שני גברים וצרפתייה..סיפור עם מוסר השכל

בצהריים התקשרה הצרפתייה.

"בונז'ור, תרצה לצאת איתי לאיזה סיבוב" ,שאלה ,ספק רמזה.

נו, כשצרפתייה מסודרת מזמינה אותך-לא תבוא?

מאד סיקרן אותי לדעת איזה מראה יהיה לה הפעם, בפעם האחרונה שראיתי אותה היא הייתה פאם פאטל מרוחקת, משדרת אלגנטיות וסנוביזם, כרומזת שאני לא למעמדה...והנה עכשיו אני מוזמן לבוא בין חמוקיה.

היא באה לבושה בכחול עמוק ואצילי...קסם מאופק..לא צעירה וחצופה כאילו פרחולינה איטלקית לוהטת, לא גרמניה סולידית ואפילו לא כאסייתית טרנדית אופנתית.

אחת שאומרת-הייתי פה תמיד,בדיוק במעמד הזה. לא זזתי ימינה ולא פזלתי שמאלה-כזאת אני.

"פששששש, שיחוק" אמרתי לה עם פתיחת הדלת. "התרשמתי".

היא הזמינה אותי להכנס..התרווחתי על כורסה חשמלית נוחה מאד. כפתורים לכל לחצן וחובב הז'אנר כדי למצוא את התנוחה הכי מתאימה .הסלון שלה משדר יוקרתיות שאינה מנקרת עיניים, ולא רהבתנות. בדיוק כפי שהייתה כל השנים, רק טוב יותר. מתקדם וחדשני.

רוני , ידידי מימים אחז ברסן- "נו, לאן תוביל אותנו?" שאל אותי..

"הממ..קצת חם בחוץ (בפנים 22 מעלות אירופאיות לחלוטין) , והשמש הזאת מביאה לי חשק לנסוע לכיוון שלה מזרחה, יאללה צא לדרך, כבר נמצא משהו". אמרתי.

המהום חרישי של הצרפתיה בישר לי כי היא כבר בעניין, רוני , בחור טוב, לא לוחץ .היא מתמסרת בקלות . נגיעה פה, נגיעה שם..והופ..יצאנו משערי העיר (גבעתיים,כולה 60,000 תושבים, גם כן "עיר")...

על כביש אחד המוביל לבירה עלה לי רעיון...

מוביל לבירה...מוביל לבירה..זמזם לי הצרוף הזה בראש. מזמזם ומנקר..חם בחוץ..כביש..צהריים של יום שבת ...ואנחנו מובלים לבירה...

יאללה, שתהיה איזו מבשלת בירה בדרך...אני פוסק ומחליט.

עכשיו כשיש לנו איזה אופק טיולי השלישיה שלנו כבר יותר עולצת ושמחה.

הגברים מקשקשים בענייני דיומא הרי גורל ("תגיד,מה יותר טוב מנוע 1300 עם טורבו או 1600 הזרקה"...כאלה עניינים של גברים) ,והצרפתיה שומרת על דיסונסס מתנשא.

מה איכפת לה ? תן לה אויר פסגות וכבישים מהירים והיא לא תשמיע צפצוף . (בדקנו, כל החיישנים המרובים מקדימה ומאחור היו תקינים לגמרי בתחילת הנסיעה).

כביש אחד פונה במחלף בית שמש לכיוון דרום, והכביש היפהפה מרובה הסיבובים והעליות חולף לנגד ענינו המשתאות ,בחטף.

אחרי בערך 40 דקות מהיציאה ניצבנו בשעריה של מבשלת שריגים שבהרי ירושלים.

הצרפתייה נאלמה דום בחניה, מושכת מבטי סקרנים ,הנהנים כמונו מגופה החטוב בעל הפרופורציות היפות והחמוקיים הבשלים.

כמה דקות אחריי היינו שקועים בלימוד קצר אודות הסוגים השונים של הבירה בבוטיק המקומי, ההבדל בטעמים, בריחות ובמרכיבים של הבירה.

דוגמיות שנמזגו לנו סידרו לנו את הכיוון. אני בחרתי באחת כהה שיש בה טעם אפל של אשכולית סמויה ,הם קוראים לה "ההודית המכוערת", רוני בחר בחיטה באוורית בהירה ועדינה ...

אוהד ,מבעלי המקום שיתף אותנו בסיפור חייו..היה מרתק.

הצרפתייה שלנו נשארה בחוץ, לפתות עוברי אורח. למזלנו , כשיצאנו משם ,מבוסמים קלות היא חיכתה לנו צייתנית וזהירה.

כביש צדדי היוצא ממושב שריגים לכוון דרום מערב מזמן לנו הזדמנות חריגה לנסיעת מבחן אמתית. סיבובים חדים עליות וירידות, פניות חדות וישורות, מזמנים לנו שלל הזדמנויות לתהות על קנקנה של הצרפתייה שלא נותנת לשום גחמה מצדנו להוליך אותה שולל.

"או שהיא מכירה כל כך טוב את הדרך או שאנחנו נהגי עגלתו של השטן,", אני חושב לעצמי.

"היא יודעת לפנק", ממלמל רוני, כשאני לא בטוח  אחרי הבירה למי בדיוק הוא מתכוון...

שעת בין הערביים היורדת על הכביש השומם מאפשרת לנו לוקיישן לצילומי פרופיל  מכל כיוון וזווית.

שעתיים ומחצה בחברתה של הפרנקית הזאת עוברות ביעף.

לא הרגשנו איך הזמן עובר וכיצד אצה לנו הדרך.

אם זה היה רע היינו מרגישים.

אבל זה ממש לא היה ..היה שקט ושלווה. נינוחות ורוגע. נעימות עם השלמה..

ככה זה בגילנו המתקדם. מקבלים את הטוב כמובן מאליו.

כשנפרדנו אמרתי לרוני-" זאת לא צרפתיה שהבאת לנו היום- זה ממש אריה !!!"  (גם אם יש לו באגט בטמבון)

אריה צרפתי....   אחלה חוויה.

* הצרפתייה , רוצה לומר פיג'ו 508 במבחן דרכים (ורוני אחד)