יום שני, 27 במאי 2024

מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

טורף על.

 


 את הסיפור הזה מתחילים מהסוף.

יומיים הספיקו לי על מנת לקבוע חד משמעית.

אני מאוהב!!!




הפעם מדובר באהבה עזה לא רציונלית שנדלקת בבת אחת.

ואהבה כמו כל אהבה, מביאה עם כל ההתרגשות והניצוצות, שתי בעיות גדולות שאליהן אתייחס בסוף, בשורה התחתונה.  אז מאיפה אתחיל?

 

מזה כשנה מתרוצצות ברחבי הרשתות הכתובות והמצולמות סיפור על טורף על אינטליגנטי ויפהפה אשר מסתובב חופשי ולוכד כל מי שמתקרב אליו.

ברור מאליו, כי אני בתור חובב הרפתקאות מושבע, ארצה לקחת חלק בין אלו שנכוו מאש הדרקון.

למה רק להם מגיע?

 


לקח קצת זמן לתאם ולארגן, ומשאושר המועד ידעתי כי לא אשן הרבה בימים בהם נבלה ביחד, ולא היה ברור מי מאיתנו יאלף את מי.

על מנת לרדת לכל קסמיו של הג'ינג'י הזה, צריך הרבה יותר מארבעים ושמונה שעות, ויותר שעות מנוע, אך גם עם המעט שזכיתי נוצרו המון מסקנות, שהעיקרית בהן היא אותה אהבה תמה ועוצמתית, כאמור.

 


דגם זה הוא פחות או יותר המקביל של פורד לטנדרים המוכרים כאן – טנדר בינוני 1 טון, אבל אם אתייחס אליו רק כ-טנדר אני עושה עימו עוול.

יש לי ניסיון רב עם התוצרים היפנים המקבילים שהם משובחים מאד, אבל עם כל הכבוד הם בכלל לא משחקים באותה ליגה. נהגתי גם בגלדיאטור של ג'יפ, המהווה מתחרה ראוי, אבל הוא נגזר של ג'יפ רוביקון עם תוספת ארגז, ולא נולד כפיק-אפ אמיתי.



הפורד הזה, שהוא תוצר קצה של דגם 150F הנמכר ביותר בארה"ב, מגיע לכאן עם מנוע צנום יותר, 3 ליטר טורבו בנזין, 6V המייצר 292 כ"ס ומומנט בשרני ועצום של 49.1 קג"מ.

ומדוע נתון זה אמור להרשים כל מי שאבק מדבר הוא חלק ממערכת הדם שלו?

עוצמת המומנט תבוא לידי ביטוי ביכולת הרכב לצלוח מעברים טכניים (קרי סלעים, חולות, דרדרת אבנים, בוץ וכו'?) בקלילות של רקדנית פלמנקו, כאילו לא היו.

האחראי על ממלכת התענוגות

ברכבים שתכליתם לנסוע מהר המומנט הוא זה שאחראי על התאוצה המהירה והמעבר מנסיעה מנהלתית לטיל שיגור.

כאמור, הראפטור הזה מגיע בצבע כתום שאין שני לו, זוהר בכל פינה, וקשה מאד לפספס אותו.

לאנשים עם בעיות ראייה קשות הוסיף היצרן מדבקות גדולות לאורך דפנות ארגז המטען.




מביני ענין שראו במהלך סוף השבוע את התפוזון הלוהט בשטח, לחשו את שמו ביראת כבוד.

צמיגי שטח בשרניים, עבים וגדולים במיוחד נותנים את הטאץ' המיוחד שגורם לכל זה שמתקרב לרייר מתאווה.



בתוך תא הנוסעים הקדמי יש צמד מושבים ארגונומיים במיוחד, מצופים עור שחור ונגיעות באותו כתום נאה, שמופיע למשל סביב פתחי המיזוג, ומוסיף נגיעות צבע השוברות את השחור.



המושבים האחוריים מרווחים דיים לשאת שני נוסעים שישבו בנוחות רבה, אני לא בטוח  כי תוספת אדם שלישי באמצע תאפשר לו נוחות, אבל היות והראפטור רחב מהמקובל, יתכן ואני טועה.

ברמת המחיר שלו, כל חומרי הגלם צריכים להיות מהסוג הטוב ביותר, וגם רמת ההרכבה צריכה להיות זו שמתחשבת בעובדה כי זהו רכב קשוח שנדרש לעמידות יוצאת דופן.

על הקונסולה שבין המושבים נמצאת גלגלת הקסמים האחראית לנושא העבירות, כאשר לטובתה נוספים אפשרות נעילת הדיפרנציאלים (הקדמי והאחורי) דרך מסך המולטימדיה, וכן שליטה במתלים במתג ייעודי על ההגה לחיזוק השרירים, אם וכאשר.

בדיעבד, ולאחר סדרת מאמץ נרשם חסרונה המורגש של מצלמת גחון, העשויה לסייע במקומות בהם לא רואים מה קורה מתחת לרכב.

איך עושה אגזוז?


בפינת הגימיק התורן נמצא את כפתור שינויי סאונד האגזוז שיש לו ארבעה מצבים.

ואם קמת (והפניה לגברים ונשים כאחד),בבוקר במזג אוויר גברי, מן הסתם תכוון את המצב הקיצון, הבאחה, בשביל "הבוקר טוב".

זהו גרגור חושני עמוק שמזכיר לך שזה שדורך על סלעים מתייחס אליהם כאילו היו חול זיפזיף רך.

ובדרך החוצה אל הכבישים והפקקים זוכרים מה רובץ מתחת לחרטום הגדול של הספינה הזאת.

חטיבת שמחת החיים
המושב הגבוה, הצמיגים הגדולים, והמתלים, מאפשרים מבט מתנשא על אלו המתניידים בפחיות קטנות.

זכרו, טורפי העל כזכור מעולם לא גילו עניין בחגבים.

 

מי שמחפש יותר נתונים טכניים, יוכל לדלג מכאן לאותם אתרים, שכן מכאן ואילך הוקדש הזמן להיכרות וכיופים.

 

למקצה ראשון שנערך בשישי בבוקר הזמנתי את ריקי ואבי לטיול קדימון, שיראה לנו שמץ יכולות, בטרם נתחיל לחפש את גבולות המעטפת.

הבוקר הגיע, וטורף גדול עומד בחניה ממתין להראות  מה הוא אוכל לארוחת הבוקר.

בחניה שלי עומד לצידי פורד EDGE של השכנה שנראה לי פעם גדול
את היכולות הראשוניות, כאלו שלא יצרכו סיוע לווייני מאגף השירות של נאס"א בחרתי לבדוק באחד מהמסלולים הנבחרים שחברת סמל"ת הציגה השבוע לזכרם של נרצחי וחללי מערכת "חרבות הברזל", כפי שניתן לאמץ מהקישור הבא:

מסלולי טיול שטח לזכר הנרצחים והחללים של "חרבות הברזל"

לדעתי, כל מה שרכבי המותג ההוא יכולים לעשות, הטורף האימתני מבית פורד יפהק ולא ימצמץ, אבל מי שרוצה להימנע מצרות מיותרות, אבל להריח אבק דרכים, ונופי הרים משכרים, יכול לעשות כמוני, ולעבור על הנתיב הבא שחולק כבישים מהירים, דרכי עפר קלילות, דרכי עפר קצת יותר קשוחות וכמה עליות שצריך לדעת לעלות, ולרדת.



נתיבים אלו, כפי שיתברר לא מצריכים מדריך מיוחד, אבל אם נתקלים במעבר טיפה בעייתי ראוי שאחד המלווים יצא ויכוון.

בחלק מהאתרים הללו כבר הייתי לא פעם, לכן יכולתי לדעת בפני מה אנחנו עומדים, וחלקם לראשונה בתולדותיי.

אז מה היה לנו והיכן ביקרנו?

בחרתי להתמקד באזור המרכז, (במסלול מס' 6), וממנו שאבתי מסלול המתחיל בתל חדיד, סמוך לשוהם.


"... תל חדיד, בשוליו הצפוניים של יער בן-שמן, מתנשא לרום 147 מ' בלבד, אך מיקומו בגבול השפלה ומישור החוף הופך אותו לאחת מנקודות התצפית הטובות ביותר במרחב... התל היה מיושב במרבית התקופות, מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לתקופה הערבית הקדומה, וכן בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי..."

תל חדיד

העלייה לתל חדיד נעשית דרך כביש 444 ליד האנדרטה לזכר חללי חיל הלוגיסטיקה.

מכאן עולה כביש אספלט צר דרך מטעי עצי זית עתיקים ומיוחדים, בחורף ובאביב הרבה יותר מרשים וירוק, ואנחנו עולים עם הכביש עד לתצפית הראשונה להיום.


הראות הטובה מאפשרת צפייה למרחקים מלוד -רמלה בדרום עד לכי גוש דן בצפון.

ירדנו מהתל ופנינו על דרך הכורכר הלבנה, שתביא אותנו אל מצפה מודיעין.

ימי סוף השבוע הם הימים בהם כל טורפי שבילי העפר יוצאים לחפש אדרנלין, וככה סביבנו כל הדרך נוכחים רוכבי אופניים, ואופנועי שטח, רייזרים וג'יפים מכל הסוגים.

הראפטור בינתיים לא מראה שמץ ממה שהביא לו את תהילת העולם, אלא משייט בנינוחות, ושום דבר הקורה מתחת לצמיגים העבים לא מחלחל אל חלל הנוסעים.



סביב מצפה מודיעין בסופי שבוע נוצר קניון שלם של סככות שונות החל מדוכני מזון וכלה בסוכנויות אופניים, תיקון מכירה ושירות, ובניהם כל מה שעולה על הדעת.

הפנינג גדול.

לא התעכבנו כאן אלא רק עברנו במקום המציין נקודה במסלול.

המשכנו וחצינו את יער בן שמן הגדול לפי המלצת המסלול אל אנדרטת שלושת מפקדי ההגנה עליהם נכתב כך באותו אתר.

"באנדרטה זו מונצחים שלושה ממפקדי חטיבת קרייתי שהיו קודם לכן מפקדי ההגנה במרחב תל אביב - שורה אשרוביץ, יחזקאל בן דוד וישראל שחורי. הם נפלו במקום זה בעלות רכבם על מוקש ביום י"ד בתמוז תש"ח (21.7.1948), בעיצומה של מלחמת העצמאות".

תל גימזו

אנדרטה זו נמצאת בפאתי תל גימזו, אז שלא נטפס אל התל שיכריח אותנו לשלב סוף סוף לארבע על ארבע?


צילומים אבי כחלון
תל זה מושך הרפתקנים רבים הבאים לאתגר את עצמם ואת כלי הרכב שלהם בטיפוס אל מרומי התל, כתוצאה מזה סביב התל פזורים מספר דרכי גישה מאובקים בדרגות שונות של קושי וזוויות טיפוס.

סובבתי את חוגת מצבי הנהיגה, ואפילו לא נזקקתי להילוך הכוח על מנת לטפס במהירות קבועה אל מרומי התל.







בניגוד לכתוב באתר ממנו הבאתי את הציטוט, המקום מטונף בפסולת מטיילים שלא יודעים לקחת עימם את הזבל שלהם.

חבל מאד שככה נפגם יופיו של האתר.

לצורך הירידה מהתל בחרנו בנתיב מתון יחסית שאין בו בורות עמוקים והפורד הכתום לא  נדרש להפעיל את שריריו.

מסלול סמל"ת ממשיך לכיוון דרך בורמה, אולם כאן אני בחרתי לאלתר, ודרך הכבישים המהירים הגענו ללטרון, חצינו את כביש מס' 3 ונכנסנו בשטח צמוד לגדר המנזר לכיוון למזרח.

דרכי העפר הוציאו אותנו לבסוף אל אנדרטת הגדוד החמישי, הצופה אל צומת שער הגיא.



אנדרטה זו מספרת את סיפורי הקרבות של הגדוד החמישי של הפלמ"ח במלחמת העצמאות.

אנדרטת הגדוד החמישי







על מנת לשוב אל דרכי העפר כיוונתי עצמי אל יער הקדושים, ומשנכנסנו אליו מכביש 38, חיפשתי את הנתיב המוביל לנחל כיסלון ומסומן במפת שבילים בצבע אדום.

כניסה ליער הקדושים
נתיב זה כבר יותר בעייתי למעבר, אם כי בהסכמת הנוכחים אפשרי למעבר רכבים גבוהי גחון שאינם רכבי שטח בהגדרתם, אבל מחייבים נסיעה זהירה.



הנתיב עובר בערוץ הנחל, לצד עצים זקופי קומה שנותרו כאלו לאחר השרפה לפני מספר שנים, ולצד צמחייה שהתחדשה מאז ומעניקה לנחל את יופיו.

הערוץ מתפתל לפי תוואי האזור בין ההרים המקיפים אותו, עד שלקראת סופו הבחנו ברחבה גדולה בה חנו מספר כלי רכב.

בהמלצת המבקרים במקום, טיפסנו רגלית במדרון הקצר ומתחת לסלע הצוק בלב צמחייה ירוקה סבוכה מתגלה בריכת מים ירקרקה המזמינה לטבילה את החפצים.




מקום זה נקרא עין ל'אמור.

דרך העפר מסתיימת בכפר עין רפא, שיש בו מסעדות רבות וטובות וכולו צאצאים של משפחה אחת.

המשכו של הנתיב המומלץ אמור להביא את המטיילים אל עינות טייסים, אבל מי שמכיר את המקום יודע כי משם יורדת דרך עפר ארוכה המסתיימת בנחל קטלב.



בחרתי לעלות על הכבישים ולהגיע אל קצה אותה דרך בקצה התחתון שלה החוצה את נחל קטלב בו זורמים מים מטוהרים ממכון הביוב במעלה הנחל.

קצת דשדוש במים, תמונות יפות, ועכשיו אחרי שקצת הכרנו, אנחנו מוכנים ליום המחר, לטיול הגדול.

 


צילומים אבי כחלון

יום חדש ואורח חדש מצטרף אלי מוקדם בבוקר.

אם נפגשים בדימונה בשעה תשע, זה אומר ששעתיים לפני כן מתחילים בתנועה.


כאשר מעמידים לרשותי רכב שטח חזק ועוצמתי, כמו הראפטור, אך הגיוני הוא שלא אצא לבד לחפש צרות, כי מי שמתאמץ ימצא אותן בשטח בלי בעיות, ועל כן עדיף להצטרף למדריך שמכיר את השטח על בוריו, יודע לכוון להיכן להגיע, ואיך, ואילו כלי רכב יכולים להתמודד עם האתגרים. על כן שבתי ופניתי לאתר השטח הישראלי ( אתר השטח הישראלי 4X4 ), וביקשתי להתלוות לטיול סביב נחל צין שמדריך עדי וייזל.

עדי והמפה



המסלול המתוכנן מבטיח מספר נקודות ראויות למעבר מאתגר, ולשמחתי התקבצה קבוצה של 8 רכבים מסוגים שונים, שלכל אחד ואחד יכולות שונות, והיה מעניין לראות את ההתמודדות של כל אחד ואחד עימן.

אל נקודת ההתחלה אנחנו נוסעים בכביש 25 מדימונה לכיוון הקריה למחקר גרעיני (הידוע בשם "מפעל הטקסטיל"), שם פנינו ימינה אל כביש 206 לכיוון דרום, כעשרה ק"מ ואז פנינו שמאלה לכביש 227 אשר שלט גדול מסביר שאין ממנו יציאה לכביש 90 (סוג של כסת"ח).


כביש זה שאינו מתוחזק ומרובה שברים באספלט, שוליים מסוכנים, בורות וחריצים, שימש במשך שנים רבות ככביש המוביל לאילת, ויש לו חשיבות היסטורית חשובה, ותמוה שהמדינה מתעלמת מתחזוקה בסיסית, שכן מטיילים רבים פוקדים את הכביש הצר וצדדיו.

בשלב מסוים לפני פניה לכביש מעלה העקרבים ממשיכה דרך עפר המובילה לצפייה על המכתש הקטן.



כאן, לפני שאנחנו פונים לריקון אוויר מהצמיגים למען שיפור האחיזה ולמניעת קרעים בדופן הצמיג מסלע מחודד, עדי נותן לנו סקירה על היווצרות המכתשים (תופעה ייחודית בעולם), והסבר על האזור והמסלול הצפוי.


דרך העפר המובילה לתצפית אומנם שטוחה אך כולה גביונים קטנים המעבירים רטט אל חלל הנוסעים כאשר הצמיג מלא אוויר. הורדת הלחץ בצמיג יוצרת תחושת ריחוף נעימה, והפער בין הלחצים מוחשי מאד.

הנבחרת
אנחנו חוזרים אל הכביש, חוצים את התלולית שהוצבה שם לפני שנים למנוע מעבר, ואנחנו יורדים את מעלה העקרבים המפותל.

כבר בימי הכיבוש הרומאי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה השכילו הרומאים לכבוש דרך שהובילה מחברון עד אילת.(הנתיב הרומי נמצא במקביל לכביש הסלול על צלע ההר).







בזמן המנדט הבריטי פרצו האנגלים דרך ששימשה את לוחמי תש"ח בדרכם לכבוש את סדום ואילת. מאוחר יותר סלל חיל ההנדסה דרך אספלט. שמו של הכביש נגזר מן המילה "ערקבים" שהם פיתולי עקלתון.

זהו אחד הכבישים המדהימים בארץ, ויופיו מהפנט את הנוסעים בו, ועדיין תמיד חובה לנסוע בו לאט ובזהירות.

כאשר ירדנו אל המישור במקום בו פניה ימינה מובילה לשדה הבולבוסים (ע"ע) פנינו בעקבות עדי שמאלה, ונכנסנו לערוצו המשגע ביופיו של נחל צין.

"... אורכו של נחל צין הוא כ- 125 ק"מ והוא מתחיל בפאתי מצפה רמון ומסתיים בכיכר סדום.



הנחל זורם במפל מרשים אל קניון עין עבדת ומשם מתפתל לאורך של כ- 50 ק"מ בבקעת צין עד לנווה המדבר של עין צין. משם הוא ממשיך אל דרך גבי צין וגבי שיש. הנחל ממשיך להתפתל כעוד 10 ק"מ בגבול בתרונות חוואר עד לכביש 2499, ולבסוף, המים נבלעים באזור של כיכר סדום..."

נחל צין



הצבעים של נחל צין מושפעים משכבות מינרלים שונים בקרקע וכתוצאה של שיטפונות והזרמת שפכים שונים יוצרים בערוץ המפותל קליידוסקופ מרשים של צבעים.

צילום עדי וייזל


במקומות בהם יש מים צומחת צמחייה נמוכה עם עלווה צרת שטח פנים.

הנתיב כולל מעברים בהם הרכבים יכולים לנוע מהר, לבין מדרגות ופיתולים בהם מורידים הילוכים, מעבירים למצב LOW ולאט לאט מדלגים בין הנקודות.





אם נוצר צורך עוצרים, ומאפשרים לזה שמתעכב לעבור את המכשול בעדינות ובבטחה.

גבי שיש חשופים לשמש החזקה, ולא ניתן לעצור כאן להפסקה מעבר לכמה דקות צילומים של הסלע הלבן בעל אלף הצורות. לאחר שיטפונות הגבים מלאים במים והמקום מרהיב ביופיו.





אנחנו ממשיכים בנתיב המסומן, כעשר דקות מעבר לגבי שיש עדי מוצא רחבה גדולה בה כל הרכבים יכולים לעמוד במקביל זה לצד זה, דופן המצוק מטילה צל המאפשר לכל הקבוצה לקחת הפסקה לארוחת צהרים.


מקום זה הוא בסיסו של מעלה אשמדאי. זה שבחר בשם הזה ידע בוודאות על שום מה.


מעלה אשמדאי
המעלה צר למדי כאשר משני צדדיו יש מדרון תלול, והנתיב רצוף מכשולים המחייבים לנעול את הדיפרנציאלים ולטפס עקב בצד אגודל עם לחיצה קבועה על דוושת הגז את המעלה שזכה בצדק בשמו.




פעימות הלב שלי יכלו להאיר את רמת גן אם נשתמש לרגע בפראפרזה ישנה.

המשכה של הדרך  מגיע אל שער אשמדאי ואל פתח המכתש הקטן.

מכאן אנו עוברים לנתיב העובר בנחל חצרה, וכאשר חלפנו צמוד למקום מסתורי מוקף גדרות עבות עם שילוט המזהיר מפני מוקשים, סופר לנו כי זו מטמנה לחומרים מסוכנים על פי השמועה.




עדי מבטיח לנו כי הזמן מאפשר לנו לתצפת לכיוון ירדן, ובעוד הספקנים שבנינו מרימים גבה, הוא מתחיל לטפס בעוד נתיב צר שהולך ומתרחב ככל שעולים עד לפסגה רחבה ושטוחה, ממנה נשקף נוף מרהיב של מרחבים רחוקים, כאשר באופק ניצבים הרי ירדן, וטיפה מקצהו הכחלחל של ים המלח.

מקום זה נקרא מצפה מזר.




לאחר תצפית וצילום קבוצתי המשכנו בדרך. חצינו את כביש 25, והתחלנו לרדת בערוץ הנחל, בדרך חתחתים לא פשוטה אל גבי פרס.

צילום עדי וייזל


גם כאן נדרשה נהיגה זהירה, להימנע מבורות ואבנים בולטות, ומעברים חדים בערוצי הנחלים.

חריץ הקרקע הרחב והעמוק בו נמצא אתר גבי פרס מעיד כי גם כאן עברו מים רבים בחורף האחרון, אבל לא נותר מהם הרבה, אלא רק מספר שלוליות ירקרקות.





בדרכנו אל נקודת הסיום אנו עולים בעלייה צרה מאד שמדרגה גבוהה כמטר וארוכה, החוסמת את נתיבה.

בעוד עדי צולח את המכשול די בקלילות מלחיצה, הרכב שאחריו מתקשה לעבור, ועל כן מחליטה הקבוצה לנסוע אחורנית לאט לאט, על מנת לעבור את המקטע בדרך עוקפת שאף היא דורשת הקפדה על כל תנועה והכוונה קרקעית.

מכאן המשכנו לאורך המסוע של מפעלי ים המלח העולה מהמפעלים אל בקעת צין.



מסוע זה הוא יצירה הנדסית מורכבת המאפשרת העברת הפוספטים אל מפעלי העיבוד מבלי צורך שימוש במשאיות רבות, ובתנועה קבועה ללא הפסקה.

דרך העפר משמשת את התחזוקה של הקו, ואיתה נגיע אל מקום היציאה בכביש 25 ליד מצד תמר, עליו כתבתי בשבוע שעבר בביקור נפרד.

 


המסלול שעברנו היום מיוחד במינו, יפהפה וקשוח.

יש בו מכשולים רבים המאתגרים כל מי שנסיעת שטח זורמת בעורקיו ועושה לו ויברציות לחודשים הלאה.

צילום עדי וייזל
נסיעה בכלי רכב תואם למשימה הוא תנאי ראשוני להנאה המובטחת, וסיום מסלול כאשר כל המשתתפים והרכבים שלמים, וללא צורך בחילוצים ואלתורים מוכיח בלי מילים נוספות עד כמה הטיול הזה היה מוצלח מכל הבחינות.

תודה רבה לעדי וייזל ולאתר השטח המארגן את הטיולים הללו.

 

עדי וייזל. מדריך (ושף) מומלץ

והראפטור שלנו? אותו טורף על, שב והוכיח בכל מטר ומטר שהוא נגע בו, כי הוא מכונה משומנת ואדירה של יצירה טכנולוגית מרשימה ביותר.

יש לו צורה של טנדר אבל הוא לא דומה לאף אחד כמוהו.

יש לו יכולות של ג'יפ (שם כולל לרבי שטח) אבל הוא לא ג'יפ.

יש לו נוחות של רכב "רגיל" ועבירות של נגמ"ש משוכלל.

אין עוד אחד כזה.




הנסעה השקטה, הבטוחה החזקה והאפשרויות הרבות העומדות לנהג לשלוט בכל רגע נתון איך לעמוד בתלאות הדרך ללא מאמץ, וללא פחד שווה בסופו של דבר את מחירו.

וכאן אני חוזר אל הפתיחה.

 


זוכרים שאמרתי שבסוף נשארים עם שתי בעיות גדולות?

האחת היא המחיר לאהבה.

מחירו של הראפטור הזה גבוה מאד, אבל מאידך הוא מעניק רגעים ארוכים של עונג וזיכרונות שלא ישכחו, ויתכן מאד כי הוא זה שבסוף יהיה זה שיטה את הכף.

 



והבעיה השנייה?

היא למעשה שתיים.

לו הייתי נניח זה שגרף השבוע מהלוטו 54 מיליון שקלים, מן הסתם, בדרך מרחוב הפטמן 3 עם הצ'ק בכיס הייתי נכנס לסוכנות פורד וקונה לעצמי מתנה לוהטת.

איזו מתנה זה כבר עניין להתלבטות.

שכן מצד אחד עומד הברונקו המרשים אבל מולו באולם ניצב ראפטור רעב.

וזאת רבותיי בעיה אמיתית.

מזל וחבל שהיא לא שלי.

 



ירון הולנדר (ריקי אבי ומושיק)

מאי 2024

פורד ריינג'ר ראפטור

מנוע טורבו בנזין בנפח 3 ל'.

הספק 292 כ"ס.

מומנט 49.1 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:5.9 ק"מ /ל' (על פני 650 ק"מ משתנים)

מחיר (כולל אגרה) 485,000 ₪.

 

 

תל חדיד.

מצפה מודיעין.

אנדרטת שלושת מפקדי ההגנה.

תל גמזו.

מצפה הגדוד החמישי.

יער הקדושים.

נחל כסלון, סימון שבילים אדום.

עין ל'אמור.

עין רפא.

נחל קטלב.

 

תצפית המכתש הקטן.

מעלה עקרבים.

נחל צין.

גבי שיש.

מעלה אשמדאי.

נחל חצרה.

מצפה מזר.

גבי פרס.

קו המסוע של מפעלי ים המלח.

מצד תמר.

 

·       בצאתנו לטיול הגדול בנחל צין, התבשרנו בכאב על מותו הפתאומי של עמיתנו אילן פייביש. אילן, שהיה כתב רכב ובעל האתר טורבו מגזין, מכור לכלי רכב מהירים ויקרים במיוחד, אדם שטרף את החיים מהצד של השמפניה, ואהב גם להראות את זה, היה אדם אופטימי, חביב במיוחד וחייכני, שהפך כל מי שנקרה בדרכו לחבר שלו תוך דקות. תהא כתבה זו מוקדשת לזכרו.


שמי ייתן ויחזרו כל החטופים והחיילים בשלום לביתם