יום שני, 16 בנובמבר 2026

מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

אגדה אורבנית

 


תשמעו קטע.

תהליך כתיבה הוא תהליך מורכב. עוד בטרם הקלדת האות הראשונה אני מחפש בראשי כותרת שיש בה מילים שיקלעו בול בפוני של המכונית, וגם ימשכו את הקורא.

זו יכולה להיות הברקה לשונית כפולת משמעות, או משחק מילים כלשהו.

בהבזק של אלפית שנייה קפץ לי המושג אגדה אורבנית במובן החיובי של המושג, ואז חזרתי לראות מה כתבתי בסיכום מסיבת העיתונאים ביום השקת הדגם לפני כחודשיים.

להפתעתי, המילה אורבני חזרה שם יותר מפעם, והתוספת שלי כבר מביאה פרשנות עתידית לסיכויי המכירה בישראל.

ומכאן אפשר להתחיל.

דגם UT (כזכור הסינים חזקים בבחירת שמות לרכבים בשילובים סתמיים של אותיות ומספרים), מגיע אלינו לאחר שכבר הכרנו כמה בני משפחה שעלו לפני כשנה, וזהו הדגם הרביעי !! בנבחרת העומדת לבחירה.



בעוד הדגמים הקודמים הציגו רכבי פנאי-שטח במחירים שהתחילו מעל 140 אלפי השקלים, יש לנו כאן נציגה חביבה למראה ראשוני, המתהדרת במחיר כניסה מפתה יש לומר.


בניגוד לסטארט-אפים סיניים שקמו שלשום במימון של קרן הון סיכון ומשאלת לב, GAC היא מפלצת תעשייתית ותיקה ומבוססת מגואנגג'ואו, שמייצרת כבר עשורים מכוניות עבור טויוטה והונדה לשוק הסיני. ב-2017 הם החליטו שנמאס להם לבשל לאחרים ופתחו מסעדת שף משלהם לרכבים חשמליים טהורים. השם AION הוא שילוב של AI (בינה מלאכותית) ו-ON (מופעל) – כי בסין, אם לא דחפת "AI" לשם של המותג, כאילו לא ייצרת כלום.

משמעות השם "AION" היא "עידן" או "זמן נצחי" ביוונית, והיא מייצגת את שאיפת המותג להוביל את עידן הרכב החשמלי.



כל רכבי AION מיוצרים ומפותחים על ידי GAC, אך משווקים כמותג עצמאי, כדי להתחרות בשוק רכבי היוקרה החשמליים מול מותגים כמו Tesla, BYD ו-NIO.


AION UT

הדגם הזה, שהושק בסין בסוף 2024 ותחילת 2025 ועשה עלייה לישראל, הוא הניסיון של איון לפצח את הקטגוריה הכי לוהטת והכי תחרותית שיש: האצ'בק קומפקטית, חכמה ונגישה.








מה פשר השם UT? כאן הסינים הלכו על קונספט של ראשי תיבות מרובי משמעויות, אבל הפרשנות הרשמית והחביבה היא Urban Trendsetter (מובילת טרנדים עירונית) או U (אתה) + Technology.

(ולחשוב כי רק לפני כמה שורות טענתי בלהט שלסינים אין השראה בבחירת שמות)...


הסיפור הפיקנטי והמעניין ביותר מאחורי ה-UT מתחיל דווקא רחוק מאוד מסין – במילאנו, איטליה.

ל-GAC יש סטודיו עיצוב מתקדם במילאנו (GAC R&D Center Europe), ומי שניצח על התזמורת העיצובית הוא בחור בשם סטפן ז'אנין (Stéphane Janin) – מעצב רכב צרפתי עתיר ניסיון שעבד בעבר ברנו ובניסאן (שם היה אחראי בין היתר על עיצובי הקונספט של ניסאן ואינפיניטי).





בסטודיו במילאנו לא רצו לייצר עוד "קופסה אווירודינמית משעממת" שנראית כמו עכבר מחשב. ז'אנין והצוות האיטלקי שלו שאבו השראה מעולם האופנה האיטלקית, ארכיטקטורה מודרנית ומוצרי לייף-סטייל (יש אפילו קריצות ברורות לעולמות של פיאט 500 ומיני קופר בכל מה שקשור לפרופורציות השמנמנות והחביבות).

האיטלקים היו אחראים על הסטייל, הקווים הרכים והפרופורציות ("הגוף"), בעוד שמרכז הפיתוח הראשי בגואנגג'ואו שבסין הכניס פנימה את ה"מוח" – פלטפורמת AEP 3.0 הייעודית של החברה, מערכות המולטימדיה והאלקטרוניקה.

הגרסה האירופית מורכבת דווקא בגראץ שבאוסטריה, שם הייצור הסדרתי החל ב-18 במרץ 2026.

ומכאן אנו למדים כי רכב שהחל במילאנו איטליה, קיבל חיים בסין ומיוצר באוסטריה, חייב את קיומו לאנשים שיודעים כבר דבר או שניים בפיתוח ויצור רכבים.

מעבר לעיצוב האיטלקי-סיני, ה-UT נבנתה כדי להפתיע במרווח הפנימי שלה (יתרון מובהק של פלטפורמה חשמלית טהורה שדוחפת את הגלגלים לפינות).

מבחוץ היא באורך של כ-4.27 מטרים (קומפקטית קלאסית), אבל בסיס הגלגלים שלה עומד על 2.75 מטרים – נתון של משפחתית גדולה, מה שמייצר מרווח ברכיים מאחור שיגרום לנוסעים שלכם לחשוב ששדרגתם למחלקת עסקים.

הסלוגן שבחר היצרן אומר "לצפות ליותר" ומכוון לשוק המקומי והאירופאי, בעוד שהמחיר (בו ניגע יותר בהמשך) כבר מושך לכיוון בו מצפים לפחות.

ניתן לחשוב כי זהו רכב לשימוש מסויים, בעוד הוורסטיליות שלו פונה לכל קהל, כאשר הלקוח יקבל חוויה בכל נסיעה.

הצהרת היצרן לגבי העתיד מרמזת כי הדגם הזה פותח צוהר לסגמנטים הקטנים.

וכך ה-UT מסמן את הדרך כ-דגם עירוני אורבני צעיר ודינמי.






בישראל נמכר הדגם בשתי רמות גימור, ואלי למבחן מגיע הדגם הבכיר אשר ההבדלים ביניהם זניחים למדי, ועומדים על כמה אלפי שקלים בודדים.

כאשר שומעים על מוצר אשר עיצובו איטלקי, ישר רץ לנו בראש מנגנון סינון רעשים, המבדיל בין משהו "איטלקי" לאחרים, כחותמת ידועה מראש של הקפדה, סטייל, תכנון, ושימת לב לפרטים הקטנים, וחתימה איכותית של משהו שהיינו רוצים שיסובב את חיינו ביומיום, כדי לתת לנו סוג של נחת רוח.

על כן, וכמשתמע מזה, עיצוב הפנים עבר מחשבה רבה.

חלל הרכב מרווח וארגונומי. הריפוד הטבעוני מגיע בשתי אפשרויות בחירה, כהה ובהיר, בעוד שהרכב מגיע בשישה צבעי חוץ.

ברגע בו יוצאים עם הרכב מחניון חשוך אל העולם, מתגלים החלונות הגדולים של הרכב (בשילוב עם הגג הפנורמי הענק) ומעניקים שדה ראיה משובח, ותחושה של רכב חצי שקוף.


שטחי הזכוכית הרבים מביאים איתם כתוספת גם תחושה של חלל מואר ומאוורר, יחד עם הריפוד הבהיר מרגישים בפנים הרבה יותר מרווחים.

זהו ניצול נבון של תכנון מוקפד של חלל נתון, וכאן גם תבוא לידי ביטוי השימושיות המגוונת שהרכב יכול להעניק לבעליו.

סוללה בקיבולת 60 קווט"ש אמורה להוביל אותנו עד טווח של 430 ק"מ סבירים, אך אגלה כאן פרט פיקנטי (לאחר ניסיון של סופ"ש אחד בלבד), כי בנהיגה שקולה אפשר לנסוע עם הרכב הרבה מעבר לכך.

מה כתוב למטה משמאל???

"יום בהיר של שמש אין שום עננים", שר דני סנדרסון באחד משיריו המוכרים, וממשיך, "אני וכל החבר'ה אל הים נוסעים".

גלשן, הפעם, (וכבר מזמן לא למען האמת), לא הבאתי, אבל מפגש עם הים ביום יפה כל כך זה מתחייב.


יצאתי מהבית עם שיר בלב, וטווח מובטח של 430 קילומטרים נקיים מזיהום.

בקרת השיוט מודיעה בקול רם בכל פעם על הפעלתה ועל ניתוקה בזמן לחיצה על דוושת הבלם.

לא מצאתי היכן מכבים את ההתראה הקולית, אבל במבחן המעשי המערכת עובדת נהדר.

המוזיקה מלווה אותי בכל הדרך, הכבישים ריקים (שבת בבוקר יום טוב לטיולים), השמים כחולים והשמש צוחקת כל הדרך.



בדרך עקפו אותי שני זוגות זהים של רכבי אספנות, שאולי נולדו בשנות השישים-שבעים, אבל מרביצים מהירות כאילו העולם שייך למנועי הבעירה בלבד.

חשבתי להראות להם שמאתיים וארבעת הסוסים שאיתי בכלל לא פראיירים, ואני יכול לתת להם להריח את האפטר שייב שלי, אבל נהגי רכבים חשמליים הם אנשים רגועים מטבעם, ולא מחפשים להוכיח את מה שהם יודעים עמוק בפנים.

היכולת קיימת, לא חייבים להראות אותה.

ומה לרכב חשמלי טכנולוגי וחדשני להתחרות עם מכוניות עם חמש או שש ספרות  (בלבד) על לוחית הרישוי שלהם?

זו לא אותה הליגה ולא אותה תחרות.


אני לא יודע איך זה קרה, אבל רציתי להגיע לאגם אחד, ולמקום מאד ספציפי, ולבסוף הגעתי לאגם אחר, לא רחוק ממנו, וכיוון שאני מאמין כי אין "סתם" בעולם, ולכל דבר יש איזו כוונה נסתרת מאיתנו, הגעתי אל שמורת הטבע חולות זיקים.


"...חולות זיקים הם חלק מחולות מישור החוף הדרומי, המהווים ציר חדירה של מיני צמחים ובעלי חיים ממוצא מדברי צפונה, אל האזור האקלים הים תיכוני. כך מתקיימים צמחים המצוידים בהתאמות לתנאי המדבר, כגון רותם המדבר…חולות מישור החוף של ארץ ישראל צומצמו ביותר בשנים שמאז קום המדינה: חלקם שמשו חומר גלם חיוני לבנייה, ועל רובם נבנו ערי החוף של ישראל, נסללו כבישים, נבנו מרינות, בסיסי צבא ונמלי ים. רצועת חולות מישור החוף, על אף תחושת המרחבים, הינה בית גידול הנתון ללחצים ולאיומים, ולמעשה זהו בית גידול בסכנת הכחדה. חוף זיקים, בהיותו כמעט בלתי מופרע, מהווה חוף חשוב להטלת הביצים של מיני צבי הים, המצויים בסכנת הכחדה. לכן ישנה חשיבות רבה לשמירה על האזורים שנותרו כשמורות טבע…."

שמורת טבע חולות זיקים


היה מי שגידר את כל מרחבי השמורה, ולא חשב איפה ניתן למשל להחנות רכבים, כך יוצא שיש חניון מסודר ובתשלום 24/7 בחוף זיקים הסמוך מאד, או לחנות ברחבת עפר קטנה שאין בה מקום לרכבים רבים, לצד כביש הגישה לחוף.

ומדוע אני אומר שיש סיבה מיוחדת להגעתי לכאן?

אולי היותי "סוג של איש תקשורת", כזה המשמיע קול כשנדרש, עברתי את החומה הנמוכה ממנה יוצאים מספר שבילי מטיילים אל נחל שקמה ההופך בקצה הקרוב לחוף לאגם מרהיב.

א ב ל ….

הדרך לגן עדן מסתבר, הרבה גהינום.

ולמה כוונתי?


טינופת רבה ושיירי ביקור מטיילים שלא הקפידו לקחת איתם את מה שהביאו איתם, סובבים אותך בכל אשר תפנה.

לכלוך וזוהמה ברמות שהעין מסרבת להבין למה.

למה אנשים מתנהגים ככה? ובמקום לשמור ולטפח משאירים אחריהם עדויות לקיומם המזוהם תרתי משמע!!!!

השמורה הזאת שיש בה חן וייחוד, מלאה אשפה אנושית, ומעבר לזיהום הסביבתי משפיעה מן הסתם גם על החי והצומח.



דרך אחד השבילים הללו הגעתי אל סוכה המשקיפה על הערוץ של נחל שקמה (כרגע מלא צמחיית בר) וממנה מתחיל שביל צף (מוגבה מגובה הקרקע) בנוי בטון ומתפתל לאורך תוואי האגם הגדול שאינו נשפך לים.


מעניין מה הנוף?


ההליכה על השביל מבהירה את הפוטנציאל האדיר של המקום היפה הזה, אם רק תהיה בו תחזוקה שוטפת, הקפדה על ניקיון, וניכוש עשבים.

השביל הזה עובר כאן?
זהו מקום שהוא פנינה של ממש. (אם מתעלמים מכל ערימות הזבל).

סיומו של השביל בכניסה אל חוף זיקים.

בכניסה לחוף זיקים מצד ימין ליד כיכר רבת משמעות (השחר האחרון), ניצבת מיגונית, ולידה עמודי זיכרון ל-18 אזרחים שנרצחו בשביעי באוקטובר כאן בחוף, והוקמה לזכרם פינת זיכרון.


עוד אפגוש בהמשך היום הרבה אזכורים ליום הנורא בתולדות מדינת ישראל.

"...הכיכר, שהוקמה בחוף שבו התחוללו מראות האימה עם חדירת המחבלים, נועדה לשמש מקום של זיכרון, התייחדות וכבוד עבור המשפחות השכולות, תושבי האזור והציבור כולו.

במרכז הכיכר ניצב הפסל "השחר האחרון", פרי יצירתו של האמן לב אברמזון ז"ל, שהספיק להגות ולעצב את היצירה טרם מותו. הפסל כולל שש דמויות – גולשים, דייג, צעירה, גברים ונשים בגילאים שונים – המטפסות במעלה סולם בהשראת "סולם יעקב", המחבר בין שמיים וארץ. הסולם מתעקל בצורת גל, כרמז לים של חוף זיקים ולמעבר שבין החיים, הזיכרון והנצח…"

השחר האחרון, אנדרטה לנרצחי חוף זיקים








עברתי בשדרת הזיכרון והגעתי אל קצה האגם, טיפסתי על מעלה הדיונה כדי לראות נקודה גבוהה את מרבית האגם מצד אחד, ואת רצועת החוף הארוכה מצד שני

מי הים מכים בעדנה את קו החוף בשעת בוקר, ודייגים מלוכסני עיניים נקבצו לכאן כנראה כדי לשפר את ארוחת הצהריים שלהם.





חוף זיקים, שהוכר כחוף "השני הכי יפה בישראל", בשעה זו הוא מקום רגוע ושקט, אבל ברקע נשמעים מידי פעם רעמי תותחים שיורים לאן שהו במרחב.

אם כבר הזכרתי ארוחה, בפניה לכביש 3411 המוביל אל החוף מכביש 4, ליד מתקן חברת החשמל ניצבת עגלת ג'חנון-בורקס טורקי, וחשק עז לצינור הבצק הזה (מה שנקרא במחוזותינו "דודא"), הפגיש אותי עם יצירת מופת רכה ונימוחה.




לא יודע כמה גרם של חוסר בריאות יש במנה כזו, אבל זה נורא טעים, ובא בדיוק בזמן.

בזמן שהותי שם, לרגע אחד לא הייתי לבד, מה שמעיד על מידת הפופולריות של המקום, או אפילו באפשרות של לקחת למקום אחר מאפה חם ומשביע.




האיון, שהמתינה בצד לחזרתי קיבלה אותי באור, והמזגן העוצמתי כיפר תוך שניות על שלושים מעלות חום שהיו בחוץ.

בדרך אל היעד שתכננתי מראש עצרתי ספונטנית במקום אותו פקדתי עשרות פעמים, וגיליתי היום שתי נקודות סמוכות זו לזו שלא הכרתי.

בתחנת הדלק, לפני שדרות, על כביש 34, פונים ימינה אל התחנה, ומיד שוב ימינה אל "גבעת הגמל" הנראית מהכביש.

דרך כורכר מובילה מעל מסילת הרכבת בהצטלבות עצרתי לנקודה הראשונה שכמעט אינה נראית.

עמדת הפילבוקס.



" זהו מבנה מבוצר היסטורי. הפילבוקס הוא עמדת תצפית ולחימה מתומנת (בעלת שמונה צלעות) שנבנתה כדי להגן על קיבוץ ניר עם, ועל קו המים לנגב מפני התקפות מכיוון רצועת עזה.

תצפית אסטרטגית. האתר נמצא סמוך לגבעת הגמל – גבעת כורכר שבראשה אנדרטה ופסל סוס לזכרו של הבוקר הוותיק יעקב (ינצ'יק) גברי. מהאזור נשקף נוף פתוח לעבר צפון רצועת עזה (בית חאנון), שדרות, נתיב העשרה ומישור החוף הדרומי.


הפילבוקס וגבעת הגמל הם שתיים מהתחנות המרכזיות לאורך שביל במ"ה (ביטחון-מים-התיישבות) – מסלול רכוב בצפון הנגב המחבר בין אתרי מורשת, תצפיות ונקודות עניין היסטוריות של ההתיישבות באזור".

(זה דבר הצ'ט המייעץ בכל אשר לא אדע).

כאמור, הסיבה העיקרית היא מצפור גבעת הגמל.


"...בסמוך לקיבוץ ניר עם שבעוטף עזה על גבי גבעה הנראית כמו דבשת הגמל הוקם לו מצפור המשקיף על האיזור כולו. בראש הגבעה יש שני עצי אורן ולידם הוצב פסל של סוס ועליו רוכב – לזכרו של יעקב (ינצ'יק גברי) שהיה חלוץ ממייסדי קיבוץ ניר עם שנהג לרכוב על סוסו באיזור זה יחד עם כלבו. לאחר שנחנה את הרכב יוביל אותנו שביל עם מדרגות הישר אל ראש הגבעה…" 




גבעת הגמל

מהמקום הזה מתחילים לראות במרחק ראיה (משקפת בהחלט עוזרת) את החורבות של רצועת עזה, במקום בו היו בית חנון ובית להייה, והיום הם שטח ריק עד לים.

בין גבעת הגמל לפילבוקס הוקם לאחרונה מצפור נוסף על שמו של אברהם הנקין, לוחם הימ"מ שנפל בקרב בשביעי באוקטובר בקרבת מקום.






כאילו לא די בעצב הנלווה מחוף זיקים, פניתי לאחר שחזרתי אל כביש 34, ל
כביש 232 אשר לדעתי ראוי לקבל את השם "דרך האנדרטאות העצובות", שכן כל מספר מטרים ישנו גלעד לזכר מי שחייו נגדעו כאן באותו יום.

בצומת אחרי קיבוץ סעד פניתי שמאלה ומייד ימינה להמשכו של הכביש וכאשר ראיתי הפנייה אל גבעת התצפיתניות פניתי ימינה.

תחילה עברתי את הגבעה, והמשכתי עם הכביש אל חורשה קטנה ובה שולחנות וצל ונקראת חניון יונתן וורמלן.








"...יונתן ורמולן (‏ 22 ביולי 1971 – 28 בדצמבר 2000) היה בן למשפחה של נוצרים אוהבי ישראל מהולנד, התפרסם בעודו ילד בן 4, כאשר תמונתו כשהוא נוטע עץ התנוססה על כרזה של קק"ל, וכשנהרג כלוחם משמר הגבול בתחילתה של האינתיפאדה השנייה…"

חניון על שם יונתן וורמולן 

חזרה על דרך הגישה (אספלט צר) מובילה אל גבעת התצפיתניות.

" אתר הנצחה ותצפית השוכן סמוך לצומת סעד, במרחק הליכה או נסיעה קצר מאוד מחניון ומצפור יונתן ורמולן.

מהות ההנצחה בגבעת התצפיתניות. האתר הוקם לזכרן של התצפיתניות מחמ"ל נחל עוז שנפלו בקרב ב-7 באוקטובר 2023. במקום הוצבו פינות ישיבה, שלטי הנצחה ותצפית פנורמית אל עבר עוטף עזה ורצועת עזה.

שני המצפורים ממוקמים זה לצד זה לאורך אותו מקטע ביער בארי / חורשת סעד ומשקיפים אל שטחי רצועת עזה (אזור שג'אעיה וג'באליה). מצפור התצפיתניות נמצא כחצי קילומטר מדרום לגבול חורשת סעד ולמצפור יונתן ורמולן, כך שמבקרים באזור נוהגים לשלב את שתי נקודות התצפית באותו ביקור ".

גבעת התצפיתניות



פניהן היפות של החיילות שהופקרו, ממחישה את תחושת הפספוס וההחמצה בכל ביקור באזור.

חזרתי אל כביש הגישה, אך במקום לחזור שמאלה אל כביש 232 פניתי ימינה עם הכביש.

חלפתי על פני מחנה צבאי מבוצר, והמשכתי לכיוון מערב.

בסיבוב הכביש ניצבת אנדרטה נוספת לזכרו של רועי וולף,


והמשך הכביש מוביל אל מגדל המים של בארות יצחק הישנה.

"...קיבוץ בארות יצחק הוקם ע"י עולים צעירים מגרמניה ומצ'כיה בשנת 1943…ביום ח' בתמוז, 15 ביולי 1948, הסתער גדוד חיל רגלים מצרי, מלווה בטנקים ושריוניות, על גדרות המשק. קדמו להתקפה הפצצה ממטוסים והפגזה ארטילרית כבדה. המצרים הצליחו לחדור לתוך הנקודה ולכבוש כמה בתים. חברות וחברי הקבוצה לחמו בחירוף נפש, והצליחו להדוף את האויב מתוך היישוב ולהניסו, בסיוע תותחי צה"ל. בקרבות הגבורה נפלו 23 חברים…"

בארות יצחק הישנה 









בנקודה זו של היום הכל כך יפה, חשתי בחוסר ההלימה בין נסיעה שקטה ונעימה לבין אנדרטאות וסיפורי זיכרון טבולים בדם ואש, המקדשים את חיינו בארץ הזאת.

דרך האנדרטאות העצובות
מכאן בחזרה למרכז הארץ לאחר שמילאתי את ליבי בכל תחושה אפשרית, גיליתי מספר עובדות בעלות עניין בנושא אליו התכנסנו היום.



כאשר עזבתי את היעד האחרון עמדו לרשותי 280 ק"מ של טווח שהסוללה מאפשרת נסיעה.

נסעתי למרחק 83 ק"מ כפי שהראה הוייז.

בבית הטווח שראיתי עמד על 238 ק"מ.

ומכאן השאלה, איך זה יתכן?




עובדה שניה, כאמור, הטווח שנותר 238 ק"מ ואחוזי הסוללה עמדו על 54%.

משמע, אם נרצה לדעת כמה נוכל לנסוע על מאה אחוז סוללה, נצטרך להכפיל קצת יותר מכפליים, ואז הטווח יעמוד על סביב 480-490 ק"מ, בעוד היצרן מצהיר כי 430 ק"מ הוא הטווח של הסוללה.

עובדה שלישית (ואחרונה), באותו עניין היצרן טוען כי הצריכה הממוצעת תעמוד על 16.4 קווט"ש לכל מאה ק"מ, בעוד ש-500 הקילומטרים איתם בילינו יחדיו הובילו אותי לנתון טוב יותר של 14.3 קווט"ש לכל מאה קילומטרים.


ומה כל זה בא להוכיח?

בשורה התחתונה, רוכש רכב חשמלי רוצה לראות חיסכון בעיניים, ואין טוב מזה שהושג כזכור מסוף שבוע אחד בלבד.

אין שום סיבה נראית לעין שתמנע מאיון UT להיות להיט מכירות.

זהו רכב נוח, נעים, חסכוני ומתומחר נכון.

רוצים לראות חיסכון ולהרגיש שיש תמורה לכל שקל?

זאת ה-UT.

זוכרים שהתחלנו עם ההגדרה האורבנית?

ברור לכל כי המטרה העיקרית של רוכשי הרכב הזה היא בהתנהלות עירונית בעיקר, אך הניסיון מוכיח כי גם מעבר לגזרה העירונית האיון הזו יודעת לקחת את הנוסעים בנעימות.

החוזקה העיקרית של המכונית היא ביכולת שלה להשרות מאופייה הנוח על היושבים בה, לא להעיק עליהם באובר-טכנולוגיה, ובגימיקים חסרי משמעות וחשיבות.

אין מה לחפש בה את מה שאין בה ולא תוכנן שיהיה, יש בה לעומת זאת פלוסים לא מעטים.

כרכב ראשון של משפחה צעירה, או כרכב שני במשפחה גדולה, האיון הזו תתאים בול, ומי שינהג בה במתינות יהנה ללא ספק מיכולותיה  השימושיות, להפתיע בכל פעם מחדש.

עובדה, אני הופתעתי.



ירון הולנדר

נובמבר 2026


AION UT

רמת גימור VIBE

הנעה חשמלית קדמית.

הספק 204 כ"ס.

מומנט 21.4 קג"מ.

קיבולת סוללה 60 קווט"ש.

טווח 430 ק"מ.

צריכת אנרגיה (יצרן) 16.4 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

צריכת אנרגיה (מבחן) 14.3 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

7 כריות אוויר.

5 כוכבי בטיחות יורו ncap 2026.

ציון בטיחות ישראלי 8.

טכנולוגית בטיחות לסוללה.

מחיר 123,735 ש"ח (כולל אגרה)




שמורת טבע חולות זיקים.

נחל שקמה.

מאגר זיקים.

חוף זיקים.

ג'חנון רך בתחמ"ש זיקים.

הפילבוקס.

גבעת הגמל.

גבעת אברהם הנקין.

כביש האנדרטאות 232.

חניון יונתן וורמלן.

גבעת התצפיתניות.

אנדרטת רועי וולף.

מגדל המים הישן בארות יצחק



עמדת טעינה ev-edge רמת גן 60 קווט"ש.