מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

AMERICA GRAND TOUR 2023

 

חלק א'.

קיץ אינדיאני  או הסימפוניה האמריקאית התשיעית.

 

שלכת, פסקה הזוגית, אחרי ששבנו מטיול פריחה ביפן, אני רוצה לראות "פריחה סתווית".

תמצא לי כזאת שיש לה צבעים יפים של חום וכתום.

הייתה לי ברירה?

כאילו רק אביב הגיע וכבר חושבים אצלנו קדימה.

שמתי יד על הגלובוס הווירטואלי, וסובבתי.

מה שיצא אצא מרוצה, מלמלתי מנטרה ילדותית.

השמועות אומרות כי בצפון מזרח אמריקה הצפונית התופעה הזאת מזמינה כל אוחז מצלמה בתקווה לתפוס רגע שלא ישכח, ובאמת כבר מזמן לא ביקרנו ביבשת האהובה עלינו, בה אפשר למצוא תושבים שלא למדו לימודי ליב"ה, ועדיין הם מדברים אנגלית סבירה כמו שפת M.

מצאנו דיל משתלם במיוחד בימים בהם הדולר עוד רקד במקצב הוינטאג', וחיכינו עד שיעלה שחר אשמורת אחרונה, בה נתייצב עם פליטי החג, ונמצא  את דרכנו הארוכה מזרחה.

נתב"ג בשעות אלו נראה כמו בימיו הטובים במגיפת הקורונה, ולרגע עלתה בי מחשבה שמא הוירוס הסיני חזר, אבל לאט לאט התמלאה רחבת הדיוטי באלו הממתינים לשעת יציאה.

ולבסוף, כמו בכל מחזה בה מוצג אקדח במערכה הראשונה, ואתה יודע שמישהו ירה במערכה השלישית, התניע יונסן, הקברניט ההולנדי של KLM, את המנועים, ובטרם זרחה השמש המטוס המריא אלעל.

לא שהייתי בהכרה באותם רגעים, אבל כאשר פקחתי עיניים הסתבר שאנחנו כבר בדרכנו אי שם מעל הים התיכון.

איפה שהוא מעל טורקיה עברו הדיילות וחילקו את ארוחת הטרום בוקר או סוף לילה.

התפריט הציע סוג של טוסט ארוך, יוגורט וסלט פירות טרי, שטפנו את כל הטוב הזה עם קוקה קולה בציר 23, ועם בטן יותר מלאה קיוויתי לתפוס עוד שעות שינה.

אמשטרדם, תחנת ביניים קיבלה אותנו בקרירות אירופאית, אולי רק בגלל היותה  מעבר זמני, בחוץ אפור ולח, ומטוס שלם צריך לרדת ולהגיע לטרמינל באוטובוסים.

הטרמינל ההולנדי היפהפה רחב ידיים, ונדרשת צעידה ארוכה בין השערים, לבסוף התמקמנו בציפייה להמשך.

 

מסיבה לא ברורה, המטוס של חברת דלתא, התעכב על הקרקע בסביבות שעה וחצי עד שלקראת השעה 13:00, המראנו מעל הולנד הזורחת בשמש צהרים.

לאחר כשעת טיסה הוגשה ארוחת הצהריים.

מגש קטן עליו הגיעה מנת פיסות עוף רך ברוטב, עם כדורי ניוקי שהיה טעים מאד, בצד סלט תירס קר בלתי ניתן לאכילה, וקינוח שוקולד טעים ואוורירי.

בירה מילר לייט הורידה את העונג לקיבה, עכשיו אפשר לחזור לנמנם.

שעה לנחיתה, כאשר אנחנו מעל קנדה, הוגשה ארוחת ערבית קלה שהורכבה מספרינג-רול עוף אסיאתי טעים ופיקנטי, ומוס שוקולד בשני טעמים, אוורירי ומעולה.

הפעם ליווינו את המעדנים עם יין אדום וקולה מבציר 23 הידוע באיכותו.

זו שבחרה במאפה צימחוני עם תרד וגבינת פטה דיווחה שהיה מאד טעים, כהגדרתה.

למרות השמש שליוותה אותנו כל הטיסה, בוסטון מתגלה לנגד עינינו אפופת ערפילים, ורטובה מגשם קל.

ככה מקבלים אורחים, אמריקה?? ככה??

אם לא ישתפר פה עד מחר אני אשקול דילוג למקסיקו, השכנה החמה, אז דיר באלק.

 

בכניסה להגירה, תור ארוך כאורך הגלות של אלו הרוצים לגלות את אמריקה.

מרגע זה ואילך קרתה לנו שרשרת אירועים שכל אחד מהם יכול לערער ולשבש טיול שלם.

 

לאחר שאספנו את הרכב שהזמנו נסענו לדירת האירביאנדבי שמרוחקת למזלנו כחצי שעה מנמל התעופה, ולאחר שהתמקמנו בדירה המרווחת והנאה, קיבלתי הודעה מוזרה ממישהו שטען שכנראה לקחתי את המזוודה שלו.

אינסטינקט ראשוני היה לומר לו שהוא טעה, ומאיפה בכלל יש לו את המספר שלי (טראומה של מי שנעקץ), אבל מבט מהיר על המזוודות שלנו הוכיח כי אכן לקחתי מזוודה זהה לחלוטין לשלי.

אין ברירה, למרות הגשם והעייפות חוזרים לשדה, ולאחר שסודר העניין היינו צריכים לאסוף את עומרי שהגיע מניו יורק באוטובוס, אך אויה, הטלפון שלו שבק חיים, ואין דרך לתקשר איתו בזמן אמת, ולבסוף כשכל הדברים הסתדרו, אספנו בדרכנו פיצה גדולה לצימר, כי כשיורד גשם כל הזמן והעייפות גדולה אי אפשר להתחיל לחפש מסעדות.

שיהיה פיצה חמה, וזהו.

הדומינו'ס "שלנו" יותר טובה.

וכך הסתיימה יממה ארוכה שנמשכה הרבה יותר מ-24 שעות.

מחר החזאי הבטיח שמש.

 

19.9.2023

הג'ט-לג עשה בנו שמות, וכך אנו המבוגרים התעוררנו טרום זריחה פחות או יותר.

הגשם פסק, והתחזית מבטיחה שלושה ימי שמש. אינשאללה.

 

כפי שנהגנו בעבר, בטיול הגדול בהוואיי, הנשים שהתעוררו מוקדם ארגנו ארוחת בוקר לטובת הנוער שהמשיך לחרופ עד שהערנו אותם בצעקות.

 

יום ארוך לפנינו.

לאחר הארוחה ווידאנו שהשמש מונחת במקומה, והשמים נקיים מעננים, ויצאנו לעיר.

החניון הזול הראשון (28 דולר עד 10 שעות (וזה נחשב זול!!), התגלה כמלא עד הפקק, ובחניון סמוך העלות כבר עלתה ל-32 דולר, אבל כשאין ברירה, אז אין ברירה, וזה המחיר.

העיר בוסטון מתגלה כעיר נמוכה במושגים אמריקאים, נקייה מאד (אולי בעזרת גשמי הזעף של אתמול), ללא קשקושי גרפיטי מכוערים, וללא הומלסים בולטים.

חדשנית מחד, ושומרת על ההיסטוריה שלה מאידך.

פתחנו בביקור בפארק קומון בחלקו הדרומי.

סנאים אפורים חסרי בושה מתרוצצים סביב, והאווירה נעימה ושלווה.

יצאנו בעקבות שביל החירות העובר בין אתריה ההיסטוריים של העיר, ומדבר יותר לאמריקאים מאשר לתיירים בני חלוף.

בדרכנו חלפנו על פני רובע איטליה הקטנה הצבעוני ומלא מסעדות וחנויות מזון ששלחו לרחוב ריחות מגרים, ובמרכזו כנסיית old north church שיש גן יפהפה בצידה.

עברנו ליד פסלו של פאול רוויר שיש לו חשיבות היסטורית,

התעכבנו בשוק האוכל מגיר הריר, פאניול הול (faneuil hall), ובבית הקברות העתיק (מ-1660), בו קבורים עוד כמה מאלו שקברם מעוטר בדגלון, המהווה אות וסימן לחשיבות הנקבר.

משם משך אותנו המדריך אל רחוב אקרון, שהוא סמטה פרטית ומקסימה, שאינה סלולה, אלא מרובדת באבנים כפי שהייתה לפני מאות שנים.

חזרנו אל פארק קומון, אל חלקו הצפוני, היפה והמטופח הרבה יותר.

משום מה שמו שונה, והוא נקרא הפארק הציבורי.

בדרכנו החוצה מהעיר התעכבנו קלות בסניף של דולר טרי, על מנת לאושש את הזוגית, ולהאיר את עיניה.

סניף זה נראה עגום מה שהוכיח עצמו בקופה, שלא חצתה את רף 20 הדולרים.

ארוחת ערב במסעדה שנקרתה על הדרך, גרמה לכל הנוכחים ללכת לישון על בטן מלאה.

14.5 ק"מ של צעידות מסר לי שעון היד שלי בטרם התעלף על הכורסה, בצימר כשחזרנו.

אכן, לא הרבה ולא קל.

מה הקטע שלהם עם פרות?

 

20.9.2023

בוקר חמים ונעים, לאחר קניות בסופר, וארוחת בוקר חגיגית יצאנו לביקור באוניברסיטת הרווארד.

סביבת הקמפוס הישן מרהיבה.

הבתים החומים הישנים טובלים בתוך סביבת עצים ירוקה של עצים ומדשאות ומעבירה אווירה נינוחה להעשרה אינטלקטואלית בתנאים הטובים ביותר.

אוניברסיטה זו הנמנית על הטופ שאמריקה מציעה, ולא בכדי.

אנו משוטטים בין הבניינים השונים שיש בהם הוד והדר.

יצאנו מהאוניברסיטה ונסענו על גדת הנהר שיש לו טיילת מרהיבה המשתלבת באופן מושלם עם השמים הכחולים והשמש הזורחת, רק כדאי לזכור שיש כאן ימים ארוכים של שלג וקור, שהופכים את השהות כאן לפחות נעימה.

הגענו לבית עלמין חינני במיוחד שתוכנן על ידי אדריכל, ובו אגם קטן ומגדל תצפית גבוה שמשקיף על כל הסביבה ומוקדש לג'ורג' וושינגטון.

הגענו אליו במקרה וממש לא הצטערנו.

על גג מגדל התצפית ישב אמריקאי חביב בשם דן, שתפס איתנו שיחה ארוכה, והסברים על הסביבה, וההיסטוריה הבלתי נמנעת.

גן העלמין הזה כולו גן פורח של עצים ופרחים, ושבילים המקנים לו יופי מיוחד, והלוואי וכל בתי הקברות היו לומדים כיצד להפוך כורח חיים למקום המנציח את חדוות החיים.

 

דילגנו בדרכנו אל אתר תיירות היסטורי שנקרא בית לונפלואו,  שהיה בית המפקדה של וושינגטון במלחמת העצמאות.

לא ניתן להיכנס אל הבית הרחב, אבל בהחלט אפשר להסתובב בחצר ובגן הבית המטופח.

משם נסענו אל מרכז העיר לביקור חטוף בבניין  הספרייה העירונית של בוסטון, וכנסיית טריניטי.

הספרייה שוכנת בבניין מהודר, ומשמש סטודנטים, ילדים, וכל מי שנזקק לשירותי ספריה מתקדמת.

יצאנו ועברנו ליד בייקרי משובח בשם levain, שם ישבנו על קפה ומאפה.

ליד הרכב החונה עומדת כנסיית טריניטי הישנה שיש לה בניין מיוחד.

לא נכנסנו אלא הסתפקנו בצילומי חוץ בלבד.

היות ואתמול פקששנו בדקות  את אוניות הקרב קונסטיטיושן, חזרנו היום, חנינו ברחוב סמוך ובאנו לראות את האונייה הישנה ביותר שעדיין נושאת בתואר "בשירות פעיל", למרות היותה ענתיקה של הענתיקה.

סמוך למעגן הקונסטיטיושן נמצאת טיילת הנמל  הכיפית והיפה של בוסטון, ולעת ערבים חמימה המקום מדהים ביותר ומשקיף על קו הרקיע של העיר.

נסענו לאזור הדירה המארחת, ושם, ליד הסופר בו ערכנו את קניות הבוקר מצאנו מסעדת בופה אסיאתי, בה כל סועד מצא את שאהבה נפשו.

(חוץ מכאלו שהיו "חייבים", לטעום הכול!!)

עייפים חזרנו ללילה אחרון בצימר, ומחר נצא לקייפ קוד.

בוסטון גרמה לנו להתאהב ביופייה המיוחד, בבתי החום- אדמה הרבים שלה, באיזון העדין בין שמירה על הישן לחיי החדשנות והקידמה, בניקיונה ובאיכות חיי תושביה.

הלוואי כל עיר ככה.

 

21.9.2023

השכמה רגועה, מוקדמת מהרגיל (השפעות האור והטיסות), ולאחר ארוחת בוקר וארגון יצאנו לדרך.

יש לציין כי למרות אזהרות הפקיד שהשכיר לנו את הרכב, בארגון נכון ונבון, כל המזוודות נכנסות בול לחלל המרווח של ההונדה, שעימנו.

חמישה נוסעים, חמש מזוודות גדולות, כמה טרולי ועוד ציוד

הכבישים עמוסים בתנועה זורמת, והחל מכניסה לאזור קייפ קוד הצמחייה מקיפה מכל עבר.

עצרנו באתר של אגם מלח, שהתברר כמפרץ ביצתי. המון צדפות ריקות נשטפו אל החוף, והאתר עצמו מאפשר גם מסלולי צעידה.

התקדמנו לעבר פרובינסטאון, עיירה ציורית וצבעונית על קו המים.

יש כאן מפרץ קסום וחול לבן. ספינות לצפייה בלווייתנים יוצאות מכאן במחיר לא זול (כ 70 דולר לאדם), ובכלל יש תחושה קלה של מקום עוקץ תיירים או שזה רק אנחנו שמשתוממים מאמריקה שהפכה ליקרה יותר.

 

דילגנו משם אל nauset lighthouse שזה חוף ומגדלור.

ראשית, ולשם שינוי, חניה חופשית, ומשם ירדנו בשביל אל שפת הים, לא לפני שקראנו אזהרה מפני כרישים הפוקדים את האזור.

זהו חוף ארוך ובתולי, ללא שום בניה או מתקן כלשהו.

בין גלי הקצף שהיכו בחוף החולי בצבצו ראשיהם של כלבי ים.

המגדלור על החוף הוא כזה שמיקומו הועתק כבר 4 פעמים בשל נגיסת הים ביבשה.

400 מטר משם נמצא אתר בשם מגדלורי שלושת האחיות.

בלב מדשאה ניצבים שלושה מבני מגדלור שגם הם הועתקו ממקומם הראשוני.

הרעב שהחל לתת אותותיו, שולח אותנו לחפש ארוחת ערב, ומסעדה איטלקית, דיי בינונית, עם זמר מעצבן, אך במחיר נמוך יחסית, מסדרת אותנו להמשך הערב.

המלון שבחרתי מתגלה גם הוא כבינוני, עם חדרים מרווחים, ובריכה בתוך הלובי, במקום בו מוגשת ארוחת הבוקר.

יש למה לחכות.

 

22.9.2023

היקיצה הטבעית מוקדמת מידי (6:30), וכל שנותר הוא להעביר את הזמן עד שיקיצו כולם ויעברו לחדר האוכל הממוקם כזכור בלובי עם בריכת השחייה.

ארוחת בוקר קונטיננטלית שיש בה בעיקר מאפים ופחמימות, פירות ודגנים.

רעב לא יצאתי מפה.

מה עושים היום?

אנחנו בהתלבטויות.

 

הוחלט להתחיל את היום בשיט לצפייה בליוויתנים.

עלות ההפלגה 75$ לנוער, וקשישים מעל 62 משלמים עשרה דולרים פחות.

שלוש דקות לפני שעה 12:00 התניע קפטן סטובינג את ספינת האהבה ושמנו פנינו אל לב האוקיינוס, פחות או יותר.

הספינה עימה אנו יוצאים ללב האוקיינוס מצוידת במנועי ג'ט ולא באמצעות מדחפים, מה שגורם לספינה להיות יותר שקטה, אבל מרגע שיצאנו אל המפרץ, פתח הקפטיין מבערים, החרטום התרומם, ורוח עזה נשבה.

סיפורי אהבה כנראה לא יקרו בהפלגה הזאת.

אבל, כאשר יצאנו מתחום הקייפ ללב האוקיינוס, הקברניט דומם מנועים, ואז החל מופע הליווייתנים.

שלישייה, בודד וצמד לא התביישו להגיח חרישית מהמים, כשהם פולטים ענן רסיסי מים, וחוזרים למעמקים בהנפת זנב אלגנטית.

ושוב, ושוב, לקול קריאות התפעלות הצופים על הסיפונים.

זה היה מרהיב באיסלנד בשנה שעברה, וזה לא פחות מרגש גם כאן.

צלילות השמים, השמש הזורחת והים השקט מאפשרים  מופע טבע מהפנט.

שעה ארוכה הסתובבה הספינה שלנו רודפת אחר הליווייתנים, עד שהגיע העת לשוב אל היבשה.

בדרך חזור האויר קצת יותר חמים, ואנחנו יושבים בחלל הסגור (ליד שקעי הטענת הטלפון), ומעכלים את החוויה.

 

החלטנו להסתובב ברחבי האי ולחפש חופים נסתרים, אך הגענו רק לדרכים צרות בלב חורש ירוק בו מתגוררים אנשים בשלוות עולם, בין אגם צלול למדשאות מוצלות.

 

בדרכנו התעכבנו במרכז קניות מהזן המנצח, כי אי אפשר הרי בלי קניות, וכאשר הגיע העת מצאנו מסעדה מקסיקנית טעימה שסגרה לכולנו את כל הפינות הריקות בקיבה.

היה יום הכי רגוע ורילקסי שאפשר לבקש.

מחר, צפוי להיות גשום. נתפלל שלא.

 

23.9.2023

כנראה לא התפללנו מספיק, בוקר אפור ומטפטף, מהסוג הלא רצוי מקבל את פנינו.

נאכל קצת, נתארגן קצת, ונצא אל היעד הבא.

מה שבטוח נתנו לעובדיה חממה עוד תמלוגים עבור תפילת מניעת הגשם "אנא בכוח", ואם צריך לתרגם עבור OMG  המקומי, נתרגם עבורו.

PLEASE, YOUR FORCE.

בחיאת אבוקי, תפסיק את המטרד המטפטף.

בחרתי להגיע אל אחוזת ונדרבילט, בניו פורט.

כל הדרך הגשם לא מפסיק, מטריד ומעצבן במידה רבה.

 

רוד איילנד קיבלה אותנו בתשואות יחד עם אתניקס שזימרו בקולי קולות, שגרמו לנהגת להניף זרועות אלעל ולהחצין את מורשתה הבארשבעית במה שלדעתה נקרא זימרה.

מקווה שאלוהים בכבודו ובעצמו לא יפעיל ממטרות שמים כפעולת תגמול.

מה שהוכח בדיעבד, בהחלט כפעולת נקם, שכן הגשם לא פסק לרגע, רק עוצמתו השתנתה תדיר.

 

החלטנו ראשית לדלג אל המוטל שהזמנו, לעשות צ'ק אין, ואז לצאת לתור את הסביבה.

מוטל harbor base inn, התגלה כמוטל מהסוג הנחות, מה שהצדיק את מחירו מן הסתם, אך היות ויעודו להיות מקום לינה בלבד, התמודדנו עם זה בגבורה.

פתחנו כאמור בביקור בביתו הענק והבלתי יאומן של ונדרבילט, איש עשיר מאד, מאלו שבנו את אמריקה, ובנה לו כאן בית אחוזה מרשים, שאומרים כי לא ביקר בו יותר מידי פעמים, אבל ארמון השיש הזה, מרובה החדרים הוא לטעמי בנין מנוכר ולא מעשי למגורי אנשים ממוצעים.

(והיה מי שחלק עלי), מה שכן, הבניין מלא חפצי אמנות, וניכר שהושקעו בו כספים רבים.

דילגנו בגשם שוטף אל טיילת הצוק, ממנה נשקף האוקיינוס הגועש שהשתלב עם האפרוריות והגשם, ומשם היום כבר החל להחשיך, וכרגיל בשעה זו חיפשנו מקום בו אפשר לאכול סעודת ערבית.

ארבעה הסכימו על מסעדה תאילנדית, שהייתה בסדר, אך היות והחמישי רצה מנת פחמימות איטלקית, קפצנו לפיצרייה מומלצת וכולנו השלמנו חוסרים, יחד אתו.

חזרנו למוטל, להעביר את הזמן וללכת לישון, ולצפות ליום נאה יותר בבוקר.

 

24.9.2023

גשמי האתמול לא חדלו ועדיין אפור וגשום, ואחרי לילה במוטל פח, אנחנו יוצאים לחפש משהו ללעוס כארוחת בוקר.

בתוכנית היום, ביקור בבית הכנסת העתיק.

המלצת המדריך לדנקן דונטס התגלתה כחביבה, ומספקת.

בית הכנסת העתיק בניו פורט נחשב היום לעתיק ביותר באמריקה הצפונית, לאחר שזה שהיה לפניו נחרב לפני כמה מאות שנים.

הסיור המודרך והמעמיק סקר את תולדות הישוב היהודי בניו פורט ב-500 השנים האחרונות, ולאחר שסימנו וי על עוד תחנה נחשבת עלינו על הכבישים המהירים לכיוון אקסטר, בה הזמנתי בית ליומיים של יום כיפור.

בית זה, שנבנה ב-1870 ונשמר היטב, נטוע בתוך שכונה ירוקה ושלווה.

התמקמנו, ויצאנו לקניות סופר מתחייבות, וארוחה מפסקת לזו ששומרת.

הבחירה נפלה על מסעדה לבנונית, שהתגלתה כטעימה, עם מנות גדולות יחסית.

חזרנו לבית באור אחרון.

מחר נצא לשוטט בסביבה.

 

 

חלק ב'

מכפרים על החג.

 

25.9.2023

בוקר יום כיפור מתחיל בשלווה יומכיפורית, בשכונה השקטה בה אנחנו נמצאים.

כאילו, התחשבות, או שכל יום כאן הוא יום כיפור.

 

התחלנו את יומנו בזרזיף המעיין.

בגוגל מצאתי spring  כלשהו בשכונה שהצית את דמיוני. בדיעבד זו הייתה שלולית קטנטנה שצינור ברוחב צול הזרים אליה מים.

 

לזה הם קוראים מעיין

דילגנו משם שלוש דקות נסיעה אל Powder house שהינו אתר היסטורי, בעל חשיבות מקומית.

המילה powder משמעה אבקת שריפה.

 

מחסן אבק השריפה

הדרך אל מפלי המפטון עוברת בתוך נוף כפרי שלו וירוק, בתים בודדים על חלקות גדולות.

התנועה בכביש זורמת בהתאם לאווירה הנינוחה.

אפשר בקלות להתמסטל מהנירוונה.

המפלים, גובהם כשלושה מטרים, והם נמצאים בתוך מתחם מגורים פרטי, וזרם המים נשפך הלאה לאגם בצדו השני של הכביש החוצה.

 

המשכנו בגשם שוטף, ונסענו עד העיר concord. Ma

נכנסנו לנקודה הראשונה במסע היומי -

Minute man national park

כאן, במרכז המבקרים עשינו חזרה בזמן ל-1775.

סרט של 25 דקות מספר את ההיסטוריה של תחילת מרד המתיישבים האמריקאים בשלטון הבריטי.

בפארק הזה יש שביל ארוך העובר דרך נקודות משמעותיות בהיסטוריה המקומית.

אנחנו מדלגים בניהן, היכן ששווה לעצור לרגע, עוצרים, והיכן שלא אז לא.

בקונקורד החביבה עצרנו לסיבוב התרשמות, ומשם המשכנו אל north bridge, המקום בו החלה מלחמת העצמאות האמריקאית.

השביל המתחיל במרכז המבקרים ממשיך אל הגשר הקמור העובר מעל נהר פסטורלי.

בדרכנו חזרה לאקסטר עברנו בכבישים צרים ומרהיבים, מחופים בעצים גבוהים, ובניהם בתים נאים בלב מדשאות ירוקות.

היה יום חביב ורגוע.

 

26.9.2023

 

בוקר אפור ונטול גשם מקדם את פנינו, שלא יהיה חמור מזה.

השמש שיצאה בהמשך לכבודנו ליוותה אותנו לאורך כל הדרך, וכאשר סטינו מהכביש המהיר אל כבישים כפריים יפהפיים, הנוף קיבל משנה יופי עם ירוק זרחני של שדות, ועצים בשלל צבעים בין ירוק לחום.

הגענו ל

Bear brook state park

מקום פסטורלי להדהים שבליבו אגם שלו.

 

משם המשכנו באותם כבישים כפריים, שבצידם בתים בודדים בתוך חורש עצים, או מדשאה ענקית לפארק מדינתי נוסף בשם

Pawtuckaway state park.

(מי שיצליח לומר את שם המקום ברצף יזכה בחולצה ותקליט).

שילמנו בכניסה 5 דולר לראש, וירדנו עם הכביש, לתוך שמורה טבעית העוברת בין אגמי ביצות ליערות אדירים.

הכביש מוביל לחוף רחצה מהסוג ששווה למות עבורו.

רצועת חול בהיר במפרץ קסום בו משייטים ברווזים, כשכל הסביבה מוארת באור שמש המפזזת על המים הצלולים והשקטים כמראה.

היינו כנראה בוחרים לשהות כאן עד בוא השלג אלמלא הדרך שדחקה בנו להמשיך.

דילגנו אל האתר הבא במסענו.

חלפנו על פני הפנייה לעיר פורסמות', ניו המפשייר, ובשעת אחר צהרים מוקדמת אנו נכנסים בשערי מדינת מיין.

זוהי כבר המדינה רביעית השבוע.

בחרנו לעצור בעיר הקסומה והצבעונית Ogunquit, ובה התהלכנו עד לירידה אל חוף האוקיינוס, שבשעה זו של היום נסוג והותיר אחריו רצועה ארוכה ורחבה של חול נקי ונוקשה.

לאורך קו החוף יש טיילת נאה המגיעה לאתר תצפית ששמו marginal way.

כאן, בנקודה זו הגלים מכים בחוף שכולו אבנים וסלעים בצבע שחור.

מקום יפהפה ללכת בו לעת ערביים.

בעיר בידפורד חיכו לנו 2 חדרים נאים במוטל בשם saco motel.

התמקמנו, ולמרות שהרחוב הראשי עמוס מסעדות מזון מהיר, בחרה משפ' הולנדר להרחיק עד סניף applebees הקרוב, כרבע שעת נסיעה לארוחת ערב, טעימה וזולה.

מחר נמשיך צפונה.

 

27.9.2023

 

בוקר קריר עם שמים בהירים מקבלים את פנינו.

אחרי ארוחת בוקר קלילה ומשביעה בסניף דאנקן דונטס, אנו ממשיכים בכיוון כללי צפונה.

הכבישים עוברים בתוך נופים ירוקים בינות למקווי מים מגוונים כמו אגמים, נהרות, ים, וכאלה שלא ברורה הגדרתם.

לפנינו נסיעה של שעתיים לערך ליעד הראשון שקבענו.

העיירה Camden.

כאן יש כמה נקודות עצירה.

הראשונה, הנמל השלו עם הסירות והיאכטות העוגנות במפרץ רגוע במיוחד.

רחוב הרובע העתיק, נראה מבטיח במפות, ותצפית בשם מאונט בטי.

עצירה ליד מכירת גראג' מקומית, ושיחה עם הבעלים על הסביבה נותנת לי כמה טיפים למקום הזה.

לאחר שיטוט סתמי בנמל הפסטורלי ובתחילת הרחוב עם הבתים מהמאה ה- 19, פנינו ונכנסנו אל הכביש העולה למאונט בטי.

שילמנו בכניסה 14 דולר, ועלינו בכביש פתלתל אל תצפית נוף מרהיבה.

אמריקאי חביב שגיליתי עניין באוטובוס RV שלו, הזמין אותי להיכנס ולהתרשם.

התרשמתי.

 

חלום חיי

בנוסף לנוף המרהיב עומד כאן גם מגדל תצפית שמוסיף עוד כמה מטרים לממד הגובה, ומהווה סוג של אתר הנצחה למלחמת העולם השנייה.

משם המשכנו בכביש שמצדדיו צבע העצים מתחיל להיות יותר חום וצהוב, ופחות ירוק.

יש תקווה, אומרת זו שהזמינה צבעי שלכת.

 

אתר Moose point state park נמצא לחוף האוקיינוס, ושביל עפר בין העצים מוביל לנקודות תצפית, על הים שנסוג, והותיר צמחיה ימית חשופה.

מכאן נדלג אל דירת ה airbnb שהזמנו.

א. צריך להבהיר, זאת לא דירה, זה בית.

ב. לא סתם בית. בית עצום מידות בלב מדשאה ענקית, שבכניסה אליה עומדים שני רכבים עתיקים ומחלידים (אחד מהם כבאית), וכן סירה גדולה על כלונסאות.

ג. הבית הזה, שמספר חדריו רב, ויש בו כדברי הבעלים 12 מיטות יאפשר לכל חבר בקבוצה ללון לגמרי לבד, אם רק ירצה. (מה שלא קרה עד כה בטיול).

החדרים גדולים מאד, אך חסרי וילונות או תריס, כך שיש סיכוי סביר להתעורר מוקדם מהצפוי.

(לא ברור הקטע הזה עם האמריקאים).

ד. מאידך, מיקומו הבודד, ברחוב ללא יותר מידי שכנים, ורחוק מכל "ציביליזציה", הוא גם זה שנתן מחיר שלא יכולנו להתעלם ממנו.

ה. לא רק בית גדול, אלא מאובזר בכל מה שצריכים, ולא.

כאילו, בני הבית שחיים כאן תדיר, עזבו את ביתם למעננו.

ו. היות וכל זה, ערכנו קניה יותר גדולה בסופר, וארגנו ארוחת ערב של שניצל, פסטה וסלט.

כולם יצאו שבעים, ומרוצים.

ז. בהחלט זין, חושך מצרים בחוץ. פחד אלוהים.

רק שלא יבוא דוב גדול בלילה.

לילה טוב.

 

28.9.2023

בוקר.

הבית הזה נטול הווילונות והתריסים מואר כבר עם אור ראשון, ולמרות שניסינו לאלתר משהו בחדר השינה, האור שחדר, הקיץ אותנו מוקדם.

לפחות נכין ארוחת בוקר הגונה לפני שנצא לדרכים.

מוכנים להלואין

את היום נקדיש לפארק הלאומי אקדיה, שנמצא במרחק שעה נסיעה.

פארק זה מכיל בתוכו מספר רב של נקודות עצירה מומלצות, נשתדל למצוא כאלו שיעניינו אותנו.

בדרכנו אנו עוצרים ליד אחד הבתים המקושטים בהגזמה חיננית לקראת ההלואין שייחגג בעוד כחודש, אבל בונים פה כנראה ציפיות.

בדרכנו חזרה בשעות הערב המוקדמות כל הקישוטים מאירים, מנגנים, ומשמיעים קולות בהתאם.

נקודה נוספת בה אנו עוצרים היא ליד מסעדת לובסטרים שמעשנה גדולה ניצבת בחזיתה, ובה מתבשלים הלובסטרים.

בעל המקום משוחח איתנו בחביבות אופיינית, ומראה לנו את "התבשיל" הכתום, והדיי דוחה הזה.

 

בכניסה לפארק עוצרים במרכז המבקרים ורוכשים כרטיס כניסה שכוחו יפה עד שבוע ימים, תמורת 35 דולר לרכב.

את הקבלה יש להדביק לשמשת הרכב בכל זמן שהייה בפארק.

הכביש ההיקפי יוביל אותנו אל נקודות העצירה.

הראשונה שבהן היא תצפית על מפרץ בר הארבור. (אליה נגיע מאוחר יותר).

תחנה שניה, היא חוף רחצה בשם sand beach.

זהו מפרץ רחב ובו חול בהיר וזך.

שלט במקום מזהיר מהיפוטרמיה, שכן אפילו באוגוסט המים כאן קרים מאד, בטמפ' של 13 מעלות.

ולמרות זאת ניצפו אנשים אמיצים במים.

הכביש ההיקפי עובר בתוך חורש עבות וטבעי, ומידי פעם יש עמדת עצירה, וכשיש כאלו אנו יורדים לראות במה מדובר.

מקום נוסף בו אנשים עצרו את רכביהם התגלה כקו חוף מסולע, מרהיב בצבעי החום-אפור-שחור.

סלעים אלו מבוקעים בקווים ישרים ההופכים את הסלעים לקוביות טבעיות בגדלים שונים.

כפי שאצלנו יש את משושי הבזלת, כאן יש את הסלעים האדירים האלה.

בתחנה הבאה בה אנו עוצרים, יש מדרגות מבוטנות היורדות למרפסת תצפית על חריץ בין סלעי החוף, וגלי הים שחודרים אל ניקבה ומתנפצים בה בקול אדיר, וברסיסי מים.

מרהיב ביותר, ומזכיר בקטנה את נקרות ראש הנקרה.

לקראת סוף היום אנו עוצרים באגם ירדן( Jorden pond), שמימיו מתוקים וצלולים להדהים.

החלטנו לסיים כאן את יומנו בפארק, ואת ההמשך נראה מחר.

ירדנו אל בר הארבור, עיירה ציורית ושלווה (נו, כמה עוד אפשר למחזר קלישאות?), כל מבנה שני מציג לובסטר בצורה כזו או אחרת, בהיותו הפריט הזמין ביותר בסביבה, כנראה, וזה המזוהה כל כך עם מיין.

שעה וחצי מכאן אנו שוב בבית החווה המבודד שלנו, מכינים עוד ערב של שניצל-סלט-פירה, לקראת יום המחר שצפוי להיות מעניין.

רכב חשמלי חמוד, בגרסתו הקצרה

 

רכב חשמלי חמוד, בגרסת הלימוזין הארוכה יותר

כשרואים למבורגיני חייבים לעצור, ולצלם

29.9.2023

 

אי אפשר להישאר אדיש או להתעלם

את הבוקר נתחיל בטיפוס על הר קאדילק, בשמורת אקדיה.

הזמנתי אמש כניסה לאתר (6 דולר לרכב), ולפי תזמון אורח חיינו, הצלחנו לעמוד בזמנים ולהתייצב בשער בשעה 11:30 בבוקר, לאחר נסיעה של כשעה וחצי מהצימר המארח.

עצירה ראשונה לתצפית מרהיבה על אגם eagle.

ערפילי הבוקר מתחילים להתפוגג לאיטם, חושפים נופים צלולים יותר.

יש כאן מרבצי סלע רבודים בחזזיות בצבעי ירוק-צהוב-לבן-אפור מהממים.

הכביש שעולה לפסגה מסתיים בחניון גדול ממנו יוצאים שבילי בטון מסודרים.

אמישים ביום טיול

צפינו גם במספר בני אמיש אשר יצאו לטיול שנתי בלבושם המסורתי.

ירדנו מההר ופנינו אל הפינה הנידחת והרחוקה ביותר על חצי האי הזה.

בגוגל סימנתי מגדלור, מבלי לדעת עליו דבר.

כביש אחד, שנמתח על נסיעה של בערך חצי שעה מובילה אל

Bass harbor head light station.

להפתעתנו תור ארוך של רכבים עומד לפני האתר שכן זוהי חניה דינמית.

על כל רכב שיוצא, רכב אחר נכנס, והיות והחניון מכיל כ-30 רכבים בסה"כ, הרי שהתחלופה איטית וסבלנית.

אחרים שעשו את כל הדרך עד הנה התייאשו מהתור ופנו בחזרה.

המגדלור עצמו חסר חן, ואולי יש לו חשיבות כלשהי, אבל מהחניון יורד שביל שראשיתו מדרגות עץ ואחר כך שביל עיזים כבוש בקרקע, אל קרקעית מסולעת בצבעים עזים של חום ושחור, המקנים לכל המדרון יופי פראי.

 

חזרנו את כל הדרך על מנת להיכנס אל הגן הבוטני שנמצא בתוך שמורת אקדיה, שהתגלה כגן זערורי של 5 דקות ביקור.

מכאן התחלנו את מסענו הארוך אל לינת הלילה שמצאתי בairbnb, בעיירה קטנה בשם sabattus.

בדרכנו נחשפנו לעצים רבים בצבעי אדום-כתום, שהניבו גניחות התפעמות מזו שרצתה שלכת.

לאחר עצירה לארוחת ערב נוספת בסניף applebees המוצלח (מנת צלעות מומלצת ביותר), הגענו בשעה מאוחרת למדי אל הבית בסגנון ויקטוריאני שיארח אותנו ללינה.

מנה אהובה במיוחד

בית חביב ונעים.

לילה טוב.

 

חלק ג'.

מלון ניו המפשייר.

 

30.9.2023

 

בוקר טוב.

בלילה לא התעכבתי על פירוט הבית הוויקטוריאני, אשר למעשה הוא יחידת דיור של סלון מטבח ושני חדרי שינה מרווחים מאד, כחלק בית כולל.

 

לשם שינוי בחדרי השינה יש רפפות האוטמות את החדרים משקיפות יתר, ומקרני אור חודרניות.

בית נאה במצב טוב.

הנדסת המישור, כל יום מחדש.

 יצאנו לדרכנו, תחילה באוטוסטרדה, ולאחר מכן בכבישים צדדיים שלקחו אותנו לאירופה, לערים קטנות בשם פולין, ונפולי.(ויש עוד דוגמאות בסביבה הממחישות את חוסר ההשראה האמריקאית לשמות מיוחדים משלהם).

בעיירה פרייבורג (גם היא כשם של עיר בגרמניה) ראינו שלט המפנה ליריד סתיו, נכנסנו לראות.

מתקני לונה פארק ניידים והמון דוכנים צבעוניים.

לצערנו הקדמנו בכמה שעות, כך שמרבית הדוכנים עדיין לא ממש נפתחו לעסקים.

אנו עוברים דרך עיירה בשם קונוואיי, ציורית ורגועה, כמרבית העיירות בדרכנו, וסמוך לעיירה אנו עושים את העצירה הראשונה בחניון נרחב בו כתוב

Diana's bath

האתר הזה הוא אחד מתוך אתרי היער הלאומי של ההרים הלבנים.

אי לכך משלמים במכשיר אוטומטי 5 דולרים, ואת הקבלה שמים על הדשבורד של הרכב למשך כל היום.

נכנסנו עם השביל לתוך יער עצום. פה ושם רואים פטריות צבעוניות, ובין העצים יש שטיחי עלים עמוקים.

השביל עולה, ומתחילים לשמוע פכפוך מים זורמים, עד שמגיעים למפלים נמוכים הזורמים בשצף בין סלעים גדולים ומעוגלים.

מקום מרהיב ביופיו.

המים אגב קרים מאד.

המשכנו בדרכנו ונכנסנו אל כביש 112, שהוא אחד מכבישי הנוף המרהיבים בארה"ב.

כאן ניכרת תנועת מטיילים רבה, שכולם באים לראות את יפי השלכת.

כאן לאורך הכביש יש תחנות עצירה רבות לתצפית או לצורך מסלולי טיול רגליים.

מים זורמים בערוץ בין העצים הצבעוניים, והכל נראה כל כך נינוח ויפהפה.

עוד ועוד מפלים וגשרים, פניות וחניונים, ואנו עוצרים בכל נקודה כאילו היא הראשונה, ושבים ומתלהבים מכל קשת צבעי העצים הנחשפת לעינינו.

בשעת אחר צהרים מאוחרת, לאור אירועי אתמול, החלטנו להגיע בהקדם אל מקום הלינה שהזמנו אמש.

משום מה הגוגל שולח אותנו לדרך שעוברת בתוך יער, ובמעבר בדרך שמישהו בדרך הגדיר אותה כקשוחה.

ואכן, אומנם רובה היה סלול אך עם שברים באספלט, או כדרך עפר הדוקה.

הנתיב הזה נמשך כעשרים דקות, במהלכן אנו רואים כאלו שעוצרים ללינת לילה באוהלים.

דיי מפחיד יש לומר.

בעיקר אם בסביבה יש דובים.

סופו של הנתיב מסתיים במפתיע בכביש המוביל לישוב קטן בתוך מגרש גולף גדול. (מן הסתם עובדה המעידה על רמה סוציואקונומית גבוהה של התושבים), כאן גם נמצא המלון או למעשה זהו מתחם דירות שיש לו חנויות ומסעדות.

היחידה שלנו עצומה וכוללת 3 חדרי שינה, 6 מיטות, שני חדרי רחצה, מטבחון ועוד.

הכול ברמה טובה ומשביעת רצון.

רק דבר אחד מעיב על השמחה, באופן מוזר, ולא מתאים לאמריקאים, החדרים בקומה הזאת לא מחוברים לאף מעלית, לכן הבאנו מהרכב רק את מה שנזדקק לשנת הלילה, וכל המזוודות נשארו ברכב.

ארוחת ערב היום נעשית בפיצרייה בקומת הקרקע.

לא זזים לשום מקום, ולא מסתכנים בבלבול בדרכים, ומאמץ מיותר.

מחר נמצא לו"ז חדש ומפתיע.

יש למה לחכות.

 

1.10.2023

 

מלון הדירות היפהפה מתעורר לזריחת שמש, ושמים כחולים.

מראה המקום יפה שבעתיים ככה.

מתחת לחלון שלנו יש אגם שהשמש מייצרת על פניו פני מראה לנוף שמסביב.

פשוט מרומם את הנפש.

בשעה 10 בבוקר אחרי כל ארגוני הבוקר אנו ממשיכים בטור אמריקה 2023.

 

הנהר הנעלם.

כניסה ליחיד עולה 26 דולר, וכפי הנראה יש לך סיבות.

שביל מדרגות עץ ארוך עובר בין העצים הרבים ויורד לתחתית הערוץ.

 

תקשיבו, ותקשיבו לי טוב.

המקום הזה ממש לא שווה 26 דולר.

הוא שווה כפליים ופי ארבע.

אין דברים כאלו בשום מקום!!!

מדהים, זאת מילה קצרה שאינה ממלאת את תחושת הבילוי במקום.

מי שתכנן את המקום הזה הוא מופרע במובן הכי קיצוני, כי מעבר לשביל העץ שכולו מדרגות, גשרים, ושביל מתפתל, הוא מוביל את המטייל אל חריצים שבין הסלעים בהם צריך לזחול על ארבע, ועל גחון, להתפתל כתולעת בין הסלעים העצומים, לאור עששיות המאירות את החרכים הללו באור מיוחד ונעים.

ולמה מופרע? כי הפסיכים ריצפו וריבדו את אותם מעברים צרים וצפופים בקורות עץ מוקצעות, ובנויות במקצועיות רבה.

בקיצור לונה פארק אקסטרימי יפהפה ומיוחד שכולו סגידה לטבע, מבלי להתערב במעשיו, אלא לזרום אתו, וזה יופי המקום.

בינתיים, אמרו הגברים בקבוצה, זה הטופ של הטיול.

 

הכבישים בהם אנו נוסעים נותנים תחושה של נסיעה בתוך ציור שאינו נגמר.

הצבעים המשתנים בהתאם לאור השמש הופכים את הצילומים לצבעוניים מאד.

בשעת צהרים מוביל אותנו המדריך שלנו אל בית הפנקייק סניף ורמונט.

זוהי מסעדה ענקית בעלת שם, ופרסום מאז נפתחה ב-1938 !!!.

הזמנו פנקייקים בטעמים שונים, ו... לא נפלנו.

סבירים ביותר, ותו לא.

 

לשבת מול נוף מהמם

בשעה 17:30 הגענו אל החניה של הריזורט בו הזמנו יחידה לשני הלילות הבאים, אבל חוסר תקשורת בין חברת

airbnb לחברת ניהול האתר גרמה לזה שלא חיכה לנו שום מפתח, במשרד הקבלה הסגור, ורק אין ספור טלפונים בין הגורמים הנ"ל סגר את הפינה לאחר שעתיים המתנה.

היחידה המרווחת נמצאת בקומה 3, וללא מעלית.

במקלחת אחת אין מים חמים, ובכיור השנייה אין מים בכלל.

נראה לי שהציון שיקבלו יהיה בהתאם, ונמוך מרמת הנחמדות של איזה רוטמן אחד בכנסת ישראל.

לארוחת ערב בחרנו בסניף קרוב של מסעדה תאילנדית, והיחיד שיצא מרוצה הוא זה שהזמין פורק ברוטב קארי ירוק מיוחד ופיקנטי.

הכי טעים

חזרנו ללינת לילה בתקווה ליום שכולו שמחה.

2.10.2023

השמש מחייכת אלינו גם הבוקר (שימשיך כך טפו טפו), ועל כן, ביום נאה כל כך רק הגיוני שנפצח את היום בביקור חובה במפעל הגלידה של בן אנד ג'רי'ס שנמצא בסמוך.

להיזהר במיוחד מיחידה C302

למרות שלא הזמנו מקום מראש לביקור, ניתן לרכוש כניסה במקום, במחיר של 5 דולר לאדם.

באמריקה, כמו רק באמריקה, יש למפעל בית קברות לטעמים שעברו מן העולם.

חלקם אפילו לא האריך ימים, וחלף בזמן קצר.

יש לנו מספיק זמן להתחרדן בשמש עד מועד הסיור, ולרדת על דלי גלידה בטעם אהוב.

הסיור עצמו לא נמתח יותר מידי, עוברים דרך אולם בו מוקרן סרט תדמית, אחר כך תצפית על אולם יצור (קטן ביחס לכמות הגלידה הנמכרת), וסיום באולם תצוגה עם טעימת טעם חדש.

סיור חביב ומתוק.

 

משם יצאנו לנסיעה לכיוון האי ISLE  שמבטאים את שמו אייל.

נסיעה סתמית להתרשמות באי, עושים פרסה, ונסענו לברלינגטון, העיר הכי גדולה בסביבה.

יצאנו לשוטט על הטיילת הרגועה ושטופת השמש, בנירוונה של תיירים.

הבנות גילו שיש כאן מרכז קניות, ועל מנת להרגיע את מצפונן שטרם בא על סיפוקו עצרנו לשעתיים מתחייבות.

 

מסעדת דני'ס השייכת לרשת האהובה עלי באופן אישי התגלתה בסמוך, והיות והתגעגעתי לסטייק מדמם, נזכה לזו.

לצערי זיכרונות עבר טיבן טוב שיישארו כזיכרונות טובים, כי העולם שהשתנה שינה בדרכו עוד דברים, ומה שהיה פעם מנה מנצחת הפך למנה סבירה בלבד.

ולא באנו עד אמריקה בשביל הסביר בלבד.

לא ככה??

 

בחושך אנו חוזרים אל הדירה בשיכון.

מחר כבר נעבור למדינה אחרת.

רמז, היא לא תהיה האחרונה ברשימת המדינות בהן נבקר הפעם.

 

3.10.2023

 

בוקר שמשי, ולאחר התארגנות אנו עוזבים את "הצימר המפנק", ויוצאים לדרך לכיוון כללי מזרח.

בדרכנו אנו עוצרים שוב, לבקשת הנוער במפעל הגלידות של בן אנד ג'רי'ס, כי אין כמו גלידה טובה בבוקר.

זה פשוט כל כך יפה, לא?

עברנו לכבישים העוברים בין משקים חקלאיים ירוקים, וכאן צבע הנוף פחות כתום-אדום, אבל נוכח.

בעליה להר פילו, הכביש צר מאד (רוחב נתיב), ועובר בתוך עצים גבוהים.

בפסגה, כסאות עץ מול נוף.

אנחנו מטיילים בנתיב העובר בין עצים, ונתקלים בנחש מקומי (אמרו לי שאינו מסוכן), ולאחר תחושת מיצוי ירדנו מההר, ונסענו למעבורת שתיקח אותנו לעברו השני של אגם שמפניין.

זוהי מעבורת רגועה שמשרתת את תושבי הסביבה בדילוגים מצד לצד, ובמעבר בין ורמונט לניו יורק, ולהיפך.

הרכב של פופאיי

חצי שעה הפלגה, ומשם אל מפלי הקשת.

(rainbaw waterfalls)

למעשה כיוונתי שנלך את מסלול הערוץ, אבל היות והגענו בשעות אחה"צ, כבר לא היה טעם לכך.

צפינו במפלים הסוערים, ומשם ניסע אל לינת הלילה שנקראת

Wolfjaw lodge.

אני מקווה כי אחרי שני הלילות הקודמים נצליח קצת יותר הפעם.

לודג' זה מתגלה כמוטל צנוע עם כ-12-14 חדרים נאים.

יש בחוץ מתקני משחק, וגם סוכה לארוחות קלות כולל מתקן גריל נקי יחסית.

יצאנו לשוטט בעיירה הקרובה ששמה אגם פליסייד, שיש אכן אגם נאה במרכזה, ששמו דווקא אגם המראה, אולי בשל ההשתקפויות של הנוף על מימיו.

לארוחת ערב בחרנו במסעדה מקסיקנית שמכינה מנות טעימות לטייק אוויי.

אויר הערב חמים, ונעים להסתובב בעיר החביבה הזאת.

מחר נמשיך מכאן לכיוון אלבני, עיר הבירה של מדינת ניו יורק.

 4.10.2023

חם היום במדינת ניו יורק, טפו טפו, שימשיך ככה.

 

מכיוון שאין מקום להכין ארוחת בוקר, וזה גם לא כחלק מהדיל, אנו יוצאים מהמוטל לדרך.

מקום שחשבנו לטפס למרומיו דורש יותר כסף ממה שנראה לנו נכון, אז ויתרנו ושמנו יעדנו אלבני, כמטרה.

נו, כן, עוד עצים עוד מים, עוד יופי

הכבישים הצרים ממשיכים להיות תפאורה מרהיבה של צבעי שלכת חמים, ואנחנו מוצאים עצמנו ממשיכים להתלהב בפעם המי יודע כמה מהשילוב המהמם של שמש-שמים כחולים-עצים צבעוניים, ואגם/מפל/נחל כרקע משלים, וכמה שכאלה לא חסרים בכלל.

למות מקנאה.

 

שמתי לב כי השילוב הזה שקראתי לו "זיכוך הנשמה", משליך כנראה גם על הנהיגה הרגועה.

ולא רק אני כזה. נראה שאף אחד לא ממהר, נדחף או צופר בלחץ.

יש משהו מרגיע באוויר.

 

אלבני היא עיר יפה. נקודה.

הדירה שנבחרה לארח אותנו מהממת במרחביה ומתקניה.

 

אחרי התמקמות יצאנו לשוטט בעיר הבירה של מדינת ניו יורק.

מזג האוויר משחק לטובתנו, בחמימות נעימה.

התחלנו עם מרכז השלטון והתרבות בעיר שנקרא

Empire state plaza.

זוהי רחבה ענקית מוקפת בניינים מודרניים מיוחדים.

משם בצעידה נינוחה אל פארק וושינגטון.

תמיד כיף להסתובב בפארק עירוני גדול.

בדרכנו אנו עוברים דרך רחובות שלווים מרוצפי עלים שנשרו מהעצים.

לעת ערב ארגנו ארוחה ביתית לתפארת, והגריל שניצב גאה בחצר, לא נותר ערירי, לשמחת גברי הקבוצה שנהנו מחלקי בקר מדממים.

 

5.10.2023

 

היום נצא מניו יורק, נעבור דרך מסצ'וסטס, ונסיים בקונטיקט.

 

ארוחת בוקר מפנקת

הדרך לתחנה הראשונה תארך לכדי שעתיים וחצי נסיעה עד לעיר צ'סטר, בקונטיקט.

גם בצידי הכבישים המהירים העצים צבעוניים בכל קשת השלכת המרהיבה, ונראה שלא נחדל ונמאס ביפי הטבע.

העיירה הזאת אשר למעשה מוגדרת ככפר, ציורית ושלווה במידה רבה.

 

נחל קטן חוצה אותו, ובאוויר תחושת נירוונה ממסטלת.

השיר "כל השבוע מרגיש כמו שבת", נכתב כנראה כאן.

לאחר שיטוט סתמי, הפניתי את הגה הספינה אל מקום שנראה מעניין.

Deep river landing

שנמצא בפאתי העיירה, על גדת הנהר.

ראשית, רואים במקום תחנת רכבת מהסוג שרואים במערבונים, אחר כך הכביש חוצה את המסילה, וגולש למגרש חניה מסודר לבאים לכאן להוריד סירה למים, או לשבת על אחד הספסלים לעשה או שנה ולבהות בשקט.

מקום שמוריד את מפלס כל לחץ שהוא מתחת לזה של ים המלח.

כל כך יפה, שנראה לי שכבר די לאוס למחזר את הדימויים הללו.

לבסוף, בשעת צהרים הגענו לניו הייבן.

כאן נלון הלילה בבית ישן עם ציוד חדיש, סמוך לאוניברסיטת ייל.

החננו את הרכב, וצעדנו אל הקמפוס שקיים כבר כ-350 שנים.

מול הדירה שנמצאת כעשר דקות הליכה, ברחובות קצת מוזנחים ומלוכלכים, האוניברסיטה עצמה נקייה ונעימה מאד להסתובב בה.

לעת ערב חזרנו לדירה, הבאנו פיצה מסניף בפינת הרחוב והעברנו ערב רגוע, כהמשך טבעי ליום שכולו היה כזה.

 

חלק ד'.

אפ סטייט.

6.10.2023

את הבוקר אנו פותחים בנינוחות, אין יותר מידי בתוכנית היום, מעבר להגעה בשעות הצהרים ללונג איילנד.

לא יודע מה זה, ולמה צריך את זה

לפנינו עומדת נסיעה של כשעתיים וחצי בכבישים מהירים (רמז, 55 מייל שזה כ 80 קמ"ש, נחשב מהיר).

בחצות היום התייצבנו במלון, וביצענו צ'ק אין זריז.

המדריך שלנו מוריד את חובבת המותגים בקניון רווי הנ"ל, ואותנו הוא גורר למקום בשם פלשינג למסעדת דים סם מיוחדת.

זהו אולם חתונות ענק, בו אוכלים אך ורק סינים מקומיים, ומלצריות עוברות עם עגלות מסתוריות, ומציעות לסועדים תבשילים מוזרים מאודים ומטוגנים בשלל מילויים וטעמים.

היו מנות מוצלחות יותר, וכאלו שפחות.

זו הייתה חוויה שונה ואחרת.

יצאנו והסתובבנו באזור הלקוח מדרום מזרח אסיה יותר מאשר אמריקה.

 

משם לקח אותנו המדריך לאחד המקומות שהתאהב בהם בשליחותו, כאן.

פארק קטן עם אגמון קטנטן בו משייטים ברווזים, שמעניין לאן הם נעלמים כשהאגם קפוא.

צ'יז קייק פאקטורי- אהבה מהביס הראשון

חזרנו למלון להתארגן לארוחת ערב ומפגש עם המשפחות שאימצו את צאצאנו לפני 5 שנים, והפכו להיות חלק משמעותי מחייו.

ארוחת הערב נקבעה למסעדה איטלקית טובה מאד, המאכלים היו ערבים, והשיחה קלחה כאילו אנו מכרים מזה שנים.

מאוחר הלכנו לישון לשנת לילה קצרה, יחסית.

החזאי מבטיח יום גשום, נקווה שיתחשב בתיירים.

קצת לפני חצות מתחילות להגיע הודעות נוראיות מישראל, בקושי מצליחים לישון.

 

7.10.2023

בוקר נורא.

תמונה שתיחרט לנצח, ולא תרפה 

החדשות מישראל לא נותנות מנוח.

הבוקר הזה לא דומה לכלום מן העבר.

ליבנו עם המדינה המדממת.

בחוץ, אפור וגשום.

להשלמת הדיכאון.

בדרכנו לשדה התעופה ע"ש קנדי, מבקש הצאצא לסור אל בית הכנסת "בית שלום", שם היה בחלק משליחותו, חשנו בצורך לחזק ולהתחזק בבית הכנסת המיוחד שיש לו רבה שעומדת לצד החזן, ומתחלקת עימו בתפילה.

המרכז היהודי

כמובן נאמרה תפילה לשלום מדינת ישראל וחייליה.

לאחר שנכנסנו אל שדה התעופה ונפרדנו מזה שצריך לטוס בחזרה, התחלנו בנסיעה צפונה, על גדת ההדסון.

הגשם מתחזק ומביא אתו ערפל סמיך, למרות שהטמפרטורה בחוץ עומדת על 68 מעלות פרנהייט, שזה בערך 20 מעלות צלסיוס.

הבטן כואבת כתוצאה מהלחץ, וקשה לדמיין ולהאמין למצב הקשה בארץ.

אני לא חושב ברגעים אלו שאני מעלה את הדברים על הכתב, כי נוכל להמשיך בטיול, ולהנות כאילו כלום.

אנחנו עוצרים לקפה ומנוחה בהר הדובים, שאי אפשר בכלל להסתובב בו בגלל הגשם החזק שלא מפסיק לרדת, כעושה לנו דווקא.

דילגנו לחדר שהזמנו במוטל בדרך, מסתבר שנמצא מרחק כמה דקות נסיעה מהר הדובים, ובסמיכות לאאוטלט עצום, כמקובל באמריקה.

ת'כלס אין לנו מצב רוח לכלום, והגשם סופסוף קצת פסק.

התמקמנו במתחם האוכל של האאוטלט בזמן שהבנות סרקו הזדמנויות כלכליות, ואין כמו נחמה מבטן מלאה.

אאוטלט טיפוסי

לעת ערב חזרנו לחדר והתעלפנו מעייפות ותשישות מוחית.

היה יום שלא היה בו כלום, והיה מתיש.

 

8.10.2023

בעוד החדשות מהארץ ממשיכות להעיב על רוחנו, השמש הבוקר שבה להפציע.

ממש לא ברור כל ההבדל הזה בין אתמול הסוער להיום הנאה, אך קריר.

ארבעה בוואן יש יותר  מקום

קיבלנו החלטה להמשיך כרגע בטיול, כי יש בעיות עם טיסות לישראל, ונראה בלב כבד, כיצד נתקדם עם זה.

ליבנו במזרח ואנחנו בסוף מערב, כפי שכתב המשורר.

תחנה ראשונה היא ניסיון לחזור למה שפספסנו אתמול בשל מזג האוויר, אבל מסתבר בהגיענו כי הר הדובים הוא בעיקרו מסלולי הליכה שחלקם בכלל סגור, היות וכך המשכנו לאקדמיה הצבאית המפורסמת ווסט פוינט.

הכניסה לאקדמיה מחולקת לשני מתחמים.

הראשון, מרכז מבקרים בו המון אינפורמציה על האקדמיה,

הנוכחית וההיסטורית.

וכל זאת כפי שהאמריקאים יודעים להפיק, בצילומים וסרטים.

החלק השני הוא מוזיאון ווסט פוינט שמחולק בכמה קומות, ובהן ההיסטוריה המורכבת של צבא ארצות הברית משנות המאה ה-18, כולל קרבות בבריטים ובאינדיאנים, עד ימינו אלה.

מוזיאון ווסט פוינט

מסלול הכשרת הקדטים-47 חודשים !!!

סדר יום דחוס שמתחיל ב5:15 ומסתיים ב 23:30. מאד לא פשוט.

יש קומות המוקדשות למדים השונים, כלי נשק, ומלחמות בהן ארה"ב השתתפה.

מי מכיר?

המשכנו בסיור בקמפוס העצום והמטופח (יכול להיות אחרת??), ומשם התחלנו בנסיעה ארוכה צפונה, תוך מעבר (לא ברורה מה הייתה ההמלצה ששלחה אותנו לשם), על גשר העובר מעל נהר ההדסון בעיר פוקיפסי.

המשכנו על כבישים העוברים בין חלקות חקלאיות של גידולים שונים, ובחצרות הבתים ראינו עצים העומדים בעירומם ללא עלים שכבר נשרו מסביב לגזע.

 

בכניסה לאלבני מקדמת את פנינו קשת צבעונית חזקה בשמים, אולי כרמז להבטחה האלוהית שאחרי המבול תגיע הרגיעה והלבלוב מחדש.

(אינשאללה).

יצאנו לראות מה יש למרכז הקניות העצום הנמצא מעבר לכביש, להציע לנו, והדבר הטוב ביותר הוא הבופה האסיאתי שנמצא שם.

מנפלאות הבופה. המון אפשרויות שרובן טעימות מאד

מחיר קבוע ואחיד לסועד, היות ואין שירות אין צורך בתשר (בארה"ב נהוג מינימום 15%)

כשהבנות המשיכו לאתר אחר בו טקסטיל עובר מיד ליד, אני בחרתי לנוח במלון.

מחר נמשיך לגלות את אמריקה, בתקווה לבוקר עם חדשות יותר מנחמות.

 

9.10.2023

בוקר.

אויר הבוקר צונן אחרי לילה קר, אבל השמים בהירים והשמש הזורחת מבטיחים יום נאה.

ארוחת בוקר אמריקאית טיפוסית

התחיל ב-8 מעלות ועד הצהרים המספר יוכפל.

נקווה ליותר, כמובן.

נצא מהמלון לכיוון מערת נטיפים בשם Howes cove.

נקווה שהיא פתוחה לביקורים.

 

מצב הרוח שלנו עדיין שפוף ומדוכא, וכל כניסה לרשתות חושפת פנים וסיפורים על רוע בלתי נתפס, גבורה, תושייה ורוח התנדבות ותעצומות נפש.

אני רק יכול לאחל לנו ברגעים כאלה שנדע למצוא את הטוב, ולבנות את מה שנהרס.

 

חובה להזמין סיור מראש!! (אחד שלא הזמין)

לאחר חיפוש באזור מצאנו שני אתרי מערות תת קרקעיות.

האחד, כנראה הפופולרי יותר עולה 27$, כניסה, ודורש רישום מוקדם והזמנה און ליין.

הסיור בו נמשך שעה וחצי, ונראה מאד מעניין.

אבל מכיוון ולא הזמנתי כרטיסים, נסענו עוד כמה דקות משם אל האתר השני שנקרא "המערות הסודיות".

כאן עולה 20$, ולא צריך הזמנה מראש, לכן נכנסנו לסיור מודרך שיורד לעומק 35 מטר מתחת לאדמה, ולתדהמתנו נפלנו על אתר מפתיע ומדהים.

ירדנו במדרגות, ואז בהליכה שפופה על שביל חצוב, שכולו טפטופים ונטיפים שמותר לגעת בהם, עד למקום בו פורץ מפל תת קרקעי עוצמתי ומהמם.

בקיצור היה שווה ביותר, ומומלץ מאד.

200 ק"מ ושעתיים וחצי נהיגה מפרידים בין נקודה זו לעצירה הבאה.

 

יש איזה דיסוננס בין הנוף המטורף, ומה ששומעים בגלגל"צ שמלווה אותנו.

במקום להתרונן מהטבע, הלב מדמם, ובין לבין מנסים לנתק את המוח מהמחשבות.

דיכאון בנוף פסטורלי.

 

מזג האוויר קר, אך עם שמים בהירים. בערב הטמפרטורה צונחת עד 7 מעלות עם צפי ל- 15 בשיא מחר.

איתקה, היא העיר בה נשהה ביומיים הקרובים ונחפש מה לעשות בסביבתה.

סימנתי לי מספר נקודות עניין.

לאן מוביל הגשר?

אחרי שוטטות סתמית בעיר שלא מצטיירת כמתוחזקת להפליא, מצאנו מסעדה יוונית, עם מנות גדולות אך עם טעם בינוני.

נלך לישון בציפייה ליום חיובי יותר.

 

10.10.2023

בוקר אור.

אחרי ארוחת בוקר קלה, אנחנו יוצאים לתור את הסביבה.

נתחיל בגן הבוטני של קורנל.

זהו גן לא גדול, אבל מטופח מאד, ונעים לסיבוב נינוח.

משם דילגנו להתרשמות מאוניברסיטת קורנל.

היות וזו כבר האוניברסיטה השלישית בטיול שלנו, הגיע הזמן שיתנו לנו תואר ראשון, לפחות.

 

משם המשכנו אל אחת מחמש האצבעות.

האצבעות הן חמישה אגמים הנראים במפה כאצבעות, וכך האזור נקרא.

נכנסנו אל שמורת הטבע

TAUGHANNOCK

פירוש השם שנתנו הילידים האמריקאיים (האינדיאנים) הוא עצים ומים.

האגם (האצבע) עצמו נקרא CAYUGA.

שילמנו 9 דולרים, חצינו את הכביש, ונכנסנו אל נתיב ג'ורג'.

צעדנו כקילומטר לכל צד, עד למפל גבוה, ודליל במים יחסית.

הנתיב עובר בערוץ צר בתוך יער עצים גבוהים, כשהשביל מרובד ערמות עלים חומים וצהובים.

חזרנו לחדר לקפה של צהרים ולבחירת נתיב התקדמות.

הצעתי שנקפוץ לעוד שמורת טבע מקומית בשם

Robert Treman state park.

כאן מסרו לי בלשכת המידע יש שתי אפשרויות.

הנתיב הארוך, 5 מייל הלוך וחזור, אל מפל בשם enfield fall, או נתיב קצר יותר שיביא אותנו אל מפל בשם lucifer fall.

האמת, שיש לנו בעיה אישית עם השטן, אבל כקשישים תמיד נעדיף להתאמץ פחות, וכנראה שאלוהים החליט ללכת עם אלו שבוחרים בשטן.

שביל קצר ויפהפה מוביל מהחניה אל ערוץ הנחל, ומרגע שנכנסים אליו נופלת הלסת מתדהמה.

המים בערוץ יצרו מדרגות מרהיבות חצובות בסלעים, עיגלו וחידדו נתיב שכולו יופי.

אלו שפיתחו את האתר בנו שביל נוח ויציב במיוחד, עם מעקות אבן לביטחון, והכל פשוט שובה עין.

החלטנו פה אחד כי זהו אתר היי-לייט.

שווה ביותר.

שני מפלים ביום זה לחלשים, הכריז הגבר של הקבוצה, אי לכך ובהתאם לזאת נדלג לעוד אחד מבטיח שנראה טוב בתמונות.

אל מפלי באטרמילק (buttermilk), טיפסנו 126 מדרגות למרפסת הראשונה שנמצאת בערך בחצי גובה המפל.

המפלים הללו, גם הם סובלים מספיקה נמוכה לכן כמות המים היא לא כזו שנראית בצילומים, ועדיין אלו מפלים מרשימים.

סיימנו את היום במסעדת אפלביז החביבה עלינו, בארוחה בה כולם יצאו מרוצים.

מחר נדרים אל קורניג, בירת הזכוכית.

 11.10.2023

בוקר חדש, בחוץ קריר 55 מעלות פרנהייט, ותקווה ליום חמים יותר.

אחרי אוכל והתארגנות אנו יוצאים לעבר אצבע נוספת seneca lake, כאן יש מספר מפלים ושמורות טבע.

המרחק ליעד 37 ק"מ.

ברשימה מצאתי שלושה מפלים.

(יש יותר אבל כמה אפשר להעמיס על 3 נשים??)

הראשון,

Deckertown falls

מפל צנוע מאד, בתוך שכונת מגורים כפרית שבתיה מפוזרים פה ושם, ובקצה אחד הכבישים המסתיים ברחבה קטנה מתחיל שביל שנפרץ בין עצים לעבר מפל שעובר מספר מדרגות בתוך יער שכולו עלים נשירים וירוק וצהוב, חום וכתום מרצדים בערבוביה בו.

היתרון, המרחק מהחניה לנחל ולמפל לא גדול מ-100 מטר.

משם, מספר דקות נסיעה נוספות חיפשתי את Montkur fall,  ומה רבה הייתה הפתעתי שהגעתי לאיזו עיירה, שהגוגל התעקש ששם יש מפל, ולא היה כזה.

אבל, בקצה הרחוב, הבחנתי במדרון עצום, ממנו זורמים מים רבים.

ומה התברר?

אחד שמחכה יותר מידי זמן לאשתו

שם העיירה היא כשם המפל.

עיירה חביבה, מנומנמת קצת, בתים נאים, ומפל אדיר במרכזה.

גם כאן אפשר לראות כי בימי האביב כמות המים הרבה יותר גדולה ומרשימה.

אל המפל השלישי ברשימה הגעתי תוך כדי חיפוש במפה.

ומכיוון שממילא היה בכיוון ההתקדמות שלחתי את הצוענייה לחפש אחריו.

Eagle clif falls

התגלה גם הוא כמפל צנוע ויפהפה שמגיעים אליו מחניון נוח בתוך מתחם קמפינג.

השביל נוח לגישה, בנוי באופן בטיחותי ומאפשר הנאה מהטבע מבלי לחדור ולהרוס אותו.

המפל עצמו מזכיר קצת את מפל הגדול בנחל דוד במדבר יהודה.

מכאן נסענו לעיר קורניג.

למה דווקא לכאן?

מפעל הזכוכית המפורסם הוקם כאן לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, ועל כן הוקם כאן מוזיאון מרהיב עם יצירות זכוכית בלתי יאמנו, ומוזיאון כפי שהאמריקאים יודעים לעשות כל כך טוב.

ברור, מושקע, מעניין ומסביר.

אפילו דף למגיעים מארץ הקודש יש כאן.

מושקע, כבר אמרנו.

יצאנו מהמוזיאון ודילגנו אל מלון הולידיי אין אקספרס, שאנחנו מכירים מצוין, בו נלון הלילה.

צ'ק אין וארגון ויצאנו לראות מה עוד יש לקורנינג להציע לתייריה.

רמז, לא ממש הרבה.

רחוב מרקט המרכזי הוא לב העיר בו מסעדות וחנויות רבות, רובן כבר סגורות בשעות אחר הצהריים המוקדמות.

כאן גם מצאנו מסעדה הודית מעולה, ובמחירים סבירים.

נהנינו מאד, ועל בטן מלאה כל טוב חזרנו למלון, לנוח.

לא צריך לרוץ כמו עכברים מורעלים כל יום.

מחר נתקדם עד מפלי ניאגרה.

אם כבר מפלים, אז שיהיה באקסטרים.

אני רק מקווה שהקרח שראינו שם ב-2009, בביקור הקודם, כבר נמס.

 

חלק ה'.

צפון אפור.

12.10.2023

 

בוקר אפור וערפילי מקדם את פנינו ביום ה-24 למסענו הארוך, שהתחלתו נראית כנצח שנים לאחור.

כל בוקר שלנו מתחיל במה השתנה בארץ בהעדרנו, והשחור המעיק לא עוצר ולא מפסיק, ואנחנו מתקדמים בתוך נופים מרהיבים, עם אוזן בגלגל"צ, ובעדכונים חיים של התראות צבע אדום.

יותר הזוי מזה, אין.

 החלטנו לזרום ברוח הטיול הספונטני, לנסוע כשעה לכיוון רוסצ'טר, שם נמצא

Sonnenberg garden & mansion state historic park.

למעשה לא התעמקתי יותר מידי במידע מעבר למדובר ב(עוד) אחוזת ענק של מישהו שהיה עשיר מאד, ואכן בהגיענו דרך כבישים שלווים, בין משקים חקלאים שמגדלים תירס ופרות לרוב, החננו בחניון, שילמנו דמי כניסה של קשישים ולמזלנו חיכה שאטל עגלת גולף שהביא אותנו לבניין הראשי.

ולמה למזלנו?

כי האחוזה הזאת ענקית. מאד גדולה ולוקח זמן להגיע משער הכניסה עד הבית.

בניגוד לאחוזת וונדרבילט בה היינו בניופורט, הבית הזה, עד כמה שהוא ישן משדר יותר פונקציונליות שימושית, וניכר שמי שבנה אותו גם התגורר בו.

מעבר לבית הגדול עם שפע הפוחלצים, יש לאחוזה גן מרהיב שחלקו עוצב בהשראה יפנית האהובה על זו שגרה שם.

מעבר לגן המטופח, יש מדשאות ענק, פגודה, גשרים קטנים, ואפילו חממה ענקית לגידול פרחים ושתילים.

בדרכנו נכנסנו לפאתי רוצ'סטר על מנת להגיע אל שפת אגם אונטריו העצום.

שתיים שלוש תמונות וממשיכים.

 

מכאן נכנסנו לרכב והתחלנו נסיעה ארוכה ליעד שלא היה בתכנון אלא הוחלט עליו ממש אמש.

מפלי הניאגרה.

נכוו שהיינו כאן באפריל 2009, ומים רבים כידוע ירדו במפלים הללו מאז, וגם מזג האוויר שונה לחלוטין מאז, אבל, כמו שנהג אבי לומר, יש כאן הזדמנות שכולם ביחד.

הזמנתי בלילה קודם דירה ב-airbnb, שתהיה סמוכה למפלים.

ואכן, הדירה הנאה קרובה מאד, וניצלנו את השמש החמימה שגורמת לקנדים מעבר לנהר להוריד בגדים ולהשתזף (תכל'ס בערך 15 מעלות צלזיוס), וראינו הפעם את השטף מצידו האמריקאי.

 

בסופר הקרוב רכשנו מצרכים לארוחת ערב כלבבנו, בה כל אחד זוכה לאוכל האהוב עליו, וכך מסתיים עוד יום רגוע, עם לב קרוע.

 

13.10.2023

אחרי לילה קר במיוחד הבוקר מתחיל עם בשורה חגיגית

שמים כחולים נקיים מעננות, ושמש שתחמם את הכול.

עומדת לפנינו נסיעה ארוכה של כ-350 ק"מ לעיר בשם וויליאמספורט בפנסילבניה.

נסיעה ארוכה  שתחלק את המקטע הארוך בין אתמול למחר.