מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

למי קראת טנדר?

 

יום אחד עברתי באיזה רחוב בהרצליה פיתוח, בין סוכנויות הרכב היוקרתיות.

בצד השני של הרחוב, מרחוק, נצנץ לי משהו מוזהב גדול ומפותח, שלא יכולתי להתעלם ממנו.

חציתי את הכביש ונכנסתי לאולם התצוגה.

הבחור שעמד בכניסה החזיק מגב וסחבה, הסתבר שתפקידו לנגב את הריר של כל מי שנכנס פנימה, ועוטף את הטנדר הגדול הזה במבטי תשוקה.

מסתבר כי כל מה שאתה רוצה ברגע זה (וכנראה שאני לא היחיד), זה לחטוף את המפתח, לפרוץ את חלון הזכוכית הגדול, ולדהור אל השקיעה (של השמש, כן?) עם הטנדר הזה.

למי קראת טנדר? שמעתי לחישה בוקעת מתחת למכסה המנוע העצום.

"...בישראל טנדר הוא כלי עבודה, ואת הטנדרים נהוג לחלק לשתי קבוצות: טנדרי דיזל יחסית קלים, רובם יפניים שמשקלם עד 3.5 טונות; וטנדרים כבדים, רובם המכריע אמריקאיים, 4 טונות ומעלה. אך בארצות הברית יש עוד קטגוריה, של טנדרים שמיועדים למטרות פנאי, והם שונים לחלוטין מכל מה שמוכר בשוק הישראלי. הטנדרים הללו צריכים לנסוע מאות ולעתים אלפי קילומטרים על כביש מהיר בדרך אל המדבר, להיכנס אל המדבריות של ארצות הברית ולהמשיך בקצב מהיר מאוד גם על פני דיונות וטרשים. כשהם מגיעים לסלעים אסור להם לפחד, הם צריכים לעבור גם אותם. יש להם מנועי בנזין רבי עוצמה ובדרך כלל מדברים עליהם כ"נקודת מוצא", כלומר את הטנדר קונים ואז משדרגים..."

טנדר? כלכליסט

הקולורדו הזה משדר רוח הרפתקנות מקצה הפגוש הקדמי, דרך צמיגי השטח הבשרניים ועד קצה הארגז האחורי.

והצבע?

וואו.

צהוב זהב שכאמור אין שני לו במרחב.

כמובן שהתקשרתי מייד למי שצריך.

אני רוצה את זה, ביקשתי בתחינה.

עמדתי בתור, בין כל אלו הרוצים את אותו דבר בדיוק, והמתנתי ליום המיוחל.

לי תיאמו את זה המגיע בכחול של אוקיינוס רחוק.

הכי בולט (ולא רק בגלל הגודל)

הצבע הזה, (כמו הצהוב-זהב), לא משאיר אף אחד אדיש.

בכל צומת ומפגש של ג'יפאים, אנשים ניגשים ביראת כבוד, וגם להם אני מבחין זולג ריר, ועיניהם מנצנצות מסוג מסוים של ריגוש וקנאה.

אפשר להיכנס? להציץ? ישאלו המנומסים האמיצים.

 

כאשר נמסר לידי המפתח הגדול עלתה בי תהייה, האם אוכל ביומיים הקרובים לעמוד על כל יכולותיו של הענק הזה (רישיון נהיגה ב' מספיק), והאם אני, לא יהיה זה המאכזב את העולה החדש?

 

שברולט קולורדו נבנה במטרה ברורה.

לנצח כל מכשול שאינו נמצא בכביש, כאשר בדרך לשם הנהג, ומי שאתו לא יסבלו, אך מרגע שירדו מהאספלט תתחיל חגיגה שלא תיעצר, אלא רק אם יגמר הדלק באופן בלתי מתוכנן.

השילוש הקדוש- צמיגים, מתלים, בולמים.

מפי השמועה כבר שמעתי על חלק מיכולות אלו, ומצד שני קראתי במפרט הטכני את המספרים ההופכים את גבולות המעטפת, לאלו הלוקחים את הקולורדו לקצוות הביצועים.

לקרוא לקולורדו טנדר זה כמו לקרוא לבית הלבן, וילה בוושינגטון.

 

ומה הם אותם מספרים יבשים על הניר?

מנוע טורבו בנזין בנפח 2.7 ליטרים, המייצר כוח של 310 סוסים אצילים, ומומנט בשרני נדרש של 59.4 קג"מ.

מרווח גחון בגובה 27.3 ס"מ מציב את הקולורדו גבוה מעל מרבית האבנים בדרך, צמיגי גומי עבים, מוכווני שטח מגיעים אורגינל מהמפעל, ובנוסף למגונים הוסיף היבואן לרכב ההדגמה עוד כמה שישמרו על המרכב התחתון מכל מרעין בישין, ויאפשרו לכל בודק ולקוח אפשרי להרחיק את קו המגבלות.

גם שקע חשמל 220 וולט מתחייב כאן.

מעבר לצמיגים רואים את המתלים ארוכי המהלך, ואת בולמי הזעזועים שיבטיחו להחזיר את כל הנוסעים עם כל החלקים עמם יצאו לדרך, מחוברים לפי המפרט.

דף המפרט מוסיף עוד מילים ומספרים שמוסיפים לפאר ולרומם את האקזמפלר, כמו פירוט מערכות הבטיחות, האבזור, המידות והתוספות.

 

ובכן, לאחר כל ההקדמה, וכדי להכיר את אותן יכולות, או מה שזכה בזמני בצה"ל לשם המיתולוגי "מסע להכרת החגור", (זאת אומרת מסע בו אתה מתחיל נקי ומסודר פחות או יותר, ומסיים באופן הכי הפוך מאיך שהתחלת, ומכאן נדרש פיזור כל החלקים, והרכבה מחדש לאור הפקת הלקחים), יצרתי קשר עם חברי היקר מדריך הטיולים, גילי בן שלמה, והמכיר את גבעות סובב זיכרון יעקב ככף ידו, שייקח אותי באמת למשעולים ונקיקים בהם נצטרך לסובב את חוגת מצבי הנסיעה למצב שטח 4Low, ויתכן אפילו שנאלץ (רחמנא ליצלן, הלוואי והלוואי) גם לנעול דיפרנציאל אחד או שניים (ואכן יש שניים כאלו, מה שנקרא בשם העם "נשק יום הדין"), וגם צוות התערבות מטכ"לי לחילוץ חירום, חיכה בעורף לקריאה (אם וכאשר).

וכאשר התמלאו כל התנאים בלעדיהם לא נכנסים לשטח טרשי, נתתי לגילי את זכות ההובלה, ואת חובת הצילומים המתבקשים, ובכל פעם שחצינו עוד מסלעה ועוד דרדרת אבנים, התלוננתי בקול, "אבל הבטחת לי שטח רציני וקשיים", לא ככה?

כאילו, וזה סוג ספויילר מוקדם, הקולורדו הגדול מדלג מעל כל מכשול עם חיוך עקום בין סרניו.

נו, זה הכול?

נדמה לי ששמעתי צליל גיחוך מזלזל.

מתחנת הדלק הסמוכה לבת שלמה (על כביש 67), מתחילה דרך עפר המטפסת גבוה.

זהו מגרש המשחקים של כלי רכב עבירים (טרקטורונים, אופנועים, ג'יפים וכל מה שבניהם) הנקרא "פארק אלונה".

תא השטח הזה מתוחם טכנית עם כביש 67 בצפון, 6 במזרח, 4 במערב ו- 6533 בדרום, ויש בו מבחר מכל טוב לחובבי הג'אנר, כאשר היהלום של תא השטח הזה הוא הר חורשן, ה- מכה של כל השרוטים.

היות וכאמור באנו למשש אפשרויות ולדעת מה כן ומה פחות, (לא שאני חושש לרכב המגיע ממוגן היטב כנגד כל רעה וצרה, סלע או אבן גדולה, אלא ללב שלי שצריך לסחוב עוד כמה עשרות שנים קדימה), לא חיפשנו צרות מהזן שפיקח יודע לצאת, אבל חכם לא ניכנס אליהן מלכתחילה, והרמנו את רף הקושי מפעם לפעם יותר מתוך כוונה ברורה אחת.

לגרום למגודל הזה שיש לו מתלים ארוכי מהלך, להיפרד, ולו לרגע, עם לפחות עם אחד מגלגלי הגומי העבה במיוחד, מסלע קיומנו, כלומר במילים פשוטות, שיניף גלגל באוויר.

מה כבר ביקשנו?

אנשי שטח מנוסים יודעים לגרום להצלבת סרנים (מצב בו הרכב נראה מעוות לגמרי), כאשר בקרקע אוחזים פחות מארבעה צמיגים, וכאשר עושים זאת במודע ובאופן מושכל גם יודעים כיצד להיחלץ מזה באופן המיטבי. אבל כאשר רכב מגיע עם מתלה משתנה שיש לו טווח גדול במיוחד בין גובה מינימום למקסימום (וזה מצוין כמובן), נפגמת החדווה היצירתית לצילום מיוחד. וכאן רבותיי צריכים למצוא את הנקודה האחת בה יקרה הנס, וכאשר זה מתרחש נשמעת צעקה "עצור", והצלם התורן מתבקש לצאת ולתעד.

זה לא היה קל, ובכל פעם כאשר כבר חשבנו שהצליח לנו, המשיך הקולורדו בשגרת חייו, ונדבק אל הקרקע כדבר של מה בכך.

כאמור, פארק אלונה מכיל בתוכו מקומות רבים, אל חלקם ניתן להגיע אפילו בכלי רכב משפחתיים נמוכי גחון ללא כל חשש, כמו למשל אל אזור מגודר של מטע זיתים בנחל דליה.

השער הפתוח הוא שער מזמין להיכנס ולצלול אל מרחב מחייה של מספר אנשים שפספסו את דור הפרחים באיזה 60 שנה.

מוזיקת טרנס אלקטרונית חזקה העידה על קיומה של מסיבה כלשהי, ובבריכת מים (אחת מיני) רחצו כמה צעירים ששכחו את בגד הים בבית.

בעל השטח, שבא לקראתנו הזמין לשוטט כאוות נפשנו, אבל עם בקשה שלא לצלם את הנוכחים.

בין העצים מפוזרות בקתות בגדלים שונים, בר משקאות ואפילו סוג של רחבת ריקודים.

המשכנו הלאה, עם אותה אנרגיה חיובית, וטיפסנו במעלה ההר אל נ.ג.186.

נקודת גובה זו, הייתה פעם אחד משיאי אתגרי העבירות ונודעה גם בשם "גבעת הגברים", שכן הייתה מוקד להפגנת אגו, אולם לאחר תאונה טרגית, נחסמה הדרך "הקשוחה", וכיום ניתן לטפס במעלה בשתי דרכים מקבילות.

זו של הרכבים הקלים והפחות ממוגנים, להולכי הרגל (יש גם כאלו) ולרוכבי אופניים (גם כאלו, מסתבר).

לצדה יש דרך יותר מורכבת שכולה בולדרים בגדלים שונים, מדרגה חביבה וקצת סדקים בקרקע שהופכים את כל העניין למענג יותר, לבעלי האפשרויות כמובן.

כאן כמובן, עוברים לשימוש ב"אמצעים מיוחדים", ועם לחיצה קבועה ומתונה על דוושת הגז נותנים לרכב להתקדם עקב בצד אגודל, בזחילה סבירה המאפשרת הימנעות מכל חבטה מיותרת.

מצלמות גחון. מצד שמאל לחצן שטיפת המצלמה

לעזרת הנהג בנו מהנדסי שברולט מערך מצלמות המאפשר בחינה של הרכב מכל זווית, כולל, במיוחד שתי מצלמות גחון המחלקות ביניהן את הצפייה קדימה ואחורה, כאשר, וזה גימיק מגניב ונדרש, לפני כל מצלמה מותקן מתז מים לניקוי אבק ובוץ.

הנוף הנשקף ממרומי נ.ג. 186 פותח צוהר רחוק לכל כיוון, וחרף העובדה ש-186 מטרים מעל פני הים, זה לא הרבה, אך הגובה היחסי הבולט מכל שאר הסביבה מאפשר תצפית למרחקים.

אחרי קפה ומאפה מתחייבים לאחר "המאמץ" (שכן, אינך יכול להיקרא ג'יפאי אם אין באמתחתך ערכת קפה, שולחן, כסאות, מזון בסיסי לשבועיים לפחות, מזרון ואוהל), המשכנו בדרכנו.

מההר ירדנו בדרכי עפר כדי להגיע אל ערוצו של נחל תנינים.

בעונה זו של השנה הערוץ יבש מזרימת מים, כך שהנסיעה לאורכו מהווה קיצור דרך מהירה, בה הקולורדו מאפשר להפגין את יכולתו לנוע מהר בדרכי עפר.

טיפסנו אל חוות האיילים האדומים שהציצו מרחוק מבין העצים, ומשם המשכנו וחצינו את נחל אביאל.

כאן אומנם עדיין יש זרימה חלקית והמים עכורים, ויש גם כאן מי שבוחר לטבול.

להפתעתנו, הגיח מולנו לפתע דגם קודם של הקולורדו, וכמובן ניצלנו את הרגע לצילומים והשוואות.

 

ישן וחדש

בוקר שבת שולח אותי מוקדם בבוקר, אל תחנת הדלק פז, בכניסה לערד.

אמש, ברגע של מצוקה, יצרתי קשר עם זאב, חבר, איש השטח וצלם בחסד, לצורך טיול משותף.

זאב לא יכל להצטרף, אבל שידך לי את גלעד, והבטיח לי קבוצה של אנשים טובים.

וכך, באשמורת אחרונה של בוקר דהרנו ליום מרגש.

חבורת אנשים צעירים צחורי בלורית (למי שיש), מגובשת משנים רבות של טיולים משותפים (גלעד סיפר לי על 40 שנות קבוצה), עליזה כמו שאנשים בגיל הזה, משוחררים מעול כזה או אחר, ורק מחפשים לצבור חוויות טובות, נאספו, איש איש עם רכב מדוגם, בחלקם יותר מנהג ונוסע(ת).

תחילת המסלול החלה סמוך למנחת ערד, דרך עפר (שהיא חלק משביל ישראל), לוקחת את המטייל סמוך לישוב ארעי של בדואים, עד למעין מצפור על ערד מדרום.

המקום נקרא ראש זוהר.

"...ראש זהר נמצאת על דרך המלח אשר שימשה בעבר את הסוחרים ועוברי האורח בדרכם מים המלח מערבה לכיוון ערד ומשם לנמל עזה. המקום שימש כתחנת מס רומית והבריטים לאחר כ-2,000 שנים הקימו במקום תחנת משטרה שאת שרידי משטחי הבטון שלה עוד ניתן לראות על הקרקע. מכאן היו יוצאים טיולי התנועות למצדה ולסדום כיוון שזוהו המקום המזרחי ביותר שניתן היה להגיע ברכב בשנות ה 40-50..."

ראש זוהר - עמוד ענן

כאן פרשו הג'יפאים הנמרצים את ציודם לקראת ארוחת בוקר שתתן אנרגיה להמשך היום.

(ויש להם חתיכת יום ארוך ומתוכנן, באופק).

זה גם המקום לעבור ולערוך היכרות אישית עם כל אחד ואחת.

ג'יפאים בכלל, ושל שבת בפרט, הם זן של אנשים מלאי רצון טוב לחלוק את מה שאיתם, וכך אחד מציע תה עלים, ושניה שולפת עוגה מעשה ידיה, שלישי רביעי וחמישי מתכננים מסע עתידי לארץ רחוקה, וכל השאר מעלים זיכרונות מטיולים קודמים.

מישהי אמרה שיש לנו למה לחכות שכן לארוחת צהרים יהיה מרק!!!

שבעים ונינוחים ובציפייה להמשך מפתה, יצאנו לדרך מבטיחה.

גלעד מנווט את הקבוצה הנוסעת בצורה בטוחה, בציר מסלול מסומן ומוכר.

אנחנו חולפים למרגלות הגבעה עליה ניצבים שרידי תחנת משטרה בריטית, (ואי אפשר שלא לחשוב, מה לעזאזל חשב זה שהחליט להקים דווקא כאן בלב הכלום והשיממון, תחנת משטרה?).

בשלב מסוים דרך העפר מסתיימת בכביש 31 היורד לים המלח, ובתנועה זהירה אנו חוצים את הכביש וממשיכים בדרכנו בנתיב הממשיך הלאה.

עד עתה כאמור לא נרשם אף אירוע מורכב שיחייב עצירה והכוונה קרקעית, למעט סיבוב או שניים שהיה בהם מן האתגר.

מצד חתרורים

בדרכנו חלפנו מעל נחל מורג, נחל חתרורים ומצד חתרורים, שם עצרנו לתצפית גבוהה.

"...שמו של הנחל והמצודה מגיע מהתופעה הגיאולוגית בה המים חותרים בסלע ומשנים את צורתו, תופעה האופיינית בסלעי החוואר הלבנים שסביב ים המלח.

בראש השלוחה, בשליטה על הדרך העולה ויורדת מערד לים המלח, מעל בקעת נחל יעלים, נמצאים שרידי מצד מהתקופה הרומית-ביזנטית כשבליבה בריכה קטנה ושרידי מדרגות לקומה השנייה של המצודה הקטנה. המצודה הייתה תחנת מכס וחלק מקו הגבול של לימס פלשתינה כנגד פשיטות של נוודי המדבר לפנים הארץ..."

מצד חתרורים - אתר השטח 4X4

לאחר דקות של חילוץ עצמות, אנו ממשיכים אל פסגת המסע היום.

מעלה יאיר.

מעלה זה, הינו אחד ממעלות ה-MUST שכל מי שאוהב שטח, חייב אותו לעצמו, לפחות פעם אחת, כפי שבוודאי חשב זה שהקדים אותנו, וניסה לצלוח את העלייה עם רכב מנהלים יוקרתי, נמוך וללא כל אמצעי מיגון, עם ילדים צעירים, והתפלא למצוא את עצמו עם גלגל מפונצ'ר ותקוע על סלע.

"... דרך תלולה בדרום מדבר יהודה הקרויה על שם מפקד סיירת צנחנים יאיר פלד (נרצח ב- 1959 בידי בדואים בהר הנגב), שאיתר את הנתיב ועמד בראש פריצתו. ראשיתה בחוף ים המלח, בכביש 90 כ- 2 ק"מ צפונית לעין בוקק וסיומו בראש מצוק ההעתקים - ומכאן היא עולה צפונה אל שולי הרמה של דרום מדבר יהודה. מראש המעלה יש תצפית על ים המלח, מצוק ההעתקים והסביבה.

במרץ 1959, שכנע פלד את אלוף פיקוד הדרום, האלוף אברהם יפה, בצורך לפרוץ דרך מראש זוהר לים המלח. העיר ערד עדיין לא הוקמה והכביש היחידי היה כביש באר שבע - דימונה - סדום.

המטרה המבצעית הייתה, למצוא ציר אפשרי להגעה לירושלים מכיוון דרום ומזרח, אם הירדנים ינתקו את ירושלים ממערב, ב"פרוזדור ירושלים".

לשם פריצת הדרך, נזקקו אנשי הסיירת לעבודת ידיים וחומר נפץ להתגבר על מצוקים ומדרגות סלע.

פלד בחר את "מעלה היעלים" (נקב אום אל-ביידון) כשביל אפשרי להכשרה עבור כלי רכב ואכן בשלושה ימי עבודת כפיים מאומצת, הכשירו אנשי הסיירת דרך ירידה לכלי רכב..."

מעלה יאיר

המעלה הזה משתנה בהתאם לעונות השנה, ולפי כמויות הרכבים המשנות את תוואי הקרקע.

במדרגות צריך מכוון קרקעי

עולה עולה

גם הוא מרים ישבן

יש הבדל טכני בין עליה לירידה (בד"כ קל יותר לטפס), ומכיוון שאנחנו מגיעים מלמעלה, אנחנו נרד את המעלה לאט ובזהירות.

המעלה הזה מרובה מדרגות סלע, דרדרת אבנים, ובורות. הנתיב צר מרבית המסלול, ונוף המים של בריכת אידוי מספר חמש של מפעלי ים המלח, ומלונות עין בוקק מהווים נוף שהעין אינה שבעה מלראות.

הירידה האיטית הנמתחת כפי שכתוב, לאורך חמישה וחצי קילומטרים אורכת זמן, אבל כאשר הבטיחות היא הרף היחיד המכתיב את קצב ההתנהלות, אנו שועלי המדבר המנוסים, לא מתרגשים יתר על המידה, ובכל מכשול שיש בו לגרום נזק שיתקע את כל השיירה, ניצב מכוון קרקעי, שרואה טוב מכל נהג את כיוון הגלגלים, והיכן יהיה נכון להציב אותם על מנת לרדת בבטחה.

הבונוס לקצב האיטי הוא ביכולות לרדת ולצלם כל רכב כיצד הוא מתמודד בנפרד עם האתגר.

היות ומדובר בירידה, לא נאלצתי להפעיל את נעילת הדיפרנציאלים, אלא הסתפקתי בהעברת בורר מצבי הנסיעה למצב שטח, בתוספת הפעלת בקרת ירידה במדרון, המאפשרת לרכב לנוע בנינוחות של עז הרים, ללא שימוש בדוושת הגז או הבלם.

הרכב נוסע באיטיות, בולם היכן שצריך, וממשיך כל הזמן את תנועתו. מצב זה שומר על הבלמים מחימום יתר ושחיקה.

לשמחתנו הרבה, סיימנו את הירידה הארוכה כשכל הנוסעים בריאים, וכל החלקים מחוברים למרכב.

זהו אגב סימן לטיול מוצלח.

למטה, על כביש 90, כאשר השמש כבר נוטה לכיוון שקיעה מוקדמת, בחרנו, אני ואפרת שותפתי למסע, להיפרד מקבוצת האנשים החביבה שהיכרנו היום (ושהמשיכה למסלול מתוכנן בנחל פרצים לטיול לאור ירח), ולנצל את שעת האור לטבילה מרעננת באחד מחופי המלונות.

זהו גרנד פינאלה ליום מענג, שהיו בו ריגושים והקפצת הסל"ד האנושי.

 

בתמונה:פירסומת סמויה לכיסא כתר פלסטיק תואם לצבע הרכב

שברולט קולורדו הגדול והמיוחד מכיל בתוכו מבחר גדול של פלוסים, כמו מנוע עוצמתי, רמקולים של BOSE, טיפוס של עז הרים ורכות מלטפת בנסיעה על סלעים, הוא גבוה מעל כולם, וזול ב- 60 אלף ש"ח מהמתחרה הישיר וחזק ממנו (שזה המון כסף).

מאידך, מצא המבקר את מראות הצד קטנות מידי, את ההתקטננות באבזור בסיסי (מחסור בידיות אחיזה בגג, מושב נוסע חשמלי), מורגש חסרון שימוש בהילוכים ידניים, תפעול תאורת דרך רק דרך המסך, ועוד קטנות כאלה.

 

אבל.

וזהו אבל ענק.

הקולורדו הזה, אשר כפי הנראה לא יירכש על ידי שיפוצ'ניקים, מאפשר לבעלי הכיסים העמוקים, שעות רבות של עונג, שרק ימשיך עוד ועוד באיסוף חוויות, כי במהותו זהו ייעודו.

לקחת את בעליו אל הקצוות בנוחות המרבית, בקשיחות שיש בה רוך, באמינות ובבטיחות.

הקולוראדו הזה הוא חוויה ענקית במלוא מובנה הגדול של המילה.

(ולא הספקתי לרחף איתו בדיונות, ולא להפעיל את כל המצבים, ולא לבלות אתו עוד ועוד כפי שצריך).

אם אני הגעתי למסקנות כאלו לאחר רק יומיים נעימים (וקצרים מידי), אפשר רק לקנא במי שזה יהיה היומיום שלו.

 

·       זה המקום להודות לגלעד, יגאל, חווה, פנינה, משה, מוטי ולמי ששכחתי מכל החבורה המטיילת, שאמצו אותי.

כנראה נצטרך להיפגש שוב כדי להעמיק את הקשר. היה לנו לעונג רב אתכם.

 

ירון הולנדר (ואפרת)

נובמבר 2024

 

שברולט קולורדו 2ZR

מנוע טורבו בנזין

נפח 2.7 ל'.

הספק 310 כ"ס.

מומנט 59.4 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 6.7 ק"מ/ל'.

מחיר: 425,204 ₪.

 

פארק אלונה

נחל דליה

נ.ג. 186

נחל תנינים

האיילים האדומים

נחל אביאל

 

ראש זוהר

נחל מורג

נחל חתרורים

מצד חתרורים

מעלה יאיר

ים המלח

 

·       כלולים צילומים של גילי בן שלמה ואפרת פינקלר