כאשר נפגשנו לראשונה, הסתכלתי לה על התחת, אולי זה לא מנומס או מקובל פוליטית בימינו, אבל אין הרבה כאלו.
כאלה אנחנו.
גברים (וגם נשים) שבעי קרבות שקשה לרגש אותם, אבל כאשר מגיעה מישהי לוהטת, אפשר לומר שנרשמת התרגשות.
והאחוריים, התפוחים והבולטים במיוחד הם אלו המושכים את המבט.
אין היום בשוק הרבה רכבים היכולים להתהדר במילה חמוקיים.
זו שמספר חמש רשום שם בגאווה, מציגה גוף שבא לך ללטף.
כל הזמן.
יש לה קימורים, יש לה קווים זורמים ונעימים, וכל כולם משדרת חושניות דינמית.
אז שלא נתייחס אליה בהתאם?
(ויסלחו לי אלו שלא מתים על הניסוח).
מי את? לחשתי, בפעם הראשונה שנפגשנו לדייט, ספרי קצת על עצמך, מנין הגעת, מי ההורים, ומה עושה אותך כל כך זוהרת?
(בקיצור, כנראה אני לא חזק בפתיחות עם אלמוניות).
וככה היא ענתה. (ממש מילה במילה).
רכבת החשמל מסין מסרבת ללחוץ על הבלם. אם חשבתם שראיתם כבר כל קומבינציה אפשרית של אותיות באנגלית, מסכים בגודל של טלוויזיה בסלון, וסוללות של ליתיום-יון – קבלו את הדבר הבא שמאיים להפוך את כביש החוף (אם אין פקקים) למסלול המראה עתידני: IM Motors.
השם עצמו אולי נשמע קצת כמו סטארט-אפ לייצור שבבים או אולי ראשי תיבות של "Intelligence in Motion" (כי בימינו, אם האוטו שלך לא יותר חכם מבוגר תואר שני בטכניון, אתה בכלל לא נכנס לקטגוריה). אבל מאחורי המיתוג הנוצץ הזה עומד שילוש קדוש ומפלצתי במיוחד.
ענקית הרכב הסינית SAIC (האמא של MG שכבר חורכת פה כל פיסת אספלט), יחד עם אימפריית הטכנולוגיה עליבאבא ועוד קרן השקעות עם כיסים בעומק של ים המלח. התוצאה? מותג שבא להסתכל לטסלה, מרצדס ו-BMW ישר בלבן של הפנסים, בלי למצמץ ובלי להרכין ראש.
כשמדברים על "ההורים" של IM Motors, מבינים מיד שלא מדובר באיזה מיזם גראז' של שני חבר'ה עם חלום ומלחם, אלא בשידוך מחושב היטב בין ענקי תעשייה שהחליטו להקים מעצמה.
האבא המוטורי: קונצרן SAIC (Shanghai Automotive Industry Corporation)
SAIC היא לא סתם יצרנית, היא מעצמה ממשלתית ותיקה שמייצרת מיליוני מכוניות בשנה. במשך עשרות שנים היא הייתה המארחת והשותפה המקומית של פולקסווגן וג'נרל מוטורס על אדמת סין — כלומר, את כל מה שגרמנים ואמריקאים יודעים על שלדות, פסי ייצור, בקרת איכות ותקני בטיחות, מהנדסי SAIC למדו, שיננו והפנימו עד רמת הבורג.
(ואפשר לומר ביושר כי הסינים למדו היטב).
מעבר לזה, SAIC היא גם הבעלים של מותג MG (שעשה קאמבק חשמלי היסטרי בכל העולם), מה שאומר שיש להם כבר שרשרת אספקה משומנת, הבנה חדה של השוק המערבי, וגב כלכלי כל כך רחב שמשברים עולמיים מזיזים לו בערך כמו משב רוח קל.
האימא הטכנולוגית: עליבאבא (Alibaba Group)
אם SAIC מביאה את השרירים, הברזלים והפח, עליבאבא מביאה את המוח הדיגיטלי והעצבים. ענקית המסחר והענן לא באה לתפקיד של ספק רכיבים פסיבי, היא אחראית ל"נשמה" התוכנתית של הרכב.
מערכת ההפעלה, עיבוד נתוני הענק (Big Data), קישוריות הענן, האלגוריתמים של הבינה המלאכותית וממשק המשתמש — כולם מגיעים ממעבדות הפיתוח של ג'ק מא והצוות שלו.
החזון שלהם הוא להפוך את המכונית למעין סמארטפון ענק על גלגלים שמחובר לאקוסיסטם הדיגיטלי, מזהה את הנהג, לומד את הרגליו ומסוגל לקבל עדכוני תוכנה מהאוויר בקצב של אפליקציה.
הדוד העשיר מהעירייה, Zhangjiang Hi-Tech
השותף השלישי במשולש הוא פארק ההייטק הממשלתי ג'אנגג'יאנג (שנחשב ל"עמק הסיליקון" של שנגחאי). התפקיד שלו בתמונה כפול: הזרמת הון עתק ומתן גישה ישירה לחברות השבבים, המוליכים למחצה וחיישני ה-LiDAR המתקדמים ביותר שיושבים אצלו בחצר האחורית.
החיבור הזה פותר מראש את שתי מחלות הילדות שמאפיינות בדרך כלל מותגים חדשים:
ל-SAIC אין את בעיות הייצור וההרכבה של סטארט-אפים טריים (שמגלים בדרך הקשה שרווחים בין פאנלים ואיטום גומי זה מקצוע מסובך).
לעליבאבא אין את הפיגור הטכנולוגי שמאפיין יצרניות רכב מסורתיות, שנאבקות לפעמים חודשים רק כדי שבלוטות' יעבוד חלק.
והתוצאה המלבבת מונחת הבוקר אצלי בחניה.
הצללית הנמוכה והעיצוב של ה-5 נראה כאילו פסל איטלקי קיבל השראה מדג חרב אווירודינמי. קווים חלקים ונוזליים, יחידות תאורה חדות שמביטות בעולם במבט של "זוז הצידה לפני שאני שואב אותך לתוך הגריל הדמיוני שלי", וידיות דלתות הנבלעות בגוף הרכב, כדי ששום חלקיק אוויר סורר לא יעז להפריע לחגיגה.
הצמיגים הגדולים (20 אינצ') והמראה הכללי משדר דינמיות ונמרצות.
זה רכב שלא סתם חונה; הוא "עושה פוזה".
בעברית של כתבי הרכב אנחנו קוראים לזה "מושכת מבטים", וכן, החמש הזאת בהחלט מושכת מבטים של אנשים הנתקלים בה לראשונה ומבט פניהם אומר- "מה זה הדבר הזה"?
והקטע הוא, שהעיצוב לא נעצר בחוץ, אלא נשאב גם אל תוך חלל הנוסעים.
כשפותחים את הדלת, חוטפים שוק תרבותי קל. מישהו שם במחלקת העיצוב החליט שאם אפשר לדחוף מסך – נדחוף שניים, ואם אפשר שיהיו שלושה, למה לא? שיהיו !
לוח מחוונים שנמתח מקצה לקצה כמו מסלול באולינג דיגיטלי.
החומרים מלטפים, המושבים עוטפים אותך כמו כורסת עיסוי של מנכ"ל ביום פרישה, והתחושה הכללית היא של מינימליזם הייטקיסטי קיצוני, כמעט אפס כפתורים פיזיים.
גג פנורמי ענק מקצה לקצה, מכניס אור יום פנימה. חום השמש, למודאגים, נשאר בחוץ.
ריפוד המושבים וסביבת חלל הרכב בשילוב צבעים לבן ואפור (אפשרות בחירה גם בגוון כהה), שמוסיף אלגנטיות והידור כבר במבט ראשון.
יושבי השורה האחורית נהנים ממרווח ברכיים ראוי.
20 רמקולים (בכל גרסאות הגימור) אחראיים על מצב הרוח המוזיקלי ברכב.
ואם כבר נגעתי ברמות הגימור, יש שלוש כאלו.
הראשונה מגיעה עם סוללה בקיבולת 75 קווט"ש, 295 כוחות סוס וטווח רשמי של 440 ק"מ.
רמת הגימור האמצעית מציעה סוללה גדולה יותר בקיבולת 100 קווט"ש עם 408 סוסים נמרצים היכולים להביא את הרכב לטווחים של 655 עד 710 ק"מ (תלוי בסוג הצמיגים).
דרגת הביצועים הגבוהה מגיעה אף היא עם אותה סוללה, אבל צמד מנועים מקנה לה עדר של 777 סוסים עצבניים במיוחד, אך הטווח יורד למקסימום 575 "בלבד".
הערת אגב, הטווח הרשמי הוא כזה הנמדד במצב נסיעה עם מזגן.
לחמש יש ארבע מצבי נהיגה שכל אחד מהם משנה את הטווח המקסימלי. שימוש במזגן או כיבוי שלו משנים אף הם נתוני הנסיעה.
הפער בין המצבים עם או בלי מזגן, יכול להגיע סביב מאה ק"מ, אך כך או כך, גם מי שיבחר ללחוץ ולעוף על החיים, לא יסבול במהרה מחרדת הטווח. יהיה לו מספיק להגיע רחוק, ומהר.
כאחד שנוהג רגוע באופן תמידי, ומשתמש במצב חיסכון, אני יכול להעיד כי ניתן להגיע אף מעל לנתוני היצרן.
והטכנולוגיה? עזבו. יש שם יותר מצלמות, חיישנים ורדארים מחפ"ק של יחידה מובחרת. הרכב הזה רואה את מה שקורה שלושה צמתים קדימה, קורא את מחשבות הנהג מימינכם, ויודע מתי אתם צריכים עצירת אספרסו, עוד לפני שהעפעף שלכם ירעד.
מערך המצלמות מנטר את הנסיעה בכל רגע נתון, ותורם את חלקו בכניסה ויציאה מחנייה באופן אוטונומי מרתק.
עוזרת אישית הנענית לפקודה HELOO IM, אבל תכל'ס לא מצאתי במה להתקיל אותה.
כניסה לרכב באמצעות כרטיס עם שבב, או עם האפליקציה היעודית או בעזרת "המפתח", שאין בו מפתח מכני למקרה ש…
בבוקר כשקיבלתי את רכב ההדגמה יצאתי לכביש המהיר, הפעלתי את בקרת השיוט, ונוכחתי לראות כי זה עובד נהדר, אבל לא הצלחתי למצוא היכן מעלים או מורידים את המהירות. הנציג שמסר לי את הרכב ועבר איתי על הפרטים הקטנים, שכח לציין את העובדה. בצר לי פניתי אל זה שיודע הכי טוב, ידידי צ'טלי, שהסביר לי כי ישנם פקדים קטנים שאינם נראים, מתחת להגה, והם אחראים גם על שליטה על מרחק הבלימה, וגם על מהירות הנסיעה למעלה או למטה.
איזה מזל שיש לי את צ'טלי.
מערך מצלמות היקפי נותן תמונה מלאה, החל מאיתות המופיע על לוח המכוונים, וכלה במבט קדימה או אחורה על המסך המרכזי.
זוית השמשה הקדמית גורמת להשתקפויות של הדשבורד, ואילו מה שנקרא לעיתים חלון אחורי, מזכיר חרך ירי צר של מצודות צלבנים.
כאלטרנטיבה למבט אחורי דרך החלון, נפתח חלון מצלמה על לוח המכוונים עם ראיה לאחור בכל רגע רצוי.
על הכביש נוכח טיל מונחה עם גלגלים.
איך זה נוסע? ובכן, כמו כל חשמלית מודרנית עם יומרות של ספורטיבית – זה לא מאיץ, זה "משגר".
408 סוסים עומדים כאן לרשותי ומחכים לפקודה לצאת לריצה.
לחיצה בריאה על דוושת ימין, והקרביים עוברים סידור מחדש כנגד משענת הגב. אין שאון מנוע, אין גניחות גיר, רק שריקה חרישית ואנו כבר נמצאים עמוק בתוך הטריטוריה שבה שוטרי תנועה מתחילים לחכך ידיים בהנאה.
עם מערכות מתלים אדפטיביות והיגוי אחורי (בדגמים הבכירים), הדבר הזה מסוגל להסתובב במקום ברדיוס של עגלת סופרמרקט, ולהשכיב סיבובים כאילו חוקי הפיזיקה הם בסך הכל המלצה לא מחייבת.
אהה, כן, ההיגוי האחורי ששכחתי לציין בחלק של הטכנולוגיה, הוא זה שאחראי גם על קוטר סיבוב קטן ומפתיע, וגם על יציבות ואחיזה מופתית במהירויות גבוהות בכבישים עם פיתולים וסיבובים, מה שמכניס ריגוש ותחושה שהחמש תיקח אותך בדיוק לא שאתה רוצה, בלי הפתעות מהסוג הלא רצוי.
כזאת מכונית יפה הבאת לי, ואין פה מסאג'? התלוננה בבוקר, זו שבאה מוכנה ליום מלא הפתעות שרק דוקטור סוס יודע להבטיח, והתאכזבה לשמוע כי את הפרט הזה לא תמצא ברכב המבחן.
ולאן אנחנו נוסעים בכלל? המשיכה, אחרי שפגה תחושת האכזבה שהתחלפה במהירות לנעימות במקום בה היא נמצאת.
שמעתי שהחלמוניות החלו לבצבץ ברחבי הארץ אמרתי, ואחד המקומות בהם לא הייתי אף פעם היא שמורת החלמוניות בירוחם, משמע, תתרווחי במושב הנוח, ויש לך שעתיים עד ליעד לספר לי כל מה שתרצי.
אחרי שכבר למדתי היכן מקבעים את המהירות, וכיצד הרכב יודע לעבור בין נתיבים מעצמו (אמרנו חכם, לא?), ובצורה בטוחה, נותר לי לבחור את המוזיקה שעשרים הרמקולים ינעימו לנו את הזמן, ונתנו לבוקר הנינוח ללוות אותנו עד ליעד, אליו נדמה הגענו מהר מכפי שחשבתי, למרות שנסעתי במהירות החוקית בלבד.
שיטפונות השבוע האחרון בנגב, שנצפו ודווחו בהרחבה על עוצמתם הרבה, שולחת אותנו תחילה אל אגם ירוחם.
"...אגם ירוחם הוא מאגר מים שנוצר על ידי בניית סכר בערוץ נחל רביבים שבאזור קמרי הנגב. האגם מתמלא על ידי מי שיטפונות…מי האגם נועדו מראש לשימוש כמי השקיה לשדות קיבוצי המועצה המקומית רמת הנגב - משאבי שדה ורביבים, ששטחים חקלאיים שברשותם ממוקמים במורד נחל רביבים… הזרמת המים החלה בחודש מאי 1955, ונמשכה באופן לא סדיר עד לסוף שנת 1981. המים שימשו בעיקר את קיבוץ משאבי שדה, אך הם לא היוו את עיקר מי ההשקיה של הקיבוץ. אי הסדירות בהשקיה נבעה מכמות המים המשתנה שנאגרה בכל שנה, וכן מתחזוקה לקויה של הצינור…בשנים הראשונות נעשה ניסיון של גידול דגים כענף חקלאי של הקיבוצים באזור - רביבים, משאבי שדה ושדה בוקר, אך לאחר כשלוש שנים נזנח הרעיון, בין השאר משום שבחודשי הקיץ האגם היה מתרוקן כמעט לחלוטין…האגם והפארק הסמוך מהווים נקודה ייחודית מבחינה אקולוגית, ומצויים בהם וסביבם מינים רבים של צמחים ובעלי חיים. במיוחד מהווה המקום מוקד משיכה לצפרים וחוקרי ציפורים, בשל המגוון הייחודי של עופות מים, מיני עופות מדבריים, ומינים רבים נוספים בעונת הנדידה…"
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%9D_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%9D
ואכן, אגם ירוחם, שהפך להיות פנינה של ממש, מושך אליו לא מעט מתושבי ירוחם הבאים לדוג (למרות שלט האוסר זאת), ומטיילים רבים, המגיעים לכאן בעיקר בימים הנעימים של החורף.
בכל ביקור שלי כאן אני נוכח בשינויים שהתבצעו לטובת המבלים, ובהחלט האגם מהווה נקודה טובה לעצירה או כיעד עיקרי לבילוי יום שלם.
השיטפונות, אומר לנו דייג מקומי, הביאו איתם המון בוץ (מראה המים חום-ירקרק כתוצאה מזה), דגים רבים צפים מתים כתוצאה ממחסור בחמצן, ואחרים נראים שוחים על פני המים ומוציאים ראש החוצה לשאוף אוויר נקי.
בניגוד לפעמים בהן אני עוצר בנקודות קבועות, המשכתי הפעם עם הכביש עד למחסום הצפוני לידו נמצא מגרש חניה מוצל.
מכאן יוצא שביל הליכה סובב אגם, עם פינות ישיבה מוצללות, ברזי מים, ופינות חמד שנפרצו בין השיחים.
קצה האגם מצויין בסכר, העוצר את מי האגם, ומווסת את הזרימה לערוצי הנחל.
בערוץ ניקוו מספר שלוליות בעומקים שונים המעידים על השיטפון שהיה כאן.
"...הסכר הוקם במחצית הראשונה של שנות ה-50. הקמת הסכר הייתה חלק משלב ניסיוני של פרויקט ארצי, שבחן אפשרות של יצירת עשרות אגמי אגירה ברחבי הארץ, כדי לתת מענה לאתגרי ההתיישבות של מדינת ישראל הצעירה.
סכר אגם ירוחם הוא סכר בטון ואבן היסטורי באורך של כ-90 מטרים, שנבנה כאמור בשנים 1953–1954 על ידי תה"ל ומקורות באפיק נחל רביבים.
מטרה מקורית: ויסות מי שיטפונות המגיעים מנחל רביבים, נחל ירוחם ונחל שועלים, ויצירת מאגר מים להשקיית שדות חקלאיים בקיבוצים רביבים ומשאבי שדה עד שנת 1981
בחורפים גשומים כאשר המאגר מתמלא, הסכר גולש ויוצר מחזה טבע מרהיב שמוביל אליו מבקרים…"
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%9D_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%9D
השמש הנעימה של הבוקר הוציאה לכאן מבקרים רבים, שמסתובבים כמונו באפס מעשה של שבת בבוקר, אך לאחר שראש הוועדה המייעצת הגיע למסקנה כי היום הארוך עודנו לפנינו ורצוי שהקבוצה תתכנס ותמשיך בדרכה.
אל היעד הבא הנמצא במרחק של כשלושה וחצי קילומטרים נדרשה נסיעה של מספר דקות על כביש 204, אל המקום בו השלט מעיד כי הגענו אל שמורת חלמוניות ירוחם.
"...החלמוניות שפורחות כל כך סמוך לירוחם בחודשים אוקטובר-נובמבר הן סיבה מעולה לקפוץ לביקור בעיירה הדרומית. נדמה שאף פרח לא יחזיק מעמד אחרי הקיץ החם, אבל דווקא החלמונית, לצד עוד מספר מצומצם של פרחים מבשרי החורף, כמו החצב, מצליחה לפרוח בסתיו…החלמונית הגדולה, כמו פרחי פקעת אחרים (כמו החצב, הסתוונית והכרכום), פורחת בחודשי הסתיו מתוך בחירה אבולוציונית. בעוד שבאביב פרחים רבים מתחרים על תשומת הלב של החרקים, ולכן סיכויי הרבייה של כל פרח נמוכים יותר, לאחר הקיץ יכולים לפרוח רק פרחים שאגרו במשך הקיץ נוזלים בפקעת או בבצל שלהם. בסתיו אין להם אלו תחרות על תשומת הלב של החרקים, והרבייה קלה יותר…"
יש לא מעט אתרי פריחה של הפרח הצהוב ברחבי ישראל, והם עוברים מפה לפה ברשתות החברתיות, ולפי מצב מגרש החנייה באתר, אלו שבחרו להגיע לכאן שמעו על זה ממישהו ששמע על זה ממישהו.
זרמנו עם אלו שצעדו כאן לפנינו, ובחרנו ללכת בערוץ הנחל הבוצי, שהשיטפון הותיר בו את חותמו. הלכנו אחרי עדר עיזים קולני עד ששמנו לב שלא דובים ולא חלמונית.
גבעות מדבריות חשופות מכל פרח הקיפו אותנו מכל עבר, על כן התחלנו לחזור על עקבותינו לחפש היכן טעינו.
קבוצת מטיילים עליזה במיוחד במעלה אחת הגבעות משכה אותנו לעברם, ונציג שלהם שולח אותי לראות את הפרח היחיד שנמצא במדרון, וכאן עלתה במוחי השאלה, למה במקום אחד יהיה מרבץ ענק, וכמה מאות מטרים משם אפילו לא עלה כותרת של נוספים? כאילו, מה מונע מהפרחים לנדוד עם הרוח? וממתי הפרחים חייבים לפרוח דווקא מתחת לשלט של רשות הטבע והגנים?
בדרכנו חזרה לחניון, דיווחה האורחת כי התעייפה בדיוק כשראינו שלט הכוונה לשמורת החלמוניות, והמוני צועדים ההולכים בנתיב לשם וממנו.
כיוון שידעתי כי צפויה הליכה נוספת בהמשך, הסתפקתי בנציגה הצהובה המעידה על הכלל, ומשם דיווחה הצוענייה כי לפני נסיעה של 23 ק"מ ובערך 20 דקות המתאימים להתאוששות והתקררות נעימה.
החמש, שהמתינה בשמש, לא הוציאה צפצוף דיגיטלי חכם ובאיפוק ראוי הובילה אותנו בקצב רגוע אל גן לאומי עין עבדת.
"...עין עבדת הוא נווה מדבר קסום מתחת למדרשת בן-גוריון, זוהי שמורת טבע צבועה בחום של ההרים וירוק של המים.
עין עבדת היא אחת מפנינות הנגב, אשר טומנת בחובה. מסלולי הליכה מהנים, גבי מים במהלך כל השנה. נופים מדבריים טיפוסיים מרהיבי עין. בעלי חיים האופייניים למדבר עם מקורות מים בקרבתם כגון: יעלים, שפני סלע, עופות דורסים כמו בז הצוקים…
עין עבדת היא שמורת טבע הנמצאת בהר הנגב בשמורת מצוק הצינים. בה יש 3 מעיינות הנובעים כל השנה : עין מעריף (בחלק העליון ביותר), עין מור ועין עבדת…מפל המים הנופל לבריכה המרכזית – צונח אליה מגובה 15 מטרים לבריכה שעומקה כ – 8 מטר.
נחל עבדת יוצר בשמורה קניון צר המתחתר בסלע הקרטון הלבן הרך, ויוצר בו מעיין מסלולים בצורת קצפת…"
גם כאן ניכרים עקבות המים הרבים, עם צמחיה נטויה בשל הזרם, או שלוליות בוציות במסלול. מים רבים עודם גולשים על דפנות המצוקים בדרכם אל הערוץ, צובעים את הסלע בגוון מנצנץ.
אל תיגעו במים, מזהיר אותנו הפקח, החיות לא אוהבות את זה.
מעניין איזה חיות, ומי בכלל שאל אותן?
בכל מקרה, לא נגענו.
שאפנו את שקט המדבר, את היופי הדומם שמכה בך גם בפעם האלף, והתמוגגנו מפכפוך המים הזורמים.
מי שזקוק להסנפה של רוגע אחרי השבוע הסוער (ובכלל) יכול למצוא זאת פה.
אומנם, על הטווח הופיע מספר המאפשר לנו לנסוע מעל 400 ק"מ, והמרחק בחזרה למרכז צריך חצי מזה, אבל לך תסמוך על ניסים במדינה שנס זה לא רק שם של קפה.
בתחנת הדלק במצפה רמון עומדת עמדת טעינה (עם נציגות של כל החברות הגדולות בסמיכות), ובזמן שהותרנו את החמש לשתות מלוא הסוללה אלקטרונים מדבריים, עלינו אל מרכז המבקרים מכתש רמון.
לא זכור לי שביקרתי כאן בשנים האחרונות, והתצוגה המתחילה עם סיפורו האישי של אילן רמון לוקחת את המבקר צעד צעד לקראת שיא המתרחש בסופו של הביקור המרגש.
"...מרכז המבקרים מכתש רמון הינו מרכז חדשני ומרשים הנמצא על צוק של מכתש רמון.
מרכז המבקרים מחולק לשני חלקים, האחד סיפורו של האסטרונאוט אילן רמון ז"ל ואילו החלק השני מוקדש להסברים על היווצרות מכתש רמון שלפניכם.
הכניסה למרכז כוללת מעין מנהרה, שנחצבה מתחת לאדמה וכוללת קירות עם סלעים. כדי לתת למבקר תחושה של מכתש . ממנה מגיעים למבואה נוספת של חלל שחור המובילה לאולם המוצגים על אילן רמון ז"ל…החלק השני של מרכז המבקרים מכתש רמון כולל הסברים גיאולוגיים מוחשיים וברורים, על אופן היווצרות מכתש רמון. מעבר לשילוט ישנו סרט אור קולי מרהיב המתאר את האופן בו נוצר המכתש…"
בזמן ששהינו במרכז וצפינו על הנוף המהפנט של המכתש, החמש שלנו כאמור החזירה לעצמה את החסר לסוללה מלאה עד הפקק.
את הדרך חזרה למרכז עשינו כחלק משיירה ארוכה של מבלי סוף השבוע בדרום.
גם בלי עיסוי (מתבקש, ביקשה האורחת להוסיף) IM5 שבה והוכיחה את מה שכבר למדתי מאחותה הבכירה שבחנתי בתחילת השנה.
מדובר ברכב חשמלי סיני שיכול גם לרגש את מי ש(עדיין) חושב שזאת נחלתם הבלעדית של רכבי בנזין ידניים.
העולם מתקדם ומשתכלל, ומי שרוצה להישאר מאחור לא יגיע רחוק.
השילוב הזה של שלושת הענקים שחברו יחד להוציא תחת ידם מוצר טכנולוגי משוכלל שלו היה מגיע מיבשת אחרת היה נמכר בסכום כפול, עם המון הסברים למה זה הנכון למקום והזמן.
בינתיים מגלה זה שבא לתהות ה- IM5 בעלת כוח מתפרץ, שמפתיע מחדש גם כשנדמה שהתרגלנו למנועים חשמליים עוצמתיים.
בשורה התחתונה: ה-IM 5 הוא ההוכחה הניצחת שהסינים כבר מזמן לא באים לחקות אף אחד, הם באו לתת שיעור. שילוב של טכנולוגיית קצה, עיצוב שלא מתנצל וביצועים של רכבת הרים – רק בלי התור הארוך בכניסה.
ירון הולנדר (ואפרת)
אוקטובר 2026
IM5
Long Range CDC
הנעה אחורית.
הספק 408 כ"ס.
מומנט 51 קג"מ.
קיבולת סוללה 100 קווט"ש.
צריכת אנרגיה (יצרן) 17.3 קווט"ש לכל מאה ק"מ.
צריכת אנרגיה (מבחן) 16.6 קווט"ש לכל מאה ק"מ.
ציון בטיחות 7 (מתוך 8).
Euro NCAP חמישה כוכבים במבחן ריסוק
מחיר (רכב מבחן) 249,000 ש"ח.
אגם ירוחם
סכר מאגר ירוחם
שמורת חלמוניות
עין עבדת
מרכז מבקרים מצפה רמון
עמדת טעינה on דור אלון מסובים 360 קווט"ש.
עמדת טעינה rv edge מצפה רמון 180 קווט"ש.
