שלושה מחבריי הטובים הולכים איתי במשעולי החיים למעלה משלושה עשורים שלמים. הכרתי אותם כשלמדו בטכניון בתחילת שנות השמונים העליזות, ובין הגשת פרוייקט ללימודים עסקנו רבות בפיתוח מיומנויות משחקי קלפים שלא למטרות רווח כספי כי אם בקרבות עתירי אגו ויוקרה, ומיני אז ועד היום אנו נפגשים תדיר לפחות פעמיים בחודש כדי לחזק זוגיות, ולשמר את הכושר, ובין ויכוחים פוליטיים (ממילא כולנו על אותו כיוון) לסתם צעקות וקללות. מה שברור הוא שמנת האדרנלין שכל ערב כזה מייצר יכל להאיר את רמת גן כולה לשבוע. בערך.
אי לכך
ולשם שינוי יזמתי הצעה שיש בה יותר אדרנלין
משנוכל לבקש עם העזה ושינוי.
"למה
שלא ניסע לסופ"ש קצר וקרוב בחו"ל ", זרקתי לחבורת הג'וקרים רעיון..."אנחנו
כבר ממילא בגיל שהמשפחות יכולות להסתדר בלעדינו לסוף שבוע קצר.."
מסתבר
שהנשים של הנשואים זרמו עם הרעיון (או אולי הן שמחו יותר לשקט הזה), "..והרכב
עלי..." המשכתי לפתח את הרעיון.
"חו"ל
ורכב ??" התפלאו. "הכיצד"??
"קודם
נסגור תאריך מוסכם", אמרתי, "ומשם נתקדם".
סגרנו.
בתחילת
חודש נובמבר נחתה בארץ האופטימה ההיברידית.
כבר
זמן רב אני מחכה לה.
המהפיכה
ההברידית ששנת 2017 העצימה במידה רבה עם כניסתן של שתי החברות הקוריאניות המובילות,
הראתה בבירור שיש שוק שלם שמצפה להן. מה שהיפנים מכרו כאן במשך כמה שנים הקוריאנים
עקפו בסיבוב של שנה אחת. אבל בעוד יונדאי הציגו את הסונטה הבכירה כבר לפני שנתיים בקיה
משום מה התמהמהו.
אומרים
שכל עכבה לטובה, ואם זה המחיר שנדרש אז היה שווה לחכות.
לצורך
הצלחת המבצע המורכב נדרשו שתי משימות לא מסובכות.
מייל
ראשון לשריין עבורי את האופטימה לעוד שבועיים.
את המשימה
השניה מילא אלון שמצא עבורנו דיל מתאים במלון טאבה ונלסון ווילאג'.
(מה שמוכר לרבים
מאיתנו כ"אביה סונסטה" או "הילטון טאבה"). מלון שהוקם במפרץ
טאבה שהיה בשליטה ישראלית בתחילת שנות השמונים, בזמן שמצד אחד ליוויתי את בנייתו בעת
ההיא, וחבריי התחילו את לימודיהם מהצד השני.
 |
| חדי העין יבחינו באי האלמוגים במרכז התמונה |
בצד
המצרי של ההתכתבות להזמנה מצאתי צוות קשוב לצרכינו ובעל רצון עז לרצות את שנבקש, וכך
מצאתי את עצמי ביום שישי בבוקר מגיע מוקדם לקבל את האופטימה באולם המרכזי ברחוב המסגר.
כמי
שמחזיק את האחות ההיברידית הקטנה כבר שלושה חודשים חשבתי שאני יודע למה לצפות. אבל
כגודל הציפיה כך גודל ההפתעה.
האופטימה
מפתיעה בחלל הפנימי המאוד מרווח.
מפתיעה בנוחות ובעיצוב המאד נעים לעין.
מפתיעה בשלל
טכנולוגיות (נתייחס בהמשך) וזה עוד לפני שלחצנו על מתג ההתנעה ש..לא עושה כלום...
מפתיעה בנוחות ובעיצוב המאד נעים לעין.
שלל
נוריות חיווי מאיר את לוח השעונים ושקט מופתי ממשיך גם כשמשלבים להילוך ובלם החניה
החשמלי משתחרר אוטומטית, והאופטימה מפליגה לדרכה כמו צוללת היוצאת מהמעגן שלה.
האופטימה
יושבת נמוך יחסית אבל שלל מתגים חשמליים במושב מאפשרים לכל נהג למצוא את הזווית הישיבה
המיוחדת שלו. האופטימה בין שלל כישוריה בורכה בזיכרון לשמר מספר פרופילי נהגים, וכל
אחד מהם יכול בלחיצת כפתור אחת לשחזר את התנוחה החביבה עליו. חביב ביותר במשפחה בעלת מספר נהגים.
מימיני התיישב מהנדס
הניהול ומאחור התמקמו צמד אדריכלים, שלאורך כל הדרך בנו תיאוריות ומגדלי מגדלים של
סיפורים.
על
הכביש המהיר אני מפעיל את בקרת השיוט האדפטיבית ונותן לאופטימה להאיץ ולבלום
כרצונה בהתאם לתנועה, בסיבוב הירידה לכביש שש הרכב מאיץ למהירות תלת ספרתית, ויוסי
שיושב לצידי משחזר לרגע את ימיו העליזים בטכניון, ושולף לנו במפתיע את הנוסחה לחישוב
ההסתברות להיתהפכות, ברם נוסחאות מכאן ופיזיקה בסיסית של מרכב נמוך וצמיגים רחבים משם,
מאפשרים לאופטימה לצאת להרפתקה מוטורית בטוחה
גם אם היושבים מאחור אוחזים בידיות ועיניהם קרועות בעווית הפחד. בתכל'ס אין
שום מקום לדאגה, והנוסחאות הפיזיקליות מוטב שיחזרו אל מגירות מוחו של מי שהגה
אותן. סחתיין יוסי על הזיכרון הפנומנלי.
כשהגענו
למצפה רמון החלטנו לבצע עצירה פעילה על אם הדרך. בכניסה לעיירה כמה מטרים לפני תחנת
הדלק משמאל ישנה כיכר גדולה.
סיבוב
של שלושת רבעי הכיכר ופנייה ימינה לכיוון חורשת קק"ל, מביאה אותך לפתחה של דרך
פסלים הנמצאת על שפתו של מכתש רמון. זוהי דרך כורכר כבוש הנמתחת אל האופק.
הסתפקנו בהצצה קרובה למספר אלמנטים הפזורים בשטח
וסיכמנו כאחד במשפט. "דווקא נחמד פה".
לעיון מדוקדק כדאי
להגיע לכאן בפחות לחץ זמנים, או כאורח מלון "בראשית" הסמוך.
הדרך
לאילת מכאן כבר מרגישה קצרה, והאופטימה התגלתה כטיל שיוט למרחקים ארוכים. ממש כמו מערכת
היחסים שלי עם החברים שלי. מסתגלים אליה במהירות ומרגישים את הנינוחות כובשת אותך בדרכה
האצילית. רכב גדול עם קלילות תפעול כמו של
הצעירה במשפחה.
שעתיים קלילות
ומענגות הביאו אותנו אל ארץ השמש הניצחית כשקרני שמש אחרונות נושקות אל הרי אילת.
תהליך מעבר הגבול
מהיר מאד, מי שחוצה אל מרחבי סיני מחוייב
באגרת מעבר בסך 100 שקלים בצד הישראלי ועוד 20 שקלים בצד המצרי, אלה שחוצים רק
למלונות טאבה (ויש יותר מאחד) פטורים מהאגרות, מלונות טאבה מחזירים את עלות האגרה
לאורח ששילם, ככה מעודדים תיירות.
הצד המצרי אומנם פחות
יעיל, אבל גם בו תהליך המעבר מהיר, ולאור המצב הבטחוני נדרש כל אורח לעבור מספר
מכשירי שיקוף וביקורת ביטחון בדרכו למלון.
יש גם אנשים שמעמדם אינו ברור אבל ברגע שהם מבקשים לראות את הדרכון לא מתווכחים איתם, והם לא מתביישים לבקש "מתנה קטנה, בקשיש", ושמחים לקבל כמה שקלים מכל חוצה.
יש גם אנשים שמעמדם אינו ברור אבל ברגע שהם מבקשים לראות את הדרכון לא מתווכחים איתם, והם לא מתביישים לבקש "מתנה קטנה, בקשיש", ושמחים לקבל כמה שקלים מכל חוצה.
אנו רואים בזה סוג של
חוויה של ארץ אחרת.
בלובי מחכים לנו,
ומנהל הקבלה מטפל בנו באופן אישי (גם הוא יודע לזהות אישיות אינטרנטית חובקת עולם),
ומלווה אותנו לבחון חדרים שיתאימו לצרכינו, אנחנו מקבלים חדר זוגי אחד וסוויטת
ג'וניור עם דלת מקשרת בניהם בעלות של 57 דולרים לחדר כולל ארוחות ערב ובוקר. ירדנו
ללובי לסגור את העיסקה וכשחזרנו חיכתה בכל חדר סלסלת פירות טריים עם הפתעה יחודית,
פעם ראשונה שראיתי מלון שמכבד את אורחיו בגואייבה. פרי שאוהבים מאד או שונאים מאד.
(אנחנו מהצד האוהב).
ארוחת הערב הייתה
מגוונת מאד (כולל כמה מטעמים מצריים אורגינליים ) וטעימה בכל מה שדגמתי.
בסעיף הקינוחים שכלל המון מתוקים נרשמה אכזבה קטנה ודווקא שם יש מקום לשיפור.
ארבעה
ג'וקרים ירדו לעולם. והיו משחקין בקלפנין ונותנים בוויסט זוגות כל אותו הלילה, עד שבאו
רבותינו יוצאי מצרים ויאמרו להם "חלאס. באס. כל הלילה צעקות.לכו לישון."
ונאמר אליהם "תלתן חותך ושלישי גבוה".
ויתר דברי הימים ההם כתובים בספר הספרים הוא הפאייסבואק הקדוש. ומה שקרה בטאבה נשאר בטאבה.
בוקר שקט מופז שמש
המתין לנו בהשכמה.
הים האדום קרץ לנו ממרומי הקומה השישית.המלון שקט מאד, אין הרבה
אורחים, אנו יורדים לארוחת בוקר אחרת מזו שיש כמה מאות מטרים צפונה לכאן, יש גם
נקניקים ובשרים (אך לא חלילה בייקון כמובן), וגם ארוחת הבוקר היתה מגוונת וכל אחד
מוצא בה את מה שהוא רוצה. אחרי הארוחה החלטנו לעשות סיבוב "בשכונה"
למטה. גלי הים מלככים בעדינות את קו החוף בו ביליתי בעבר ימים שלמים.
המצרים בנו טיילת מרהיבה
מלאה מלונות קטנים ונמוכים ושדרות פרחים מטופחים, לך תאמין שאתה במדבר סיני. פשוט
נעים מאד. מזג האוויר מושלם ומלטף.
היות ויום שלם לפנינו
אנו אוספים את החפצים ונפרדים לשלום מהמארחים הלבביים.
מונית חזרה לאסוף את
האופטימה שממתינה לנו אופטימית בדרכה.
 |
| גג פנורמי חשמלי עצום |
 |
| מימין כפתורי השליטה בחימום\קירור המושבים הקדמיים וגלגל ההגה וכן בורר מצב נהיגה |
כל פעם בשנים
האחרונות כשאני מגיע לאילת אני מבטיח לעצמי להכנס לפארק תמנע, ובכל פעם לא עומד
בהבטחה הזאת, היום כשחבריי איתי ויש לנו דוגמנית מהממת שתשתלב להפליא בנוף המדבר
אני קובע עובדה נחרצת, וכך בשעות הבוקר המאוחרות אנו ניצבים בפתחו של הפארק .
חמישים שקלים כניסה לאדם וכביש אספלט צר מוביל אל כל האטרקציות שיש בפארק הגדול
הזה.  |
| הפיטריה |
עמודי שלמה העצומים
ביציאה משם אחרי שלוש
שעות מהנות ביותר אני בוחר לחזור בדרך ארוכה יותר שתראה לנו מקצת מיכולותיה
הדינמיות של המלכה הקוריאנית.
במקום לחזור בדרך בה
הגענו אני בוחר להשאר על כביש 90 עד אחרי מפעלי ים המלח, בצומת הכניסה למלונות עין
בוקק אנו פונים שמאלה.
בכביש
המתפתל במעלה הדרך בואכה ערד אני מנסה להוציאה את האופטימה משלוותה.. אך היא עושה לי
דווקא ונדבקת לאספלט כמו מעריצה של ג'סטין ביבר שפוגשת אותו במעלית. לא משנה באיזו
זווית יהיה העיקול הבא ובאיזו עקומה האפטימה עוקבת אחר קו השוליים גם כשהמהירות גבוהה
מידי בשביל קטע הכביש הזה. היושבים מאחור וזה שלצידי עוצמים עיניים וממלמלים תפילה
חרישית, האמת היא שגם אני עושה את אותו הדבר בדיוק.
החברים שלי אומרים לי
שאני סומך יותר מידי על המערכות הבטיחות האקטיביות האלה, אבל עצם קיומן והתוצאה
הבטוחה בשימוש בהן משכנע אותך שככה צריך. האופטימה בעלת 192 הסוסים המיוצרים על
ידי מנוע חשמלי ומנוע בנזין ועם גיר חלקלק בעל שישה הילוכים שקטים לוקחת את הנהג
ונוסעיו בביטחון מושלם ובנוחות מפתיעה. בנוסף מתהדרת האופטימה במערכות בטיחות מתקדמות כמו בקרת מהירות אדפטיבית, התרעה בשטחים מתים במראות הצד, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, בלימה אוטונומית, ועוד מערכות שיש בהן ראשי תיבות של שלוש אותיות. בקיצור רשימה ארוכה ומאוד מכובדת.
בשעה זאת של חזרה
לחיים אנו מתכנסים איש איש בתוך עצמו ועל כביש שש החשוך אני מסכם את סוף השבוע
המאד מאד מיוחד הזה.
בשורה
התחתונה -
ביחס
בין תמורה למחיר תקבל עיסקה מעולה. גירסת הפרמיום שנבדקה עולה 177 אלף שקלים שזה סכום
זניח ביותר למי שצריך את זה מסיבותיו. מתחרות בסגמנט המנהלים עולות לעיתים הרבה יותר
ומציעות פחות.הרבה פחות.
קיה הוציאה מכונית
מנהלים משובחת, בטוחה, חזקה ומאד מאד חסכונית בצריכת הדלק שלה.
780 קילומטרים של
נסיעה בסגנונות נהיגה שונים הניבו צריכה ממוצעת של 16 קילומר לליטר זהב שחור.
לא רק שהמכונית זולה
ביחס למתחרות יוקרתיות היא גם תחסוך לך הרבה מאד כסף בצריכה השוטפת.
עם החברים שלי אני
הולך כבר כברת דרך ארוכה. חצינו כבר את משובות הנעורים ואנו מכירים אחד את השני
מכל הכיוונים, האופטימה תלמד אותך בהרבה פחות זמן איך לקבל אותה כבת משפחה מושלמת
כשתלך איתה למרחקים ארוכים.
ירון הולנדר (אלון קובי ויוסי)
דצמבר 2017
* תודה לאדר בנדק על עזרתו
קיה אופטימה 2.0 ליטר
היברידית פרימיום
דרך הפסלים מצפה רמון
מלון טאבה נלסון
ווילאג'
פארק תמנע
כתיבה יפה
השבמחקתודה רבה
מחקכתיבה יפה ומענינת-רמי
השבמחקתודה רמי.
מחק