החברים של ירון מקבלים יותר ...
(פרקים מיומנו של הדוניסט)
זהו סיפור שראשיתו בהרפתקה, המשכו בהפתעה וסופו במבצע ראוי.
יום שישי בבוקר ארזנו את הקטנה שהייתה פעם גדולה, את הגדולה שהייתה פעם קטנה ואת הסנדוויץ' של יורשי העצר, התיישבנו בקוריאני הגדול ושמנו פעמינו אל המזרח הקסום.
עוד בטרם השחר האיר (יען כי השעון הורה כבר על השעה תשע לפנות בוקר), כבר היינו ברכב,
אילו הכירו הצאצאים את השיר "היי הג'יפ היי הגי'פ ", בוודאי היו שרים אותו לפחות בחלק מהדרך, אך בשל פגעי הטכנולוגיה השתקע איש איש במסכו ובסמארטפונו, ואילו הכתב הנוהג בדרכים נהנה משקט תעשייתי ופיזם זמר נוגה בליווי קולי מהמם של אפליקצית הווייז.(הכי אהבתי את הלהיטים "מחשב מסלול מחדש", ו-"בכיכר צא ביציאה השלישית" אחח איזה עונג)
אומרים תמיד שיפה שעה אחת קודם, אז הקדמנו בשעתיים, שיהיה.
בדרכנו לקחנו נשימה עמוקה כשירדנו מתחת פני הים, בבחינת מה שבטוח.
הגענו למלון ששמו מתחיל בקראון ונגמר בפלזה, יענו יש פה את הפנאן, מאז ומתמיד היה לי את החיבור הזה של הפלזה...פלאז'ר WHATEVER.
היות ואני אישיות אינטרנטית כובשת וחובקת עולם, מנהל המלון בכבודו ובעצמו יצא אל מבואת המלון לקבל את פנינו ולפנות עבורנו את מקום החניה השמור שלו. אהבתי את המחווה. שמתי לו 20 שקל בכיס, שיתפנק, למה לא?
פקיד הקבלה הפנה אותנו לסוויטה מרווחת בקומה התשיעית. חדר גדול מעוצב בטוב טעם וכל מה שנדרש במלון מתקדם. שמחנו לגלות שיש אינטרנט חופשי, הילדים שמחו מאד וחיברו (שוב) את עצמם לעולמם החברתי בפייס, בוואטס ובכל רשת חברתית קיימת.
השף התעקש שנבוא לטעום את ארוחת הצהריים, הייתה לנו ברירה? באנו.
אכלנו כאילו אין מחר, מקסימום נבוא גם מחר.
האוכל היה טעים ומגוון.
הקטנה אהבה במיוחד את הצ'יפס. אמרתי לה "מה יש לך את מהאורנג'דה " ולא הבנתי למה זה לא מצחיק.. כנראה התבלבלתי בפואנטה.
כנהוג במלונות ים המלח אנשים באים לשם על מנת לעשות כלום.
זאת אומרת אם אין לך איזו בעיית עור כזו או אחרת, שמאלצת אותך לבלות כמו שניצל בשמש אזי כל מה שיש לעשות זה להיכנס למי הים, לצוף ולצאת וחוזר חלילה.
לכל מלון יש אופציה של ספא ומרחצאות שיש בהם בריכת מי ים, או לחלופין ניתן פשוט להגיע אל שפת הים עצמו (שלמעשה אינו ים אלא בריכת אידוי ענקית של מפעלי ים המלח), אבל למה לדקדק בזוטות. לזכותו של המלון המהודר עומד החוף הפרטי הקרוב ביותר אל המים באזור. ציפה במרחק פסיעה.
הכותב האמיץ נטל כפו בידו ואת רגליו הטיל אל מימיו הצוננים של הים, זה כאב רק בחמש דקות הראשונות, אחר כך הכאב הפך ניסבל.
סדום, כבר אמרנו?
בקיץ המים האלה חמים עד בלתי נסבלים, בעונה זו של השנה עשויה הטמפרטורה של המים לעזור במידה ניכרת לבלימת גידול האוכלוסין העולמית.
עמדתי במשימה באומץ תוך קריאת מזמורי "אווה מריה". אם ישו הצליח ללכת על המים אני יכול לכל הפחות לשכב עליהם.
אחרי הרחיצה בים החלטתי לבחון את יכולותיי להשתלב חברתית במעגן הגריאטרי של הרובצים בבריכה הפנימית של הספא.
כדי לא להבהיל את הנוכחים הפעם (שלא כמנהגי) לא קפצתי ראש לבריכה.
שמעתי שיחות ברוסית קולחת, נהמות באידיש וגרגורים רפים בצברית מדוברת.
נתתי לעצמי זמן להירגע, כעבור שתיים-שלוש דקות סימנתי וי על המשימה ועברתי הלאה.
בפינת המקלחות בין הסאונה היבשה לרטובה מצאתי את ההי-לייט המקומי.
מקלחת בלחץ חזק, שכשמה כן היא. אם חשקת פעם לדעת מה מרגישה מכוניתך בזמן היותה במכון שטיפה זו התחושה הכי קרובה.
זרמים מכיוונים שונים עוטפים את גופך בעוצמה רבה, ובטמפרטורות משתנות לא נותנות לך לזוז לשום מקום. אכן חוויה מדגדגת ושונה.
בספא ניתן כמובן גם לקבל מגוון טיפולים ועיסויים שונים, למרות חיבתי לתחום השארתי גם דברים לביקור הבא.
כשעליתי לחדר לנוח מהמאמץ הגופני, מצאתי את הצאצאים שלא כהרגלם בוהים בטלוויזיה בעוד יקירתי בוחנת עבורי את מיטת הקינג סייז הענקית שניצבה במרכזו של חדר השינה. מנחירותיה השקטות הבנתי שמדובר בחוויה שמיימית מסוג שונה.
הפקרתי את גופי אל עולם המדע, והתעוררתי נינוח אחרי כשעה ומחצה לארוחת הערב .
שוב נעמו לנו מעדנים שהכין השף, אני נהניתי מהעובדה שמישהו אחר הכין עבורי את ארוחת ליל שבת.
הרמנו "לחיים", שתינו כוס יין ובינות ידידים קיבלנו עלינו עולה של שבת.
הלכנו לישון כדי לקום לבוקרו של יום חדש מפתיע.
כשבקעו קרני שמש ראשונות בינות לווילונות הכבדים, התכבדנו בנוף שהעין אינה שבעה לראותו. ים המלח פרוש לכל מלוא העין, מזמין ומפתה.
ישנם אנשים שזהו הזמן האהוב עליהם בטבילה. אני לא נמנה עליהם.
קודם אני צריך לאכול משהו קטן.
בחדר האוכל הייתה המולה שגרתית של ציבור ישראלים המגלה ערימת ג'חנונים, הקרב על הבצק היה קצר ותמציתי. חילצנו 2 ג'חנון וארבעה בורקסים כל אחד.
רק הקטנה רצתה צ'יפס..אמרתי לה –"מה יש לך את מצ'יפס לארוחת בוקר ." (מה כבר חשבתם שאשאל , הא?).
לאחר שסגרנו את הפינה הזאת, הוחלט במשאל משפחתי פה אחד לייחד את השעות שנותרו ל"מצב חרדון בשמש ", מסביב לבריכה יש המון מיטות שיזוף מזמנות לרביצה, ומחסור האגא-דו-דו עושה רק טוב לרוגע ושלווה איכותיים.
העברנו שבת נינוחה כיפית ומנתקת. יש משהו באוויר הזה של ים המלח שמאזן לך לחצים (אם היו), ומביא את הרגיעה לגוף ולנפש.
עובדה, אפילו הסכמנו לקחת את הילדים בחזרה הביתה.
ביציאה מהמלון חיכה לי מנהל המלון, דמעות ניקוו בזווית עינו, הוא הסתחבק איתי כאילו היינו חברים (בטח שמח לקבל את החניה שלו בחזרה), הכנסתי את היד שלי לכיס שלו, הוצאתי משם 20 שקל. שיהיה.
ועכשיו ברצינות:
כדי לראות האם הסיפור הזה אכן אפקטיבי ,הרי בסופו של דבר הוא מתאר חוויה מומלצת לכל אחד ואחת ,ואם מי שקורא את זה ,רוצה לחוות את אותם דברים שאני חוויתי הוא מוזמן לבקש להרשם למועדון המאושרים של רשת מלונות קראון פלזה, כאשר הוא מגיע למלון.
חברות שתעניק הרבה הנחות. הרבה כיף ופאן. גם לא ממש חייבים אגב, להיות באמת חברים שלי ,אבל אפשר לציין שהגעתם בעקבות הסיפור הזה.
אני כבר ממליץ!!
מתאים לך???
ירון נ ה ד ר IIII
השבמחקתודה רבה לאה
מחק