הבית בעין חוד, מטבח ערבי אותנטי
אנחנו יכולים לחיות מחזור חיים שלם ולא לדעת ולהכיר מה יש לנו מתחת לאף.
אנחנו מטיילים ברחבי העולם, בשביל לגלות ריחות וטעמים, לפגוש אנשים מסקרנים, אדיבים, ומסבירי פנים, ולא לפגוש כאלה שחיים בנינו. ממש פה קרוב.
בשביל סיבות כאלה בדיוק טוב לפעמים לצאת מהבית אל הבלתי נודע ולתת ליום ספונטני, בלתי מתוכנן לקחת אותך בדרכים לא ידועות בבחינת "מה שיהיה-יהיה", ובאמת, מה כבר יכול להיות?
יום חופשה כפוי ממערכת החינוך שגישרה בין החג לסופהשבוע, זימן לנו הזדמנות לטיול משפחתי עם הנוער.
החלטנו לטייל ברחבי רכס הכרמל בין פינות חמד שכבר מזמן סימנו לנו רצון להגיע אליהם, לבין החלטה ש"היום אוכלים במסעדה, היכן שהוא בדרך".
(לא שזה אירוע יוצא דופן במחוזותינו, אבל יש לנו חיבה לדעת מראש היכן שווה או כדאי לעצור, ומרבית המסעדות שאנו נוהגים לאכול בהן הן סמוכות לביתנו).
אחת החוויות המענגות שיש היא לגלות טעמים לא מוכרים, לכבוש פיסה קולינארית שהיא הרבה יותר ממה שהורגלת בילדותך, בנינו, אוכל אשכנזי אף פעם לא עשה לי את זה.
ככה זה קרה עם המטבח הסיני (בישראל ובעולם המערבי) , היפני, ההודי, שאימצתי בתענוג אל רשימת העדיפויות שלי.
אפילו שאוורמה ופיצות חדרו לחיי הבוגרים בגיל מאוחר מידי, ומאז אני רק משלים פערים.
בקיצור נמרץ, זוגתי המנווטת בדרכים שלפה לי הפתעה.
"היום נאכל במסעדת הבית בעין חוד, מטבח ערבי אותנטי", כך קראה באיזה אתר אינטרנט.
לא ששנינו היינו אי פעם בעין חוד ...
היא קראה לי ממה שכבר הומלץ על ידי אחרים שביקרו שם, ואני שכבר רווי המלצות אחרים (ע"ע בנדיקט) לקחתי את הכתוב בעירבון מוגבל.
ואכן, לאחר סיבובים על רכס הכרמל שמנו פעמינו לאיזור.
באתר אמרו שכדאי להתקשר להזמין מקום, בטלפון אמרו שלא צריך - שנגיע, ונזהה את המסעדה לפי הצבע הירוק של הבניין.
עין חוד, למי שאינו יודע שוכן מעל כפר האמנים עין הוד הידוע יותר, ובסמיכות לניר עציון.
שנים רבות היה הכפר בבחינת "בלתי מוכר", ורק בשנים האחרונות חובר לחשמל וביוב וכו. הכביש שמוביל לכפר הוא צר ומזכיר שנים נשכחות של צניעות ומיעוט כלי רכב בדרכים.
נופו יחודי, ואם היינו באיטליה למשל היינו נפעמים מכל סיבוב ועיקול, אבל אנחנו בארץ. חבל שהוא כל כך קצר.
התלהבנו בשקט.
בכניסה לכפר נוסעים בכביש הראשי (לא שיש יותר מזה) ,ולאחר עיקול , רואים שלט מימין ופניה ימינה.
בית ירקרק בגוון זית מקדם את פניך, נראה כבית מגורים טיפוסי, מוקף גדר ושער ברזל.
בחזית עץ זית רחב ומדרגות.
עולים למעלה.
ברכת "מרחבא" מקדמת את פני האורח. ברוכים הבאים.
פנינו לאולם בו מספר שולחנות ונוף הניבט מבעד לחלונות הגדולים ומשקיף אל מורדות הכרמל והים הכחול מאיזור עתלית וצפונה , פרוש לכל מלוא העין.
כבר שווה לשבת בשביל הנוף הפסטורלי והשקט.
השולחנות מתגלים כסוג של אטרקציה. זהו שולחן פשוט למראה שעליו מונחת משטח זכוכית גדול, כמו בהרבה שולחנות "פולניים" בשנות השישים. מתחת לזכוכית שמו המבקרים הרבים שפקדו את המקום את כרטיסי הביקור שלהם, כך שבמחיר הארוחה אתה עשוי לפגוש את החשמלאי הבא שלך-את השיפוצ'ניק, המתווך ורואה החשבון.
כך שכל שולחן למעשה "מעוצב" אחרת.
לשולחננו ניגשה צעירה חיננית שהתגלתה כמארחת והמלצרית.
"הייתם כאן כבר" ? שאלה.
"לא", ענינו. "זאת פעם ראשונה".
"ובכן", אמרה, "אצלנו אין תפריט, אנחנו מוציאים הכל, מה שאמא הכינה היום, בכל יום יש משהו אחר".
אהבנו את הרעיון. הרי החלטנו מראש שמה שיהיה - יהיה, בטוח נמצא משהו. לא?
שלא כמו במסעדות נפוצות בארצנו, מבלי שנבקש מיד הוגשו לשולחן שני קנקנים.
האחד עם מים קרים והשני עם משקה תמרהינדי.
אישית-אני מת על המשקה הנדיר הזה .טעים טבעי מרענן ומרווה .
אחריו הביאה המלצרית שלנו קערות מרק ירקרק עם מספר עלים. מרק עדשים היא אמרה.
המרק היה עדין מאד, שונה מכל מרק עדשים שאי פעם אכלתי ונוסף לטעמו מן גוון חמצמץ מאד מאד רך ולא משתלט.
שלושת הסועדים הסכימו שהיה טעים במיוחד.
מייד אחרי המרק הוגשו לשולחן שלל צלוחיות של סלטים שונים.
טחינה על חציל קלוי, גירסה מיוחדת וקלילה של טבולה, חומוס רך וקל, סלט ירקות עם שברי פיתה קלויה, זיתים חריפים, סלט מטבוחה שמתחיל במתיקות ומסתיים בחריפות, סלט עלי מנגולד מלומן, מחית אגוזים צהבהבה במרקם של חומוס עם טעם של אגוזי לוז, מחית פול,
הסלטים היו טריים וטעימים.
היו כאלה שאהבנו יותר והיו כאלה שהיוו רק סקרנות לטעם אחר ולא מוכר. ניסינו.
מייד אחר כך הובאו לשולחן צלחות עם סיניה-מעין קציצות בשר גדולות ושטוחות שוחות ברוטב טחינה. מנה גדולה טעימה מאד מאד.
לידה ערימת בורגול חומה שנקראה משום מה - מאג'דרה, ולא דומה לאף מאג'דרה שאי פעם אכלנו.
כמו כן הובא חציל בטחינה שלא נדגם על ידי הסועדים. אני לא אוהב חצילים, השאר כבר התחילו להתמלא.
אחר כך הובא לשולחן פלפל ממולא אורז רך ונימוח כמותו ,מופלא, לא אכלתי מעולם.
גם בתי הצעירה התלהבה ממנו מאד ולא הותירה ממנו פירור.
נלוו למנה צלוחיות מלוחייה, עולש, ובמיה .
טעמתי מהכל. ושוב,יש דברים שפוגעים בחיך יותר ויש כאלה שפחות.
המשכנו...
שתי המנות הבאות היו פיסות בשר בקר עם ערימת אורז צהוב , ועוף בתנור עם אורז שזיהינו בו הל, ועוד צלוחית ובה פיסות בשר כבד. גם מזה היה הכרח לטעום. טעים. נקודה.
בשלב הזה כבר הורם הדגל הלבן..זה הרבה מידי לשלושה סועדים.
"סיימתם" ? שאלה המארחת הלבבית.
מחוסר חמצן הנהנו לחיוב. חיוכי העונג שלנו הסבירו לה שגם אהבנו.
"את הקינוח אנחנו מגישים בסלון" היא כיוונה אותנו לחדר המבוא של המסעדה.
"קפה ? תה ?" שאלה.
גם וגם ענינו.
אחרי כמה דקות חזרה עם טס ועליו כוסות קפה זעירות עם קפה ריחני שיש בו הל, ותה עם ניחוח מרווה.
לצד השתיה חמה הוגשו משולשים אפויים חמים דמויי בורקס אבל תוכנם מלא מתיקות עדינה וטעם שמזכיר כנאפה.
זה היה קינוח מושלם לארוחה מדהימה ומיוחדת.
"זה פעם ראשונה שאנחנו עושים את הקינוח הזה, ואין בו גבינה בכלל, רק קורלנפלור וחלב," הסבירה המארחת שלנו.
אמרנו שאהבנו במיוחד.
לא ידענו כמה עולה ארוחה כזאת, ולמען האמת אחרי שאוכלים כבר לא כל כך משנה. אתה יכול להיות בטוח שמקום כזה לא "יקרע" אותך במחירים תל אביבים.
ההפתעה חיכתה בסוף.
110 שקלים לסועד.
מחיר הגון ושפוי ביחס לכמויות ולאיכות.
יצאנו בתחושה שנפתחה פה ידידות חדשה.
בצמוד למסעדה ישנה תנופת בניה והבעלים סיפר שבקרוב הם פותחים במקום מלון בוטיק.
יש מקומות בעולם שקוראים להם טוסקנה ופרובנס.
פה, קרוב. עין חוד.
תרשמו.
* ביציאה יש שלט שמסביר שכאן אוכלים כמה שאוכלים-לא לוקחים הביתה כלום. אין "דוגי בג".יפה
שנית-אומרים שבשבתות צפוף במיוחד. אז תבואו ביום אחר. רגוע יותר.
שלישית-רצוי לבוא עם חבר'ה, והרבה.
רביעית-המקום אינו כשר !
04-8397350
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל