יום שמש אביבי בדרכים.
השמש כבר עומדת ברום השמים ורק בנסיעה שמים לב שהבטן מתחילה ברחשי קירקור.
יש מאכלים שתמיד יהיה
מקום עבורם, כמעט בכל שעה.
פלאפל ריחני,
פיתה בדואית\דרוזית
עם לאבנה חמה וזעתר,
שווארמה בלאפה,
וגם בורקס..
לאחרונה כבר כתבתי על
ההיסטוריה של הבורקס בארץ שהפך ממאכל עדתי לאוכל רחוב מהיר, ויותר ממזון שאפשר
למצוא בהרבה בתי מאפה ברחבי הערים השונות.
כך למשל הם אותן
עגלות מקריות שאפשר למצוא בצידי כבישים מהירים פה ושם.
אני מעריך מאד אנשים
שבחרו בעיסוק עצמאי, אינם תלויים באף אחד אחר, וגם לא מעבידים את עצמם בלי סוף.
אלה אנשים שיודעים
לתחום את שעות העבודה שלהם בבחינת מה שיש הוא מה שמספיק.
אני אפילו מוכן לפרגן
להם בחום ולעזור להם (ככל יכולתי) להתפרנס בכבוד, האמת? מגיע להם.
כזה הוא אליהו, העומד
בעגלתו בצומת רמלוד- לבאים מרמלה לכיוון מזרח.
באנו בדיוק עם הרעב
הזה של אמצע היום, התפנקנו בבורקס גבינה ותרד שנאפה במאפיה ברמלה, אליהו הוסיף
לחברי ביצה (אני לא אוהב אותן קשות), הוסיף סחוג בצד וכוס לימונדה קרה ומרווה.
גודל הבורקס הטעים, התאים במידה שבדיוק סוגרת פינה עד לארוחת הצהריים.
יש בורקסים טובים ויש
כאלה שפחות.
אלה שייכים לזן
הראשון.
כריכים מגרים ומלבי למכורים מהווים את סל המוצרים של הקרון של אליהו.
טעים וטרי, וגם בזול
. 25 שקלים בסך הכל.
הדוכן פתוח כל יום
משש בבוקר עד ארבע אחה"צ, מקסימום.
יש גם חיים אחרי
העבודה. ויש מי שחי לא רע גם בזמן העבודה.
עוד המלצה שלי לאלה
שרעבים באמצע הדרך.
* צילומים- ירון הולנדר, ינואר 2015
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל