 |
| איפה מטעינים כאן? |
כבר
לפני 22 שנה חברת טויוטה הייתה הראשונה ליצור רכבים היברידיים בדגם הפריוס שהיה
חריג בזמנו, ולא רק בשל צמד המנועים המותקנים בו.
ובכל
זאת לא זכה הדגם הזה ששווק בישראל במחיר גבוה מרכב משפחתי מקובל באותן שנים להצלחה
רבה, ואולי זאת הייתה הסיבה העיקרית
לתפוצתו המוגבלת.
למרות
החיסכון הישיר והתרומה הסביבתית הקהל לא נהר אל אולמות התצוגה של היבואן,
עד
שבאו הקוריאנים לפני כשלוש שנים ובצמד הדגמים איוניק של יונדאיי ונירו של קיה
הביאו למהפך של ממש.
והקהל
אמר את דברו.
הצלחת
הדגמים הללו יחד עם השינוי האקלים החברתי והמודעות הגוברת לאיכות הסביבה גרמה
ליצרנים נוספים להיכנס לתחום ההיברידי-חשמלי, ולאלו שכבר יצרו כאלו להרחיב את היצע
הדגמים שלהם.
אופציית
הפלאג אין, (שילוב מנוע חשמלי חזק לנסיעות קצרות טווח עד טווח 45 ק"מ במהירות
מקסימלית 135 קמ"ש) כפי שכבר כתבתי כאשר בחנתי את הנירו פלאג אין, מהווה פשרה
זמנית בין לבין.
האם
טויוטה לא נכנסה לזה מאוחר מידי ? בהיותה היצרנית הגדולה בעולם חלה עליה כנראה
חובת ההוכחה.
על
כן התייצבתי לקבל עלי את משימת הבוחן של המשתמש הזוטר, זה שרוצה ליהנות מכל
העולמות וגם להשאיר את העוגה שלמה.
שנצא
לדרך ??
באולם התצוגה ביגאל
אלון בתל אביב, עומדת נציגת הדגם לבושה בכחול אקווה מטאלי הולם את צלליתה הנמוכה,
ושומרת על מראה עדכני ורענן.
תבדקו אותי.
עוד בטרם אני פותח
דלת אני עובר על רשימת אבזור מערכות הבטיחות שיש לפיפ"א (לא משחק הכדורגל
המוכר אלא פריוס פלאג אין) 2020.
ויש כאן לא מעט מהן, אני מבטיח לעצמי להתייחס אליהן אחת אחת
במהלך כול סוף השבוע.
במבט
ראשון בולט חסרונו של לוח שעונים סטנדרטי, כזה המונח מול ההגה אל מול עיני הנהג,
אבל היות והפריוס, לאורך דורותיה הציגה תמיד שוני וחדשנות טכנולוגית, אני מקבל את
זה בראש פתוח. מאידך במרכז הדשבורד בולט צג נתונים צבעוני ארוך וצר ובו שפע נתונים
מתחלפים, ונדרשת תקופת הסתגלות קצרה כדי לדעת על מה להסתכל.
אחת
האפשרויות המהירות לכך היא באמצעות התצוגה העילית הניבטת ממש על שמשת הנהג.
עוד מערכת סיוע
שנמצאת כאן היא מערכת
זיהוי תמרורים ששומרת מכל פגע רע ושוטר חורש מזימות. טוב שיש מישהו כזה כאשר אשתי
לא בסביבה.
לא קשה להבחין כי
הפריוס בנויה מאיכות חומרים טובה ובאיכות הרכבה משובחת כמקובל אצל היצרן היפני.
ידית
ההילוכים הקטנה שנובטת מהקונסולה המרכזית, היא שריד ששרד את כל השנים מהדגמים
הראשונים. יש לה שני מצבים-קדימה ואחורה.
לעזרת
ידית ההילוכים מגיע בורר מצב נהיגה, שמאפשר לעבור לסוגי נהיגה שונים. ממצב חשמלי
מלא דרך מצב היברידי (רגיל) עד למצב אקו חסכוני. (איטי ורועש יותר באופן יחסי)
יתרונה
של הפיפ"א היא באפשרות לטעינה ביתית עם כבל הטענה ושקע רגיל. הבעיה היחידה היא זמן טעינה ממושך, אבל מי
שזקוק למצב הפלאג אין לנסיעות קצרות בעיר לא צריך לחשוש מזה, אלא רק לדאוג לשקע
זמין.
באולם
התצוגה לא רואים את זה, אבל מה שנראה מבחוץ יפה פוגם מבפנים. האלמנט העיצובי
היפהפה שחוצה את החלון האחורי, ומשמש כסוג של ספויילר אחורי מפריע במלוא הראות
לאחור.
יכול
להיות כי אני הוא הבעיה, ורק לי זה מפריע ?
 |
| מיוחד, ללא ספק, אבל למה אין מגב? |
בזמן הנסיעה בכביש
המהיר אני לא שומע כלום.
הפריוס מחליקה בדממה
על הכביש. מערכת בקרת השיוט האדפטיבית מתפקדת היטב, ובקרת סטייה מנתיב עסוקה יותר
בהתרעה צפצפנית ופחות במשוב אקטיבי.
ככה אפשר לתת ערך
מוסף לנסיעות ארוכות במיוחד. מחר אתוודע לחוויה באופן כמעט פילוסופי.
פארק
נחל חדרה (כניסה
חופשית וחניה גדולה) אפוף עשן בריח כבש והמוני מבלים על המדשאות הגדולות מנצלים את
מזג האוויר החמים והשמש המלטפת כדי להנעים את צהרי יום שישי.
זהו
פארק ציבורי נעים לבילוי עם הנחל המשוקם המקבל מים נקיים מתחנת הכוח הסמוכה, הנחל
מתחבר לים בנקודה שלא מאפשר לחצות אותו מגדה לגדה. לצורך זה ישנו גשר יפהפה להולכי
רגל.
רחובות
העיר רטובים מגשמי הלילה, רחוק מאד ממזג האוויר המושלם של האתמול, אבל היות ואנו
נוסעים אל המקום הנמוך בעולם בו חם תמיד יותר אני מלא תקוות.
צלילתה
הנמוכה של הפריוס לא מהווה בעיה ליוסי גדול המידה להשתחל אל מושב הנוסע שלצידי.
שניסע
? הוא אמר עוד לפני ברכת הבוקר טוב.
יש לו סטנדרטים,
ליוסי.
נוח לך ? אני שואל.
דואג תמיד לנוחותם של נוסעיי, וחשובה לי דעתם בנושא הכי חשוב לזה שאינו נוהג.
נוח, יאללה, שים לנו
אריס סאן או חוזה פליסיאנו וזוז. אומר-מצווה הנוסע שלי, שטעמו המוזיקלי נשאר תקוע
אי שם.
ירושלים
מקבלת את פנינו בקרירות אופיינית ובערפל אירופאי עם גשם זרזיפי, אבל כל זאת נעלם
כאשר חולפים על פני מעלה אדומים לכיוון ים המלח, אז מתגלות הגבעות הראשונות שצבען
הצהוב במרבית ימות השנה התחלף לירוק עז, עיזים מקומיות מדלגות בחדווה (ממש כך)
לקראת ארוחת הבוקר הרעננה שלהן.
לא זכור לי שאי פעם
ראיתי את המקום הזה בצבעים הללו.
בצומת
אלמוג אפשר לעצור לקפה של בוקר במרכז ההומה מטיילי שבת ותיירים.
בין כריך וקפה אפשר
להיתקל ברוכל מקומי שסוחר בבשמים "מוברחים מירדן" כדבריו, במחיר
שסופרפארם מוכר טישו.
סמוך
לשמורת עינות צוקים (עין פשחה) עומדת שיירת רכבים לצד כביש 90.
ניסיון
חיי אומר שאם אנשים עוצרים כנראה יש סיבה.
שביל
עפר מוביל אל צלע ההר אל שמורת מצוק העתקים (סימון שביל שחור), ומדרגות אבן
משולבות בו. עלינו והתנשמנו בכבדות עד כי הגענו לנקודת רוויה.
הנוף
הניבט גם ממחצית הדרך מפעים ביופיו. ממש
מתחת, מעבר לכביש מזרחה נמצאת שמורת הטבע עינות צוקים וחופו הצפוני של ים המלח.
 |
| פריחה מדברית |
באופק, מעבר לים הרי
מואב וממלכת ירדן.
כאן
כבר נתקלים בפריחה ראשונה ובמדרונות הירוקים של הרי מדבר יהודה.
אנו
ממשיכים בדרכנו דרומה, בכניסה לישוב אבנת עומדות סביב מאות מכוניות, והמוני
בית ישראל מחפשים פרחים באזור מטע התמרים.
אנו
מצטרפים להמונים ועם הזרם האנושי פונים לכיוון הים.
מרבדים
וורדרדים מקבלים פני הבאים. חרציות, פרגים ופרחים שאיני מכיר בשלל צבעים. זה מה
שעשתה כתבה אחת בוויינט שהצליחה להביא לכאן אלפי טיילי שבת.
 |
| מרבדים וורדרדים |
 |
| שלל פרחי בר במדבר |
אפשר
לרדת עם ההמון למטה אל שפת הים ממש, כאן גלים קטנים חובטים בחוף ומוכיחים כי הים
הזה לא תמיד שקט.
מעולם
לא הייתי כאן.
ספויילר
להמשך, יהיו עוד מקומות כאלו בהמשך היום.
שוב
חוזרים אל המכונית. מד הטמפרטורה הפנימי מורה על 31 מעלות. אין ספק שכבר יותר
חמים, מה שמעלה לנו את האופציה לשלב גם קצת רטיבות בטיול הזה. נוסעים על כביש 90
עד המחסום המציין הפרדה בין הקו הירוק של טרום 67 ומעבר לו. (תלוי מאין מגיעים)
כאן ישנה פניה ימינה (לבאים מצפון) אל כביש צדדי (חסר שם ומספר) ארוך ומתפתל במעלה
ההר ומוביל אל הישוב מצוקי דרגות.
קצת לפני הישוב עולה
דרך אספלט מחורץ וישן שמאלה אל ראשה של גבעה נישאת.
יש כאן מפרץ חניה גדול
ומכאן עולים בהמשך 200 מטר ברגל.
משטח אספלט גדול
המשמש כמנחת מסוקים, (מן הסתם צורך שנולד מסיוע בתאונות שהתרחשו בנחל דרגות
הסמוך, בעבר)
מכאן,
נוף מרהיב של רוב ים המלח נשקף מעל, הראות צלולה וטובה היום מאפשרת תצפית למרחק
על
כביש 90 לכיוון דרום פורץ לנו לפתע מהרמקולים shine on your crazy diamond של הפינק פלוייד, השמש
מכה עלינו מעל, יוסי מוריד את המושב שלו למצב שכיבה ואני מעביר את הפיפ"א
למוד שיוט מיסטי.
זוהי רבע שעה של
חוויה אל חושית. מי שלא ניסה את הסיטואציה לא יבין.
עוד רבע שעה חולפת
בנעימים עד שאנו מגיעים אל חופו הציבורי היפה והמושקע אל אזור מלונות עין בוקק.
כל ביקור שלי בשנים
האחרונות הופך לחוויה נעימה יותר ויותר.
אל החוף שעבר שדרוג
משמעותי בשנתיים האחרונות הצטרף מערך גדול ומאורגן של חנייה מסודרת, והפתעת היום -
בשבתות וחגים ללא תשלום.
המים קרירים מעט אבל
לא נורא כאשר מתרגלים אליהם. החוף מלא נופשים אבל לא צפוף.
אם פעם החוף הזה היה
מקום מופקר של הזנחה ורעש הוא שינה את פניו לבלי היכר.
 |
| 26 מעלות. סוף פברואר. |
נקי ושקט כאן. נירוונה
של ממש.
אותה נירוונה ממשיכה
איתנו גם כאשר חזרנו אל הפריוס כדי לחזור דרך כביש ערד-ים המלח.
כאן בדרך הפתלתלה
העולה מאות מטרים בגובה בחזרה אל הציוויליזציה הפריוס מוכיחה את כוחה ושליטתה
בחוקי הפיזיקה.
מרכז הכובד הנמוך שלה
מאפשר לקחת כל פניה וסיבוב בקור רוח ובידיעה ברורה כי כל הגלגלים נמצאים היכן
שהנהג לוקח אותם.
לכאורה, דף הנתונים
היבש אומר כי לכלת היום אין נתונים מרשימים, אבל, וזה אבל גדול, אין תחושה של
מחסור כוח זמין בכל שלב שהוא, ואין לפיפ"א במה להתבייש.
עלינו את העליות האלה
בקלילות ובכיף גדול.
וזאת היא שורת הסיכום
שלי.
קלילות וכיף גדול.
675
ק"מ נסעתי איתה בסופ"ש הזה, ואחרי חישוב לא פשוט הגעתי לסיכום צריכת דלק
של המנוע ההיברידי המשובח ל-27 קילומטר על כל ליטר של זהב שחור.
נתון מצוין לכשעצמו.
נסיעה בעיר על חשמל
טהור לא נלקחה בחשבון שכן הסוללה מיצתה את עצמה די מהר.
בשורה
התחתונה יבקש הלקוח הפוטנציאלי את שורת הסיכום. האם שווה או לא.
כאשר
נלקח בחשבון מעבר לעלות הרכב עצמו, גם רכישה והתקנה של עמדת טעינה ביתית (סדר גודל
של כ- 7000 ש"ח) מסתמן כי יש מחיר גבוה מאד למודעות סביבתית.
מצד שני טויוטה תמיד
יצרו מכוניות אמינות טובות ובטוחות, ואם מצטרפת לזה גם חווית נהיגה נוחה שקטה
בטוחה וחסכונית הרי שיש מי שהחבילה הזו תפורה בדיוק למידותיו.
פברואר 2020
טויוטה
פריוס פלאג אין מנוע 1.8 בנזין 98 כ"ס
מנוע
חשמלי 71 כ"ס
משולב
122 כ"ס
מומנט
משולב 18 קג"מ
169,000
ש"ח.
פארק
נחל חדרה
צומת
אלמוג
אבנת
שמורת
מצוק העתקים
חניון
מנחת מסוקים מצפור צוקי דרגות
חוף
עין בוקק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל