באחד מאמשי ארצנו הצטלצל אצלי מכשיר הטלפון, על הקו היה ז', ידידי משכבר, ובפיו בשורה:
"תרשום לך, באחד עשרה לחודש הבא, אנחנו בנסיכה אילת"
אמר ונדם.
הגיע התאריך הנכסף, הקוריאנית האדמונית שעטה דרומה,
המטרה, סומנה- מלון הנסיכה באילת.
"זה הולך להיות קשה" אמר ז', "עומד בפנינו אתגר מסוג לא מוכר, חמישה ימים שלמים של נהנתנות ובטלה מוחלטת. נראה מי ימצמץ ראשון". הבאנו קצת בירות ופיצוחים, ספרים וקרם הגנה, והרבה מצב רוח טוב, התכוננו לתת פייט.
נתחיל בהיסטוריה-מלון הנסיכה נבנה בשנות התשעים, ובשנותיו הראשונות היה מעוזה של הסנובה התל-אביבית שהייתה יורדת לסופי שבוע מתוקשרים.
המלון הייחודי נבנה על דופן הר כפורץ מתוכו. גם מיקומו יוצא הדופן בהיותו המלון הדרומי ביותר בישראל, סמוך למעבר הגבול בטאבה, ומנותק מהעיר, מהווה יתרון למי שחפץ בשקט מבורך. כיום המלון משוייך לרשת "ישרוטל".
בפעם הקודמת בה שהיתי במלון זה היה בשנת 98, וסביב המלון הייתה הילת יוקרה. מאז כבר עברו הרבה מים בשיטפונות סיני, וגם המלון עבר מספר בעלים.
באנו לבלות וליהנות אז למה להיתפס לזוטות?
רשמנו נקודת זכות ראשונית כשהופנינו לחניה מקורית גדולה. מעטים בתי המלון באילת שיש להם חניה מקורה, ואלה שיש להם מתהדרים במספר מועט של מקומות חניה, כך שאם זכית באחד מהם תשתדל לא להוציא את מכוניתך במשך החופשה.
מלון הנסיכה הוא מלון גדול (יחסית) וכך גם שטחי החוץ שלו, לרבות החניון המקורה וזה שאינו. סביר להניח שאורחי המלון לא יצטרכו להחנות מחוץ לאזור המלון .
אלו שאכן החנו מדרום למלון את רכבם בדרכם לסיני מצאו אותו טבוע בתוך אגם היקוות שלאחר גשמי הזעף של השבוע שעבר, מחזה שאינו מרנין במיוחד.
הלובי של הנסיכה מרשים את מי שמגיע אליו בפעם הראשונה, ולמען האמת גם מי שמגיע שוב .
מצד אחד הסלע הגדול הניבט מבעד לקיר הזכוכית הגדול ומצד שני כל האור הטבעי המגיע כתוספת מבורכת שונה מכל מלון מוכר.
בשנה האחרונה התארחתי בחו"ל במלונות עצומים הגדולים פי כמה וכמה ממלון בסדר גודל של הנסיכה ושם תהליך הקבלה ארך מספר דקות בלבד והיה מהיר. על אף השירות האישי המנומס והחביב התור שהתארך עם הגיענו לא העיד על יעילות .
החדר שקיבלנו ופנה לצד ההר, וקצת מהים, היה גדול ומרווח וכלל מיטה זוגית ומיטה נוספת ברוחב כמטר.
האבזור סטנדרטי למלונות בישראל ונוח לשימוש, נרשם מיעוט שקעי חשמל זמינים , בעידן של הרבה מכשירים אלקטרוניים ומטענים בתי מלון צריכים להקדיש לנושא יותר מחשבה,
ואז נתקלנו בנושא "המקרר" שבחדר.
התקשרתי לשירות לאורח לברר האם ניתן להחליף את המקרר בכזה שיהיה יעיל יותר באפשרויות הקירור, ותשובת הפקידה המטפלת הדהימה אותי:
"מה שיש לך בחדר אינו מקרר. זה שומר טמפרטורה".
לפליאתי הסבירה הפקידה שאם אביא מוצר קר ה"מקרר" ישמור על הטמפרטורה שלו , אבל בל אצפה להניח פחית קולה למשל ולצפות שהיא תתקרר.
זו הפעם הראשונה בה נתקלתי בפלא הנדסי שכזה, ואני לא מבין מדוע בעיר חמה כמו אילת אי אפשר לצייד את החדר במקרר מיני בר מודרני, שגם יקרר במידת הצורך.
רבים מהבאים בשעריו מביאים איתם תינוקות וילדים רכים ויש פעמים שיש צורך ממשי במקרר אמיתי. צרכים כאלה יש גם לאורחים רבים שמביאים שתיה לחדרם ורצונם בקירור זמין, ללא צורך בתלות בקרח וטובות.
למלון חמש מעליות יעילות ומהירות. אורח נדרש להצמיד את כרטיס החדר לצג ולרשום את מספר הקומה, ובתוך זמן קצר תגיע מעלית שתיקח אותו ישירות לקומה הנדרשת. מסתבר ששיטה זו דווקא טובה לאורחים, ומקצרת זמני המתנה.
לאחר התארגנות זריזה ירדנו לנצל קרני שמש אחרונות בבריכה.
מלון הנסיכה מתהדר באחת מבריכות השחייה הגדולות באילת, אם לא הגדולה מכולן. שטחה הכולל גדול, ויש גם הרבה מדשאות ומיטות שיזוף .הילדים נהנים ממגלשה קצרה בין בריכות. כשהמלון הוקם הוא התהדר במגלשה גדולה שראתה ימים טובים ,כי כיום אינה בשימוש.
אני לא יודע אם זו התקופה בשנה או קונספט של המלון שאין לו צוות בידור, וכך נחסכה חווית ה"אגדודו בבריכה" .
האורחים נהנים משקט ושלווה שאינם אופייניים. לנו זה דווקא התאים.
בפינת המדשאה יש ירידה לחוף הים שמעבר לכביש. היות והכביש חוצץ בין המלון לחוף ישנה מנהרה מתחת לכביש שמובילה לחוף בבטחה.
בניגוד לחופי סיני השוכנים כמטחווי גבול והלאה, וחופיהם חול זהוב ורך, חוף הרחצה של המלון מרובד בחלוקי אבן וכל רצועת המים הסמוכה לחוף מוגדרת כשמורה, כך שמי שרוצה לרדת למים משתמש במזח הנמתח לתוך הים.
ארוחת הערב שהוגשה לעת ערב הייתה ערבה לחיך. חדר האוכל הגדול מחולק לאגפים ויש בו דוכנים כפולים של מזון למניעת תורים ולחץ. לא שזה תמיד עוזר.
אני לא אכלן עוגות דגול ובטח לא כאלה שעקב בעיות כשרות חייבות להיות פרווה, ב"נסיכה" עוגות קרם לא מגרות ולא טעימות, יש כאלה שאוהבים את זה, מסתבר.
כשאין צוות בידור אין גם מה לעשות בערב במלון, כך שהטלויזיה היא מפלטם של אלו שלא רוצים לחפש בילויים בעיר "הגדולה", אילת.
בערב, ידידי ז' רצה להטיב ליבו וקיבתו בגלידה במלון, הוא התעקש להראות לי את שקיבל עבור 16 שקלים. גביע קרטון קטנטן שתכולתו עלובה גם בכמות וגם באיכות.
אני מבין את רצונם של בתי המלון להרוויח כסף על גלידות ומשקאות בלובי, אבל אני מאמין שעבור כסף האורח ראוי לתמורה הולמת, וכאשר גם התמורה וגם האיכות לא ראויים מקבלים אורח ממורמר, וחבל.
הבוקר מצא אותנו מקיצים טבעית, ללא צורך למהר.
ירדנו אל ארוחת בוקר טיפוסית בבתי מלון, האוויר היה קריר מהמצופה, למלון מרפסת גדולה הצופה לבריכה ובה ניתן לאכול ארוחה רגועה. זה באמת הופך את היום למשהו יוצא דופן.
לבתי המלון רבים בישראל יש בעיה עם שתי נקודות קריטיות בארוחת הבוקר-הכנת חביתות וביצים וכן עמדת הקפה.
מלון הנסיכה לא מצליח לפתור את הבעיה בשעת העומס (בין תשע לעשר בבוקר), ולמרות שבאים רגוע זה מרגיז לחכות בתור של חצי שעה לחביתה.
המזון המוגש טרי אסתטי וטעים.
היות והגענו על מנת לעשות כלום, אכן עשינו כלום.
ז' ,כדרכם של גמלאים העדיף לטבול באמבט מבעבע הנקרא "ג'קוזי", בעוד אני מעדיף לרבוץ למרגלות הבריכה, ומפעם לפעם לטבול במים הקרירים.
את הבעייתיות של המלון ניתן לזהות בקלות בבריכה.
המלון, שהיה פעם פאר היצירה המלונאית בישראל, סובל כיום מהזנחה שפגמיה בולטים לעין.
המון המון פגמים קטנים שעם מעט תשומת לב אפשר להסתיר ולתקן, כמו הרבה חלקי מוזאיקה שנושרים מדפנות וקרקעית הבריכה ומותירים חלקים של בטון חשוף מחד, ואבנים קטנות על קרקעית הבריכה מאידך.
את אותם פגמים קטנים אפשר גם לראות בפינות משופשפות במסדרונות, משקעי חשמל תלושים, ממשקופי הדלתות חלודים, מאסלות שאין בהם כוח יניקת מים, מסדרון הצבוע בצבעים דיכאוניים, משיש שבור וקצוות מחודדים בבר של הבריכה, מטיח חשוף שתחתיו בולטים ברזלים של זיון הבטון בחזית המלון, מתיקוני צבע לא תואמים ברחבי המלון ועוד.
מישהו פעם אמר לי כי "אורח לרגע רואה כל פגע", וכשרואים יותר מידי כאלו מבינים שיש כאן בעיה .
הנסיכה ירדה מגדולתה, זה לא אומר שהשהות בה אינה נעימה. זה אומר כי הגיע זמן שיפוץ מאסיבי של כל סביבת המלון אם רוצים להמשיך להחזיק בו לאורך זמן.
חבל להפסיד, כי המלון הוא פוטנציאלי ומיוחד.
נקודה נוספת לרעת המלון היא העובדה שאין בו רשת אלחוטית חינמית כחלק מהשירות לאורח.
בתי מלון רבים בעולם הגדול כבר הפנימו שאינטרנט אלחוטי הוא כבר מעבר ל"בונוס", כיום זו עוד פיסה של ערך מוסף שמלון מציע לאורחיו. בדיוק כמו חניה חינם וארוחת בוקר כלולה, כך צריך להיות גם הנושא של אינטרנט אלחוטי.
פעם, עד לא מזמן בתי המלון גבו סכומי עתק עבור שיחות טלפון, הימצאות טלפון סלולרי זמין אצל כל אורח הפכו את השירות (והעלות) למיותרים, וכך יקרה גם במקרה של הרשת האלחוטית.
לגבות סך של 80 שקלים ליממה זה מחיר מוגזם לכל הדעות, במיוחד כאשר עלות שימוש חודשי ללא הגבלה עולה הרבה פחות.
ככה חלפו להם בנעימים חמשת ימי השהות והבטלה במלון, ובשורה התחתונה אפשר לסכם את המלון ככזה שנעים לשהות בו.
יש לו נקודות זכות ונקודות חובה. מי שמוכן להתעלם מהנקודות שהעליתי אכן עשוי ליהנות יותר.
לא תמיד היחס בין תמורה לעלות הוא ריאלי ו\או משתלם. אני לא יודע מה עלותה של חופשה שכזו, ולכן לא יודע לומר האם במקרה כזה התמורה שווה את העלות.
רמת השירות האישי הייתה טובה מאד וראויה לציון.
ז' ידידי כבר שמח לציין באוזניי כי ישמח לשוב להתארח כאן שנית.
אין לי ספק שיש באילת מלונות טובים יותר, מושקעים יותר, ונותנים תמורה לכסף יותר.
השאלה מה אתה כאורח מצפה לקבל.
אני מקווה שהארתי בפניך את נקודות הזכות והחובה של מלון הנסיכה,אילת.
אציין כי כל מה שראיתי וחשתי הוא אובייקטיבי לגמרי, ומשקף את מה שאני ראיתי בעיני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל