בוקר
יום שישי.
הצהובה
הזאת זה הדבר הראשון שרואים כאשר מגיעים אל אולם התצוגה המרכזי בתל אביב, גם במרכז
קיה בגן שורק היא עומדת במרכז העניין.
מכונית
חדשה שלא היתה פה קודם תמיד תתפוס את מירב תשומת הלב.
ככה
זה.
באתי
לקחת את הסטוניק לסופ"ש מעניין, ובליבי אני מתפלל שישריינו גם עבורי את הצהובה
הזאת, שמבחינתי זהו הצבע ההולם אותה/אותו (עוד נבדוק את עניין המגדר מאוחר יותר) ביותר.
מיכל
הדלק מלא ומבטיח לפחות 630 ק"מ נסיעה בין תידלוקים, לא רע בשביל התחלה.
הגריל
האטום מסתיר את החיוך המפורסם שקיה המציאו למכוניות שלהם, לדעתי יש כאן חיוך סטייל
מונה ליזה, כזה שמרמז על יותר ממה שהוא חושף.
מי שמכיר
את דוכן הסביח המיתולוגי של עובד בגבעתיים יודע שהכול שם סובב את עולם הכדורגל
בכלל והתל אביבי בפרט. כשעובד מדבר על צהוב הוא מתכוון לתוספת עמבה, ואדום זה החריף
ודרבי זה שניהם. אומנם אני רחוק מעולם זה ומעולם לא הבנתי את חשיבות היתר שאוהדי קבוצה
אחת אינם מסוגלים ממש לראות את הצבע של היריבה העירונית . לא בבגדים לא דברים שוליים
כמו עטים או תיקים ובמיוחד לא במכוניות. לי ממש לא איכפת, כך שגם האדומה כפולת הצבעים
שחיכתה לי בחניה של היבואן לא ציערה אותי במיוחד. גם האדום יפה.
ממש
לידה חונה באדום אש מכונית אחרת. גדולה (אולי גדול) יותר, חזק(ה) הרבה יותר, והיא זאת
שאביא הביתה בפעם הבאה. בינתיים אני עם הסטוניק החדשה.
בעודי
מדבר עם עצמי ומעלה לעצמי דימויים שיש בהם קצת ספורט קצת אמנות וקצת אוכל נזכרתי באוכל מיתולוגי אחר (כזה שמקיף את שלושת
התחומים הללו) ומיהרתי לקחת את עצמי ליפו.
אולי
היה זה אירוע סובב תל אביב שהותיר את רחובות העיר ריקים וקלים לגישה ללא הלחץ הקבוע
של שישי בבוקר, מה שאומר כי גם חניה הייתה בשפע, וגם הכיסאות הריקים אצל עלי קראוון
העידו שהיום זה אחרת. בכל שישי אחר בשעה הזאת כבר משתרך כאן תור ארוך.
יעידו
חבריי שמכירים אותי, כי מעולם לא נזקקתי לתירוץ או שכנוע כזה או אחר בשביל להגיע לחומוס
מוקדם בבוקר. בטח ובטח לא לזה שאני מחזיק ממנו כבר למעלה משלושה עשורים ומאות ניגובים
שהוא האחד והיחיד ואין בלתו.
חומוס
זה כמו זוגיות.
כשפגשת
את האחד אתה לא חושב על אחר. ולך תכתוב על מכוניות עם בטן ריקה ודודא לגרגרים חמים
עם נגיעות לימון ... עלי קראוון ביפו מעלה לי את המוזה ואת רוח הנדודים. איך יראה הסופשבוע
שלי תלוי כמה הטבח השרה את הגרגרים בלילה, מעך אותם בבוקר. הוסיף וערבב, ועם וואחד
מסאבחה וואחד פול קולני אני יכול להתמודד גם עם אלף סמ"ק מוגדשי טורבו ו120 סוסים
נמרצים בסוף שבוע אחד.
מצד
שני מלבד המסבחה האלוהית איפה בתל אביב תצאו עם בטן מלאה ותקבלו עודף מ -30 שקלים
??
הסטוניק
שלקחה אותי ליפו עמדה צוננת מתחת לעץ שקטה ומושכת מבטים.
 |
| יש מי ששם עליך עין |
זהו
מנוע האלף סמ"ק השלישי שאני בוחן בחודש האחרון והחזק שבהם. יש לי בהחלט מקום להשוואה
בניהם.
כשהמפתח
החכם בכיס כל שנותר לעשות זה להיכנס אל חללה המרווח של הסטוניק האדומה, ללחוץ על כפתור
ההתנעה,
לאחוז בהגה הקטום (רק בגירסת הפרמיום) הנעים למגע, ולצאת לדרך.
בסל"ד
נמוך המנוע מגרגר חרישית באופן שמזכיר מנועי דיזל, לחיצה קלה על דוושת הגז משכיחה כליל
את הצליל הזה ופותחת למנוע את הריאות.
עד כמה
פותחת אני אבדוק מחר כשהכביש יהיה פתוח וריק מרכבים אחרים בקו האופק, בינתיים בתנועה
העירונית הסטוניק משתלבת בצורה קלילה, מושכת מבטי סקרנים (נשבע לכם שהיו) ונותנת לנהג
ולנוסעים את תחושת הנוחות.
היות
ואני בטוח ש(בד"כ) אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני, הרי שמי שצריך להתרשם מהדקות
הראשונות שלו עם הסטוניק פשוט יתאהב ויתלהב.
מעצבי
קיה שומרים על קווי עיצוב פנים דיי זהים בשנים האחרונות, מה שנותן ללקוחות שלהם תחושה
מוכרת של מקום שהם כבר היו בו ונוח להם לחזור אליו. לדעתי זו דרך גאונית לשמר לקוחות
בדרך שמתבגרת איתם ביחד עם הדגמים השונים.
שבת
בבוקר, כשאחרים עוד נוחרים אנחנו כבר דוהרים על כביש שש.
גם היום
הזמנתי את ריקי להתלוות אלי. ריקי היא מאלו שמשכימות קום עוד לפני שהשמש מבצבצת,
ובשעה המיועדת כבר מחכה לי בחניה. גם לה יש ציפיות מטיול ספונטני מתוכנן.
היו
לי תכניות מתחילת השבוע שהחלפתי באחרות. כשיש לך ארגז אפשרויות אתה בונה את מה שמתאים
לך ביותר עם מי ומה שמתחבר לזה.
היום
נוסעים צפונה, אמרתי לה להביא בגד ים ומגבת כי אולי נרטב.
למה
נרטב? כי החזאי הבטיח שיהיה חם.
הוא
לא יודע שיש לי בידיים אדומה אחת, שחמה להראות לי כמה היא יודעת ומה היא יכולה.
לזכותו
של מנוע הטורבו הזעיר הזה עומד מומנט נאה של 17.5 קג"מ (מי שלא יודע שיחפש בגוגל,
אך בקצרה אספר כי נתון זה מציין את כוחו של המנוע לעמוד בעומסים מתמשכים וכן על כוחו
בהאצות הביניים (בעקיפות למשל) ), ושבעה הילוכים שאמורים להשפיע הן על שקט בחלל הנוסעים
והן על צריכת דלק משופרת. כביש שש זה המקום בו אפשר לבחון את הנתון הזה "על הכביש".
הצעתי
לריקי שנבקר היום בגן הלאומי בית שאן אבל בדרך ניכנס לעוד מקומות שנמצא על הדרך.
אחרי
שפנינו ימינה מכביש הסרגל אל יישובי התענך והגענו לצומת תל יוסף הבחנתי בשלט חום שתמיד
גורם לי לשנות תכניות ישנות ולהתחיל חדשות.
מוזיאון
בית שטורמן שנמצא בקיבוץ עין חרוד מאוחד מסקרן אותי.
גם הקיבוצים
של היום הם לא מה שהיה פעם.
הסטוניק עולה במעלה כביש הגישה לקיבוץ והשכונה הנושקת לכביש
עדיין מנומנמת, בדיוק כמו המוזיאון שבשעה עשר בבוקר עדיין סגור למבקרים.
רשמנו
לעצמנו תזכורת להגיע לכאן ביום אחר ובשעה סבירה יותר.
במעלה
הכביש ניתן להבחין גם באתר חצר הראשונים שראה ימים טובים יותר, וכיום מוזנח
וראוי לשיקום עבור מבקרים מזדמנים, חבל.
חזרנו
אל כביש 71 החוצה את העמק בדרכנו למצפור נח כנרתי.
בכיכר
הראשונה פנינו שמאלה על כביש 90 לכיוון טבריה. הכביש הצר מתפתל מעל ערוץ הירדן וחולף
על פני מושבים וותיקים.
לאחר
כעשר דקות מורה שלט קטן על פנייה שמאלה אל כביש 7188.
הכביש
העולה אל המצפור משובש ומלא מהמורות. ככה זה כשאין מישהו אכפתי שדואג שגם הכבישים הזנוחים
ביותר יהיו ראויים לנסיעה שלא תפגע במכונית, אבל הכביש הינו אטרקטיבי לכל שוחרי הנהיגה
הספורטיבית בהיותו מפותל ומשתנה.
הסטוניק
לא מתרגשת לא מן העלייה ולא מן הסיבובים, נצמדת לכביש בביטחון ובהחלטיות ונותנת לנהג
את מלוא המידע והתחושה שהוא צריך לקבל בשביל להגיע אל יעדו בשלום.
הנוף
ההולך ונפרש אל מול העיניים שווה את המאמץ שבעלייה.
אומנם
האוויר ספוג ערפילי בוקר, והראות לא חדה אך מה שרואים ממלא ומפעים.
ריקי
אומרת שחבל שהכול פה נורא צהוב ומיובש כי בטח באביב זה משגע פה. אני יכול רק להסכים
איתה בלב שלם.
מצפור
נח כנרתי נח על שיפוליו של מאגר מים גדול, ובמקום סוכה מוצלת ספסלים ושולחן גדול למטיילים
מזדמנים ועמדת "המסבירן" הבלתי נמנעת.
מאחורי
האתר על קו הרכס (כול האיזור נקרא רמת סירין) עומדות בגאון מספר שבשבות ענק ליצור חשמל
ירוק בעזרת הרוח. משום מה היום הן לא מסתובבות למרות הרוח הקלה.
ירדנו
מההר והתחלנו לחזור לכיוון דרום אל בית שאן על כביש 90.
בהמשך
הירידה ממש לפני החזרה לכביש 90 פנינו שמאלה אל דרך עפר קצרה המובילה למורד הירדן.
דרך עפר שנחנכה לאחרונה ומובילה מהכנרת וצמודה לירדן. פינת דייגים מוצלת קסומה ושקטה משמשת את דייגי השבת
שהגיעו לכאן וזוכים לשלווה ורוגע בחינם.
בחזרה
על כביש 90 שוב, במרחק כמה דקות נסיעה צץ לו השלט החום ומכוון אותנו אל כוכב הירדן.
לא פעם
אחת ולא פעמיים כבר הייתי פה ובכל זאת כדאי להיכנס שוב אל הגן הלאומי הזה.
22 שקלים
דמי כניסה ליחיד, ובליבי תמה אם לאור כול הכניסות שלי לגנים הלאומיים בזמן האחרון,
אם לא היה כבר יותר משתלם כלכלית לרכוש "כרטיס מטמון" של רשות הטבע והגנים,
כפי שהיה לי פעם כשהיינו משפחה מטיילת בהרכב מלא. אני יכול לציין כי מרגע שיש את הכרטיס
הזה בארנק יש דרבון כמעט כפוי לצאת לטיולים כמעט מידי שבת.
בינתיים
בכניסה לכוכב הירדן אנו רואים משפחות שלא נרתעו מגל החום הכבד ובחרו לפקנק בצל העצים.
אוהלים ומנגלים וילדים שמתרוצצים הנה והנה. החניון גדול ומרווח והשירותים נקיים.
סחתיין
על התחזוקה.
 |
| צפון בקעת הירדן |
"כוכב הירדן (ידוע גם בשמות יפה נוף וכוכב
הרוחות בעברית, כאוכב אל-הווא בערבית ושאטו בלוואר או קוקט בצרפתית) הוא גן לאומי ואתר
ארכאולוגי, האתר ממוקם על פסגה שגובהה 312 מטרים מעל פני הים, ושיפוליה המצוקיים מתנשאים
לגובה של 550 מטרים מעל לבקעת הירדן.
המבצר הוא אחד מתוך שני מבצרים כפולים (לעיתים
נקרא "מבצר בתוך מבצר")
זה שרידי מבצר צלבני כביר ששולט על כל האזור
. כוכב הירדן נבנה מאבני בזלת שנחצבו מהחפיר המקיף את המבצר משלושה עברים ומאבנים לבנות
שהובאו לאתר ממחצבות מרוחקות יותר."
(מתוך ויקיפדיה)בעודנו עומדים צופים אל הבקעה הבחנו מעלינו בלהקת חסידות העושות את מסע הנדודים שלהן לאפריקה תופסת תרמיקות (גלי אוויר חם המסייעים לדאייה) וחגה במעגלים מעל המבצר.
היות וכך החליטה
מועצת הנוסעים פה אחד, לנטוש את הרעיון של ביקור נוסף בגן לאומי בית שאן היום,
ואליו, כמו לכל מטרה שכיוונתי ונטשתי תוך כדי תנועה, נגיע בפעם אחרת קרירה יותר,
והתחלנו לחפש בסביבה.
דרך כפרית שמובילה אל
מאגר חמדיה שנמצא בלב שדות העמק (שאינני יודע מה יש בו מלבד מאגר) התגלתה
ככזו שבהחלט עלולה לפגוע ברכב בשל הבורות העמוקים באספלט, לכן נסגנו מהכוונה להגיע
לשם.
באזור זה זורם נחל
הקיבוצים ובו שכיות חמדה מהסוג המיימי.
וכך לאחר שחלפנו על
פני קיבוץ רשפים מורה חץ אל עין מודע.
גילינו לתדהמתנו כי
לא רק לנו חם. מהחניון נמתח שביל הליכה סלול שמביא ישר אל בריכה גדולה מדופנת
בטון.
בריכת עין מודע הייתה
מוקפת כולה באנשים שבאו לבלות. היה "קצת" רועש, קצת אווירת שוק, אבל ככה
זה בחג. אי אפשר להתלונן.לא הבחנתי בלכלוך צפוי לאור כמות המבלים, אפשר לומר אפילו
הופתעתי שאין.
המים, הם מי נחל עכורים
אבל מאד נעימים לטבילה. עומק הבריכה כמטר עד מטר ועשרים ס"מ.
בסך הכול, בהתחשב
בנסיבות זה לא היה נורא.
אחרי שהגוף נרגע
הצעתי לריקי הצעה שאי אפשר לסרב לה.
בדרכנו לתל אביב
נאריך טיפה את הדרך כדי להגיע לנצרת, אמרתי.
מה יש לך בנצרת? שאלה
האורחת הדרומית.
הממ..הרבה הממ,
עניתי, וזה גם נורא טעים, ההמממ הזה, הוספתי.
לאור מספר הפעמים הרב
שהייתי בנצרת בשנים האחרונות אני מתמצא באזור מסויים לא רע בכלל, ויודע היכן למצוא
את הדברים הטובים.
התחלנו בעליה תלולה
ביותר שם נמצא מפעל קטן וצנוע המייצר טחינה וחלבה, ונקרא איך לא בשם המקורי "נצרת".
ניסיון העבר שלי גילה שהחלבה מהטעימות שיש בארץ, והטחינה פשוט אלוהית. בזמן
הביקור במפעל ניתן לפעמים לראות את המכונות בזמן הייצור, כך מובטח בוודאות כי המוצרים
בשיא טריותם, וגם המחירים מפתיעים ביותר.
משם חזרנו דרך
הסימטאות אל כיכר כנסיית הבשורה שם ניצבת קונדיטורית "מאחרום".
כאן אפשר לאכול כנאפה
עדינה מלאה מתיקות (מהטובות שאפשר למצוא בישראל) לצד קפה מר שמאזן את המתקפה.
בעל המקום ששמח לפגוש
אישיות כובשת (כמוני, למשל) הרעיף עלינו טעימות משלל החנות של מוצרים שאני לא
מכיר. גם מנת הכנאפה הייתה גדולה במיוחד והספיקה לשני סועדים שהוסיפו לצלחתם גם מעדן
בצק שמזכיר בורקס אבל טעים ממנו פי כמה.
ואם כל זה לא מספיק
ארזנו גם קצת מעדנים למי שבחר להשאר בבית.
נפרדנו בצער לפני שהרופא שלי יתקשר כדי לקבוע צינטור דחוף ומכאן ישירות הביתה.
לאחר שנסענו בסטוניק
450 ק"מ במהלך סוף השבוע ולפני שנסענו להחזיר אותה (!) לחניון היבואן עברתי
מסביב לבדוק שלא שכחתי כלום ומה צריך להוסיף.
גיליתי שצריך לציין
בין שלל התוספות שמגיעות עם המכונית גם את הפנסים עוקבי פנייה. אני מת על הפרט הלכאורה פשוט.
זוהי עוד תוספת בטיחות ברוכה ומשמעותית בלילות חשוכים.
לסטוניק מערכת בקרת מהירות רגילה (ולא
אדפטיבית) ומשום מה לא מותקן בה מובילאיי פופולארי. מאידך יש בה מערכות עזר אחרות
לבטיחות,(כמו מערכת התראה סטייה מנתיב עם הגה ששומר חזק שנישאר במרכז הנתיב) וכל
תתי הדגם הינם בדרגת בטיחות 6 (מתוך 8).
יש בסטוניק
מערכת weblink שמשקפת את מכשיר הטלפון על המסך המולטימדיה הגדול,
לא הכי נוח בעולם ולא הכי ידידותי למשתמש, הייתי מעדיף מערכת ניווט מובנית.
ניתן להזמין את הרכב
בשלל צבעים ואפשרויות.
זוכרים שיש גם
צהוב מהפנט ??
אעיז
ואתנבא כי לקוחות הסטוניק יהיו כהגדרתי "משפרי דיור". אלה שכבר היו בעלים
של פיקנטו (ודומות לה) ועכשיו הם עולים כיתה.
ואם כול זה עוד לא
שיכנע אז עם צריכת דלק ממוצעת של 12.5 ק"מ לליטר עם מכונית שכולה נוחות
וקלילות יהיה לכם הרבה יותר קל להחליט.
אני כבר החלטתי.
לקיה יש כוכב חדש.
ולכוכב הזה קוראים
סטוניק.
ירון הולנדר (וריקי)
קיה סטוניק 1.0 ל'
טורבו, premium
עלי קראוון (אבו
חסן), יפו.
בית שטורמן, חצר
ראשונים קיבוץ עין חרוד מאוחד
מצפור נח כנרתי
מורד הירדן
כוכב הירדן
מאגר חמדיה
עין מודע
חלבה, טחינה נצרת
קונדיטוריה מאחרום.
נצרת
יפה מאד הכתבה ירון.
השבמחקתודה רבה
מחקיופי של כתבה. מכונית בהחלט מעניינת!
השבמחקתודה רבה, אכן מכונית ששווה בדיקה
מחק