יום שלישי, 11 בינואר 2022

מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

ספינת התענוגות קרניבל

 


שנה וחצי חלפה, הנגיף הסיני עודנו איתנו בכל מיני וריאציות חדשות, מה שהביא אותי לבדוק את הווריאציה החדשה של הקרניבל מבית קיה.

אותו רכב מוגדר בעולם כמיניוואן, בעוד שבישראל  אין קבוצה גדולה יותר מנציגי הקבוצה, כך שלקרוא למשהו מיני , כאשר אין גדול ממנו, נראה לי סוג של עוול לשוני.


כאמור לפני שנה (למי שזוכר) לקחתי את הקרניבל לטיול משפחתי כדי לרדת אל אופיו כמוביל גדול למרחקים ארוכים.

קיה, ביצעה בינתיים מתיחת פנים מתחייבת על מנת להמשיך ולשחק במגרש הזה, שבארצות הברית הוא אחד החזקים ביותר.


בעולם הגדול כבר מדברים על גרסת מנוע היברידי בשנה החדשה שרק החלה וכנראה בעוד שנה תוצג גם הגרסה החשמלית אבל בינתיים כאן בישראל אפשר לבחור בשתי גרסאות גימור למנוע בנזין ושתיים למנוע דיזל.

למבחן התייצבה הזולה ביותר במבחר, זו שיש לה מנוע בנזין בנפח 3 וחצי ליטרים, ומחירה 253,255 ₪.

המנוע הזה שהחליף את המנוע הקודם (מסיבות שרק היצרן יודע), גדול יותר בנפח אך חלש במקצת בהספק ובמומנט, אבל במבחן צריכת הדלק הוא טיפ טיפה יעיל יותר.

(ולא שיש כאן בשורות על מהפך היסטרי).

 


יתרונו של זה שיש לו בבית מתוצר המותג היא בתחושה שהוא פוגש בן משפחה מוכר מימים ימימה.

אותם מתגים וכפתורים שעושים את אותן פעולות חיוניות, גם אם הסדר אולי שונה הלוגיקה התפעולית היא אותה לוגיקה, ולא משנה מי זה שיתיישב במושב הגבוה, הוא יחוש מיד תחושה של ביתיות שבאה עם המון ביטחון עצמי, להזיז רכב גדול וחזק כמו הקרניבל כעניין של מה בכך.

אני, כסקרן תמידי מחפש את השינויים וההבדלים בין הדגמים.

הדש בורד קיבל עדכון עדכני לימינו עם מסך מולטימדיה גדול ושטוח שמתמזג כיחידה אחת עם צגי המכוונים שמעל ההגה.



הגריל השתנה, ופנסי לד עתידניים החליפו את הפנסים הישנים, גם בירכתיים הוחלפו גופי התאורה במרשימים יותר.

בנוסף (וכדי להבדיל) הקורה האחורית קיבלה מעטפת כסופה (אלומיניום או נירוסטה?) שיש עליה דוגמת מעוינים, והיא מקיפה את כל הצד האחורי של הספינה הגדולה.



אותה דוגמה נמצאת גם כעיטור דקורטיבי לכל רוחב הדש בורד.

בכל רכב שאני בוחן אני מחפש את "המשהו" המיוחד והשונה.

כאן זהו כפתור המפעיל את מצלמת הרברס בזמן נסיעה רציפה קדימה.

ולמה זה טוב?

נניח קבעת עם מישהו שיסע אחריך. ככה ניתן לראות אותו כל זמן הנסיעה, בלי צורך להשתמש במראות.

פיצ'ר חביב לטעמי.

השורה השנייה לא השתנתה בכלל. למה להרוס משהו טוב ומוצלח? ואלה הם שני מושבי קפטין נוחים ומרווחים.

השורה השלישית שיכולה לספק מקום מרווח לעוד שלושה נוסעים הושטחה מחמת חוסר השימושיות, ולא שהיה לנו מטען גדול להוביל, (מה שאפשרי עם או בלי אותה שורה),  אבל נראה לי יותר הגיוני ככה בנסיעה של יום טיול כאשר אין הרבה נוכחים.

דוקטור וולט שחרד תמיד לכל השקעים שיש לרכבים להציע מצא כאן מפרט שלא ישאיר אף נוסע מרוקן.

 

7 נקודות usb

2 שקעי 12 וולט

משטח טעינה אלחוטי.

מה חסר ? כנראה שרק חיבור 220, חשמל ביתי.

 כנראה שהמספר 7 מסמן משהו לקוריאנים כי יש גם שבע כריות אוויר, אבל ציון הבטיחות הכולל עומד על 8 (!!!) וכולל כמובן(ובנוסף לאלו המוכרות והשימושיות), גם מערכת למניעת שכחת ילדים ברכבים, בלימה אוטומטית בנסיעה לאחור, ומערכת לבלימת חירום מפני הולכי רגל ורוכבי אופניים.

אחרי שראינו מה טוב, מה נעים ומה נוח, התכנסנו הפעם בהרכב מצומצם (אך איכותי), ויצאנו אל הדרכים.

פס דקורטיבי

הפעם הועמד לרשותי רכב לזמן קצר יחסית, כך שהחלטתי על נסיעה לא ארוכה מידי , ומכיוון שיש לי כבר איזו היכרות מוקדמת עם הדגם, אני לא אזדקק להרבה זמן ומרחק כדי לראות את ההבדלים , אם ישנם כאלו.

הדבר  החיובי והיחידי שהקורונה הצמיחה בכל פעם שיש התפרצות זו רגיעה מסויימת בכבישים, ואנו, שפטורים מנסיעה דחופה לעבודה, או לקחת את הילדים אל מוסדות החינוך, יכולים לצאת לדרך בשעה סבירה, כשהשמש מכבדת אותנו בקרניים מלטפות.

האנדרואיד אוטו מתחבר באופן חלק באמצעות כבל אל מכשיר הטלפון, והוויז מודיע לנו שעומדת לפנינו נסיעה של כשעה ורבע אל היעד הראשון שלנו.

בעוד הנשים שאיתי דנות בניהן בענייני דיומא, הילדים שבגרו ואבקות כביסה, אני משתדל להקשיב למנוע הוי 6 החרישי ששומר על זכות השתיקה.



זה לא המקום הזמן והקהל בו אני יכול ללחוץ ולשמוע את הסאונד האהוב והחריג הזה בוקע מחזית הרכב, אבל כך או כך אני יודע שהכוח תמיד איתי, ובתור בוגר טרילוגיית מלחמות הכוכבים אני משנן את המנטרה הזאת כאשר אני נזקק לה.

שדות עמק יזרעאל בוהקים בירוק זרחני שלאחר הגשם, ואותי מעניין אם יורד כאן גשם חומצי שצובע כך את העשב.

הוויז מוביל אותנו דרך בירת העמק, אנו חוצים אותה במהירות ומגיעים אל קיבוץ מרחביה.

לא פעם ולא פעמיים חלפתי כאן בדרכי ונשבעתי לעצמי כי יום אחד גם אעצור כאן.

ולו בגלל הסקרנות.

ולה סקרנות? כי בכיכר ניצב שלט בצבע חום שמכוון את הבאים אל החצר הגדולה, מרחביה.

מהי אותה חצר, ולמה היא גדולה? אני שואל את עצמי, וכאשר אני לא יודע, אני פשוט בודק.

בחניון הגדול בכניסה לקיבוץ אנו מעמידים את הקרניבל, אוויר הבוקר עדיין קריר והשמש השקרנית מרמזת אולי על המשך היום.


שביל צר בין ברושים מכניס את המבקר  אל רחבה גדולה שצלע אחת שלה תחומה במבנה ארוך בעל שתי קומות, בצלע  האנכית ניצבים ארבע בתי אבן עם גגות רעפים שנולדו במאה אחרת, ובצלע הנגדית, סמוך לשביל הכניסה פועל בית קפה ציורי מקסים בשם "גולדה בחצר".

בעמדת מסבירן שנמצאת למרגלות מגדל המים אנו שומעים את מוטי קירשנבויים המנוח מספר על המקום.

באחד המבנים פועל מרכז מבקרים, ואם הייתי יודע זאת מראש, הייתי מתקשר אל רפי צור  (טל: 0523638156 ) שמפעיל את המקום ומבקש הדרכה.

"...הקואופרציה במרחביה הייתה חווה קואפרטיבית שהוקמה בעמק יזרעאל בשנת 1911 (כ"ד בטבת ה'תרע"א), על פי רעיונותיו של פרנץ אופנהיימר והתקיימה עד שנת 1918.

הקואופרציה במרחביה הייתה חלוצת היישובים העבריים בעמק יזרעאל והקואופרציה החקלאית הראשונה בארץ ישראל... ה"קואופרציה" על פי אופנהיימר הייתה אמורה להיות משק שיתופי שחבריו מקבלים שכר דיפרנציאלי, כל אחד על פי תרומתו. הקואופרציה... בקואופרציה התגוררו, בשנים 1917–1918, קציני הטייסת הבווארית ה-304 (הטייסת שנשלחה כדי לסייע בידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה), אשר גם צילמו, לראשונה, את מרבית ארץ ישראל מהאוויר.

הקואופרציה התפרקה בשנת 1918 בשל נגישׂוֹת הטורקים, המחלות הקשות, וכן קשיים כלכליים וחברתיים שונים. במקומה התקיימו מספר קבוצות להכשרה חקלאית. ביניהן בלטה קבוצת משוחררי "הגדודים העבריים". לקבוצה זו השתייכו גם מוריס וגולדה מאיר. בשנת 1924 הוקם בסמוך למקום מושב מרחביה.

בשנת 1929 עלה למקום קיבוץ השומר הצעיר מרחביה, השומר ומטפח את מבני הקואופרציה עד היום...

החצר הגדולה מרחביה-ויקיפדיה

יש במקום קסם של מקום ששומר על אווירה מיוחדת של פעם, ואני בהחלט ממליץ למי שחפץ בסתם טיול קליל, להזמין סיור ולהגיע לכאן.

התחנה הבאה אליה כיוונתי להביא את שתי אורחותיי, שלא היו כאן מעודן היא גשר קנטרה.

"... נחל קנטרה זורם בשצף קצף בתקופות של גשם ושיטפונות. שאון המים וקצב הזרימה המסחרר הוא חוויה בפני עצמה שלא כדאי לפספס. גשר הקנטרה נבנה בתקופה הממלוכית. ושרידיו נותרו עומדים על תילם עד עצם היום הזה. אמנם במקר היו לגשר שלוש קשתות בעבר. אך המקום עבר תהליך שיקום רציני שכלל : תיקון הקשתות כדי למנוע את קריסתם ; הקמת אזור ייעודי לפיקניק ופנאי עם שולחנות בתוך חורשה נעימה ... בגלל שבקטע זה של הנחל יש זרימה במהלך כל השנה, ניתן לצפות במעבר המים מהמפל, אשר חוצה את הגשר בחלקו התחתון, ישירות לעבר אגם קטן בצבע ירוק. תופעת טבע מעניינת שגם מפורטת בשלט עץ גדול ובולט שניצב במקום היא “טרוורטין ” 

– זהו למעשה סוג של סלע  גיר בגווני צהוב-חום -אדום שנוצר כתוצאה מזרימה ממושכת של המים בנחלים ובמעיינות ומשאיר משקע עם מרכיבי קלציט (סידן).
.."

גשר קנטרה-בא לי לטייל

אל הגשר מוליכה דרך עפר הנמתחת לאורך 1.7 ק"מ ומתחילה בפארק בית שאן, או להגיע למקום עם דרך נוף נחל חרוד, שמתאימה לרכבים גבוהים וחסונים.

עובדת היותנו בודדים כאן היום, יחד עם השלווה ופיכפוך המים הפכו את החוויה לנעימה ביותר, חבל מאד שגם כאן, למרות צפרדע זבל גדולה, יש מטיילים שדואגים לשמר את רישום ביקורם במקום היפה הזה, עם הזבל והלכלוך אותו הותירו.

פעמים רבות רציתי להגיע אל הגן הלאומי בית שאן, אבל מזג האוויר החם ששורר כאן במרבית השנה, מחייב להגיע בימים בהם רגוע יותר.

ימות החורף הם הזמן (כנראה) הטוב ביותר.



"... כנראה שיש סיבה טובה לכך שבית שאן קיבלה את הכינוי "פתחו של גן העדן". המיקום האסטרטגי שלה על צומת דרכים חשובה ומקורות מים בשפע הביאו לכך שעמים ושליטים רבים נלחמו על הנקודה הזו לאורך אלפי שנים...


סקיתופוליס הוקמה במאה הרביעית לפנה"ס כעיר פוליס יוונית שהייתה אחת מעשר ערי הדקאפוליס האוטונומיות בתקופה ההלניסטית. זו הייתה עיר חשובה ומפוארת, שהלכה והתפתחה בתקופה הרומית והביזנטית לעיר ספא מפנקת.

כשהולכים בין החפירות אי אפשר שלא להתרשם מהמקום, ובקלות אפשר לדמיין איך חיו שם פעם: התאטרון היפהפה שאכלס אלפי צופים עומד על תילו, בקארדו – הרחוב הראשי והלב הפועם של העיר, אפשר לראות פסיפס מקורי ושרידים של חנויות בצדי הדרך, בית המרחץ מספק הצצה לשיטות חימום המים העתיקות, והשירותים הציבוריים המשותפים, שהשתמרו כמעט בשלמותם. העיר הייתה גדולה יותר ממה שרואים כיום בחפירות, וחלקה אף נמצא ככל הנראה מתחת לעיר בית שאן של ימינו...

עתיקות בית שאן-טיולי



מכיוון שמרבית האתר חשוף וללא הצללה רצוי להגיע לכאן בימים נעימים או בשעות אחר הצהריים כשהשמש לא קופחת.

טיפסנו 182 מדרגות מתישות במיוחד כדי לצפות ממרום התל, אל חורבות העיר שנחרבה ברעידת אדמה, בצילו של עץ סלבס, ששימש בסרט "ישו כוכב עליון", (ידע של מטייל ברזילאי ששיתף אותנו בסוד).

אפשר לשוטט כאן הלוך ושוב בקצב איטי כי חורבות העיר מהפנטות ומסקרנות.

מקורות יודעי דבר המליצו על החיזיון האור קולי שנערך בלילות, אבל לדעתי רצוי לשלב זאת עם לינה בסביבה,

זו שרעבה תמיד זימזה לי מהבוקר כי כדאי שנמצא מקום לסגור בו פינות, אבל מפאת שעות האור הקצרות העדפתי קודם לקחת את האורחות שלי אל קניון בזלת, שנמצא בסמוך לכביש 90, ולכניסה לבית שאן.




קרובת משפחה שמתגוררת לא רחוק מסמסת לי בזמן אמת כי המים במפל מקורם במימי נחל חרוד שמושפע כאמור מהגשמים, וכן ממי בריכות הדגים של קיבוצי הסביבה.

בפעמים קודמות בהן הייתי כאן הערוץ היה יותר סבוך ומלוכלך, וניכר שנעשתה כאן עבודת פיתוח ושימור.

מטיילים המגיעים לכאן יכולים לפקנק בשולחנות המפוזרים או לצעוד במסלול חביב לכיוון מעוז חיים.

גם בערוץ הזה הירוק הזה של הלבלוב הטרי משגע את העין, ביופיו.



אני ממשיך עם כביש הגישה שמוביל אל גני חוגה.

המקום סגור בעונת החורף, כך כתוב על השלט בכניסה, אולם המחסום פתוח.

דלת פתוחה היא סימן להזמנה להיכנס אמר לי פעם איש חכם אחד, אז אנחנו נכנסים לסיור רכוב.


הבריכות יבשות, והמדשאות הרחבות ריקות כמובן מנופשים צוהלים, מי שלא מכיר את המקום עושה כאן טעימת היכרות. אולי פעם נחזור לכאן. בעונה.

ביציאה על הכביש המתפתל אני קולט תנועה חשודה בין השיחים.

להקה ענקית של תנים מתרוצצת, כאן, מציצה בין השיחים בסקרנות, ונעלמת אל נבכי הצמחייה.

 ובתוך שניות מנסרת את חלל הערוץ יללתם של המוני תנים.

לא זכורה לי חוויה כזאת אי פעם.

נו מתי כבר אוכלים? שאלה זו שרעבה, וגם החליט לאן ניסע.

מניסיון העבר שלה אנו מקבלים את ההמלצה ומפנים את הגה הקרניבל אל שיפודי הכיכר בכניסה לבית שאן.

מסעדה רחבה שיש לה גם מדשאה (סינטטית) ענקית וגם מרחב פנימי גדול.

מלצרית צעירה ונמרצת מביאה לנו תפריט פשוט של שיפודייה ממוצעת.

אל השולחן מגיע מגש גדול ועליו צלוחיות סלטים טריים וטעימים, פיתות עירקיות גדולות שאך יצאו מהתנור ועדיין מעלות אדים, המנות שהזמנו הגיעו במהירות גדושות בכמותן, וטעימות.



יותר מזה לא צריך.

יום טיול אל עמק המעיינות וסביבתו תמיד יהיה יום שיש בו עניין ערך וכיף.

מצאנו אתרים בהם לא היינו, וכאלו שתמיד כיף לחזור.

זה כנראה גם מהותו של דגם חדש של הקרניבל.

מי שהכיר אותו בעבר מקבל את החדשנות של זה שבא, כחוויה טובה ומתמשכת.

את הטוב שיפרו והפכו לטוב יותר.

נעים ונוח לנסוע עם הקרניבל, רחוק לאן שהחופש שלך מאפשר את זה.

אפשר לקרוא לזה קרוז אל החופש.

 


ירון הולנדר (שירה וסמדר)

קיה קרניבל EX

מנוע 3.5 ל'.

הספק: 272 כ"ס.

מומנט: 33.8 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:10.2 ק"מ\ל'.

מחיר 253,255 ש"ח

 









חצר מרחביה

גשר קנטרה

גן לאומי בית שאן

קניון בזלת נחל חרוד

גני חוגה

מסעדת שיפודי הכיכר בית שאן

יום שלישי, 28 בדצמבר 2021

בגוב האריות

 

כמעט שנתיים חלפו מאז שבחנתי את הפיג'ו הבכירה שמספרה 508, זו שתמיד סימלה את ראש המשפחה, והייתה היקרה המפוארת והמאובזרת ביותר.

שנתיים בחיי מכונית הן כמעט נצח, והשינויים שעולם הרכב עובר בזמן הזה הם שינויים לכיוון אחד בלבד.


העולם מתעורר לבעיות האקלים הנגרמות עקב זיהום אוויר, ומחפש פתרונות.

הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך יותר.

על מנת לרכך את המעבר לרכבים פחות מזהמים מחד, עם ביטחון לטווח נסיעה ארוך, מאידך פותחו המנועים המשולבים  בטכנולוגיית חשמל נטען, להלן פלאג אין.

יצרן המכבד את עצמו אינו יכול לרדת ברמה שהציג ברכב מונע בנזין בלבד, כך שתוצר הכילאים הזה חייב להישאר באותה רמה לפחות, אם לא מעל זו שהייתה.


ואם אותו דגם לפני שנתיים היה עם מנוע טורבו שהספקו היה 225 כוחות סוס מכובדים, גם הדגם המשולב עם מנוע בנזין וסוללה חשמלית יציג את אותו נתון, אבל עם הפלוס הגדול של אפשרות נסיעה חשמלית לטווח קצר, וחיסכון יותר משמעותי בצריכת דלק בחשבון הכולל.

תא מטען עצום
בדיוק כפי שאנו מצפים מזו שזוכה בתחרות מיס יוניברס (ובתחרויות דומות מהסוג הזה), שיביאו ערך נוסף לאישיות שלהן, כמו שלום עולמי או לנצח את הסרטן, כך הפיז'ו הזאת שהיא לא רק הכי יפה בסגמנט הזה (לטעמי), היא גם חסכונית, מבלי שזה יבוא על חשבון ההנאה.

גם יפה וגם עפה. תזכרו ממי שמעתם את זה.

225 סוסים ושלושים ושישה קג"מים ימריצו את האריה האדום בקלילות ובביטחון.

התמונה להמחשה-צולם בחניון היבואן
מכיוון שבבעלותי רכב פלאג אין, הרי שאוכל להטעין את ה-508 בביתי מספר פעמים בזמן שהרכב נמצא ברשותי, וזאת על מנת להביא תוצאות קרובות ככל האפשר של צריכת דלק אמתית.

אבל, בעוד שהיצרן מצהיר על טווח נסיעה חשמלי למרחק 57 ק"מ, כל הטעינות שמילאתי את הסוללה הספיקו לטווח (התחלתי, על השעון) ל- 34 ק"מ בלבד.

34 על השעון


תא הנוסעים של ה-508 מפואר כשהיה, נוח ומפנק, וכל תפעול נעשה על מסך המגע הברור, או באמצעות מקשי הפסנתר.

ההגה הקטן והאליפסי שמונח בין הרגליים מאפשר תנוחת ישיבה נינוחה בנון שלאנט, והתנוחה הזאת גם מעבירה לנהג את תחושת הקלילות והנמרצות שבה אפשר להוביל את האריה הזה.


שלושה ימים שלמים שהרכב אצלי אני יכול לקחת אותו (ואת אורחיי) לקצוות שונים, ומסלולים מגוונים.

עיר הבירה שלנו התקשטה לקראת השנה האזרחית החדשה, ומקורות מהימנים יודעי דבר סיפרו כי ברובע הנוצרי של העיר העתיקה יש קישוטים מרהיבים ששווים ביקור.

גם כחשמלית למחצה ה 508 היפה לוגמת את העלייה לבירה בקשית.

בלי מאמץ וללא גניחה בסגנון עדות פולין.




שמתי לב כי מוזר וסמלי הוא הדבר שהאריה שלקח אותנו אל עיר הבירה, זו שבסמל העיר מוטבע אריה כמעט זהה, לזה הצרפתי.

ירושלים קיבלה את פנינו בקרירות אופיינית, שמים אפורים, גשם אנגלי של רסיסי מים, אנשים עגמומי מבט, וטמפרטורה שרואה לאפס את הלבן שבחור.

הנחנו את הצרפתייה בחניון הר הרצל, ובחרנו להתנייד בתוך העיר עם הרכבת הקלה.

ככה גם נתגבר על בעיות תנועה ומציאת חנייה, תוך שימוש בתחבורה ציבורית באופן שייתן לנו את השקט הנפשי ותחושה קטנה על תרומתנו הזעירה למזעור זיהום האוויר.

היות והעניין שלשמו באנו התרכז במרחק הליכה קטן ומרוכז, לא נדרשנו ליותר מזה.




ירדנו בקצה רחוב יפו מול חומות העיר העתיקה, וצעדנו אל מתחם נוטרדאם, משם כבר מבחינים באורות הראשונים של הרובע הנוצרי, אליו אנו נכנסים מהשער החדש.

זהו פרומו צבעוני של אורות צבעוניים ואווירת חג, אבל ככל שמעמיקים אל תוך הרובע והסמטאות מבחינים בחנויות סגורות, ואווירה קודרת יותר בשל חוסר תיירים.


בעלי העסקים היחידים שפתחו את עסקיהם יושבים בפתח עצובים וחסרי מעש.

בתוך מבנה כנסיית הקבר העצום יש שקט של קדושה, וגם כאן חסרונם של התיירים בולט ומוחשי.










התור היחידי (והארוך) של מבקרים נמצא בכניסה לביתו של סנטה קלאוס, מבנה מקושט וציורי.





אם חיפשנו קצת אירופה בישראל, הרי שמצאנו ממנה קצת בירושלים.

 



בעקבות סרטו המצוין של אבי נשר, "תמונת ניצחון", הצעתי שנצא בבוקר אל אתרי הקרבות, ומאחר ואורחיי טרם ביקרו כאן מעולם, הרי שזאת הזדמנות להכיר להם פיסת היסטוריה שתחבר אותם למקום והזמן.

בדרכנו אנחנו אוספים את סמדר ויוסי, שזוכים להכיר את הספסל האחורי של הפיג'ו הזאת, ומכוון שלא נשמעה כל תלונה, אני יכול להסיק כי היה להם נוח.

כאשר הרכב מלא בנוסעים זה הזמן לבחון אילו חיבורי חשמל עומדים לרשות הנוסעים,


וכך מציין מדד החשמל.

שקע אחד של 12 וולט.

משטח טעינה אלחוטי, שני שקעים לטובת נוסעים הספסל האחורי, ושניים מלפנים, כאשר זה של הנהג הוא זה המחבר את מכשיר הטלפון באמצעות אנדרואיד אוטו שמתממשק בזריזות עם הרכב, אל מערכת המולטימדיה.

כלומר, מספיק לכל צורך.

כאשר יש נוכחות כזאת ברכב, והכביש הוא ישר ומישורי כל שנותר הוא לקבע את המהיר באמצעות בקרת השיוט הנוחה, ולתת לרכב לשייט בשקט ובבטחה אל היעד.

בכבישים שכאלה בהם אין צורך להפגין אחיזה קיצונית, או מהירויות שיקפיצו את מחט  השימוש האנרגטי (כן, יש דבר כזה על לוח המחוונים), ה-508 משרתת את המנהל וחבורתו כמצופה מרכב בסגמנט הזה.

כאמור, באנו בעקבות הסרט, אל המקום בו היה קיבוץ ניצנים לפני מלחמת העצמאות.

בית ספר שדה ניצנים.

ארמון האפנדי ושדה הקרב

"... ראשיתו של המקום ב"ארמון" שנבנה באדמות הכפר חממה בראשית שנות ה-20 של המאה שעברה, על ידי האפנדי סורבג'י.

המשכו, בהקמת קבוץ ניצנים, אוניית מעפילים מפורסמת, מבצע תינוק ופרידה מרגשת של אם מבנה, קרבות קשים במלחמת העצמאות מול הצבא המצרי, נשים לוחמות, ועד לכפר נוער ולבית ספר שדה שקמים.

בואו להכיר את "סיפורו של מקום"- אתר ניצנים הישנה.

באתר- אנדרטאות לנופלי קרבות ניצנים, אנדרטת "יד לאשה הלוחמת", ארמון האפנדי, עמדות קרב משוחזרות, מיצג אור-קולי מרתק ומרגש ועוד..."




בית ספר שדה ניצנים

מסתבר, וללא תכנון ותיאום מראש, כי האתר פתוח במיוחד, ומכיוון שאנו המבקרים היחידים כרגע, מציע לנו נציג המוסד, לצפות בסרטון המספר את סיפור המקום.

אנו יוצאים החוצה, ומטיילים באתר היפה, והשקט, והמוח לא מצליח לחבר את השקט והיופי אל זמנים אחרים שלא היה בהם לא שקט  ולא יופי.

הלאה משם אני לוקח את חבורתי אל אגם ניצנים. חלקו של האגם מוקף גדר שיש בה פרצות, ורובו בשביל המתחיל מהחניון.



מיעוט הגשמים עד כה, גרם למפלס נמוך של מי האגם, ומרבית צמחי המים יבשים.

מכיוון שהגענו בעקבות קרבות תש"ח, אך טבעי הוא המשכה של הדרך אל קיבוץ יד מרדכי.

בשעה שהגענו היה אתר שחזור שדה הקרב סגור, אבל בפסלו של מרדכי אנילביץ (על שמו קרוי הקיבוץ), וליד מגדל המים מחורר הפגזים שהפך לסמל, טרם ביקרנו.

"... במרכז הקיבוץ, ליד מגדל המים שהופגז וקרס עם תום מלחמת העצמאות הוקמה ב-1951 אנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ'. את האנדרטה יצר הפסל נתן רפופורט וזהו פסלו הראשון בארץ. לרגלי גבעת האנדרטה נערכת מדי שנה עצרת גדולה הנועלת את אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה..."

אנדרטת מרדכי אנילביץ-קיבוץ יד מרדכי

כל טיול שאני עושה ולכל אתר שאני מגיע ששזור בתקומת עם ישראל במולדתו, מביא את ההכרה ששום דבר אינו מובן מאליו, וכל מקום פורח ושליו הוא כזה בזכות אלו שנלחמו עליו.

אריות של ממש. אחד אחד.

ואת האריה שאיתי כיוונתי מראש לנסיעה מיוחדת.

שבת בבוקר, שמים כחולים נקיים מענן ושמש חייכנית מקדמים את פני.

"שמש שקרנית", קראו לה החזאים בתחילת השבוע, ומצידי שיקראו לה גם בשמות גנאי אחרים. יש שמש, ומבחינתי זה מספיק אחרי סופת הכרמל שביקרה כאן ביותר מידי ימים גשומים וקרים.

השמש הזאת תוציא היום הרבה מטיילי שבת אל הטבע.

בדרכי למחלף לטרון השדות בוהקים בירוק אירלנדי טרי. לטעמי זה היתרון היחיד של הגשמים. התחדשות הטבע ושינוי הסביבה.

מיכל הדלק מלא, ולרשותי עומד טווח 600 ק"מ היברידיים ועוד 34 חשמליים.

בדרך אני מפעיל את המסאג' המוטמע במושב הנהג, ומברך בליבי את המפתחים על רגעים קטנים של חסד.

כפתור קטן שעושה עונג גדול (היחיד משמאל)

לשיאצ'ו יש חמישה מצבי  עיסוי ההופכים כל נסיעה מתישה (אם יש כזו), למענגת ומרגיעה.

 

חמשת חושי מסאג'

החשמל הספיק לי עד מחלף לטרון, כאן מחכה לי אפרת, ליום של הפתעות וריגושים.

בתחנות הדלק לפני ים המלח כבר התקבצו חבורות אופנוענים וג'יפאים שיוצאים לכבוש את דרכי המדבר, והאריה האדום בולט בניהם כמו חרדי בחוף נודיסטים (להבדיל).

הבטחתי לאפרת מזמן כי נמצא את הזמן להגיע אל בולעני ים המלח.

שנינו חובבי צילום, וברור מראש מה מטרת הטיול הזה.

התחנה הראשונה בדרכנו תהיה היכן שתמיד אנו רואים שחונים כאן רכבים רבים, ממש מיד אחרי המחסום הניצב על הכביש, והפעם גם תורנו למצוא חנייה זמינה, עניין לא פשוט בכלל ותלוי במזל, והמשכו חציית הכביש וירידה רגלית אל אזור הבולענים.





בעלי רכב עם הנעה כפולה (ארבע על ארבע בלשון העם), יכולים לרדת בשבילים, אבל, וזה אבל גדול, הקרקע כאן מתעתעת, ומה שיכול הולך רגל לחוש תחת רגליו ולסטות מסכנה, יהיה קשה הרבה יותר למי שבוחר לרדת עם כלי רכב, וכבר היו מקרים של רכבים שנפלו לבורות פתאומיים, ומקומות מהם קשה מאד להיחלץ.

פני הים כפני הדור.


תופעת הבולענים כידוע נגרמה בגלל התנהלות אנושית חסרת עכבות.

זלזול בטבע, ואי אכפתיות מהסביבה הם גורמים שיש להם השפעה על התהליך, ומה שבולט ביותר מביקור באתר הזה (ובאחרים נוספים בהמשך היום), מעבר ליופי והייחוד של פני הקרקע שהשתנו, הן ערימות הלכלוך, הטינופת והזוהמה שהותירו אחריהם מבקרים רבים במקום.



הדעת אינה מצליחה לתפוס מדוע מי שבא ליהנות מותיר אחריו ערימות שמכערות את הנוף ופוגעות בטבע.

באזור המון בולענים מלאי המים בגוונים שונים, ריח גופרית חריף נישא באוויר וחריצים עמוקים מאד, בקרקע  רכה המתפוררת מתחת לרגליים, גורמים לכל מבקר להתפעם ולהתפעל  מהייחודיות.

חבל מאד שהפסולת שהותירו אחריהם המבקרים מותירה טעם רע של אכזבה.

 

ב ו ש ה









התחנה הבאה שבדרכנו נמצאת ברחק של תשעה ק"מ בלבד מאתר הבולענים.

סמוך לשלט חום קטן המציין את נחל קדם, נאלץ לנסוע דרומה, עד שנוכל לחצות את קו ההפרדה שבין הנתיבים כדי לחזור צפונה אל מקום בו נוכל להחנות את הרכב.

חניה לכעשרה רכבים תהיה קרובה יותר, אבל חנייה גדולה תהיה דרומית, וכרוכה בצעידה של מספר דקות נוספות.

מוזר לי כי למרות פופולאריות האתרים, לא השכילו עדיין הרשויות לפתח חנייה נוחה בשני צידי הכביש.

כאילו, אנשים יעצרו כאן בכל מקרה, אז מדוע לסכן אותם?

מעיינות (או עין) קדם, נודעו ברשתות החברתיות כאתר חובה, בימות החורף בעיקר.

ההגעה אליהן (כמו אל הבולענים) אפשרית לרכבי שטח, או צעידה רגלית על דרך עפר כבושה, וירידה תלולה בהר אל שפת הים.

כאן, באורח פלא, בוקעים מהקרקע זרמים ופלגים של מים בדרגות חום שונות.


מבקרים קודמים יצרו כאן ברכות דמויות אמבטיה, בהן ניתן לרבוץ, ולדלג חליפות בין טבילה בים המלח  (האמתי !!) שמרוחק סנטימטרים בודדים לאותם מרבצים,



"... בסמוך לשפך נחל קדם, ממש על קו החוף של ים המלח, נובע מקבץ של כמה מעיינות חמים ועשירים במינרלים, שמכונים עין קדם או בשמם הנוסף – עין סדק. הם יוצרים בריכות בדרגות חום שונות, מפושרות ועד רותחות, שבהן תוכלו לטבול רגליים או את כל הגוף (גם במים האלו תצופו, כמו בים המלח עצמו).

המחבר בפוזה המשקפת את חייו

באופן טבעי, עם הזמן משתנים גודלן וצורתן של הבריכות, וכך גם טמפרטורת המים שבהן, ולכן מומלץ לרדת עד לקו החוף לפי הוראות ההגעה ופשוט לבחור את הבריכה החביבה עליכם... למים בבריכות השפעה משמעותית על מערכות הגוף, יש לטבול בחכמה ובזהירות תוך מודעות למגבלות בריאותיות....

מומלץ להביא אתכם בקבוקי מים מתוקים בשביל להישטף אחרי הטבילה בבריכות. למשקיענים, שווה לשים את הבקבוקים בתוך המעיין בשביל להישטף אח"כ במים חמים..."

עינות קדם-טיולי

העליה חזרה עשויה להיות מתישה במקצת, אבל זוהי הפתעה נהדרת למי שלא היה כאן מעודו, ומי שמכיר יודע למה זה כדאי.

אני מאמין כי בקיץ הפופולאריות פחותה בהרבה.

עוד אתר שזוכה בימים אלה לעדנה באינסטאגרם הוא מדבר המלח.

"... סמוך לתחנת השאיבה (5P) נוצרה מעין לשון מלח ארוכה, כ- 300 מטרים היוצאת מן החוף אל ים המלח. זוהי לגונת מלח בצבעי ירוק – טורקיז . סביב הלגונה נוצרו מעין אלמוגי מלח מהממים ביופיים.

המקום נוצר כתולדה מקציר המלח שנעשה באזור בריכות האידוי של מפעלי ים המלח. אפשר ללכת לאורך הלגונה להתרשם מגבישי המלח שנוצרו בצורות שונות ורק להפעיל את הדמיון.



מומלץ להגיע עם כפכפים או נעלי הליכה במים. מי המלח אמנם רדודים מאוד בלגונה וסביבה. אך בכל זאת אתם הולכים על משטח רטוב שבחלקו יש שלוליות מי מלח. מבט בתמונות מזכיר מגדנייה ונראה כאילו נוצרו בטבע עוגות ענק עם קצפת עליהם..."

מדבר המלח-ים המלח

אל פיטריות ים המלח המפורסמות  שנמצאו מול מלון ישרוטל בחוף עין בוקק, הגענו כאשר צל ההרים כיסה את המים, וכל יופיים המיוחד נטמע, כך שיש לנו הבטחה לטיול נוסף בהזדמנות אחרת.

הדרך חזרה אל המרכז עוברת בכביש כיפי ומיוחד כאשר הנך חמוש ברכב עם יכולות.

עכשיו העברתי את מתג הנהיגה לנהיגה ספורטיבית. ואותה מחט של שימוש אנרגטי החלה לרקד בשובבות.

כביש 31 העולה מהחיבור שלו בכביש 90 על שפת ים המלח ועולה אל ערד, הוא כביש מתפתל  מרובה בעליות וסיבובים, ואם אין בו מכוניות משביתות שמחה שנוסעות בו במהירות זחילה זהירה, הוא יכול להיות לונה פארק של אדרנלין מתפרץ.

כאן המקום לראות מה ה-508 יכול להוציא מקרבו אם רק נותנים לו.

כפי שאני נוהג לומר, במקרים שכאלו, אם זכית לנהוג ברכב עם יכולות, אל תגיע למקום בו אפשר להפגין את היכולות בחברה שתצעק לך באוזן להוריד את הרגל לפני שאנחנו עפים לתהום.

אין ספור הפעמים שעליתי וירדתי את הכביש הזה בעשרות שנותיי, נותנות לי את הביטחון בעצמי, ובאשר אני מגיע לכאן עם מי שיכול לספק לי קצת מהסם הזה שמתמכרים אליו בגלל הריגוש, אני אפילו לא מצליח לגלח את קצוות גבולות המעטפת של הרכב.

ה-508 יכול לקחת את הנהג שלו הרבה יותר רחוק מהאומץ שלו לנסות.

הצמיגים הרחבים, המנוע הגמיש, ההילוכים שעוברים חלק, (ויש כמובן גם אפשרות לשליטה ידנית באמצעות המנופים שמתחת להגה), יורידו אולי את נתוני הצריכה החסכונית, אבל יעלו את מפלס שביעות הרצון העצמית, וגם את האגו.

שלושה ימים , שמשכו 680 ק"מ בצריכת דלק של 18 וחצי קילומטר לכל ליטר, הוכיחו שהאריה נשאר מלך,

גם עם מנוע בנזין משולב חשמל. כוחו כמלך הג'ונגל נשאר, וכל מי שבסביבה שלו, שישים לב. כי להתעלם אי אפשר.

בעיקר כאשר אתה אריה אדום.

 


ירון הולנדר (שירה, עומרי, סמדר, יוסי, אפרת)

דצמבר 2021

פיג'ו 508 FASTBACK PHEV GT

מנוע (בנזין) טורבו  1.6 ל'

הספק (משולב) 225 כ"ס.

מומנט (משולב) 36.4 קג"מ

מחיר (רכב מבחן)  253,345 ש"ח

 


 

 

 


ירושלים –

מתחם נוטרדאם.

השער החדש.

הרובע הנוצרי.

כנסיית הקבר.

ביתו של סנטה קלאוס.

 

בית ספר שדה ניצנים

אגם ניצנים

יד מרדכי, אנדרטה אנילביץ

 

בולעני ים המלח

עין קדם

מדבר המלח

פיטריות ים המלח.