יום שני, 10 במאי 2021

מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

הגלדיאטור הכי טוב בזירה.

 


שבוע חריג ועמוס במיוחד עבר עלי.

והנה טלפון מפתיע.

בא לך איזה ג'יפ מאסיבי לשבת, נשאלתי ?

קשה לסרב להצעות קוסמות שכאלה.

גם אם זה רכב שלישי בשבוע אחד.

גידלתי זיפי זקן מתחייבים להפגנת הגבריות, וחיכיתי לבאות.



אל חלל הרשתות שלחתי יונה בשאלה מי רוצה להצטרף אלי להרפתקה.

למרבה הפלא, כל מי שתדיר מצטרף (ומצטרפת) אלי מצא תירוץ, הפעם שלא.

האחת נסעה לטיול מדברים בארץ השמש הדרומית, אחרת חששה, "חם מידי", (כאילו היום יום שלנו זה בשוויץ הקרירה), חברים אחרים לא הבינו מדוע יציאה בשבת בשבע בבוקר היא הכרח במקרה כזה.

על מנת למצוא מגרש משחקים ראוי יש לנסוע לפחות שעה וחצי לכל כיוון ממרכז הארץ, ואי אפשר להתחיל טיול שטח משמעותי בשעת צהריים, ועל תענוגות אמר פעם איזה פילוסוף בשקל, צריך לשלם.

 


לבסוף נמצא צדיק אחד שלא נרתע מאתגרים ומאמץ, ומוכן להתייצב בזמן היעוד גם אם זה אומר שהוא מגיע מהרי כרמיאל, וקם לפני זריחה כדי לעמוד בלוח הזמנים.

שאני אאכזב אותו אחרי כל זה ??

 


מדף אתר המותג אני למד כי המותג Jeep הוא אייקון מוכר בכל העולם (כאילו שלא ידעתי). שמו מזוהה יותר מכל עם חופש, יכולות גבוהות והרפתקנות. כל רכב של Jeep נושא עמו סיפור ייחודי, המשתלב במורשת עשירה.

ציון שנת ה80- של המותג (בשנת 2020) התחיל בביטוי מחודש לצרכים השונים של אוהבי ההרפתקאות והטיולים. המותג החזיר טכנולוגיות קלאסיות אהובות ולצידן טכנולוגיות חדשות ופורצות דרך.

נסעתי כבר בחזקים ממנו (טנק מרכבה, למשל), ובמשוכללים ממנו, אבל בכזה עוד לא.




מפליא ומדהים כמה רכב שנמצא ברף מחיר שנושק לשערורייה, מגיע עם פריטים שנשכחו עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת, (אנטנת רדיו פשוטה ומזדקרת), וגם חלק ממערכות בטיחות שכבר מגיעות באופן סדרתי בכל רכב שמחירו מחצית מהגלדיאטור חסרות כאן באופן תמוה.

אבל למה להעכיר שמחות?

באנו ליהנות, וכל אלו הם רק זוטות.

 

גל שמוסר לי את הרכב הענק הזה, עובר איתי בקצרה על כל המערכות ואומר לי, שהרבה עיניים יסתכלו בדרך על המפלץ.

חמישה וחצי מטרים מפגוש קדמי לאחורי זה אומר רכב שיש לו בעיית חניה מאוד גדולה בכרך התל אביבי, ועשוי להוות בעיה בחציית מכשולים בשטח. אבל 28 ס"מ מרווח גחון מעל הקרקע זה אומר המון גובה שצריך לטפס אליו.

ואכן, כבר מנגיעה ראשונה יש תחושה של נהיגה במשאית קטנה, אבל מאידך, ההיגוי מאוד רך, מנוע ששת הצילינדרים הענק מגרגר בחרישיות ואחרי כמה דקות נהיגה כבר שוכחים שמדובר ברכב כל כך גדול.

רכב המבחן שקיבלתי אוחז ברמת הגימור S-Safety צוייד בבלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, והתרעת רכב ב"שטח מת".

כדי להתחיל להבין את הגלדיאטור אני אוסף בדרכי את חברי גל, זה שיש לו שריטה גדולה משלי, ואנחנו יוצאים לקושש חוויות ביער בן שמן.

יער זה שנמצא במרחק נסיעה של כמחצית השעה מתל אביב הוא גן משחקים גדול לכל חובב רכבי שטח למינם, ומאפשר להתברבר יום שלם על תא שטח קטן שמציע מכל טוב השטח.

יש כאן עליות ומורדות, דרכי עפר וחצץ, וכאלו שזרועות אבנים גדולות וסלעים קטנים.


כל מקום שיש בו קוליסים מעיד כי מישהו כבר עבר כאן קודם, ואם הוא (?) יכל אז גלדיאטור עוצמתי לא??

רבים מיבואני רכבי השטח מעבירים ללקוחות שלהם ימי השתלמות בנהיגה אתגרית, שיכירו את גבולות המעטפת והיכולות של כלי הרכב שלהם, וכך גם אנחנו מגיעים לכאן, בוחרים נתיבי נסיעה אתגריים ונוסעים לאט לאט, ובוחנים כל תקו וקפל קרקע, למנוע נזקים מצד אחד, ולהכיר את הרכב וחזקותיו מהצד השני.

רק בנקודה אחת תלולה ומסולעת במיוחד הפעלנו את כל הבקרות, והנעילות ההכרחיות כדי לראות שהכול כאן עובד כמו בספר, ומלבד כמה תנודות קלות בתא הנוסעים, לא הורגש שום עניין של מאמץ מיותר.

כבר מנגיעה ראשונה ברור לנהג כי יכולות הרכב הזה גדולות מאומץ הלב של מרבית הנהגים.


אנחנו מקנחים את הכיופים שלנו בניגוב חומוס סביר ביותר אצל סובחי  (מפגש השלום) בלוד, ואני חוזר הביתה לארגן את הרכב לקראת היום הגדול, מחר.

 

עודי, חברי לשירות הצבאי, מתייצב כפי שהבטיח מוקדם בבוקר. נרגש ככלה ביום חופתה, וזורח כמי שזכה בפרס הראשון בלוטו.

הוא הראשון (מבין רבים בהמשך היום) שיצא לו "וואוו" עמוק למראה הגלדיאטור הזה, ששונה כל כך ממרבית כלי הרכב שנעים בכבישי ישראל.

יש כזה גם בצבעים אחרים

הוא מטפס אל מושב הנוסע, זורק לספסל האחורי את הציוד שהביא, ושואל, נו, מה?

על הכביש המהיר אני מקבע את בקרת השיוט לזו החוקית, וניצל עקב כך, משתי מלכודות משטרתיות (לפחות) שצדו נהגים פוחזים על הכביש הריק.

כאשר יוצאים מוקדם, הכבישים העמוסים בדרך כלל, ריקים מתנועה, קל ומהר להגיע.

על מנת להימנע מתקלות פעוטות אנחנו נכנסים לתדלוק לפני ירידה לשטח, שכן צמא הגמל הגדול הזה.

כמה צמא? במהלך סוף השבוע נכנסתי 3 פעמים לתחנת דלק כדי למלא 79 ליטרים של נוזל מאובנים מדברי, מה שאומר שרוכש הגלדיאטור, זה שלא התרגש מעלות הרכישה מן הסתם גם לא ימצמץ לעלויות השעשועים שלו.

סמוך לתחנת הדלק ניצב לו בצד הדרך טוטם אבן גדול ובולט. כבר הצבתי בסביבתו רכבים מוגבהים שונים, אף אחד מהם לא הגיע אל הגבעה הזאת בכזה נון שאלנט.

אז קצת אבנים, מה כבר הדרמה?

 


סמוך לצומת טללים על גבעה בולטת ניצב פסל סביבתי גדול של רוכב אופניים.

לא יודע מי האמן האחראי, אבל כבר מזמן זממתי לעלות לגבעה הזאת.

גם כאן מטפס הג'יפ בקלילות רבה, ולמראה הפליאה בתמונות שצילמתי הפסל הגדול מקטין את הגלדיאטור כאילו היה פיקנטו זעירה. עניין של פרופורציות.


מי שהציב כאן את הפסל ידע מדוע. זו גבעה בולטת מכל השטח ויש ממנה תצפית למרחקים.

כמובן שאי אפשר להתעלם כאן ממגדל המים של שדה המראות אשלים, שזוהר למרחקים עצומים, ואת עודי, שלא מכיר את הסביבה, אני לוקח בהפתעה אל מצפור אשלים הסמוך,המשקיף אל כל שדות המראות שיש כאן.



כבר כתבתי לא פעם על האפקט של המראה העוצמתי, ועל האתר הזה שמשאיר כל תייר פעור פה, ועם שאלה שמצטרפת מייד, למה אין פה עוד הרבה כאלה.

"... תחנות הכוח באשלים הן מתחם של ארבע תחנות כוח שנבנה בסמוך ליישוב אשלים בנגב. על פי התוכנית, 3 תחנות כוח שבמכרז הראשון יהיו בהספק כולל של כ-250 מגה-ואט, שהם כ 1.6% מההספק המותקן של כלל תחנות הכוח במשק החשמל בישראל (נכון ליולי 2015) התחנות משלבות שלושה סוגי תהליכי הפקת חשמל: תחנת כוח תרמו-סולארית, תחנת כוח פוטו-וולטאית והפקת חשמל באמצעות שריפת גז..."

תחנות כוח אשלים-ויקיפדיה

 

כך גיליתי את האור. צילום:עודי הגואל

לקראת הטיול אמרתי לעודי שיביא בגד ים ומגבת, היות ואם כבר חם כל כך היום (כ-35 מעלות), ראוי לנו שנמצא איזה מקום קריר להצטנן קמעה.

מאז ביקורנו המשותף לפני כחודש בעין מוקש ברמת הגולן (https://dvashlife.blogspot.com/2021/04/blog-post_26.html ), יש בי חשש מה ממעיינות בטבע. הגוף שלי עוד לא חזר לתחושות שקפאו עם המגע הראשון שם.

בירידה לעין עבדת, אני מתייעץ עם הנציגה של רשות הטבע והגנים, שגם מתדרכת לגבי המשך היום, וגם מספקת טיפים חיוניים. כאשר היא אומרת שיש קצת בעיות עבירות בדרך, אני מבין שהיא לא שמה לב עם מי היא מדברת. (כנראה) או שאינה מודעת לעוצמה הנצבת בפניה.

לאחר עיקולי הירידה אל נחל צין במקום לפנות ימינה אל עין עבדת, אני פונה עם דרך העפר שמאלה, לכיוון עין עקב.



חבר, איש שטח ומדריך טיולים אמר לי מראש כי זו דרך לסובארו, וכוונתו, שכל רכב מוגבה עם הנעה כפולה יכול להיכנס אל השביל הזה ולהגיע עד היעד, אבל הגלדיאטור זה לא סובארו (עם כל הכבוד), וכל החריצים, הבורות והתלמים מבחינתו זה כמו כביש אספלט.

הוא מגהץ את פני השטח, כך שגם שותפים לדרך עם בעיות גב, לא נמצאים כלל במקום בו הם יכולים להתלונן.


קצת טלטולים ונדנודים שמקסימום ידמו את הנסיעה להפלגה בים רגוע, שום דבר מעבר לזה.

במקומות בהם אנשים מן השורה שמרחמים על הרכב שלהם ומחליטים להשאיר אותו בפתח נחל עקב ולהמשיך ברגל, אנחנו נהנים מקרירות המזגן, והגלדיאטור שמטפס בקלילות ובזחיחות בכל זווית מביא אותנו הכי קרוב שאפשר.

כאן יש חניון גדול מלא בכלי שטח שהקדימו אותנו. הכלים כאן מגוונים מכל מיני מותגים אבל גלדיאטור יש רק אחד והוא מושך המון המון תשומת לב והתעניינות, וגם (כמובן) כמה משפטי קנאה.





"... עין עקב נקרא בערבית עין אום כַּ‏‏עַ‏בּ - מעיין האבן, על שם אבן הצור השחורה שנמצאת בעין עקב עליון, והיא שונה מאוד מסביבתה הלבנה.

עין עקב תחתון הוא מעיין שכבה. המים נובעים בראש המפל וצונחים לבריכה עגולה, שעומקה כשבעה מטרים. הבריכה מלאה מים כל השנה, ומימיה משקים את הצמחייה הטבעית הצפופה ואת היעלים ושאר בעלי החיים באזור. עין עקב הוא אחד מסדרת מעינות שכבה, הנובעים לאורך גבולה הצפוני של רמת עבדת. מעינות אלו נובעים מתוך סלעי גיר וקירטון מגיל אאוקן, הבונים את רמת עבדת. שכבות הגיר האופקיות מונחות על גבי שכבות חוואר נטויות. מי הגשמים מחלחלים בסלעי הגיר ונעצרים בשכבת החוואר האטומות לחלחול המים.המים זורמים בתוך האדמה על גבי שכבות החוואר ופורצים החוצה במעיין שבקצה המצוק..."

עין עקב-טיולי


המים כאן צוננים ברמת הסביר, ונעימים מאד אחרי שכבר נרטבים, צריך להיזהר בכניסה וביציאה מהבריכה, שכן הסלע חלקלק ואין ידיות או מעקה בנוי להיאחז בהם.

אנחנו חוזרים אל הענק שהמתין בסבלנות, כדי לחזור על עקבותינו, באותו מסלול ממש.

בדרך חזרה המוכרת אפשר אפילו להגביר את קצב ההתקדמות, ולנסוע יותר מהר. לגלדיאטור זה בכלל לא משנה, כאמור.

חזרנו אל כביש 40 לכיוון דרום, ולאחר מספר דקות נסיעה אני פונה שמאלה אל מצפור עין עבדת.


כאן בעבר הייתה אפשרות להחנות את הרכבים ולרדת ברגל את המצוק לעין עבדת, ולא פעם המטיילים היו מגלים בחזרה כי רכבם נפרץ במקרה הפחות גרוע, או נגנב משם במקרה היותר חמור, ולא עוד.

מעכשיו גם מקום זה הינו תחת פיקוח של רשות הטבע והגנים, והכניסה כרוכה בתשלום.(עוד סיבה מצוינת להמליץ על מנוי מטמון, אגב).

באתר נעשו עבודות פיתוח והנגשה למצפור אל קניון עין עבדת.

זהו נוף קדומים מרנין וממלא, ואפילו יעל צעירה בעלת קרניים באה לבקר במפתיע בדילוגים קלילים על פי התהום.


המשכנו בדרכנו על כביש 40 אל כלא נפחא. סמוך אליו ישנה ירידה שמאלה אל כביש אספלט ישן זרוע בורות ושברים, ממנו משתלבת דרך עפר מסומנת בסימון שבילים שחור האמור לקחת אותנו אל מאגורות נחש צמא (ע"ע).

כלל ברזל אומר כי אין להיכנס לשטח ככלי בודד אלא רק יחד עם עוד אחד לפחות (למקרה ש...) ובטח ובטח לא בשעה מאוחרת מידי , אולם רוח ההרפתקה גררה אותי להעמיק אל לב השטח בעקבות הסימון, אולם כאשר מתעורר הספק, יש ללמוד ממנו, ולקבל החלטה מושכלת של ניהול סיכונים, ולא להיגרר אחרי ההרפתקנות והשטות.


יותר קל לוותר, ולהגיע בהזדמנות טובה יותר, מאשר לקלל את עצמך, ולשאול למה הייתי צריך את זה?



משעות הבוקר אני מטפטף לעודי כי הכנתי לו הפתעה בדרך. מתי והיכן לא החלטתי אולם כאן בנקודה הזאת הודעתי כי זמן ההפתעה קרוב וכי היא הוכפלה ברגע זה.

יצאו מהשטח ופנינו שוב שמאלה על כביש 40 אל מצפה רמון הקרובה.

כיוונתי את הרכב אל הר הגמל.

בכל פעם שאני מגיע לכאן עם מישהו שלא היה כאן קודם, אני מבקש להוריד את הראש, ולהביט כל זמן הטיפוס רק על הקרקע ולא לצדדים.

הר הגמל שנמצא במצפה רמון, על קצה המצוק, הינו מרפסת תצפית על עליה תלולה אך קצרה, המשאירה את המגיע בהתנשפות, אך ברגע בו מרימים את הראש למעלה ונחשפים אל נופו המהפנט של מכתש רמון, כל הקושי נשכח באחת.

כאן גם שלפתי שני בקבוקים קרים במיוחד של בירה צוננת, והוואוו שנשלף ממעמקי הגרון אישר לי חגיגית כי זו אכן הפתעה כפולה וענקית.

וכבר כתב מאיר אריאל כך:
וכל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר


אפשר לעמוד כאן זמן רב בכל שעה ולראות איך הצבעים של ההרים משתנים בכל דקה, הרוח הקלה והמרפסת המוגבהת נותנת תחושה של מעוף ציפור.

מקום מדהים.

בדרכנו החוצה אנחנו חולפים על פני דרך הפסלים, שהוצבא ביציאה הצפונית של מצפה רמון.



כשעברתי כאן בעבר, גם עם רכבי מנהלים יוקרתיים הרכב הזדעזע מכל אבן.

הגלדיאטור שאיתי ריחף על פני הדרך בקלילות. הצמיגים העבים והמתלים  המשוכללים בולעים כל מהמורה בדרכה אל הנוסעים.

 

לגלדיאטור החייתי הזה יש ליגה משלו, לא סתם ג'יפ זה מותג אייקוני, ושם כולל לכל מי שיכול לגרד אבנים בשטח.

מבחינתי זה אפילו פונה יותר להגדרה של נגמ"ש אזרחי.

אתה רואה את הזה שם ? סע אליו, ולא ממש משנה מה עומד בדרך. והוא, מ'כפת לו ? נוסע.

היתרון הגדול של גלדיאטור הוא לא עצם העבירות שלו אלא תחושת הביטחון המוחלט שהוא מעביר לנהג - הוא עביר לכל מכשול חסון ועמיד , צמיגיו קשיחים, ואין בו פלסטיקים מיותרים.

 

אני נהג רגוע, וגם לא משתולל יותר מידי, וכך עם כל הנסיעות המנהלתיות ואלו בשטחים (כ-620 ק"מ)  הגעתי לצריכת דלק ממוצעת לליטר בנזין לכל שמונה קילומטרים. זה נתון מכובד מאד בתנאים האלה. אחרים שילכו על הקצה יורידו את הנתון הזה בעשרות אחוזים.

 

בערב בכניסה לחניון שלי, השיר האחרון שמתנגן לנו ברדיו הוא אימג'ן של גון לנון.

אתה רואה כמה שזה מיסטי, אני אומר לעודי , רק דמיין את זה שרוכש את הג'יפ הזה, וכל יום שלו הוא כזה.

לונה פארק על גלגלים.

 


ירון הולנדר (גל ועודי)

מאי 2021

ג'יפ רוביקון גלדיאטור רמת גימור S-Safety

 

מנוע 3.6 ליטר .

6 בוכנות .

הספק  285 כ"ס .

מומנט 35.3 קג"מ.

משקל עצמי (ק"ג): 2,282.

מחיר: 468,719 שקלים. (תוספת צבע 10,413 ₪)

 














יער בן שמן.

חומוס סובחי, לוד.

 

טוטם.

אופניים.

מצפור אשלים.

עין עקב.

מצפור עין עבדת.

שביל שחור אל מאגורות נחש צמא.

הר הגמל.

דרך הפסלים, מצפה רמון.

יום ראשון, 9 במאי 2021

מאושר וחסר קורת גג

 


מהרגע בו האדם המציא את המכונית הראשונה, זו שקיבלה את ההשראה מהכרכרות של אותם הימים, בכל דגם חדש ובכל מותג שצץ, האדם הוסיף וחידש. עד כי המרחק בין המקור לדבר החדש הבא הלך והתרחק, אבל, למרות כל השינויים וההבדלים שקרו במהלך השנים, תמיד הייתה כמיהה נסתרת כנראה, לחוש משהו ראשוני, של אותם הימים, למרות ההתקדמות הטכנולוגית.

כל יצרן שמכבד את עצמו מרגיש עד היום חובה שכזו לנסות למצוא את הדבר הזה, ובעיקר את התחושה של נסיעה באוויר הפתוח, למשל, ככזה שבדיוק ייתן את אותה תחושה.

של פעם.


יש מי שבוחר להתקין גג חשמלי מעל ראש הנהג, אחרים יעדיפו להגדיל לגג פנורמי מלא, שיכניס הרבה יותר אור אל חלל הנוסעים, אבל הצדיקים הגדולים באמת יבנו דגם כזה שיש לו גג מתקפל או חסר גג מלכתחילה.

להלן קבריולט, בלשון העם.


במילון מצאתי כי מקור המילה בכלל בא מהמילה קַבּרִיוֹלֶה (מצרפתית: Cabriolet) והיא מכונית שאין לה גג קבוע, אלא גג נפתח.

כל דגם "קלאסי" של רכב ספורט כלשהו יהיה כזה.

יש ברכבי הקבריולט הילה של לנסוע ברכב, ולהרגיש אופנוע. הכי פתוח ובטוח.

 


לבנות רכב חסר גג זו משימה קשה יותר ליצרנים, שכן המחסור בקורת תמיכה וגג מוצק יוצרים רכב שיש לו התנהגות כביש שונה מזה שיש לו גג בנוי.

על מנת להקשיח את המבנה נדרשים פתרונות הנדסיים ובמרבית המקרים הרכב הפתוח יהיה כבד יותר מזה המלא, ותא המטען יהיה קטן יותר, כי הוא משמש את הגג המתקפל.

ובכל זאת ולמרות הכל לרכבים הפתוחים יש קסם משלהם, ותמיד ימשכו מבטים סקרניים ורצון לנסוע בכזה.

ומדוע אני מספר את כל ההקדמה הזאת?

מרצדסE300  קבריולט עמדה ניצבת בגאווה בלב אולם התצוגה בהרצליה.

חלפתי לצידה כאשר באתי לאסוף אחרות, ליטפתי, כשאף אחד לא הבחין את הקפלים והקימורים, ודמיינתי את עצמי מפליג בתוכה אל מקומות אחרים, שיתאימו בדיוק למידתה.

דגמי הקבריולט מיובאים לישראל בכמויות קטנות, שכן אנו מדינה חמה, מאד, ברוב ימות השנה, ורכב חסר גג אינו הבילוי המתאים לבילוי בפקקים ההולכים ומתארכים, ומאידך, ולמרבה הפלא, כל דגם שמגיע נחטף די מהר על ידי אלו שלא ממש אכפת להם ממזג האוויר. (ועוד אתייחס לזה בהמשך).

והנה אחרי שנדנדתי לא מעט, התבשרתי כי אוכל לקבל אותה ליומיים בלבד, קצרים, ולאור הידיעה הזו חשבתי באיזה תוכן אמלא אותה בהתאם.

הרמתי טלפון זריז אל אבי ומושיק, עמיתים לעבודה (לשעבר) שחיים, כמוני חיי פרישה חסרי דאגה, והצעתי להם, ללא ידיעה מראש, להצטרף אלי ליום טיול קצר שיהיו בו הפתעות נעימות.

מישהו יכול לסרב להצעה שכזו?


כאשר הגענו להרצליה, אל לב אולמות התצוגה של כל מותגי הרכב היותר יוקרתיים בשוק, נתתי להם לבחור מה מתאים להם.

מרצדס היא בחירה הגיונית, כשחושבים על זה, ועל כאלו ששיא הנסיעה שלהם במרצדס עד היום היא נסיעה במונית, כנראה.

באולם עצמו, אמרתי להם לבחור מה יעדיפו לקחת ליום כזה.

הם אפילו לא היו קרובים לדבר האמיתי...

רק כאשר ירדנו אל החניון לקבל הדרכה מתחייבת, התחילו להתלהב.

תהליך קיפול הגג מדמה את הרכב לרובוטריק של ילדים.


תא המטען נפתח בכיוון הפוך לפתיחת הרגילה, בזווית של 90 מעלות כלפי מעלה. גג הברזנט הכהה נפתח בחרישיות, מזדקר אף הוא כלפי מעלה, ומחליק מעדנות אל תא המטען שנסגר בשקט, ווילון מיוחד עולה מאחור, להגן על יושבי המושב האחורי מרוחות.

כל התהליך אורך כמחצית הדקה, וזה מדליק לראות מכל זווית. מתוך הרכב ומחוצה לו.

נכון שבחוץ השמש מכה בעוז, ומד המעלות מורה על 30 מעלות. אבל היי, שילמנו פה 750 אלף שקל, שלא נרצה שכל העולם יביט ויקנא?

זוהי מכונית של SHOW OFF מוחלט.

ואי אפשר להתעלם. נקודה.


עם גג, ובעיקר בלעדיו המרצדס הזאת מעוצבת ביופי יוקרתי.

אין בה פינה חדה אחת, כולה קימור של מתכת מעוגלת. ריפוד רכב ההדגמה וההגה השמן עשויים עור לבן, בשילוב דיפוני עץ חלקים. תאורת האווירה במקומות חשוכים צובעת את החלל באור צבעוני רך ונעים, מסכי המידע עם מערכת המולטימדיה MBUX מדהימים מי שנחשף אליהם בפעם הראשונה, ומשאירים אותו חסר מילים.

שני חבריי הפנסיונרים מתחילים לקלוט כי זו מכונית ראויה לכל מי שפרש מעבודה ארוכת שנים, ורוצה לשתות את החיים הטובים בקשית ארוכה. אחד מהם התנדב להתיישב במושב האחורי, ולא הסכים לוותר עליו גם מאוחר יותר (דבר המעורר חשד בימים כתיקונם, אך כנראה הוא גילה משהו שלא רצה לשתף אותנו), וחברו התיישב לצדי במושב הנוסע.

שלושה פנסיונרים נכנסו לקבריולט

ללא שביקשו אני נותן להם להתרשם מעוצמת הסאונד המשובחת שבוקעת כאן משלל הרמקולים, ולמרות הגג החסר עוצמת השמע ואיכותו לא נפגמת בכלל.

אבל, המכונית היא רק  האביזר שמנייד אותנו אל המקומות בהם הדברים הטובים נמצאים. גם אם זה בשיא הסטייל.

ולמען שלמות החוויה תמיד רצוי להצמיד דבר אל דבר.

לא מזמן הוזמנתי לחשיפת פעולתה של חברת גזפרו העוסקת ביבוא רכב מקביל, וממקדת את פעילותה ביבוא דגמי רכב שאינם מיובאים על ידי היבואנים הרשמיים, ומעניקה סל פתרונות כולל ללקוח. מרגע בחירת דגם, מימון הקנייה, היבוא האישי והשירות לאורך שנים.


אולם התצוגה של חברת גזפרו נמצאת באזור תעשיה עמק חפר, וכמובן שבין דגמי החברה אפשר למצוא גם כאלו של מרצדס, ואני רק קיוויתי שאף אחד לא ישים עין על המרצדס קבריולט "שלי", וייתן הצעה שלא נוכל לסרב לה.

לא נכנסתי לכאן  רק בשביל להתרשם ולחזק קשרים, אלא כדי למתוח קצת את החברים שלי (שדווקא גילו סקרנות לגבי פעילות החברה), כי המטרה שלשמה הגענו עד כאן נמצאת בכלל ברחוב הסמוך.

יומיים קודם להגעתנו יצרתי קשר עם שיר, מנהלת מרכז המבקרים של בירה אלכסנדר.

בירה אלכסנדר הנמצאת (איך לא?) סמוך לגדל הנחל הנושא את אותו שם, זוכה לתהילה רבה בארץ ובעולם, והגיע זמני לתת להם את הכבוד, ולחשוף בפניי (ובפני כל מי שרוצה) את יופי המפעל הזה, ושפע פיתוחיו.

לרשות המבקרים נמצא חניון ציבורי חינמי קרוב, ואנחנו מוזמנים אל חללו המרווח והממוזג של המפעל, אל מול קירות זכוכית שקופים בעדם ניתן לראות את העובדים  בעבודתם, ואת מכלי הנירוסטה המבריקים בהם מיוצרת ומאוחסנת הבירה.


אנחנו מתיישבים ליד שולחנות עליהם מונחות צנצנות עם לתת וכשות, ומקבלים הסבר על תהליך יצור הבירה, ועל הסיפור המחבר אנשים אל חלום חייהם.


"...מבשלת אלכסנדר הוקמה ב 20.08.2008 בעמק חפר, ליד נחל אלכסנדר עם מטרה ברורה –

יצירת בירה ישראלית מעולה!

מעולה – כמו במיטב מבשלות הבוטיק באירופה ובארה”ב, על בסיס ידע ומסורת של מבשלות איכות אירופאיות ללא פיסטור וללא סינון.

ישראלית – שמיוצרת כאן בעמק חפר, כמו שאנחנו אוהבים ומאפשרת לקבל אותה טרייה, בלי שהייתה צריכה להפליג ולסבול מתלאות הדרך.


כמו כל מזון ומשקה, איכות וטעם הבירה נקבעים בראש ובראשונה על ידי חומרי הגלם בהם משתמשים, הדבר הבא שמשפיע על איכותה וטעמיה של הבירה הוא תהליך יצירה קפדני. תהליך זה ארוך יותר מהמקובל ובסופו מבקבקים את הבירה ללא פסטור וללא סינון. הבירה ממשיכה “לחיות” בבקבוק או בחבית ולכן נשארת טרייה ועשירה בטעם וריח עד לשתייתה... בירה אלכסנדר היא הבירה הישראלית היחידה שזוכה במדליות זהב באולימפיאדה של הבירה בגרמניה..."

בירה אלכסנדר

כמובן שאי אפשר לבקר במבשלה ללא טעימות ממוצריה, כך שדגמנו שישה סוגים של בירה מצוינת וטעימה, מבירה בהירה ופופולארית עם 5.3% אלכוהול, דרך חזקות יותר וארומטיות עם 6% עד 8% אלכוהול וסיום עם בירה כהה וסמיכה בעלת 7% אלכוהול, וזו הבירה המעוטרת ביותר בישראל וזכתה במקום ה-3 בעולם.

לא פשוט בכלל ומכובד מאד.

בדיוק כמו המרצדס שמחכה לנו בסבלנות מתחת לסככה בחניון.

כמובן שאי אפשר לסיים ביקור טעים ומסקרן ולהישאר רק עם הטעם בפה. כל מבקר כאן מרגיש צורך לקחת הביתה בירה ישר מהמפעל, וכבעל ניסיון בתחום, אני יודע כי בירה טרייה טעימה הרבה יותר מזו שכבר עומדת בחנות כמה ימים.



יצאנו משם שבעי רצון ומחויכים מאד, (לא יותר מידי, נהג תורן ואחראי אנוכי), ובאמת כבר לא ממש משנה שהגג פתוח והרוח נושבת בקלילות בכביש החוף.

כאשר נפרדנו מאוחר יותר, דמעות עמדו בעיניים של חבריי. כנראה לא מצער הפרידה ממני, שכן עוד נפגש בהמשך שוב, אבל מי שבילה כמה שעות באוויר אחר, יודע כבר מה ההבדל.

 

דברים טובים מגיעים בזוגות








למחרת, זוגתי החוקית, שאינה כמו חבריי לעבודה, פחות מתרגשת מההופעה, ויותר מתרגשת ממשב רוח צונן של המזגן, מסכימה להצטרף אלי לעוד יום קצר שאני מבטיח לה שיהיה מלא חוויות מעניינות. ("אבל דיר באלאק אתה פותח את הגג הזה").

התחנה הראשונה בה עצרנו לפי המלצתו של חברי שמוליק שסייר כאן יום קודם לכן היא באנדרטת מח"ל.



"... בשנת 1993 נחנכה בחניון דרך בורמה שבפארק רבין אנדרטה לחיילי מח"ל שנפלו במלחמת העצמאות. האנדרטה שוכנת בלב חורשה, כחצי קילומטר דרומית-מזרחית למחלף שער הגיא. במרכזה פסל המורכב מהאותיות מ', ח' ול', הערוכות בחצי עיגול. סביב הפסל קיר ובו רשימה של הנופלים לפי ארץ מוצאם וכן תמונות סמלי חילות צה"ל. במקום קבוע שלט הנצחה אודות המח"ל, ושלט נוסף המביא את דבריו של יצחק רבין בשנת תשל"ז:

"הם באו אלינו בשעה שנזקקנו להם ביותר, באותם ימים קשים וגורליים של מלחמת העצמאות שלנו"... מח"ל (ראשי תיבות: מתנדבי חוץ לארץ), הכינוי הרשמי שניתן למתנדבים מארצות העולם, רובם יהודים, שהגיעו לארץ ישראל בתקופת מלחמת העצמאות על מנת לעזור לארגון ההגנה ולאחר מכן לצה"ל המתגבש בקרבות המלחמה.."

אנדרטת מח"ל

לא הרחק משם, נחנך ממש לפני כחודש חאן שער הגיא.

(צריך לתאם ביקור באתר רשות הטבע והגנים).

שנים רבות כולנו נוסעים בכביש הזה לירושלים, מכירים בעל פה את השיר באב אל וואד המיתולוגי, שמענו על קרבות מלחמת העצמאות וירושלים הנצורה אולם עד כה לא ממש הפנמנו את כל הסיפור הזה של המצור על ירושלים והניסיונות לפרוץ אותו.


"... גן לאומי חאן שער הגיא (מכונה גם בָּאב אל-וָאד) הוא אתר זיכרון לאומי בשער הגיא המנציח את מבקיעי הדרך אל ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות ומלווי השיירות אל העיר... בין עצי האורנים שמקיפים את הגן הלאומי חאן שער הגיא עומדים שרידי כלי רכב משוריינים, שלפני שבעים שנה נסעו בדרך עליה הוא משקיף. הם השריד הפיזי לקרבות הקשים שהתחוללו כאן, בהם נפלו מאות לוחמים שהגנו על שיירות המזון והאספקה לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. הכניסה למרכז המבקרים של האתר מחזירה את האורחים אל ימי המלחמה ההיא, באמצעות משחק משימות אינטראקטיבי שבמהלכן מוקרנים סרטים, קטעי קול ועדויות, המשתתפים מקבלים כרטיסיות אלקטרוניות שמציבות בפניהם דילמות הקשות שעמדו בפני המפקדים והלוחמים..."

חאן שער הגיא

זהו אתר חשוב עדכני וממחיש את מה שהיום הוא מובן מאליו.

זה שיש לנו מדינה עם עיר בירה, וניתן להגיע אליה ללא כל קושי ובעיה.

האתר הזה מחבר את ההיסטוריה של ישראל עם הדור הצעיר, שלא קולט עד כמה המצב היה שברירי באותם ימים, ונתון לשינויים מתמידים, ועם לוחמים עזי נפש שסיכנו את חייהם פעם אחר פעם מתוך תחושת שליחות.

על מנת להתאושש קצת מהחוויה המרגשת, עצרנו בהמשך הדרך בגן לאומי עין חמד.


"... עין חמד הוא פינת חמד של ממש, מקום יפהפה השוכן בהרי ירושלים באפיק נחל כסלון, בצידו הדרומי של כביש תל אביב–ירושלים. דקות ספורות מירושלים ו־40 דקות מתל אביב והגעתם אל פנינת טבע קטנה, מוריקה, שבה צליל פלגי מים מפכים המדמים את שפיעת המעיינות, מבנה צלבני מרשים, מדשאות רחבות, עצי דולב גבוהים ומרשימים במיוחד, עצי אלון גדולים ועתיקים ועצי בוסתן..."



גן לאומי עין חמד

בהחלט זה מקום בו אפשר למצוא פינה נעימה בין פלגי מים מפכים, במדשאה מוצלת לפיקניק מזדמן או מתוכנן מראש.

חזרנו אל ה-300 שהעמדנו בצל, שלא תספוג הרבה חום, רק בשביל לנסוע במעלה הכביש אל עיר הבירה – כ-15 דקות נסיעה אל עמק הארזים.

"... עמק הארזים הוא עמק שבו נמצא אחד מיובליו של נחל שורק היורד מכיוון מוצא ומתחבר לנחל שורק בסמוך לחיבורו עם נחל לוז. אל העמק מתנקז גם נחל חלילים ובסמוך אליו נמצא הגן הלאומי עינות תלם. העמק נתן את שמו לכל האזור הלא-בנוי הנושק לכניסה המערבית של ירושלים, והוא כולל את ערוצי נחל שורק ויובליו בין מבשרת ציון לשכונת רמות אלון והכפר הנטוש ליפתא בירושלים. בעמק הארזים עובר שביל ירושלים. עמק הארזים מרכז בתוכו מאפיינים טיפוסיים לנוף הצומח והחי המקומי. בעמק מצויים שני מעיינות שכבה, חורשות ויערות אורן ירושלים וברוש, בוסתנים, שרידי חקלאות עתיקה ושרידי חקלאות בת ימינו..."

עמק הארזים-ויקיפדיה

דרך אספלט צרה יורדת מכביש הגישה אל העמק ולאורך כל הערוץ.

הכביש הזה עובר מתחת לעמודי גשר הרכבת העצומים המתנשאים לגובה רב, וזו פינה נאה להעמיד את המרצדס היפה לתמונה מתחייבת.


הלאה משם הכביש חוצה את הנחל (סוער וגועש בחורף, ויבש לחלוטין בקיץ), ובעקבות שילוט אנו מגיעים אל אנדרטת אסון התאומים.

"... בשנת 2009 נחנכה באזור ירושלים אנדרטה ייחודית לזכר חללי אסון התאומים. האנדרטה, שממוקמת בעמק הארזים לא הרחק מנחל חלילים, מרהיבה ביופיה, והיא בנוייה כדגל ארה"ב ענק שוקע. בנוסף שולבו בה חתיכת ברזל מקורית מאחד הבניינים.

על יד האנדרטה אזור פיקניק נרחב עם נוף מדהים על האזור, ובעיקר שקט..."


אנדרטת אסון התאומים-טיולי

לפני שניסע ונחזיר את המרצדס המאוד מיוחדת הזאת לחניון ממנו נלקחה קפצנו לסגור פינה חמה בבטן עם מסאבחה אלוהית אצל עלי קראוון ביפו.

 

כשהראש מסודר, לא אכפת שום דבר, אמר המשורר שלא התכוון דווקא לזה, אבל, לפני צער הפרידה, חייבים להמשיך את החוויה עד תומה, ולהרצליה נסעתי עם גג חשוף, ולב הומה.

כי מה אלו החיים האלה אם לא נמלא אותם בסלסלת מתוקים ככל אשר ניתן?

 

אחד הדברים המפליאים אותי בכל מכונית של מרצדס שאני נוסע בה הוא נושא צריכת הדלק המופלאה.

ולצורך העניין אעלה כאן מספר נתונים לחישוב.

כאשר קיבלתי את הרכב הורה מד טווח הנסיעה כי אני יכול לנסוע מרחק של 445 ק"מ עד לתדלוק הבא.

(נתון זה כידוע מסמך על אפיון נהיגתם של הנהגים הקודמים שנהגו ברכב).

נסעתי במהלך היומיים 262 ק"מ ועדיין נותר על השעון טווח נסיעה צפוי של  300 ק"מ.

אני מניח שלו היו עומדים לרשותי עוד יום - יומיים נוספים הנתונים הללו היו משתנים אפילו עוד יותר.

לזכותי יאמר כי אני נוהג במצב נהיגה חסכוני, אם כי לצורך המבחן גם בחנתי את האפשרויות היותר ספורטיביות של ה E300 הזאת.

אבל מי צריך לדהור כשכל המטרה והמהות זה שיראו אותך?

סע לאט!

 


 ירון הולנדר (שירה, מושיק ואבי)

מאי 2021

 

מרצדס 300E קבריולט

מנוע 2 ל'.

הספק 258 כ"ס.

מומנט 37 קג"מ.

מחיר 734,631 ₪.

 

 









גזפרו

בירה אלכסנדר

אזור תעשיה חפר.

 

אנדרטת מח"ל

חאן שער הגיא

גן לאומי עין חמד

עמק הארזים

אנדרטת התאומים.

חומוס עלי קראוון