יום ראשון, 1 באוגוסט 2021

מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

הראב אלוף

 

כמידי יום שישי פנוי אנו עולים שוב אל עיר הבירה. הפעם מצטרפים אלינו סמדר ויוסי כי וועדת התרבות תכננה לנו יום פעילות.

אנו אוספים אותם בדרכנו, מתחנת הדלק בלטרון, המשמשת כמגרש "חנה וסע" של מטיילים רבים בסביבה.

אורחיי לא מסתירים את התלהבותם מהצבע האדום הזה שכל כך מתאים והולם את הראב המיוחד הזה.


הוא בולט, ומבליט.

הדור החמישי של ראב4 שינה את העיצוב החיצוני למוקצן וחד, אי אפשר להתעלם מנוכחותו.

צבע חריג, ובמקרה זה צבע מתאים יבליט את הראב משאר העדר שמתרוצץ על הכביש, ויהיה גם מי שיטען כי כך הרכב אף יפה יותר.

 


 

אנו מתחילים את היום בביקור במוזיאון לתולדות האסלם, בו מתקיימת כיום תערוכה המוקדשת לקפה, וכמובן בקומת המבוא יש תערוכה קבועה של שעונים עתיקים מרהיבים ביופיים, ובשווי עתק.

אוסף השעונים הנדיר של סר דיוויד סלומונס המוצג במוזיאון לאמנות האסלאם  הוא אחד משלושת אוספי השעונים הנדירים בעולם.




מי שטוען כי אין מחיר לזמן כנראה היה כאן כבר בעבר, מצד שני לקדמה שמביאה רוח הזמן דווקא יש תו מחיר מאד ברור, והקדמה הזאת היא זו שהעלתה אותנו בבוקרו של יום שישי אל ירושלים.

לראב המוצלח והמשובח, אשר כבר בחנתי לפני שנה הצטרף לאחרונה דגם היברידי נטען  (זה שידוע בשמו המלא פלאג אין).

דגם זה שניצב בראש רמות הגימור של הראב הזה, מתהדר בשפע מערכות בטיחות ושכלולים שעושים את הנסיעה למהירה נוחה בטיחותית וחסכונית יותר מכל דגם אחר במשפחת הראב 4.

זה כמובן לא בא בחינם, ומציב את הדגם הזה במחיר של כרבע מיליון שקלים.

לא זול, אבל על נוחות ושכלולים צריך לשלם, מה עוד, וחלק ניכר מעלות הרכישה חוזר בשימוש קבוע בחשמל שמוזיל את עלויות השימוש.

כמובן כי על מנת לגשר על הפער המאוד גדול בין זה לבא אחריו, צריך לנסוע המון קילומטרים כדי לסגור חשבון של כדאיות, אבל מכיוון שכאן היצרן נתן מכל טוב אפשרי, כולל אופציה למערכת הנעה כפולה, ועם מנוע מאד חזק, אשר ממנו פורצים עד 306 סוסים ערניים במיוחד, העסקה נראית יותר הגיונית.

*(המילה עד מכוונת לכך מכיוון שמנוע בנזין היברידי בנוסף למנוע חשמלי מייצר מספר אפשרויות).

ותמיד תבוא השאלה "אבל בכסף הזה אני יכול לקנות את ..", וזה נכון תמיד, כי תמיד תהיה אופציה, וכמו בכל קניה בה מעורבים הרגש והשכל, בסוף מגיע הרגע בו אומרים "אבל", ועם הדגם הזה מסתיימים כל האבלים ברגע בו לוחצים על כפתור ההתנעה ומתחילה ההנאה.

וכאמור התחלנו את ההנאה שלנו בשכונה מאוד ציורית שקטה וכמעט ללא תנועה, דבר די מוזר בירושלים של יום שישי, מצאנו חנייה ברחוב, ונכנסנו אל מוזיאון האסלם שנפתח בדיוק בשעה 10 בבוקר.

לפרטים והזמנת מקום:

מוזיאון לתולדות האיסלם

מעל שעתיים הסתובבנו בחדרים, שמענו הדרכה (יוצאת כל חצי שעה), ולמדנו רבות, גם על האסלם וגם על הקפה, שיש בניהם קשר די הדוק.

היה ביקור מרתק ומעניין.

צהרי היום, אחרי שמילאנו את תאי המוח הגיע הזמן למלא גם את הבטן.

סקר סביבתי קצר גילה לנו כי אפשר  להשאיר את הרכב בחנייה, ולצעוד אל מסעדת טלביה הסמוכה מאוד. מסעדה זו, בסגנון צרפתי (ולא כשרה), מציעה אופציות מעניינות במחירים סבירים לסגור את הפינה הזאת של הרעב. דגמנו מספר מנות מכל מיני סוגים וכולם יצאו מרוצים.






גם זה סוג של הצלחה.

הלאה משם במרחק כמה דקות צעידה בחזרה אל מעלה הרחוב מגיעים אל משכן נשיאי ישראל.

מעודי לא הגעתי לכאן, וכתוצאה מהסקרנות כבר סגרנו מיידית תאריך לביקור וסיור מאורגן במתחם, לקראת סוף החודש.

בחזרה אל המרכז קיבעתי את המהירות על הכביש המהיר, כבוד הראב שמר על פוקר פייס ולא הרעים ולו לרגע את קולו, ואורחיי המעולפים מחום היום, נחרו קלות בדרכם לקבל את השבת.

 

 יהיה חם, בישר החזאי אמש בסוף החדשות, נצטרך למצוא מקומות רטובים ונעימים, חשבתי לעצמי כאשר יצאתי בבוקר שבת לטיול מהסוג המסקרן. זה שיודעים לאן רוצים להגיע אבל לאור לקחי העבר יודעים שלא חייבים שזה יקרה בסוף, וכל מה שיקרה יוביל לכיף אחד גדול.

בחניון של נחשונית חיכה לי אבי שמצטרף אלי היום.

גם הוא יודע כי הטיול יוביל אותנו להפתעות מהסוג הנעים.

הראב הזה פשוט נעים לנסיעות שכאלה.



יש בו רכות ושלווה שלוקחת את הנהג למחוזות נוחות שהופכת כל דרך לחוויה.

גם אבי מבשר תוך דקות את התרשמותו החיובית, כנוסע, כאילו ולא ידעתי.

בימים כאלה אני מחפש תחנות רדיו אינטרנטיות אזוטריות כדי לתת לטיולים שלי "סוג של" תחושת חו"ל. באין לנו אפשרות לנדוד בעולם זה מהווה נחמה פורתא, ולשמחתי אבי מסכים איתי. (ולא שהייתה לו ברירה או החלטה בנושא).

הסאונד בחלל הראב צלול, ומישהו שקיבע את איפנוניי הסאונד נתן משקל יתר לבאסים הנמוכים, לא דבר שיפריע לי, הטורים הגבוהים של המנוע הנפלא הזה עלו בהמשך היום רק לרגעים מעטים על אלו של המוזיקה המתנגנת.

 


כביש 918 מהיפים שבכבישי ישראל מזמן מספר אטרקציות לעצירה והתעכבות, כך שאל תתפלאו אם יהפוך ליעד העיקרי בדרך ליעד שכבר נקבע מראש.

מיד בפניה אליו מכביש 91 המגיע מצומת מחניים, נמצא אתר שרידי משמר הירדן הישנה.

"... סיפורה של משמרת הירדן התחיל עוד בשנת 1884, כשעולה ארצה אמריקאי שהיה חקלאי בשם מרדכי לובובוסקי, הוא רצה להקים חווה בארץ, רכש במקום אדמות כדי להקים חווה וקרא לה בשם "חוות שושנה" על שם אשתו, המצב באותם ימים היה קשה והחווה לא הצליחה למרות מיקומה על כביש צפת-דמשק , עד שבאו לסייע לו חברים מראש פינה השכנה ואז קראו לחווה משמר הירדן.


במלחמת העולם הראשונה נערך באזור המושבה קרב קשה, בין צבאות העות`מנים לבריטים, והמושבה נעזבה, ומוקמת מחדש בשנת 1923 ונשארת במצבה עד תום תקופת המנדט. נפתלי הרץ הימבר (כותב התקווה), כתב למושבה את השיר "הלא הירדן".

במלחמת העצמאות, מיוני 1948, תוקפים הסורים את המושבה, והתושבים הודפים את ההתקפה באמצעים המעטים שהיו ברשותם באותם ימים.

בניסיון ההתקפה השני הסורים מפגיזים את המושבה ובחסות ההתקפה חוצים את הירדן ותוקפים שוב את משמר הירדן. לאחר קרבות קשים נפלה משמר הירדן רבים נפלו בקרב וחלקם נלקחו בשבי. הסורים החלו להתקדם לכיוון מחניים ותכננו להגיע לכביש קריית שמונה ראש פינה, אך התוכנית לא הצליחה והם נשארו במשמר הירדן עד להסכמי שביתת הנשק שבה הסורים פינו את הנקודה וכל האזור הפך לשטח מפורז עד למלחמת ששת הימים..."

משמר הירדן הישנה

למי שאינו מכיר (או מזהה) אספר כי כביש 918 מתחיל כאמור סמוך לגשר בנות יעקב ומסתיים בצומת חורשת טל, שם מתחבר אל כביש 99, הכביש חוצה את הגליל העליון ולכל אורכו פניות אל פלגי מים שונים, ובחלקו הגדול צמוד אל גדת הירדן.

כך גם הגענו אחרי מספר דקות נסיעה אל גשר הפקק החוצה את הירדן.

מי שבוחר לרדת אל גדת הנחל ולמצוא לעצמו פינה כלשהי לשכשוך, יכול לפנות ימינה עוד לפני הגשר, או שוב ימינה אחריו. מי שמגיע מצפון יכול גם הוא לרדת ימינה אל דרך עפר לאורך הירדן.



כאמור חם כבר בשעות הבוקר, ויש כאן לא מעט אנשים שנטו אוהל, קראוון או אפילו בנו לעצמם מתחם שלם של גם זה וגם זה, אבל יש מספיק מקום להרבה אנשים ורצוי מאד, להקפיד ולשמור על הניקיון למען אלו שיגיעו הנה אחריכם.


לראב החזק לא הייתה כל בעיה לצלוח את דרכי העפר, וגם בורות ושיפועים לא יכלו לעצור בעדו. מה גם שבדרכי העפר הללו עוברים לא מעט רכבים קטנים ונמוכים ממנו.

כפי שציינתי הכביש הזה מלא אטרקציות לעצירה, וכזה הוא גם חניון דרדרה שהדרך אליו מובילה מפנייה בעקבות שלט חום קטן.

הדרך לחניון חוצה חלקות חקלאיות, ומובילה לחניון מוצל ובו שולחנות רבים, ופלג קטן של מים זורמים במרכזו.


אם מגיעים ביום "רגיל" רבים הסיכויים להיות שם ממש לבד וליהנות מרחש הרוח בעצים, היום אנחנו לא לבד וקצת יותר "שמח".

אנחנו נכנסנו לכאן בשביל סנדוויץ' ובירה צוננת, אבל מסתבר כי למקום יש היסטוריה משל עצמו.

"... הסיפור של דרדרה הוא מבין הסיפורים המעניינים, לאורך כל השמורה ישנם שלטים המסבירים על המקום אליו הגעתם. בסוף השביל הנגיש תוכלו לחצות גשרון קצר שיוביל אתכם אל אתר ההנצחה שגם שם יש הסברים מפורטים על המקום. הסיפור של דרדרה מתחיל לפני קום המדינה כשעוד היה כאן אגם אחד גדול לאורך כל עמק החולה..."

חניון דרדרה

לאחר שהבנו כבר כי אנחנו מתעכבים בדרך ליעד הראשון של הטיול שלנו, קיבלנו החלטה נועזת לנסות להתעלם מכל הפיתויים שבדרך ולהגיע ישר אל עין דיבשה, האתר שבחרנו בו להתחיל את יומנו.

הקטע המשעשע הוא שהמרחק אל עין דיבשה הוא מספר דקות נסיעה, והראב עוד לא הספיק לצנן אותנו וכבר התריע הוויז "הגעת אל היעד".

בדרכנו חלפנו על פני הכניסה אל עין תינה העמוסה בעשרות כלי רכב, ובעין דיבשה חנו כמות קטנה הרבה יותר. זה כבר נותן לנו פרומו של אופטימיות.

החנייה היא בצד הכביש בצד אחד או במתחם קטן ומגודר בצידו האחר.

עין דיבשה מתאים יותר למשפחות עם ילדים קטנים שכן אין בו מאמץ רב של טיפוס או צעידה במים עמוקים מידי. כאן המים הזורמים נעימים מאד ומצננים באופן מידי. יש לאורך השביל מספר פינות מוצלות עם  ספסלים ובריכות שכשוך קטנות שכבר נתפסו על ידי מטיילים שהקדימו,

אנו עולים במדרון אל תעלה מבוטנת אשר בקצה שלה נבנתה מרפסת קטנה המשקיפה על נוף העמק.

פשוט ומקסים.

בתעלה אפשר לשכב כמו באמבטיה ארוכה ולצנן את הגוף.



עין דיבשה

לעיתים, כתבי הרכב משתמשים במושגים שהקורא ההדיוט לא מבין את משמעותם, וכאן הסברתי לאורח היום שלי, מה פשר המושג "גמישות המנוע", הלכה למעשה.

בפניה ימינה (ליד קיבוץ גונן) על כביש 918 ממנו הגענו, אל כביש 959 העולה בפיתולים חדים אל רמת הגולן, הראב  לא מחסיר פעימה בשום שלב, גם כאשר מאטים בכניסה לפיתול או ביציאה ממנו, תמיד יהיה כוח זמין ללא כל השהיה, או תחושה שמישהו פה "צריך לקחת אוויר".


זהו אחד ממאפייני המומנט המסתורי שמאפשר את  גמישות המנוע, והכוח המתפרץ הזה נמצא בכל רגע שלוחצים על דוושת הגז.

הכביש הזה הוא אחד הכבישים המענגים בישראל, ועם רכבים שיש להם את הכוח והאחיזה הנסיעה הופכת לחגיגה עתירת אדרנלין.

רמת הגולן רותחת תחת קרני השמש בשעה הזאת, אך מרגע שהפניתי את החרטום האדום אל מעלה ההרים, הנוף היבש והצהוב החליף צבעים לחלקות מטעים וכרמים בירוק עז.

הכביש  חותך בדרכו את מסעדה וממשיך אל כביש 9898 ופנייה אחת שמאלה אל דרך צרה חסרת מספר המובילה אל הישוב נמרוד, מביאה אותנו אל מקום שאני מגיע אליו בעקבות השמועה

עין חרמון. התמונות באינסטגראם שכנעו אותי כי כדאי להגיע למקום הזה, הידיעה כי אי אפשר בחלק מחודשי השנה בשל אילוצי מזג האוויר הופכות את ההגעה לאתגרית יותר.

השארנו את הראב בחניה הקטנה, ועם השביל שסומן ברגלי מטיילים קודמים ירדנו את המדרון.

לפני הבריכה יש חורשת עצים גדולים, ומשפחות שהעזו לרדת לכאן עם הילדים אירגנו לעצמם פיקניק בצל.



כמאה מטרים משם מישהו בנה בריכת אינפיניטי (מה שכיום נקראת בירכת אינסוף), היות ודופן הבריכה נמצא במישור אחד אל מול נוף מפעים ללא כל גורם שחוצץ בדרך.

זוהי לא בריכה גדולה. יש ברצפתה אבנים בגדלים שונים ובוצה סמיכה והמים אינם צלולים אבל קרירים ונעימים.

עדיך להיכנס לטבול בה עם סנדלים או נעליים ולא יחף.

גם הטמפרטורה החיצונית כאן הרבה פחות חמה מזו שחשנו מאות מטרים נמוך יותר.



מרחק הירידה או העליה מהרכב אינו עולה על עשר דקות הליכה וזוהי בהחלט נקודה ראויה לביקור.

אני מקווה שמישהו יחליט פעם להשקיע קצת יותר וינקה את הבריכה מהאבנים והבוץ.

מכיוון שהמקום פופולארי רק לכאלו שמוכנים קצת להתאמץ ואוהבים את הטבע והנוף\ המקום נקי מלכלוך ופסולת. ולפעמים די בסיבה הזאת כדי להגיע.

במעלה הדרך נמצא כאמור הישוב נמרוד שיש בו מקומות הארחה בעלי יחוד, כמו זה שנמצא בכניסה לישוב, "אוהל אברהם" שבמרכזו אוהל אינדיאני גדול, בקתות ואוהלים לאלו שאוהבים נופש מסוג אחר.



בכניסה לישוב נמצא תצפית נמרוד ממנה נשקף נוף מרהיב לצד השני של העמק ואל בריכת רם היפה.



אני מתאר לעצמי כי בחורף מושלג הנוף ממש מהפנט.

בדרכנו חזרה חלפנו על פני נבי יעפורי ועמק יעפורי  השופע והמניב בוסתני פרי, אותם נשאיר להזדמנות אחרת, ולסיפור אחר.

חשנו, כי עם כל היום המאוד כיפי חסר לנו משהו מתוק וחם.

אבי אמר זאת בקול רם את מה שאני כבר כיוונתי את הווייז למקום מוכר וידוע שייתן לנו בדיוק את זה.

מתוק וחם.

ממתקי אבו ג'בל במ'גדל שמס.

כבר כתבתי על המקום לא פעם, ואני מגיע לכאן היות ואני יודע כי זו הצלחה בטוחה.





שתי מנות כנאפה עדינות ומתוקות במידה, משולש בצק מתוק עם פיסטוק ואגוזים ועוד שני משולשים קטנים של בצק באקלווה מתפצפץ ומילוי בטעם מלאבי, שבאו יחד עם קפה מר וחם מאוד, ונתנו לנו את הטעם המדויק ליום נפלא.

 


 הראב הזה שיש לו ארבעה מצבי נהיגה

מצב Mode EV - מצב ברירת המחדל, נסיעה על חשמל בלבד ו-0 פליטות.

מצבEV Auto - החלפה אוטומטית בין מנוע הבנזין והשימוש בסוללה. ההעדפה הינה לשימוש במצב חשמלי תוך רתימת כוח ממנוע הבנזין למקסום הביצועים.

מצב Hybrid - שילוב בין מנוע הבנזין למנוע החשמלי למקסום הביצועים.

ומצב Charge - שימוש במנוע הבנזין תוך טעינת הסוללה, הביא בסיומם של 940 ק"מ בדרכים שונות לצריכת דלק ממוצעת של 17 ק"מ לכל ליטר בנזין.

עם האופציה החשמלית בלבד השתמשתי בזמן קצר יחסית, רק על מנת להדגים את השימושיות העירונית הנוחה והשקטה.

אין לי ספק כי שימוש מתחייב במזגן בימים שכאלה הוריד מראש את רף הטווחים.

גם נסיעה בכבישים הרריים (כמו רמת הגולן וירושלים) דרשה מאמץ מוגבר.

בבדיקת המבקר לענייני חשמל מצאתי כי הראב מגיע עם חבילה אטרקטיבית בה נמצא:



5 כניסות יו אס בי

שתי כניסות 12 וולט

משטח טעינה אלחוטי

נקודת חשמל ביתי 220 וולט.

אני סבור כי ציון 9 ישקף שביעות רצון מכלל האפשרויות.

 

תצוגה עילית, לעיני הנהג בלבד

נתוני הנסיעה שמוקרנים על השמשה הקדמית מול עיני הנהג בתצוגה עילית המהווה פיצ'ר בטיחותי שקל מאד להסתגל אל קיומו.

מהירות, זיהוי תמרורים, התראת סכנה, צריכת אנרגיה ועוד, שמייתרות את הצורך הכפייתי לחפש את אותם נתונים בדיוק בלוח השעונים במהלך הנסיעה.

 


יום ראשון בבוקר

אני מתייצב בסוכנות טויוטה עם רכב בצבע אדום אבק.

תשמע, אני אומר לרועי שקיבל ממני את המפתח.

הצליח לטויוטה.

זה לא סתם ראב מצויין. זה ראב אלוף.

וברוח האולימפיאדה אני מעניק לו מדליית זהב.

 


ירון הולנדר (שירה, סמדר, יוסי ואבי)

יולי 2021

ראב4 היברידי פלאג אין

 

מנוע בנזין 2.5 ל'

185 כ"ס

מומנט 23.1 קג"מ

מנוע חשמלי 180 כ"ס

מומנט 53 קג"מ

306 כוחות סוס (במצב משולב)

צריכת דלק (במבחן) 1:17 ק"מ/ל'

מחיר: 255,000 ש"ח

 

דגם הפלאג אין לא מופיע

 

 





מוזיאון האיסלם.

מסעדת טלביה.

משכן נשיאי ישראל.

 

משמר הירדן הישנה.

גשר הפקק.

חניון דרדרה.

עין דיבשה.

עין חרמון..

תצפית נמרוד.

נבי יעפורי.

עמק יעפורי.

ממתקי אבו ג'בל.

יום שלישי, 27 ביולי 2021

מי שמאמין לא מפחד

 




















בויקיפדיה מצאתי כי פירוש השם משמעותו אמונה קדושה, ועוד בטרם יבשה המקלדת בה תיארתי את חוויותיי עם האחות הגדולה (הפליסייד), קיבלתי לסוף שבוע ארוך עוד נציגה למועדון שבעה נוסעים ,יונדאיי סנטה פה.



ואכן זו כבר השנה ה-21 בה מוצגת עוד גרסה של הדגם.

דגם סנטה פה היה אבן דרך בתוכנית הארגון מחדש של חברת יונדאיי בסוף שנות התשעים, מכיוון שרכב  זה היה להיט בקרב הקונים האמריקאים.

הרכב בעל יכולות השטח היה כל כך פופולרי עד כי לעתים, יונדאי התקשתה לספק את הביקוש. סנטה פה הפך במהרה לרב המכר של יונדאי ותרם להצלחה של יונדאי בארצות הברית.


עכשיו תחת ידיי אני אוחז בדגם דור רביעי להצלחה, זה שיש לו בישראל ארבע רמות גימור שונות, ואני בוחן את רמת גימור עלית, הנמצאת בפסגת רמות הגימור, וזו שיש לה הנעה כפולה שמאפשר באמת ירידה מהאספלט.

 עד כמה זה אפשרי נבדוק במהלך סוף השבוע.

 

עיתונאי הרכב שמדלגים תדיר בין אין ספור רכבים חדשים צריכים להסתגל בכל פעם לדקויות של כל רכב חדש, וגחמות המעצבים והיצרנים, ולשמחתי היות ורק נפרדתי מהפליסייד לא נזקקתי לזמן הסתגלות.

אותו דבר, באחד על אחד, רק יותר קטן, אך במה שקשור לכפתורים, צגים ותפעול הכול הועתק מדגם אחד למשנהו.

 

בחירת מצבי נהיגה

וכאשר אומרים אחד לאחד רק יותר קטן,מכיוון שגם  הסנטה פה יכולה להוביל שבעה נוסעים, זה מבהיר כמה הפליסייד הרבה יותר גדול, והסנטה פה יותר הגיוני.

 


רמת הגימור שלהלן מאובזרת בכל פינוק אפשרי, (ברמות מחיר שכאלה) ובבטיחות זוכה לציון המקסימאלי (8), בניהן נמצא מערכת אקטיבית למניעת פגיעה ברכב חוצה בעת נסיעה לאחור, מערכת אקטיבית לזיהוי ומניעת התנגשות בעת מעבר נתיב, וכמובן את "הלהיט" התורן במערכות האקטיביות, והחשובות, מערכת אקטיבית המתריעה על שכיחת ילד\נוסע במושב האחורי.

 

מיכל הדלק עצום ומכיל 71 ליטרים המאפשרים  קרוב ל-800 ק"מ בין תדלוקים, מה שמאפשר מרווח נשימה גדול לכל סוף שבוע, ובכלל.

לסנטה פה מנוע 2.2 ליטר טורבו דיזל כל כך שקט שקשה להאמין כי פעם היו אלה מנועים רועשים שמזהים מרחוק.

במפרט הטכני אני מוצא כי מנוע זה מפיק 202 סוסים ו-45 קג"מ אשר מבהירים כי יש לפנינו רכב נמרץ שיכול לתת בראש, ואכן על הכביש המהיר הסנטה פה משייט בנינוחות, ובתוך העיר יש תחושה של רכב זריז, ולמרות גודלו יכול להתחרות בקלות בכל מרוץ רמזורים.

שפע המצלמות ההיקפיות משמש להדגמת האיומים בכל פעם שיש אופציה לכזה.


אפרופו מצלמות, דגם העילית מצויד (כמו בסונטה היוקרתית) באפשרות הפעלת מצלמה צידית בכל הפעלת וינקר, עם תצוגה שמופיעה על לוח המכוונים במקום השעון הייעודי.

בהחלט פיצ'ר חביב שקל להתחבר אליו.

 

וינקר ימני מפעיל מצלמה ימנית

החלטנו בבוקרו של יום שישי לתת לזו שמייצגת את הבירה העתיקה ביותר בארצות הברית (משנת 1610), לקחת אותנו אל בירתנו הנצחית.

ירושלים, היא עיר שלו הייתה בחו"ל כלשהו היינו לבטח נשפכים מרוב אטרקציות תיירותיות אשר נדמה שלא נגמרות אף פעם.

בכל ביקור ונסיעה אנו מוצאים עוד ועוד מקומות בהם טרם היינו או שעברו חידוש והתאמה.

גם דרכי הגישה עוברים מהפך, ומה שהיה מוכר וידוע, משתנה ברוח הזמן.

בחרנו הפעם להתחיל עם ביקור בכנסיית כל העמים שנמצאת בגת שמנים

"... גת שמנים הוא הגן בו, על פי המסורת הנוצרית והמתואר בברית החדשה, התפלל ישו בלילה שלפני צליבתו את תפילתו האחרונה, והתייסר, קודם להסגרתו לידי הרומאים על ידי יהודה איש קריות. הגן נמצא במורדות הר הזיתים בירושלים, ומשקיף על נחל קדרון שלמרגלותיו ועל הר הבית שלמולו. במקורות המקראיים היהודיים מזוהה המקום כעמק יהושפט. השם גת שמנים רומז על האפשרות שבתקופת בית שני פעלה במקום גת לייצור יין ובעיקר בית בד לייצור שמן זית. גם היום עתיר הגן וסביבתו עצי זית עתיקים מאוד ומרשימים..."

גת שמנים - ויקיפדיה

התמזל מזלנו, ובשל חוסר תנועת התיירים הייתה חנייה זמינה ממש מול הכנסייה, דבר שבימים כתיקונם (מתי כבר יחזרו?) לא אפשרי בכלל.

החניה (בתשלום פנגו) הינה במפרץ חניה בכביש הצמוד לגן בית העלמין הר הזיתים.



כאן, סמוך לחנייה יש מרפסת תצפית על ערוץ עמק יהושפט והקברים המסודרים בצפיפות, וממנה הותקנה הנגשה נוחה לאתר.

אנו חוצים את הכביש ועם הסקרנות פונים שמאלה אל מתחם נמוך שמדרגות אבן מובילות אליו.

אין כאן שום שלט או הסבר למבנה עם סממני נצרות עליו.

למזלנו אפשר למצוא את כל מה שמסקרן באינטרנט. וככה כתוב על כנסיית קבר מרים



"... כנסייה מהיפות ומהמרתקות בירושלים השוכנת למרגלות הר הזיתים ובנחל קדרון הוא עמק יהושפט. הכנסייה מציינת את קבר אמו של ישוע היא מרים, המדונה

בתחתית נחל קדרון שוכנת מערת קבורה ענקית, שהכניסה אליה עוברת דרך גרם מדרגות ארוך ורחב. מערה זו שימשה לפני כ-1500 שנה כקריפטה של כנסייה ביזנטית, שנהרסה על ידי הפרסים בשנת 614 לספירה. בתחתית המערה מצויים כמה קברים קדומים, המתוארכים למאה הראשונה לספירה. זוהי, על פי המסורת הנוצרית-אורתודוקסית, מערת קבורתה של מרים..."

כנסיית קבר מרים

הירידה אל עומק הכנסייה תלול ורצוף הרבה מדרגות אבן.

הכנסייה (יוונית אורתודוקסית) אפלה ובתקרתה מאות מנורות המשתלשלות  ממנה כלפי מטה. ובוודאי מאוד מרשים כאשר כולן דולקות.

יש משהו מעורר כבוד בביקור במקומות כל כך עתיקים בדברי ימי העולם.

יצאנו משם ופנינו שמאלה במעלה רחוב אל מנצוריה, שם דרך שער ברזל נכנסים אל כנסיית כל העמים.



כאמור הדרך אל הכנסייה חוצה את גן עצי הזית העתיקים (חלקם עצומי גזע ויפהפיים), ואל המבואה הגבוהה מתחת לגג עם הציור הצבעוני .

הכנסייה שנבנתה ונהרסה מספר פעמים במהלך ההיסטוריה והכיבושים השונים, עברה תהליך שיקום ארוך בשנת 1924, ומכיוון ש-16 מדינות שונות תרמו כספים לתהליך, היא נקראת מאז בשם כנסיית כל העמים.



פרטים נוספים ניתן למצוא בדף הויקיפדיה

כנסיית כל העמים - ויקיפדיה

ביציאה החלטנו לחפש את כנסיית מריה מגדלנה הרוסית שצריחיה מוזהבים ונמצאת במעלה ההר.



הדרך למעלה ההר עוברת בסמטאות צרות, אשר לעיתים יכולות להכיל רק מעבר של רכב אחד.

לצערנו הכנסייה הייתה סגורה לביקורים, מצד שני אומר המשפט הידוע כי כאשר דלת אחת נסגרת שנייה נפתחת, ליד מלון יריחו הממוקם בפסגת ההר נמצא מצפה ירבעם המשקיף על כל הר הבית, העיר העתיקה  ורחבי ירושלים רבתי.



בהיותנו שם קיבלתי במפתיע מסר על מתחם DCITY  החדש שנפתח ממש בימים אלו.

היות ומדובר במספר דקות נסיעה, לא היססנו לרגע והפננו את חרטום הסנטה פה אל מישור אדומים.

אמריקה נחתה בישראל, ודווקא מדובר בפן חיובי.

מתחם בילוי נופש וקניות ברמה גבוהה, מפואר (אך לא מידי) ידידותי ונגיש הוקם במקום שיהיה לדעתי להיט בקרב תיירים (כשיחזרו) ומקומיים . כרגע מרבית החנויות עוד לא ממש מתפקדות ולא מלאות סחורה, אבל זה עניין של ימים, בינתיים אפשר ליהנות מגלידה ושיטוט במקום המקסים הזה.

 



על מנת להיווכח עד כמה הסנטה פה הזה הינו רב שימושי ובעל יכולות, הזמנתי לטיול שבת את חברי גל ורעייתו שלומית לטיול שלא נותן הנחות, למרות מזג האוויר החם.

החזאי שהבטיח בוקר שבת אפרורי עמד במילתו, וכזה קידם את פניי כשיצאתי מהחניה.

יהיה חם אבל מתון.

בדיוק מה שמתאים למסלול הטיול שהכנתי לנו. בהמשך היום נהיה חם מאד.

כבר לפני שנה לערך סימנתי לי במפת הטיולים שלי את שמורת ים גדור הנמצאת צפונית למכמורת כמקום שאני רוצה להגיע אליו.

היום החלטתי נתמודד עם דרכי הגישה הלכאורה בעייתיות.

כביש האספלט המוביל למושב וחוף מכמורת היה גדוש רכבים כבר בשעה מוקדמת זו של היום.


הכביש מסתיים באזור חנייה חולי בקצה המושב, וממנו מתחילה דרך חולית.


כאן העברתי את חוגת מצבי הנהיגה לזו שמתאימה לחול (יש גם לשלג ולבוץ), לחצתי על דוושת הגז ולא הרפיתי עד שלאחר דקות רבות של דפיקות לב מואצות נחתנו על משטח קשה של כורכר כבוש.

הסנטה פה שייט בחולות העמוקים בקלילות יוצאת דופן. אמנם לא חיפשתי דיונות עמוקות אלא נסעתי רק בשביל המחורץ בעקבות אלו שעברו שם לפניי, אבל הופתעתי מעוצמת המנוע, גמישותו ויכולתו לצלוח את קשיי הדרך כאילו כלום.


"... ממש כאן, במכמורת, מסתתרת לה חלקת הים המושלמת של שמורת הטבע חוף גדור. המים בצבע טורקיז (כמעט), המצוקים מהפנטים כמו בחו"ל ואפשר למצוא לא מעט נקודות נסתרות ופרטיות. ככה בדיוק מרגישים כשהולכים לים בפעם הראשונה.

שמורת הטבע חוף גדור היא אחת מרצועות החוף היפות ביותר בישראל. לא רק בגלל שהיא יפה בכל קנה מידה, אלא בעיקר בשל ההפתעות שהיא מזמנת.."

שמורת גדור


גלים גבוהים היכו בחוף, ובשילוב עם האפור הזה, ועם הלחות לא היה זה לטעמי יום לים, אך יש אנשים שחושבים אחרת ממני, ונכנסו לטבול.

אנחנו הסתפקנו, בהמלצות וסבבנו בינות לסלעים המפורצים, טיפסנו אל מרום תל גדור המתנשא  מעל החוף במצוק  גבוה ומסוכן, והרגשנו כמשתתפים בתפאורה של סרט הרפתקאות.

מבט צפונה מתל גדור

יודעי דבר מגיעים למקום דרך גבעת אולגה ולא מסכנים עצמם בשקיעות בנתיבים חוליים עמוקים.

לאן עכשיו? שאלו אורחיי. נמשיך על קו החוף ונראה מה נמצא. עניתי.

על כביש מנם בגין שצמוד לקו החוף המשכנו לכיוון צפון.

על כביש הגישה לפארק נחל חדרה יש שער ברזל צהוב גדול ודרך הפונה שמאלה לכיוון הים.

כאשר ראיתי על מגרש חולי רכבים רבים עומדים ובניהם משאיות וקראוונים, שמתרבים בשנים האחרונות על החופים, הבנתי כי יש כאן סיבה לעצור.


חוף הדייגים של חדרה מזכיר במקצת את זה שנמצא בג'יסר א זרקא הצפונית. רק ששם מדובר במפרץ טבעי יפהפה, ופה קצת פחות, ועדיין סירות הדייגים, המתנדנדות אל מול הים השוצף היו מראה מרנין ומיוחד.

כאן, על המצוק הכורכר הרוח והים חצבו צורות סוריאליסטיות יפהפיות.



חזרנו לרכב רק על מנת להמשיך עוד מספר דקות נסיעה אל פארק נחל חדרה.

"...

בשתי גדותיו של שפך נחל חדרה מצוי פארק יפהפה בו מדשאות, פינות ישיבה, מתקני משחקים וכושר וחורשת אקליפטוסים. שדרת דקלים מוליכה אל מדרגות היורדות אל המזח ואל מסלול הליכה עד חוף הים. ניתן לחצות את הנחל על גשר המיתרים המחבר בין שתי גדותיו. מידי שנה בתחילת החורף מגיעים לשפך הנחל כרישים המהווים תופעה ייחודית. בנוסף ניתן לראות להקות של קורמורנים שמגיעים מאזור הים השחור..."

פארק נחל חדרה

מספר מבלים נכנסו למים לצנן את עצמם מחום היום, ואנחנו הסתפקנו בצעידה על גדת הנחל עד נקודת המפגש עם הים.

למקום יש פוטנציאל ענק לבילוי נעים, אך כאמור היום פחות נעים להיות סתם כך בחוץ.

על מנת להעניק לטיול גם אופי יותר מענג המלצתי לאורחיי שניסע עכשיו אל עין אביאל.




גיליתי את המקום בשנה שעברה ואני בטוח כי אף הם יהנו ממנו.

כאשר התחבורה נוחה הדרך נעימה, הסנטה פה מאוד נעים ונוח בנסיעות שכאלה,

כאשר הרכב מלא נוסעים ייהנו נוסעיו לגלות כי לא יחסרו להם נקודות טעינה לכל מכשיר שיביאו, שכן הסנטה פה מאובזר ב- (שימו לב לרשימה )

חמישה חיבורי  USB,

נקודת הטענה אלחוטית,

שני שקעים של  12 וולט,

ואפילו שקע חשמל ביתי 220 וולט.

(ציון 10 במדד דר' וולט).

בשורה השלישית יכולים לשבת אפילו מבוגרים, אבל לא לאורך זמן. לילדים מן הסתם יהיה קל יותר.

כאשר השורה הזאת מקופלת, לסנטה פה יש תא מטען גדול מאוד שיכול להכיל כמעט כל ציוד לכל טיול משפחתי.

לעין אביאל מגיעים אנשים רבים, אבל ערוץ המים הקרירים מאפשר לכל אחד למצוא את פינת החמד שלו. יש מי שמביא שולחנות ויושב בתוך המים עצמם (במקומות שה אפשרי) ויש מי שמסתפק בצעידה בתוך הסבך הירוק.


על מנת לעשות את הדרך מעניינת יותר, את הדרך חזרה למרכז אני מעדיף לעשות דרך נסיעה על דרך עפר על גדת נחל תנינים היבש בעונה הזאת של השנה, לכיוון מזרח.

נסעתי כאן בחורף האחרון כשהדרך הייתה בוצית, ורציתי לראות את התנהגות הסנטה פה בדרך הזאת שיש בה מהמורות ובורות קטנים.

זו שישבה מאחור החזיקה חזק לא התלוננה, משמע הסנטה פה יכול להוביל את נוסעיו גם בדרכים לא סלולות, ללא מאמץ או תלונות.

 


מיכל הסולר הענק מאפשר טווח ארוך בין תדלוקים, ונסיעות מתונות יצליחו מן הסתם להוציא יותר מ- 11.4 ק"מ לליטר שאני השגתי.

אם יש משהו שהסטנה פה מציג הרי שזו הרב תכליתיות שיש בו.

ימי טיול שכאלו שהקיפו 431 ק"מ של דרכים שונות הבהירו ללא כל ספק כי הסנטה פה המשובח הזה נכון לכל משימה, ולכל דרך.

אם לי היה כיף גדול ביומיים כאלו מי שירכוש אותו ייהנה מן הסתם הרבה יותר.

 




ירון הולנדר (שירה, גל ושולומית).

יולי 2021.

יודאיי סנטה פה, רמת גימור ELITE.

מנוע טורבו דיזל בנפח 2.2 ליטר.

הספק 202 כ"ס.

מומנט 45 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:11.4 ק"מ\ ל'.

מחיר: 304,619 ש"ח

 


 






הר הזיתים.

כנסיית קבר מרים.

כנסיית כל העמים  גת שמנים.

מצפה ירבעם.

מתחם Dcity.

 

שמורת חוף גדור.

תל גדור.

חוף הדייגים חדרה.

פארק נחל חדרה.

עין אביאל.

נחל תנינים.