יום שישי, 15 באוקטובר 2021

מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

הצגת הקאמרי האחרונה.

 

למי קראת תוכי?

בפעם האחרונה (לפני כשנה וחצי) שבחנתי את הקאמרי הייתה זו מכונית שיש לה מנוע בנזין היברידי 2.5 ליטר, ו-208 כ"ס.

אני מסתכל בדף הנתונים המונח מולי ורואה כי לדגם הנוכחי יש גם מנוע 2.5 ל' אבל פורצים ממנו 218 סוסים.


האם זה כל ההבדל שעברה מתיחת הפנים של הטויוטה המלכותית?

הדגם בעל צבע חום ברונזה שקיבלתי ליומיים הקרובים יענה בדיוק על השאלות שיש לי עבורו.

הצבע החיצוני אולי אנמי מידי לטעמי האישי, אבל את ריפודי העוד הלבנים של המושבים המפנקים אהבתי ממבט ומגע ראשון.


ריפוד בהיר מכניס אור לחלל נוסעים של כל רכב, ולמרות שמתבקש כי לרכב ברמת הגימור הזאת (XLE) יהיה גג שמש פנורמי גדול, מסתבר כי בטויוטה עדיין לא מקשיבים לאחד כמוני.

הדגם הזה, שפעם הוגדר כרכב מנהלים, (סגמנט שכמעט נמחק), מציע מרחב מחייה נוח ומרווח מאד, (בכל זאת מרחק בין סרנים 282 ס"מ מעיד על מרחבים).

גם איכות חומרים משובחת, תא מטען ענק, ואפשרות לנסיעות ארוכות, (טווח בין תדלוקים מעל 700 ק"מ), בביטחון ובחיסכון תורמים את חלקם לחבילה המושלמת.

לא צריך להיות מנהל של משהו על מנת להבין כי במבחן התוצאה השימוש המוזל מאזן את הרכישה היקרה.

בקאמרי עדיין נמצא מוט הילוכים, ושלושה מצבי נהיגה, (חסכוני, נורמל וספורט),חימום מושבים קדמיים, והגה. מי שמתפלא על  נחיצות האופציה שיסע בחורף לרמת הגולן, ויברך כל רגע.

תפעול חימום מושבים
 מתחת לכוסות


נכון שבישראל החמה עדיף שתהיה גם אופציית קירור מושבים, אבל לצערנו לא הכול יכול להיות מושלם.

צרכני החשמל ימצאו ברכב לשימוש היושבים בחלקו הקדמי, שתי נקודות טעינה USB, שקע טעינה 12 וולט, ומשטח טעינה אלחוטי, ואלו מאחור יוכלו להשתמש בעוד שני חיבורי USB.

סביר ביותר,

לשמחתי הרבה, למרות שבאופן כללי אני מתעב את האפליקציה המחייבת עדיין שימוש בכבל, הרי שכאן הרכב זיהה באופן מידי את מכשיר הטלפון והתממשק איתו בצורה חלקה ומהירה, ועבד מצוין בכל ימי המבחן.

כפתור ההתנעה מעיר את מנוע שני הליטרים ומחצה, וביציאה מהחניון והלאה אפשר להשתמש באופציה החשמלית, לפי מצב טעינה הסוללה.

 


כיאה לרכב שיכול ואמור לגמוע מרחקים בקלילות, בחרתי לי נתיב טיול שיהיו בו מכל טוב.

 

מצפה הראל

הוא נקודת המוצא המומלצת לסיור בדרך בורמה. בית האבן שבמקום שימש כבית הספר של הכפר הערבי בית ג'יז. בתקופת מלחמת השחרור שכן כאן מוצב של חטיבה 7, שאבטחה את התנועה בדרך.

ליד המצפה מוצב דגם גדול, שממחיש את דרך בורמה ואתריה.

יש כאן שולחנות לפיקניק בצל עצים למי שחפץ, או נקודת זינוק לטיולים רגליים בסביבה.



בראש הגבעה, בתוך מתחם מגודר קרן קימת לישראל הצמידה למבנה האבן הישן מגדל גבוה, המשמש כנקודת תצפית לאנשי קק"ל המתריעים בקיץ על פריצת שריפות (הטיפוס לראש המגדל מסוכן ואסור בתכלית!).

אני קורא כאן לראשי קק"ל ורשות הטבע והגנים, להפסיק להטיל על מטיילים אחריות ואיסורים, ובמקום מגדל נטוש מוקף גדר ברזל חלודה, שפוצעת את הסביבה במראה העלוב, לפתח, לשפץ ולהנגיש מגדלי תצפית שכאלה שפזורים ברחבי הארץ, ביערות ובגבעות נישאות, שכן תנועת המטיילים הרבה מוכיחה כי העם צמא לגירויים, ולחידושים, וככל שירבו האתרים  הללו, כך יקרבו את המטיילים אל הטבע ונופי ישראל. זה שווה את ההשקעה.



אנו חוזרים אל הקאמרי שעוד לא הראתה לנו קמצוץ מיכולותיה על מנת להגיע אל כביש 38 שמתחיל במחלף שער הגיא מצפון, וממשיך עד צומת בית גוברין בדרום.

כביש 38 אשר היה פעם כביש צר וסואן עובר מהפך איטי, ומשנה את פניו. חלקו חדיש ורחב, עם הפרדה בין הנתיבים, וחלקו נשאר כהיותו בעבר.

החלקים החדשים יותר הם כנראה במקומות בהם התנועה רבה, (עד העיר בית שמש), ומדרום, כנראה התנועה מועטה יותר ונעה בין מושבי הסביבה, כך שהרשויות עדיין מתמהמהות בהמשך הפיתוח, והנוף בו מתברך הכביש לא נפגע.


אזור זה בישראל יכול להתחרות בקלות במקומות אחרים בחו"ל מהם אנו מתלהבים .

גבעות ירוקות, ויערות, כבישים מפותלים, חלקות חקלאיות, מטעים וכרמים, שבילי עפר ושדות פרא יוצרים כאן קולאז' מרהיב של צבעים. בחורף ובאביב יפה כאן כפליים.

אני אוהב לעבור כאן מידי פעם, להתמלא בריחות ובמראות שהעין אינה שבעה מהם, למצוא יקב חדש או מבשלת בירה מעניינת (ויש כאן מאלו ומאלו), ולהתענג על כל הטוב הזה שמקיף אותנו.

חברי מזה עשורים רבים, דוד מתגורר במושב נחושה אשר כביש אספלט צר עולה אליו.

חצבים מבשרי סתיו

כבר פעמים רבות בעבר הציע דוד שאגיע אליו לביקור, והיום אני נעתר לבקשתו.

בשל הרצון לשמור על זן פרפרים נדיר הכביש הזה אינו מואר בלילות, אבל אנחנו כאמור באור יום מלא מגיעים אל נחושה.

דוד, שבחר לפני שנים לשנות את נתיב חייו ועיסוקיו, בנה חוות תוכים עצומה, שיש בה מאות בעלי כנף בצבעים מרהיבים ובגדלים שונים,

החווה שיש בה המון כלובי מתכת בהם גדלים התוכים, משלב הבקיעה מהביצה, רוחשת צווחות ושריקות מכל סוג.

דוד, בעל  ידע וניסיון עצומים, מסביר לנו באריכות על כל גזע ומין, ומדגים כיצד הוא מנסה להנדס את הגזעים ליצירת גזעים חדשים.

מעבר לגידול התוכים יש לו בחווה גם סוגים רבים של בעלי כנף ייחודיים כמו תרנגולים מזנים לא מוכרים וטווסים.

מעבר לחווה עצמה, שגוררת אותנו לסיור מעמיק ומלהיב לזמן ארוך, סביב מושב נחושה יש אין ספור עתיקות ומסלולי שטח באזור שאני פחות מכיר.

דוד לוקח אותנו אל חאן עתיק הנמצא מחוץ לגדרות הישוב, שידוע בשמו חורבת קייט. וכך מצאתי בעמוד ענן מידע על האתר.


"...שרידי המבנה המרכזי שכאן, הם של ח'אן מהתקופה העותומנית , תצפית מרהיבה אל מורדות הרי חברון וגבעות השפלה, חורש של עצי חרוב, אלון מצוי, אשחר ארצישראלי וליבנה רפואי. שם המקום בא לו כמובן בעקבות צליל שמה הערבי של החורבה "אום אל קוטינה"(חורבת הדבלה), ששרידיה נמצאים כאן על שטח של 20 דונם. במקום עשרות בורות מים, מערת קולומבריום, מערת קבורה (20 מטר צפונית מזרחית לחאן, מעקה בטיחות)שתי מערות גדולות שבקרקעיתן נחצבו מתקני איסום ואורווה, בור פעמון עם מדרגות לולייניות)ומספר מערכות מסתור ממרד בר-כוכבא..."

החאן עצמו, ששרידיו עומדים כאן נראה מרשים מאד, ודוד מספר לנו כי כאשר הם הגיעו להתיישב כאן עדיין היו כאן ממצאים שנעלמו עם השנים שסיפרו את הסיפור של המקום.

 מי שיבחר להגיע לכאן עשוי למצוא עצמו משוטט באזור שיש בו הרבה מאד עניין ותגליות. מי שלא מכיר או יודע אזור בית גוברין רווי מערות, מחילות גתות ומקווי מים שהעידו על קיום חיים בתקופות קדומות.


היות ואין טיול בלי מקווה מים מעניין, אנו יוצאים משער נחושה, חוזרים אל כביש 38 ונוסעים בו דרומה עד לצומת בית גוברין. כאן אנחנו פונים שמאלה (לכיוון מזרח) על כביש 35.

כביש זה שמוביל אל מעבר תרקומיא הוא כביש נוף מהפנט, עם נופים שנלקחו מגלויות של ארצות ניכר. פשוט אין דברים כאלה.

במקביל לכביש עובר ערוץ נחל גוברין, דרך עפר שיורדת מהכביש לוקחת אותנו במרחק של כעשר דקות נסיעה אל בריכת צנאן.

"... בריכת צאנן היא בריכה עונתית שנוצרה במהלך שנות ה- 2000, כתוצאה מהקמתו של סכר קטן באפיק נחל גוברין.

בריכת צאנן היא בריכה קרירה ומרעננת בצורת ביצה צדדיה באורך של  כ- 5 מטרים לערך ואילו עומקה מגיע עד כמטר.

הבריכה נמצאת הרחק מפארק עדולם – פארק עם מערות רבות, עתיקות ויער צרפת, הנמצא מעברו השני של כביש 35. כמה דגשים לגבי הבריכה , ראשית אין כמעט צל פרט למספר עצים בודדים ולכן קחו בחשבון שהאזור איננו מוצל. שנית מקומות ישיבה אין, אלא אם כן הספקתם לתפוס את את אותם מעט מקומות מוצלים.

הבריכה מתאימה לכל המשפחה , המים קרים ומרעננים ביותר מסביב ניחוחות של נענע משובלת הגדלה על גדות הנחל וסביב לבריכה. הכניסה אינה כרוכה בתשלום. ניתן להגיע עם רכב עד הבריכה. מקומות נוספים הנמצאים בסמוך לבריכת צאנן : באר נאווה -באר בעומק של כ 25 מטרים. ובוסתן נחושה הנמצא בגדותיו הדרומיים של נחל גוברין..."

בריכת צנאן

אנחנו נפרדים מדוד ונוסעים אל הנקודה האחרונה במסענו.

כביש 35 ממנו הגענו ממשיך מערבה לכיוון קרית גת, אבל בצומת לכיש אנו פונים שמאלה, ודרומה אל עבר לכיש.

כאן רבותיי מתחילה טוסקנה הישראלית.

אם אזור בית שמש-בית גוברין הוא אזור יפהפה ,כאן מתחיל היהלום שבכתר.

כביש 3415 שחוצה כרמים עצומים מתפתל בין גבעות נמוכות ושדות. הצבעים של הגידולים השונים יוצרים טקסטורה מטריפה, והקאמרי שעד עכשיו התנהלה כמכונית לשינוע בכירים באופן מתון, נושמת חמצן טהור שמאפשר לכל סוסיה לרוץ, בשל מגבלות החוק אני לוחץ מתון, אבל כל סיבוב ושיפוע מלהיב.

למה אתה מחייך ככה? שואלת אותי החוקית שאיתי.

את עוד לא יודעת מה מחכה לנו, אני עונה לה בסוג של הבטחה קוסמית.

בצומת אמציה אנו פונים שמאלה אל כביש 358 שייקח אותנו עכשיו בדרך ארוכה, צמודה לגדר ההפרדה, עד שיפוליו של קיבוץ להב.

כאן הכביש פונה שוב שמאלה אל 3253 הצר יותר והמתפתל כנחש.

תחילתו במישור צחיח, והמשכו צמוד ליער סנסנה. הכביש הזה שאין בו מטר אחד ישר ואופקי יכול ללמד כל מי שבוחר, איך לנהוג וליהנות בו זמנית.

אני יכול לנסוע בכביש הזה הלוך וחזור מידי יום ביומו, ולא להשתעמם אף פעם.


המתלים הרכים של הקאמרי מרככים כל שינוי בתוואי הקרקע וכל קימור ובליטה לא עוברים אל תא הנוסעים שיכולים להמשיך ולחלום בדרכים.

כביש זה מתחבר בקצהו אל כביש 60 שמגיע אל מחסום מיתר. וממנו אל הכביש הכי הכי הכי כיפי שאנו נפגוש היום.

בדרך ליעד הבא על כביש 317, בינות לגבעות טרשים קרחות (מי שיגיע יבין), נתתי למחט הסל"ד לרקוד לפי רצונה, ואיך שהיא רקדה...

המנוע הגמיש של הקאמרי נותן קונצרט מרהיב לארבעה צילנדרים, צלילי חליל שופעי אדרנלין ואוקטן 95 מנסרים בחדווה ובגאון. פה אני מרשה לעצמי להשתחרר, מעביר את המתג למצב נהיגה ספורטיבי והלב ממריא אל על.


הכביש הריק לוקח את המבקר אל מעבר לדמיון. נופי קדומים משובצים עם עדר עיזים חולף, ודעות פוליטיות שוקעות עם יופי הנוף.

בפעם הקודמת שהגעתי לכאן זה קרה בשבת חורפית וסוערת והאתר היה סגור.

היום השמש זורחת מעל, והאתר פתוח למבקרים, ואת פנינו בכניסה מקבל יחיעם, מנהל האתר.

הגעתם לסוסיא, הוא אומר לי, עיירה יהודית קדומה, בת 1500 שנה.

ברוכים הבאים.

"... סוסיא, הנמצאת בשוליים הדרום מזרחיים של הר חברון, היתה עיר יהודית גדולה ומאורגנת שהתקיימה לאחר חורבן בית שני, מהמאה ה-4 ועד ראשית המאה ה-9 לספירה. הישוב היהודי הגיע לשיא פריחתו בסוף התקופה הביזאנטית ובראשית התקופה הערבית הקדומה.

הממצא החשוב ביותר הינו בית הכנסת ומתקני דת יהודיים שמלמדים על מנהגי ומורשת היהודים בימים ההם. שרידי היישוב היהודי העתיק בסוסיא, חושפים את המבקרים אל חיי החברה, התרבות והחקלאות והדת היהודית, של תושביו... בסוסיא העתיקה התגלה בית כנסת עתיק שהוא מהמפוארים והגדולים מבין בתי הכנסת שהתגלו בארץ. רצפתו מכוסה פסיפסים מרהיבים, המורכבים מעיטורים גיאומטריים, ציורים וכתובות בעברית וארמית.

שרידי היישוב היהודי העתיק בסוסיא, חושפים את המבקרים אל חיי החברה, התרבות והחקלאות והדת היהודית, של תושביו..."

https://www.atarsusya.co.il/   

                      

הסיור באתר הוא עצמאי, קבוצות יכולות לתאם הדרכה, באחת המערות ניתן לצפות בסרט המביא את סיפור המקום אבל ההיי לייט (יעני שיא השיאים), של המקום דווקא נחבא ונסתר מן העין, כפי שתוכן להיות.

שילוט מפנה את המבקר את מנהרת המילוט.



זה שם שמעורר אסוציאציות של פחדים  ומרדפים, ואכן השביל מוביל אל מערה חבויה ממנה מתחיל שביל תת קרקעי בגבהים משתנים. הנתיב מואר באור רך, ויש צורך להפעיל את הפנס בטלפון כדי לקבל עוצמת אור חזקה יותר. במקומות מסוימים המעבר צר מאד ורק ילדים קטנים, ואנשים גמישים במיוחד יכולים להתקדם הלאה בזחילה של ממש.




הלב פועם מהתרגשות ככל שמתקדמים, ובמקומות מסוימים כבר אין דרך חזרה, אלא רק קדימה.

מפעם לפעם מגיעים לחלל גדול יותר בו ניתן להזדקף ולקחת אוויר לקראת האתגר הבא. הנתיב מסתיים סמוך לשרידי בית הכנסת ממנו יוצאים דרך פיר צר מאד אל אור היום.

אין ביקור באתר שלם ללא מעבר במנהרה!!

יחיעם מספר לי כי האתר נחשף רק בחמישה אחוזים לערך מגודלו המקורי בשיא תפארתו.

אכן יש כאן עוד מלאכה רבה לעשות, אבל גם ככה זהו ביקור מעורר השראה, ומלהיב מאד.

יש משפחות שבוחרות לקיים אירועים משפחתיים באתר המיוחד הזה, ולצקת תוכן וחיבור היסטורי עם האירוע הפרטי שלהן.

הביקור במקום מומלץ בכל פה.

סוסיא ב360 מעלות

בשבתות וחגים האתר סגור.

הקאמרי שעברה מתיחת פנים עד לדגם חדש, ממשיכה להוביל בדרכה האצילה. כל נסיעה בה מענגת ומהנה, וככל שהדרך תתארך כך גם ההנאה.


כבישים שאינם ישרים ואחידים יוציאו ממנה, וממך הנאות לרוב. רק תן (או תני) לה לרוץ והיא כבר תראה איך גם אחת כמותה יודעת לפתוח, מהר, חזק ולאורך זמן.

לא סתם הקאמרי הוא דגם מצליח מאד ביבשת הגדולה.

אנשים שצריכים מוביל גדול ובטוח, בטוחים בבחירתם.

הקאמרי שבהגדרתה במילון זו תזמורת של קבוצה קטנה מצליחה להפיק קונצרט ענק של הנאה.

מסתבר כי גם שניים וחצי ליטרים יכולים להציף אגם גדול.

אחלה תזמורת, יופי של הצגה.

 


  

ירון הולנדר (ושירה)

אוקטובר 2021

 

טויוטה קאמרי

מנוע :2.5 ל'

הספק 218 כ"ס.

מומנט: 22..5 קג"מ

צריכת דלק ממוצעת : 1:17.5 ק"מ\ל'

מחיר:218,255 ש"ח

 


 

 

ירון ודוד, חברים מגיל 15

מצפה הראל, דרך בורמה

חוות התוכים של דוד סהאוון, נחושה  לתיאום ביקור 0526280227 (לא בשבת !!)

חורבת קייט.

בריכת צנאן, נחל גוברין.

סוסיא, עיר יהודית קדומה.

שביל המילוט.




יום שלישי, 5 באוקטובר 2021

מכונית המאה

 



 

כל שאדם זקוק זה מישהו שיאמין בו וייתן לו צ'אנס, ומישהו שייתן לו את ההשראה, וזכיתי גם לכך וגם בכך.

ותודתי לעולם תהיה לשתי נשים, עדי סייג-פאנינג שעבדה בקיה ישראל, ושרית גבאי אשת יחסי הציבור, וחברי מזה שנים רוני אקרמן, (החיים הטובים על פי רוני אקרמן) שתרמו כל אחד מהם להצלחה וההתקדמות שלי.

בדרך הכרתי עוד אנשים שחיזקו ושיפרו ותרמו בלב רחב כמו ענת דניאל, מלכת הכביש הנצחית (מלכת הכביש), וגברים ונשים שפרגנו בדרכם על כל כתבה וצילום שהיה מאחוריהם הרבה מחשבה ותכנון.

והנה הגיע זמן לציון כברת דרך משמעותית, (לפחות בעיני).

לפני זמן מה פניתי אל אנשי יחסי הציבור עימם אני בקשר וזרקתי להם פיתיון.

שיציעו את זו הראויה להיות מכונית המאה שלי, זו שתציין מאה כתבות רכב, בדרכי האופיינית.


המציאות העכשווית הוכיחה כי אי אפשר לתכנן דברים כפי שאנחנו רוצים, וישנם דברים שקורים מעצמם.

אני נשבע לכם כי קיוויתי שלא אצטרך לבצע מניפולציות כלשהן על מנת לכוון למותג ספציפי, אלא להניח לדברים להתנהל מעצמם, ולתת לגורל להכריע, אבל מאד שמחתי שהמותג שהיה הראשון לפתוח לי את הדלת, ולתת לי את הצ'אנס הזה להשתלב בין כתבי הרכב בישראל, הוא זה שיככב בכתבה המיוחדת והמציינת את האירוע.

וגם המכונית עצמה, היא גם אחת מאלו שמציינות חדשנות פורצת דרך בתחומה, וארחיב על כך בהמשך.

ולפני הכול, רגע מתחייב של גילוי נאות.


למרות שיש מי שסבור כי אני סוכן שתול של הקוריאנים, (ואני לא), אני כן רכשתי מהם הרבה מאד רכבים חדשים מהניילון בפרק זמן קצר, יחסית, ובחרתי להתקדם איתם ועם הדגמים שלהם.

בשנת 2017 התחדשנו בנירו ההיברידית והמשובחת, ובשנה שעברה החלפנו אותה בדגם היברידי נטען (פלאג אין).

האם ההיסטוריה תחזור על עצמה ואת הדגם הנטען בעל מנוע הבעירה הפנימית תחליף זו החשמלית המלאה בבית משפחת הולנדר?

ימים יגידו.

דבר אחד בטוח עוד לפני שאני מנסה את מתג ההתנעה.

דגם הנירו של קיה הוא רכב מוצלח מאד. נקודה.

הוא נותן להרבה אנשים בדיוק את מה שהם צריכים.

עיצוב נעים, נוחות נסיעה, חלל מרווח, אמינות, שימושיות, דינמיות חיסכון ובטיחות.

חבילה מושלמת עבור כל שקל.

ומה אנחנו צריכים יותר מזה ?

היות וכך נקבע יצא כי קיה נירו חשמלית היא מכונית המאה שלי.

 


בקשת הצבעים של הנירו אני מוצא את הכחול עם גוון הסגול כזה ההולם והיפה ביותר., ולשמחתי הוא גם זה שקיבלתי ברכב המבחן.

לעומת  גוון הטורקיז שהיה של הדגם ההיברידי, הכחול הזה אצילי יותר ונעים למבט. אני, שיש לי חיבה לא ברורה לכחול, אוהב מאד את הצבע במיוחד הזה, וכך גם מי שיפגוש אותנו במהלך סוף השבוע יביע בקול רם את התלהבותו.

היות וכבר בחנתי מספר רכבים חשמליים הגעתי למסקנה כי יש מספר אחד שמהווה לדידי שובר שוויון. זה המציין כי מדובר ברכב שמצדיק את רכישתו, ולא משנה מי היצרן, כמשתמש  ברכב חשמלי שנדלק על הטכנולוגיה, ורוצה להשאיר אחריו עולם נקי יותר, כל רכב שיש לו טווח מעל 400 ק"מ טווח נסיעה בין טעינות הוא מועמד פוטנציאלי לרכישה.

400 ק"מ ומעלה יאפשרו התניידות לכל נקודה בישראל עם מעט מאד חששות  לעצירה בשל חוסר חשמל.

כאשר אני מקבל את הרכב לידי, עובר איתי נציג היבואן על כל המפרט והכפתורים, ואני למד כי שימוש במזגן גוזל כעשרה אחוז מהטווח, וההבדל בין שלושת מצבי הנהיגה ייתן או ייקח עשרים ק"מ נוספים.(ובעברת פשוטה- בין מצב נסיעה חסכוני ללא מזגן לזה הספורטיבי עם מזגן יפרידו 70 ק"מ טווח, לא מעט, בהתחשב בעובדה החשובה לא פחות כי במצב חיסכון ישנה טעינה חוזרת שמגדליה את הטווח).

אני שמח לגלות כי במצב חסכוני הנירו מציעה טווח נסיעה של 451 ק"מ, עם אפשרות אפילו ליותר.

מצב נהיגה חסכוני ללא מזגן.

בנוסף אפשר לקבוע את רמת איחזור האנרגיה בין שלוש רמות, בבחירה ידנית קבועה או במצב אוטומטי שמנווט בין שלושתן כך שהטווח עשוי להשתנות לטובה בהתאם לדרך ובאופן הנהיגה.

נשמע קצת מדע מסובך, וקללה לטכנופובים אבל אפשר להסתפק בקביעה אחת לתמיד.

הנירו הזאת מושכת מבטים ושאלות בכל עמדת טעינה, גם מטעינים של רכבים חשמליים  אחרים שרואים עצמם כרגע כחלוצים לפני המחנה, מגלים עניין, והתפעלות מהטווח הגדול שהנירו מציעה.

אחרים שרואים רכב חשמלי עומד בעמדת טעינה מסתקרנים ושואלים שאלות כלליות.



אין ספק, הרכבים החשמליים מתחילים ליצור שינוי בדעת הקהל, ועוד אות לכך הן עמדות הטעינה הפנויות, גם במקומות עמוסים במיוחד, שלא נתפסים על ידי צרכני חנייה.

נדמה לי (ואולי זה רק לי ?), כי רכבים חשמליים מעבירים מנינוחות הנסיעה בהם משהו לנוהגים בהן, שההתנהלות שלהם עם הרכב הרבה יותר מכילה ומתחשבת בסביבתם הממונעת. יש משהו בשקט הזה שמחלחל בחזרה וממתן תגובות, ואת אופי השימוש.

ואם זה מה שישנה את דרך ההתנהגות הציבורית, דיינו.

 

תאורת אווירה כמו בדגמים יוקרתיים

ברוח התחושה הזאת החלטתי לקחת את חברי מועדון הגמלאים (אותם אלו משלישי בשלייקס), ולהוביל אותם בטיול מסוג אחר. נינוח ורגוע.

בשבוע שעבר ביקש אבי שנצפין אל אזור אכזיב, אז שאאכזב אותו?

יאללה, מזמן לא היינו כאן.



בשבת בבוקר על הכביש הכי מהיר בישראל אפשר לבחון את הדקויות, אלו שעושות את ההבדלים.(לא שאני מאלו שמתפרעים כידוע, אלא בגבולות החוק בלבד).

כאן למשל אני מרשה לעצמי להדגים לחבריי למה הכוונה במומנט מתפרץ.

התאוצה שלה הפילה להם את הלסת, לחיצה על דוושת התאוצה במצב ספורט מוציאה את המומנט מדעתו, ואת הנוסעים מכניסה למתח הלקוח מעולם הספורט.

הדחיפה הזאת שמגיעה מהגב התחתון ומבשרת לך כי משהו מהיר מתרחש בגחון של הרכב. שריקה חרישית היא זו שמודיעה שהחללית הקוריאנית  מביאה עצמה למצב שיגור.

יקב מוצלח ומשובח שפגשתי בהזדמנויות אחרות היה סגור כתוצאה ממחסור ביין, (כנראה בשל הביקורים שלי אצלו), כך שנאלץ לחזור בעוד כחודשיים, ובלית ברירה, כאשר אין יין למסיבה, אנו מכוונים את הנירו אל עין חרדלית שנמצאת בנחל כזיב.

נחל כזיב והחניון (הקטן) 

שמעתי רבות על המקום אך כלום לא הכין אותי לקראת הצפוי.

כביש צר מוביל את מגרש חנייה אחד, ולעוד אחד אחריו שהיה עמוס וגדוש. חזרנו אל הראשון והגדול יותר בו היו מקומות פנויים. עצלים שלא רצו להיכנס אל המגרש בחרו להחנות רכבם בשול הדרך הצרה.

לאור כמות הרכבים חששתי מאד שהנחל עצמו יהיה עמוס ומלוכלך כמרבית אתרי הטבע החופשיים בישראל בשנה האחרונה.

הופתעתי מאד כאשר לשני הפחדים שלי לא היה ממש.

אורך המסלול ומספר האפשרויות לטייל בערוץ או בצדדיו, גרמו לכך שההליכה לא לוותה בנחיל מטיילים, ואפילו לא נתקלנו בלכלוך מאסיבי. רק מעט מאד מאד. (ערימת פסולת קטנה ארוזה בשקית ושאריות טישו). נכון שזה עדיין יותר מידי אבל ביחס לאתרים פופולאריים אחרים המצב טוב למדי, וחבל שאין גוף שמרכז  את מי שבוחר לעשות שירות אזרחי במקום שירות צבא, לתרום בניקוי אתרי טבע. (מי מרים את הכפפה?)



מי הנחל נעימים בקרירותם, זורמים בשצף, אך אינם עמוקים מידי. (הכי עמוק היה מעל הברך), ובמרבית המסלול  ניתן להבחין בדגים אפורים שמזגזגים בין האבנים.

מרבית הערוץ מוצל על ידי עצים ושיחים ירוקים שסוככים על הערוץ ומעניקים לו קסם של ג'ונגל טבעי, כך שגם אם מגיעים בימים חמים אפשר לבנות על הליכה מוצלת.

אנשים משקיעים במיוחד סוחבים עימם שולחנות, כסאות. צידניות וכל טוב על מנת לארגן לעצמם זולה עם קו אפס למים. אנחנו הסתפקנו בבירה קרה שלקחנו עימנו, ולאחר השוק הראשוני במגע של כל הגוף עם המים הקרירים, אפשר להוריד דופק ולהתענג מיפי המקום.


הלכנו כאמור את מרבית הנחל עד לבריכה גדולה בה רואים נביעה פורצת מהקרקע דרך שבכת ברזל.

חזרנו אל החניון בהליכה חוזרת בערוץ הנחל שמגיע ממש אל פאתי החניון בו השארנו את הרכב מוקדם יותר.

מול מושב לימן יש כביש שמפנה את המבקרים אל החוף.  כאשר מגיעים אל קו המים ישנה צומת, פניה ימינה (וצפונה) מובילה אל חוף הרחצה, ופניה שמאלה לוקחת את המבקרים אל כביש נופי צמוד לקו הים שמגיע בקצהו הדרומי אל גן לאומי אכזיב, בינות למפרצים קסומים ומחורצי סלעים. בימים של ים שקט, אלו הן לגונות של ים צלול, וכאשר הים זועף מתנפצים כאן הגלים במופע מהפנט, כך שתמיד יפה פה.



מצאנו לנו מפרץ שכזה בו שלפנו עוד בירה צוננת לשבת מול הגלים ולבהות בכחול הזה שמתחרה בזה שהביא אותנו הנה.

היות וחלף זמן מאז שנרטבנו לאחרונה, חיפשנו חוף ראוי לטבילת צהריים מאוחרת. לא הרחק משם במרחק מספר דקות נסיעה נמצא חוף שבי ציון.

בשעה זו של אחר צהריים מרבית מגרש החנייה ריק, המפרץ היפה לא הומה מתרחצים, ואפשר ללכת על החוף עם הסלעים הציוריים והמיוחדים, ועל הזיפזיף הרך שיש כאן, עד לאנדרטה לזכר חללי השייטת.

"... השם הרשמי של המקום הוא "יד לחללי אסון השייטת" והוא הוקם לזכרם של 11 לוחמים ורופא שנהרגו במבצע שירת הצפצפה – שהיה מיועד להיות פעולה חשאית לעבר יעדי מחבלים באיזור אנסריה שבדרום לבנון. אחד המטענים של הכח התפוצץ וכתוצאה  מכך נהרגון 12 מלוחמי הכח ו 4 נפצעו. ועדות חקירה שבדקו את התקרית קבעו שהפיצוץ אירוע כתוצאה מפיצוץ מטעני צד של חיזבאללה שהבינו שמשהו עומד לקרות על ציר הפעולה בזכות זה שהם יירטו מידע ששודר ממזל"ט באיזור.

 מה יש באנדרטת השייטת בשבי ציון?

 12 משטחי כורכר – לזכרם של 12 הנופלים באסון – ולצידם ספסל התיחדות"...

אנדרטת חללי השייטת, שבי ציון

חבריי שלא שבעו נופי ים ומים, משכנעים אותי להמשיך בדרכנו ולהתעכב  לדמדומי שקיעה בחוף אחרון.

אני בוחר להגיע אל חוף הסוסים בעכו, אשר לו מגרש חניה גדול בין חומות העיר העצומות.


בשעה זו של היום, כאשר השמש מטילה קרניים אחרונות וארוכות של אור מקבלת רצועת החוף המאוד מיוחדת הזאת אופי שונה, מזה ששימש אותה בכל שעות האור.

גלים שקטים לוחכים את קו החוף, ועם האוויר החמים אנחנו יושבים ומסכמים יום טיולים שונה ואחר מכל מה שעשינו עד כה.

בדיוק כמו זאת שהביא אותנו לכאן.

 

ביחס לחשמליות אחרות בהן כבר נהגתי, הקוריאנית הזאת נאמנה מאד לטווח המוצג ולזה שנצרך, אפשר לסמוך עליה שתיקח אותך בהתאם למה שמופיע על הצג, ו- 471 ק"מ המקסימליים (ללא מזגן), הם טווח ראוי ומספיק לכל מטרה.

 

כשבוחנים את המספרים היבשים הנירו מציגה מספרים מצויינים.

קיבולת סוללה 64 קילווורט. 204 סוסים חשמליים ומומנט מדהים של 40 קג"מ.

במחיר שלה אין אף רכב שיכול להתחרות בעוצמת המומנט הזה. בעצם, גם קצת מעל המחיר מעטים הם הרכבים ה"עממיים" שיכולים להתחרות בזה.

את עוצמת המומנט מרגישים בכל האצה , ובעיקר במעבר למצב נהיגה ספורטיבי, בו הנירו מחזירה חיוכים ששמורים למתקני האקסטרים בלונה פארק.

המנועים החשמליים (כולם, בכל המותגים), מאפשרים לרכב לבטא את מלוא המומנט בכל רגע נתון.

העדר תיבת הילוכים תורם את חלקו בתאוצה החלקה, והשקט שחסר צריחת סל"ד בטורים הגבוהים, מזכירה לי את השקט (היחסי), שיש היום בבתי קזינו, שפעם התאפיינו בצלצול מטבעות  נופלות ממכונות ההימורים, וכיום כבר לא.(אנשים שמבקרים במוסדות הללו יבינו על מה אני מדבר)

מבקר נקודות הטעינה מוצא בנירו שתי נקודות USB מלפנים, כשאחת מהן תשמש בד"כ גם כזו המחברת את הטלפון למסך המולטימדיה באמצעות האפליקציות הייעודיות (אנדרואיד אוטו ואפל קאר), עוד נקודה בתא בין המושבים, ובנוסף שקע 12 וולט, ומשטח טעינה אלחוטי.

לנוסעים באגף האחורי אין שום אופציית טעינה, וכאב לשלושה ילדים אני יודע כמה חשוב ומשמעותי עניין הטעינה בנסיעות ארוכות ליושבי השורה האחורית.

זהו לטעמי החיסרון היחיד שמצאתי בנירו הזאת. ציון 6 בסולם הדוקטור. עובר, אבל בקושי.

 

בשורה התחתונה. שימושיות חסכונית.

אנשים שרוצים, אך נרתעים מרכישת רכב חשמלי יקר יותר מדגמים מקבילים מונעי בנזין וסולר, צריכים לזכור פרט משמעותי וחשוב.

רכב חשמלי מוזיל את עלות השימוש בעשרות אחוזים (אם לא יותר מזה), כך שהרכישה מתקזזת עם עלות אחזקה אפסית ושימוש יומיומי זול מאד.

כמה זול ? בערך רבע מעלויות נוזלי מאובנים.

ובניגוד לרכבי מנועי בעירה פנימית ככל שתשתמש יותר כך תקזז הרבה יותר ממחיר הרכישה ותהפוך את הרכישה לכדאית יותר.

וכמובן תתרום את חלקך לעולם ירוק יותר. גם זה משהו.

 


 

 

קיה נירו חשמלית היא מכונית מצוינת. חד וחלק.

במבחן תמורה לכל שקל היא נותנת המון.

אני לא יודע איך, (ואני כאמור מכיר את הנירו כבר מספיק זמן), בזאת הנוכחית יש תחושה של יותר מקום במושב האחורי. מהנדסי קיה הצליחו אפילו לשדרג את תא המטען וכעת הוא עמוק בעוד כ-10 ס"מ נוספים שעושים את ההבדל.

יש בה נוחות רבה לנהג ולנוסעים, מערכות בטיחות מתקדמות ויעילות, צריכת החשמל אמיתית, וטווח מרשים של עד 471 ק"מ, בנסיעה משולבת ו-615 ק"מ בנסיעה עירונית  מאפשר המון נסיעות ללא חרדת טווח, שאופיינית לרכבים חשמליים חלשים יותר. השימושיות של הנירו מאפשרת גמישות בצרכי היום יום, וכן, גם אחרי שהתרגלנו לראות את דגמי הנירו השונים על הכבישים, גם הדגם החשמלי מושך מבטים ונאה מאד מבחוץ.

כן, ממש נאה, אבל בעיקר הכחול הזה עושה את העבודה.

וכמובן, ואפילו נהנים מאד מהנהיגה בה.

חלקה, שקטה, מהירה(כשצריך), בטיחותית ונוחה.

 

הגורל ששלח לי את הנירו להיות מכונית המאה שלי, לא יכל לבחור טוב יותר.

קיה נירו חשמלית. מאה אחוז הצלחה. מאה אחוז הנאה.

מכונית שכולה מאה.

 


ירון הולנדר (עודי אבי ומושיק)

אוקטובר 2021

 

קיה נירו חשמלי

מנוע 150 קוו"ט

הספק 204 כ"ס

מומנט 40.3 קג"מ

נפח סוללה 64 קוו"ט

טווח נסיעה בין טעינות 450-615 ק"מ

מחיר : 180,430 ש"ח


 





יקב ....

עין חרדלית, נחל כזיב

רצועת חוף אכזיב

חוף שבי ציון

חוף הסוסים