מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

אריזה חסכונית.

 

מי מאיתנו לא מתלהב להיכנס נניח לסופר, ולראות כי מוצר אהוב זוכה לתוספת כלשהי (בנפח, במשקל, באחוזים), ומשכך, הופך לזול יותר?

ומדוע אני מתחיל ככה כאשר אני בא בכלל לדבר על מכונית?

עוד לא חלף שבוע מאז בחנתי את צ'רי טיגו 8 פלאג אין, שהוכיח את הצהרת היצרן, כי הרכב יכול לגמוע מעל אלף ק"מ למיכל אחד של דלק וחשמל, והנה מגיע אלי למבחן בן משפחה נוסף, שאף הוא עלה ארצה בחודשים האחרונים, אבל להבדיל, במקרה שלו היצרן מבטיח כבר 1,200 ק"מ ומעלה.

 

כאשר צ'רי נכנסה לפעילות בישראל היו הרבה סימני שאלה, כיצד הקהל הישראלי יקבל מותג לא מוכר, אולם המותג נטמא היטב עם 25 אלף רכבים על הכביש.

המותג מצליח בזכות המלצות לקוחות מרוצים, צ'רי נראית בכל מקום.

צ'רי מכרה השנה את החשמלית השנייה הנמכרת בישראל.

בשנה הקרובה מגוון הרכבים של צ'רי יעלה משלושה לששה, ובמהלך השנה צ'רי תציג ארבע מערכות הנעה שונות בקשת הדגמים.

תצורת פלאג אין, נכון עד השנה, הייתה פספוס טכנולוגי מסוים.

ומדוע?

אנשים רבים רוצים לאמץ את המנועים החשמליים בשם החיסכון הברור ושמירה על איכות הסביבה, אבל עדיין חוששים להיתקע בדרכים עם סוללה ריקה. (מה שנקרא "חרדת טווח").

לטובת אלו הומצא המנוע המשולב עם מנוע בעירה פנימי, בשילוב עם מנוע וסוללה חשמליים, שייתן גם חיסכון משמעותי, וגם מבטיח טווחי נסיעה ארוכים מהרגיל בין תדלוקים.

כמה ארוכים?

צ'רי זיהתה את הביקוש בישראל, ומציגה שלושה דגמים שונים עם מנועי פלאג אין חסכוניים.

צ'רי נוסדה בשנת 1997 בעיר ווהו, סין, והיא אחת מיצרניות הרכב המובילות במדינה. החברה מתמקדת בחדשנות, עם מרכזי מחקר ופיתוח ברחבי העולם וצוות של למעלה מ-5,500 עובדים המוקדשים לפיתוח טכנולוגיות חדשות.

צ'רי היא היצואנית הגדולה ביותר של רכבים סיניים מאז 2003, עם נוכחות ביותר מ-80 מדינות. בשנת 2024, החברה נכנסה לרשימת Fortune Global 500 במקום ה-385, עם הכנסות של כ-39 מיליארד דולר.

כלומר, יצרן עם ידע, ניסיון ותקציבי ענק, המייצר מידי שנה מיליוני כלי רכב בתצורות שונות.

ומה ייחודה של האריזו הנאה שלפניי?

האריזו, המגיעה בתצורת סדאן משפחתית היא רכב פלאג אין הייבריד המצויד במערכת היברידית מתקדמת המשלבת מנוע בנזין מוגדש טורבו עם מנוע חשמלי.

השילוב מעניק איזון אידיאלי בין כוח ליעילות דלק, חסכון מוחשי לצד טכנולוגיות מרשימות.

בצד הטכני נמצא מנוע טורבו בנזין בנפח 1.5 ל' וסוללה חשמלית בקיבולת 18.3 קווט"ש המייצרים יחדיו הספק מכובד של 347 כ"ס, ומומנט משולב של 52.5 קג"מ.

מנתונים אלו לבדם ברור כי מדובר במנוע חזק עם יכולות מפתיעות.

אורך כולל של 4.75 ס"מ ובסיס גלגלים 2.77 מ' מבטיח מרחב פנימי מרווח מאד.

בשונה מפלאג אין קודם, זהו הדור השלישי לטכנולוגיה.

הסוללה לא תרד אף פעם מנפח של 18%, כך שהמנוע יישאר תמיד היברידי.

(בתנאים מסויימים הסוללה אף מטעינה עצמה תוך כדי נסיעה).

הסוללה החשמלית (לבדה) יכולה למשוך את הרכב עד לטווח  105 ק"מ.

האריזו מגיעה לארץ בשתי רמות גימור, והפרש של כששת אלפי שקלים בניהן.

לרשותי הועמדה הגרסה הבכירה (ששמה נובל) שהגיעה לבושה אפור בטון, וגם במקרה זו אומר שצבעים פחות שבלוניים היו אולי נראים אפילו טוב יותר.

פנים האריזו מרשים הרבה יותר.

ריפוד עור טבעוני בהיר מקדם את פניי.

המושב החשמלי לקח ממרצדס את אופן שינויי כיוון המושבים ומיקם אותם בדלת, (לפחות מעתיקים מהטובים ביותר), גג פנורמי מחופה וילון חשמלי מכניס אור רב אל חלל הנוסעים, אבל גג השמש הזה, אינו עוצר את חדירת חום השמש, כך שלעיתים עדיף להשאירו סגור.

בניגוד לאופנה הרווחת אצל היצרנים הסיניים, כאן תפעול המזגן אינו נבלע בתוך מסך המולטימדיה, אלא קיבל פנל משל עצמו, נוח וקל לתפעול גם בזמן נהיגה.

המסך הגדול במרכז הדשבורד, ובו תפריט אפשרויות.

הרכב מזהה את הטלפון ומתממשק אלחוטית. מעניין מתי עובדה זו כבר תהיה עובדה שלא חייבים בכלל לציין?

גם ברכב זה SONY אחראית על עיצוב הסאונד שנשמע מצוין.

בין המושבים הקדמיים עוברת קונסולה צרה יחסית ועליה ידית הילוכים (קדימה ואחורה כמובן). כפתורי בחירה בין מצב חשמלי להיברידי, גלגלת לעוצמת הקול, כפתור לשינוי מצבי הנהיגה (חסכוני, נוח, ספורט), והאמת? לא חשתי בהבדלים ניכרים במעבר בניהם.

מאחורי גלגל ההגה צג מכוונים מלבני (כמקובל אצל היצרן), כאשר רק צידו הימני ניתן לשינויי מידע.

כפי שראיתי אצל הטיגו, צריכת הדלק מחושבת גם כאן לחמישים ק"מ אחרונים בלבד, וכדי לחשב צריכה כוללת אמיתית יש למלא מיכל דלק כאשר מתרוקן, ואז לחשב את מרחק הנסיעה בכמות הדלק.

פחות אהבתי את הלחצנים שעל ההגה שכולם מושטחים, זה יפה אבל לא מעשי.

בזמן נהיגה יש צורך להוריד עיניים כדי לראות שלוחצים במקום הנכון.

לטעמי גם פונט קטן מידי של מהירות בקרת השיוט בלוח המכוונים, אינו נראה קריא למקשישים שבינינו.

בולט חסרונה של תצוגה עילית (שפגשתי בטיגו).

מצד שני, קודן הרכב מוטמע בלחצני ההגה, מימין, וסדר פעולות קצר מתניע למעשה את הרכב.

עוזרת אישית דוברת אנגלית מבטיחה לעזור אם צריך, אך כמו אחותה דוברת העברית בטיגו, היא מודיעה לי שאעיר אותה אם אזדקק לה.

נתתי לה לנוח כל הסופ"ש הזה, כנראה היא עבדה קשה לפניי.

הבטיחו לי 1200 פלוס, ללא תדלוקים? עומד לפני סוף שבוע ארוך ואנסה לקחת את האריזו אל הקצוות.

 

ואם כבר קצוות...

קמתי מוקדם בבוקר, ובאין שותפים לחוויה, אני יכול להתאמץ ולהגיע לכמה שיותר מקומות, והכנתי לעצמי יום גדוש.

כדי לעמוד בעומס, אין טוב מסגירת העניין הקולינארי בשלב המוקדם של היום, ואין כמו חומוס משובח שיעשה את העבודה.

הבעיה הראשונה שאותו חומוס נמצא בעכו.

יש בעיה?

האריזו שקטה מאד בכביש המהיר.

מתעורר בי חשד שמא מישהו עבד עלי, ולמרות שיש פתח תדלוק מאחור, השקט הזה של רכב חשמלי נטו, לא רומז שיש איזה משהו אחר מתחת למכסה המנוע. גם לחיצה חזקה ופתאומית לא מעורר איזה קול רעם מתגלגל, אלא תאוצה חזקה יותר, ותו לא.

לא תצליח להוציא כאן צווחות סל"ד גם אם תתעקש. פשוט אין.

מאידך, 347 סוסים אמורים לגרום ללב שלך להמריא במקביל, וזה פחות מוחשי. יש תאוצה חזקה אבל לא מהסוג המדביק אותך לגב המושב.

המזגן איוושש בלחישה, המוזיקה ניגנה בעוצמה שאף אחד לא יצעק עלי להנמיך, ועכו הופיעה די מהר למען האמת, מבעד לשמשה הקדמית.

בשבת, החנייה סביב העיר העתיקה חופשיה מתשלום, (למרות שבשילוט כתוב אחרת), ואני נכנס אל סמטאות השוק בעקבות הריחות והחנויות שאך החלו להיפתח לקראת תיירי השבת המועטים.

בלב השוק של העיר העתיקה ניצב עמוד שווארמה בפתחה של מסעדת שמסי.

מוזיקה ערבית מהחנות ממול היא זו שמשרה פה אווירה אחרת.

יתרונה היחסי מעבר לחומוס הסביר ביותר, זו העובדה כי זה המפורסם ביותר, סגור בשבת.

מכאן אני יוצא להליכה קצרה כדי לתת ליציקה לרדת למקומות הנכונים.

השביל מוביל אל הנמל המוכר של העיר, וכאן אני בדילמה.

מצד אחד הטיילת היפה על שובר הגלים, ומצד שני פתח בין הבתים מחזיר אותי אל הסמטאות אל הצד הצפוני של העיר, במקום אותו אני פחות מכיר.

כאן רבותי אורבות מספר הפתעות מהסוג הנעים.

הסמטה הצרה הגובלת בחומה, לוקחת אותי לשיטוט סתמי, פתח בחומה מכניס אל חצרה של מסעדה עם טרסה מלהיבה מול הגלים.

אני ממשיך בסמטה עד שלפתע נגלה מגדלור מול עיניי.

מכאן יש שוב שתי אפשרויות

הראשונה לעלות במעלה המשופע להליכה קצרה על החומות, או להמשיך לתצפית על הלגונה הזאת שמימיה שקופים כבדולח, וסביבה פזורים בתי קפה ואווירה חו"לית לגמרי.

אני עשיתי גם וגם, ובחרתי לחזור אל הנמל דרך סמטאות אחרות.

אי אפשר לבקר כאן מבלי לעשות סיבוב עד קצה שובר הגלים, להשקיף על חוף הסוסים, ועל הילדים הקופצים למי המפרץ מאחד הסלעים הבולטים בכניסה לנמל.

בכניסה לעיר העתיקה ניצב מסגד אלג'אזר.

הכניסה עולה עשרה שקלים, והמבקרים מתבקשים להיכנס בלבוש צנוע ומכבד.

"... המסגד הוא מהיפים והחשובים במסגדיה של ארץ ישראל והוא הגדול ביותר בארץ מחוץ לירושלים מבין המסגדים שהוקמו בימי העות'מנים. המסגד הוקם בשנת 1781 במצוותו של אל-ג'זאר על שרידים של כנסיה צלבנית, ולשם הקמתה הובאו אנשי מקצוע מרחבי המזרח התיכון. חלק מהעמודים ואבני השיש שבו הובאו מעתיקות קיסריה ועתלית. מבנה המסגד מפואר ומרווח במיוחד וכולל אלמנטים אדריכליים מרהיבים. סגנונו ברוח מסגדי איסטנבול המפוארים שנבנו בהשראת האיה-סופיה.

כיפת המסגד כמו גג המינרט צבועים בירוק ונראים בבירור בקו הרקיע של העיר. במינרט 124 מדרגות והוא תוכנן כנראה על ידי אל-ג'זאר עצמו. בחזית המסגד מבואה (פורטיקו) שמעליו כיפות ירוקות קטנות המכסות על הכניסה לדלת המסגד..."

מסגד אלג'אזר

פעמים רבות כשעברתי כאן רציתי להיכנס, ולא נכנסתי. היום ניצלתי את השקט, את הזמן שבין התפילות וזה שאני לבד.

המלצה חמה!

בדרכי חזרה אל הרכב החונה בחניון, נכנסתי אל שביל נפוליאון העובר בין חומות העיר העתיקה.

"...ב-19 במרץ 1799 פתח נפוליאון עם כ-13,000 איש את המצור על עכו בירת ארץ ישראל דאז. הלכה למעשה, מטרתו הייתה להשלים את כיבוש הארץ כדי לצרפה למאחז הקבע הצרפתי במצרים ולשבור בה את הזרוע היבשתית של הצבא הטורקי, אשר נשלח לגרשו מזו האחרונה. נפוליאון פרץ את החומות ונתקל בקו הגנה שני שאירגן אל ג'זאר ומנע את כניסתו לעכו. לאחר שנהרגו יותר מ-2000 אנשים, המצור נכשל ונפוליאון נסוג חזרה למצרים ולצרפת.

שביל נפוליאון הוא אחד המסלולים המוצעים לתייר המבקר כיום בעכו, על ידי החברה לפתוח עכו ועיריית עכו, לצד מסלולים נוספים בעיר העתיקה...."

שביל נפוליאון

שנה וחצי מפרוץ המלחמה הייתה הגישה אל ראש הנקרה והנקרות חסומה וסגורה, לאחרונה בעקבות הרגיעה, הורשו אזרחים לחזור אל הפנינה הצפונית שלנו, ואין כמו סיבה שכזו על מנת לחזור לביקור.

את המרחק בין עכו לראש הנקרה, האריזו עברה ללא שמץ מחאה, ועל מגרש עפר המשמש מגרש חנייה לבאים השארתי אותה להשקיף אל הנוף.

ירידה קצרה מובילה את המבקר אל כביש האספלט המוביל לנקרות (חסום לגישת מבקרים כי אין שם דיי מקום לחניה), ניתן לטפס על סלע גדול המשקיף לנקרות ולמפרץ הקטן בפתחן.

הכניסה לנקרות בתשלום, ומכאן ירידה אל אותם פתחים מלהיבים בסלע הגיר הלבן, דרכם נשקפים מי טורקיז.

לשמחתי היום הים אינו גלי, ועל כן החוויה מרהיבה.

"... הנקרות הן תוצאה גיאולוגית של תהליך הנמשך מאות ואלפי שנים. תחילתו בשרשרת זעזועים תת קרקעיים שפערה סדקים בסלע. מי הגשמים חדרו מבעד לסדקים שנפערו, המסו אותם ויצרו בתוכם מחילות ומערות ימיות (נקרות) שהלכו והתרחבו בשל גלי הים הפורצים בשצף קצף לתוך הסדקים וממשיכים את מלאכת ההרחבה, מלחכים את הסלע וחורטים בו צורות.

גם מי המלח ממסים אט אט את סלע הגיר, בנוסף אצות ובעלי חיים זעירים המכסים בצפיפות את פני הסלעים בכל מקום לח מבצעים את פעולת ההרס הראשונית של פני הסלע, והגלים ממשיכים את ההרס ומשלימים אותו.

אל ראש הנקרה מגיעים גלי הים במלוא עוצמתם והם נשברים רק בהגיעם אל המצוק. השפעתם של הגלים כאן היא עצומה ויש המעריכים את עוצמת מכתם ב-250 טון על כל מטר מאורך המצוק. בדרך כלל פוקדות את חופי הארץ שתיים או שלוש סערות בשנה, אך גם גלי הקיץ כוחם רב ופעולתם העיקרית ניכרת ביצירת הצנירים שהם שקערוריות מוארכות ,מקבילות לפני הים, החורטות בסלעים הפונים מערבה .

רגל הפיל- פסל טבעי גדול מימדים שיצר הים בדמות רגלו של הפיל. רגל הפיל היא המשכו של המצוק הלבן היורד לים והיא נגלית לעינינו מיד עם היציאה ממסלול הנקרות. צוק המאובנים- על גבי הצוק הלבן בסוף מסלול הנקרות ניתן לראות שרידי מאובנים של כוכבי ים..."

נקרות ראש הנקרה

רגל הפיל

אפשר כמובן לבלות כאן זמן רב, אולם מבחינתי זהו רק מחציתו של היום, ויש לי כוונה להגיע לעוד כמה בהמשך.

אין כמו עיר הכרמל לבחינה של התנהגות רכב בתנאים עירוניים קיצוניים.

חיפה (וסביבתה) מציעים את כל האפשרויות לנהג המתלהב, עם שפע עליות וירידות תלולות, כבישים מהירים, סיבובים ועיקולים, בקיצור גן עדן שלם, ובנוסף גם אתרי טבע לתבל את כל ההנאות.

 

מצאתי חנייה בפתח הרחוב ויצאתי לחפש מעיין נחבא.

ירידה תלולה, לא פשוטה אך מסומנת וברורה מורידה את המטייל מפינת פרויד-ויתקין דרך מדרגות מתכת, אל ערוץ הנחל.

לאחר ירידה מאומצת (דרדרת, מדרון משופע וכו') מגיעים אל הערוץ המוצל, בו נחבאת בריכה אליפטית שמימיה ירקרקים וקרירים.

"... בנחל אחוזה, בלב חיפה, יש שני מעיינות: עין אחוזה ומעיין התאנה. מעין התאנה הוא מעיין יפהפייה, סביבו נבנתה בריכת אבן. עין אחוזה הוא מעיין בהמשך הנחל, ליד בית שואבה ישן. ההגעה אל מעיין התאנה מאוד נוחה וברורה, לעומתה את מעין עין אחוזה קל לפספס. הוא נמצא על תוואי הנחל בהמשך מורד נחל אחוזה, כ-50 מטר מבית שואבה ישן. ניתן להגיע למעיינות בהליכה על השביל המסומן ירוק..."

עין אחוזה

יתרונו המבודד של המקום הוא בזה שלכאן לא מגיע הזן המלכלך והמטנף את ארצנו, אלא רק חובבי טבע אמיתיים.

לא מצאתי בסיטואציה הנוכחית הזדמנות לטבילה.

מה שיורדים צריכים לחזור בעליה, ואין כמו התעמלות שכזאת לפתוח את כל השרירים, ולכווץ את אלו הרפויים.

המלצה למגיעים.

ראשית לא להגיע ביום חם.

שנית, להצטייד בכושר גופני טוב, כי החזרה לא פשוטה בכלל.

 

כדי להחזיר לעצמי את הדופק למצב רגוע ירדתי את ההר אל אחוריו של המרכז הרפואי רמב"ם.

בחיפה של שנות השישים החיבור שלך לחוף מסוים הייתה כאהדה לקבוצת הכדורגל המקומית, מכבי או הפועל, או כמו  ההבדלים בין בתי כנסת של אשכנזים, תימנים, מרוקאים, ובני עקיבא.

החוף השקט היה חוף פרטי, כניסה בתשלום, עם מלתחות לשמירת חפצים ומקלחות גדולות, בעוד שחוף בת גלים הסמוך היה פתוח לכל דכפין.

התחבורה הציבורית הגיעה עד לחוף, וממנו.

אבל, השוס הגדול של החוף השקט, היה מגיע בקיץ, אז הוצבו 6 רפסודות מקובעות לקרקע, במרחק של 200-300 מטר מקו החוף, וזו הייתה גם הזדמנות להפגנת גבריות, מי מצליח לשחות לרפסודות המתנדנדות, ואחר כך מי קופץ מהן "ראש" למים.

וככה הייתה הפעילות, שחיה לשם, הגעה, רביצה וקפיצה ושחיה חזרה.

לא  היה אף חוף בישראל שהציע את אותה חוויה מחשלת.

לנצח ישמר אצלי החוף השקט כמקום בו למדתי שחייה, עם טעם ניגר של אפרסק מתוק של קיץ חם, וריח של ים, שהיה רק שם.

ביציאה תמיד עמד מוכר קלחי תירס בתוך דוד גדול של מים רותחים, למען אלו שיוצאים רעבים מהחוף.

 

בצד השני של המפרץ היה חוף הכרמל "הסגור", היכן שהיום ממוקם מלון עצום ומכוער, שהיה אף הוא פרטי ובתשלום, וממנו דרומה החוף "הפתוח", שהפך ברבות השנים לחוף דדו ומאוחר יותר לחוף הסטודנטים, והיה בתולי ופראי וללא שירותי הצלה, אבל אליו הגענו רק כאשר כבר היינו בעלי רישיון נהיגה, וניתן היה במקומות מסוימים לרדת עם הרכב עד שפת המים ממש, ולטפס בדרך חזרה ברחוב דרך הים הפתלתל היה סוג של אפטר פארטי.

היום דרך פרויד, כאשר היא פנויה, יכולה לקחת את הריגוש לקצוות, ולבדוק דינמיות אחיזה ויציבות של כלי רכב, ובמבחן הזה האריזו משחקת אותה בקוליות מעצבנת, תוך שהיא שומרת על קו התקדמות אחיד ויציב.

בעיקולים, בסיבובים ותוך כדי עליה, וגם בירידה, לא הצלחתי להוציא אותה משיווי משקל תוך כדי תנועה.

 

אחרי כל ההסברים הללו, למה הגעתי עד לכאן?

ראשית אין כמו געגוע וטעם נוסטלגיה. שנית, בת גלים הישנונית והכעורה למדי, קיבלה לאחרונה תוספת של טיילת חדשה המובילה מהחוף השקט עד לבית הקזינו הישן, וממנו ממשיכה עד תל שקמונה.

החוף השקט גם הוא עבר שינויים עם השנים, הוא קוצץ, וכיום הוא חצי מגודלו המקורי, הכניסה חינמית (וזה טוב) אך הוא משמש כחוף נפרד בימות החול, וכחוף מעורב בשבתות. חציו השני משמש כבית ספר למקצועות השייט.

מקטע הטיילת היפה מתחיל אחרי כמה מאות מטרים, ומקיף את בסיס חיל הים שישב במשך שנים רבות על קו המים, ומנע מעבר מצד לצד, כיום הבסיס תחום בגדר, והטיילת עוברת בין הגדר לקו המים.

יש בטיילת ספסלים וצל למנוחה, שביל להולכי רגל ושביל למתגלגלים, ופיסות דשא מול הים והאופק.

כאמור, הטיילת הזו מסתיימת בחוף ים פתוח לתושבי השכונה המתהדרת בבתים מידות נאים במקום השיכונים הכעורים שהיו פעם.

שלד בניין הקזינו הנטוש עודנו עומד בלב שדה זרוע קוצים, במקום בו הייתה פעם גאוות העיר, הבריכה האולימפית הראשונה בישראל, ומוקף גדר.

"... ב־1932 הכריז הוועד לפיתוח בת גלים על מכרז לפתיחת הקזינו בחוף הים בשכונה. במכרז זכו פסח בונשטיין, דוד ביגר ואדם ששמו טייכר; אך השניים האחרונים פרשו במהרה מן השותפות. מלאכת התכנון הופקדה בידיו של אלפרד גולדברגר (Goldberger). הקזינו היה חלק ממכלול שלם שכלל מסעדה, אולם נשפים, בריכת שחייה אולימפית וחוף ים מוסדר... בקומה הראשונה הייתה רחבת האירועים והריקודים. בקומה השנייה הייתה מעין מרפסת שבה ישבו הסועדים ויכלו לצפות ממנה ברחבת הריקודים, וכן מרפסת שצפתה אל הים הפתוח. הקומה השלישית הייתה גג מרוצף ושימשה לאירועים... בשנות המנדט הבריטי המקום אירח אומנים רבים מארץ ישראל ומחוצה לה ושימש כמוקד משיכה לצמרת האדמיניסטרטיבית של המנדט הבריטי בחיפה... בתחילת שנות ה־90 נקנה את המבנה ממִנהל מקרקעי ישראל, והוא תוכנן כמכלול של אולמות אירועים ושמחות. המבנה נהרס במהלך שיקומו, ובמקומו נבנה שלד בטון – דומה למבנה המקורי אך לא זהה מבחינת החלוקה הפנימית. הבנייה הופסקה עקב פשיטת רגל של היזם והמבנה נשאר זנוח במצבו הלא־גמור..."

בנין הקזינו, בת גלים

 

כל החשיפה הארוכה הזאת במהלך היום לחופי הארץ הוליד בי הכרח מיידי למצוא פינה רגועה בשפת הים, ולך תמצא כזאת ביום חם במיוחד.

הדרמתי עד צומת עתלית, שם פניתי ימינה מכביש החוף, ופנייה הראשונה שמאלה עד שהכביש מסתיים.

כאן, לפי כמות הרכבים נמצא אחד החופים היפים בישראל, אבל בעוד ההמונים מתגודדים במפרץ המעוגל, ניתן לצעוד מספר דקות אל קצהו הצפוני, בצמוד לגדר של אתר הנופש הנטוש, כאן ישנה לגונה סגורה ומבודדת, עם מיעוט מבקרים.

המים כאן רדודים וללא גלים גם ביום סוער.

אפשרות נוספת למפרץ פחות המוני נמצאת בצד הצפוני של החניון ממנו הולכים ברגל.

שימו בווייז "חוף נווה ים" ולא תצטערו.

הקיבוץ שהיה פה פעם פשט את הרגל ובמקומו נבנית היום שכונה של בתים חדשים.

 

החוף הציבורי המוכר ביום עמוס במיוחד

יום ארוך במיוחד עבר עלי עם האריזו 8 פלאג אין, שסיכם סוף שבוע שהיה בו עונג רב.

 

לצערי לא הצלחתי לחשב את צריכת הדלק הממוצעת על 550 הקילומטרים שנסעתי עם האריזו, אבל שלוש בשורות שלמות נמסרות כאן על סמך הניסיון הקצר.

ראשית, ללא שימוש קבוע במצב החשמלי אלא במצב היברידי בלבד יביא אותה לצריכה ממוצעת שתנוע בין 25 ל 30 קילומטרים לכל ליטר (ואולי אף יותר).

שנית, בנהיגה חסכונית (כבישים מהירים 90-110 קמ"ש) אפשר להגיע מעל 1400 ק"מ בין תדלוקים, ואף למעלה מזה.

שלישית, רכב שנוסע 100 ק"מ על חשמל בלבד יחסוך לך המון כסף, היות ומרבית הנסיעות העירוניות היומיומית הן פחות מטווח זה.

רביעית (אז מה אם אמרתי שלוש?), ככל שהנסיעות החשמליות לבדן יהיו המרכיב העיקרי של התנועה המשפחתית, גם טווח ה- 1200 ק"מ הרשמי יהיה הרבה מעבר לזה.

אין היום בנמצא מבחר גדול של רכבי פלאג אין, לאלו שרוצים חשמל אך עדיין חוששים, רכבים אלו הם הפתרון הכפול, בו ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

יש היגיון כלכלי לרכוש רכב פלאג אין, והאריזו היא בחירה נבונה שיש בה אפילו הנאות לרוב.

 

ירון הולנדר

מאי 2025

 

צ'רי אריזו 8 פלאג אין.

רמת גימור NOBLE

מנוע טורבו בנזין 1.5 ל'

הספק משולב 347 כ"ס.

מומנט משולב 52.5 קג"מ.

קיבולת סוללה 18.3 קווט"ש.

אחריות לרכב 6 שנים ו 8 לסוללה.

צריכת דלק (משולבת, במבחן), 25-27 ק"מ לליטר. (נתון שנמדד כל 50 ק"מ לערך.

מחיר 184,384 ₪  

 

 

עכו, העיר העתיקה

חומוס שמסי

נמל עכו

טיילת החומות.

טיילת שובר הגלים.

מסגד אלג'אזר

שביל נפוליאון

נקרות ראש הנקרה

 

עין אחוזה

החוף השקט

טיילת בת גלים

הקזינו

חוף נווה ים