ככה כן בונים חומה

 

במסגרת תפקידי כבוחן רכבים גדולים (מאד) שיש בהם יותר מחמישה מושבים, בחנתי לאחרונה כמה כאלו, ובקרוב מתוכננים לי עוד כמה.

אני לא בדיוק יכול לשים את האצבע על הסיבה, אבל הנישה של רכבים עם שבעה או שמונה מושבים עולה ופורחת כפטריות אחרי הקורונה.

כנראה שהנגיף גרם לשתי תופעות לוואי.

בעקבות הבידודים והסגרים, כאשר זוגות רבים היו כל הזמן בבית בשנה וחצי האחרונה, כנראה מהשעמום משפחות רבות גדלו והתרחבו, ומנגד, כתופעת לוואי של אי יציאה מהארץ לחו"ל, משפחות רבות נוכחו לדעת כי משאביהן הכלכליים פתאום גדלו, באין היכן ועל מה לבזבז, ולפיכך שוק הרכבים הגדולים (ומן הסתם היקרים יותר)  עולה ופורח, להנאת היבואנים.

והנה קיבלתי לידיי את הפליסייד הענק, מספר חודשים אחרי השקתו בישראל.

לפליסייד (שפירוש שמו אגב הוא משוכה או חומת מגן) יש שלוש רמות גימור ופער של כ- 30,000 שקלים מקצה לקצה.

ואני קיבלתי את הבסיסית שבין השלוש, שגם כך עולה המון כסף.

משום מה דווקא זה שיש בו פחות מושבים הוא זה שיקר יותר, אבל זאת משום שבמקום שורה אמצעית מורכבים בו שתי כורסאות נפרדות, שזכו לשם מושבי קפטיין.

אלו מושבי הקפטיין

ואני לתומי סבור כי הקפטיין הוא זה שנוהג ומנווט, אבל זה השם שהשתרש בסוג זה של תצורה, והפליסייד הוא לא הדגם היחיד ככזה.

אי אפשר להתעלם מהפליסייד העצום הזה. מדובר ברכב גדול, רחב וגבוה, וככזה הוא פונה בעיקר לשוק האמריקאי, וכמה אנחנו אוהבים את מה שמתאים ליבשת המוזהבת. לא ככה?

 

לכן, ראשית חוכמה של מי שבוחן רכישת פליסייד, היא לבדוק האם יש לו חנייה מתאימה לגודל הזה, היות ואין מדובר במה בכך, כאשר המרחק שבין הפגושים עומד על חמישה מטרים, וגם הרוחב (1.97) וגם הגובה (1.75) חריגים למרבית כלי הרכב המשפחתיים, אז חניה מתאימה זאת לא עובדה ברורה מאליה, זאת פשוט חובה.

 

מישהו צריך להעביר דירה?

הפליסייד ששוקל מעל שני טון צריך מנוע חזק שיזיז אותו רחוק ומהר, אי לכך נמצא מתחת למכסה מנוע גדול בנפח 3,800 סמ"ק המייצר 291 כוחות סוס ומומנט בשרני של 36.2 קג"מ.

או כמו שאומר הנוער, פראייר הוא לא.

 מעבר לכל מערכות הבטיחות החשובות שהפכו כבר לסטנדרט כמעט אוטומטי, נמצא פה כסטנדרט אמצעי חשוב שיהיה כזה בשנים הקרובות בכל רכב.

מערכת למניעת שכחת נוסעים ברכב

מערכת אקטיבית למניעת שכחת ילדים.

זה חשוב מאד תמיד ובטח ובטח ברכב המיועד מראש להסעת ילדים רבים.

היות ונטלתי על עצמי את תפקיד בוחן נקודות ההטענה החשמלית בכל רכב נבחן, הרי שכאן נמצא את הפירוט הבא:

4 כניסות USB,

שתי כניסות 12 וולט,

 ומשטח הטענה אלחוטי אחד.

מה שמעניק את הציון המשוקלל 7 בסולם דר' וולט,

אחת מארבע

 רכב גדול כזה שמיועד בעיקר לנסיעות ארוכות פיצל לי את סוף השבוע לשני אירועים נפרדים.

האחד, אורגן על ידי וועדת התרבות שלנו שמורכבת מנשים שיצאו לגמלאות ומוציאה אותנו לסיורים שונים בבקרים של ימי שישי (בעיקר).

ניסע לנהלל פסקה זאת שקובעת.

יש סיור בסליק.

האמת, נשמע מסקרן.

חמישה זוגות חברים מקשישים שיודעים דבר או שניים על ההיסטוריה של מדינת ישראל נקבצה במשק 27 במושב נהלל.

כאן פגשנו בעופר אבידוב, בעל המשק ומורה דרך שפתח לנו צוהר על מפעל ההתיישבות בארץ ישראל, וראשית הקמת הישובים החקלאיים.

מושב נהלל ראשון מושבי העובדים בא"י חוגג השנה 100 שנה להיווסדו, וכחלק מההרצאה אנו נחשפים לכל העץ המשפחתי של משפחתו שהייתה מראשוני המתיישבים, והקימה בזמן שלטון הבריטים סליק נשק בחצר המשק.

עופר מעביר את הסיפור בדרך מעניינת שקושרת ענפים שלמים לסיפור מרתק.

בהחלט סיור מעניין ומלמד על פרק חשאי בתקומת ישראל.

הסליק בנהלל, משק 27

הלאה משם, במרחק חמש דקות נסיעה חיכתה לנו נעמי גושן במשטרת נהלל ההיסטורית.

נעמי (פרטים בסוף הכתבה), שמשמשת אף היא כמורת דרך ומדריכה לקחה אותנו למסע בזמן בתוך מבנה המשטרה שיושב על כביש 75 ליד הישוב מנשיית א זבדה.

"... משטרת נהלל הייתה תחנת משטרה שהוקמה על ידי הבריטים, בקרבת נהלל, על מנת להגן על יישובי הסביבה ועל התנועה בכביש חיפה נצרת.

משטרת נהלל הוקמה על ידי הבריטים ב-1936 עם תחילת המרד הערבי הגדול כדי להגן על יישובי האזור. המבנה הוקם בסמוך לנהלל, על כביש 75 בין חיפה לנצרת שהיווה ציר אסטרטגי.

ב-1939 מונה סרג'נט יצחק שבילי (שווילי) למפקד התחנה (בעקבות לחץ המוסדות היהודיים על השלטונות הבריטים. שבילי שירת בתחנה תקופה ארוכה והוערך מאוד על ידי ערביי הסביבה.

בתחנה שירתו שוטרים יהודים וערבים, יחידת רוכבי סוסים ויחידה רכובה על טנדרים.

בנוסף לפעילות החוקית של התחנה, שנתמכה על ידי הבריטים, התקיימה במקום פעילות ביטחונית בלתי חוקית של ארגון ההגנה בתמיכת שוטרי התחנה היהודים ויצחק שבילי בראשם..."

משטרת נהלל ההיסטורית

נעמי מספרת את סיפור התחנה ומורשת השוטרים ששירתו בה, וסיפור התחנה משתלב בתיאום מדוייק יחד עם מה ששמענו שעה קודם לכן במשק 27 אצל עופר אבידוב.

מחוץ לגדר התחנה ניצבת עגלת קפה בצל האקליפטוסים, ושם אפשר להתרענן בדרך לשיא היום.

אל מוזיאון הנוסטלגיה א גרוייסע מציאה שנמצא בקיבוץ יפעת הסמוך, נחשפתי לפני שנתיים, ומאז ראיתי כי היזם ובונה המוזיאון דרור ברק, עלה ופרח ומפעל חייו הפך למקום בילוי פופולארי בקרב משפחות מטיילות.

דרור לוקח אותנו בדרכו המיוחדת למסע בזמן, עם סיפורים של חפצים ישנים שהפכו אצלו לתיאטרון של ממש.

גם ילדים קטנים מוצאים עניין, דרך עיניו של דרור, בחפצים ששימשו את סבא וסבתא שלהם כאשר היו בגילם.

המבוגרים יותר נזכרים בנוסטלגיה עם משפטים  שחוזרים על עצמם, "אוי, כזה בדיוק היה לסבתא שלי". זוכרים?

ביקור במוזיאון של ברק עולה 30 שקלים למבקר ושווה כל שקל. 

א גרוייסע מציאה - דרור ברק

 

יום שבת מוקדש לחבריי הגברים.

את אבי אני אוסף בדרכי, הוא מתיישב על מושב הנוסע הגבוה, וכמי שבא מרכב אמריקאי גדול (אבל קצת פחות) הוא יודע להעריך את המרחבים שהפליסייד מציע.

על הכביש המהיר אני מקבע את המהירות החוקית, והמנוע הגדול מזמזם בשקט ברקע.

כאן החיבור של האנדרואיד אוטו עובד בצורה יותר חלקה ממקומות אחרים, אבל אני עדיין מחכה ליום בו הכבל המחבר יפסיק להיות חלק מהעסקה. (יש כבר רכבים עם חיבור אלחוטי).

למרות גודלו הפליסייד מתנהג כחתלתול  מפונק. רך לניהוג ומעניק רוגע. מכיוון שקשה להתעלם ממנו, אף אחד גם לא מנסה לדחוק אותו הצידה. מערכות ההתראה יודעות להודיע על קיומן בכל רגע שיש בו סיכון כלשהו.

את עודי אנחנו אוספים בצומת אלונים, וכאחד שאוהב לנדוד עם מחצית ביתו, כערוך לכל תרחיש, הוא מוצא כי תא המטען של הפליסייד (כאשר השורה השלישית מקופלת ללא שימוש) משאיר המון מקום לכל אשר יביא.

אמריקה, כבר אמרנו, לא?

כאשר הזמנתי אותם לטיול שבת ציין עודי בדאגה כי החזאי הודיע על חום כבד, ושאל מה בכוונתי לעשות בנדון.

הפתרון שלי לחום הוא למצוא מקום רטוב, עניתי, והכי רטוב שאני מכיר זה ברמת הגולן היפה שתמיד מפתיעה אותי במקומות מרתקים, ואין כמו הפליסייד לגמוע מרחקים בחברה טובה.

לא ככה?

כבר אמרתי לא פעם כי בכל פעם כאשר אני מוביל חבר חדש בטיול אני נכנס למקומות שאני אוהב, אם הם כבר ממילא על הדרך.

זה המקרה של מצפה ארבל שנמצא בדרך הכניסה לקיבוץ רביד על כביש 65.

בניגוד לפעמים קודמות, שלחתי את אורחיי לבדם אל המצפור שבראש הגבעה בעוד אני שולף את הרחפן שייתן הפעם את מימד הגובה לאתר המיוחד הזה.

תמיד עדיף להגיע בשעות מאוחרות יותר כאשר האוויר צלול יותר אבל גם כך מדובר במצפה עם נוף מרהיב.

הוויז שולח אותנו להגיע אל הגולן בכביש הצמוד לכנרת, וכאשר חלפנו על פני כנסיית הלחם והדגים בטבחה  וראינו כי השער פתוח, לא התאפקתי ושיניתי את התכניות שלנו על המקום.

שילמנו 15 שקלים עבור הכניסה לחנייה (בימי תיירות אין סיכוי לחנייה באזור) ונכנסנו אל חצר הכנסייה.

"... כנסיית הלחם והדגים שוכנת בעין שבע הנמצאת בצפון מערב הכנרת. הכנסייה באה להנציח את "נס הלחם והדגים", אשר לפי הברית החדשה, ישו הזין 5000 איש רק בחמש כיכרות ושני דגים.

 

במקום שבו התרחש הנס, נבנתה הכנסייה הראשונה בשנת 350 לספירה והורחבה בשנת 480 לספירה. בתחילת המאה השביעית הכנסייה נחרבה ובשנת 1932 נחשפו השרידים של הכנסייה העתיקה והוקם במקום מבנה זמני. בשנת 1982 נבנתה הכנסייה כך שהיא משחזרת את צורתה של הכנסייה המקורית עם מעט תוספות.

אפשר לשים לב ולהבחין בין שרידי הכנסייה עתיקה לבין הכנסייה הנוכחית. החלק התחתון של הקיר עשוי אבניט בזלת כהים בעוד שהחלק העליון המודרני נבנה באבן ירושלמית בהירה.

בכנסיה יש פסיפס מרשים באיכות טובה שמקשט את הבזיליקה. לפני המזבח ניתן להבחין בזוג דגים וביניהם סל עם ארבע ככרות לחם, המתאר את נס הלחם והדגים..."

כנסיית הלחם והדגים

הכנסייה הזאת מרשימה בפשוטה. אין בה פסלים ותמונות כפי שניתן למצוא בכנסיות רבות אחרות, אבל את ההפתעה הגדולה יותר קיבלנו כאשר השומר בכניסה לכנסייה מפנה אותנו לצעוד מרחק של חמש דקות הליכה (וחם מאד היום) אל  כנסיית מנזה דומיני הידועה יותר בשמה כנסיית הבכורה של פטרוס.

היות ואין לי הרבה ידע בכל גווני הנצרות פניתי אל זו שיודעת.

"... כנסיית הבכורה של פטרוס או כנסיית ההבטחה היא כנסייה פרנציסקנית השוכנת בעין שבע (טבחה) שבצפון-מערב הכנרת, סמוך לקו המים. לפי המסורת, במקום זה נגלה ישו לשבעה מהשליחים לאחר קומו מן המתים, ביצע את נס הדגים השני, סעד עם השליחים, והעניק לפטרוס הקדוש את הבכורה..."

כנסיית הבכורה של פטרוס-ויקיפדיה

ומדוע אני מציין את הכנסייה הזאת כהפתעה?

האתר שוכן ממש על קו המים (צמוד למפל הנסתר, למי שמכיר) וכל אזור הכנסייה מוקף בגן עצים גדול יפהפה.  מבנה הכנסייה הצנוע נושק לגלי הכנרת המכים מעדנות בסלע, ולמבקר המזדמן נותר רק להיאנח מקנאה.

חלאס, טחנת אותנו, רטנו האורחים, כבר עשר בבוקר ועוד לא נרטבנו.

היות ומשום מה שער הכניסה אל ברכת המשושים היה סגור, נאלצנו לחפש אלטרנטיבות.

בסטייה מכביש 888 ליד הישוב חד נס, על כביש אספלט שידע ימים מפוארים יותר עמדה מכונית שידעה לאן פניה מועדות.

כדאי לנסוע לשם? שאלנו.

בטח, ענו הנוסעים האלמוניים. שם זה גשר הדודות.

שרידי הגשר בפינה שמאלית עליונה

יושבי הפליסייד התמלאו בושה שאינם מכירים את המקום (וזו לא תהיה הפעם היחידה היום).

נסענו בעקבות אותו רכב, עד אשר דרך האספלט מסתיימת בחניה רחבה.

כאן השארנו את הקוריאני ויצאנו בעקבות רחש המים השוצף.

"... בעבר היה במקום גשר לרכב שקישר את הגליל עם הגולן ובית צידא. הגשר נהרס בהצפה גדולה של הירדן. שמו ניתן לו לאחר שבשנת 1975 קומנדקר צבאי חצה אותו ועליו "הדודות" מהאגודה למען החייל מראש פינה יחד עם איש קבע, הם נשטפו עם הזרם, הרכב התהפך וחנה איזנברג נפלה מהרכב וטבעה למוות. לאחר המקרה הוסף מעקה לגשר. כיום הגשר איננו..."

גשר הדודות

המקום מסתבר מאד מוכר לאנשים רבים הבאים משני עברי ערוץ הירדן לטבול במים הקרירים.

לבאים מהצד השני כוונו עצמכם אל כרכום ומשם אל אנדרטת  גיא גמליאלי.

 

זה מקום מאוד יפה סיכם את המקום צוות הסוקרים, אבל לא מספיק.

חזרנו אל הכבישים לחפש מקום נוסף.

ברשתות המטיילים נודע לי על מקום חמד שיש לו מספר שמות, חלק קוראים לו גן ראובן אחרים עין ראובן ושם נוסף נקרא עין צנובר.

קרוב לקצרין יש שני מחנות צבאיים בשם צנובר. האחד מחנה ציוד ואספקה וצמוד אליו סדנא של חיל חימוש. לכל אחד מהם כביש גישה משלו.

מול בית מלון חדש (שאין לו שם כרגע) שנבנה על חורבות בית המכס העליון יש כביש המוביל אל סדנא צנובר.

כאן צוות המטיילים שבילה את שנות השירות הצבאי בסדיר ובמילואים בוש עד שורש שערותיו כששאל שתי עלמות חן צעירות היכן נמצא המעיין.

גם כאן בחנייה פוגשים כאלו שמכירים את האתר.

כיום במקום יש בריכת מים קרירה (9 בסולם הקור) מוקפת  עצים רבים. גובה המים לא עולה על כמטר וחצי,

המקום מיועד לעבור פיתוח ולהפוך לגן לאומי, בתשלום. ראוי וכדאי לנצל את היותו טבעי ובתולי.

גן ראובן (עין צנובר)

היות ואין הקומץ משביע את הארי, חבריי מפצירים בי להגיע לעוד מקום שגם יוכיח את כוחו של הפליסייד וגם ייתן לנו עוד קצת מהרטוב והמרענן הזה.

ברכת הקצינים עין עלמין שנמצאת ממילא בדרכנו מחייבת סטייה מכביש 888.

בדיוק לפני שנה הובלתי חבורה אחרת של חברים לכאן, וכאן ראיתי אילו רכבים מגיעים ממש אל סמוך לבריכה ידעתי כי גם זה קטן על הפליסייד.

תחילתה של הדרך בציר כורכר כבוש. בעלי רכבים נמוכי גחון יעדיפו להשאיר את רכבם במקום זה, אמיצים יותר ובעלי רכב חברה וליסינג ימשיכו הלאה למרות שפני הקרקע משתנים ואינם אחידים. דרך הגישה מתפצלת לזו שמיועדת לרכבי שטח אמיתיים ושנייה מתונה יותר.

חום היום מושך לכאן מטיילים רבים, והבריכה הזאת הומה מבלים. יתכן כי בימי חול יותר רגוע כאן.

החלטתי כי את דרכנו חזרה ניסע דרך כביש 91 שיורד אל צומת מחניים.

בדרך סטינו אל חרבת ירדה.

"... בחורבת ירדה נשמרו שרידי בית אחוזה משלהי המאה ה-19. הבית בנוי כריבוע המקיף חצר פנימית. הפתח למבנה נמצא בקיר המערבי של הבית. במרכז החצר נמצא בור מים. המבנה השתמר במצב טוב יחסית. במקום התגלו חרסים ומטבעות המעידים על יישוב שהתקיים כאן מאז התקופה הרומית.

מאז הכרזת מועצת הביטחון על חלוקת ארץ ישראל בנובמבר 1947 היה המקום נתון להתקפות "צבא ההצלה" של קאוקג'י. במלחמת העצמאות החזיקו את המשלט שבמקום כוחות של חטיבות עודד וכרמלי. המגינים נלחמו בצבא הסורי, שפרץ לארץ ישראל דרך הכביש העולה מגשר בנות יעקב ודרך משמר הירדן. במקום התנהלו קרבות קשים, בסופו של דבר, ביולי 1948 כבשה חטיבת כרמלי את המקום ומנעה בכך את המשך התקדמותו של הצבא הסורי לעבר הגליל..."

ח'רבת ירדה-אי ירוק

אם הייתי מודע לקיומו של עוד מקור מים סמוך כל כך, הייתי לוקח את חברי לשם, אבל לפחות כיום אני יודע לאן אגיע בפעם הבאה.

 

ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה זימר בעבר אבי טולדנו, ולא ידע כי יש בזה סוג של משאלה ונבואה.

מכיוון שבבוקר בדרכנו נכנסנו כזכור אל מצפה ארבל הרי שמצדו השני שוכן הישוב מסד, ושלט המורה על מצפור מוביל אליו.

שער צהוב מונע כניסה לישוב הגבוה, אבל הוא נפתח מידי כמה דקות כאשר מגיע או יוצא מישהו מהישוב.

לנו זה הספיק על מנת להיכנס ולחפש את המצפור.

לא מצאנו כזה שיש שלט שמוביל אליו, אבל כן מצאנו מרפסת גדולה שצופה אל מאגר צלמון, המוביל הארצי ועמק נטופה. מצדו האחר של הישוב ניתן להשקיף עד הכנרת.

בהחלט שווה !!

 
אוטו גדול שווה טיול גדול, וכפועל יוצא ביליתי איתו בסוף השבוע שעות רבות.

גמעתי 900 ק"מ בתנאי דרך שונים, בעיר ובמושב, על אספלט ודרכי עפר.  קל מאד להתחבר אל גודלו, ואל מה שזה מאפשר. נעים לנהוג בו וכיף למצוא מקומות חדשים ומעניינים.

מסתבר שפליסייד זו רק חומה למה שאינו מוכר. מרגע שחצית אותה איזור הנוחות שלך גדל הרבה יותר.

לא היה מישהו שהצטרף אלי בסוף השבוע הזה שלא הסכים איתי.

גדול זה טוב.

ולא לשכוח. גם החניה צריכה להיות כזאת

 

 

ירון הולנדר (שירה, יוסי, סמדר, אבי ועודי)

יולי 2021

יונדאיי פליסייד premium

מנוע 3,800 סמ"ק

מומנט 36.2 קג"מ

צריכת דלק (במבחן) 1:10.6 ק"מ\ל'

מחיר: 324,619 ש"ח

 

 

נהלל, הסליק במשק 27.

משטרת נהלל ההיסטורית.

א גרוייסה מציאה, יפעת

 

מצפה ארבל

טבחה

גשר הדודות

עין/גן ראובן

ברכת הקצינים עין עלמין

חרבת ירדה

מצפור מסד

 

נעמי גושן, מורת דרך 0507254232