חוכמה גדולה.

 

 6.10.2023

אנחנו בעיצומו של טיול שלכת משכר ביופיו בצפון מזרח ארצות הברית, מגיעים אחר הצהרים ללונג איילנד, למפגש מרגש עם משפחות אמריקאיות שאימצו את הצאצא שלנו בשנת השירות שלו, בקהילה, בלילה מאוחר, אחרי חצות, אנחנו חוזרים למלון, וממש לפני שרצינו לישון, נפתחו בישראל שערי השאול...

 

7.10.2024

במעבר חד, ואולי לא כל כך, אני אוסף בבוקר את האחות הגדולה של סמארט #1, ליומיים משותפים, ואני מחליט, כמו בשנה שעברה, לשלב את היופי והטוב עם הצער, והכאב הבלתי נגמר.

ולחפש את האור והתקווה.

 

אני נוסע מהרצליה למקווה ישראל בכניסה לחולון.

שער כניסה למקווה ישראל

"... הסיפור המרתק על הקמת כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל מתחיל במכתב של קבוצת צעירים ירושלמים אל הארגון היהודית-צרפתי 'כל ישראל חברים'. במכתבם משנת 1867 הביעו הצעירים את נכונותם לעבוד את האדמה, אם הממשלה העותומאנית תרשה להם לרכוש קרקעות. במכתבם כתבו: "איננו מבקשים לחם חסד – אלא עבודה". בעקבות פנייתם נשלח לארץ המזכיר קרל יעקב נטר, לבדוק את המצב בשטח ולגבש המלצות לפעולה..."

מקווה ישראל

בית הכנסת, ופעם שימש כבית הספר (הדתי)

בית הספר החקלאי הראשון שהוקם בארץ ישראל בשנת 1870 על ידי קרל נטר.

מקום עם היסטוריה מפוארת, בו למדתי והתחנכתי בשנות השבעים (של המאה הקודמת), ובו עוצבה אישיותי, וכפי הנראה הוצתה בו האהבה לרכבים מנועיים, לטבע והאדמה, למען מטרה אחת.

שנים רבות פעל במקווה ישראל יקב בבניין ישן, שנבנה אי שם בסוף המאה ה-19.

היקב הישן (למעלה) והזמני (למטה)

בניין זה, אשר בין היתר קיים ביסודותיו סליק ישן מהימים שקדמו להקמת המדינה (אמרנו מקום רווי היסטוריה, לא?) מוקף היום גדר היות וקירותיו קרסו, ועד שישוקם וישוב לימי תפארתו, החליטו במקווה ישראל לשתול גפנים חדשות, וברוח הימים נפתחה מגמת יין לתלמידים, ויקב חלופי (וזמני), הוקם במבנה סמוך.

לאחרונה החליטו שם ליצר סדרת יינות (כשרה) שתוקדש כולה לשבעת חללי בוגרי המוסד שנפלו ונרצחו בשנה האחרונה.

(בשבוע שעבר נוספה בוגרת נוספת לרשימה הכואבת).

יינות אלו, מהדורה מוגבלת, הנושאת את השם "סדרת הנצחה" זכו לעיצוב תוויות אישיות וימסרו למשפחות כסוג של הנצחה.

יואב, מרכז המשק, מספר לי את סיפורם, ומלווה אותי בין נופי נעוריי, ובשבילים בהם צעדתי בשלוש שנות לימודיי.

אי אפשר לבקר במקווה ישראל, מבלי לסור אל הגן הבוטני, שיופיו הנוסטלגי קצת התעמעם עם השנים, ללכת אל שדרת הדקלים ההיסטורית, להרגיש את הרוח הנושבת בין שורשי האוויר של הפיקוס הבנגלי העצום, או להצטלם למרגלות הברוש, במקום בו הרצל נפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני, ולו ידע אותו קיסר, כי יום יבוא, ואציב גרמנייה במוצאה, מתחת אותו ברוש, במדינה שחזה הרצל, אולי היה דואג לזרז את הקמתה כפי שרצה הרצל.

במקווה ישראל הנוכחי ישנם שלושה בתי ספר (דתי, כללי וצרפתי), מלמדים בו (עדיין) ענפי חקלאות שונים, אך כמובן באוריינטציה לכל החידושים הטכנולוגיים של ימינו, ולא נפקד מקומה של חממת הייטק חקלאי שמשרדיה נמצאים בבניין הפנימיה שהמחזור שלי היה האחרון להתגורר בו.

שימור קשת מהבניין המקורי

מדהים להסתובב במקום בו רוח העבר ההווה והעתיד מרחפת מכל עבר.

 

הגן הבוטני

שדרת הדקלים

ואם כבר מדברים על שיאי טכנולוגיה, זה המקום לפרט על זו שהבאתי איתי לכאן.

סמארט שזכתה לשם #3 היא אחות גדולה במקצת של זו הנקראת #1, (מבחן דרכים סמארט #1 ), גם היא, כאחותה  הקטנה, תוכננה בגרמניה, בבית מרצדס, בשיתוף פעולה עם סווטצ' (כן, כן, אלו מהשעונים), ומיוצרת בסין במפעלי חברת ג'ילי, (כן, אותה חברה שמייצרת את הגיאומטרי המוכר, ודגמים נוספים של מותגי חברת וולוו).

אני עובר על דפי המפרט הטכני של שני הדגמים החולקים אותה סוללה, וחלקים נוספים רבים, ורואה את ההבדלים המינוריים שבניהן, ובעיקר בולט הפער במידות הפיזיות, באופן מפתיע דווקא האחות הגדולה, קלה יותר במשקל, זריזה יותר בתאוצה מאפס למאה (5.8 ש' כנגד 6.7 ש'), ועם טווח טיפה גדול יותר (455 ק"מ מול 440 ק"מ).

האם נתונים אלו לבדם מצדיקים את הפער הכספי העומד על 15,000 ₪ ?

 

למען הקוראים שלא קראו את הכתבה הקודמת אפרט מה מקבלים בתמורה לסכום הנכבד אותו מפקידים לקופת היבואן.

דוגמנית היום מגיעה אלי בצבע atom grey matte  (שם הצבע שהיצרן בחר לקרוא כך) מהמם, המבליט באופן ניכר את הקימורים המעוגלים של ה-3 הזאת.

הדגם מיובא לארץ ב-11 צבעים לבחירה, כאשר שניים מהם הם מט.

ל-#3 יש שלוש רמות גימור, שניים עם הנעה אחורית 272 כ"ס, ואחת עם הנעה כפולה 428 כ"ס, כולן חולקות את אותה סוללה עם הפרשים בטווחי הנסיעה ובמחיר, כמובן.

גרסת הפרמיום שהועמדה לרשותי היא גרסת האמצע בין רמות הגימור.

כל משפחת סמארט לדגמיה השונים חולקת עיצוב מרנין ונעים לעין, וחומרים משובחים שנבחרו לתת תחושה זהה בתא הנוסעים.

אותה עגלגלות חיצונית נכנסת אל חלל הנוסעים.

הדשבורד והקונסולה המרכזית המפרידה בין המושבים הקדמיים נראית כיחידה אחת שלמה בצורת האות T, כאשר במרכז הדשבורד ניצב מסך מולטימדיה רבוע גדול, ואילו מתחת להגה מול עיני הנהג יש מסך מכוונים קטן.

גרסת הפרמיום מגיעה עם תצוגה עילית המוקרנת על השמשה, כך שהנהג לא צריך להוריד עיניים, לחפש מידע על המסך הקטן, היות וכל מה שהוא צריך מוקרן כאמור מולו.

 * הצלם אינו הנהג

שילוב עור ופלסטיק המרגישים איכותיים יוצרים הרמוניה עיצובית מרתקת, וגם אחרי פעמים רבות נכנסים לרכב בהרגשה נעימה (וזה ממש לא קורה בכל רכב).

כמו דגמים רבים המגיעים מארץ החומה הגדולה, גם על ההגה אין יותר מידי כפתורי שליטה.

מצד ימין כל מה שקשור לסאונד וטלפון, ומשמאל תפעול בקרות אקטיביות, וזהו.

מספר כפתורי לחיצה לפעולות חיוניות (מצבי נהיגה, תפעול מזגן ועוד) נמצאים בתחתית המסך, וגם בהם לא צריך להתעסק יותר מידי בזמן נהיגה.

רמקולים של beats אחראים לסאונד נקי ונעים.

המושבים המעוצבים כיחידה אחת נותנים תחושת יציבות ותמיכה, ואלו מאחור מאפשרים מרווח מחייה מכובד גם לגבוהים ממני, אבל לא הייתי מהמר על מקום מספיק לשלושה מבוגרים, שניים כן, שלישי? אולי ילד.

העיצוב המיוחד אינו פוסח גם על המפתח של הרכב המגיע בצורת עיגול ענק, חריג, שאינו מתאים לכל כיס, אבל ברגע בו מניחים אותו בנון שלנטיות על השולחן, מייצר מן הסתם מבוא לשיחה על הרכב.

גג פנורמי ענק לכל אורך תא הנוסעים מכניס המון אור פנימה, והחרדים מחום קרני השמש (שאינה מורגשת) יכולים להשתמש בווילון פנימי מתקפל המגיע עם הרכב,

היות וכאמור מגיע הרכב מסין אי אפשר בלי גימיק קטן, ופה זה מופיע כאשר האיתות מפעיל סאונד מצד כיוון הפנייה.

כלומר, מאותתים ימינה ישמע צליל איתות מימין. מאותתים שמאלה ישמע הצליל משמאל.

 

למחרת בבוקר אני יוצא למסע מקיף של צער ההפקרה, ועוצמת התקווה לתקומה, ולעתיד טוב יותר.

אמשיך את הרוח שהחלה לפני שנה, באותם מקומות שהשתנו לנצח.

 

453 ק"מ טווח נסיעה ביציאה מהמרכז עומדים לרשותי בבוקר, ואני אוסף את אבי, שותף וחבר, לנסיעה נוספת אל אזור עוטף עזה.

הנקודה הראשונה בה נתחיל היא סמוך למושב תקומה, הסמוך לנתיבות.

כאן, באופן שאני לא יודע אם מישהו חשב על הסימבוליות, רוכזו כל הרכבים שנפגעו ביום המתקפה האכזרית בשביעי באוקטובר 2023.

קיר הרכבים השרופים הפך להיות אנדרטה לרוע מרוכז.

כפי שנכתב במקום אחר, "זה לא מגרש גרוטאות זו זירת רצח".

במקום רוכזו ונערמו בסביבות 1600 רכבים, בעיקר ממסיבת הנובה, המהווים עדות אילמת לאירוע שהתחולל.

כל רכב שרוף, מנוקב, מעוך ופגוע מספר סיפור על אנשים שנסעו בו, סיימו את חייהם בצורה אכזרית ביותר, ויישארו לנצח לעדות רוע האדם.

הרכבים השרופים, נערמו כקיר ענק בגובה שמונה מטרים לאורך כמה עשרות, הינם מיצג לא נתפס למעשים בלתי אפשריים.

דגנית, אחת המדריכות באתר (פתוח בכל ימות השבוע (לא בשבת)) ותושבת המושב, היא אחת מאלו המעבירות הדרכה מסודרת בכל שעה עגולה.

הדרכה זו באה מאלו שחוו את האירועים בזמן אמת, ויודעות לעבור רכב רכב, עם כל מה שניתן לספר על האנשים שמאחוריו.

לאתר מגיעים כל הזמן יחידים וקבוצות העוברים על פני המוצגים בדממה, תדהמה ועצב רב.

אני מאמין כי האתר עוד יעבור שינויים כאלו ואחרים עד שיעוצב כאחד מאתרי הזיכרון.

ניתן לתאם ביקור עם אפרת  מנהלת האתר 0523907598.

 

מדבקת "מזוכה" של זק"א, מדברת בעד עצמה.

הכדור הזה, שיושב במרכז הבטן לא ייתן לנו מנוח גם בשעות הבאות.

משם אנחנו נוסעים לאופקים.

ציור על קיר בניין

בכניסה לעיר יש שלט בטון גדול עליו כתוב "אופקים, עיר של אנשים", אבל אירועי השבת ההיא, שינו את שם העיר, ל-"עיר של גיבורים".

"... לעיר הגיעו 22 מחבלים בשני כלי-רכב עמוסים ברובים, מאות רימוני יד, עשרות רקטות RPG, מטעני חבלה ומוקשים, הם נכנסו מהכניסה המערבית לעיר ומשם המשיכו לשכונת מישור הגפן. ברחוב הגורן המחבלים רצחו מספר אנשים שהסתתרו בתוך בניין ומספר אנשים ברחוב, לאחר מכן המשיכו לרחוב הכרמים שם רצחו אנשים נוספים, בהם נהג אמבולנס ואב ובנו. לאחר מכן התמקדו המחבלים ברחוב התמר שבעיר והחלו לרצוח כל אדם שזיהו ברחוב ובתוך מכוניות. המחבלים אף עברו במספר בתים וניסו לפרוץ אליהם, השליכו עשרות רימוני יד על אזרחים ובתים, ושיגרו לעבר שני בתים רקטות RPG. שכונת מישור הגפן היא השכונה המערבית ביותר בעיר, והיא שוכנת בסמוך למועצה אזורית מרחבים. רוב הבתים בשכונה ישנים ואין בהם מרחבים מוגנים, ולכן רוב האנשים שנרצחו נתפסו בדרכם למקלט הציבורי או בחזרה ממנו..."

הטבח באופקים

אנחנו עוברים ברחובות השכונה, בכל בית שני כמעט יש מודעה עם שם וסיפור, וברחוב תמר, על דופן בית מגורים גדול הוקמה נקודת הנצחה עיקרית מול ביתם של משפחת אדרי שהפכו לסמל של אותו יום.

גם לכאן מגיעים אותם מבקרים, כמונו, העוברים בסמטאות בהן במוות בחר אקראית, ואי אפשר שלא לחשוב על זה כאשר מסתובבים בשכונה השלווה.

 

היו אנשים שרציתי לפגוש בביקור הזה אבל היות ולא תיאמתי הגעה אלא רציתי להפתיע, יצא שהופתעתי בעצמי, ואליהם אגיע שוב בפעם אחרת.

 

אי לכך היות וכבר הגענו כמעט אל קצהו של כביש 232 המסתיים במעבר כרם שלום, פנינו שמאלה בעקבות השלט המפנה אל "אנדרטת אוגדת הפלדה".

"... אנדרטת הפלדה היא אנדרטה לזכר נופלי אוגדת הפלדה בקרבות רצועת עזה וסיני במלחמת ששת הימים, הכוללת נקודת תצפית ממנה ניתן לראות את משולש הגבולות מצרים, ישראל ועזה.

אוגדת הפלדה (אוגדה 84), הייתה אוגדה צה"לית שלחמה במלחמת ששת הימים בצפון סיני בפיקודו של אלוף ישראל טל. האוגדה כבשה את מתחמי פתחת רפיח ולאחר מכן פרצה לצפון סיני והגיעה ראשונה לתעלת סואץ.

האוגדה הייתה מורכבת משתי חטיבות שריון (חטיבה 7 וחטיבה 60), צנחנים (חטיבה 35) וכוחות הנדסה וארטילריה. האנדרטה תוכננה על ידי ישראל גודוביץ. היא נחנכה במרכז העיר ימית שבפתחת רפיח ב-5 ביוני 1977, במלאת עשר שנים בדיוק למלחמה.

במרכז האנדרטה ניצב מגדל בגובה של 25 מטרים ובתוכו מדרגות עליהן ניתן לטפס עד למרפסת שממנה תצפית יפה על הסביבה. מסביב למגדל נמצאים 400 עמודי בטון (בימית היו רק 295) שעל חלקם חלקי רכב שריון או נשק אחר, כמעין עדות אילמת לפיצוצים ולתוצאות הלחימה כאשר חלקי הכלים הצבאיים מתפזרים סביב. לפני האנדרטה מוצגים לוחות עם סמלי היחידות שלחמו באוגדה ורשימת הנופלים..."

אנדרטת אוגדת הפלדה

כזכור העיר ימית נחרבה בפינוי בשנת 1982, והאנדרטה שכאן היא העתקה של זו המקורית. (אגב, הייתי גם שם בזמנו).

117 מדרגות ברזל מטפסות אל מרומי האנדרטה ממנה כאמור נשקף נוף למרחבי השטחים הפתוחים שמסביב.

בניגוד לכתוב באותו אתר, על העמודים הרבים כבר אי אפשר למצוא חלקי נשקים ורכבים שהונחו ש,ם היות והם נבזזו על ידי גנבי מתכות, כנראה.

למרגלות האנדרטה יש שולחנות וצל, אבל גם כאן לא דואגים לפנות תדיר זבל שמותירים מבקרים, ועל כן, כמקומות רבים בארץ חווית הביקור נעימה פחות.

 

מכאן אנחנו בוחרים לשוב צפונה עם עצירות מתחייבות.

בצומת רעים משני צדדי הצומת עומדות שתי מיגוניות בהן מצאו את מותם אנשים עם שמות מוכרים.

בזו המערבית התגלה עוז רוחו של ענר שפירא ז"ל שהדף רימונים שהושלכו אל המיגונית, עד כי הוכרע.

חלל המיגונית מלא נרות נשמה דולקים והקירות (כקירות מיגוניות רבות בעוטף) מלאות מדבקות וכתובות לזכר הנרצחים.

 

אתר מסיבת הנובה עובר שינויים כל הזמן ומביקור לביקור נעשים שיפורים להקלת הגישה, כביש נסלל וחניה נוחה, אבל השקט המצמרר נותר כשהיה.

לא משנה כמה פעמים כבר ביקרתי במקום בשנה האחרונה, המועקה הזאת, התסכול והכעס לא חדלים.

פה ושם מרעים תותח רחוק ממשיך להעניש את האחראים ליום הנורא בחיינו.

 

אי אפשר לסיים את הסבב הזה מבלי להיכנס לביקור נוסף בעיר שדרות.

במקום בו עמדה תחנת משטרת שדרות הוקם גן הזיכרון לגבורה. מרשים ומכובד.

מי שתכנן את האתר המוקפד שילב אלמנטים בהם שזורים שרידים של אבן ומתכת מהתחנה ההיא,  וכך יצר חוט זיכרון מקשר בין העבר להווה והעתיד.

הגן נחנך אמש, במלאת שנה לטבח הנורא, ולמקום המציין את מותם של כ-70 בני אדם, שוטרים ואזרחים.

 

יום ארוך וכואב עבר עלינו היום, עם הסמארט #3, אך ממקום של כאב ועצב יש מקום ותקווה להתחדשות ותקומה, היות ולצערנו העם היהודי מנוסה בכאלו לכל אורך ההיסטוריה, ואותה היסטוריה עולמית, ואפילו גיאולוגית, יודעת לספר כי אחרי כל  הרס חורבן ואסון צומח משהו טוב יותר, ועם אותה רוח אופטימית לעתיד טוב נחזור אל אותה סוכריה מתוקה שלקחה אותנו היום לסיבוב ארוך.

 

טווח אופטימי של 455 קילומטרים מאפשר נסיעה ארוכה ללא כל חשש, שכן מרבית האנשים ביומיום שלהם לא מרחיקים כל כך הרבה, ואם כן תמיד ניתן למצוא עמדת טעינה זמינה קרובה, כפי שמצאנו בסוף יום בתחנת הדלק של כפר עזה, ובזמן שהקדשנו לקפה, מאפה, ופגישה קצרה עם בן משפחה שנחת במפתיע, לגמה הסמארט מעמדה של הקצב האיטי (50 קווט"ש), די אנרגיה שתחזיר אותנו בשלום הביתה ומעבר לשם.

 

הסמארט הזו, וסליחה שאני חוזר על עצמי, מעבירה לנוסעים את תחושת הנעימות כל הזמן.

נעים לשהות בה, נעים לנסוע בה, ונעים להסתכל עליה שוב ושוב מבחוץ.

מעבר לנעים, השימושיות שבה תקסום לאלו שיבחרו לרכוש אותה, ואפילו (כפי שהוכחנו במבחן) ניתן להתעלות על נתוני היצרן בנהיגה מתונה ורגועה.

סמארט #3 ממשיכה את דרכה של האחות הצעירה, ואם בשורה התחתונה הבעתי התלהבות מהדגם ההוא, אני יכול רק לחזוק ולחזור על עצמי גם כאן.

אל תהיה צודק, תהיה חכם.

 

ירון הולנדר (ואבי)

אוקטובר 2024

 

סמארט #3

רמת גימור פרמיום.

מנוע חשמלי, אחורי.

הספק (מירבי) 272 כ"ס.

מומנט (מירבי) 34.3 קג"מ.

קיבולת סוללה 66 קווט"ש.

צריכת חשמל (יצרן) 16.3 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

צריכת חשמל (מבחן) 15.6 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

מחיר 234,990 ₪ (כולל אגרה)

 

 

מקווה ישראל

קיר המכוניות, מושב תקומה.

אופקים.

אנדרטת אוגדת הפלדה, יתד.

צומת רעים.

אתר מסיבת הנובה.

שדרות.