צהריים שמשיים בתחילת דצמבר זימנו אותנו לנמל יפו, לחזות בשינויים של הזמן האחרון, בשיקום ובשיפור של המקום הציורי הזה שנזנח שנים רבות בטרם הושב לו כבודו האבוד.
לא שהכול הסתיים, יש עוד בהחלט מלאכה רבה לפני פרנסי העיר, אבל שיטוט ביום כזה עשוי לשלוח את דמיונך הרחק מעבר לגבולות ארצישראל.
בשטח הנמל המקסים יש מסעדות רבות חדשות וישנות, וברים קמו בין ההאנגר החדש לרציפי הדייגים, ריח דגים וים נמהל בריחות בישול שמלהיבות את מיצי הקיבה לשיאים של ריגוש וסקרנות.
ככה מצאנו עצמנו עומדים בשעריו של ההיכל החדש (יחסית) של מסעדת "הזקן והים".
רבות שמעתי בעבר על האייקון התרבותי הזה כששכן על מדרון יפו, אך מעולם לא דרכה שם רגלי, מסיבות שונות. כיום שוכנת המסעדה בחזיתו הפונה לנמל, של ההאנגר החדש הניצב במרכז הנמל.
זהו אולם ענק שיש בו מקום רב להרבה אנשים, מה שמעיד בדרך כלל שהמון לא יכול לטעות.
בצהריים כה יפים כמו היום לשבת בחזית המוארת בשמש ולצפות ביאכטות ובסירות הדייגים מחד, ובשלל העוברים ושבים, מאידך הופכים את החוויה לנעימה כבר מתחילתה.
מלצר זריז, אחד מיני רבים מגיע לשולחן עם מגש עליו צלוחיות רבות של סלטים שונים. ספרנו 24 צלוחיות כאלה.
מחיר המנה מורכב ממחיר קבוע מראש ונע מ-79- 129 ₪ לסועד,כאשר הסלטים, קנקן לימונדה ופיתה עירקית טרייה, מוגשים ללא שאלות או הזמנות. ההזמנה מתייחסת למנה העיקרית ולתוספות שאינן כלולות.
לילדים יש מנת ילדים מוקטנת וזולה יותר, אבל באנו ללא אז לא היינו זקוקים להתדיינות בנושא.
הסלטים הטריים והמעניינים נעו מטובים לטובים מאד.
אהבנו במיוחד את כל הקומבינציות שהכילו טחינה. החל מטחינה לימונית חמצמצה שהייתי מוכן לפתוח איתה כל יום מימי חיי מבלי להשתעמם. פשוט מעולה. כמו כן דגמנו בכיף כרוביות מטוגנות בטחינה, בצל בטחינה, וירקות בטחינה. למרות שרכיב מרכזי היה דומיננטי הרי שלכל אחד מהסלטים האלה היה טעם אחר.
התמכרנו לחריפות המעקצצת של הסלסה וסלט העגבניות החריפות, התענגנו על חומוס מהזן המשחתי שמרקמו החלק והאחיד רמז דווקא על מקור תעשייתי, אבל לא הייתי מניח על זה את ראשי. בכל מקרה הוא היה מוצלח.
זוגתי אהבה את סלט הביצים ואני העדפתי סלטי ירקות ששלטו בהם רוקט ובורגול.
כמו כן הוגשו סלטי כרוב לבן ואדום, גירסה של מטבוחה,סלט תירס, גזר מתוק, מחמצי ירקות ומאג'דרה שסבלה מעודף שמנוניות . אבל שיא השיאים לטעמי היו כדורי פלאפל ירקרקים אווריריים ומופלאים. טעמם העדין והתפוצצותם בפה הביא טעם אחר של המעדן הפשוט הזה שכל כך קל להרוס, לדעתי לא הכיל כלל חומוס אלא רק כוסברה, אבל זה הימור שלי בלבד ועל אחריותי.
לזכותה של המסעדה יאמר כי בכל פעם שמלצר חלף בקרבת השולחן והבחין בצלוחיות שהתרוקנו, דאג מבלי שהתבקש להביא במקומן צלוחית מלאה, ללא חיוב כלשהו. יפה ולא מובן מאליו.
לאור ההבחנה כי רק מן הסלטים האלה אפשר לסגור עניין, החלטנו ללכת על הגרסאות היותר פשוטות וקלות-אני הזמנתי צמד שיפודי קבב, ומנגד הלכו על שיפודי הפרגיות, מתוך הבטחה סמויה שאעזור לחסל, במידת הצורך.
המנות העיקריות הגיעו בזמן מהיר ובתזמון מדויק לאחר שדגמנו את כל הסלטים יותר מפעם.
הקבב היה קליל ונמס בפה. לא עמוס בתבלינים ועשוי במידה הנכונה, שיפודי הפרגיות נגעו ללב ברכותם החלומית והיו אף הם במידת ההכנה הנכונה ביותר. לצד המנות הוגש צ'יפס צהבהב וקראנצ'י שהעיד שהשמן הוחלף מידי פעם ולא נשרף.
בשלב זה הושגה הבנה בשולחן כי כבר הועמס מעל ומעבר לקיבולת האפשרית וביקשנו קפה וחשבון.
הקפה עם ההל הוגש בליווי כדורי בצק מטוגנים ומשננגסו פרץ מהם מיץ מסוכר, ונקראים זאלביה. מה שעורר נוסטלגיה בקרב יוצאי עדת המצרים.
החשבון הסתכם ב-158 ₪ סבירים ביותר.
כשצוק העיתים הכלכלי דורש איפוק זה המקום הנכון והמדויק לצאת שבע מבלי להרגיש שדפקו אותך.
השירות נעים ומהיר במיוחד.
שווה ביקור.
נמל יפו מרכז הנמל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל