ההבטחה הגדולה של ז'אקו.

 

את העולה החדש מסין, לקחו אותנו העיתונאים, לפגוש במקום הראשון בארץ הקודש שבו נושקות גלגליו הגדולים.

בנמל אשדוד.

הפגישה הראשונה עם הרכב בעל השם המוזר, מפתיעה יש לומר.

אתה עומד מול הרכב, ואומר לעצמך, היי זה נורא דומה ל...ואכן מתברר כי בעיצוב הרכב נטל חלק מי שהגיע לסין מלנד רובר הבריטית, ורוח המותג ההוא עוברת כאן בלא מעט נקודות השקה.

במקום לחפש נקודות השוואה, יותר קל ופשוט להתמקד בחתן המסוקס למראה.

גם הג'אקו מגיע מבית צ'רי הסינית, אשר בחרה להקים חטיבה נפרדת ומובדלת, אבל הפעם לא מדובר ברכב חשמלי, כי אם בזה הלוגם בנזין, ואת זה כבר ניתן להבין מהגריל עצום הממדים בחזית הרכב עם הלוגו הגדול הכתוב לכל אורכו. (מזל שזו מילה מספיק ארוכה, כנראה).

נראה כי מותג חדש הרוצה לפרוץ שווקים חדשים יעדיף ברוח הזמן להתחיל לעשות זאת כאשר הוא מגיע בתצורה "הנכונה" והעכשווית, כלומר סוג של רכב פנאי-שטח, מוגבה, חסון ומשדר רב שימושיות.

ראשית מתייחסים למנוע, טורבו בנזין בנפח 1,600 סמ"ק, המייצר הספק של 147 כוחות סוס ומומנט מירבי של 28.4 קג"מ, ורק לפי נתונים אלו לבדם ניתן להסיק כי לא מדובר באצן למרחקים קצרים שיעיף לך את הסכך (בכל זאת רוח החג, לא?), אלא בזה שייקח אותך ואת המשפחה, גם בשגרה וגם בימי חג וחופשה אל מעבר לאופק.

אם חיצונית העיצוב משדר לך תחושה של משהו מוכר, פותחים את הדלת הגדולה ופוגשים עיצוב הלקוח ממרבית הרכבים החשמליים דווקא, עם נגיעות של "כאילו".

אותיות שעושות את ההבדל

היות וביקשתי, (וגם קיבלתי) את זה הנקרא 4X4, הבכיר שבין שלוש רמות הגימור, אני מתייחס מכאן רק למה שנמצא בגרסה זו אשר פרידים בינה לזו מתחתיה עשרים אלפי שקלים, ולנמוכה בשרשרת ארבעים אלף.

הפרשים אלו הינם הרבה כסף, ותמיד נשאלת השאלה עבור מה ולמה.

גרסת הבסיס מכוונת, כפי שנאמר לי, לציי רכב וחברות השכרה וליסינג, כך שאינה שופעת אבזור רב, בעוד שהגרסה היקרה מגיעה עם רשימת תוספות שאורכה מתחרה באורך החומה הגדולה באותה מדינה.

ובכל זאת, ברגע בו נפתחת הדלת פוגשת העין מסך מלבני ענק בניצב במרכז הדשבורד, כהמשך לקונסולה גדולה ורחבה המפרידה בין המושבים הקדמיים.

כאשר אני פוגש יחידה כל כך גדולה ומאסיבית, אני מחפש את מה שהיא אמורה להכיל.

וכאן, מעבר לידית הילוכים בולטת, ישנה חוגת מצבי נהיגה עגולה וגדולה, והיא מאפשרת  מעבר בין 7 מצבים שונים. (שלושה לכביש וארבעה מעבר לו), וזה לכשעצמו כבר נותן מבט אופטימי לעומד להתרחש בימינו המשותפים, ומספר כפתורים פיזיים לתפעול מהיר.

תא אכסון גדול ועמוק עם כניסת אוויר קר יבטיח (ויקיים!!!) קירור בקבוקי משקה או כל פריט אחר שזקוק לקירור, בנסיעות ארוכות.

גג פנורמי ענק מכוסה בווילון הנגלל חשמלית, מגיע בריפוד בהיר, שמוסיף אור בעיניים גם כאשר הווילון סגור ומונע מקרני השמש לחדור.

בדף הפרוספקט המהודר מספר היצרן בגאווה על שיתוף פעולה עם יצרנים מובילים בתחומם, שניתן לפגוש בדגמי הג'אקו.

וכך למשל בולטת נוכחות סוני ברמקולים המותקנים בדלתות, קונטיננטל בצמיגים, ועוד.

כאשר יצרן טורח ומציין עובדה זו, הוא בא להראות כי הוא מכוון גבוה, במטרה להנגיש תחושת פרמיום גם ברמת מחיר עממית, לכאורה.

גם כאן נמצא מושבים גדולים ונוחים מעור הנקרא "טבעוני" (כלומר שמקורו אינו מבעלי חיים), מלפנים ומאחור.

בתחתית תא המטען נמצא גלגל חלופי, לא פריט מובן מאליו בעולם המעדיף ערכות ניפוח במקום הדבר האמיתי, ובטח ברכב עם הבטחה ל"שטח".

בקונסולה המרכזית ישנם שני תאים לטלפון אך רק אחד מהם משמש להטענה אלחוטית והוא גם זה שמקרר את המכשיר בזמן טעינה.

רק הימני מטעין אלחוטית

עוד נמצא בפרסומי היצרן גאווה בציון פיצ'רים מיוחדים בהם מצויד הרכב, וכך נמצא למשל בפינת הגימיק התורן, התראה על רכב בשטח מת אשר מדליקה תאורה אדומה בדלתות האחוריות. (לא משהו שרואה הנהג).

יש בזה סוג של הגיון כאשר הרכב נעצר, ונוסע רוצה לרדת, אבל מדוע זה עובד כאשר הרכב בנסיעה?

לאלוהי הסינים הפתרון.

הגרסה הבכירה מגיעה עם תצוגה עילית ברורה אבל כאשר מפעילים את בקרת השיוט, מופיע כיתוב המהירות בפונט קטנטן, הוא גם מופיע בלוח המכוונים שמתחת להגה, לטעמי זה פוגע ברעיון של תצוגה עילית שנועד למנוע הסטת מבט מהכביש.

ההגה הנעים למגע מכיל פקדי נגיעה לטלפון ומוזיקה מימין, ושליטה במהירות ובתצוגות משמאל.

כל שאר תפעול הרכב (כמו תפעול מזגן למשל) נעשה דרך המסך הענק.

קישוריות הטלפון נעשה באופן אלחוטי ויציב, ואפשר לצאת לדרך שתנסה לאתגר את הרכב בנסיעה ארוכה על הכביש, ומעבר לו.

על הכביש המהיר, מתקבעת הנסיעה על מצב נהיגה חסכוני, המנוע שקט ולא מתאמץ לשייט בנינוחות.

המוזיקה נשמעת צלול דרך שמונת הרמקולים הפזורים כאן.

הפעם אני נוסע לבדי ואין מי שייתן לי משוב על תחושותיו כנוסע, כך שמלוא המסקנות מהדרך הן לתחושותיי האישיות בלבד.

 

ימי חול מאפשרים להגיע אל מקומות ואנשים שאינם עובדים בשבתות, וכך אני מתחיל את המסע שלי במשק פוקס במושב עין עירון (ליד פרדס חנה).

למען חוזקה של החברה כולה, ובעיקר תמיכה בחקלאים המייצרים את המזון שלנו, למרות כל המכשולים שהממשלות תוקעות להם, ומתוך אידיאולוגיה ציונית נטו, ראוי לאמץ את השיטה בה נרכוש ישירות מהחקלאים את התוצרת שהם מגדלים, כך נוכל להילחם ברשתות העושקות את החקלאים, נפעל להורדת יוקר המחיה שלנו, ונאפשר פרנסה מכובדת לעמלים.

מבחינתי קוראים לזה צדק חברתי. נטו.

 

דגנית, אשת הרימונים

אני פוגש את דגנית הנמרצת שהאנרגיות שלה מלאות כרימונים האדומים אותם היא מוכרת.

(אני ממליץ אגב לעשות סיבוב גם בחצר הבית שלה עם כל הפרטים הממוחזרים והצבעוניים שמסתובבים שם ברוח).

"זו רימונה" היא אומרת וקוראת לפרי האדום והיפה בלשון נקבה, ולשאלתי היא אף עונה "כי אין זכרים כאלו יפים", ומי אני שאתווכח איתה?

לדעתי, בחלקות שלה משקים את העצים בסוכר ובאהבה, כי אין לי הסבר אחר ליופי ולטעם.

אני לוקח ממנה גם סלסלת גויאבות ריחניות במיוחד, כי גויאבה הוא סוג של פרי שאתה מאד אוהב או מאד שונא.

ומי שאוהב לא יכול לעמוד בפני הריח המשכר.

משק פוקס מגדל ומשווק פירות שונים בהתאם לעונות השנה, ולא רק שהפרי יפה ואיכותי, אלא המחיר הנגבה עבורו נמוך מול זה ברשתות, והידיעה כי הכסף הולך ישירות לחקלאי שגידל אותו, ולא לכל מיני מאכרים בדרך, עושה טוב בלב.

צדק חברתי, זוכרים?

אחרי שהצטיידתי במספיק סוכריות לדרך, אני חוזר לכביש 65, ובכפר תבור פונה ימינה לכביש 767 המוביל למושבה יבניאל.

כאן, בקצה רחוב חטיבת גולני (שהוא המשך טבעי לכביש ממנו הגענו), מתחילה דרך נוף יער לוי אשכול, או בשמה השני, דרך נוף יבניאל מנחמיה.

את הקשר בין הרחוב ממנו הגענו אל דרך הנוף הזאת מוצאים אחרי מספר דקות נסיעה על דרך העפר, המתאימה למעבר כל רכב.

זה העץ?

"... שורשי האגדה: נמצא העץ של חטיבת גולני?...כבר שנים ארוכות הדעות חלוקות בין אנשי החטיבה האגדית וחובבי ההיסטוריה, איזה סוג עץ מצויר על תג החטיבה והיכן הוא ממוקם. בעוד ההתלבטות באיזה עץ מדובר התמקדה בין אלון לעץ זית, הרי שלמיקום העץ היוקרתי נקשרו אגדות רבות. רבים טענו כי בשטחם נמצא העץ המקורי - מקריית ביאליק, דרך ירושלים, קיבוץ בית קשת בגליל התחתון, אתר החטיבה בצומת גולני, יבנאל ואפילו לבנון..."

העץ של גולני

דרך הנוף הזאת, מתחילה כאמור כדרך עפר, שאין בה שום דרמה גדולה לעבירות, אך בשמה כן היא, נופים רבים נשקפים כאשר חוצים אותה.

כך למשל מתחת ל"עץ של גולני", במרחק, בפתח בין שתי גבעות, מבצבץ הכחול של הכנרת.

חלקות גידול של חקלאים מקומיים, צובעות את צהוב הקיץ בירוק מלבלב של צמחים בראשית גדילתם.

עם השנים אנשים בנו לאורך הדרך כל מיני סוגי חוות בודדים, ולאחד כזה אני מגיע ממש בהפתעה. (עבורי, כמובן).

שלט מאולתר על אם הדרך מפנה את הבאים מיבניאל שמאלה אל השטח, ושם, בשולי שדה גדול נמתחת דרך עפר שנוצרה מקוליסים (עקבות) של רכבים רבים שנסעו כאן.

מה כבר יכול להיות?

אני מעביר את חוגת מצבי הנהיגה למצב "שטח" למקרה שאתקל באתגר מהזן האהוב.

אחרי כשלוש מאות מטרים לערך, אני מגיע לסוג של רחבה, ובצדה גשרון מעוקל מעל ערוץ נחל יבש וסבוך.

מעבר לגשרון ישנה חורשה של עצים גדולים.

אני חוצה את הגשרון ומתחתיו מתגלה בריכה קטנה ומימיה ירקרקים למראה, ומים זורמים לתוכה מתוך צינור קטן.

בצל העצים אני מבחין בשלושה אוהלים לבנים, בר מיותם, בליל חפצים פזורים בכל עבר, מקנים לחלקה הזאת אופי מיוחד.

יש אפילו סוכה לאורחים.

הסירה הזאת כבר לא תשוט, כנראה.

מי פה האחראי? שאלתי שני בני נוער שישבו בצל ליד שולחן קק"ל גדול.

זה ההוא שם, ענו לי, ולקראתי יצא בחור שחיוך גדול מאיר את פניו.

אהלן הוא אומר לי, אני סאני, וברוך הבא לעין סאני.

סאני. איש נדיב ומיוחד, והבית שבנה.

תשתה קפה? הוא שואל, ובלי להמתין לתשובתי נכנס לתוך מבנה דמוי בית קטן, שקירותיו החיצוניים מלאים חפצים "של פעם".

אנחנו יושבים בחצר הפנימית של "הבית" וסאני מספר לי על המקום שהקים במו ידיו משנת 2016, ואילך.

שנתיים מאוחר יותר גילה את הניקבה המזרימה מים לבריכה הקטנה, ולדבריו אחרי חוף גשום זרימת המים מרשימה יותר.

נקודת החמד הזאת מהווה נקודת עצירה לכל השביליסטים ההולכים בשביל ישראל, ועוצרים כאן למנוחה, אכילה והתארגנות, וכל זאת ללא מחויבות כספית כלשהי.

לדבריו עונות השיא של המטיילים היא באביב ובסתיו, ואז הם ממלאים את המסלול מידי יום.

סאני, ברוך הכישרונות והכישורים, בנה את הבית, החצר והברים (יש יותר מאחד) במו ידיו, ונראה לי שהוא נמנה על אותם אנשים הרואים פריט מסוים וכבר יודעים איך הוא יראה והיכן, אם יצורפו אליו עוד פריט אחד, שניים-שלושה או חמש מאות, כדי ליצור משהו שונה ואחר, שידהים גם אותם כל יום מחדש.

אנשים טובים באמצע הדרך קורצו ללא ספק מאותו זן של סאני, ועל כן אני שמח לשתף את הטלפון שלו, לכל מי שחפץ להגיע אליו.

סאני 0506688830.

 אני ממשיך על דרך העפר לנקודה הבאה במסלול.

על אחת הגבעות הנישאות הוקם מצפור לוי אשכול.

הדרך מטפסת אל הגבעה, עליה נבנתה במה מוגבהת עם סלע גדול, כאנדרטה.

"... סלע ענק הוצב במקום לכבוד לוי אשכול (1895­-1969), ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. הנוף במקום מרהיב עין. עמק הירדן פרוש כולו לרגלינו ובו גם קיבוץ דגניה ב', שאשכול היה ממייסדיו. לסלע מוצמד שלט המספר במילים מעטות על האיש שעשה גדולות ונצורות למען הארץ. אשכול נמנה עם מקימי ארגון "ההגנה" וחברת "מקורות". ביוזמתו הונח קו המים הראשון לנגב ונבנו יישובים רבים. בהיותו שר האוצר, בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, ייצב את הכלכלה הישראלית, וכראש הממשלה השלישי, משנת 1963 עד מותו, רקם אשכול את הברית עם ארצות הברית, הכין את הצבא למלחמת ששת הימים והוביל את ישראל לעידן של פתיחות ודמוקרטיה..."

מצפור לוי אשכול

ואכן, כפי שכתוב, הנוף סביב מרהיב ביותר, אם כי אני מאמין כי בימים קרירים יותר, כשיש פחות אובך באוויר, רואים ברור ורחוק יותר.

המשך הדרך העפר מתחלף לאספלט ישן, חלקו מחורץ ושבור, אך לא בעייתי למעבר. המקטע הזה מתפתל בין הגבעות וחושף את המבקר לנופים מתחלפים מיוחדים במינם.

סיום דרך הנוף מכניס את המבקר אל מנחמיה, אותה אני חוצה במתינות זהירה, רק על מנת לצאת לכיוון כביש 90, אבל לפני כן יש בדרך עוד עצירת חובה.

מורד הירדן עבר מהפך סביבתי מאז ביקורי האחרון, ובמקום מקום בתולי נבנתה טיילת בטון והגדה נחסמה בסלעים נגד מעבר רכבים (בעיקר של דייגים שנהגו לחנות כאן), מה שלא מונע ממטיילים לרגע להשאיר גם כאן עדות מלוכלכת לשהייתם במקום.

אבל הטבע נותר כשהיה, דומם ומרהיב.

הלכלוך, הבושה, והטבע

"... שמורת מורד הירדן היא מקום נפלא לבלות בו – אם רוצים להינות מטבע במיטבו, בלי הליכות ארוכות. השמורה המשתרעת משתי גדות נהר הירדן מציעה שפע צמחייה, מים שזורמים באיטיות ועופות מים שמפתיעים אתכם מכל פינה..."

שמורת מורד הירדן

סימנתי לי מזמן נקודה לביקור, ומשום מה תמיד דילגתי עליה, והיום, בדרכי דרומה לכיוון בית שאן אעצור בה.

אל גשר הרכבת הטורקי מפנה שלט בולט בצד הכביש, והכביש הקצר מסתיים בחניה מסודרת.

"... האימפריה העות'מאנית הקימה בשנת 1902 את מסילת הרכבת החיג'אזית מדמשק, בירת סוריה, לעיר אל-מדינה שבחיג'אז ואת השלוחה שלה מחיפה לצמח ומשם לדרעא, על קו הרכבת החיג'אזית.

הגשר מורכב משלוש קשתות הבנוי מאבני בזלת שחורות משולבות באבנים לבנות, שנבנה בין 1905-1904 על ידי האימפריה העות'מאנית כחלק ממסילת רכבת העמק. הגשר נבנה כחלק ממסילה שחיברה את בית שאן עם צמח, והוא אחד מסדרה של גשרים ומעברי מים על תוואי המסילה..."

גשר הרכבת הטורקי

כאן היה אמור להיות מעבר לצד השני.

משום מה, לא טרחו הרשויות שסללו את כביש הגישה והחניה, להמשיך דרך גישה נוחה אל צדו הזה של הגשר.

צעדתי בשטח הקוצני וטיסתי אל הסוללה והמסילה, אל הצד השני, שם ישנה טיילת (קצת מוזנחת ולא מטופחת), ואפשרות הגעה נוחה עם רכב. נראה לי כי כאשר יחזור ה-GPS אל חיינו באזור זה יהיה קל יותר לנווט לשם, דרך הישוב נווה אור הסמוך.

מתחת לגשר יש זרימת מים נקיים, ובפינה נסתרת ומוצלת טבלתי רגליים במים הצוננים.

אחרי שעות של סיבובים וצעידות בחום היום, צריך לקנח בסוכריה מענגת.

נותר עוד זמן לפני הסגירה, ומיעוט המבקרים במקום הפכה את החוויה לנעימה אף יותר.

עין יהודה בעין הנצי"ב הפך מהפיכה עיצובית. מטבע פראי יפהפה אך מטונף, הפך עם עבודות פיתוח ופיקוח של רט"ג לפחות טבע, אבל מקום נעים נקי ושקט.

מי הבדולח הטורקיזיים צלולים וקרירים, ודגיגים קטנים מנקרים את הרגליים.

אתר זה עדיין חינמי, אך דורש רישום מוקדם. אם מגיעים שעה לפני הסגירה מגלים אנשי הרשות גמישות מסוימת.

באתר יש בריכה גדולה בעומק משתנה. בריכת שכשוך לפעוטות, ועוד בריכה רדודה עם מפל שוצף.

עבודות הפיתוח עוד לא הסתיימו במלואם, אבל האתר כבר מקבל צביון של מקום פורח ומזמין, שיהיה יפה יותר בעתיד.

יום טיול ארוך עם הג'אקו, המסקרן ומושך המבטים, מגיע אל סופו הטיולי, ומכאן, דרך הכבישים המהירים חוזרים אל המרכז ואל המסקנות.

הז'אקו מתגלה להיות בדיוק כפי שהוא נראה. מוביל גדול, בטוח, ונוח לשימוש משפחתי.

בין אם זה לצרכים השוטפים ביומיום, ובין אם זה לגיחות משפחתיות בסופי שבוע, ובחופשות.

לא בדקתי יכולות עבירות בבוץ, חול ושלגים, אבל בשאר היעודים הסבירים העולה החדש לא יתקשה לעמוד.

הפלסטיקה הקשיחה למראה, העיצוב, והנראות הכללית יקיימו מן הסתם את ההבטחה, כל עוד לא מחפשים לקחת את הרכב לקצוות.

למרות שמרבית הנסיעות שלי היו במצב חסכוני ורגוע, צריכת הדלק לא מעידה על כך, ונסיעות מעל 400 ק"מ בתנאים משתנים הניבו תוצאה של 11.6 ק"מ לליטר, שזה בלשון זהירה לא הכי חסכוני, ודי קרוב לנתוני היצרן.

כאמור, זו הגרסה היקרה והמאובזרת ביותר, יתכן כי בבחירה ברמה הנמוכה יותר, הפער הכספי יכפר על כך.

חמש שנות אחריות שנותן היבואן הם קלף חשוב בהחלטת רכישה.

הנציג הראשון של המותג משאיר טעם של עוד, וציפייה לשאר הדגמים שיעלו ארצה.

 

ירון הולנדר.

אוקטובר 2024

 

ג'אקו 7

רמת גימור אדוונצ'ר 4X4

מנוע טורבו בנזין 1.6 ל'.

הספק 147 כ"ס.

מומנט 28.4 קג"מ

צריכת דלק (מבחן) 11.6 ק"מ/ל'.

מחיר 199,900 ₪ (לפני אגרה)

 

משק פוקס, עין עירון.

דרך נוף יער לוי אשכול (יבניאל מנחמיה).

העץ של גולני.

עין סאני.

מצפור לוי אשכול.

מורד הירדן.

גשר הרכבת, הטורקי.

עין יהודה, עין הנצי"ב.