנסת מערכות מתקדמות, שיציבו אותו באותה שורה עם המתחרים הישירים, ומי שמחפש את ההבדלים של הברזלים, הזוויות, וכל כלי הנשק של יום הדין, ימצא אותן בפירוט מלא אצל אלו המבינים בתחום הרבה יותר ממני.

אני בעד ללחוץ על כפתור שאני יודע פחות או יותר מה הוא עושה ולמה נועד, ואם אני עוד לא שם, תפקידו של המדריך המלווה (שניים כאמור), יעזור לי לשפר את הידע הכללי והמעשי לכל אחד מהם.

"כפתורי הקסם למעשים מגונים"

על כן, התייצבתי כאמור נרגש ביותר, לקבל לידיי את המפתחות של לנד קרוזר 250, ברמת האבזור הבכירה ביותר (אחת מתוך שבע!!!) ששמה first edition, מחירה מרקיע שחקים, ולצאת לרקוד בין הרים ובין סלעים.

אגב, גרסת הבסיס מתחילה במחיר 315,355 ₪, ומכאן אפשר רק לטפס.

 

פרק א'.

יהיה פאן, הודעתי ברשתות לשבע עשרה עוקביי הנאמנים, ובאור ראשון של שישי בבוקר, היפני המגודל כבר דהר צפונה אל שיפולי רכס הכרמל.

 

בכניסה לזיכרון חיכו לי החברים גילי בן שלמה, מדריך טיולי הג'יפים, ומומחה לאזור, ועודי חברי משכבר.

גילי תכנן עבורנו מסלול מבטיח באזור שאני פחות נוהג לפקוד בשטח.

עלינו בעלייה המוכרת לבית אורן מכביש 4 (כביש 721), ובכניסה אל חניון האגם פנינו שמאלה אל דרך עפר לטעימה ראשונה.

עוד סוג של הרפתקנים

רכב המבחן מגיע ללא מיגון תחתון נוסף לזה שמגיע מהמפעל, על כן נצטרך להיזהר במיוחד מאבנים גדולות מידי העלולות לצוץ בהפתעה.

בהמלצת מאסטר גילי הקטנו את לחץ האוויר ל- 25 psi  דבר שהקנה באופן מידי ללנד קרוזר גמישות ורכות של פנתר הרים סנגלי. (לא שאני מכיר כאלו, אבל נתתי לדמיון להתפרע).

הישיבה בקרוזר גבוהה, ומולו מתנשא מכסה מנוע עצום, וגודלו לעיתים בעייתי בראייה קדימה, בעיקר כאשר מטפסים בזווית גבוהה, וזה הרגע להשתמש במצלמה קדמית המסתירה את גוף הרכב, ומציגה מכסה שקוף, ובעזרתה רואים היטב היכן מונח כל צמיג.

למען הראייה הטובה והנוחה פתחתי את מלוא הגג הפנורמי הענק, המזגן העוצמתי קירר את כל חלל הרכב, וכך יכולנו להמשיך בנתיבים לא מוכרים.

כביש אספלט צר מאד ושבור ברובו מוביל אותו למקום ישוב זערורי בשם גבעת וולפסון.

גבעת וולפסון

"... ב-1934 רכשה חברת "כרמל להשקעות", שהוקמה על ידי יהודים יוצאי גרמניה בראשות יוסף לוי, אדמות באזור. הפרויקט נקרא על ידם "יערות הכרמל", ומטרתו הייתה לשווק את השטחים לבניית התיישבות יהודית באזור. המקום בו שוכנת גבעת וולפסון, היה חלק מהתוכנית הכללית. ב-1935 החלו בעבודות התשתית, אך אלו הופסקו בעקבות מאורעות המרד הערבי הגדול... בשנת 1947 "איגוד המתיישבים" אשר הוקם כדי לקדם את ההתיישבות באזור, בעקבות השלמת סלילת הכביש למקום וחיבור המקום בצינור מים, שכנע מספר בעלי קרקעות להקים בתי קיץ ב"גבעת מרדכי", הבניה התממשה בשנת 1950. במקום ניבנו שישה מבנים וצריפי מגורים. שם המקום הוסב לגבעת וולפסון... כיום היישוב מונה כשישה בתים המארחים כשש משפחות..."

גבעת וולפסון

נשבע שלא הכרתי את המקום ולא את הסיפור מאחוריו, ואני רק יכול לרחם על מי שהכביש הרעוע הזה משרת אותם להגיע אל ביתם.

המשכה של הדרך לוקח אותנו בזהירות המתבקשת אל הר ערקן והר שוקף, אשר כמתבקש משמו משקיף מגבוה על כל הסביבה.

שני הרים אלו נישאים לרום של כ-500 מטר מעל פני הים ובימים של ראות חדה (לא כמו ימות הקיץ ההבילים) ניתן לראות עד ארובות חברת החשמל בחדרה מדרום, ועד חופי חיפה מצפון.

ההר הבא שאנו פוגשים בדרכנו נושא את השם המסקרן הר יללת התנים.

"...סיפור המקום, או כשאבא החליט שהוא צריך שיהיה לו הר...

תמיד ידענו שאבא הוא טיפוס קצת אחר, מיוחד,

שלא שבוי בשבלונות של ה"חיים הרגילים".

אולי בגלל זה לא ממש הופתענו, ואפילו אימא שיתפה פעולה, כשהחליט שהוא צריך שיהיה לו הר.

כך, יום בהיר אחד, אבא לקח אותנו – הילדים, בפעם הראשונה להר שלו.

בעיניים המיוחדות שלו, שרואות דברים שאין, או נכון יותר לומר - שעדיין אינם ועוד יהיו, הוא הצביע על שטח ספציפי בים החורש שנראה אותו דבר ואמר לנו: "כאן"..."

הר יללת התנים

לצערנו, המקום סגור (לא תיאמנו הגעה, וחבל), וכך יכולנו רק להרגיש הכי ג'יפאים שאפשר, לחנות בצל העצים הגדולים, לפתוח את תא המטען (שיש לו גם דלת עליונה נפרדת), להוציא שולחן קטן וכסאות מתקפלים, להרתיח מים בגזיה חדשה, להכין קפה אסלי של מקצוענים, ולשוחח על החיים.

להיות ג'יפאי בנשמה זה לא רק להגיע אל מקומות נידחים שקשה להגיע אליהם, אלא גם לסחוב איתך חצי בית (או יותר) רק בשביל להרגיש בבית בכל מקום שבוחרים.

ובינתיים הלנד קרוזר שאיתנו, שומר על דממה מצדו ונותן לנו את כל הרגשת הביתיות שאנחנו מבקשים.

שמעתם על מערת הפעמון בכרמל? שאל גילי.

אנחנו מכירים מערות פעמון בעיקר באדמות סלע גיר באזור בית גוברין, אבל בכרמל?

מסתבר כי יש באזור לא מעט מערות ששמשו בעבר את האדם הקדמון, אבל זו אליה אנו מגיעים נסתרת מהעין ונמצאת על נתיב שביל ישראל הסמוך.

צילום עודי הגואל

החנינו את הקרוזר סמוך לשביל ופנינו בשביל צר כחמש דקות הליכה.

עץ גדול מסתיר את הכניסה המחייבת התכופפות והזדקפות בתוך אולם ענק בצורת פעמון שפתח לו מעל, דרכו נשברות קרני אור.

זו אחת המערות היפות בארץ בהן נתקלתי.

מיעוט מבקרים (כנראה) מותיר את המקום נקי משאריות מלכלכים, ויש משהו מיסטי ומרגיע במערה הקרירה והנעימה הזאת.

עד עכשיו השתעשענו בקלילות הגיע הזמן לעבור אל מכה של הג'יפאים.

הר חורשן מוכר לכל מי שחרט את צמד המילים 4X4 על לוח ליבו כשנולד, ויש בו קיר טיפוס למתחילים, מתקדמים וכאלו שלא איכפת להם מהביטוח של הרכב, והם יעלו בראס בין אמו, גם אם כל החלקים ינשרו בדרך.

השיפוע הזה של ההר רווי חריצים, בורות, מדרגות סלע, והמון אבק של אדמה תחוחה.

אנחנו מגיעים לכאן, מרימים מבט במעלה ההר, ושואלים, למה?

למה בנאדם שפוי רוצה/חייב/ מרגיש צורך להוכיח משהו למישהו?

אתה רוצה לטפס? תעלה את השיפוע הזה ברגל, אחר כך תחפש משהו רציני יותר, קילימנג'רו, אוורסט, משהו?

אם זה בוחן לאומץ או טיפשות לא באתי לכאן לא בשביל זה ולא בשביל זה.

צילום לא שלי, אני הייתי קורא לזה מעלה השטן.

ממרומי גילי, ומתוך חשש אמיתי לכלי הדם שלי, אני מעדיף לעבור ליד, להוסיף בשקט "משיגנ'ס", ולהמשיך כאילו לא ראיתי עכשיו תנין ישן.

(אני חושב שמגיע לי עיטור המופת על הפגנת איפוק יוצא דופן).

גילי לוקח אותנו בדרכי עפר חוצות כרמים מאובקים, שאשכולות ענבים כבדים מבצבצים מתוך שריגי הגפנים, ומטעי פירות אופייניים לאזור.

מקטע זה מסתיים במחצבת שפייה, אשר מכונות כרייה עצומות בשילוב פודרת סלעים לבנה, מעניקים לכל צילום רקע דרמטי, ומבליטים את עיצוב הקרוזר המשדר קו מודרני של קשיחות ועוצמה, עם פינוק לכל משימה.

אי אפשר לטייל יום שלם בחום כבד מבלי להגיע אל מקור מים כלשהו, על כן גילי מוביל אותנו סמוך לעין אביאל המוכר, אל קטע רחב ועמוק יותר המוכר למתי מעט, וגם כאן מורגשת רדידות הזרימה של הנחל עקב מיעוט גשמים.

את קפה הסיום, או בירה קרה למי שבוחר, רצינו להעביר בגן חביב בשם "גן אהוד", אבל היות וזהו מקום מסודר, מוקף גדר ונשמר נקי, הגענו לאחר שעת הסגירה ונצטרך לחזור בהזדמנות אחרת.

פרסומת סמויה ללנד קרוזר

בהמשך נחל התנינים יש חורשה קטנה ומוצלת בה שני שולחנות קק"ל.

זה המקום לתת לגוף לנוח מכל מה שעבר עלינו היום, כי מחר יהיה אחר לגמרי.

 

צילום (מרהיב) עודי הגואל

פרק ב'

 

בשש וחצי בבוקר ביקשתי מספוטיפיי מוזיקה רגועה לפתוח את היום ומה קיבלתי?

אינפקטד מאשרום.

שש וחצי בבוקר והרדיו שולח אותי בקצב אומפה אומפה פווווף.

כנראה זה מה שצריך בשביל יום קשוח.

להתחיל הכי חזק ואז להגביר את הקצב.

יום קשוח, אמרתי לעצמי בלב, ושכחתי לרגע את היקום שמקשיב, ומתרגם בדרכו, הלכה למעשה, את רחשי הלב.

זוכרים שהתחלתי את הסיפור עם דרור?

דרור, הוא דרור ברלי, אוטוריטה בתחום המיכני וג'יפאי מסוקס על כל המשתמע מכך, חי עם אהובתו העונה לשם "סופה", שמזכירה לי את כל מה שאני פחות מתחבר אליו בעולם התחבורתי (אבל זה אני), ודרור, שהוא גם מדריך טיולים באתר השטח הישראלי 4X4 (שיארח אותנו בטיול הזה), וגם אחד שיש לו מה לומר על כל דבר למי שרק מוכן להקשיב. וברגע שאמרתי שאני מביא את הקרוזר החדש הוא התענג על המחשבה שיהיה לו מיזוג אוויר חזק כל הטיול, וגם נהג.

ומה צריך ברנש קשוח למראה, יותר ממה שהרכב הזה מוכן לתת?

אוורור נוסף במושב הנוסע (גם לנהג יש), למען הקלת סבל המסעות, ולתת את ההרגשה איך זה לטוס לפעמים במחלקה הראשונה מבלי שאתה הוא זה שמשלם על הכרטיס.

הוא תכנן את המסלול, וישים לב שלא אפגוש בדרכי מכשולים העלולים לגרום לנזקים לא רצויים, ידריך במקומות שיש בהם מכשולים, כל רכב בנפרד, ויביא אותנו אל לב השיממון והנידחות בארץ ישראל.

על הנייר הובטח מסלול לא קשה אבל מאתגר.

בדיוק מהזן שהלנד קרוזר (שהוא לא שלי, כזכור) צריך בשביל לפתוח את כל הצ'קרות כולן.

פגישת הקבוצה נקבעה בתחנת הדלק ניצנה, ובזמן הנקוב כולם הגיעו.

זה המקום למלא דלק, לרוקן אוויר, מי שצריך, להעיף מבט אחרון על כל המכלולים, לחזק מה שרפוי, ולאחר תדריך וחלוקת מכשירי קשר אפשר להתחיל לנוע. תחנה ראשונה לעצירה הייתה מספר דקות לאחר תחילת התנועה, ליד מגדל המים של תחנת הרכבת עוג'ה אל חפיר.

"... עוג'ה אל חפיר היא תחנת רכבת ומסילת ברזל שחוברה לה מהעיר באר שבע. זהו קטע מתוך פרויקט צבאי עצום של האימפריה העות'מנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בחלקה הדרומי של האימפריה. בשנת 1916 תמה בנייתו של קו רכבת זה שמבאר שבע לפה. שמו עוג'ה אל -חפיר. במקום הותקנו מסילות ברזל שכללו אדנים. מה שאפשר להמשיך את קו הרכבת עד לסיני שבמצרים.

במהלך הקרבות במלחה"ע הראשונה, נאלצו העות'מנים לסגת לקו האחורי שלהם. ובכך נטשו את המסילה והתחנה הזו שהושבתה... האטרקציה המרשימה במקום היא מגדל המים , שסגור מכל עבריו אך בחלקו האחורי יש פתח דרכו ניתן להזדחל ולהיכנס פנימה לתוך חלל המגדל. החלק הפנימי שלו מרשים ניתן לראותו כמו ארובת אבן ענקית, וניתן להביט מתוכו אל השמיים התכולים בזוויות שונות..."

תחנת הרכבת עוג'ה אל חפיר

מבט מבפנים

הייתי כאן מספר פעמים ובכל פעם אני עוצר למספר רגעים להתמכר לשקט ההיסטורי של המבנה המיוחד הזה.

המשכה של הדרך מובילה אל עזוז, ישוב ייחודי של אנשים מיוחדים שבנו ישוב שלא דומה לשום דבר בסביבה וזוכה לעדנה מסויימת בכל פעם שכביש 10 הסמוך נפתח לתנועת מבקרים, ומכאן נכנסים אל תחילתו.

אנחנו פונים בדרך עפר אל תוך השטח לכיוון נחל ניצנה,  ולאחר דקות מספר מופיעה משמאל גבעה קטנה שדרך מטפסת אל פסגתה.

זהו הר קדוש, אומר דרור בקשר, והוא לא קדוש מסיבה דתית כלשהי, אלא זהו שמו, למעלה נאכל ארוחת בוקר.

חניון ארוחת הבוקר

השיפוע המתון הופך לקראת הפסגה לזוויתי ותלול, הקרוזר שיש לו הנעה מרובעת גלגלים דרך קבע, מתאמץ לשבריר שנייה, הגלגלים חורקים, יורים לצדדים אבנים קטנות, ובלי צורך כלשהו לגעת ב"כפתורי הקסם למעשים מגונים" (שם שלי להפעלת הנשק הכבד), אנחנו מתייצבים על הפסגה בלי לנשום בכבדות עקב המאמץ.

כל השיירה מטפסת אחרינו ומתיישרת בשורה לארגון סעודת בוקר עם רוח קלילה שמנשבת, ברם רעש חריג של אחד הרכבים שמגיע מתנשף במיוחד, ונעמד ממש בקצה העלייה, כאשר אחד מהגלגלים האחוריים שלו מתחכך בגוף הרכב.

הדיאגנוזה הייתה מהירה.

התנתקות של מוט שמחזיק את הסרן האחורי, גרם לסרן לעיוות וחוסר אפשרות להמשיך לנסוע.

בעוד חלק מחבורת המטיילים סועדת את ארוחת הבוקר בצל שמשיות, התגבש סביב הרכב צוות טכני, אחד הרים מפה, שני דחף משם, שלישי שחרר וחיזק, ורביעי נתן עצות.

רעיונות עלו, נבדקו והוחלפו באחרים, עד כי לאחר כשלוש וחצי שעות של אלתורים שמק'גיוור הזכור לטוב לא היה מצליח גם בעשרה פרקים, הוחזר הסרן למקומו הטבעי, אך בעל הרכב לא יכל להמשיך את הטיול, ובנסיעה איטית מאד הוא הצליח לחזור אל עזוז לשם הגעת גרר לחילוץ.

שאר הקבוצה המשיכה או למעשה התחילה, את הטיול כולו באיחור של שלוש וחצי שעות מעבר למתוכנן.

ירידה מבוקרת בפיקוח אישי

למזלנו, אנחנו נמצאים בשיא הקיץ, כך שהחשיכה תרד לקראת שעה שמונה בערך, ובמקום שנצא כמתוכנן מהשטח בשעות אחר הצהריים המאוחרות, נצטרך לנוע ללא הפסקות ארוכות לארוחות וכו', במשך כל היום.

לי אין בעיה כזו, אני אוהב לטייל כמה שיותר, ולעצור כמה שפחות.

למדבר יש יופי עוצמתי בעיקר באזורים הבתוליים שלא עוברים שינויים בידי אדם, המסלול שדרור בחר מביא אותנו אל חלקים נידחים ביותר של הנגב, ומפתיע שיש להם שמות כמו נחל חורשה ונחל סירפד.

פה ושם יש עדויות לקיום חיים עתיקים כמו הנבטים, שחיו כאן בישובים, קיימו חקלאות קדומה באזור הצחיח, והותירו שרידי טרסות לחלקות גידול ועצירת מי שיטפונות, ומצדי שמירה בנקודות אסטרטגיות.

תנועת הכלים בערוצי הנחלים עקבית וללא עצירות עד לנקודה בה דרור עוצר את השיירה ליד גלעד קטן.

"... ביום ב' 7 בספטמבר שנת 1959 יצא מפקד סיירת הצנחנים הנערץ סרן יאיר פלד בן קיבוץ יגור, עם חוליה מהסיירת לאימון ותרגיל ניווט באזור הר הנגב. במהלך האימון יצא יאיר לבדו לתרגיל ניווט בדד באזור הר שגיא. בחצותו את ערוץ נחל סרפד, כנראה בשעות שלפני הצהרים, הותקף מן המארב בירי על ידי כנופיית בדואים. למחרת בבוקר גילה מטוס את גופתו בנחל הסרפד. גופתו הייתה מוטלת בערוץ ואדי בנחל כשהיא מנוקבת במספר כדורים. מבדיקה עלה כי הוא נורה בגבו ובחזהו מטווח קצר של כמה עשרות מטרים. הרוצחים נטלו את דרגותיו, מכשיר הקשר, רובה עוזי שהיה ברשותו משקפת ותיק מפות. מסעודין אל-עזאזמה המכונה גם אל-עזאזמה הוא שבט בדואי בנגב. תושבי השבט פזורים בין באר שבע בצפון לבין מצפה רמון בדרום. אל השבט מצורפים גם מספר שבטים קטנים. הצבא גילה במהרה כי הרוצחים היו בני שבט סאראחין המסונפים לשבט אל-עזאזמה. יומיים לאחר הרצח הורה אלוף פיקוד הדרום, אברהם יפה, על "מבצע הגר", שבמסגרתו פונה הר הנגב מבני שבט הסאראחין. משתפי הפעולה ביניהם פונו לאזור דימונה והאחרים אולצו לעבור לסיני לאחר שמקורות המים שלהם נתפסו. שני רוצחיו של סרן יאיר פלד, הוסגרו על ידי בני שבטם והוצאו להורג באמצע המדבר בידי חיילי צה"ל ללא משפט וללא תיעוד..."

אנדרטה לזכר סרן יאיר פלד

את מעלה יאיר המוכר יותר, שגם הוא על שמו, כבר ירדתי יותר מפעם, והיום אנו מגיעים אל המקום בו התגלתה גופתו, ונבנה עמוד הזיכרון הזה באמצע המדבר.

אנחנו ממשיכים בדרכנו לא לפני שאחד הרכבים נעצר על בריחת אוויר מאחד מגלגליו (לא פנצ'ר), ולאחר החלפת הצמיג אנו נכנסים אל נחל אלות המאופיין בעצי אלה אטלנטית.

המעברים בנחל צרים ומפותלים בין סלעים גדולים וענקיים אשר הרכב בקושי עובר ביניהם. הנסיעה האיטית רק מוסיפה לחוויה שבמפגש עם האלות הענקיות והזקנות הפזורות לכל אורכו של הנחל.

עץ אלה אטלנטית

סוף היום כמתוכנן בבורות לוץ ויציאה אל כביש 171.

מפאת השעה המאוחרת לא התעכבנו לסיבוב במקום אליו מגיעים מטיילים רבים, וחלקם אף לן במקום בחניון ייעודי ומסודר כולל שירותים ומקלחות.

מכאן ייקח לנו עוד כשעתיים וחצי לחזור אל המרכז, אולם היום הארוך וגדוש הפעילות מייצר שפע אדרנלין שמשכיח כל בדל עייפות.

צילומים:דרור ברלי

הקרוזר לא עשה בדרכו השקטה שום דרמה ראויה לציון, דילג מעל כל חריץ ואבן כאילו הם מכירים משנים, ולא אילץ אותי אפילו פעם אחת להפעיל את כל מערך האפשרויות שלו לדרכים קשות באמת.

לאחר כל כך הרבה שעות מרוכזות עם לנד קרוזר אפשר לומר כי כמו בכל משפחת מלוכה, כאשר המלך מת, עובר כתרו ליורשו.

במרבית המקרים בהיסטוריה האנושית, יורשים המשיכו את מסורת אבותיהם וחלקם אף התעלו עליהם ויצרו מורשת מכובדת משל עצמם.

נקודות החוזקה של הקרוזר הן הקלף המנצח שלו, ומאפילות על פרטים קטנים (כמו אנדרואיד אוטו חוטי, למשל), בעוד שפרטים קטנים אחרים דווקא טופלו (כמו כפתורים ברורים ובולטים על ההגה, וכפתורי תפעול למזגן), ולא הספקתי לספר על ניסים קטנים כמו תא האחסון המקורר שנמצא בין המושבים, על הכניסה הגבוהה בעזרת מדרגות הצד, על המושבים הנוחים ועוד. זה כנראה יתווסף בכתבה הבאה, כשיגיע זמנה.

 

זהו בדיוק המצב לדעתי עם לנד קרוזר החדש.

הוא כבר מקבע רף לסטנדרט גבוה יותר מזה שהיה לקודמיו, ומכאן והלאה אפשר רק לעלות ולהשתפר.

 

ירון הולנדר (עודי, גילי ודרור)

יולי 2025

 

לנד קרוזר 250

רמת גימור FIRST EDITION

מנוע טורבו דיזל 2.8 ל'.

הספק 205 כ"ס.

מומנט 51 קג"מ.

צריכת דלק (יצרן ) 9.43 ק"מ/ל'.

צריכת דלק (מבחן) 8.4 ק"מ/ל'.

מחיר (רכב הדגמה)  570,345 ‏₪

 

 

חלק א'

חניון האגם.

גבעת וולפסון.

הר ערקן.

הר שוקף.

הר יללת התנים.

מערת הפעמון.

הר חורשן.

מחצבת שפייה.

עין אבי.

גן אהוד.

חורשת נחל התנינים.

 

 

חלק ב'

ניצנה.

תחנת הרכבת עוג'ה אל חפיר

נחל ניצנה

הר קדוש.

נחל חורשה.

נחל סירפד.

אנדרטה יאיר פלד.

נחל אלות בורות לוץ.

 

ותודה אישית לדרור וגילי על עצות מחכימות וחשובות, על הסברים מעמיקים וידע רחב, על הכרת מקומות שלא הכרתי, ועל שעות נעימות בחברתכם.

אתם מעניקים ערך מוסף לכל מסע, והעובדה שסיימנו נסיעות שלמים בגוף וברכב, מעידה כי עשינו נכון את הדברים שאליהם כיוונו.