יום שבת, 27 בדצמבר 2014

איזו נשמה, כפרהעליה.







קבענו לבליינד דייט.
החלטנו מראש שנזרום עם התחושות.
אם תהיה כימיה, נמשיך הלאה לסוף שבוע שלם.
אני אוהב כאלה.
מבטיחות, מקיימות, ובעיקר מפתיעות.
אז באתי, נרגש.
"פששש "..שמעתי שריקה לוחשת.
עמדתי בחניון עמום.
והשריקה נשמעה מהפינה.
סובבתי את הראש ימינה.
סובבתי את הראש שמאלה,
לא ראיתי אף אחת, מלבד כמה מכוניות חונות.
"היי, נשמה, פששש פה".
שמעתי שוב את הקול הזה.
היא עמדה בפינה, על ארבע, מחכה ומזמינה.

צהובה כמו שוודית, סקסית כמו דוגמנית-על, ומפתיעה כמו אראלה ממפעל הפיס.

אני לא מאלה שבלונדיניות שורקות להם ביומיום,
או בכלל...
הופתעתי ללא ספק.
"פששש, איזו יפהפיה", נפלט לי.
גם לזה אני לא רגיל, ביישן בדרך כלל וקצר במחמאות.
היא קרצה לי מימין, מזמינה ומפתה. יש לה את החיוך הזה, של המונה ליזה, מסקרן.
זרמתי.
הנחתי עליה יד, מחליק על קימוריה, בוחן את חמוקיה, מתעכב על כל פינה, לוקח את הזמן.
גם זה לא קורה לי תדיר.
היא לא אמרה לי "לא".
גברים מסוגי מסתחררים בקלות בסיטואציות כאלה.
לשם שינוי אני חושב שזוגתי החוקית לא תתנגד להכניס צלע נוספת שכמותה לחיינו.
נזרום עם זה אני בטוח.
לקחתי אותה.
הייתה לי ברירה?
היא נענתה בקלות למגע שלי. מאפשרת שליטה בקלות.
יצאנו לרחוב, בדיוק בשעת העומס והפקקים.
מיד הבנתי שביחד אנחנו אטרקציה.


"מדהימה", שמעתי גבר קנאי שנעצר בתדהמה.
"וואו, איזו יפה" אמרה לי מישהי על קטנוע, "גם אני רוצה כזאת".
כשגבר ממוצע צמוד למישהי צהובה וחטובה שכזאת המניות שלו עולות בן רגע.
גם האהבה ניצתת כהרף עין,
אבל אנחנו רק בהילוך הראשון, למה למהר?


הגענו הביתה.
אמרתי לה לחכות לי בחניון- אני תיכף חוזר עם החוקית והילדים.
הם כבר שמעו עליה, ועל הפגישה העיוורת הצפויה.
אני מניח שהם התרגשו לקראתה בערך כמוני.
הם לא היו מוכנים לצהוב הזה.
זה מפתיע כמה צבע יכול לשנות תחושה ותגובה.
הם באו עם חיוך, נגעו, מיששו, וליטפו.
כל כך טבעי,
והיא, מ'כפת לה?
נשמה.
אמרתי לזוגתי "אם כבר הכרנו לה את המשפחה, בואי נכיר לה גם את אמא שלך".
גם לחמותי יש עניין בכל אחת שמצטרפת למשפחה.
יש לה דרישות הבאות מחמת הגיל והנוחות המתחייבת.
הנסיעה בכביש שש מזמן  לא הייתה חלקה ומהירה כמו בליל אמש.
לא הרגשנו איך חלף הזמן.
גם קצת מעל המהירות החוקית הצהובה לא צייצה, קיבלה את הגחמות שלי בהבנה, התמסרה בשקט ובקלילות. שמתי אותה על בקרת שיוט והיא לקחה את זה בגדול.
נשמה אמיתית.

גם במהירויות האלה של הכביש הספקנו לראות ראשים מסתובבים ופיות נפערים מתדהמה.
זה לא קורה לך ברגיל.
הלוך  וחזור לבאר שבע . תיק תק- לא מרגישים עייפות או אי נוחות.
רק הנוער נחר בשקט מאחור.
גם זה קנה מידה לנוחות .


בבוקר היא כבר חיכתה מוכנה ומזומנה ליום גדוש הרפתקאות.
החלטתי לספר לה, למה להחזיק במתח?
"נכון את אוהבת את חו"ל?נכון את מתה על התקופה הזאת של חגי הנוצרים, הכריסטמס והאורות? "
היא הנהנה, שמרה על פאסון מתחייב.
"אז היום ניסע לחו"ל הכי קרוב שאני מכיר, לנצרת" ,

הפעם הצטרפו אלינו סמדר ויוסי, חברים משכבר. הם התלהבו,(כמו כולם). התמקמו מאחור, אמרו שנוח להם, ויאללה יצאנו לכבישים.
נצרת הגיעה במהרה תוך שעה ומחצה. המרחקים נהיים קצרים כשהדרך נעימה ואווירת חג ברחוב.

הצהובה הסקסית נשארה בחניון לאגור כוחות ומבטי סקרנים ואנחנו הלכנו לתור את הסביבה.
טיולים פותחים את התיאבון, וריח חומוס טרי מכריח אותך להתיישב מיידית  במקום הפשע.
אז התיישבנו וסגרנו את הפינה הזאת.
באינטרנט מצאנו אתר מומלץ לטיול- קקטוס - בית המרחץ הקדום.

בכיכר המעיין, ליד הפיקוס הענק ישנה חנות לעתיקות וחפצי נוי שיושבת על אתר היסטורי מהקדומים שיש בארץ הזאת וייחודי בעולם כולו !!!
זהו בית מרחץ בן 2000 שנה בקירוב.
מלאכת מחשבת הנדסית שהתגלה במקריות, ואילולא החליט בעל החנות מר אליאס שאמה-סוסטאר לחפור במקום כדי לנקות עיי חורבה, לא היה מתגלה האוצר המדהים הזה.
הוא מארח את המתעניינים בסיור בידע מקיף והסברים, עם קפה ופירות יבשים. היה שווה.
                    משם הלכנו לחפש את חלבה נצרת. מפעל חלבה הממוקם במעלה הרחוב.
כחובבי המאכל שמחנו לראות כיצד הופך המוצר מחומר גלם פשוט לממתק קסום.




לאחר אכילת כנאפה טעימה והכרחית והצטיידות בבקלאווה מדהימה ונימוחה בקונדיטוריה "אל מחרום"  המשובחת שנמצאת סמוך לכיכר של כנסית הבשורה, חזרנו לזו שכה חיכתה בצייתנות קוריאנית. מהסתכלות בדיעבד  על היום הזה התברר לנו כי יצא לנו טיול למיטיבי לסת.
נצרת התברכה בעליות מהסוג שנהגים מיומנים אוהבים והולכי רגל שונאים. זוויות לא הגיוניות בוחנות כל כלי רכב במאמץ עליה מחד, ובלימה בירידות מאידך.
הצהובה שלנו, כפרה עליה  התגלתה כעז הרים. מבצעת בשקט כל שנבקש לו יהי. לוקחת אותנו בביטחון מוחלט ביכולותיה, סולחת בקלות וגומעת אויר פסגות כאילו כלום.

לא כל אחת עושה את זה באותה הקלות.
גם זה סוג של מבחן.
"נראה אותה מחר בעליות ובסיבובים של עיר הכרמל", אני לוחש לזוגתי, ש"ההיא" לא תשמע ותתחיל לחשוש לפתע.
שוב היא החליקה את דרכנו למרכז באופן מעורר השתאות ובהנאה.
אפילו לא נרשמה עייפות מקובלת.
גם זה סוג של מבחן.

למחרת, שבת בבוקר, יום חדש.
שעת בוקר מוצאת אותנו שועטים לעיר הכרמל לראות את "החג של החגים".
זוהי גם הזדמנות נוספת לבחון את הקוריאנית שלנו במעלה הרחובות התלולים והמפותלים של חיפה.
אחרי יום האתמול  נוכחנו כי הכול קטן עליה, גם רחובות חיפה.
מצאנו לה מקום מנוחה רגוע ופנינו אל מורדות ואדי ניסנאס.

יחד עם ההמונים הצובאים על מבואות השוק, טועמים, קונים, ובעיקר מתערבבים בהמולת החג.


לאחר מצעד תנועות הנוער המרשים, שמנו פעמינו לעין חוד.
לא רק הנשמה צמאה לדלק גם אנחנו.
מסעדת "הבית" בעין חוד, אתר מומלץ ביותר, שהדרך אליו היא מהמדליקות בארץ, חבל שהכביש קצר מידי לחוויה.
פיתולים, סיבובים עליות וירידות בכביש של נתיב אחד.

הנשמה שלנו קלילה ומרחפת.
כמו כל סוס שרץ לאורווה בסוף יום, כך הצהובה הזאת. מפתיעה בזריזות, נסיעה חלקה ובטוחה, ובעיקר, מאד מאד נוחה.
גם על כביש משובש זרוע בורות ותיקוני אספלט.
סוף השבוע המשותף הגיע לסיומו מהר מהצפוי. ככה זה עם דברים טובים.

נהנינו בטירוף מהקוריאנית הצהובה שנכנסה בחטף לחיינו.
אין אחד שלא מתאהב בה במבט ראשון.
היא מרווחת מאד ויש בה מקום רב לכל נוסע.

הנהג חש מפונק כאשר הוא אוחז בהגה השמנמן שלה, המכיל כפתורי שליטה מהרבים ביותר שתוכל למצוא.








היא מאובזרת באביזרי מותרות ונוחות כמו גג פנורמי חשמלי וענק, הנותן לך תחושה של מכונית כמעט שקופה.

יש לי נטיה לתת לחפצים שם חיבה. לקטנה האדומה שלנו אני קורא "הסוכריה", למגודל השרירים המסוקס אני קורא "הגבר", המכונית הזאת , הנשמה (soul), זוכה בצדק לשם תואר המתחייב "כפרה" (במלרע).

לקנות קיה סול זאת בחירה הגיונית,
לקנות סול צהובה זה מתחייב.
יש המון כמותה ברחוב-אין עוד אחת כזאת.
כשיסובבו אחריך ראשים אתה כבר תבין לבד למה.



ולסיכום מגיעה מילה טובה לקיה, ולעומר מהסוכנות ברחוב המסגר, ולכל מי שנתן (ויתן) יד -

לתת רכב הדגמה נקי שטוף וריחני,
עם מיכל דלק  מלא +דלקן,
אישור לנסיעה בכביש 6 ולמנהרות הכרמל..

זה לא מובן מאליו. ככה צריך !!
 חברה טובה נמדדת  בדאגה לפרטים הקטנים .
 שאפו. ותודה שזיכתם אותי בחוויה המתוקה הזאת.
קיה סול, מכונית נשמה.

כפרהעליה.










2 comments:

  1. תענוג לקרוא את הסיפורים שלך ודרך הכתיבה שלך.
    כייף אמיתי.
    אני אוהב מאד ומשתף חברים בהנאה גדולה

    השבמחק

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל