במתחם של צ'מפיון מוטורס בראשון לציון עומדים זה לצד זה אולמות תצוגה של המותגים השונים של היבואן, ומי שיבחר לעבור ביניהם, לבחון בדקדקנות את הפרטים הטכניים, ייווכח לראות כי הרכבים השונים משתפים עצמם ברכיבים זהים כמו מנוע, ממסרת ופלטפורמה עליה מורכב המרכב, ואילו הסמל בחזית הוא זה המבדל אותם זה מזה.
זה שיבחר לבוא בשערי אולם התצוגה של פולקסווגן, יכול לראות כי אותם מאפיינים חולקים דגמים שונים של היצרן, ומה שמבדיל ביניהם הוא העיצוב והסגמנט.
דגם הטיגואן המוכר והמצליח, עבר בשנה האחרונה שדרוג על מנת להפוך אותו לגדול יותר בטרם יתחרה עם אחים גדולים יותר.
וכך נמתח בסיס הגלגלים עד 279 ס"מ (מ-268), מה שמאפשר ליצרן לדחוק שורת מושבים שלישית, ולהציע רכב שמציע יותר.
 |
| טיירון בחזית וטיגואן ברקע |
השם הנבחר מורכב משתי מילים שחוברו Tiger + Iron, והעיצוב המגיע עם השם משתדל לייצר איזה דימוי שמתחבר לשם.
כאמור, מנוע טורבו בנזין בנפח ליטר וחצי בעל תגבור היברידי קל (זהה לחלוטין לטיגואן, לגולף (וגם לדגמי סקודה)), מנפק 150 כוחות סוס, ומומנט בסך 25.5 קג"מ, תיבת הילוכים אוטומטית בעלת שבעה הילוכים יסייעו לנסיעה שקטה וחסכונית.
רכב המבחן למשל, מגיע בצבע זית כהה, שלא יבליט אותו באף חניון.
במצב הזה אי אפשר לפספס את הרכב בחניה חשוכה.
הטיירון מגיע ברמת גימור אחת-אלגנס, ומציע שורת אביזרי נוחות, עזר ובטיחות.
חלל הרכב מציע איכות גימור ועיצוב שמבהיר מראש כי הגעת למקום מכובד.
בפולקסווגן כמו בפולקסווגן ,you get what you pay זאת אומרת התמורה מלאה.
הפלסטיק הוא פלסטיק חזק, הדוק ואיכותי. איפה שצריך להיות עור, יש עור משובח. המושבים תומכים, מאווררים עם חימום וקירור ומציעים אופציית עיסוי בעשר רמות שונות.
כל דבר שהוא מבחינת חומרי הבנייה הוא באיכות הטובה ביותר.
מסך מרכזי גדול במרכז הקונסולה, עם שפע מידע ואפשרויות ניווט קלות. לוח מכוונים נוסף מאחורי ההגה מספק נתונים חיוניים.
הטלפון מתחבר אלחוטית עם המסך הגדול, והחיים לפתע מקבלים ממד יותר רגוע.
השלווה מגיעה עם המכובדות הנראית מבחוץ, וישנה איזו התמזגות עם אופי הרכב הזה.
הטיירון הוא לא צעצוע, ולא זועק נובורישיות ממרחקים.
הוא רכב המשדר אמינות של בנק שוויצרי, חיצוניות של פקיד מס הכנסה, וחדשנות של בינה מלאכותית דור ראשון.
בקיצור פולקסווגן.
על מנת לבחון עד כמה התיאוריות שלי עומדות איתן מול המציאות, בחרתי לי יום ארוך ורחוק, שיהיו בו מגוון אפשרויות של הטיירון להפתיע אותי.
אי לכך, ובהתאם לזאת, התעוררתי עם הזריחה, לפני שמשנים לנו את השעון, קיבעתי יעד ראשון כמאתיים קילומטרים מביתי, ועם מיכל דלק מלא (המד הראה 800 ק"מ טווח אפשרי), כיוונתי את ההגה צפונה, ועם הכבישים הריקים יכולתי לבדוק את השפעת ארבעת מצבי הנהיגה (חסכוני, קומפורט, ספורט ומותאם אישית), ותכל'ס, לא חשתי בהבדלים קיצוניים, על כן שילבתי את בקרת השיוט אל הקו החוקי, ובהתאם התרווחתי, ונתתי לשטף בירבורים בהולנדית שהגיעו מתחנת רדיו אינטרנטית, לשקוע בשרעפים ולדמות עצמי כנוסע בכבישי אירופה הקלאסית.
הרכב משייט רגוע ושקט, כל מערכות הבטיחות עובדות ביעילות גרמנית כנדרש, אומנם נדרשו לי כמה שניות של משחק להבין כיצד מכיילים את בקרת השיוט למרחק הבלימה הרצוי, אך מאותו רגע, הטיירון מתנהלת בכבישים בנינוחות אירופאית מכובדת.
אומרים תמיד כי אקדח המופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית, ואני משתמש בדימוי הזה, למה שאפגוש בהמשך היום, וכך יוצא כי חבורה ענקית של רוכבי אופנועים גדולים שעצרה בתחנת הדלק הם מבחינתי האקדח.
שמתי לב כי רובם קרחים או לבני בלורית, מה שמעיד על הגיל המתקדם, המתאים לא פחות להיות בעלים של טיירון שעימי.
אנחנו בערך באותו המועדון.
אני ממשיך בנסיעה ישירה עד קיבוץ דפנה.
השבוע צץ לי באחת הרשתות החברתיות, סרטון על מקום שלא הכרתי בכלל, ושמחתי להכליל אותו במסלול המתוכנן של הטיול היומי.
באחת הכיכרות בקיבוץ ניצב אופנוע ישן עם שלט הכוונה לימין.
מצד ימין ניצב מבנה קיבוצי ישן (שהיה פעם מפעל הנעליים המיתולוגי של הקיבוץ), ובפתחו דוכן נקניקיות (אליהם אתייחס בהמשך), שולחנות וספסלים, ודלת פתוחה לרווחה מזמנת לכניסה אל הסדנה לשיקום ושיפוץ אופנועים שהפכה למוזיאון בשם זה.
אני פוגש את אלעד מהסדנה, האיש שיזם וחלם את המקום הזה כבר הרבה שנים. בתצוגה ניצבים כ-60 אופנועים במצב נסיעה.
הוא מספר לי כי האספנות החלה לפני כ- 30 שנה, וכאשר הצטברו סביבו מספיק כלים שהיו מפוזרים ברחבי הקיבוץ, החליט ללכת בעקבות הלב.
המוזיאון קיים כשנה, אם כי חצי שנה היה סגור בגלל המלחמה.
אלעד מכניס אותי אל אחוריי הקלעים, אל המקום מהם גרוטאות ישנות חוזרות לחיים אחרי שנים רבות של הזנחה כזו או אחרת.
עיקר עיסוקיו של אלעד באים בכלל מתחום של בניית כלים יעודיים, ושיפוץ האופנועים מגיע לאחר שעות העבודה הרשמיות.
השיחה בנינו קולחת וזורמת למישוש הדופק של העסקים בצפון, שהולכים לדברי אלעד, בכיוון שיקום וחזרה למה שהיה, אם כי הדרך לשם עוד ארוכה.
אין שעה מוקדמת או מאוחרת לנקניקיה טובה ובירה קרה, וידוע שאם יש לך אופנוע (או אפילו קצת אהבה לדבר) הרי שתמצא את עצמך נענה להזמנה לחיבור הזה.
הדוכן שצמוד למוזיאון מציע נשנושים קלים למי שמגיע לביקור, ואלעד מתפקד גם בזה שמכין כריך עם נקניקיית צ'וריסו שמקורה בקצבייה בצומת גומא,
אם חיפשתי סיבה לתמוך בעסקים מקומיים, זו הגיעה בדיוק בזמן.
בהמשך היום אמצא סיבה נוספת.
מוזיאונים שמקדישים עצמם לשימור מורשת וזיכרון של כלי רכב שונים שעשו היסטוריה, נדירים בישראל, ואני שמח למצוא את המשוגעים לעניין העומדים מאחורי אלו, ושמח להמליץ לאחרים לבקר בהם, כדי שיוכלו להמשיך ולהתקיים.
נדמה לי כי לא פקדתי את קיבוץ דפנה אף פעם, לכן כאשר חיפשתי מקומות בעלי עניין, מצאתי עוד כמה כאלו בלב הקיבוץ.
בעקבות ההמלצות המשכתי עוד כמה מאות מטרים אל מגרש חניה גדול לצד מחסום.
כאן אפשר להשאיר את הרכב, ולצעוד אל המדשאות והעצים.
קריאות גיל של ילדים ורחש מים זורמים מוביל אותי אל פלג של נחל דן.
פלג המים החינני חוצה את הקיבוץ ומאפשר ישיבה על גדותיו באזורים רבים מדושאים ומרובי צל.
"...קיבוץ דפנה נמצא בלב הגליל העליון והוא אחד היפים בצפון הארץ. בשטח הקיבוץ זורם נחל דן, אחד הגדולים והחשובים במקורות הירדן. המים מגיעים אליו מהחרמון וזורמים בנחל בכל ימות השנה. הנחל שזורם בעוצמה בשילוב נופי הקיבוץ היפהפה הזה יוצרים חווית טיול באווירה פסטורלית ונעימה…"
אכן המקום פסטורלי, ומתאים לפיקניק משפחתי, בשל המים הרדודים הזורמים כאן כל השנה.
ולהזכיר, הכניסה חופשית לכל מבקר.
על מנת להרחיק אל האטרקציה הבאה הנמצאת במרחק דקות הליכה ספורות, יש צורך לצאת דרך פשפש בגדר המקיפה את הקיבוץ, וללכת על דרך העפר העוברת בין מטעי האבוקדו, עד שמגיעים לפניה החוצה את צמחיית הקנים הסבוכה ומגיעים אל סכר המחלק.
 |
| סכר המחלק |
המים בנחל קרים. מאד מאד קרים !!! ונדמה לי כי באזור המחלק קרים אפילו יותר, עד אובדן תחושה בפלג גוף תחתון.
גם אם מגיעים ביום חם (היום הטמפרטורות עברו את ה-30), הפער בין החוץ למים ניכר, לפחות מתייבשים מהר כשיוצאים, וחוזרים לחוש את האיברים שקפאו חלקית.
לא הרחק משם בקיבוץ דן (עניין של מספר דקות נהיגה) פניתי דרך הכביש המוביל לתל דן ופניתי שמאלה אל הקיבוץ.
 |
| נקודת ההתחלה (הצפונית) של שביל ישראל (המקורי) |
שוב הגעתי למקום בו זורמים מים קרים בתוך קיבוץ, אם כי הכניסה למים הרדודים הם באחריות המבקר בלבד.
לצד הפלג ניצב בית קיבוצי מהסוג ששימש פעם ככיתת לימוד, וכאן אני נפגש עם גיל הבעלים של יקב גליליאו.
(ארבעה אדומים, שני לבנים ורוזה אחד).
 |
| נבחרת גלילאו |
להפתעתי הוא מספר לי כי אינו בעל הכשרה רשמית ביצור יין, וכי היקב הבוטיקי המשפחתי מסתפק בייצור מוגבל של כ-7,000 בקבוקים בשנה במטרה מכוונת לשמור על איכות גבוהה של היין. היינות נמכרים כאן במקום, או דרך האתר של היקב.
היקב קיים כעשרים שנים, החל כתחביב והתפתח לעסק בו פועלים כל בני משפחתו של גיל.
היין אינו כשר (למקפידים), ולא מעט אנשים הבאים לכאן, לוקחים כוס או בקבוק צונן, משהו ללעוס ליד זה, ויושבים לצד (או בתוך) המים הזורמים בסוג של נירוונה, שרק מקום קסום יכול לספק.
האמת, שזה מאד מפתה גם אותי לנהוג כך, אך המשך מחוייבויות דוחה את ההזמנה, ומשאיר אותי עם הבטחה לחזור.
אחד הבתים הסמוכים ליקב הוא בית אוסישקין. בניין מרשים ומיוחד בנוף.
"...מוזיאון בית-אוסישקין הוא מרכז לחקר ההיסטוריה, הטבע והנוף הייחודיים של עמק החולה, ארץ מקורות הירדן, הגליל הגולן והחרמון. היוזמה להקמת המוזיאון באה בעקבות התכניות ליבוש החוּלה בראשית שנות ה- 50, מתוך חשש שהתעורר שמא יעלם חלק מהנוף ומעולם החי והצומח עם ייבושה. במוזיאון אוסף זיאולוגי ייחודי ומרשים אשר חלקו מוצג בדיורמות בנות שישים שנים ויותר, ודרכן ניתן לחוות את נופו ועושרו של אגם החולה, שאיננו עוד.
המוזיאון ממוקם במבנה מרשים שנבנה במיוחד עבורו בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת…"
לא נכנסתי למוזיאון, אבל רשום לי לתאם הגעה בפעם אחרת.
שוב נסעתי כרבע שעה והפעם בחרתי בנקודה הרחוקה להיום, גן לאומי נחל חרמון, מעיינות הבניאס.
"...השם "בניאס" נגזר משמו של האל היווני-רומי פאן. אלכסנדר הגדול הקים אתר פולחן לפאן לאחר הגעתו למקום עם צבאו. מאוחר יותר הוקמה במקום עיר שנקראה "פניאס" או "פניאון" על-שם פאן (במקורות יהודיים היא נקראה "פמיאס"). בערבית נהגה שם העיר "בניאס" ומכאן גם שמו של הנחל. שמו העברי של הנחל הוא "נחל חרמון". בשטח השמורה נמצאים שרידי העיר הקדומה בניאס…באתר המכונה מערת הבניאס היה מקדש כנעני קדום. בתקופת אלכסנדר הגדול הוקם באתר מקדש לאל פאן. המלך הורדוס פיתח את אזור הבניאס ובנה שם היכל להנצחת פטרונו, אוגוסטוס קיסר…המקום מוזכר בברית החדשה כאחד המקומות שבהם שהה ישו עם שנים עשר שליחיו, וחולל בו נסים. לפיכך, הפך האזור אתר עלייה לרגל לנוצרים. לדעת חלק מהמוסלמים נמצא על ראש הצוק של מערת הבניאס קבר קדוש למוסלמים…."
התהלכתי בין הבריכות הרדודות שבעבר נהגנו לרחוץ בהן, והיום חל איסור, עליתי אל שרידי מקדש פאן, והבטחתי לעצמי עוד הבטחה שהטיול הבא שיכלול את מה שלא הספקתי היום, ואוסיף לו צעידה באחד מהמסלולים היוצאים מהאתר.
שעון החורף שיוחלף הלילה מאיץ בי לחזור למרכז לפני שיחשיך.
הטיירון צעד איתי בסוף השבוע כ-700 קילומטרים של כבישים משתנים, ובא לקבע את מה שחשתי כבר בהתחלה.
לא תהיה כאן אכזבה משום דבר.
נכון, ישנן רמות גימור עם מנועים חזקים יותר (שלא מיובאות ביבוא סדיר), יש רכבים המתחרים בסגמנט הזה שיש להם אולי יותר אבזור מפנק, יש רכבים זולים יותר במידות דומות, אך החבילה הזאת ששמה טיירון היא חבילה שלמה של נוחות ואיכות ללא פשרות.
המנוע הצנוע יחסית, משתדל להיות חסכוני עד כמה שבעליו מוכן להיות סלחני, ולנהוג במתינות, גם ישיג חיסכון בדלק, וגם טווחי נסיעה גדולים יותר בין תדלוקים, וגם יזהם פחות את העולם (לא פחות חשוב).
אין מה לצפות כאן לרכב עם ביצועים ספורטיביים שיעצרו לכם את הלב, יש כאן רכב שיתן ללב שלכם להמשיך לפעום כאילו אתם על שפת הים, בחופשה.
279 סנטימטרים בין צמדי הגלגלים מבטיח חלל נוסעים מרווח לחמישה נוסעים, ולכן מצאתי את השורה השלישית בעיקר מיותרת למבוגרים, שלא יוכלו לשבת שם יותר ממספר דקות, וגם תא המטען יצומצם משמעותית עקב כך.
חוץ מזה, גוש הברזל הזה, הוא טייגר לא קטן בכלל.
ירון הולנדר.
אוקטובר 2026
פולקסווגן טיירון
מנוע טורבו בנזין מיילד היבריד 1.5 ל'
הספק 150 כ"ס.
מומנט 25.5 קג"מ.
צריכת דלק (יצרן) 15.62 ק"מ לכל לילטר דלק.
צריכת דלק (מבחן) 16.3 ק"מ לכל ליטר דלק.
מחיר 267,299 ש"ח.
קיבוץ דפנה.
הסדנה. מוזיאון אופנועים.
פארק דפנה.
סכר על הדן, המחלק, דפנה.
יקב גלילאו, קיבוץ דן.
מוזיאון בית אוסישקין.
גן לאומי נחל חרמון בניאס.
