מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

בוסט סיני ראוי

 

אפילוג.

מתוקף תפקידנו כעיתונאי רכב המדווחים על כל פרט ובורג משמעותי ברכב חדש, אנו מקדישים לא פעם התייחסות לבטיחות הרכבים הנבחנים, ובעיקר מדגישים האם רכב המבחן עבר מבחני ריסוק (למשל), מהן מערכות הבטיחות המותקנות בו ומה דרגת ציון הבטיחות לשוק המקומי.

מעטות הפעמים, אם בכלל, שעיתונאי עובר תאונה על בשרו, ויכול לכלול את התרשמותו האישית, וכך באקורד צורב במקצת מצד אחד, אך חיובי מצדו השני, הסתיים המבחן לרכב המפתיע שקיבלתי, כאשר אוטובוס החליט לבדוק האם דלת  תא המטען עמידה בפני מתקפה חזיתית, במהירות עירונית איטית.

לי שלום, ידווח הכתב לאחר מעשה, הפח הנפגע קצת פחות.

ההתחלה דווקא הייתה הרבה יותר טובה.

 

התייצבתי בבוקר בבניין העתידני היפה, המיוחד והמושקע של BYD בראשון לציון על מנת לאסוף רכב, שידיעותיי אודותיו לקו בחיסרון מוחלט.

אני יודע שיש שתי גרסאות הינע.

האחת חשמלית טהורה, ושניה היברידי נטען, וגם זה סוג של מושג שצריך עדכון כי היצרן הזה עושה את הדברים אחרת.

אולם התצוגה מלא אור ובהיר, ובנוי כקשת גדולה בו נפרסה נבחרת הדגמים המוצעים למכירה, ושתי הפתעות עתידיות ממוקמות בקצה הסקאלה.

אז מי הוא הדגם הנושא את השם 2 ATTO  ?

זהו האח הקטן, השובב והקומפקטי יותר של ה-Atto 3 שכבש את כבישי ישראל. הוא מיועד להיות ה-SUV העירוני המושלם. הוא קצת יותר קטן מה-Atto 3, מה שאומר שאיתו יש סיכוי אמיתי למצוא חניה במרכז העיר, להזדחל בפקקים בנוחות, ואף לנסוע בנעימות גם מחוץ לעיר.

BYD קוראים לשפת העיצוב שלהם "Dragon Face" (פני דרקון). ב-Atto 2 הם לקחו את הדרקון, נתנו לו מראה קצת יותר קובייתי, קשוח ורבוע, סטייל "אני ג'יפ אמיתי" למרות שהוא בעצם חיה עירונית חובבת אספלט.

בישראל כאמור הוא מוצע בשתי גרסאות הינע, ואני דווקא באתי לאסוף את זה שיש לו מנוע חשמלי הנתמך על ידי מנוע בנזין, שגם לו יש (הפלא ופלא) שתי גרסאות.

האחת עם טווח חשמלי עד 40 ק"מ וטווח משולב עד 930 ק"מ ושמה ACTIVE, ושנייה ששמה BOOST מגיעה לטווח חשמלי עד 90 ק"מ, וטווח משולב עד 1000 ק"מ.

הגרסה החלשה מציעה הספק משולב של 166 כוחות סוס, ובאורווה של הבוסט שכן עדר גדול יותר המונה 213 סוסים נמרצים.

אלו הם ההבדלים היחידים (למעט המחיר כמובן) המבדילים בין הדגמים, וכמעט ולא ניתן להבדיל בניהם מבחינה חיצונית.

ואם כבר הזכרתי מחירים, הפער בניהם עומד על כתריסר אלפי שקלים.

 

מניסיוני האישי, טווח חשמלי של 90 ק"מ מספק את מרבית הצרכים היומיומיים של מרבית האנשים, ופער זניח כזה שווה שיקול האם לרכוש את הגרסה החסכונית מתוך שיקול כי החיסכון המשמעותי ישלם את הפער. ואם  אתם מאלו ש-90 ק"מ לא מספיקים ליום נסיעות עירוניות, ניתן להטעין שוב באמצע היום.

אבל, יש כאן רק שקע טעינה חד פאזי המאפשר טעינה איטית (כשבע שעות עד 100%), כך שטעינה בעמדות ציבוריות מהירות אינה אפשרית, אלא רק עמדות איטיות יותר.

 

איך עובד הקסם של ה-DM-i?

האות i ב-DM-i מייצגת "Intelligence" (אינטליגנציה), והמערכת הזו באמת די חכמה. בניגוד להיברידיות הישנות שבהן מנוע הבנזין והמנוע החשמלי רבים ביניהם מי יסובב את הגלגלים, פה השיטה היא חשמלית בעיקרה:

רוב הזמן, הרכב נוסע על המנוע החשמלי שלו. מנוע הבנזין (1.5 ליטר) מתפקד בעיקר כגנרטור שקט ויעיל שתפקידו היחיד בחיים הוא לייצר חשמל עבור הסוללה. רק כשאתה ממש לוחץ אותו לקיר (במהירויות שיוט גבוהות או עקיפה עצבנית), מנוע הבנזין מתחבר ישירות לגלגלים כדי לתת עזרה.

למי שאינו יודע, BYD הינו כיום היצרן המוביל בעולם לרכב חשמלי, ומייצר לעצמו את הסוללות בטכנולוגיה הנקראת "להבים", ומאופיינת ברמות בטיחות גבוהה ביותר, ונבחנת בשלל תרחישי קיצון.

היצרן מתחדש בשלל דגמים מידי מספר חודשים, כך שלמכונית שהגיעה לפני שנה וקצת יש כבר בפס הייצור דגם מתקדם יותר.

אבל אנחנו כאן כאמור לקחת את הדגם המשולב לסיבוב התרשמות של סוף שבוע.

בעוד שבאולם התצוגה עומד רכב כהה, שריפוד הפנים שלו כהה בהתאם אך עם תיפורים בחוט ירוק, רכב המבחן שהמתין לי בחניון הגדול והמרווח, מגיע לבוש בטורקיז ירקרק (תלוי בכיווני האור ועוצמתו), צבע שהיצרן קורא לו MIDNIGHT BLUE וריפוד הפנים בהיר ומוסיף אלגנטיות ושיק חינני.

צמיגים גדולים (קוטר 17 אינצ') אופייניים לרמת הגימור הבכירה, ומוסיפים נקודות בעיצוב הכללי.

דלת תא המטען נפתחת ידנית ומציגה חלל טעינה מכובד בעל שני מפלסים משתנים.

מסך מולטימדיה גדול ניצב במרכז הדשבורד ברור קל להתמצאות, ומאחורי ההגה ניצב מסך מכוונים מלבני דמוי טבלט, עם נתוני הנהיגה והרכב.

אנשים בגילי יתקשו לראות את פונט המהירות הקטנטן המופיע בזמן הפעלת בקרת השיוט האדפטיבית (עובדת מצוין, אגב), ויצטרכו לקוות לנס שלא יטיס אותם מהיר מידי.

בסיס גלגלים של 262 ס"מ לא מבטיח רווחה ליושבי השורה השנייה, אולם כאן התגלתה הפתעה, כאשר מי שישבה מאחור לא התלוננה על מחסור במקום, ומכאן ניתן להניח כי משפחה צעירה (קהל יעד הגיוני לרכב), תצליח לשרוד בנסיעות קצרות וארוכות, בדיוק כפי שמשתף בצילומים המלווים את הקטלוג המפורט.

פתיחת הדלתות וגם מכסה תא המנוע נותן תחושה של חומר מוצק וכבד, ובאופן פסיכולוגי מרגיע.

נתון מרגיע נוסף הוא מבחן הריסוק בתקן האירופאי המחמיר.

רשת הסוכנויות של BYD באירופה גאה לנפנף בציון 5 כוכבי בטיחות מלאים עבור ה-Atto 2 DM-i (וגם עבור הגרסה החשמלית הטהורה). האירופאים לא עשו לו הנחות, במיוחד לאור העובדה שהוא רכב קטן וקל יחסית (סביב ה-1,500-1,600 ק"ג, תלוי בגרסה), מה שדורש מהשלדה שלו להתאמץ יותר כדי לספוג את המכות.

מבחינת סעיפי הריסוק:

הגנה על מבוגרים וילדים: המרכב נשאר יציב לחלוטין בריסוק חזיתי ובפגיעת צד. כריות האוויר (כולל כרית מרכזית בין הנהג לנוסע למניעת התנגשות ראשים) עשו את העבודה.

בלימה אוטונומית (AEB): הרכב זיהה בהצלחה הולכי רגל, רוכבי אופניים ואפילו אופנועים במבחני הסימולציה השונים, ובלם בזמן.

2. מבחני ה-Green NCAP (ציון בונוס!)

ארגון הריסוק האירופי לא רק מרסק מכוניות לקיר, יש לו גם זרוע ירוקה שבודקת יעילות וזיהום. האטו 2 נבחן שם וקטף 5 כוכבים ירוקים עם ציון כללי מטורף של 96%. מה שהרשים אותם במיוחד הייתה מערכת ניהול חום חכמה (משאבת חום) ששומרת על יעילות הסוללה גם כשקפוא בחוץ (פחות קריטי ליולי-אוגוסט בגבעתיים, אבל נחמד לדעת).

סעיף נוסף שנובע כפי הנראה מבטיחות לא מאפשר פתיחת פתח מילוי דלק כאשר הרכב במצב מונע (לא ששומעים משהו). חייבים לדומם לחלוטין לפני שפתח הדלק יפתח.

הסינים הפנימו שידיות חיצוניות לפתיחת הדלתות פחות בטוחות ועל כן הידיות פה שקועות, ופתיחת הדלתות אפשרית בלחיצה על כפתור בידית הנהג בלבד.

כמובן ניתן לפתוח גם באמצעות השלט או עם הטלפון בטכנולוגית NFC.

לאחר הסקירה המקיפה אפשר לצאת לדרך, לא?

 

כפי שהוזכר לעיל המנוע החשמלי הוא זה שאחראי על ההינע בעוד מנוע הבנזין תפקידו לסייע לסוללה לא להתרוקן אף פעם, ולסייע אם נדרשת דחיפה בעלייה (ספויילר, נדרשה), אך הנסיעה הרגילה שקטה ונינוחה.

הרכב מרגיש נמרץ ודינמי, ולמרות ארבעה מצבי נהיגה שונים (חסכוני, נורמלי, ספורט ושלג), לא חשתי בהבדלים בניהם, ולשמחתי לא יורד שלג ביוני  בישראל כך שלא יכולתי לדעת עד כמה זה משנה לרכב.

בנסיעות על חשמל בלבד (ניתן לבחור בבורר) שמתי לב כי קצב ירידת הטווח תואם פחות או יותר את המרחק האמיתי.

 

חברים שביקרו בסוף שבוע קודם שלחו אותי לחפש שדה חמניות צהובות פוטוגניות במיוחד.

זאת העונה עכשיו ויש שלל אתרים בכל הארץ.

אנחנו בחרנו למצוא את השדה בקיבוץ רבדים שקל מאד להגיע אליו, לצלם ולהצטלם, ולא לגרום נזק לשום גידול בסביבה.

שעת הבוקר המוקדמת יחסית לא שכנעה את כל החמניות לזקוף את מלוא פרצופן עטור הכתר הצהוב לכיוון השמש, מאידך, המכונית היפה השתלבה להפליא בשדה הפורח.

אל היעד הבא במסלול, אנחנו נוסעים בכביש רוחב 383 שנסיעה בו לוקחת את הדמיון אל טוסקנה, למשל. חבל ארץ יפהפה של שטחים חקלאיים, טבע וכביש לא ישר שעושה שמח בלב עם רכב שיודע לנסוע בו.

בכל טיול שאני מתכנן אני מכוון לאיזה היי-לייט שיעשה את הטיול.

בד"כ זה מצליח לי, אבל אם קורה ויש כזה יותר מאחד, זה כבר אומר שנרשמת התרגשות של גילוי.

כזה הוא ביקור חוזר בפארק עדולם המשתרע על שטח נרחב.

"...פארק עדולם-צרפת הוא מרחב פתוח המשלב טבע, חקלאות והיסטוריה עשירה. הפארק ממוקם בגבעות נמוכות המגיעות לכ-400 מטרים מעל פני הים. ובתחומו חורש ים-תיכוני שמתקיים בו מאות ואלפי שנים, כולל מטעי זיתים וכרמים. בחורף ובאביב, הגבעות מתכסות בפריחה צבעונית ומרשימה שמוסיפה יופי לביקור. קק"ל פיתחה את הפארק יחד עם ידידיה מצרפת, והוא קרוי על שם עדולם המקראית, הממוקמת בתוך הפארק.

הפארק נמצא בלב שפלת יהודה, מדרום לבית שמש, ומשתרע על פני כ-50,000 דונם. הוא מוגבל על ידי כבישים: נחל האלה (כביש 375) בצפון, נחל גוברין (כביש 35) בדרום. כביש בית גוברין-בית שמש (כביש 38) במערב, והקו הירוק במזרח. גיאולוגית, הפארק מהווה חלק מקער גיאולוגי ששקע בו סלעי קירטון וחוואר לפני כ-56 עד 34 מיליון שנה, בעיקר בתצורות מרשה ועדולם.

הצומח והחי בפארק עדולם עשירים ומגוונים. הגבעות מכוסות חורש הכולל עצי חרוב, אלות מסטיק, אלון מצוי, אלה ארצישראלית, ושיחי סירה קוצנית. בעונות הפריחה, הפארק מתמלא בשפע של פרחים עונתיים. בין בעלי החיים ניתן למצוא צבי ארץ-ישראלי, תן זהוב, שועל מצוי, חזיר בר ועוד, לצד עופות רבים כגון עיט נחשים.

הפארק מציע מסלולים רבים להולכי רגל ורוכבי אופניים, והוא מכיל אתרים ארכיאולוגיים חשובים. כמו: חורבת בורגין, תל עדולם ומערות קבורה מתקופות שונות. הדרך הראשית בפארק סלולה ומאפשרת גישה לרכב פרטי לכל האתרים המרכזיים, ובשולי הפארק ישנם חניונים קטנים ואינטימיים. הפארק מתוחזק בצורה המאפשרת למטיילים ליהנות מהטבע הפראי ומההיסטוריה המרתקת שלו..."

פארק עדולם

הפעם בחרתי לחפש (ולמצוא) את חורבת בורגין.

דרך עפר קצרה מובילה אל שביל ממנו מתחילה עלייה זוויתית לא ארוכה מידי אל מעלה הגבעה שם נמצאים שרידי כפר קדום, עם בורות מים, מחילות מסתור, רצפות פסיפס ועוד.

"... בראש התל נמצאו עדויות ליישוב גדול ומבוצר שבו מבנה ציבור, ככל הנראה כנסייה או בית כנסת ובתי מגורים. בחפירות נתגלו גם שרידי ביצורים, מערכות מסתור מסועפת מימי מרד בר כוכבא, בורות מים, גת, מתקני קולומבריום, מחסנים, בתי בד תת-קרקעיים ומערות קבורה. מגוון מערות קבורה נמצאו באתר: מערת כוכים יהודית מתקופת בית שני, בה נמצאו שברי גלוסקמאות, המאפיינות קבורה יהודית בתקופת הבית השני. מערת מקמרים (ארקוסוליה) עם מדפים להנחת ארונות קבורה (סרקופג), ומערת מקמרים בה נחצבו שקתות להשכבת הנפטר בגוף המערה עצמה..."

חורבת בורגין

שוטטנו אנה ואנה ברחבי התל, מחפשים בעיקר צל במערות לצינון מפני החום הכבד, עד כי הגיע הזמן לרדת, לחזור אל הא(ו)טו שהמתין בחום.

המזגן הופעל על המזג הקריר ביותר, ותוך מספר דקות כבר חזרנו לקרירות הממכרת.

לא הרחק מפארק עדולם נמצא מושב גבעת ישעיהו.

במושב זה שוכנים לא פחות מארבעה יקבים, על אחד מהם כבר כתבתי בעבר, לשני הבטחתי שאגיע ביום חול (סגור בשבת), ועם שלישי קבעתי שאגיע לקראת צהרים, וגם אודותיו לא ידעתי מאומה, על כן התפלאתי מאד בהגיענו לראות מגרש חניה גדול ובו חונות עשרות מכוניות.

יקב ספרה מקבל את הבאים במרפסת גדולה מוצללת בשמשיות רבות ומוזיקה נעימה מגיעה ממנו. בניין גדול מודרני מקבל את הבאים, והדבר האחרון שבו מזכיר יקב קלאסי.

אומנם במבוא יש דלפק ארוך ועליו מבחר יינות, באולם הצמוד ניצבים מכלי נירוסטה האופייניים ליקבים מודרניים, אבל אין כאן ריח של יין או אווירה של יקב בן מאות שנים אפלות של מוניטין ארוך, נהפוך הוא, האווירה העליזה, מבחר היינות (לבנים כולם) מעבירים תחושת קלילות ושמחה המכניסות את האורח אל לב החוויה.

באתר היקב מצאתי את התיאור הבא:

"... כל פרט ביקב הוקם מתוך תפיסת עולם של עשייה לבנה: עשייה טבעית, שקופה, נקיה, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ותהליכים מדעיים ולצידם עבודה רגישה של אומן... SPHERA, יקב מומחה ליינות לבנים, נושא את טביעת האצבע הייחודית של היינן דורון רבהון.

מינימליסטית, מדויקת, עדינה ומלאת ניואנסים..."

יקב ספרה

את פנינו מקבלת סימה הלבבית, אשתו של, מנהלת היקב ואחראית מיתוג היין.

ממנה אני לומד כי היקב מייצר בין 50 ל-60 אלף בקבוקים בשנה, מה שאומר שזה יקב רציני וגדול. הוא קיים כבר 13 שנה, ומקבל את הענבים מחלקות הגדלות באזור ומכרם בן זמרה הידוע.

היקב מתמחה ביינות לבנים בלבד והוא היחיד בישראל ככזה.

ואם נדמה לך שאם ראית יין לבן אחד, ואתה יודע איך נראה מריח וטעים אחד כזה, באה מניפת היינות הלבנים של כרם ספרה ומלמדת את האורח מבוא לגווני הלבן.

נדמה לי כי הבחירה בלבן משליכה על העיצוב הנקי והמינימליסטי, על המבנה היפה, ומביאה איתה זיקוק טהור של יופי משתלב.

היינות שהביאו לנו לטעימה, מדגימים הלכה למעשה את כוונת האומן להשפיע כמה שפחות על מה שנותן הטבע, אולם להטביע את חותמו האישי המדויק והיצירתי.

כמובן שיין לבדו לא עושה את העבודה, ולצד היין הוגש לנו מגש של גבינות מהסוג היקר והטעים במיוחד, ירקות, מטבלים ולחם.

סימה מספרת לנו כי כל המרכיבים נאספים מיצרנים ומגדלים מקומיים כך שנוצרת מחויבות חברתית משולבת להצלחה הדדית.

היין משווק במקום, במסעדות וללקוחות פרטיים.

אנחנו שתמיד בעד שת"פים שכאלו, ובעד עסקים הבוחרים מתי נוח ונעים להם לעבוד, שמחים לפגוש כאלו בכל פעם.

שווה ומומלץ בחום, המקום פתוח בכל ימות השבוע, רצוי להזמין מקום מראש.

את הביקור שלי אני מקנח במושג שיש לי את זכויות היוצרים עליו. (והוא תמיד נכון).

"יין הופך אנשים לחביבים, אנשים שעושים יין, חביבים אף יותר".

הביקור ביקב התארך קצת מעבר למתוכנן, וכיוון שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, וגם חום היום הרגיש לי כי מעבר למקום מצנן הוא ממחויבות המקום והזמן, על כן הפניתי את הגה הספינה לכיוון מזרח ועל כביש 375 המתפתל לכיוון כללי גוש עציון, נסענו על פי המלצת הצוענייה שעל הניווט.

תוך כדי נסיעה נזכרתי בפרט היסטורי מעניין, האפשרי רק לנוסעים מזרחה (בשל קו הפרדה רצוף ומחסר בנקודות עצירה).

באמצע הדרך ישנו מפרץ חניה ממנו יוצא שביל הקיסר.

זהו אזור מומלץ מאד בתקופת פריחת האביב.

עמוד החשמל לא קשור לתקופת הרומיים, כנראה.

שביל זה יורד מתוך נקודה גבוהה של כ 600 מטר, שביל זה עובר בדרך עתיקה שנקראה "הדרך הרומית" – דרך שעברה מבית גוברין לירושלים.

ארכיאולוגים שחקרו את המקום גילו אבן מיל שעליה חרוט שמו של הקיסר הרומי אנדריאנוס. הם סבורים כי הקיסר אף ביקר בארץ בשנת 130 לספירה לערך. ואף עשה שימוש בדרך זו שעלתה לירושלים.

בתקופה הרומית, כמקובל ברחבי האימפריה, סללו הרומאים את הדרכים הראשיות. המדרגות שנראות במסלול הן חלק מתשתית הדרך וייתכן שהיו מצופות באבנים ובעפר כדי להקל על העוברים ושבים.

מי שנוסע לאט מנקודת החניה של שביל הקיסר בהמשך הכביש, יפגוש פניה קטנה אל שולי הכביש למפרץ קטנטן, בו ניתן להחנות את הרכב, לטפס אל השביל ואתו ללכת כשתי דקות אל שרידי המדרגות הרומיות החבויות.

פיסת היסטוריה קטנה בטיול המפגיש אותנו עם עבר הווה ועתיד.

אל התחנה הבאה אנו עוברים בין מחסומים, רשויות וצבעי לוחיות רישוי שונים, עולים בגובה ובסופה יורדים אל ערוץ נחל רפאים בו שוכן גן לאומי עין חניה.

בימות הקיץ, בסופי שבוע ממלאים את הבריכות במים צוננים, קצת ירקרקים, שטבילה בהם משחררת עייפות וממריצה לקראת החזרה הביתה.

אני משתדל לפקוד את המקום החביב הזה מידי פעם, ולא מתאכזב אף פעם.

בעליות לבירה וממנה חשים את מנוע הבנזין עולה לטורים גבוהים כדי לספק לסוללה כוח להוביל, לעומת זאת בירידה מהבירה אל המרכז התווספו קילומטרים רבים לקיבולת הסוללה מטעינה גנרטיבית, ובכוח החשמל לבדו משכתי כמעט עד מודיעין.

 

הatto 2 dm-i-  התגלה כרכב נוח מאד, קליל זריז, ידידותי לתפעול, וחסכוני למדי.

לצערי מעבר לטעינה אחת לא יכולתי לנסוע יותר על חשמל נטו, אבל גם כך נוכחתי לראות את התנהגות הרכב באופן זה.

לפי נתוני הרכב המצטבר צריכת הדלק המשולבת עומדת על ליטר לכל 18 וחצי ק"מ, אך בהתחשב בעובדה כי זהו רכב הדגמה שאינו מייצג נהיגה מחושבת ונכונה של בעלים שרוצים לחסוך, ועל כן נוהגים מתון ועד כמה שיותר באופן חשמלי בלבד, הנתון האמיתי מן הסתם טוב יותר ככל שנוסעים יותר.

במחיר שפוי יחסית של 152 אלפי שקלים מקבלים רכב שנותן הרבה יותר ממחירו.

 

ירון הולנדר (ואפרת)

יוני 2026

 

BYD ATTO 2 DM-i

רמת גימור BOOST

הנעה קדמית

מנוע בנזין 1.5 ל'

הספק (משולב) 213 כ"ס.

טווח (משולב)1000 ק"מ.

טווח חשמלי 90 ק"מ.

צריכת דלק (משולבת-יצרן) 19.6 ק"מ לכל ליטר דלק.

צריכת דלק (משולבת-מבחן) 18.5 ק"מ/ל'

מחיר (כולל אגרה) 152,066 ₪.

 

רבדים, חמניות.

כביש 383.

פארק עדולם.

חורבת בורגין.

יקב ספרה.

כביש 375.

המדרגות הרומיות.

עין חניה.