לא סתם נבחר יום שישי 29 בחודש נובמבר ליום המכירות ההיסטרי הידוע בשם יום שישי השחור, כיום בו אקבל לידי את הדוגמנית החדשה מבית מרצדס.
האם היקום שולח לי מסר סמוי, כי ביום זה, כאשר אני יושב על סיפונה של יאכטה שחורה מלכותית ומהודרת, האוחזת בשם GLE 350D אני גם אמור לרכוש אותה ? ( צריך לבדוק האם יש הנחה על 695,000 השקלים לאור התאריך הנבחר), או האם אחרי החוויה הצפויה לי, תחוויר כל כרכרה ממונעת העונה לשם התואר - מכונית, ויום זה ייחרט לעד בין מה שהיה עד כה ומה שיקרה מפה.
דבר אחד בטוח. לאור ההיסטריה של העיתונות המוטורית בארץ, ולאחר שכבר קראתי בשקיקה וצפיתי בהנאה באלו שכבר באו בשערי היכל הפאר הזה, ודיווחו על כל מתג וכפתור,והתלהבו, כך שאני בא מוכן.למה ? כי היום תורי !!!
למרות שבחלק מסוים של העולם החורף כבר מכה קרירות, אצלנו, לרגל החג, השמים כחולים וצלולים והשמש זורחת, כשמשתתפת באירוע החגיגי, ואני מכוון את עצמי אל הרצליה פיתוח.באוויר יש תחושה נעימה של סוף שבוע שכולו עונג.
בחניה היא מחכה לי מבריקה ומצוחצחת, בצבע שחור בוהק (עוד סימן ליום הזה?), ולרגע עוברת בי השאלה – אם אני מתרגש ככה, מה איתה? כלום אין לה רגשות?
כל מי שמכיר אותה לעומק, יודע כי אפשר לנהל איתה שיחות אפילו. אומנם זה עוד לא ברמה המקובלת בפקולטה לפילוסופיה, אלא יותר קרוב למה שמלמדים באמריקה במגמת שימור לקוחות.
כשאתה זורק לחלל האוויר, "היי מרצדס" עונה לך קול נשי רך ומפתה :"איך אוכל לעזור לך". ואנחנו הגברים, כאשר נתקלים בשאלה כה ישירה מאשה, רצים לנו בראש כל מיני סרטים אבל בתכל'ס, מתבלבלים לרגע, וברגע האמת המקסימום שאנחנו מבקשים זה – "האם תוכלי בבקשה לפתוח את הגג ולמצוא לי מוזיקה מעניינת ברדיו ? ".
כבר נכבשנו.
בשנייה.
החניון התת קרקעי של היבואן בהרצליה מרווח ומואר, אבל המכונית הגדולה הזאת שכולה חיישנים ומצלמות (ויהיו עוד הפתעות בהמשך, אני מגלה בקדימון קטן) מצפצפת ומתריעה על כל סיכוי למפגע וסכנה העוטפת אותך מהצדדים מלפנים ומאחור.
לאט לאט אני לומד להכיר את הגרמנייה הנאה (שמגיעה בכלל מארה"ב, אבל מי שם לב לזוטות ?), לפחות עד שאצא אל האור.
יושבים כאן גבוה. אני אוהב להרים את המושב למקסימום, ולפתוח את הווילון של הגג הפנורמי העצום שמכניס המון אור פנימה, יחד עם ריפוד העור הלבן,
הו לא !!
קאן מחלקה ראשונה . ( * לא טעות כתיב).
חלק ממה שמותקן כבר אני מכיר מדגמים אחרים בהם נסעתי, אבל למשל, אם בפעם הקודמת בה קיבלתי רכב והשתוממתי מהו כפתור SOS המותקן בתקרה וחושף מתחתיו כפתור מרובע לחיץ (ולא שאלתי), לפחות עכשיו אני למד כי זהו כפתור, שלחיצה עליו מקשרת את הרכב למוקד של מד"א תוך ציון הקורדינאטה בה נמצא הרכב על מנת לקבל סיוע מהיר.אני נוסע לאסוף את חברי גל שמצטרף כנוסע בר סמכא בנושאים מוטוריים, אשר גם שמח במיוחד על הצטרפותו לטיול, וגם מנפק לי אין ספור פרטי מידע טריוויאליים שאני חייב לדעת על הרכב, ובכלל.
לשם נסיעת ההתרשמות הקצרה, החלטתי להעז ולנסוע אל מעבר להרי החושך, או יותר נכון מזרחית לקו העיר אריאל (שגם אותה, אוי לבושה, לא פקדתי מעולם).
התייעצתי עם תושב מקומי (שבמקרה גם בן דודי וגם עורך עיתון של המגזר), וממנו קיבלתי המלצה לסור אל "המרפסת של המדינה" הנמצאת בישוב פדואל. (עשר דקות מראש העין, ביום טוב ללא פקקים).
עשר הדקות של מכוניות הליסינג נמתחות כאן על פחות, בכביש שפונה דרומה מכביש 5 אל פדואל עולה במעלה ההר בדרך שיש בה עיקולים ונוף של גבעות השומרון.
יש כאן ערבוביה על ישובים יהודים וערביים. חדישים לצד וותיקים בנוף, וכאלה הן גם המכוניות. לוחיות רישוי צהובות לצד לבנות וירוקות.
בכניסה לפדואל מחסום הנפתח אוטומטית (אם נפתח לבד, אז למה מחסום ? אני תמה), ושילוט מכוון את הבא אל הפסגה הגבוהה ביותר של הישוב.
למי שטרם ביקר כאן, אספר כי זהו ישוב קהילתי שבתיו נאים, וניכר שיש כאן רמת חיים טובה.
חניון כורכר כבוש וגדר עם שער ושלט מבשרים למבקר כי הגיע אל המקום שאליו כיוון להגיע.
גם שער זה (שסגור מבחינה ביטחונית) נעול חשמלית, ולחיצה על כפתור אינטרקום משחררת אותו.
מעבר לשער יש שביל מונגש את המצפור המחופה גג.
הנוף הניבט מכאן מקיף את מרבית מישור החוף. אני מאמין כי ביום של ראות צלולה אפשר לראות מאזור חדרה עד אשדוד אם לא מעבר לכך.
מכיוון שאין במקום הסברים, פניתי לויקי ידידתי שיודעת הכול (כמעט).
"דיר קלעה הוא אתר ארכאולוגי מהתקופה הביזנטית, 100 מטר מערבית ליישוב פדואל במערב השומרון. האתר נמצא בשנת 1873 על ידי עורכי הסקר הבריטי לארץ ישראל המערבית מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל. הם גילו שרידי כנסייה בעלת אפסיס וחווה חקלאית על הדרך העתיקה מאנטיפטרוס לסבסטיה. מגדל השמירה שהתגלה במקום מעיד שהיה לתושבי המקום גם תפקיד בשמירת הדרך.מיקום האתר הוא אסטרטגי וניתן לצפות ממנו על שפלת החוף וגוש דן. למרגלות האתר נמצא האפיק של נחל שילה."
(ויקידפיה- דיר קלעה )
אחרי שיטוט בין החורבות וסיכום הביקור המעניין החלטנו לשים מבטחנו במקום בו נמצא מזור לקיבה מקרקרת. גל שיודע ומכיר, המליץ להיכנס לכפר קאסם הסמוך לשווארמה טובה.
מעטים הדברים המומלצים על ידי אחרים שאסרב להם (באנג'י מעל ערוץ שורץ תנינים, למשל), אבל שווארמה מעולם לא נתקלת אצלי בסירוב.שווארמה אל ארז בכפר קאסם. (סולטאני 72 כפר קאסם) התגלתה כמקום בו יש שווארמה מבשר כבש טעימה מאד, המקום בן שלוש וחצי שנות קיומו מבריק ומצוחצח, השירות מהיר ונעים, ומבחר הסלטים הטריים הופך את המקום לכזה ששווה להגיע בשבילו.
(הבשרים במקום כשרים, ככה כתוב).
בבוקרו של יום שבת אני אוסף את אלון וקובי, שלא ידעו מה צפוי להם, כדי לנסוע קצת רחוק יותר.
כביש שש פנוי לחלוטין, ואני מגביר את עוצמת המוזיקה כדי שנוכל להתענג על הצלילים הצלולים המקיפים מכל עבר. בקלות אפשר לשכוח שאנו באמצע נסיעה מהירה. בקרת השיוט האדפטיבית המצוינת באה כאן לידי מיצוי, כמו מערכת שמירת הנתיב האקטיבית, ובלמי הזעזועים שלא נותנים לשום דבר לזעזע חלילה את נוסעי היאכטה השחורה בדרכם אל האופק.
נחל חרוד שערוצו עובר פה, יבש כאן מזרימת מים, שתתגבר איכשהו בהמשך הדרך. בחורף, אחרי הגשמים כנראה הרבה יותר מרשים.
כאן מתחברים לדרך עפר, רוויית בורות ומהמורות שלא מתאימות לכל כלי רכב, ( אלא אם זה "רכב חברה"), למרצדס יש מצב נסיעה לשטח בו המרכב מתרומם 6 ס"מ נוספים שמגביהים את המרכב (הגבוה ממילא) מעבר לסכנת אבנים ובורות.
זה לא מקטע בו אפשר לנסוע מהר אלא לתת לרכב להתנהל בקצב מתון.
אחרי זמן לא רב איכות השביל הכבוש משתפרת, ערוץ הנחל מתאפיין בצמחי פפירוס עם פריחתם המיוחדת.
6.5 ק"מ נסיעה על דרך הכורכר הלבן מביאים את הנוסעים אל עין יזרעאל.
22 ק"מ נסיעה נינוחה על דרך הנוף מביאים אותנו אל גשר קנטרה.
"גשר קנטרה נמצא על נחל חרוד, שעליו עוברת תעלה שמשכה בעבר את מימיה מנחל עמל והובילה אותם לשטחים שמצפון לנחל חרוד. הגשר נבנה בתקופה הממלוכית ובמקור היו לו שלוש קשתות . יתכן שהמים בתעלה יועדו לחאן אל אחמר, השוכן במבואות בית שאן.
אחת הקשתות בגשר התמוטטה ותוקנה בבטון בתקופה המנדט . רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי שיקמה את הגשר וקק"ל סייעה בפיתוח חניון לבילוי בצידו.
בסמוך לגשר תמצאו חורשה נעימה עם שולחנות פיקניק. החלק הזה של נחל חרוד זורם כל השנה ולכן נעים לשמוע את שכשוך המים ביציאתם מהמפל לעבר אגם קטן. ליד האגם ניתן לראות תופעת טבע בשם טרוורטין - נטף נחלים - משקע סידן אשר השאירו המים לאחר מאות שנים של זרימה."
( גשר קנטרה - אתר טיולי)
בדרכנו אנו עובדים עם המשכה של דרך נוף נחל חרוד שמסתיימת בפארק בית שאן. מקום נעים ויפהפה, שהוכשר למען תושבי העיר שיכולים להגיע למקום הצמוד לעירם במרחק נגיעה והליכה.
חברי ניר, שמטייל בג'יפו מידי סופ"ש שלח אותי להמשיך מכאן אל המפלים הלבנים. כששמעתי לראשונה את השם והמקום תמהתי האם מדובר בהעתקה לא ברורה של מחוזות אירופאים אל עמק בית שאן. ממתי מפלים ולמה לבנים ??
את התשובה אני צריך למצוא אחרי שניסע על כביש 90 לכיוון דרום ובפניה לכביש 6678, אחרי קילומטר אחד בלבד, מול הכניסה לקיבוץ עין הנצי"ב ישנו שביל עפר שמוביל אל המפלים הלבנים.
המפלים הלבנים זורמים על גבי גזעי עץ גדולים ומוקפים בשפע של צמחייה ירוקה. במקום תמצאו גם בריכת שכשוך חמודה שמתאימה ל-5-6 מתרחצים, ונדנדה על חבל.
מקור המים במפלים הוא בפלג זורם שאינו טבעי שמגיע מתחנת חשמל קטנה, שמשתמשת בשפע המים באזור לייצור חשמל. המים נשאבים למאגר, וממנו מוגלשים מטה לתחנה הידרו אלקטרית - כך נוצרים המפלים."
(המפלים הלבנים - אתר טיולי)
היום הזרימה כאן יחסית חלשה ותושבים מקומיים שמצאנו כאן מתחת לצמחייה המוצלת, סיפרו כי רק בשנים האחרונות נודע המקום ברבים.
המשכנו על הכביש, בדרכנו אל נקודת הסיום של היום הזה – תל רחוב. שלט קטן שראינו בדרך משך אותנו הצידה, אל כביש אספלט צר העובר בין מטעי תמרים.
דרך זו עוברת בהמשכה בין בריכות דגים (נוספות)
.
אל תל רחוב נגיע כנראה עם רכב אחר בהזדמנות אחרת, בינתיים בדרכנו חזרה אל המרכז נתתי לאורחיי להביע דעתם. (וכמובן גם על מה שהביא אותנו לכאן, ובמשך כל היום).
הם סיכמו ואמרו "היה אחלה", אבל במילים שלי זה הרבה יותר.
בשורה התחתונה על הכביש המהיר זה לא משנה אם תיסע 60, 90 או 200 קמ"ש. התחושות יהיו זהות.
קודם השקט של המנוע הגדול הזה על 3000 סמ"קי הדיזל שלו. זה שמאפשר שיחה שקטה בין הנוסעים או האזנה נעימה למוזיקה הבוקעת מהרמקולים המאוד משובחים, שמנתקים אותך מכל הוויה. אחר כך העוצמה הנחבאת מתחת כף רגלך הימנית, זו שאתה יודע שתתפרץ כברק ברגע שתקרא לה, זו שיש לה מספר מעורר פלצות, 61 קג"מ, שאם לא ידעת מה הנתון אומר, בלחיצה הראשונה כבר תבין.
ולבסוף הנינוחות בניהוג באוניית המערכה הגדולה הזאת כאילו הייתה מיני מיינור קטנטונת.
נוחות מדהימה, סטייל שופע, מכונית כיפית לנהיגה מלאה בטכנולוגיות לבטיחות מקסימלית.
אהה, כן, יש גם את העניין הקטן הזה, עם המבטים.
אלו שיודעים להעריך, ואלו שהיו שמים כל סכום ( 695,000 ש"ח כאמור) כדי להיות הרגע הזה ממש, במקומך.
גם זה משהו.
יום ראשון בבוקר, אני בבית, מתקשרים אלי מהסוכנות.
"נו, מתי אתה מחזיר את האוטו?"
"אוטו?", אני שואל בתמימות, "איזה אוטו?"
"מה שנתנו לך לסוף השבוע", הם אומרים.
אני זורק מבט לחניה שלי.
עומדים שם 700,000 שקלים על ארבע פיסות גומי, ואני לא יכול להיפרד מהם.
"תגיד," אני שואל את המתקשר.
"אם אני מחזיר עכשיו, ואני לא בטוח שזה יקרה, אבל אם אני מחזיר... מה אני מקבל בתמורה?"
שקט השתרר מעבר לקו.
שיעול קטן.
ואז...
"מה אתה מקבל על זה שאתה מחזיר לנו את הרכב ש-ל-נ-ו ??"
כמעט שמעתי השתנקות בקולו.
שמעתי התלחשויות מעבר לקו, מקרה כזה עוד לא היה להם, כנראה.
"טוב", אמרו לי. "תביא. נראה מה נעשה".
אני מכיר את המקרים האלה שמבטיחים לך משהו אחר כך נעלמים עם ההבטחה.
תפסתי אומץ
"מה נראה ?" שאלתי, E450" קבריולט... או כלום".
(כבר נקבע פה סטנדרט ממנו קשה מאד לרדת, לא ככה?)
"המממ..המממ, או קיי, קיבלת. רק תחזיר לנו את זו. יש עוד אנשים שמחכים לה. בסדר ??" ענו לי מהרצליה.
החזרתי, הייתה לי ברירה ?
עכשיו מחכה לי דייט עם אחת שתבוא חשופה וחצופה.
יהיה אש.
ומעבר לכל זאת,
רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי שאחראית על כל האזור, מטפחת מכשירה ומנגישה את אתרי הטבע הקיימים, מחדשת ישנים וממציאה חדשים, עושה נפלאות לטובת תושבי המקום, ומבקרי החוץ שבאים וחוזרים נפעמים משפע האפשרויות.
שאפו עליכם.
נובמבר 2019
מרצדס GLE350D
272 כ"ס, 61 קג"מ.
9 הילוכים
695,000 ש"ח (למכונית המבחן)
המרפסת של המדינה.
חרבת דיר קלעה.
שווארמה אל ארז כפר קאסם.
דרך נוף נחל חרוד.
עין יזרעאל.
גשר קנטרה.
פארק בית שאן.
המפלים הלבנים.
מצפור ע"ש יצחק אריאל
שער הירדן.
בריכות דגים קיבוצי העמק.
אהבתי את כל התיאורים. יפה מאד. ואחרי שהגעת לפדואל שתמשיך לטייל בכל רחבי ישראל, מחברון עד יבנאל, מבאר שבע עד עימנואל.
השבמחק