בוקר טוב ויאטנם, סיפור מסע, מרץ 2025

 

 

*אזהרה, 

הכתבה רצופה תיאורים וצילומים של אוכל מכל הסוגים. יתכן ובסוף הקריאה תחושו רעב נוראי.

בוקר טוב ויאטנם (חלק א')

27.2.2025

עוד בטרם הכרתי שמות כמו קובע'ת ק'רעה, עיר אובות או מעלה יאיר, כבר דיקלמתי שמות כמו דננג, נתיב הו צ'י מין והדלתא של המקונג, כאילו היו חלקים בשכונה שלי, שלא לדבר על הויאטקונג והחמארוז' שסיכנו כנראה את העולם יותר מיתושי החולה.

המלחמות שהיו בשנות השישים בגזרת לאוס-קמבודיה וויאטנם, יצרו מיתוסים של ריח נפלא"ם על הבוקר, ובוקר טוב ויאטנם.

 

יתכן מאד כי פה ושם יכנסו שורות ואיזכורים של קוקר, הנדריקס וג'ופלין, או  רעיון של קופולה וציטוט מ"שיער", שהם אולי לא גיבורי התרבות הישראלית, אך הטביעו חותם על אותה תקופה.

דור הפרחים לא יכל לצמוח ולטפח מחאה עולמית ומוזיקה שעד היום היא נכס צאן פלדה, לולא המלחמה הנוראית שקרעה עמים בשם אידיאולוגיה פוליטית משני צידי המתרס.

 

אמרו לי כי גדל שם דור, שלא ידע, שלא זוכר, ורק רוצה חיים שלווים ונוחים, ושלא יכנסו להם לאורז.

על כן, התאספנו במתווה של גימלאי שבעי מסעות חסכוניים, ותיאמנו מסע הולם ובסטייל, בתנאי פינוק מתאימים, כי גם לעולם שני ושלישי יש מה להציע מעבר לכילה נגד יתושים באוהל ללא ריצוף ומים זורמים.

יצאנו שישה

בארץ השארנו צוות שמירה, עם מספיק מזון והוראות לשמור על ניקיון, ואנחנו בטוחים שיסתדרו.

בירידה לכיוון הדיוטי מבחינים בשלטי חטופים רבים שהוסרו לאחר חזרתם לארץ, ובליבנו תקווה כי בפעם הבאה שנעבור כאן כבר לא תהיה תמונה אחת שתשאר כאן.

 

המסע הזה יכלול לא מעט טיסות, והשתיים הראשונות מתחילות כאן, כאשר בניהן תהיה הפסקה של מספר שעות שתנוצל לביקור קצר בדובאיי.

 

לאחר מספר ימי קור קיצוני השמיים מחייכים ממעל, והשמש חזרה לבקר ולהפיץ סביב עשרים מעלות נעימות.

בשדה התעופה על שם בנגוריון, האווירה רגועה לגמרי.

הטיסה שלנו יוצאת באיחור קל של כחצי שעה, מזל שיש לנו קונקשן של 8 שעות, אחרת אולי היינו בלחץ.

 

ביעד שלנו הטמפרטורות נעות בין 20-25 מעלות, ובעצירת הביניים בדובאיי צפוי מזג אוויר נעים.

שלוש שעות טיסה בלואו קוסט של חברת אמירייטס, שלמדתי לא לטפח שום אשליות מהם אודות חוויה מיוחדת.

במקרה הטוב יחלקו מים.

 

השמש מלווה אותנו במסענו מזרחה, כאשר אנו חולפים בשמי הממלכה הירדנית ומדבריות ערב.

כותב שורות אלו וזוגתו הניצחית, ניצלו את שורת המושבים האחורית שלא התמלאה, בשביל לקבוע דגל להתיישבות ציונית גאה, עם אופציה לשינה נוחה.

צוות הדיילים מנסה לפתות את ציבור הנוסעים במכירת מנת הדגל של פליי דובאיי, מנה חמה בטעם עננים.

 

כמה דקות לאחר כתיבת שורות אלו, למרות הסקפטיות שלי, יצא צוות המטוס מגדרו להוכיח לי שטעיתי, ומציע לנוסעים פסטה בולונז או אורז וטופו.

זה שבחר בפסטה אמר שהיה טעים והעניק למנה את הציון 8 המכובד.

המנה לוותה בכוסית מים צוננים שנשאבו ממרומי ההמילאיה, אולי, כדי להוסיף יוקרתיות למנה.

נחתנו בדובאיי בחשיכה מוחלטת, אולם העיר קיבלה אותנו בשפע אורות צבעוניים.

השעה בחוץ 19:22.

 

מנהיג המהפיכה בקבוצה אמר שהמתנה בשדה של 9 שעות זה מוגזם, בעיקר אם אפשר לדלג לעיר המפורסמת ולתהות על קנקנה.

תהליך היציאה מהשדה מהיר, ומי שעובר דרך ביקורת גבולות אנושית מקבל כרטיס סים מקומי עם עשרה גיגה.

ככה מקבלים תייר לרגע, שעה או שבוע.

חיש קל לקחנו את הקו האדום שיביא אותנו תוך 40 דקות לערך אל מרכז העניינים, בורג חליפ'ה, מזרקות הקסם והקניון הגדול.

28.2.2025

זו היתה החלטה נכונה ונבונה, שמעבירה לנו כמה שעות המתנה מיותרות, ומכניסות עניין לטיול בעוד אתר, על הדרך.

המטרו משדה התעופה עולה כשמונה שקלים לאדם ומגיע ללא כל בעית תנועה (ויש המון פקקים כבדים בדובאיי), אל קניון דובאיי, ולמרגלות בורג' חליפה, אל כיכר עצומה (שהיא אגם גדול) מוארת, ובה נערך מופע המזרקות המפורסם.

אתנחתא זו הלוך וחזור נמשכה כשלוש שעות, והיתה בונוס נחמד, שאחריו בילינו עוד כארבע שעות ארוכות בהמתנה לטיסה הבאה היוצאת בארבע לפנות בוקר.

מטוס הדרימליינר המרווח התמלא במאות נוסעים. הפעם לא היתה שורה פנויה, לצערנו.

 

בחמש בבוקר (שעון דובאיי) עברו הדיילות וחילקו כריך עוף או אליפסת פיצה קטנה.

לראשונה בתולודותיי נתתי לפיצה, ציון נמוך בחברה משובחת.

כריך העוף היה טעים יותר ועקץ בחריפות מתונה.

הבירה של היינקן בחמש בבוקר באה בזמן.

עוגת ספוג השוקולד היתה בעיקר מיותרת.

נרשמה אכזבה שאני מקווה שתבוא על פיצוייה בארוחת הבוקר.

 

לאחר שהצלחתי (כנראה בעזרת הבירה) להרדם סופסוף, התעוררתי בשעה שמונה בבוקר לארוחת הבוקר.

כאשר הבחירה היא בין חביתת פיטריות שבלונית לבין נודלס יקיסובה עם שרימפסים קטנים, בחרתי להמר וללכת על הלא נודע, ומנת הנודלס היתה חרפרפה במידה וטעימה ממש. הסרטנים הקטנים היו קצת צמיגיים, אבל החליקו עם הירקות והאיטריות.

יוגורט סמיך מאד עם טיפת ריבה כלשהי, קערת פירות קטנה עם שלושה סוגי  מלון, אננס, ואבטיח.

בנוסף הוגש חטיף אנרגיה וקרואסון.

 

אחרי טיסה ארוכה ונים לא נם. נחתנו בצהריים אפרוריים בהאנוי.

כעשרים מעלות ממתינים לנו בחוץ.

בוקר טוב ויאטנם.

 

האנוי כאמור אפורה, אולי מערפל ואולי מזיהום אוויר, התנועה בכביש המהיר משדה התעופה זורמת, ולאט לאט אנחנו נכנסים אל העיר הצבעונית, שאנו בעלי העין המערבית מתקשים לקלוט, אך כאן זה אורח חיים, וכפי ההראה הם חיים עם זה מצויין.

 

המלוו שלנו san grand hotel נמצא בלב אזור שוקק חיים, שווקים מסעדות ודוכנים מקומיים, ברובע העתיק של העיר.

 

יצאנו עם טואן המארגן להמיר כספים, ולהכיר את הסביבה.

בהמלצתו נכנסנו למסעדה, טובה מאד אגב, וכאשר שבענו ממבחר המנות הסתבר כי עלות ארוחה לזוג עומדת סביב 50 שקלים.

* כל צילומי המזון הם של הקבוצה כולה לא משהו שרק אני אכלתי.

לאחר שהבטן התמלאה יצאנו אל האגם במרכז העיר המהווה אטרקציה עירונית ומוקד תוסס לבילויים.

נדמה כי כל העיר יוצאת לבלות.

דוכנים שונים, מסעדות להקות מוזיקה.

הכל עובד בסוג של נינוחות.

עד שהחלטנו כי העייפות של היומיים האחרונים מנצחת, ודידינו למלון המרוחק מספר דקות הליכה.

 

1.3.2025

אחרי ארוחת בוקר טעימה ומגוונת שכללה אוכל מערבי ואסיאתי (דגמתי מהכל), יצאנו לסיור עירוני עם Tram, המדריכה החיננית שלקחה אותנו לסיור רגלי בסביבה.

הסיור אמור להקיף הליכה של כ-13 ק"מ ברובע העתיק וברובע הצרפתי, בשווקים ומקומות ראויים לביקור.

היא מתעכבת לספר ולבאר לנו אודות פירות וירקות שאיננו מכירים, ובקיאה בהיסטוריה של המדינה שעברה כיבושים ומלחמות של עמים אחרים שהויאטנמים נתקעו להם באמצע.

 

רחוב וולפסון, סניף האנוי

התחלנו באגם הקרוב למלון, חצינו רחובות סואנים שהתנועה בהם לא עוצרת לשנייה, נדמה כי הכאוס הזה מאורגן באופן הברור רק למקומיים הנוהגים על פי המלצה בלבד.

ברובע הצרפתי התעכבנו לרגע במקום בו מסילת הרכבת עוברת בין בתים, ונחזור לכאן בשעות מאוחרות יותר לראות את המאורע.

 

המשכנו דרך חלקים מודרניים ויפים יותר של העיר אל המאוזוליאום של הו צ'י מין הנחשב לאבי האומה, והיה ראש הממשלה הראשון.

בשעות הצהרים המאוחרות לקחה אותנו המדריכה לטעימות שונות של מאכלים מסורתיים.

 

בבית קפה בידוע העיקר לסטודנטים, ונמצא בבנין המגיעים אליו מכוך ברחוב, שתינו קפה ביצים סמיך, וקפה קוקוס קר מרענן וטעים.

 

קפה קוקוס, מלהיב

קפה ביצה, לא משהו

המשכנו לכוך אחר  שיש בו שלושה שולחנות ושרפרפים נמוכים ובעלת המקום מכינה עלי אורז טריים עם מחית בשר חזיר, שהופכת את כל זה לסוג בלינצס מאודה שהחליק בגרון בקלילות.

טעים ברמות.

 

הטעימה הבאה הייתה בעוד "מסעדה" מקומית המכינה סוגי קינוחים מתוקים.

לשולחן הוגשו שתי קערות.

האחת עם אורז דביק שחור ומתוק מעורב עם יוגורט, והשני, ערימת פירות טריים ויוגורט.

היה טעים. למרביתנו יותר, לי פחות.

המנה הבאה הוגשה בעוד אתר דומה, מרק עם רוטב דגים ובו פיסות בשר חזיר וקציצות חזיר, ליד הובאו נודלס דקים.

המרק היה קר (במכוון), ובטעם חמוץ מתוק.

אפשר לומר, משהו אחר ושונה מכל מה שמוכר.

 

ארבעה נוסעים על קטנוע, לא נדיר לראות

בשעת ערב מוקדמת נפרדנו מהמדריכה החמודה, שהביאה אותנו למלון, ונכנסנו למנוחה קצרה והתאוששות לקראת הבאות.

 

עוף עם קשיו

דים סאם ממולא בשר עטוף בשום שחור ועלי זהב

מרק פירות ים

סלט תאילנדי בשם גלורי מורנינג, אהוב מאד

מנה צמחונית לאוכלי הכשר שבנינו

יצאנו בסביבות שבע וחצי בערב, וישר הסתערנו על מסעדה מפוארת ומצויינת להשלמת פערי רעב.

כל הנוכחים הזמינו מנות ערבות לחיך, וגם במסעדה שנראית ליגה, עם מלצרים מכופתרים ומתוקתקים עלויות האוכל זניחות ומגוחכות, כשמנות עיקריות עולות פחות ממנת פלאפל בישראל.

עד לאן ניקח את חרפת יוקר המחייה הישראלי?

 

הזמן הדוחק משך את הקבוצה לצעוד במרץ שוב אל הרובע הצרפתי לפגוש רכבת חוצה שכונה שלווה. בהגיענו הסתבר שהשכונה לא שלווה בכלל אלא נראית שונה מכפי שנראתה באור יום.

מי ששותה אלכוהול עם נחש בפנים, שלא יתפלא על התוצאות

המון נורות צבעוניות בשלל צבעים, מסעדות עמוסות, ונוכלים המנסים לשכנע אותך לתפוס מקום טוב לקראת הרכבת המגיעה, ואכן, בהגיע הזמן נשמעה שריקה חדה וכל המצטופפים מוזהרים להצמד אל הקיר, ואז מגיעה הרכבת במהירות, והמרחק בין הקרונות לאנשים הוא פחות ממטר !!.

מפחיד ומרגש באחת.

 

לאחר האירוע ביקשה הקבוצה לצעוד שוב אל אזור המלון לשוק הלילה, שזה בעיקר שוק דוכני בגדים-תיקים ושמונצס.

הבנות התלהבו, הבנים פחות.

לקראת 11 בלילה הוחלט כי עקב יום המחר וההשכמה המוקדמת כדאי ללכת לישון.

מד הצעדים הורה על הליכה יומית לאורך 16-18 ק"מ. (יש חילוקי דיעות בקרב השעונים החכמים).

אכן יום מתיש.

 הפתעות היום

קפה קוקוס.

רול דפי אורז טריים מסורתיים

 

2.3.2025

השכמה מוקדמת, ויציאה לנין בין.

עוד בוקר אפור מקדם את פנינו, ולאחר ארוחת בוקר מכובדת נצא לדרך.

לינק, המדריך  שמיד קיבל את השם קישור, והנהג שפירוש שמו בוויאטנמית גיבור, יקרא ככה.

 

הלימוזינה שלנו לארבעת הימים הבאים

הלו"ז היומי (כולל שינויים שנעשו על הדרך)

 

2.3: האנוי - כפרי אמנות - נין בין (ב')

• איסוף מהמלון ונסיעה ל-Ninh Binh

• ביקור בכפר הקטורת

• ביקור בכפר פריכיות האורז

בקר במערות Mua – ממרומי המערה ניתן לראות את הנוף המלכותי של טאם קוק

טפסו 500 מדרגות לפסגה, שם תוכלו ליהנות מהנוף הפנורמי של נהר נגו דונג

לינה ב-Ninh Binh

Emeralda Tam Coc  Resort

 

 מחוץ לעיר הגדולה מתגלה ויאטנם הכפרית.

לא מטופחת ודלה, הרבה זבל בצידי הדרכים, תנועה איטית של רכבים וקטנועים שבדרך נס בודהיסטית לא מתנגשים זה בזה.

תעלות מים וצמחיה בתוכם, בתים מיושנים למראה וכבישים צרים, ובכל זאת יש מעין שלווה סטואית בכל אלה.

 

בצידי הדרכים המון עסקים קטנים ונדמה כי כל עסק שני הוא מוסך כלשהו לכלי רכב שונים.

 

בשלב מסויים באמצע כפר אפור ודהוי, שמי בוץ מהווים נדבך חשוב מדרכיו, עוצר הוואן ולינק לוקח אותנו לתוך אחת הסמטאות.

ופה, בלב הסכל'ה והעולב, אנו נכנסים לתוך חצר גדולה וצבעונית להפליא של  אגודות של קיסמי במבוק צבעוניים וריחניים, המסודרים בצורות גיאומטריות שונות ויוצרות פסיפס מרהיב לצילומי אינסטגראם (בעיקר).

קיסמים אלו משמשים כקטורת במקדשים, ומפוזרים בחצר ליבוש.

התלהבות מובנית לאור המציאות המקומית.

התחנה הבאה בתוכנית היא כפר בו מכינים סוג של פרכיות אורז ענקיות.

העסקים הללו נמצאים בחזיתות בתים וחצרות ומיוצרים בעבודת יד אחד אחד.

במרכז הכפר ניצב בניין ענק של כנסייה גותית בת 150 שנה, שחיצוניותה אינה מעידה על פנימיותה המוקפדת.

בתוכנית היינו אמורים לבקר בפגודה פופולרית אך לינק המדריך המליץ כי בעקבות יום א' עדיף לשנות ולהגיע מחר.

במקום זאת נסענו למקום בו היינו אמורים להגיע מחר.

469 מדרגות אבן בגבהים שונים מטפסים לראש גבעה נישאת ממנה נשקף נוף מרהיב של שדות אורז וגידולי לוטוס.

הטיפוס מפרך והנוף שווה את זה, הירידה לא קלה בכלל, והרגליים רעדו מהמאמץ.

מכאן לריזורט המפנק מספר דקות נסיעה, ולמראה המלון שנקבע לנו נפלה לנו הלסת.

חדר עצום ומדוגם במתחם גדול מאד מוקף אגם בו שטות סירות משוטים וקיאקים.

זה שהביא בגד ים, העדיף לקחת פסק זמן ולטבול במים המחוממים והנעימים, ולפגוש את יתר הקבוצה שיצאה לשוטט בכפר.

 

לארוחת ערב שני שליש קבוצה העדיפה לצעוד ברגל לחפש מסעדה הודית מומלצת בהמשך הרחוב, ומזל שיש מי שיודע לנווט (ולא בפעם הראשונה) ולהגיע למקום.

כל רשת החשמל באזור קרסה וארוחת הערב היתה לאור נר (אחד).

בדיוק כשסיימנו (היה מעולה, אגב) חזרנו בהליכה נינוחה לריזורט, וישבנו בחוץ על קפה ופיטפוטים.

 

מסע להכרת הפגודה. (חלק ב')

3.3.2025

 

לו"ז היום.

: נין בין - ארץ ההוביטים (ב', ע')

• איסוף ברכב ומדריך

ביקור בפגודת באי דין, הפגודה הגדולה ביותר בדרום מזרח אסיה עם 500 פסלי לה האן, פסל בודהה ברונזה הגדול ביותר בווייטנאם עם 10 מטר גובה ומשקל של 100 טון

 

• ביקור במערות Mua – ממרומי המערה ניתן לראות את הנוף המלכותי של טאם קוק.

 

לאחר מכן סעו לארץ ההוביט דרך כפרים, שדות אורז, נהרות ומחשופי סלע

• עצירה בכפרים לצפות בגלגלי המים

• לנוח וליהנות מהאקולודג' (יש להגיע לאקולודג' לא יאוחר משעה 1700)

• לינה ב-ecolodge

Puluong Natura.

 

קאם און- תודה.

 

וין פאסט תוצרת מקומית, חלק מקונצרן ענק המייצר רכבים לשוק המקומי.

 

ערפילי בוקר, ורטוב של גשם קל מקדמים את פנינו בדרך לארוחת בוקר מוקדמת.

היום נצא בשמונה וחצי ליום שכולו ריגושים וסופו בעוד ריזורט של הטופ.

ארוחת הבוקר של הריזורט עצומה ומגוונת.

רובה אסיאתי, ומיעוטה מערבי.

אי אפשר לצאת מכאן רעבים.

 

בהמלצת קישור המדריך שהציע אתמול לשנות את הלו"ז פתחנו את הבוקר, בביקור במה שאני קורא לו הדיסנילנד של הפגודות.

אתר עצום, מנוהל כמו ההוא האמריקאי עם קלנועיות גולף להסעת המונים המגיעים לאתר.

זהו מיזם שבנה יזם מקומי כתוספת לפגודה ישנה, והאתר מורכב מכמה וכמה פגודות ובינהן מסדרונות עם פסלי תלמידיו של בודהה, ואלפי פסלים מוזהבים קטנים שנתרמו על ידי מאמינים.

הסיור המהיר נמשך כאן שעתיים שלוש, ויש כאלו המושכים יותר.

טקס שטיפת רגליים במים ריחניים וחמים מאד

חזרנו לרכב, מזג האוויר מתבהר וערפל הבוקר הלח זז קצת למען שמים נקיים יותר.

 

בשעת צהרים עצרנו על אם הדרך,  וכאשר הנהג צריך לאכול משהו, הצטרפנו למרק בקר עם נודלס, שהיה טעים.

 

"מסעדה" על אם הדרך

שוב המשכנו בדרכנו. עד שבאמצע אחד הכפרים ירדנו מהרכב ופנינו לדרך עפר המובילה אל גלגלי מים גדולים המעלים מים מהערוץ להשקיית שדות האורז.

עולם שלישי פאראקסלנס.

שדות אלו ציוריים, ובוהקים בירוק טרי וזרחני.

הנשים מתכופפות בעבודה סיזיפית מתישה, כנראה נתחיל להעריך כל גרגר אורז מעתה ועד עולם.

 

מכאן לוקח אותנו הנהג האמיץ בכביש ללא אספלט, צר ומשובש (שהוא הכביש הראשי כאן) עוד מספר דקות עד למלון המפונפן Puluong Natura בעל הציון הגבוה שנטוע בתוך נוף מופלא של טרסות אורז ירוקות.

המלון הזה בנוי מיחידות לינה מבודדות שיש להן מרפסות לנוף ומיטות אפיריון.

החדרים לא גדולים מידי והכל זועק אותנטיות.

 

בריכת אינפיניטי מול נוף טרסות אורז

ארוחת הערב הכלולה במחיר הייתה נדיבה ומפנקת.

 

עוף וירקות

דג (כשר) טעים מאד

מרק דלעת

ספרינג רול

סלט פאפיה

לאחר הארוחה החל מופע פולקלור בחסות המועצה המקומית. חביב.

העייפות הכריעה אותי לתשע שעות שינה מתוקות.

 

4.3.2025

 

לו"ז היום.

התחל את הטרק במורד הגבעה דרך מרפסת אורז מרהיבה, דרך אזורי שיחים ויורדת אל העמק

• בקר בבית שבט תאילנדי מקומי

• המשיכו לכפר שם תראו אזור בו תוכלו להתרחץ עם המקומיים בציבור עם מי מעיינות שיוצאים מההרים

• המשיכו לכפר עם הפסקה ליד חוות ברווזים גדולה

• המשיכו עד שתגיעו למפלים מדהימים - לכו בתוך המים וטפסו שעה אחת על המפלים כדי להגיע למפלים רבים.

• ארוחת צהריים בבית מקומי

• איסוף והעברה חזרה לאקו לודג

 

מרק נודלס על הבוקר פותח את כל התיאבון

חדר האוכל

ארוחת הבוקר המוגשת כאן הייתה די דלה לעומת זו שאכלנו אתמול.

רוב האוכל הוא בסגנון אסיאתי ומיעוטו מערבי.

היה מספיק בשביל לא להיות רעבים.

 

יצאנו לצעידה לראות 5 כפרים מקומיים.

הדרך הכפרית עוברת בין בתים מיושנים שחיות בית מסתובבים בחצרות שלהם.

שדות אורז אינסופיים, ושלווה ממכרת.

השמש מתחילה לבצבץ אחרי שעות ערפיליות, ובהמשך הדרך החל להיות חם יותר.

אחרי עשרה ק"מ של צעידה החלה התקוממות בקבוצה נגד ההליכה הסתמית, ולינק המדריך נכנע ללחץ, הכניס אותנו לחצר מסוככת מול נוף מקסים, והזמין את הנהג שיבוא לאסוף אותנו.

הנהג לוקח אותנו למפלים מקומיים, שכרגע המים בהם רדודים אך קרירים.

זה שבא עם בגד ים, לא ויתר על התענוג.

 

לצהרים אכלנו במסעדה על הדרך באזור שהיה פעם חלק מתאילנד, ונמצא בגובה 1700 מטר מעל פני הים.

 

מכאן אנו חוזרים למלון לנוח בבריכה.

או, סיכום היום בפייסבוק.

להלן:

 

"הבוקר, יצאנו למסע כומתה או הכר את הסביבה שלך לפי שדות האורז הגדלים בה.

כאילו, כולם כאן מגדלים אורז.

אז איפה היחודיות?

שאחד יגדל חסות, אחר מנגו, שלישי יפתח סופרמרקט חינם וחצי (בכל זאת חיים כאן מגרוש וחצי ליום).

לא.

כווולם אורז.

יאלה, כפרות חמודים שלי. זה האוכל שלכם, ואם מצליח אז גם קצת פרנסה.

וזאת עבודה קשה אחושלוקי, קריעת תחת אמיתית.

מהיום, כבוד לכל גרגר.

טוב, איפה היינו?

כן במסע.

הקיצוקוץ יצאנו לסיור רגלי מקסים ומעניין בין חמישה כפרים (שנראים תכלס אותו דבר), עם אנשים שחיים באמת מכלום, וכנראה סבבה להם עם זה.

הדרכים לא דרכים, ובכל זאת נוסעים (מי שנוסע) בזהירות ובאיטיות, ומשתדלים לא לדרוס תיירים לרגע.

עלינו וירדנו, כשמימין טרסות אורז ומשמאל חושות מקומיות שבנויות מכל הבא לבנאי.

דלות איומה לצד בתים שפתאום צצים ולא קשורים לאירוע של מישהו שעשה איזה אקזיט על אורז בסמטי לישראלים.

בכפר אחד שכולם שם טוות חוטים מצמח מקומי ועושות מהם שטיחים, צעיפים, בובות, ומה לא למדנו על התהליך המסורתי לכך, ואם אורז זו עבודה קשה הוכיחה המנולית (זו שעובדת על הנול), שגם לרקום שטיח לא הולך ברגל, אם כי לכל רגל תפקיד חשוב ביצירה.

10 ק"מ רגלית עד שהקבוצה התקוממה בפני המדריך שככה אי אפשר, ולא שילמנו כל כך הרבה אם בסוף הולכים ברגל, ולמה יש פתאום שמש כשכל הימים לא הייתה, ואיפה בכלל הוואן הממוזג?

המדריך רשם לעצמו את זו שארגנה את המחאה, (כנראה יעשה לה סדין בלילה, ע"ע), והזמין את הנהג בזמן שישבנו בצל, מול נוף מופלא ושתינו משקה לא ברור.

הנהג הגיע והקפיץ אותנו למפלים המקומיים, שהמים הזורמים בהם כרגע לא בשיאם, וזה שהביא בגד ים קפץ להתרעננות.

היה מוי.

בחזרה נכנסנו למסעדת דרכים מול נוף, אתם יודעים, וואוו.

ולאחר ששבנו חזרנו לריזורט לבריכה מול הנוף ומנוחה בשל המאמץ.

בערב נלך לארוחת ערב מאורגנת, והרס"רית תצעק עלינו למלא שישיות בשולחנות ונגיד לה שמזל שאנו שישה ממילא, ושתרגיע ותביא מייד צלחת חומוס לפני שנתעצבן.

ואולי שוב תופיע לקינוח להקת הבנות של מתנ"ס גבעת חביבה (סתם שם שקפץ לי, לא להעלב שם בגבעת חביבה)".

 

5.3.2025

לו"ז היום.

הוביט לנד - ציד עננים - מוק צ'או (ב')

• לאחר ארוחת הבוקר נסיעה לאזור Moc Chau

• ביקור במפעל מקלות אכילה מקומי

• עצרו באזור Pa Co כדי לטייל בכפר שבט ההרים המונג

• לבקר משפחה שמייצרת את בגדי ההמונג המיוחדים

• סעו לנקודת ציד העננים - נוף מדהים מעל העננים

• לבקר בכפר שמייצרים נייר מבמבוק

• ביקור בטרסות התה הטייוואניות המיוחדות - טרק מסביב לשדות התה

• לינה באקולוד'

Moc Chau Eco Garden

 

מפת האזור

יצאנו אחרי ארוחת הבוקר, ערפל סמיך ברמה כזו או אחרת ליווה אותנו בדרכנו.

הכביש הצר מתפתל על צלע ההר, ומזכיר את הדרך לפאי בתאילנד.

אין קו אחד ישר. כולו פיתולים וסיבובים עם ראות מוגבלת לפנים. הכביש מטפס למרומי ההרים ומעת לעת נשקף נוף למדרונות.

 

עצירה ראשונה, אחרי למעלה משעה נסיעה, באמצע שומקום בהרים יש ישוב גדול, ובמרכזו "מפעל" ליצור צ'ופ סטיק. (מקלות אכילה סיניים).

 

במפעל הזה לוקחים מוטות במבוק שלמים ומעבירים אותם סדרת תהליכי יצור ידניים עד שמגיעים למוצר שהוא לא סופי עדיין, ומכאן עוברים לשלב הבא.

במפעל הזה עובדים 20-30 עובדים שעובדים ברוטינה סיזיפית יומיומיות.

עולם שלישי, כבר אמרנו?

 

עוד חצי שעת נסיעה משם ואנו עוצרים בעמק נאה לצד מסעדה גדולה.

מכאן, אומר לינק המדריך נצא לטרק של שעתיים וחצי ונחזור למסעדה לאכול צהרים.

הטרק הנמתח לאורך כשבעה ק"מ עבר שוב לצד חלקות אורז קטנות, בתים של מקומיים פזורים פה ושם, ולצדם חלקות קטנות לגידול ירקות לצריכה עצמית.

ליד אחד הבתים היותר ישנים עצרנו להתרשמות מדלות החיים, ולמרות שנבנה בית חדש ליד הישן הוא ריק מריהוט וציוד בסיסיים.

מזג האוויר היה נעים בתחילה והתחמם לאחר מכן, ובאמת לאחר שצעדנו מקטע ב"שביל ויאטנם", הגיע הנהג המושיע בוואנו והקפיץ אותנו לארוחת הצהרים הכלולה.

אנחנו לא רעבים בכלל, הכריזה הקבוצה, אך מרגע שהמאכלים החלו לזרום בשצף לשולחן לא נותר מתנגד אחד להצעה.

מפה אנו ממשיכים בנסיעה.

הכביש ממשיך ומטפס בהרים, מתפתל כנחש עצבני עוד ועוד, ומפעם לפעם מתגלה איזה כפר בערוץ, או בית בודד על צלע ההר שמוביל לשאלה, מה לכל הרוחות חשבת כשהחלטת לבנות פה, דווקא פה, בית?

ויש לא מעט כאלו.

בנקודה מסויימת בה יש רחבה קטנה לצד הכביש, עוצר הנהג את הוואן ואנחנו יורדים לתצפית הנקראת "ציד עננים", בהיותה גבוהה בדרך כלל משכבת עננות, אך היום אין עננים בכלל ורק כסות ערפילית מכסה את העמק הנמצא עמוק למטה.

מצד שני מי שתכנן את התצפית הזאת לא חסך ברעיונות של מרפסות, גשרים ועמדות תצפית לא קונוונציונליות.

מרתק ומפעים.

המשכו של הכביש הרעוע מוביל אל כפרי שבטי האמונג שיש להם בגדים יצוגיים מאד צבעוניים, אבל הכפרים שלהם ניחנו בעוני משווע.

בדרך הספקנו לעצור בשדה גידול עלי תה, ולהצטרף לצוות בנות חינניות בצילומי שקיעה.

מכאן אנו נוסעים למוק צ'או, עיר גדולה של ממש.

כאן נתארח במלון בשם מוק צ'או גארדן שהתגלה כמתחם מבנים בודדים, קוביות אירוח נאות, מטופחות ומודרניות לחלוטין.

איזה כיף.

ארוחת ערב במלון, הפעם על חשבוננו, נבחרו פריטים צמחוניים, ובעלות של 50 שקלים לזוג ששבע יצאנו מרוצים מכל הסיבות.

מרק פיטריות מוקרם

מחר יום חדש.

 

6.3.2025

לו"ז היום

6.3: מוק צ'או - מאי צ'או - האנוי (ב', צ')

• ביקור בגשר הזכוכית הארוך ביותר בעולם (אומגות, קארטינג, מגלשות הרים)

• נסיעה למאי צ'או

• נסיעה דרך שדות אורז, כפרים אותנטיים של ואן מאי, מאי היך, Cum, Xam Khoe ביקור בית ומפגשים מקומיים רבים

• ארוחת צהריים בבית מקומי

• איסוף מ-Xam Khoe והעברה להאנוי

• עצרו לצפות ב-Mai chau Vally מלמעלה - נקודת תצפית

• לינה בהאנוי

 

בוקר אפור וקר מקדם את פנינו, ארוחת הבוקר של המלון היפה מתגלה כאכזבה גדולה.

מבחר קטנטן ולא מעניין.

אוכלים מה שאפשר בשביל לא להיות רעבים אחר כך.

לא הכל מושלם בחיים.

נסיעה של מספר דקות מביאה אותנו לאחת ההפתעות הנעימות והיפות שיש לויאטנם להציע.

פארק מסודר ומאורגן, מטופח ויפהפה המורכב ממספר אטרקציות

גשר הזכוכית הארוך בעולם נמתח לאורך 290 מטרים ובגובה של 150 מטר מעל הקרקע, המשכו במקטע הליכה צמוד לדופן הר, גם הוא בריצוף זכוכית (עבה מספיק כדי שעדות זו תעלה על הכתב), וסיומו במערה ענקית ועמוקה מוארת בתאורה המחמיאה ליפי הטבע, ומבליטה את כל התצורות של הסלעים באופן מרהיב עין.

המערה לחה מאד ויש בה בריכות מים.

השהות בה גורמת להזעה נמרצת למרות הקרירות שיש בחוץ.

מהמערה יש מסלול הליכה מרובה מדרגות היורד לערוץ בו יש מתקני שעשועים לאלה הבאים לכאן לשעות רבות, ובעיקר עם הילדים.

הוואן שלנו המתין לקחת אותנו עכשיו בנסיעה של כשלוש שעות להאנוי.

ערפל סמיך המתחלף בגשם סוחף מלווה אותנו בדרך היורדת כלפי מטה.

 

במאי צ'ו טופ וויו (top view) עצרנו לתצפית נופית.

 

לאחר כשלוש שעות של נסיעה בדרכים משובשות, חזרנו לציביליזציה (עד כמה שהאנוי מייצגת כזו), עם בתים גדולים בפאתי העיר, תנועה שלא עוצרת לשנייה, המולה וגם לכלוך, ומלון שהספקנו לאהוב בתחילת המסע.

באנו ללילה אחד ומכאן נצא בבוקר לאחת מפניני המדינה.

עד אז יצאנו ראשית לביקור חוזר במסעדה מצויינת הממוקמת מול המלון כשבכל קומה שלה (ויש כמה) מוגש אוכל אסיאתי ממדינה שונה.

מרק חמוץ חריף, קנה מידה לכל מסעדה סינית

בחרנו בקומה הסינית והתענגנו על מנות דים סם מפתיעות ושאר מאכלים שידענו לפענח את מרכיביהם ולא פחדנו.

לאחר ההתאוששות בחרנו איש איש לשקם את הכלכלה המקומית, וקינחנו בקפה הכי סטייליסטי של העיר ("מאז 1930").

ולאחריו פרשנו לשנת הלילה.

אפשר לומר היה לנו יום "מוק צ'ואו".

נתראה בבוקר.

7.3.2025

לו"ז היום.

 

7.3: האנוי – מפרץ האלונג (ב',צ',ע')

• אפשר ללכת לאגם כדי לצפות בפעילויות הבוקר בהאנוי (6:00 בבוקר - 7:00 בבוקר)

• חוזרים לאכול ארוחת בוקר במלון

• לאחר ארוחת הבוקר העברה למפרץ האלונג

• צ'ק-אין בסירה בשעה 12.00 והתחל את השייט שלנו מסביב למפרץ המרהיב של אלף אבני גיר

• קריסטלים מבצבצים מהמים, חולפים ליד כפרי דייגים צפים ונתקלים בהרבה מקומיים

דייג, ועצרו במערה לטיול קטן כדי ליהנות מיופייה.

• לינה בשייט מסורתי במפרץ האלונג

Orchid Cruise

 

השכמה מקובלת ועליה לקומה עשר לארוחת בוקר מפנקת (בעיקר מול זו של אתמול), ובשמונה וחצי התייצבנו בלובי ממתינים לנהג הקבוע שיקח אותנו להאלונג ביי לחוויה מובטחת.

בוקר אפור, קצת קריר, אבל ללא גשם וללא ערפל, ובתקווה לשיפור.

 

נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו לטרמינל ממנו יוצאת ספינת מונית, המפליגה כחצי שעה לפגוש את ספינת האם שתארח אותנו ליממה הקרובה.

זאת ספינת טיולים אחת מתוך מאות הגודשות את הסביבה ונראות בערך אותו דבר.

זאת ספינה עם בערך 15-20 חדרים, ומספר נוסעים בהתאם.

צוות המלצרים אדיב וחייכן מהרגיל (אולי מציפייה לתשר הגון).

מנהל ההפלגה מדריך אותנו בלו"ז הצפוף, כאילו באנו להשתלמות מטעם העבודה.

קיבלנו את המפתחות לחדרים ומיד הוזמנו לארוחת הצהרים (ראשונה מתוך ארבע).

הנוף, פרייסלס

הכניסה לחדרים המפוארים הפילה לנו את הלסת, ולא בפעם הראשונה.

יש גם בלקון לנוף

חדר גדול, מרווח, יפה מאד, מסודר עם מיטה גדולה מול חלון ובלקון לים.

בופה האוכל המוגש בחדר האוכל, יפה, אבל פחות טעים לנו, אך מצאנו מספיק פרטים בשביל לשבוע.

אחרי הארוחה מודיע הכרוז להגיע ל"לובי" בקומת הקרקע, וכאן מי שבוחר לשוט בקיאק צריך לבוא ערוך לרטיבות, ומי שרוצה להימנע ישוט בספינת במבוק השטה על ידי כוח אדם ויאטנמי מצויד בזוג משוטים.

האמיצים שבאו מוכנים לקיאק התמודדו עם האתגר, נהנו מאד משייט בתוך גלויה, במים חלקים כמראה, ומעבר בתוך סלעי ענק משובצים מינרלים זוהרים ומנצנצים.

מי שיגדיל יראה כי גם חתרתי

זו הייתה חוויה ייחודית ומיוחדת.

 

הספינה ממשיכה לנוע עד נקודה בה היא עוגנת לחניית לילה, ולא שיש כאן משהו מיוחד, אבל היות והצטרפנו לאלה שכבר עמדו כאן, מסתבר שזו נקודה אקראית לעצירת לילה.

ויתרתי על הצעה מפתה לרדת למים לשחייה, ובמקום זאת היות וכבר הייתי עם בגד ים, ולח. עברתי לטבול בג'קוזי הנמצא בחרטום הספינה, במים חמים במיוחד, מול הנוף המשכר הזה, המשכתי את החוויה כראוי לגורו להנאות החיים.

(חובה מיקצועית).

עד ארוחת הערב חשיכה ירדה על המפרץ, ועשרות ספינות מוארות בתאורה רבה יוצרות בו מראה מהפנט.

ארוחת הערב הינה ארוחה לפי תפריט שבחרנו מוקדם יותר.

האוכל המוגש בערב טעים לחך הרבה יותר מזה שהוגש בצהרים.

 

בשעה מוקדמת יחסית פרשנו לשנת הלילה היות ולו"ז הקרוז מוקפד על דקות וארוחת הבוקר מוגשת עוד לפני השעה 7 בבוקר, ומתוכנן יום גדוש, סטגדוש.

לילה טוב מהאלונג ביי.

 

8.3.2025

 

לו"ז יומי.

 

8.3: מפרץ האלונג - האנוי - דנאנג - הויאן (ב',צ')

• בבוקר פעילות נוספת במפרץ

• בראנץ' בהפלגה לפני הירידה בשעה 11:30 והעברה לשדה התעופה של האנוי

• עצירה לביקור בחוות הפנינים

• עצור לביקור בקניון Aeon (אם יש לך מספיק זמן)

• העברה לשדה התעופה של האנוי - טיסה לדנאנג

• העברה משדה התעופה Danang 

• לינה במלון בהויאן

 

 בשעת בוקר מוקדמת קול רעש מחריד מקיץ אותנו, שזה למעשה הרמת העוגנים ויציאה לדרך.

לפני ארוחת הבוקר עליתי לסיפון העליון, וסביבנו כל ארמדת הספינות מפליגה במימי המפרץ לאותו הכיוון.

לאחר הארוחה אנחנו מתאספים בלובי, לקראת יציאה להרפתקה החדשה.

 

נחיתה על חופו של אחד האיים הגדולים חושפת אותנו לאלו הבוחרים לחיות כאן.

כבישים סלולים, ישובים גדולים, אוטובוסים ואפילו קליטת אינטרנט.

אנו עולים על אוטובוס שייקח אותנו בנסיעה של כרבע שעה לאטרקציה הראשונה.

אחרי ירידה מהאוטובוס, אנו נכנסים לשביל בתוך צמחייה ומטפסים כ 150 מדרגות המובילות אל פתחה של מערה.

זוהי מערת נטיפים (אחת מני רבות באיים הללו) מדהימה, באורך כמה מאות מטרים, מוארת וסלולה בשביל נוח, אבל יש בה מעברים צרים ונמוכים המכריחים את המבקר לרדת על ברכיו כדי להימנע ממפגש לא נעים עם הסלע בראשו.

בתוך המערה (ואולי בשל הצעידה) חם נורא, ולח.

 

חזרנו עם האוטובוס לספינת הטקסי,

 בעשר בבוקר מוגש בראנצ' על הספינה, כי מה שכלול בדיל חייבים לממש.

אוכלים גם אם לא ממש רעבים.

לאחר הארוחה כבר מפנים את החדרים וממתינים לטקסי שתיקח אותנו בחזרה לטרמינל.

פריקת מזוודות מהירה של צוות האוניות

הנהג שלנו ממתין לנו בזמן שקבענו, ובכלל כל העסק הזה של ההפלגות עובד בצורה מעוררת הערצה.

דיוק על הדקה.

את פריקת המזוודות עושה צוות מיומן שעומד אחד ליד השני לאורך מסלול העליה לספינה, ומעבירים את מטען הנוסעים מיד ליד.

 

בדרכנו אל שדה התעופה, לטיסת אחה"צ להויאן, יש שתי תחנות עצירה מתוכננות.

הראשונה בחוות פנינים, בה עוברים הדרכה מסודרת על תהליך יצור הפנינים, והמשכו (איך לא?) באולם מכירות עצום ונוצץ.

 

עצירה נוספת לוקחת אותנו לקניון AEON.

אם עד עכשיו ראינו שדות אורז דלות ומסכנות, פה פוגשים ויאטנם אחרת.

דשנה, שבעה וזאת שיכולה להרשות לעצמה מותגים ומערביות.

הגענו לכאן בעיקר בשביל לאכול משהו, והחליטה מי שהחליטה כי מאסה במזון המקומי והיא רוצה ללעוס בצק, ורצוי איטלקי.

בקומת המזון בקומה השלישית יש שפע מסעדות בכל הסגנונות.

מצאנו את זו המציעה את מירב התוצרת האיטלקית-מקסיקנית-אמריקאית.

ארבע מאיתנו הזמינו פיצה, עבה ריחנית ולא מהווה תחרות לכמה ממותגי ארצנו. אחת הזמינה עוף וירקות, והרעב תמידית הזמין חצי מנת צלעות כבש נורבגי.

המנה הכי גדולה ומרשימה על השולחן.

לפני...ואחרי..

להלן המנוח שמסר צלעותיו על קידוש השם

לראשונה בתולדותיי המשותפים עם המנה הזאת, וכמה שנזלזל במדינות עולם שלישי או שני וחצי, המנה מוגשת עם כפפות חד פעמיות.

כמה חכם ופשוט?

זאת מנה שאוכלים בידיים ונשארים בסוף עם בטן מלאה, וידיים לא מטונפות ודביקות.

סחתיין עליכם.

סיימנו בדיוק בזמן, לפגוש את הנהג הגיבור שהביא אותנו בזמן אל טרמינל 1, לטיסת המשך לדה נאנג, הויאן.

כשהחשיכה ירדה על הארץ המראנו לטיסה קצרה אל היעד הבא בו נשהה 3 לילות.

לאחר כשעה נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי של דה נאנג.

בחוץ המתין לנו נהג ההסעה (וי. איי. פי או לא?) שיביא אותנו ישירות למלון המדורג בציון גבוה, ונקווה שיש תמורה לאגרה.

העיר דה נאנג תוססת ומוארת, ולדברי הנהג שלנו צירוף סוף השבוע עם יום האשה הבינלאומי מוציא את ההמונים לבילויים.

נגיד.

45 דקות נסיעה מביאה אותנו להויאן.

עיר ששמענו עליה רבות.

מלון מפנק, Little riverside Hoian ברמת לאקצ'רי מקבל את פנינו, על שפת הנהר.

כרגע יש חושך ואורות, בבוקר בטח יראה שונה.

החדרים ענקיים מבריקים ומאובזרים.

יש לנו כאן שלושה לילות.

יאללה בלאגן.

 

ויטנם זה לא רק אורז. (חלק ג')

9.3.2025

לו"ז יומי

הויאן (אין צורך במדריך ובמכונית) (ב')

• זמן פנוי לחקור את הויאן

המלצות לבקר ב:

גשר מקורה יפני,

הרחוב של הסינים

בית ישן -טנקי

בית הקהילה הסינית

השוק המקומי

שיעור בישול

שיעור בישול צמחוני (https://www.lametayel.co.il/pois/1mxqe)

כפר הקדרות

לרכוב על אופניים לכפרים סביב הויאן

מעבורת מעבר לנהר לקאם קים ותתחיל ללכת בכפר האמנים כדי לראות את החיים המקומיים ואת העבודה המקומית על אומנות נגרות מיוערת.

אופני סיור הויאן

פעילות חקלאית הויאן

Tam Than Mural Village

VinWonders Hoian

באנה הילס (גשר הזהב, עולם השמש...) (1:15 שעה נסיעה מהויאן)

(חייבים לבדוק מזג אוויר לפני שמחליטים לעלות)

 

מופעים:

מופע הזיכרון של הויאן 

https://hoianmemoriesland.com

המופע של Dar Hoian 

https://www.luneproduction.com/ao-show

 

סדנאות מלאכת יד: (3 -4 שעות)

במבוק / מסכה / גילוף עץ / עור / פיסול שורשי במבוק / קדרות / ייצור עששיות

 

ארוחת בוקר.

וואו.

המון מהכל. והכל טוב וטעים.

המלון שוכן על שפת הנהר והאווירה כל כך שלווה ונעימה.

הטמפרטורות התחממו היום ואפשר לחזור ללבוש קצר. איזו הקלה.

 

לאחר האוכל ומסירת כביסה לניקוי מתחייב, יצאנו לשוטט רגלית.

הויאן עיר צבעונית תוססת וציורית.

הליכה מהמלון מובילה אותנו לשוק הכרמל גרסת העיר.

 

רוכלים זעירים שמוכרים חצאי דגים וחלקי עופות, לצד דוכנים גדולים עם כל סחורה שהיא.

קטנועים רועשים עוברים בין הצועדים כאילו וזה כביש, וכולם חיים עם ההסדר הזה בשלום.

הגענו אל הגשר היפני המהווה אטרקציה צילומית והסתובבנו בניחותא תיירותית.

למען התחושה שעשינו משהו מיוחד, עלינו על ספינה קטנה ורועשת שלקחה אותנו למשך שעה  לסיור בנהר.

נחמד מאד.

בירידה מהספינה הזאת חזרנו לשוטט בהליכה סתמית בין. סמטאות והרחובות, סופגים אווירה כמו שהגתה זאת אחת שיודעת, כי באמת כל כך נעים וסבבה פה, עד כי אפילו גבר תאב תיזוזים, הצועד כאן עם ארבע נשים, מוכן לספוג הכל באהבה ובסבלנות.

 

חום אחר הצהרים, משכנע דיו כי לא הבאנו בגד ים שיהיה לתצוגה בלבד, על כן עליתי אל גג המלון לשחות קצת, ולהתפרקד הרבה, בשביל המרגוע של הנפש.

לעת ערב, כשהחשיכה ירדה יצאנו לסבב שני לאותם המקומות שנראים לגמרי אחרת.

העיר לובשת צבע והמולת מבלים.

הברים שולחים גלי מוזיקה רועשת. רוכלי לילה מציעים חטיפים על האש (תמנונים, צפרדעים וחיות לא מזוהות), קוקטיילים, כלי מיני מנות מקומיות (פנקייק בננה וכו'), וכמובן בעלי הסירות מתעלקים בהצעות לשייט רומנטי.

'סתובננו אנה ואנה עד כי הגיעה שעת קריאת שמע.

מחר יום חדש, ומפתיע.

 

ארוחת ערב, בקטנה.

10.3.2025

לו"ז יומי

הויאן (אין צורך במדריך ובמכונית) (ב')

• זמן פנוי בהויאן

 

 

באנה הילס (גשר הזהב, עולם השמש...) (1:15 שעה נסיעה מהויאן)

(חייבים לבדוק מזג אוויר לפני שמחליטים לעלות)

 

ספויילר, לא בדקנו.

בחרנו לנסוע מחוץ לעיר אל הגשר המוזהב הנמצא בפארק בשם ba na hills sun world.

סגרנו דיל עם המארגן שלנו (אקסטרה, מעבר למתוכנן), ונראה לאן נגיע.

בתשע לפנות בוקר, לאחר שהאבסנו עצמנו במידה מספקת, המתין לנו נהג עם וואן, מהסוג המוכר, ומכאן נסיעה של כשעה וחצי.

נקווה שמזג האוויר ילך לקראתנו ויאיר אלינו פנים, תרתי משמע.

 

הגענו לדיסנילנד גרסת ויאטנם.

בא נה הילס הוא אתר בסגנון אמריקאי לשינוע המונים.

אלמנטים בנויים בסגנון אסיאתי מוקפים בגינון מוקפד, כשסביבנו עשרות אלפי בני אדם הנעים כדבוקה לפי הוראות אנשי הצוות במקום.

 

רכבל (אחד מתוך 4) לוקח אותנו למרומים.

בזמן העליה הנוף המתגלה מרנין. עצים גבוהים וצפופים למרגלות ההרים.

עליה בתוך ענן

מפל חזק שוצף במדרון ומתפצל למפלי משנה, אך ככל שאנו עולים בגובה עוטפים ערפילים את הקרונית, עד מצב שלא רואים ממטר, הוא לא רק הגדרה אלא נתון מצבי.

רכבל בתוך ענן

ביציאה מקבל את פנינו ערפל סמיך מלווה טיפות מים זעירות.

בפארק הזה יש מספר אטרקציות. והראשונה בהן היא מבשלת בירה באוורית ענקית המשתרעת על פני כמה קומות.

מה למבשלת בירה באוורית ולויאטנם, לאל פתרונים לכך.

כל מבקר מקבל קופון לשתיה חינמית, שלא ננצל?

מלצריות עוברות בין השולחנות ומציעות  מאכלים ליד הבירה.

להקה גרמנית קצבית מנגנת מוזיקה סוחפת ועליזה להשלמת התפאורה.

 

לצערנו הערפל מונע מאתנו להתלהב מכל פינות החמד שיש כאן, לכן אנו משתדלים להזדרז ולהגיע לגשר המוזהב ("הגשר עם הידיים הויאטנמי"), אך גם שם הצפיפות והמסך הערפל מעכירים את החוויה, תרתי משמע.

יש במקום מסעדות רבות, בתי קפה ומתקני שעשועים (בעיקר לילדים), אך הערפל הזה יח'רב דינו, מבאס לנו את היום.

כמה שניסינו להתמהמה להתבהרות ולהתפלל אליה (בויאטנם אנא בכוח, תש כוחו), לא חלפה הסמיכות הזו המבאסת.

השתדלנו להוציא בין לבין צילומים ראויים למזכרת, עד שהחלטנו כי דיינו וירדנו בחזרה, לא לפני שעצרנו לכמה כוסות בירה (לפיצוי).

 

בתחרות מול המלצריות הבאווריות של אוקטוברפסט

צילום: בלה גרינברג, יומיים אחרינו

הנהג שתואם לנו המתין בדיוק בזמן על מנת להחזיר אותנו אל הויאן שגשם קל שטף אותה בבואנו.

הערב בחרנו לסעוד במסעדה הודית הנמצאת מול המלון.

ולמצקצקים הקבועים נאמר כך.

א. גם הודו נמצאת באסיה, על כן היא כלולה כאוכל אסיאתי.

ב. אוכל הודי הוא אוכל טעים, ואנחנו תמיד בעדו.

ג. כמה אפשר נודלס למינם ואגרולים? צריך לגוון קצת.

ד.מ'כפת לכם?

ה. מחר נחזור למזון המקומי. סבבה?

לילה טוב.

 

11.3.2025

לו"ז יומי

הויאן – דנאנג – בואן מא ת'ות (עם מכונית אך ללא מדריך) (ב')

אמא הביאה עוף לשבת

• בוקר חופשי בהויאן

• העברה לשדה התעופה Danang - טיסה ל-Buon Ma Thout (13:20 - 14:25)

• אחר צהריים חופשי ב-BMT (תוכלו ללכת ברגל כדי לבקר בשוק המרכזי והמעניין)

• לינה במלון ב-BMT

Muong Thanh

  

זה הולך להיות עוד יום בחצי קלאצ'.

השכמה סבירה, ארוחת בוקר מקובלת,

סיבוב פרידה קצר בחוץ, והמתנה לנהג שיבוא לאסוף אותנו באחת עשרה וחצי, אל שדה התעופה לטיסה מספר 4 (מתוך תשע) במסע שלנו, והפעם למקום בשם Buon Ma Thout (MBT) שיהיה נקודת יציאה לטיול המחר ההרפתקני.

בדרכנו שוב חלפנו על פני דננג היפה והמודרנית, הפעם באור יום.

חלפנו על פני בתי מלון גדולים, וריזורטים הממוקמים בקרבת חוף הים, ובכבישים רחבים.

בתוך העיר בנייני המגורים מודרניים ונאים לגמרי.

הגענו בזמן לטרמינל (הידד לטואן המארגן), והמתנו לטיסת הפנים.

אחת מתשע

עייפות פתאומית תפסה אותי משום מה, וכדי לזרז את בוא השנ"צ התחברתי לאוזניות, עם מוזיקה מוכרת.

לפתע מתוך השינה והמוזיקה הרגשתי רעשים ורעידות מוזרות, פקחתי עין בלתי מכוונת להבין מה פשר כל אלה, ולהפתעתי ראיתי כי המטוס רץ על המסלול, להמראה.

אחר כך, שוב מתוך שינה שמעתי את שיר שדות התעופה האולטימטיבי של מאיר אריאל, וכאשר הדלתות ניחשו אותו ונפתחו מעצמן, חזרה שנתי לנסוק אל תהומות השכחה.

כולה שעת טיסה, אך כשהמטוס החל לנטות בכיוון נחיתה התעוררתי, מה שאומר שהשינה העמוקה ביותר נמתחה במקסימום חצי שעה לכל היותר.

גם זה יעבור, שר לי טונה באוזניות, זמן ירפא את הכל, ואם לא את הכל את הרוב וגם זה יעבור, ולמה פתאום נכנס הטקסט הזה לתיאור מסע מרגיע במזרח הרחוק?

אולי כי השהות במקומות האלו קצת מנקות מחשבות מעיקות ותחושות על ארצנו האהובה והעובר עליה בשנה וחצי האחרונה, ואין כמו טיסה לזמני מחשבות, כפי שהטיב לנסח זאת האלוף (ה)ארצי,

"במטוס סילון

בשיחה מקרית

רק עם דיילת וענן

שתי דקות לנחות

שתי דקות להמריא

באמצע מפזר שינה..."

היעד קיבל אותנו בחום נדיב.

שמים כחולים ושמש מלטפת.

איזה חום היום??

 

מלון Muong Thanh שהוזמן עבורנו מכה אותנו בסנוורים.

מלון ענק, חמישה כוכבים, משדר אלגנטיות וקלאסיות ממבט ראשון. החדר שקיבלנו, מיני סוויטה בקומה 15 עם סלון, חדר רחצה (חדר גדול ממש), וחדר שינה, כאשר הקיר החיצוני כולו זכוכית ומשקיף לעיר.

בריכה שלא באה לידי מימוש

נוף עירוני

אם יש אמבטיה כזאת, לא נעשה? ברור שעשיתי

יצאנו לשוטט ולהכיר את העיר, ללא מטרה מוגדרת. במרחק של כקילומטר וחצי הגענו לכיכר גדולה שהוצבו בה 3 במות, ולהקת רקדנים ביצעה חזרה גנרלית.

מפי השמועה הבנו כי כדאי לחזור בשמונה בערב למופע גדול, לכן המשכנו לשוטט אנה ואנה ולחפש פתרונות מזון.

אני הלכתי על מבחן אומץ, נכנסתי למסעדה שיש לה רק שני קירות וכל השאר פתוח לרחוב.

התיישבתי על שרפרף נמוך. מלצר בן 13 הגיש לי כוס ספרייט קרה וסלט חסה חמצמץ והביא לי תפריט בוויאטנמית.

כל ניסיונותיי לפענח מה מגישים פה עלו בתוהו, עד שהצבעתי על מנה רוחשת שהגיעה לשולחן ליד, ואמרתי לו, תביא לי כזה.

הבחירה היא בסוג של מיני בשרים, כולל בשר בקר שהזכיר לי סוג של גולאש, יחד עם ביצת עין וירקות.

מעולם לא הייתי מזמין מנה כזאת על דעת עצמי במסעדה, אבל היות והייתי רעב מאד, ואל המנה התווספה לחמניה טעימה ופחית בירה צוננת, זה היה לא רע, ובמחיר מוזר של כשמונה שקלים.

 

ישבנו עוד קצת להמתין לתחילת האירוע, וכאשר הגענו לרחבה הוזמנו לשבת בשורה הראשונה של אורחי הכבוד.

מישהו אמר אושייה מוכרת גם בויאטנם??

המופע החל בשורת נאומים חוצבי להבות, הערכה ותודות לארגון מגדלי הקפה סניף בואן מה טוט עילית, ובנות המועצה על הדקורציה, וכמובן תודה ליושב ראש הוועד שאיפשר את האירוע, וכו' וכו'.

בשלב מסויים החל מופע רקדנים וזמר, כשהכל בויאטמית ללא כתוביות לאורחים החשובים מהמערב.

בשלב מסויים נמאס לנו וחזרנו בצעידה מדודה למלון, לשינה לקראת יום המחר שאמור להיות אחת מפסגות הטיול.

על כן נשאר יחד במתח ונתעורר בבוקר לשחר של יום חדש.

 

עיר יפה MBT

12.3.2025

לו"ז יומי.

 

BMT - לאק אגם (ב-6 אופנועים ו-6 מדריכי Easyrider + מכונית) (ב',ע')

• איסוף באופנוע מ-BMT והתחיל לנסוע

• עצירה ראשונה במפעל הביתי של נודלס

• לאחר מכן בקרו במפעל ביתי של אטריות זכוכית

• ביקור במפעל ביתי לקטורת

• חוות פטריות

• סעו למפל Dry Nur ועצרו לראות את מטע הקשיו

• עצירה לביקור מגדלי הנייר השחור

• עצירה בשדות קסבה

• ביקור במטע קקאו

• ביקור במטע עצי גומי

• טיפוס אל סלע  גב הפיל

• סעו לאגם לאק וחצו בסירה ל-ecolodge (כדאי להיות שם לא יאוחר מ-17:00)

• לינה באקו לודג'

Lak tent Camp

 

האור של שעות הזריחה חודר מתחת לוילונות הכבדים, וממלא את החדר בתאורה רכה, שעה לפני ההשכמה המתוכננת.

היות ויום גדוש לפנינו ובשמונה וחצי תחכה לנו שיירת אופנועים עליהם נרכב ביומיים הבאים, צריך להתארגן מוקדם.

חדר האוכל הענק מארח הבוקר בעיקר אסיאתים, ואנחנו המערביים היחידים, על כן, ארוחת הבוקר הנדיבה מאד (5 סוגי מרק שונים, לדוגמה), הינה בעיקרה אסיאתית.

נשמעו טרוניות מהצד המערבי של השולחן.

אני לא טרוד בזוטות שכאלו הרי ממילא בסוף מוצאים מה לאכול.

יאללה, שנצא לדרך??

 

חבורת אופנועים ממתינה לנו בחניון.

אנו מתחלקים לצוותים, ויוצאים לדרך. בעיר התנועה רגועה, וזו עיר ענקית ויפה בעיקרה.

פסטיבל הקפה נערך כאן למספר ימים והוא נחוג פעם בשנה.

עצירה ראשונה במטע קקאו באמצע העיר, קיבלנו הסברים על גידול והפקת הקקאו, וטעמנו סמוטיז קקאו חמצמץ ומרענן.

מטע קקאו

פולי קקאו ביבוש

כמה דקות רכיבה ואנחנו נכנסים בשביל קטן בין בתים אל מפעל ליצור קטורת.

היות וראינו מפעל גדול לתיירים, כאן אנו רואים מפעל מקומי שאימץ קצת מודרניזציה לתפעול מהיר ויעיל יותר.

התחנה הבאה, "מפעל" ליצור פטריות בצורה מסורתית.

תחילה מכינים תערובת עפר ומכניסים אותה לתוך צינור פלסטיק.

את הצינור מכניסים לחדר תחתיו דולקת מדורה קבועה, לחיטוי מפני מזיקים.

את צינורות הפלסטיק תולים באופן אנכי אחד מתחת לשני ואז חורצים בדופן חריצים מהם בוקעות הפיטריות.

את ההשקיה הפיטריות מקבלות מצינורות גבוהים שמטפטפים את המים כלפי מטה לכל שורת צינורות כזאת.

במבנה ליד אנו נחשפים ל"מפעל" נעליים, שבו מכינים בעבודת יד כפכפים ממותגי אדידס (ברשיון).

שוב עלינו על האופנועים עד שנעצרנו על יד שדה ובו גדלים שיחים גבוהים ומוזרים למראה.

זה צמח הטפיוקה, אומר המדריך התורן, ומראה כיצד מוציאים את השורש מהאדמה.

שוב נסיעה של מספר דקות עד שאנו נעצרים בשולי מטע ריחני להדהים, והפריחה שעל העצים מזכירה לנוכחות ריח יסמין.

פריחת הקפה

אלו עצי קפה, בפריחתם.

לידם צומחים שיחים גבוהים עליהם גדלים שרשראות של  ופלפל שחור/אדום/ירוק.

קיבלנו הסבר מרתק איך פלפל ירוק הופך לשחור וממנו ללבן.

 

פלפל שחור כשהוא עוד ירוק

התחנה הבאה במסע מביא אותנו לשמורת טבע באמצע הכלום.

זאת אומרת נסענו בין כפרים על כביש ברמה סבירה, לפתע הפך לכביש שבור עם בורות, אחרי שתי דקות לכביש חדש ומשופר, ופתאום לדרך עפר חוצה כפרים, ולפתע, באמצע כל זה. מפלים.

ואיזה מפל רועש וגועש (ואנחנו בתקופה יבשה, כן?).

שמורת הטבע הזו יפה ומתוקתקת, וכל כולה סביב המפל הזה.

לאחר כשעה בערך עלינו שוב על האופנועים כדי להגיע אל... הפתעה.

 

פרי הקשיו

מטע עצים לא מוכרים ועליהם מראים לנו המדריכים את פרי הקשיו, שהאגוז הוא חלק בולט מהפרי.

המדריכים הבעירו מדורה קטנה וקלו אגוזים טריים.

לא הבנתי איפה העץ עם  אלו עם המלח.

נסיעה ארוכה למדי של כארבעים דקות מביאה אותנו למטע בו עצים גבוהים מאד מסודרים בשורות ולכל אחד מהם יש מעין מצחייה מעל מקטע חשוף בגזע.

אלו עצי הגומי, מהם מפיקים...גומי.

או כמו שהמדריך קורא להם hapoy tree, כי אחד מתוצריו הוא הקנדום.

 

לארוחת צהרים עצרנו בחצר גדולה ומוצלת וכאן הוגשו לנו דגים טעימים ואננס מעולה.

לנחמה רבצנו בערסלים במקום, עד שנקראנו לחזור להמשך המסע.

 

גב הפיל הוא שם של וואחד סלע שחור ענק בתוך פארק מקסים.

מדרון תלול מאד מטפס אל פיסגתו.

הייתה ברירה?

טפוס טיפסתי עד לפסגתו הגבוהה המשקיפה על כל הסביבה.

ולמען הסר ספק גם תיעדתי כמובן את עצמי.

איפה קושמרו ואיפה אני??

 

באגם לאק עצרנו לראות שני פילי ענק בפינת רחוב, לוחכים עשב ומסתכלים על העוברים הנראים בעיניהם כחגבים.

המשכה של הדרך מוביל אותנו למזח ממנו אנו מפליגים אל אקו לודג' Lak tent Camp, בו קיבלנו את החדרים הטובים ביותר, כדברי מנהל הקבלה, והחדר אכן מרשים ביופיו ובגודלו, בדיוק כפי שהיתושים הרעבים מרשימים את זוגתי הנצחית.

סלון בקומה התחתונה כולל אמבט עם נוף לאגם

לאחר ארוחת ערב, סבירה שהוגשה בחדר אוכל,

ספרינג רול בלתי נמנע

חצילים (לא בשבילי)

דג (מעולה) שנאפה בתנור עם עשבי תיבול.

נשתדל לישון בטמפרטורה קוטבית, להרחקת הנ"ל.

לילה טוב.

מחר ממשיכים עם החוויה.

 

13.3.2025

לו"ז יומי

 

13.3: אגם לאק – דאלאת (ב-6 אופנועים ו-6 מדריכי Easyrider + רכב) (ב')

• בקר בשבט מנונג באגם

• התחילו לנוע לדאלאט ועצרו תחילה על הגשר כדי לראות את בתי הדייג הצפים

• עצור לנוח עם קפה קר בבית קפה ערסלים

• עצירה בהר פוסן כדי לצפות ב"קו הריסוס"

• עצרו לראות ולטעום את פרי הדרקון

• עצרו במפל הפיל המדהים ובליידי בודהה הענקית

• עצירה במפעל המשי

• עצרו לביקור בחוות קריקט - למדו על התהליך מהרגע שבו השאירו את הביצים על הצלחת.

• עצרו בחוות קפה עם הקפה Chon

• נסיעה לדלאט

• בערב ניתן ללכת לשוק הלילה במרכז דאלאת

• לינה במלון בדאלאט

Mercure Dalat

 

בוקר אפלולי מונח על האגם.

ישנו מצויין, והתעוררנו יקיצה טבעית בשש בבוקר (ככה זה כשהולכים לישון מוקדם מהרגיל),  עשינו סיבוב קצר באי להתרשם ממנו, כי אמש לא היה אפשרי, ונכנסנו אל חדר האוכל לארוחת בוקר מאד מינימליסטית.

 

האופנועים המתינו לנו בזמן, ויצאנו לדרך ארוכה.

הפעם הכבישים מטפסים לגבהים והאוויר מורגש יותר קריר.

גם המשך הדרך מוכיח את מה שנחשפנו אתמול.

כביש טוב הופך באחת למשובש ובעל בורות שמאד לא נחמד ליפול אליהם עם אופנוע, אבל הנהגים שלנו זהירים ומזגזגים בניהם.

 

הביקור הראשון נערך על גשר בין לבין.

כאן מתחת, באגם הגדול מתגוררים בני

שבט מנונג בבתים עשויים פח, וחיים על המים במינימום תנאים.

אנשים אלו שידם אינה משגת לרכוש אדמה קיבלו אישור ממשלתי לחיות כאן וככה, ולהתפרנס מדיג וגידול ירקות על הדוברות שלהם.

לעשירים יש פנלים ליצור חשמל, והעניים מסתפקים במצבר.

טלפונים ניידים יש לכולם.

 

קפה קר מוגש לנו באחת מאותן חושות בצידי הכביש.

שניים לקחו קפה מרוכז קר (עם קוביות קרח וחלב מרוכז) והעידו שהיה טעים.

אחד המדריכים מביא פרי ירוק עגול, בגודל של תפוח, ודומה.

הוא מסובב אותו בידיו ומועך אותו מכל צדדיו.

בחתך שהוא מבצע יוצא נגר לבן.

הפרי מזכיר בטעמו אנונה.

זהו פרי חלב האם. Star apple.

ונקרא כך בשם המקומיים בשל הדמיון לחלב אם.

שוב עצרנו במטע קפה, להסבר ממושך.

לקפה עונה אחת בשנה, בויאטנם מגדלים שלושה זנים של קפה. עונת הקטיף היא בין ספטמבר לדצמבר.

עוד תחנה בדרך היא בחווה המגדלת את פרי הדרקון הצומח ומניב כל השנה. יש שני סוגים לבן ואדום.

השיח בעל הפריחה המרהיבה בצבע צהוב לא דומה לשום דבר שראיתי אי פעם.

הצמח הוא סוג של קקטוס הצומח בגובה מעל 600 מטר מעל פני הים.

טעמנו פלחים אדומים מתוקים.

 

פגודת בודהה.

פסל לבן ענק בלב רחבה גדולה משקיפה על מפלים.

טיפסתי 269 מדרגות עד לראש הבודהה, כשבדרך יש חלונות המשקיפים החוצה בכל פעם לזווית אחרת. אין מרפסת והמדרגות צרות.

אבל מי סופר?

שוב אכלנו ארוחת צהרים על אם הדרך במסעדה שמכינה אוכל טעים.

דגמנו ספרינג רול שרימפס מצופה פנקו שהיה ליגה בפני עצמו. פריך, רך ועדין כמו ענן. טעים רצח.

פילה עוף על הגריל, רך מאד ועדין, עם ירקות מאודים נפלאים ומתחת נודלס אווריריים.

היה מוי.

 

משם המשכנו למפעל משי מסורתי, אבל מתקדם.

מספר לנו המדריך כי יש רק שבעה ימים בהם ניתן לנצל את החוט שנוצר לפני שהזחל בוקע.

כל גולם מייצר חוט באורך של 100- 1000 מטר.

החוטים הדקיקים נשזרים לחוט אחד, שעובר מספר תהליכים עד שהופך לגליל אחד ענק, שעובר לבית חרושת אחר להמשך העיבוד.

נסיעה קצרה ואנו מגיעים לשתי תחנות אחרונות הנמצאות זו מול זו.

הראשונה, חווה לגידול סמורים, שאוכלים את פרי הקפה, ומחרבנים את החרצנים שסופחים אנזים מיוחד שהופך את הקפה לאיכותי והיקר ביותר.

הסמורים זוכים ליחס מיוחד ונשמרים מאד לאור ערכם.

 

חצינו את הכביש ונכנסנו לחווה לגידול צרצרים למאכל.

אין מה להרחיב את הדיבור, לא מגרה לאכול ג'וקים קטנים.

 

מכאן 45 דקות אחרונות ואנו ניצבים בפתחו של עוד מלון של הביוקר.

יש מלונות שמבינים זאת כבר מהלובי המפואר, אחר כך רואים אוסף של 3 מכוניות יוקרה קלאסיות בחניה, ולבסוף בסוויטה מרהיבה במתחם ענק של מבנים נמוכים מעוצבים כשכונת יוקרה סגורה.

בריכת השחיה המרהיבה זימנה אותי לטבילה מרעננת, ומי אני שאסרב?

 

אחרי התאוששות יצאנו  במונית אל מרכז העיר ההומה, אל כיכר Lam Vien Square, ומשם אל שוק הלילה ההומה, שיש לו כפי שכבר נכחנו כל מה שיש לשוק לילה להציע.

הכל מאותו דבר, באוכל, בבגדים ובמיני שמונצס.

חזרנו למלון המפנק, למנוחת לילה.

נתראה מחר.

 הבריחה מסייגון (חלק ד')

לו"ז יומי.

14.3.2025

דאלאט - סייגון (ב')

• איסוף ונסיעה לשדה התעופה של דאלאט

• ביקור בבית המשוגע בדאלאט

• טיסה לסייגון (12:35 - 13:35)

• אחר צהריים חופשי ברובע הצרפתי

בערב אתה יכול ללכת לבקר ברחוב הלילה Bui Vien או Starlight Bridge - (סוף שבוע 18:30 - 22:00)

• לינה בסייגון

Signature M Village Le Thanh Ton

 

בוקר.

שמש פז מפציעה בינות לוילונות הכבדים.

שקט של קיבוץ בשבת בבוקר אופף את הסביבה.

קמים והולכים כברת דרך אל חדר האוכל שנמצא בבנין הראשי.

כל המתחם היפהפה הזה בנוי מקוביות שיכונים מקסימות, כשבכל שיכונון שכזה מספר קטן של חדרים.

ארוחת הבוקר, או שנקרא לזה משתה הבוקר נערך באולם ענק שיכול להיות באותה המידה אולם נשפים.

מזנונים רבים של שפע וכל טוב, כאשר כל אחד פונה לסוג מזון אחר.

בופה סיני, ויאטנמי, מערבי, עוגות, ירקות ועוד ועוד.

והכל טעים מאד ומשובח.

צוות מלצרים חרישיים עומד לכל בקשה, ועזרה.

המלון הזה מקבל את הציון הכי גבוה והכי מקסימלי, וזה נמוך ממה שמגיע לו על המכלול.

מלון  מ ו ש ל ם !!!!

הטוב ביותר שזכור לי שהתארחתי בו אי פעם (והייתי בלא מעט).

 

שאטל המלון (עגלת גולף), בא לאסוף אותנו מהחדרים, אל הקבלה, ואל הרכב הממתין לקחת אותנו אל הבית המשוגע, ואל שדה התעופה מאוחר יותר.

 

הבית המשוגע. אין מספיק מילים בשפה העברית לתאר את המוזריות, הדימיון, את השוני והאחר של מי שיזם והקים את המתחם המדהים הזה, שחלקו הוא בית מלון, ואין בו מטר אחד ישר ומפולס.

אין ולא יכולים להיות שניים כאלו בעולם.

זה אחד ומיוחד. פלא הנדסי.

תרשמו לכם, הבית המשוגע באלאט.

 

בדרך לשדה התעופה אנו נחשפים לכבישים מצויינים, לנוף ירוק, לריזורטים מדהימים ולויאטנם אחרת.

מסודרת, מטופחת ומודרנית.

גם שדה התעופה הקטן והרגוע, משדר פונקציונליות נינוחה.

זהו שדה קטן וידידותי.

יש לנו קרוב לשעתיים עד לטיסה.

הטיסה היתה קצרה, רק ההמתנה לפני ואחרי משכו זמן.

ביציאה מהשדה ממתין כרגיל נהג עם שם הקבוצה. הפטנט הזה עובד בתקתוק לא נורמלי. מחלקה ראשונה.

תמיד עומדים בזמן וממתינים לנו ולא הפוך.

 

סייגון קיבלה אותנו בחום יבש 36 מעלות, כמו שאני אוהב.

ראשית, ניסע למלון, נתמקם ונראה מה הלאה.

סייגון עיר עמוסה.

המרחק משדה התעופה למלון בסך הכל כשמונה ק"מ, אבל נדרשות מעל 40 דקות נסיעה.

מהתרשמות ראשונית מדובר בעיר ענקית ויפה.

רחובות ושדרות רחבים, והמון צמחייה.

 

המלון שנבחר עבורנו עומד גם הוא בסטנדרט שנקבע.

מודרני, מעוצב בטוב טעם, ועם שירות לבבי חם.

החדרים שלנו בקומות ה -17 ו-18, גדולים, מאובזרים, ומציעים נוחות מירבית.

יצאנו להכיר את הסביבה בשיטוט רגלי.

קניון גדול מבית קונצרן ווין נמצא במרחק 5 דקות הליכה, ומולו מקדש יפני המרגש נשים.

לי היו עניינים אחרים שדרשו ממני צעידה של 2 ק"מ לכל צד, (לא משהו שמפחיד אותי, כידוע) וכל עוד יש סוללה בטלפון, סים זמין ו-GPS תקין אני יכול ללכת לאיבוד בכל עיר בעולם.

בינתיים עוד לא עמדתי אף פעם אובד עיצות, ובמקרה הכי גרוע תופסים מונית.

לא ככה?

מצאנו לאחר שחזרתי, מסעדה סבירה בקומת המזון הענקית של הקניון, וכל אחד מצא את מבוקשו, וזו הצלחה גדולה לא פחות.

בשעות הליל יצאנו לחפש את שוק הלילה המקומי, ומי שהשתדל מצא וגם התמקח כיאות, קניה קטנה.

מחר, ננסה לגלות את העיר בעצמנו.

לילה טוב מסייגון.

 

15.3.2025

לו"ז יומי

 

15.3: סייגון (אין צורך במדריך ואין צורך ברכב) (ב',ע')

• יום חופשי בסייגון

המלצות:

המרכז הצרפתי - בית העירייה, הדואר, מלון רקס, בית האופרה

שוק בן ת'ן

צ'ינה טאון

Vincom Landmark 81

470 מ' – מקום 13 בבניינים הגבוהים בעולם

מוזיאון המלחמה

ארמון העצמאות - שימש כבניין הנשיאות של הדרום במהלך מלחמת וייטנאם

מוזיאון הו צ'י מין סיטי לאמנויות יפות

מוזיאון תלת מימד ארטינוס

• פעילות ערב Xo – וספה ברחבי העיר – איסוף בשעה 19:00 מהמלון. - שוק הפרחים ושוק האוכל שלידו, ארוחת ערב ברובע 4 ו-Cooku's Nest Club

• לינה במלון בסייגון

 

קשה להתחרות בארוחת הבוקר של אתמול.

ובכל זאת חדר האוכל הגדול מגיש שפע מזון אסיאתי, ויש מה לאכול.

יצאנו לתור את העיר.

מחצית הקבוצה בחרה להתנייד עם אוטובוס הקומותיים (hop on hop off) בין אתרי העיר, והמחצית האמיצה החליטה ללכת ברגל, ולחוש את דופק העיר מקרוב, ולהשתדל להגיע אל אותם המקומות בדיוק.

הלחות כבדה היום והטמפרטורות חגות סביב 34 מעלות, אך מרגישים כמו 38.

איזה חום היום??

 

נקודת ההתחלה המשותפת היתה ליד בית האופרה (הסגור), שמהווה נקודת צילום מועדפת על כל חתן-כלה ופוזאים מקומיים, המגיעים במיטב מחלוציהם לדפוק הופעה לבוק ולעוקבים.

משם צעדנו כחמש דקות הליכת לכיכר נוספת בה יש שני אלמנטים לביקור, האחד בית הדואר היפהפה, שגם בפתחו נמצא צלמים וניצבות.

המבנה עדיין משמש כסניף דואר, אבל בחלל נמצאות גם חנויות לכל מה שעשוי לעניין מבקר מיקרי.

ביציאה מהדואר פנינו ימינה אל תוך סימטה ציורית, שם הסימטה Book street, וזה אומר הכל.

חנוית לממכר ספרים בכל מיני פורמטים.

משולב בבית קפה או מסעדה או מתקן לילדים.

סימטה חביבה שכל אורכה לא עולה להערכתי על 200 מטר. בניצב לסימטה, ממול לאותה סימטה ניצבת כנסיית נוטרדם גרסת סייגון.

לצערנו המבנה בשיפוצים רציניים וסגור למבקרים, אבל מעבר לכביש הבחינה בעלת עיני הנץ בכלי שחמט גדולים.

מסתבר שזוהי הכניסה לקניון מותגים של הביוקר.

הדבר הכי טוב בקניון הזה הוא המזגן והכורסאות שאפשרו לנו להחזיר דופק, ולייבש את ביצת הזיעה, לפחות עד שנחזור אל הרחוב המהביל.

 

עוד 500 מטר משם בלב השדרה היפה ניצב מתחם ארמון העצמאות המרשים, אשר שימש את נשיא דרום ויאטנם.

רכשנו כרטיס כניסה ונכנסנו פנימה.

הארמון, כיאה לראש המדינה, הוא מבנה ענק עם המון חדרי קבלות פנים (כנראה בהתאם למעמד המפגש), אבל לטעמי החלק החשוב והמאד מיוחד הוא חלקו התחתון מתחת לפני האדמה.

כאן היה חמ"ל גדול לזמן המלחמה, כולל אמצעי תקשורת שונים, חדרי ישיבות, מפות גדולות, וגם חדר שינה של הנשיא (מקלחת אין שם, וגם לא מטוס מפואר),

מאד מיוחד.

כרטיס הכניסה שרכשנו כלל כניסה לתצוגת ההיסטוריה המודרנית של ויאטנם, שהדבר הטוב ביותר בה היה מיקומה בבנין יפהפה עם מזגן עוצמתי במיוחד.

הסיור שלנו המשיך בנתיב אוטובוס התיירים הדו-קומתיעד כי מצאנו עצמנו לאחר כארבע שעות בנקודה ממנה התחלנו.

עצרנו לגלידה והתאוששות בקניון וין-קום הסמוך למלוננו, וחזרנו למלון למנוחה לפני אטרקציית האקשן הלילית.

 

בשבע בערב המתינו לנו 6 בנות מתוקות, בהנהגתה של נווי המקסימה, דוברת אנגלית רהוטה וברורה, עם קטנועים לסיור טעימות לילי. התחנה הראשונה בה ביקרנו כללה ביקור בכוך קטן המגיש עוגת אורז עם ביצה.

המאכל מכיל קוביות של פרח האורז ואבקת טפיוקה, שמטגנים אותן וטעמן מזכיר משהו בין צ'יפס לפרנץ' טוסט, על זה מוסיפים ביצים מקושקשות ובצל ירוק, וכאשר זה מוגש לשולחן מוסיפים מעל רצועות פאפיה ורוטב סויה חריף, וזה מאד טעים.

המנה הבאה מוגשת בעוד כוך קטנטן של מסעדת פועלים כזאת.

מרק נודלס ניתן לקבל כמנה צמחונית, עם חזיר, עוף או פירות ים.

המרק נאכל לצד הנודלס, (לא ביחד), כאשר גם את הנודלס מטבלים ברוטב ומערבבים.

לי זה היה טעים מאד, וגם בפעם השלישית היום שאכלתי נודלס בצורה שונה בין פעם לפעם.

המשכנו משם אל שוק הפרחים העובד 24 שעות ביממה, ולצדו מתקיים שוק אוכל מקומי עם שפע של כל דבר.

אנחנו הגענו לכאן לדגום גלידת קוקוס, שהגיעה עם שבבי קוקוס טרי, ומטוגן ובוטנים והיתה אף היא הפתעה נעימה ולא מעיקה.

עוד סיבוב של כחצי שעה ברחובות סייגון הצבעוניים וההומים  מאלפי כלי הרכב הסובבים והחוצים, והמראה אגב כאשר נמצאים בלב הבאלגן מרהיב ומפחיד כאחד.

כמעט אין תאונות דרכים מספרת לנו נווי החמודה, כי השלטונות נלחמים ביד קשה בכל מי שמפר את החוק (בעיקר בנהיגה בשכרות), ומי שנתפס נענש ביד חזקה ומרתיעה, ולכן נוהגים לאט ובזהירות, גם כאשר מתעלמים מחוקים בסיסיים.

שעתיים וחצי מענגות עברו ביעף, והבנות החזירו את כולנו וואן פיס למלון לשנת הלילה.

מחר עוד יום של דשדוש ומעבר למדינה חדשה.

לילה טוב ויאטנם.

 

16.3.205

לו"ז יומי

16.3: סייגון - קו צ'י - שדה התעופה של סייגון - סיאם ריפ (עם רכב אך אין צורך במדריך) (ב')

• בוקר חופשי בסייגון

• איסוף מסייגון בשעה 10:30 והעברה למנהרות קוצ'י בצפון מערב סייגון כדי לבקר ברשתות המנהרות המדהימות הללו ששימשו במהלך המלחמה ולהכיר את ההיסטוריה המדהימה של האזורים.

**** ניתן להיעזר במדריך המקומי באתר

• העברה חזרה לשדה התעופה של סייגון

• טיסה לסיאם ריפ (17:40 - 19:10)

• איסוף משדה התעופה של סיאם ריפ והעברה למלון

• לינה במלון שלכם בסיאם ריפ

Sakmut Boutique Hotel

 

השכמה בשבע בבוקר, ולאחר ארוחה חיכה לנו נהג שיקח אותנו למנהרות קוצ'י.

למרות שהטיסה שלנו לקמבודיה היא בשעות אחר הצהריים ויש לנו שתי נסיעות סביב שעתיים כל אחת, החשש מתנועה ערה בסוף השבוע קבע לנו יציאה מוקדמת והתנהלות נינוחה בלי לחץ.

 

שעה ורבע בדרכים והגענו אל מנהרות קוצ'י, וכך מספרת לי בינהל'ה.

 

"מנהרות קוצ'י (Cu Chi Tunnels) הן רשת תת-קרקעית מסועפת של מנהרות בוויטנאם, שנבנתה ושימשה את לוחמי הוייטקונג במהלך מלחמת וייטנאם נגד ארצות הברית. הן ממוקמות באזור קוצ'י, כ-50 קילומטרים צפונית-מערבית להו צ'י מין סיטי (סייגון לשעבר).

 

רקע היסטורי

 

המערכת התחילה להיבנות כבר בשנות ה-40 של המאה ה-20, בזמן המאבק הצבאי נגד הצרפתים, אך הורחבה משמעותית במהלך מלחמת וייטנאם בשנות ה-60 וה-70. היא שימשה כמחסה, מסלול אספקה, נקודת איסוף מודיעין, וכן כבסיס יציאה למתקפות נגד הכוחות האמריקאים והדרום-וייטנאמים.

 

מבנה ותפקוד המנהרות

 

המנהרות התפרסו על פני יותר מ-250 ק"מ וכללו שלוש רמות עומק.

הן הכילו בתי חולים, מגורים, מחסני נשק, מטבחים ואזורי מנוחה.

לוחמי הוייטקונג השתמשו בהן כדי לנוע בחשאי, לארוב לאויב ולנהל לוחמת גרילה.

פתחי הכניסה למנהרות היו קטנים ומוסווים היטב בצמחייה כדי למנוע גילוי על ידי האמריקאים.

בתוך המנהרות הותקנו מלכודות קטלניות נגד חיילי אויב שניסו לחדור לתוכן.

 

הניסיון האמריקאי להתמודד עם המנהרות

הפצצות כבדות: האמריקאים ניסו להשמיד את המנהרות באמצעות הפצצות נרחבות (למשל, עם פצצות נפאלם).

יחידות "עכברי מנהרות": קבוצות חיילים מיוחדים אומנו להיכנס למנהרות ולהילחם פנים מול פנים בלוחמי הוייטקונג.

שימוש בגזים רעילים ומים רותחים: ניסיונות להבריח לוחמים מתוך המנהרות.

 

למרות מאמצי האמריקאים, המנהרות שיחקו תפקיד מכריע ביכולתם של הוייטקונג להמשיך בלחימה ולגרום לאבדות משמעותיות לכוחות האויב.

 

מנהרות קוצ'י כיום.

כיום, האתר הוא אטרקציה תיירותית פופולרית בוויטנאם. מבקרים יכולים:

לזחול בתוך חלק מהמנהרות, שהורחבו מעט כדי להתאים לתיירים.

ללמוד על ההיסטוריה של הלחימה הוייטנאמית.

לראות שחזורים של המלכודות שהיו בשימוש.

לירות בנשקים תקופתיים (כמו רובה AK-47) במטווח במקום.

 

המנהרות הן עדות מרשימה לאסטרטגיית הגרילה של הוייטקונג ולנחישותם מול מעצמה צבאית עדיפה בהרבה."

הסיור במקום הזה מרתק ומעניין, ומציג את זווית הראיה של אנשי הוויאטקונג המציגים את האמריקאים ככובש נורא ואכזר, ומציג את גבורתם וחוכמתם של לוחמי הגרילה המקומיים.

האתר מציג את שיטות מלכודות המוות והמסתור שהכינו המקומיים, בשיטות של ציידים מנוסים.

ההליכה במתחם הג'ונגל כרוכה בלחות איומה, ושיא הטיול הוא בהליכה שפופה מאד, במנהרה קצרה (כעשרה מטרים) שהותאמה לתיירים שמנים מהמערב.

מפחיד ומלחיץ כאחד.

מכאן הנהג שחזר לפגוש אותנו לוקח אותנו לשדה העופה הבינלאומי על שם הו צ'י מין לטיסה לקמבודיה.

 

הגענו הרבה לפני הזמן הדרוש באמת ולכן היה לנו זמן לשוטט ברחבי שדה התעופה הבינלאומי של סייגון.

התאכזבנו לגלות כי מחירי המוצרים בשדה כפולים ומשולשים מאלו שיש בעיר, אחרי שהורגלנו במחירים זולים להפליא מגיע המלכודת הזאת של קהל שבוי.

לא יפה.

 

מטוס דש 7, מאלו שהיינו טסים איתם לאילת, ממתין לנו על המסלול.

שני מושבים מכל צד, ושתי דיילות שכל תפקידן הוא להגיש בטיסה חצי כוס מים, לטיסה שתמשך כשעה וחצי פלוס מינוס.

הטיסה הייתה נעימה וקלילה וברבע לשמונה בערב נחתנו.

Come on cambodia.

יאללה וולקאם.

יש לנו כאן יומיים וחצי, נקווה שיהיה סבבה.

קמבודיה. (חלק ה')

16.3.2025

לו"ז יומי

 

סיאם ריפ - אנגקור (ב')

• איסוף בטוק טוק ומדריך ב-6:30 בבוקר

• ביקור בחורבות ב"מעגל קטן" של טה פרוהם וסרה

• מרפסת מקדש Srang עם עצי תאנה ענקיים מכוסים.

• נסיעה בטוק טוק כדי לחקור את השער הדרומי של אנגקור תום, באיון, המתחם המלכותי, מרפסת הפילים והמרפסת של המלך המצורע.

• ביקור באנגקור וואט המפוארת.

• המשיכו למקדשי Bakheng Hill כדי להירגע עם נוף שקיעה מרתק ונוף אנגקור וואט מראש הגבעה.

• לינה במלון בסיאם ריפ

 

הנסיעה משדה התעופה ארכה כשעה, קשה להתרשם בחשיכה ממה שרואים, אך הדרך הישרה נראתה ככזו שעוברת באזור כפרי, עם תנועה רגועה מאד אם לורחים את ויאטנם כדוגמה.

אבל, במרכז סיאם ריפ המון אורות צבעוניים ורצועות לדים מקשטים את הכיכר בתצוגה מטורפת.

הנהג מביא אותנו למלון בוטיק נאה (כיאה לשמו, ולמעמדנו), אנחנו רעבים מאד, ולכן נכנסנו למסעדת המלון לסגור פינות עם אנשים מורעבים במיוחד.

הארוחה היתה טעימה.

עלינו לחדרים, כאן נרשמת אכזבה, שכן אם באמת יש למלון חמישה כוכבים, מישהו כנראה נתן משהו למישהו, כי אחרי שראינו מהי רמת לאקצ'רי בויאטנם כאן קיבלנו פחות.

החדר, לא גדול, אך סביר. יש מי שטענה כי אינו נקי, וזה שלא מתרגש מתנחם בעובדה כי זה רק לשני לילות, וכבר התארחנו בפחות מזה.

בבוקר נשכים מוקדם מהרגיל, כי אם חם מידי רצוי להתחיל קודם.

לילה טוב מסיאם ריפ. קמבודיה.

 

17.3.2025

 

לו"ז יומי.

סיאם ריפ - אנגקור (ב')

• איסוף בטוק טוק ומדריך ב-6:30 בבוקר

• ביקור בחורבות ב"מעגל קטן" של טה פרוהם וסרה

• מרפסת מקדש Srang עם עצי תאנה ענקיים מכוסים.

• נסיעה בטוק טוק כדי לחקור את השער הדרומי של אנגקור תום, באיון, המתחם המלכותי, מרפסת הפילים והמרפסת של המלך המצורע.

• ביקור באנגקור וואט המפוארת.

• המשיכו למקדשי Bakheng Hill כדי להירגע עם נוף שקיעה מרתק ונוף אנגקור וואט מראש הגבעה.

 

בבוקר, אחרי ארוחת בוקר חפוזה ממתינים לנו שלושה אופנועים אליהם מחוברת ריקשה מרווחת לסיור במקדשים.

חום היום נע בין 32 ל 35 מעלות ובלחות כבדה מאד, לכן אנו קמים מוקדם מהרגיל, אוכלים בחופזה ארוחת בוקר, וכבר בשש וחצי בבוקר יוצאים לדרך.

 

נתחיל בעיר הגדולה אנגקור ששטחה 3 ק"מ מרובעים.

אחרי שרכשנו כרטיסים במקום אחד נסענו עוד כרבע שעה לאתר עצמו.

לפי כמות כלי הרכב במקום מדובר באתר מאד פופולרי.

אנחנו נכנסים בשער הדרומי.

המקדשים בחלק הזה הם מקדשים הינדיים.

כאן מקבלים את פנינו להקה ענקית של קופים חמודים, שאינם תוקפניים ואינם חוששים מקרבת בני אדם.

 

מקדש רודף מקדש, ונדמה אחרי השני והשלישי כי כולם אותו דבר, מסתבר שלא.

לכל מקדש יש את היחודיות שלו, והמיוחד שבהם הוא זה ששימש השראה לסרט טומב ריידר כשעצים משתלבים בתוך המבנים במשך מאות שנים וצומחים לגובה רב.

את מירב הידע אני מוסיף בחסות סבא ג'פטו (chat GPT) שיודע יותר ממני (לפעמים).

"מקדשי אנגקור (Angkor), שהם אחד מהאתרים הארכיאולוגיים המרשימים ביותר בעולם.

אנגקור היה המרכז הפוליטי והדתי של אימפריית החמר, ששלטה באזור בין המאה ה-9 למאה ה-15. האזור כולל מאות מקדשים עתיקים, שהבולט שבהם הוא אנגקור ואט (Angkor Wat), הנחשב למקדש הדתי הגדול בעולם ולסמל הלאומי של קמבודיה.

 

מקדשים בולטים באזור אנגקור:

 

1. אנגקור ואט – נבנה במאה ה-12 על ידי המלך סוריאוורמן השני כמקדש הינדי לכבוד וישנו, ובהמשך הפך למקדש בודהיסטי.

 

 

2. באיון (Bayon) – מפורסם בפסלי הפנים המחייכים הענקיים שלו, וממוקם במרכז העיר העתיקה אנגקור תום.

 

3. תא פרום (Ta Prohm) – מקדש ידוע ש"טבע" בג'ונגל, עם עצי ענק השזורים בקירותיו."

בשל החום אנו מדלגם מצל לצל, ובין המקדשים השונים ממתינים לנו שלושת האופנועים שמניידים אותנו מאתר לאתר.

יש לדעת כי האתר מאד פופולרי לתיירים, ובהתאם לתיירות התפתחה כאן תעשיית מתעלקים ודוכנים שמנסים לשדל את התייר להפרד מכספו.

לאחר ארוחת הצהרים קפצנו אל המקדש האחרון, הניצב על ראש גבעה רמה, לראות את שקיעת החמה.

המוני תיירים מגיעים לאותה סיבה, אבל השמש סירבה לשתף פעולה וחמקה ללא דרמה גדולה.

 

לעת ערב חזרנו למלון על מנת לעבור לסוויטה נאה ומרווחת יותר, ולאחריה לקחנו טוקטוק מהמלון אל אזור שוק הלילה הצבעוני והתוסס.

כשהבנות הלכו למשש טקסטיל ולהזיל ריר, התיישבו שני גברים רעבים במסעדה נאה והזמינו דגים לארוחת ערב מאוחרת.

המחירים, חייבים לציין על גבול הגיחוך.

11 דולר אמריקאי למנה מפוארת.

חזרנו למלון בטוקטוק לקראת יום המחר שיחל רגוע הרבה יותר.

לילה טוב.

 

18.3.2025

לו"ז יומי

 

סיאם ריפ - שיט בסירה של טונלה סאפ - סיאם ריפ (ב')

• איסוף מהמלון ונסיעה דרך האזור הכפרי של סיאם ריפ וקמפונג פלוק שם תשוט בסירה מקומית כדי לחזות בחיי היומיום של דייגים מקומיים החיים בבית הצף שלהם בקצה Tonle Sap.

• העברה חזרה למלון

• חצי יום חופשי למנוחה

• ערב חופשי בבזאר הלילה

• לינה במלון בסיאם ריפ

Sakmut Boutique Hotel

 

לאחר ארוחת הבוקר אנו יוצאים באיחור קליל (באשמת המדריך שלא הגיע), לראות את הבתים הצפים.

לאחר נסיעה של כחצי שעה התחלנו לראות את המבנים הראשונים.

אלו אינם בתים עלובים שבנויים על המים כפי שראינו בהונג קונג, אלא בתים עלובים הבנויים על כלונסאות קבועות, כאשר בעונה היבשה, אין מניעה שהכל יהיה בגובה קרקע, אך בעונה הרטובה כל האזור מוצף מים, והתושבים משתמשים רק בסירות.

 

עלינו על ספינת תיירים ששטה בנהר הרדוד, ויצאנו לאגם גדול בו מתגוררים אנשים על המים במבנים היכולים לנדוד עם הזרם.

יש כאן גם מסעדות ובתי קפה, וכתיירים שרוצים לתרום לרווחתם הצנועה, החלטנו ככה להזמין שתיה קרה, גם אם המחיר גבוה, לעומת זה בעיר.

במסעדות אלו יש בנוסף גם מכלאות לגידול תנינים, ומהווה עוד סוג של אטרקציה לתיירים והכנסה לאלו שחיים כאן.

עצרנו בכפר להתרשמות מפגודה מקומית, ומהבניינים הללו מזווית אישית.

החיים של התושבים נראים פשוטים להחריד, ועל פי הנראה הם חיים עם זה בשלום.

לאחר ארוחת צהרים טובה במסעדה על אם הדרך ביקשנו מהמדריך לקחת אותנו לאטרקציות מקומיות.

ארמון המלך פתוח לביקורים כאשר המלך לא נמצא, וזה לא שמדובר באיזה טירת ענק אירופאית, אלא במתחם, די צנוע במרכז העיר.

 

אטרקציה נוספת (אם אפשר לקרוא לזה ככה) היא במקום הנקרא שדות הקטל של החמר רוז.

החמר רוז היתה תנועה קומוניסטית קיצונית שהשתלטה בשנת 1975 על קמבודיה, ובמשך כשלוש וחצי שנות שלטונם הם דיכאו את העם מתוך מטרה ליצור חברה שיוויונית, תוך מעשי רצח, ענישה וכפייה, באופן מעורר סלידה.

מעשיהם מתועדים במקום בו התרחשו חלק מאותן זוועות, וכפי שיש תיירות לאושוויץ בעקבות זוועות הנאצים, כך יש ביקורים חשובים במקום הזה.

חזרנו למלון, למנוחה, בריכה והתאוששות לפני יציאת ערבית אל מרכז העיר התוסס.

שני טוקטוקים הקפיצו אותנו תוך דקות, וקבענו דעת איסוף לחזרה.

 

הנשים שאיתנו מגיעות לסיפוק מיני מכל חולצה של מותג מזוייף בחמישה דולר.

גברים שכמותי מתקשים להבין את זה.

אני מתרגש עד דמעות מצלעות חזיר ברוטב ברביקיו, למשל, או מכוס בירה מגירה אגלי קור.

חולצה ועוד חולצה מעולם לא נגעו לליבי.

מצד שני (או שלישי) דוכני אוכל ברחוב, הנאכלים ברחבה גדולה, הם כר פורה לניסויים בבני אדם רעבים ונועזים.

צלחת נולדס עם מרק עוף בדולר וחצי ופחית בירה קרה באותו מחיר, סגרו לי את הארוחה האחרונה בקמבודיה בטעם טוב.

היה מצויין.

בכלל, כל אוכל שאכלנו בקמבודיה התגלה כהצלחה טובה וטעימה במחיר מצחיק.

ובכלל, קמבודיה התגלתה כהפתעה נעימה.

אנשים אדיבים, שקטים, שירותיים מאד. ודייקנים עומדים בזמנים.

כל המקומות בהם ביקרנו נקיים מאד (בכלל, ובהשוואה לויאטנם), וכך גם ההתרשמות מהרחובות השונים.

חזרנו למלון להתארגן להשכמה מוקדמת וטיסה מוקדמת לסוכריה של הטיול שלנו.

לילה טוב אחרון מקמבודיה.

 

סוכריה ושמה סינגפור (חלק ו')

19.3.2025

לו"ז יומי

3: סיאם ריפ - סינגפור (ב')

• העברה לשדה התעופה של סיאם ריפ - טיסה לסינגפור בשעה 10:40 בבוקר.

 

18:00 סיבוב ערבית עם אביחי.

 

בערב-

קלארק קי (Clarke Quay):

אחד ממרכזי הבילוי והחיים הליליים המפורסמים ביותר בסינגפור. הוא ממוקם על גדות נהר סינגפור ומשלב היסטוריה, מסעדות שיקיות, ברים מגניבים, מועדונים ואטרקציות מרתקות – מה שהופך אותו לאחד האזורים הכי תוססים בעיר, במיוחד בלילות.

Clarke Quay הוא ה-מקום לצאת אליו בערב בסינגפור – בין אם מחפשים מסעדה טובה, בר עם אווירה או לילה של מסיבות. עם הנוף היפה של הנהר, התאורה הצבעונית והאווירה החיה, זהו יעד חובה לכל מבקר בעיר

קרוב לצ'יינהטאון

 

השכמה מוקדמת, כי גם הטיסה תצא בעשר וחצי, ויש שעה נסיעה מהמלון לשדה התעופה (בכביש ריק לחלוטין).

 

תהליך הצק אין והבידוק עבר תוך דקות קצרות. אין תורים ואין עומס, איזה כיף ככה.

אני לא יודע אם זה בגלל השעה או למה, אבל שדה הטיסות היוצאות רגוע בצורה מוגזמת, (לטובה, כן?).

זהו שדה מודרני חדשני עם שירותים מצוחצחים.

רק קליטת הווייפיי לא משהו.

 

המטוס לא מלא במלואו, ולבקשתי הדיילת מאפשרת לנו לעבור לזמן הטיסה לשורות המרווחות ביותר, ומבקשת לחזור למקום המרורי לקראת הנחיתה.

כחצי שעה לאחר ההמראה עוברות הדיילות עם ארוחה מוצעת.

כזכור, יש לי ציפיות-על מחברה כמו סינגפור אירליינס, ששמעתי עליהם כל כך הרבה.

אפשרויות הבחירה היו פסטה עם כדורי עוף שהיה טעים, ואני בחרתי בנודלס פיקנטי ברוטב קארי חרפרף שהיה מעולה.

בצד הוגשה עוגה ובירה טייגר.

בכלל, כאשר טסים במחלקת תיירים ומבקשים מהדיילת בירה, והיא כתגובה שואלת איזו תרצה? אתה מבין שהגעת לחברה טובה.

אם אני זוכר נכון בבריטיש לארה"ב היו 3 או 4 לבחירה. כאן היו שתיים, וזו טיסה קצרה של שעתיים וחצי.

מזג האוויר לא כל כך בעדנו.

לפי הצפוי אמור להיות חם 27 מעלות) וגשום.

אמרתי כבר שאני שונא גשם, ובעיקר בחו"ל??

יצאנו החוצה למבול שוצף.

משדה התעופה הזמנו מונית למלון. הדרך אורכת 14 דקות ובסיומן אנו עומדים בפתחו של מלון אייקוני (כדברי אביחי שנפגוש אחר כך), מלון מהזן המשובח, כפי שהורגלנו במסענו.

לא מגיע לנו פחות מזה.

 

בהגיענו נמסר לנו בהיותנו אורחים מכובדים (אשכרה) מגיע לנו ליהנות מהלאונג' בקומה ה-38.

חשבנו קצת קפה ותה וכמה קרקרים... איפה?

וואחד בופה עם המון פיתויים, מתוק ומלוח, מאודה ומוקפץ.

נראה לי הסתדרנו עם ארוחות צהרים.

בשל לחץ זמנים הסתפקנו במועט ובמונית נוספת נסענו לפגוש את אביחי.

אביחי, בחור ישראלי שחי כאן כבר 12 שנה, משמש כמדריך מקומי, ולוקח אותנו לסיור היכרות בין הערביים.

(https://sghotspot.com/pages/%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A4%D7%95%D7%A8)

 

הגשם לא מפסיק לרגע אלא רק משנה עוצמות.

אביחי לוקח אותנו אל הנקודות המשמשות כרקע להבנת ההיסטוריה המרתקת של האי, שהפך לסמל לסובלנות, יזמות, חשיבה מקורית ורחוקת מעוף.

הוא מלא בידע מעניין ויודע להתאים את הטיול למטיילים.

הוא עוזב אותנו דקות לפני תחילת מופע המזרקות.

ומילה על המופע הזה.

זהו אחד המופעים אם לא ה-מופע המרהיב ביותר שראיתי אי פעם.

מלא צבע והולוגרמות, מזרקות מתחלפות ומוזיקה מתאימה.

זהו מופע שנמשך כרבע שעה ולאחריו אנו ממשיכים עם ההמון זורמים דרך הקניון הענק למרגלות מלון מרינה סנדס המפורסם, אל גני המפרץ המפורסמים לא פחות כדי לחזות במופע אורות.

ראשית המקום עצמו, למרות הגשם השוטף, מרהיב ביופיו, ומן הסתם באור שמש פי כמה.

המופע הזה שכולו פירוטכניקה מטורפת של צבעים וצלילים גרם לנוכחות לפזז בגשם (ורק אני שמעתי את i'm singing in the rain?).

פעמיים תוך שעה חזרנו על קריאות וואוו כל שתי שניות בערך.

זהו מופע חובה, ואם מחר או מחרתיים לא ירד גשם בטח נחזור שוב.

חזרנו רטובים ומאושרים במונית נוספת, והלכנו לישון, כי יום ארוך ומתיש עבר על כוחותינו.

מחר נקדיש יום שלם לעיר הזאת.

לילה טוב סינגפור.

 

20.3.2025

לו"ז יומי

גני המפרץ (Gardens by the Bay): פארק מרהיב המשלב טבע וטכנולוגיה, עם מבנים ייחודיים כמו "עצים סופריים" Supertree Grove) ) וכיפות פרחים. רשת של חממות ופארקים מודרניים על קו המים, עם עצי ענק מלאכותיים המוארים בלילה ומחוברים לתאים סולריים.

מומלץ במיוחד לבקר בכיפת הפרחים וביער העננים.

כיפת הפרחים Flower Dome (כניסה 63-155 ₪))

Cloud Forest (כניסה 62-84 ₪)

Chinese Garden, Gardens By The Bay

מרינה ביי סנדס (Marina Bay Sands): מתחם הכולל מלון, קניון, קזינו ומרכז כנסים. ה-SkyPark שבגג המלון מציע נופים פנורמיים של העיר.

תצפית בקלוק 92 ₪ עד שעה 4 אחה"צ

אחרי 103 ש"ח

 

סינגפור פלייר (Singapore Flyer): גלגל ענק המציע תצפית מרהיבה על קו הרקיע של סינגפור.

אופציה לתצפית במקום מקומות גבוהים אחרים. כרטיס עולה כמאה ₪.

נמצא בקרבת הגנים הבוטניים ומלון מרינה.

 

שעות אחר הצהריים (או לחילופין).

 

צפונית למלון שלנו

KAMPONG GLAM

שכונת קמפונג גלאם, שבמרכזה עובר רחוב עראב, מוכרת כרובע המוסלמי של סינגפור. בתי השכונה שנבנו במאה ה-19, ושימשו הן למגורים והן למסחר, הוסבו לחנויות בדים ולמסעדות נינוחות שמגישות מנות חריפות מהמטבח המלאי וגם מנות בסגנונות שונים מרחבי העולם. אתרים מרכזיים באזור כוללים את מסגד הסולטן בעל כיפת הזהב והמרכז למורשת מלאית, שכולל תערוכות המתמקדות בהיסטוריה מקומית. חנויות בגדים, אומנות רחוב ובתי קפה אופנתיים פזורים לאורך חאג'י ליין.

Haji Lane הוא רחוב קטן אבל מלא אופי בלב רובע קמפונג גלאם (Kampong Glam) בסינגפור. הוא ידוע בזכות האווירה הייחודית שלו, חנויות הבוטיק, בתי הקפה האומנותיים, ציורי הגרפיטי הצבעוניים והווייב ההיפסטרי.

 

למה כדאי לבקר ב-Haji Lane?

קניות ייחודיות 🛍️

הרחוב מלא בבוטיקים עצמאיים שמציעים בגדים אופנתיים, תכשיטים בעבודת יד, אביזרים מקוריים ומזכרות ייחודיות

קירות גרפיטי צבעוניים 🎨

Haji Lane מפורסם בציורי הרחוב המרשימים שלו, שהופכים אותו ללוקיישן מושלם לתמונות אינסטגרם.

 

מסגד הסולטן, ברובע הערבי. (Sultan Mosque)

בית תפילה איסלמי שהוא ציון דרך במחוז המורשת המלאית של קמפונג גלאם, עם סיורים מודרכים.

 

רחוב מוסקט - Mustafa Centre הוא אחד ממרכזי הקניות המפורסמים והייחודיים ביותר בסינגפור. הוא ממוקם באזור ליטל אינדיה (Little India) וידוע בעיקר בזכות כך שהוא פתוח 24/7, מה שהופך אותו ליעד פופולרי עבור תיירים ומקומיים כאחד.

מדוע כדאי לבקר שם?

מחירים נמוכים – Mustafa Centre מציע מחירים תחרותיים מאוד, במיוחד על אלקטרוניקה ובשמים.

נוחות וזמינות – הוא פתוח 24 שעות ביממה, כך שאפשר לעשות קניות בכל שעה.

מבחר עצום – כמעט כל דבר שתחפשו נמצא שם, מה שהופך את הביקור לחוויית קניות ייחודית.

 

הגשם לא מפסיק לרדת בעוצמות, ונאלץ לשנות תוכניות ולהגיע למקומות מקורים, בזמן שירדנו אל חדר האוכל העצום, נשמעו ברחבי ישראל אזעקות בשל ירי מתימן, ובזמן שהתלבטנו בין המעדנים עברו יקירינו בבית אל המקלטים והממ"דים.

שוב, מציאות הזויה של כאן ושם ואנחנו באמצע.

ארוחת הבוקר של מלון פאן פספיק הינה המנון לארוחה מוגזמת של תרבות השפע.

מבחר מטבחים פעילים המציעים מכל טובו של אותו מטבח, יפני, סיני, אינדונזי, הודי, מערבי ועוד.

מעודי ובאף מלון לא נתקלתי בהיצע מטורף שכזה, והכל כך כך טעים ואסתטי.

פשוט מעלף, כי אחרי ארוחה כזאת קשה לקום.

 

כמה פינטזתי על סינגפור, והנה יומיים כאן והגשם המבאס לא עוצר לרגע.

לפחות ננצל חללים סגורים.

התעקשנו להזמין מונית לשישה למרות שהבל בוי'ס של המלון אמרו שיהיה יותר זול לפצל לשתי מוניות, וכך, בשל חוסר אבחנה שאנחנו שמענו 17 והכוונה היתה ל-70, הושחלנו איומות על נסיעה שאמש שילמנו עליה 15 בלבד.

יש גם בסינגפור נהגי מוניות נצלנים.

 

לפחות הגענו למקום שתוך שניות הפך את הבאסה לנחלת העבר, וממרגע הכניסה צללנו אל תוך פנטזיה פרועה של צבעים וריחות, מעורבבים בעיצוב מטורף של יזם פרוע.

ואם כל זה לא הספיק עברנו אל יער העננים שהעיף לנו את הסכך לגמרי.

שני אתרים אלו שוכנים בתוך מבנה עצום מידות שיש לו גג מקומר ושקוף ללא עמודי תמיכה כלשהם.

המבנה הזה הוא אלמנט מדהים בפני עצמו, עוד לפני שמתייחסים לתוכן.

 

שלוש שעות פלוס העברנו בחוויה, ויצאנו החוצה לחזור למלון לטעינה אנושית וטלפונית.

הגשם הגביר עוצמה לכבודנו, ולא משנה כמה מתמגנים המים חודרים לכל פינה, עד כי נשברנו והזמנו מונית שדילגה אותנו בקלילות למלון.

ארוחת הצהרים המוגשת בקומה 38 אינה סטנדרטית, אלא משתנה בכל יום, וגם כאן מצאנו מה שטעים.

 

יצאנו מאוששים בתקווה שהגשם יפחת, ולשם שינוי החלטנו להתנייד ברכבת התחתית וקצת ברגל למקומות מעניינם, בהם שכונת KAMPONG GLAM המופיעה לעיל, כשבמרכזה רחוב (שהוא למעשה סמטה בשם Haji Lane שהוא רחוב צבעוני של חנויות קטנות ברים ומסעדות.

פנינו ימינה ושמאלה ודילגנו אל רחוב מוסקט ב"הודו הקטנה".

כאן שורה רוחה של טורקיה בשורת מסעדות עם מאכלים מזרח תיכוניים מוכרים.

מואזין המסגד הגדול והיפה זימר בקולו והזמין את מתפללי הראמאדן להגיע לתפילה.

צעדנו נגד הזרם אל מרכז קניות עצום בשם מוסטפה סנטר שהתגלה כמקבילו המקומי של רמי לוי.

בית כולבו עצום, ולידו עוד אחד ועוד אחד.

מחירי המקום, בידיעת אלו שבודקות, נמוכים משמעותית מאלה בישראל. (וסינגפור נחשבת "יקרה").

רכבת תחתית הביאה אותנו יבשים לקניון בשם סינגפור פלאזה, שיש בו... חנויות ומסעדות.

בזמן שההן הלכו למקדשים שלהן אני ירדתי על קערה ענקית של איטריות סובה במרק חזיר, במחיר שפוי גם במושגים מקומיים, והיה מצויין, ממלא ומשביע.

רכבת נוספת החזירה אותנו מרחק שתי תחנות בלבד למלון, וככה נוכחנו כמה (כרגיל), רכבת תחתית נוחה, מהירה, זולה ואיכותית מקצרת דרכים בכיף.

לילה אחרון של שנת 64 יורד על עיר המדינה הזו, ובתקווה לבוקר של יום חדש, עם שמש ושמים כחולים, כיאה ליום המבשר את האביב.

 

21.3.2021

לו"ז יומי.

 

צ'יינה טאון

. צ'יינהטאון (Chinatown): שכונה היסטורית עם מקדשים, שווקים ומסעדות סיניות אותנטיות.

Buddha Tooth Relic Temple & Museum הוא אחד האתרים הדתיים והתרבותיים המרשימים ביותר בסינגפור. המקדש, שנמצא בלב צ'יינהטאון, נבנה בשנת 2007 והוא מוקדש לבודהיזם מהזרם המהאיאני. שמו נגזר מהשריד המקודש ביותר שהוא מכיל – שן של הבודהה, שנשמרת בקומה העליונה של המבנה.

בגג של המקדש יש גן יפהפה עם גלגל תפילה גדול, שבו ניתן להסתובב כדי לזכות בברכה רוחנית.

שעות פתיחה: כל יום בין 7:00-19:00.

 

Sri Mariamman Temple

239 South Bridge Rd

הוא המקדש ההינדי העתיק והחשוב ביותר בסינגפור. הוא ממוקם בלב צ'יינהטאון ונחשב לאחד האתרים התרבותיים הבולטים בעיר. המקדש מוקדש לאלה Mariamman, אשר ידועה בהינדואיזם כאלת ההגנה והריפוי, במיוחד נגד מחלות ומגיפות.

✨ מה מיוחד במקדש?

🕍 הגופוראם (Gopuram) – המגדל הצבעוני

אחד האלמנטים הבולטים של המקדש הוא ה-Gopuram, מגדל שער מרשים ומקושט בפסלים צבעוניים של דמויות מיתולוגיות הינדיות, אלים וקדושים. הוא נחשב לאחד הסמלים המוכרים ביותר בצ'יינהטאון.

שעות פתיחה: 5:30-12:00 ו-18:00-21:00.

 

SG HAWKER – המון מסעדות במחיר זול. סניף בקרבת צ'יינה טאון

River Valley Rd, #01-08 Clarke Quay, 01-08, סינגפור 179024

 

SINGAPORE CITY GALLERY- מוזיאון מגניב על התפתחות סינגפור.

 

🏙 מודל ענק של העיר

אחד המיצגים המרכזיים הוא דגם תלת-ממדי עצום של סינגפור, המציג מבט-על על הפיתוח העירוני של המדינה. ניתן לראות את גורדי השחקים, הרובעים השונים ואת התוכניות העתידיות להרחבת העיר.

45 Maxwell Road The URA Centre, סינגפור 069118

שעות פתיחה 9:00-17:00.

ראשון סגור

🎟️ הכניסה חופשית!

 

Maxwell Food Centre

פתוח כל יום 8:00-2:00

Maxwell Food Centre הוא אחד ממרכזי האוכל (Hawker Centres) האהובים ביותר בסינגפור, והוא ממוקם בלב צ'יינהטאון. זהו יעד חובה לחובבי אוכל רחוב מקומי, עם מבחר עצום של דוכנים שמציעים מנות אותנטיות, טעימות ובמחירים נגישים.

המקום מתמלא במיוחד בצהריים (12:00-14:00), אז כדאי להגיע מוקדם יותר כדי להימנע מתורים.

המנה הכי מפורסמת Tian Tian Hainanese Chicken Rice

 

אופציות נוספות

מוזיאון המדע

הגנים הבוטניים.

 

 

בוקר יום הולדת.

השמים התבהרו והגשם פסק.

זו כבר מתנה.

אחרי ששבענו כדבעי, יצאנו אל הגנים הבוטניים של סינגפור.

המהלך כרוך בנסיעה של 45 דקות מהמלון, ברכבת.

מה אפשר לראות בגנים הללו?

(התשובה בחסות CHAT GPT)

 

הגנים הבוטניים של סינגפור (Singapore Botanic Gardens) הם אחד האתרים היפים והמפורסמים בעיר והם אף הוכרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2015. מדובר בפארק ענק המשתרע על פני כ-82 דונם והוא כולל מגוון מרהיב של צמחים טרופיים, אגמים קסומים ושבילי הליכה פסטורליים.

 

מה ניתן למצוא בגנים הבוטניים?

 

1. גן הסחלבים הלאומי (National Orchid Garden) – אחת האטרקציות המרכזיות, עם מעל 1,000 מינים שונים של סחלבים ועוד אלפי זנים היברידיים.

 

2. גן הג'ינג'ר (Ginger Garden) – אזור מיוחד המוקדש לצמחי ג'ינג'ר מסוגים שונים.

 

3. אגם הברבורים (Swan Lake) – אגם ציורי עם ברבורים לבנים השוחים בו.

 

4. יער הגשם (Rainforest) – אזור קטן אך מרשים של יער גשם טבעי, המדגים את הצמחייה הטרופית העשירה.

 

בחרנו טוב, ומזג האוויר האיר אלינו פנים, חוץ מכמה התפלקויות של מטח רגעי, והיה חם, לח, וסבבה להסתובב בגן הענק הזה שמרביתו חינמי, למעט תצוגת הסחלבים (שזה חתיכת גן בפני עצמו).

אחרי שרווינו מכל הירוק המרגיע הזה, חזרנו למטרו ודילגנו את הצ'יינה טאון.

ראשית רצנו לראות את המקדש ההודי

Sri Mariamman Temple

זהו המקדש ההינדי העתיק והחשוב ביותר בסינגפור. הוא ממוקם בלב צ'יינהטאון ונחשב לאחד האתרים התרבותיים הבולטים בעיר. המקדש מוקדש לאלה Mariamman, אשר ידועה בהינדואיזם כאלת ההגנה והריפוי, במיוחד נגד מחלות ומגיפות.

✨ מה מיוחד במקדש?

🕍 הגופוראם (Gopuram) – המגדל הצבעוני

אחד האלמנטים הבולטים של המקדש הוא ה-Gopuram, מגדל שער מרשים ומקושט בפסלים צבעוניים של דמויות מיתולוגיות הינדיות, אלים וקדושים. הוא נחשב לאחד הסמלים המוכרים ביותר בצ'יינהטאון.

להקה מקומית ששמעה על בואי אירגנה מופע דרקון סיני לכבוד האירוע והאישיות החשובה שבאה לחגוג, והפתיעו במפגן ראווה.

 

קצת הסתובבות מתחייבת בסמטאות הציוריות ולפני שחזרנו אל תחנת המטרו נכנסנו אל

Buddha Tooth Relic Temple & Museum

שהוא אחד האתרים הדתיים והתרבותיים המרשימים ביותר בסינגפור. המקדש, שנמצא בלב צ'יינהטאון, נבנה בשנת 2007 והוא מוקדש לבודהיזם מהזרם המהאיאני. שמו נגזר מהשריד המקודש ביותר שהוא מכיל – שן של הבודהה, שנשמרת בקומה העליונה של המבנה.

בגג של המקדש יש גן יפהפה עם גלגל תפילה גדול, שבו ניתן להסתובב כדי לזכות בברכה רוחנית.

זהו מקדש מרשים מאד, צבעוני ומוזהב בצורה מוגזמת.

נתקלתי בשומר קשוח שדרש ממני למחוק צילומי פנים כולל מחיקה מסל המחזור !!!

חזרנו למלון לאתנחתא שמטעינה גוף ונפש, ויצאנו אל הקניון הצמוד למלון לכמה דקות ונשארנו כמה שעות.

וזה למה?

סינגפור התברכה בקניונים עצומי מידות המחוברים זה לזה ברצף, וכולם מלאים מבלים וחנויות, וזה לא ברור מאליו.

כל המסעדות מלאות, והמון אנשים בכל אשר תפנה, וכאשר נכנסים לקניון כזה פשוט מאבדים כל תחושה של אוריינטציה וכיוונים, ורק אם מוצאים איזו יציאה לרחוב ניתן לנסות להבין איך חוזרים מכאן למלון.

אני ניצלתי את יום האירוע, ואת המקום םםוהזמן, והזמנתי את עצמי לעוד מרק ראמן יפני טעים מאד ותוכנו לא ברור בכלל.

העיקר שהיה טעים ועשה לי נעים.

היה לנו יום מושלם כיאה ליום הולדתי החגיגי.

מחר, יום ארוך בטרם נתחיל דרך ארוכה חזרה.

22.3.2025

אין לו"ז מתוכנן.

הצעות למילוי היום

 

מרינה ביי סנדס (Marina Bay Sands): מתחם הכולל מלון, קניון, קזינו ומרכז כנסים. ה-SkyPark שבגג המלון מציע נופים פנורמיים של העיר.

תצפית

 

מוזיאון המדע והטכנולוגיה

 

בוקר חדש, השמש חזרה להפציע ומסנוורת את חלל חדר האוכל. יש לנו יום שלם לשרוף, עד לצ'ק אאוט מאוחר וטיסה בחצות.

נראה מה נשלב ביום הזה.

 

יצאנו בהליכה רגלית לכיוון הבניין הכי מזוהה עם סינגפור.

מארינה סנדס, זה עם הבריכה הגדולה על הגג.

מזג האוויר היה חמים ונעים, קצת לח, אבל לא משהו שיעצור חבורה נחושה.

המרחק מהמלון שלנו למלון הזה, שתוכנן על ידי האדריכל הישראלי משה ספאדיה, כרבע שעה הליכה, ולאחר שאכלנו כל כך הרבה, אין כמו צעידת בוקר קלה.

הלובי של המלון בעל שלושת המגדלים מפואר ומרשים מאד.

ארבע מאיתנו העדיפו לעלות לתצפית בקומה 56, וזוג אחר העדיף לראות את נופי העיר ממרומי הגלגל הענק הנמוך ממלון מארינה סנדס.

הנוף הניבט ממרומי הגבהים מבהיר את חזונו של ראפלס, מייסד סינגפור המודרנית.

עשרות ספינות חונות במפרץ בהמתנה להיכנס לנמל הגדול.

לאחר שמיצינו את כל חווית התצפית, ירדנו וצעדנו אל מוזיאון האמנות, הנמצא במבנה המעוצב ככף יד פתוחה וענקית.

יש כאן תערוכה של מעצבת צעירה בשם איריס וואן משהו שמעצבת בעיקר בגדי נשים בעיצוב פורץ דרך, מוזר ומיוחד במינו, כאשר כל בגד שכזה הינו יצירה חד פעמית.

 

כאשר הגיעה שעת צהריים העדפנו לצעוד למלון בדרך בה צעדנו ביומנו הראשון, עם אביחי תחת גשם שוטף.

היום כאמור, השמים מאפשרים לנו צעידה נמרצת ללא הפרעה, וגם הצילומים נראים טוב יותר.

הגענו בדיוק בזמן לסעודת אחר הצהרים המוגשת לאורחים מכובדים, ולאחריה ירדנו להתארגן לעזיבה.

אומנם הטיסה שלנו לאחר חצות, אבל הצ'ק אאוט המאוחר בשש אחר הצהרים לא מותיר לנו הרבה ברירות, ואנו מעדיפים להגיע אל שדה התעופה בהקדם.

זה היה שיקול נכון ונבון.

הרבה יותר נעים לעבור את כל התהליכים ללא לחץ.

שדה התעופה של סינגפור עצום ונרחב ומלא בחנויות מותגים וגם בפחותות מעמד.

יש מסעדות לרוב, ובכלל זה שדה נוח מאד.

צפויות לנו שעות טיסה ארוכות עד להגעה לארץ.

 

בעליה למטוס מסתבר שהמטוס ריק ברובו מה שיאפשר לנו שינה על כל ארבעת המושבים המרכזיים.

יש!!!

מזג האוויר מאד גשום וזה מעכב את ההמראה מטעמי בטיחות, אבל לבסוף הטכנולוגיה הכריעה את נזג האוויר ויצאנו לדרך.

אירבס 380-800 הוא מטוס מפנק כשהוא מלא, ועל אחת כמה וכמה שכחציו ריק, אבל זה לא משכנע את הדיילות לאפשר עליה לקומה העליונה שם לנים מלאכי עליון עם הכיסים המרופדים.

השינה העמוקה בה שקעתי מנעה השתתפות פעילה בארוחה הקלה שהוגשה, הדיווחים אמרו שלא הפסדתי הרבה.

למרות התנאים הנפלאים השינה שלי התפזרה לכל מיני כיוונים, ולא היתה סדירה, ובערך שעתיים לפני הנחיתה התחלפה תאורת המטוס העמומה לאור רך לקראת יקיצה, וארוחת בוקר.

 

לבחירה היו ביצה מקושקשת או נודלס עם עוף.

כחובב האוכל האסיאתי שלא נמאס (עדיין), בחרתי כמובן באופציה ב'.

בצד הוגש יוגורט עם מחית אוכמניות וסלט פירות.

העוף היה פחות מוצלח.

שטפנו הכל עם מיץ תפוזים ובירה הולנדית מבציר אחרון.

ציפיתי ליותר, נרשמה אכזבה קלה.

ציון 7, ובאתי רחמן היום.

 

אלוהים, או מי מטעמו אוהב אותנו היום קצת יותר, וגם הטיסה של פליי דובאיי לא מילאה מטוס, וכך התאפשר לנו שוב (פעם שלישית בטיול) להקים האחזות ציונית גאה על שורה שלמה, ולחלום על שלום עולמי.

באמצע הופרעה השינה בשאלה האם אני רוצה חביתה או וופל?

התפרעתי ובחרתי בלא נודע.

הגיע וופל בלגי שמן שוחה בתוך ריבת אוכמניות, ובצד הוגש קפה מריר לאזן את ים המתיקות.

לא יודע אפילו איזה ציון להעניק לזה.

טעים? ככה.

ציון 6. עובר, אבל בקושי.

 

לפני הנחיתה בארץ הטייס עושה כמה רונדלים וסיבובים בשמים מאיזו סיבה לא ברורה.

מאוחר יותר הסתבר כי החות'ים ששמעו על בואנו, התלהבו ושיגרו זיקוקים אל מרכז הארץ, ופה אנשים קצת נלחצו, והודיעו לטייס להסתובב ולתת לנוסעים עוד קצת נוף מכל מיני זוויות פחות מוכרות.

כל עוד טסנו מעל השומרון ומדבר יהודה השמים צלולים, אך משחצינו את הקו הירוק התרבו עננים סמיכים.

 

פתאום התבהרו השמים ויופיה של הארץ נגלה.

שלום לך ארץ נעדרת.

שמחנו לנסוע, שמחנו יותר לחזור.

 

ירון הולנדר.

מרץ 2025.

 

תובנות ויאטנם, קמבודיה, סינגפור

 

תובנות ויאטנם, קמבודיה, סינגפור. סופי חתום

 

סים קארד מקומי

5 גיגה ליום לחודש, עבור 15$.

עובד מצויין.

בסינגפור, e-sim, עבד נפלא. בהרבה מקומות ציבוריים יש רשת ווייפיי חינמית.

 

תנועה בהאנוי.(ובכלל)

פשוט נס תעבורתי. לא ברור איך זה עובד, אבל תכלס לא ראינו אפילו תאונה אחת.

חוקי התנועה הם בעיקר בגדר המלצה לא מחייבת.

 

אוכל.

יש ויש. אין כלל.

 

מלונות.

יש ויש.

מלון נקי ומודרני הוא לא סימן למזון משובח. ולהיפך.

 

עולם שלישי, אבל?

כפפות חד פעמיות לאכילת צלעות בידיים. רעיון ענק ופשוט. איך לא חשבו על זה גם במקומות אחרים.

 

ניקיון ואיכות הסביבה.

ויאטנם מדינה יפה, אך מלוכלכת.

מחוץ לערים ובעיקר בהאנוי ברבעים הישנים. המון הזנחה וטינופת, מאידך, בשירותי המלון מבקשים לא לזרוק ניירות לאסלה כדי לשמור על איכות הסביבה.

מוזר!?

 

אין אחידות בשקעי החשמל.

פעם סטנדרט אנגלי, פעם מתאים לחיבור אירופאי, ולפעמים שניהם.

תקע מטען לטלפון יכנס בכולם.

 

אופנועים וקטנועים.

פלא תעבורתי, כלי הכרחי.

 

הויאטנמים אדיבים מאד ושירותיים.

מצד שני, לא כולם דוברי אנגלית.

 

טיול אופנועים.

כל החוויה החושית, ריחות, מראה בלתי אמצעי, חוויה מדהימה.

 

שתיה קרה.

חשבתי, מדינה חמה אנשים ישתו קר, אבל גם במסעדות ובעיקר במלונות השתיה לא קרה.

מצד שני, מרקים לא יהיו חמים מידי.

 

סטייק בקר בויאטנם זה לא מה שאנחנו מכירים, ומהמפגשים שלי עם אלו כדאי פשוט להתעלם. יש אופציות טובות יותר.

 

תשלובת ויין.

בעיקר רואים את הרכבים המקומיים שנראים לא רע בכלל, ומוזר שלא מיוצאים.

 

רכבים בכלל.

בערים הגדולות שולטים כל המותגים המוכרים, בכפרים ובמקומות שלא מרוויחים היטב, התחבורה בהתאם.

 

סייגון.

עיר יפה (ברובה), נראה כי יש יותר התייחסות לחוקי תנועה בסיסיים, אם כי לא ברמה המוכרת לנו.

כמו האנוי נראה שאין בה רגע שקט.

תזזיתית ועמוסה כל הזמן.

 

מסעדות שדה התעופה של סייגון יקרות מאד.

מחירים בדולרים, ופער כפול ומשולש ממה שמשלמים בעיר.

פעם ראשונה בויאטנם שנתקלים בפערים כאלו, ובמחירים מוגזמים.

 

הטיסה קצת מתעכבת, וכאשר מגיע הזמן אוסף אותנו אוטובוס ומביא אותנו למטוס קטנטן מונע במדחפים (כמו אלו שטסנו איתם לאילת).

זהו מטוס צר מידות עם זוג מושבים בכל צד, אבל מרווח בין השורות.

לא מחלקים דבר בטיסה מלבד קצת מים.

נקווה שנשרוד בשביל לדווח את ההמשך.

 

שירותים.

גם בויאטנם וגם בקמבודיה כל השירותים הציבוריים מבריקים.

 

קמבודיה היא לא ויאטנם.

הרבה יותר רגועה ונינוחה. הרבה פחות סואנת ותזזיתית.

נקייה מאד, שקטה ונעימה.

בהחלט הפתעה.

 

סינגפור אירליינס.

כל מילה במקום. חברה משובחת.

 

סינגפור.

מיתוס הניקיון המצוחצח לא תמיד ככה.

ישנם מקומות בהם ראינו לכלוך ובדלי סיגריות ברחוב.

אומנם מעט, אבל ראינו.

 

סינגפור יקרה?

אין תשובה מוחלטת.

בטוח שלא יותר מישראל.

מצאנו מקומות  בהם אוכל זול, (ציינטאון וקניונים) ויש יקרים (יחסית)

המטרו זול מאד, ומוניות עשויות להיות יקרות אם לא מבררים במדוייק.

נהגי מוניות בכל העולם הם עם של אנשים עם מוסר מעוות.

 

בשדה התעופה בסינגפור ניתן לעשות צק אין מוקדם, ולהפתעתנו אין תהליך בידוק בטחוני.

יש בידוק לא מוקפד מאד בגייט לפני העליה למטוס, מה שמונע צוואר בקבוק לפני החתמת דרכון, ביציאה.

 

טיול מאורגן פרטי.

חבל על הזמן. הכל תקתק כמו שעון. זמנין, הסעות, בתי מלון.

כיף גדול למי שיכול.

 

דירוג מלונות ויאטנם, קמבודיה וסינגפור.

מלון 1 האנוי

San grand hotel.

מיקום בלב הרובע העתיק.

חדרים גדולים, נקיים. מקלחת עם חלון גדול לחדר שינה.

ארוחת בוקר טובה. חלקה אסיאתי חלקה מערבי.

ציון 8 פלוס.

 

מלון 2

Emeralda resort tam coc

מלון על שטח ענק, יפהפה, חדרים עצומים, מאובזרים,  ארוחת בוקר ענקית ומגוונת, בעיקר אוכל אסיאתי.

ציון 9.

 

מלון 3.

Puluong Natura

סוף העולם, כביש נורא, אבל נוף, נוף, נוף

חדרים בגודל ממוצע, מראה כפרי אך מיושן. ארוחת בוקר חלשה מאד וארוחת ערב נדיבה מאד, בריכת אינפינטי מרהיבה.

ציון 6, ולו בגלל הנוף.

 

מלון 4

מוק צ'או.

חדרים אלגנטיים, מודרניים, יפים ונקיים במתחם מסוגנן בפאתי העיר.

ארוחת ערב (בתשלום נוסף) ובוקר כלולה.

ארוחת בוקר דלה ביותר מה שנותן את הציון הכללי 7.

 

מלון 5.

אורשייד קרוז

ספינה מפוארת,(קלאסיק 2), חדרים מפוארים. נקי מאד, מפנק מאד. ספינת תענוגות.

ארוחת הערב הטובה ביותר מכל הארוחות. בוקר ובראצ קצת פחות.

צוות קשוב ומשתדל מאד.

ציון 9

 

מלון 6

הויאן

Little riverside Hoian.

מה נאמר על המלון המדהים הזה?

אריסטוקרטי, מהודר באיפוק, נעים, חדריםנגדולים ונקיים, צוות אדיב וקשוב באובר נחמדות, שירותי כביסה מהירים (מחוץ למלון), מיקום מצויין, ארוחת בוקר ענקית וטעימה.

ציון 9.5.

 

מלון 7.

Muong Thanh

חמישה כוכבי פינוק.

סוויטה גדולה ומהודרת, נקיה מאד, אמבטיית זרמים, קומה 15 נוף לעיר.

ארוחת בוקר עצומה, רובה אסיאתי, הכל מוקפד וטעים.

ציון 9.

 

מלון 8.

אקו לודג' Lak tent Camp

יחידת דיור על אי. (לא אוהל).

יפהפה, מיוחד, מרווח, גדול, גישה בעייתית (שיט),  שבילי עפר במקום, יתושים.

ארוחת בוקר דלה מאד.

 

מלון 9.

Mercure Dalat

וואוו, וואו, וואו.

מלון מסוגנן, אלגנטי, יפהפה.

סוויטה מרהיבה, מעוצבת בטעם משובח. קומת קרקע, יציאה למדשאה גדולה, צמודה לבריכה גדולה ויפהפיה.

ארוחת בוקר, וואוו, וואוו, וואוו.

אין דברים כאלו.

ציון 10, וזה נמוך מידי.

 

מלון 10.

Signature M Village Le Thanh Ton.

מלון אלגנטי, נאה מאד, חדרים גדולים, מרווחים, נוחים, בממב מעולה, שירות מדהים איכפתי וקשוב (לקחו ממני וואטספ לעידכונים ולבקשות).

ארוחת הבוקר בעיקר אסיאתית ופחות מערבית, אבל ברמה גבוהה.

מיקום מצויין.

ציון 9.

 

מלון 11.

Sakmut Boutique Hotel

סיאם ריפ, קמבודיה.

מלון מיושן, אבל נעים.

צוות קשוב אדיב ומאד שירותי.

חדר ראשון קטן (יחסית) חדר שני בקומה עליונה נרחב וגדול. מעט שקעים.

אוכל ברמה טובה.

בריכה ענקית וכיפית.

ציון 8.

 

ציון 11.

Pan pacific

סינגפור.

וואו.

מלון אייקוני.

מבנה ענק, חדר אלגנטי, אבל בשל השטיחים מקיר לקיר יש ריח טחב באוויר.

אבל, ארוחת הבוקר... הכי הכי הכי, בעולם !!!!

בנוסף, הדיל שלנו מאפשר גם בופה צהרים, שלא ננצל?

(יש מאוחר יותר גם קוקטייל).

מיקום מצויין, שירות מעולה.

ציון 9

פלוס 1 לאוכל, מינוס אחד לריח בחדר.

 

האנשים שסייעו לכל זה להתגשם

אודי מאירי -מתכנן ומתאם טיולים לווייטנאם 052-3354295

שיפרה, סוכנת נסיעות תיאום טיסות בינ"ל 050-3367522

טואן, סוכן מקומי, תיאם וארגן נסיעות, מדריכים, מלונות וטיסות 84-904338051+

אביחי, הנקודה החמה, סינגפור 65-89193671+