Your life is honey , honey

10.7.2024

בערב התקשר רוהמ.

תראה הוא אמר בקול בריטון עמוק ששביביי שער סגול בצבצו, אנחנו במצוקה אמיתית.

יש לנו בעיה עם הפיצוח הגרעיני,

אנחנו לפני גמר היורו, אתה יודע, והעם בלחץ נורא כי "המפעל" שלנו בעפולה בצרות, ובמחסור בגלל כל מיני ענייני חרם בינלאומי, וזה פוגע בי בסקרים.

מאד פוגע, הדגיש.

מפעל בעפולה? שאלתי, הרי כולם יודעים ש...

שששש.. היסה אותי רוהמ, יש דברים שאויבנו לא יודעים, ועדיף שכך.

הקיצר, תיסע למען המולדת? שאל.

הייתי משאיל לך בכיף את כנף ציון, אבל הגיברת לא אישרה, הוסיף בנימת התנצלות, היא לא רוצה שישנו במיטה שלה, וישתמשו בפן המלכותי, הדגיש.

טוב, נו, אם אתה מציג את זה ככה, אמרתי, כבר עשיתי הרבה יותר בשביל הרבה פחות.

יופי, אמר רוהמ.

שליח יביא לך למלון חבילה גדולה של מלח, עבור השחורים.

אם תיתפס חלילה במכס, נכחיש כל קשר, כמובן, והודעה זו תשמיד את עצמה תוך 10 שניות.

רגע, שאלתי אותו, אנחנו באמת חוזרים חמישים שנה לאחור?

בהצלחה אמר ללא תשובה, והטלפון שלי קיבל וירוס שפירמט את נשמתו בזמן שהבטיח.

יצאתי להציל את האומה.

מלח לשחורים הוא אמר.

פליי דובאיי זה סוג של לואו קוסט.

על הצג יש שפע תצוגות לבחירה, סרטים, משחקים שמע ועוד.

אך הכול נעול ופתיחתה תמורת תשלום.

המזגן המשובח בחינם.

שעה לטיסה מישראל, ואנחנו כבר מעל מדבר ערב. חושך בחוץ, ובמטוס יש ריח תבשילים.

נראה איזו הפתעה הכין השף.

הבחירה בין עוף בולונז לבין צמחוני מבוסס טופו.

אכן התלבטות קשה.

הלכתי על הבולוז שהגיע על מצע פסטה, והיה טעים.

אבל, מנה קטנה יחסית שהכילה רק את הקערה הקטנה הזאת.

יחד עם המנה הגיע מיכל קטנטן של 100 מ"ל מים.

וזהו.

הציון לטעם 8, המכלול (עאלק) 5.

אקווה כי טיסת ההמשך תהיה טובה יותר בהיצע הקולינרי.

דובאיי מקבלת את פנינו בחום.

תרתי משמע.

38 מעלות מספר לי הטלפון, ואין אפילו שמש בשמים.

חום מדברי יבש. במבט מלמעלה הנסיכות מוארת מאד ותוססת בתנועה רבה.

בין שתי נקודות עובר קו אחד אבל אם זה קו עם קונקשיין הקו יתחלק לשניים עם ארבע נקודות, וכך לאחר ארבע שעות טיסה קיבלתי קלף "עצור" לשלוש שעות בטרם אמשיך עוד שמונה וחצי שעות באוויר, כשאתחיל מסע מדובאי, נחלוף מעל אירן (בקטנה), פקיסטן, הודו, בנגלדש, וסין, ואקווה שהטיסה תהיה חלומית.

חייב לומר משהו על שדה התעופה של דובאי.

ראשית הוא עצום, מפואר ותוסס.

פנים מכל הצבעים, העמים והתרבויות חולפים כאן כמו שהיה עבורנו שדה התעופה של איסטנבול. נקודת מוצא מזרחה, מערבה דרומה וצפונה.

שער לעולם.

וככזה הוא חייב לפעול 24/7.

אבל... מחירי המזון במסעדות המהירות, ואף בדוכנים, מרקיעי שחקים במושגים ישראליים, ולא נראה שלמישהו זה מזיז.

(שנשלח הנה את מעיין פרתי שתזעום מהשטח?)

בקבוק קטן של קולה 20 ש"ח, ארוחת בורגרים בפייב גייז נושקת למאה שקלים.

ההתחרפנתם או מה?

מזל שיש מקדונלד'ס בקצה המסדרון הארוך.

והפעם אני בא לשבח את הרשת.

הדוכן הגדול משרת אלפי אנשים ביום בטיקטוק מהיר להדהים.

מרגע הזמנה עד קבלת המזון חיכיתי כחמש דקות.

וההצלחה, בורגר בקר עם פטריות ובצל מטוגן.

וואו, כמה שזה טעים.

42 שקלים, מחיר דומה למה שעולה בישראל, אבל טעים פי כמה.

כמו בכל רשת מקומית של מקדונלד'ס יש כאן פריטים עם אוריינטציה מקומית, וצריך יותר מדילוג במקום כדי להתרשם מהמבחר.

וואלה, מקדונלד'ס.

מדרגות לגן עדן-למחלקה הראשונה

המטוס לטייוואן הוא הגדול מסוגו שטס בשמים.

אירבס 380-800.

יכולת ההכלה שלו נעה בין 400 ל- 800 נוסעים, בשתי קומות.

זהו מטוס ליוויתן רחב ועצום מידות, ועל כן השער נפתח מוקדם על מנת לאפשר לאנשים להתקדם לאולם הבא בלי לחץ.

אולם ההמתנה נמצא מתחת לשער, ומכיל מאות מושבים, כיאה ובהתאם למטוס, כנראה.

אגב, בשדה עצמו חונים המוני מטוסי אירבס כאלו של חברת אמירטס.

המטוס מאובזר בכל מה שצריך. מסך גדול, תפריט עשיר, רווח גדול בין המושבים, ואפילו צוות הדיילות נאות יותר ואדיבות הרבה יותר (טוב, נו, הן לא המריאו מתל אביב עם חצי מטוס שבדרך לתאילנד), בקיצור, כל מה שלא היה בטיסה עם פליי דובאיי.

לפני ההמראה הצוות עובר ומעניק תשורות קטנות לנוסעים, לילדים ודיילת עוברת ומצלמת בפולורואיד את הילדים המוכנים לשתף פעולה.

גימיק חביב שיביא להם עוד לקוחות שיעריכו זאת מן הסתם.

בשבע בבוקר עברו הדיילות וחילקו ארוחת בוקר.

מגש עם אוכל. כמו שצריך.

חביתה עם שתי נקניקיות על מצע מחית תרד, ועם פיטריות ברוטב עגבניות בצד. היה טעים.

כמו כן יוגורט עם מחית שזיפים. טעים.

סלט פירות טריים, חטיף אנרגיה, ולשתיה בחרתי במיץ תפוחים טבעי.

הכל סבבה.

הסכו"ם יש לציין, היה מברזל, רב פעמי.

ציון ארוחה 9.

מכאן המטוס מתעטף בשמיכה ושקט מושלך בחלל.

ישנתי מהודו ועד כוש, בערך.

שינה עמוקה וטובה, והתעוררתי לארוחה השנייה המוגשת שעתיים וחצי לפני הנחיתה.

כאן ניתן היה לבחור בין בשר עם פירה תפ"א או למשהו לא ברור עם אורז.

היות ובאתי להרפתקה הלכתי על הלא ברור שהתגלה כביּיבי שרימפס ברוטב עגבניות, שהיה (איך לא) טעים מאד.

בצד הוגש סלט גרגרי חומוס קר שלא התחברתי אליו, ולקינוח מיני פחזניות ברוטב שוקולדי שהיו טעימים מאד.

בנוסף נחו במגש צמד ביסקוויטים מלוחים, לחמניה, גוש גבינ"צ, שוקולד ומיקס פירות יבשים.

יחד עם הארוחה הגיעה בירה טייגר זכורה לטוב.

ציון ארוחה 9.

מטוס האירבס לא רק שהוא גדול באופן אקסטרימי ועם הרבה תאי שירותים (כמתחייב מכמות הנוסעים), הוא גם טס בשקט (יחסי), המיזוג מצוין, וכיסי אוויר, כשהיו כאלו, לא הורגשו למעט רעידות קלות.

אכן פלא הנדסי.

המשכתי לנקר עם איימי ויינהאוס באוזניות, ובין נים לנם שמעתי את הטייס מכריז כי בנמל היעד שורר מזג אוויר עם 34 מעלות.

השמש זורחת מחוץ לחלונות המטוס, מה יכול להיות גרוע?

חמסה חמסה שלא אפתח פה...

צילום ממצלמה חיצונית בזנב המטוס.

תהליך הכניסה לאי הזה ארוך, הרבה יותר מהגלות אם כבר משווים משהו למשהו.

התור של הנכנסים ארוך מאד וזז לאט, למרות שיש המון דלפקים.

מסתבר שהייתי צריך למלא איזה טופס לויזה, וזה שמילאתי בטלפון לא שינה את העובדה.

סיימנו עם זה, והזמנתי נהג באובר.

עוד פיסת אפליקציה שאם לא משתמשים בה תדיר היא יכולה לחרפן אותך.

בסוף גם זה הסתדר.

עד שכבר יצאתי לכיוון העיר ירדו דמדומים, והחשיכה מתקרבת.

הנהגת שלי שמרה על דממת אלחוט כל הנסיעה, איפה שאלות כמו מה אתה אומר על ביבי, איך נצא מזה ואיפה היית בצבא? נאדה.

הכל בדיסקרטיות.

לא אתן לה כוכבית על היעילות.

בינתיים, האנשים שבאתי איתם במגע מדברים בלחישה (מה עוד שרובם עדיין עם מסכות), ומוציאים שם רע לצעקנות הסינית הנודעת.

המלון מתגלה כיצירה ברוח רטרו.

מאד מיוחד ושונה מכל מלון בו שהייתי איי פעם.

המסדרונות גבוהים ובנויים בטון תעשייתי חשוף.

בפינות שונות במלון מפוזרים אביזרים של פעם. החדר מאובזר במינימליזם אבל לא צפוף. מתאים למטרה.

יצאתי לחפש לאהובתי מוצרים מיותרים בחנות של רשת אהובה, ולאחר סימון וי הכרחי הזמנתי מאובר מונית שתקפיץ אותי אל שוק הלילה (אחד משניים), כי לישון אספיק כנראה רק בקבר.

שוק הלילה מתגלה כרצף כמעט אינסופי של דוכני אוכל מכל מיני סוגים.

אוכל רחוב אסיאתי במשמעות הכי אותנטית.

ריחות מטריפים מכל עבר, והעין קולטת שמאד נקי, כי אין פחים במרחב הציבורי, ומאד תוסס אבל לא מרעיש.

היות ורציתי לטרוף הכל, אבל התאפקתי, פתחתי בבדיקת כדורי תפ"א מטוגנים, שהתגלו כסוג של צ'יפס אוורירי, עדין וטעים.

עברתי למנת דים סם עם חזיר, שהייתה טעימה ברמות על, ומחירה עשרה שקלים, ריעננתי עצמי בכוס מיץ גויאבה ענקית, ולאחר שמיציתי צעדתי כשני ק"מ למלון ללינת לילה.

רמזור, כל העיר ככה. שורות של קטנועים

12.7.2024

קמתי בשמונה ויצאתי לחפש ארוחת בוקר בסניף סבן אילבן מתחת למלון.

בחרתי בוריטו עם נקניקיות, סלט טרי, משולש סושי זכור לטוב מיפן, ומיץ פרי.

כל זה בעלות של 18 ₪. סביר מאד.

מזג אוויר חמים אבל לא נורא לח כפי שהופחדתי לחשוב.

(לחות 57%, באמת לא נורא)

מכאן אצא לחפש אטרקציות.

ראשית אמיר קצת כסף בבנק בשביל הנוחות.

החוויה הבנקאית צריכה להרשם בתור מיותרת כי הבנות החביבות (באמת) עובדות כל כך לאט שמי שזמנו בידו שימיר כספים בש.ת ויחסוך זמן.

בטאייפה אגב אין חלפני כספים אלא רק בנקים רישמיים.

עברתי לתחב"צ. נסיעה באוטובוס אל כיכר ציאג קאיי צק, אבי האומה.

הנסיעה למרחק 4 תחנות, והיות ואין לי כרטיס נטען משלמים במטבעות בקופה ליד הנהג, אין לי כרטיס נטען והעלות לא ברורה לי. שמתי 30 דולרים שנראה לי שזה כפול ממחיר הנסיעה. שיהיה.

לפחות האוטובוס ממוזג ונעים לנסיעה.

שאלתי את הבינה המלאכותית למידע על היעד שלי ולהלן התשובה.

אנדרטת צ'יאנג קאי שק (Chiang Kai-shek Memorial Hall) היא אחד האתרים ההיסטוריים המרכזיים בטאיפיי, טאיוואן. האנדרטה מוקדשת לזכרו של צ'יאנג קאי שק, מנהיג הרפובליקה של סין ונשיא טאיוואן. הנה כמה פרטים חשובים על האנדרטה:

1. האנדרטה ממוקמת במרכז טאיפיי, בפארק ציבורי גדול בשם Liberty Square.

2. המבנה המרכזי הוא בניין לבן גדול עם גג כחול, שנבנה בסגנון סיני מסורתי. הוא מוקף בגנים, אגם מלאכותי ופרגולות.

3. בתוך האנדרטה נמצאת פסל גדול של צ'יאנג קאי שק, וסביבה מוצגים פריטים היסטוריים ותערוכות המתארות את חייו ופועלו של המנהיג.

אני וצ'אנג

טקס חילופי משמר כל שעה במקום, שהוא אטרקציה פופולרית בקרב תיירים.

אחרי שהתרשמתי מהמונומנט הגדול והמקומי דילגתי ברכבת התחתית אל מגדל טאייפה 101, שהוא השני בגובהו בעולם.

התצפית נמצאת בקומה 89 והיא מהיפות בהן ביקרתי, וגם הנוף הניבט ממעל שווה.

ההגעה למצפור עוברת בתוך קניון מפואר של מותגי העל באופנה, לא שזה משהו שיגרום לי לבזבז שנייה יקרה אפילו.

ירדתי שוב את המטרו בדרך למקדש לונגשאן.

וכך כתבה לי בינה'לה:

"מקדש לונגשאן, אחד מהאתרים ההיסטוריים והדתיים החשובים ביותר בטאיפיי, הוקם בשנת 1738 על ידי מתיישבים ממחוז פוג'יין בסין. המקדש מוקדש לאלת הרחמים גואניין, אך הוא כולל גם אלים אחרים מהפנתאון הבודהיסטי, הדאואיסטי והפולקלורי הסיני.

המקדש מציג אדריכלות סינית מסורתית מרשימה, עם גגות מקושטים, פסלים מפורטים וקישוטים אמנותיים רבים. לאורך השנים עבר המקדש שיפוצים ושחזור בעקבות נזקים ממלחמות, רעידות אדמה ושריפות, אך שמר על קסמו ויופיו.

המקדש הוא מקום פעיל של פולחן ומרכז תרבותי, ואפשר לראות בו מאמינים שמגיעים להתפלל ולהבעיר קטורת. בנוסף, המקדש מארח אירועים ופסטיבלים דתיים חשובים לאורך השנה. הוא ממוקם ברובע מאנהואה, קרוב לשוק הלילה חואשי, מה שהופך אותו לאטרקציה מרכזית למבקרים בעיר."

מקדש יפה, עם המון מבקרים שמבצעים פעילות דתית הבאה לידי ביטוי במתן מנחות, כריעה, הטלת כפיסי עץ כנראה מתוך בקשה כלשהי.

לאחר שסיכמתי עם האלים המקומיים שיארגנו במחילה מכבודם את העולם טוב יותר התחלתי לצעוד בחזרה למלון, על מנת למלא את חלקי בעיסקה.

היות ולקחתי מרווח זמנים רחב, כשעברתי ליד מסעדונת מקומית (מטבח זעיר וכמה שולחנות עם מזגן), החלטתי לקחת הימור קטן, מה כבר יכול להיות.

בחרתי מרק עם דמפלינגס מאודים וירקות.

הגיעה קערה ענקית, גדושה ירקות ושורשים לא מוכרים, ובתוכה צפו המון כופתאות מאודות ממולאות במשהו.

הטמפרטורה של המרק הייתה כזו של השמש, כאילו, לא מספיק חם בחוץ אני גם צריך לשרוף את הלשון בדרך?

היה טעים בטירוף וסגר לי את פינת ארוחת הצהריים, העלות כרגיל מפתיעה, כ- 17 שקלים.

"מלח לשחורים" הסיבה לנסיעה הזו.

חזרתי למלון בהליכה בדיוק כאשר הגיע השליח (מלח לשחורים, זוכרים?), ולאחר כל המנהלות יצאתי שוב בהליכה למרחק של כשני ק"מ, לחנות מסויימת, ולאחר תום המשימה, חזרתי באותה דרך על מנת שאספיק להתקלח ולהחליף בגדים לפני הטיסה.

בשעה שבע וחצי התייצבתי ברחוב ההביל להמתין למונית האובר שתיקח אותי לשדת"פ.

מעריצות שהתעקשו על צילום משותף. זה שהרחוב רותח לא מפריע להן לצעוד יחפות

הדרך עברה ביעף וללא עומסים, ובש"ת הייתי צריך לסדר ניירת ואדמניסטרציה, ולאחר שהכל הסתדר עברתי לצ'ק אין שהיה ארוך נורא ונדרשו כארבעים דקות להתקדם הלאה.

אחרי כשעה וחצי בשדה הגעתי אל הנחלה בשער הממריאים.

יאללה קפטיין עבדאללה, תן בגז.

הנתיב הפעם יוצא מטייוואן,בגבול וויאטנם נחתוך לסין, נחלוף שוב מעל בנגלדש, נפאל, הודו, לפני פקיסטן נצא מעל הים ונעקוף את אירן עד דובאיי.

היום נרדוף אחרי הלילה עד נחיתה בבוקר בנתב"ג.

שעה וחצי באוויר והדיילות מציעות ארוחת ערב.

הפעם הבחירה בין בקר ואורז או עוף ותפ"א.

בחרתי בעוף שהגיע עם ירקות ומוקרם ברוטב פיטריות, וקוביות תפ"א, בצד הוגש סלט קוסקוס קר שהיה בסדר גמור למרות שאני לא בעדו בד"כ, אבל טיסות הן כר ניסוי למאכלים ביזאריים, לא?

באגף הקינוחים הוגשה עוגת גבינה עם רוטב תות, קובית שוקולד, וחטיף אגוזים.

את כל הטוב הזה שטפתי עם הייניקן בציר 2024.

גם ארוחה זו זוכה בתשעה כוכבי הגורו להנאות החיים.

היה לי טעים.

כאשר כתבתי על יחס הדיילים אתמול, הופתעתי כאשר אחד הדיילים פנה אלי היום ושאל אם לא טסתי במקרה אתמול.

ככה זה כאשר אתה סלב ברמה הבינלאומית. מכירים אותך.

במקרה זה המציאות יותר פשוטה. הווייפיי לא התחבר לטלפון שלי אתמול והוא ניסה לעזור במשך דקות ארוכות.

גם היום אין חיבור ומה שהוא הסביר לי שהעובדה שאנחנו טסים מעל סין משבשת כנראה את כל האינטרנט. נגיד.

במקום אינטרנט אשלים קצת שעות שינה.

היכן שהוא מעל הודו נגמרה לי השינה. המטוס כולו אפוף חורפים ואני צלול כאילו יש לי מבחן ברגרסיה ליניארית השם יקום דמה.

מה זה??

שעתיים לנחיתה, למרות החשיכה בחוץ (בסביבות 3.30 זמן מקומי) מוגשת ארוחת בוקר.

שוב יש בחירה בין שתי מנות. האחת ביצה מקושקשת והשניה משהו עם אורז.

הלכתי על הבנאלי המקושקש.

הביצה הגיעה עם חתיכות תפ"א וקציצת בשר כלשהו, בנוסף חטיף אנרגיה, קרואסון, ריבה, יוגורט עם מחית פרי, וסלט פירות טריים.

אין מקום לתלונות.

רמת המזון והשירות באמירטס בהחלט תסייע לי בעתיד לבחור בהם במידת האפשר.

שלש שעות חלפו ביעף בקונקשן, ושוב הגיע עת לטוס.

המטוס הפעם מלא בחלקו ויש הרבה מושבים פנויים.

אם בדרך הלוך היה שדרוג משמעותי מהטיסה לדובאיי, וממנה, הרי שבדרך חזרה התהליך הפוך. מגבוה לנמוך.

עדות מוחשית היא ארוחת הבוקר (הנוספת).

שוב בחרתי בחביתה עם שתי קציצות תפ"א, ופיטריות מקופסה ברוטב עגבניות.

אכיל, אבל לא בתחרות עם אמירטס.

יאללה שיגמר כבר.

הצלחתי לגנוב הפעם כמה שעות שינה קטועות, וכחצי שעה לפני הנחיתה חזרתי לצלילות מתבקשת.

תובנות טאיייוואן

השלטים, המוצרים בשווקים, כתובים סינית, לרובם יהיה גם כיתוב אנגלי.

מרבית האנשים דוברי אנגלית, אדיבים ומסבירי פנים.

אין פחי אשפה ברחוב, העיר נקיה. אין גראפיטי מכוער.

תחבורה ציבורית נוחה וממוזגת.

זולה מאד.

אסימון לנסיעה חד פעמית במטרו

רצוי להמיר בשדה התעופה את מרבית הכסף ולא לבזבז זמן בבנק כי התהליך איטי מידי וחבל על הזמן. בכל מקרה ישנה עמלת גביה מסוימת ואם כבר משלמים, עדיף לסכום גבוה.