הראב אלוף

 

כמידי יום שישי פנוי אנו עולים שוב אל עיר הבירה. הפעם מצטרפים אלינו סמדר ויוסי כי וועדת התרבות תכננה לנו יום פעילות.

אנו אוספים אותם בדרכנו, מתחנת הדלק בלטרון, המשמשת כמגרש "חנה וסע" של מטיילים רבים בסביבה.

אורחיי לא מסתירים את התלהבותם מהצבע האדום הזה שכל כך מתאים והולם את הראב המיוחד הזה.

הוא בולט, ומבליט.

הדור החמישי של ראב4 שינה את העיצוב החיצוני למוקצן וחד, אי אפשר להתעלם מנוכחותו.

צבע חריג, ובמקרה זה צבע מתאים יבליט את הראב משאר העדר שמתרוצץ על הכביש, ויהיה גם מי שיטען כי כך הרכב אף יפה יותר.

 

 

אנו מתחילים את היום בביקור במוזיאון לתולדות האסלם, בו מתקיימת כיום תערוכה המוקדשת לקפה, וכמובן בקומת המבוא יש תערוכה קבועה של שעונים עתיקים מרהיבים ביופיים, ובשווי עתק.

אוסף השעונים הנדיר של סר דיוויד סלומונס המוצג במוזיאון לאמנות האסלאם  הוא אחד משלושת אוספי השעונים הנדירים בעולם.

מי שטוען כי אין מחיר לזמן כנראה היה כאן כבר בעבר, מצד שני לקדמה שמביאה רוח הזמן דווקא יש תו מחיר מאד ברור, והקדמה הזאת היא זו שהעלתה אותנו בבוקרו של יום שישי אל ירושלים.

לראב המוצלח והמשובח, אשר כבר בחנתי לפני שנה הצטרף לאחרונה דגם היברידי נטען  (זה שידוע בשמו המלא פלאג אין).

דגם זה שניצב בראש רמות הגימור של הראב הזה, מתהדר בשפע מערכות בטיחות ושכלולים שעושים את הנסיעה למהירה נוחה בטיחותית וחסכונית יותר מכל דגם אחר במשפחת הראב 4.

זה כמובן לא בא בחינם, ומציב את הדגם הזה במחיר של כרבע מיליון שקלים.

לא זול, אבל על נוחות ושכלולים צריך לשלם, מה עוד, וחלק ניכר מעלות הרכישה חוזר בשימוש קבוע בחשמל שמוזיל את עלויות השימוש.

כמובן כי על מנת לגשר על הפער המאוד גדול בין זה לבא אחריו, צריך לנסוע המון קילומטרים כדי לסגור חשבון של כדאיות, אבל מכיוון שכאן היצרן נתן מכל טוב אפשרי, כולל אופציה למערכת הנעה כפולה, ועם מנוע מאד חזק, אשר ממנו פורצים עד 306 סוסים ערניים במיוחד, העסקה נראית יותר הגיונית.

*(המילה עד מכוונת לכך מכיוון שמנוע בנזין היברידי בנוסף למנוע חשמלי מייצר מספר אפשרויות).

ותמיד תבוא השאלה "אבל בכסף הזה אני יכול לקנות את ..", וזה נכון תמיד, כי תמיד תהיה אופציה, וכמו בכל קניה בה מעורבים הרגש והשכל, בסוף מגיע הרגע בו אומרים "אבל", ועם הדגם הזה מסתיימים כל האבלים ברגע בו לוחצים על כפתור ההתנעה ומתחילה ההנאה.

וכאמור התחלנו את ההנאה שלנו בשכונה מאוד ציורית שקטה וכמעט ללא תנועה, דבר די מוזר בירושלים של יום שישי, מצאנו חנייה ברחוב, ונכנסנו אל מוזיאון האסלם שנפתח בדיוק בשעה 10 בבוקר.

לפרטים והזמנת מקום:

מוזיאון לתולדות האיסלם

מעל שעתיים הסתובבנו בחדרים, שמענו הדרכה (יוצאת כל חצי שעה), ולמדנו רבות, גם על האסלם וגם על הקפה, שיש בניהם קשר די הדוק.

היה ביקור מרתק ומעניין.

צהרי היום, אחרי שמילאנו את תאי המוח הגיע הזמן למלא גם את הבטן.

סקר סביבתי קצר גילה לנו כי אפשר  להשאיר את הרכב בחנייה, ולצעוד אל מסעדת טלביה הסמוכה מאוד. מסעדה זו, בסגנון צרפתי (ולא כשרה), מציעה אופציות מעניינות במחירים סבירים לסגור את הפינה הזאת של הרעב. דגמנו מספר מנות מכל מיני סוגים וכולם יצאו מרוצים.

גם זה סוג של הצלחה.

הלאה משם במרחק כמה דקות צעידה בחזרה אל מעלה הרחוב מגיעים אל משכן נשיאי ישראל.

מעודי לא הגעתי לכאן, וכתוצאה מהסקרנות כבר סגרנו מיידית תאריך לביקור וסיור מאורגן במתחם, לקראת סוף החודש.

בחזרה אל המרכז קיבעתי את המהירות על הכביש המהיר, כבוד הראב שמר על פוקר פייס ולא הרעים ולו לרגע את קולו, ואורחיי המעולפים מחום היום, נחרו קלות בדרכם לקבל את השבת.

 

 יהיה חם, בישר החזאי אמש בסוף החדשות, נצטרך למצוא מקומות רטובים ונעימים, חשבתי לעצמי כאשר יצאתי בבוקר שבת לטיול מהסוג המסקרן. זה שיודעים לאן רוצים להגיע אבל לאור לקחי העבר יודעים שלא חייבים שזה יקרה בסוף, וכל מה שיקרה יוביל לכיף אחד גדול.

בחניון של נחשונית חיכה לי אבי שמצטרף אלי היום.

גם הוא יודע כי הטיול יוביל אותנו להפתעות מהסוג הנעים.

הראב הזה פשוט נעים לנסיעות שכאלה.

יש בו רכות ושלווה שלוקחת את הנהג למחוזות נוחות שהופכת כל דרך לחוויה.

גם אבי מבשר תוך דקות את התרשמותו החיובית, כנוסע, כאילו ולא ידעתי.

בימים כאלה אני מחפש תחנות רדיו אינטרנטיות אזוטריות כדי לתת לטיולים שלי "סוג של" תחושת חו"ל. באין לנו אפשרות לנדוד בעולם זה מהווה נחמה פורתא, ולשמחתי אבי מסכים איתי. (ולא שהייתה לו ברירה או החלטה בנושא).

הסאונד בחלל הראב צלול, ומישהו שקיבע את איפנוניי הסאונד נתן משקל יתר לבאסים הנמוכים, לא דבר שיפריע לי, הטורים הגבוהים של המנוע הנפלא הזה עלו בהמשך היום רק לרגעים מעטים על אלו של המוזיקה המתנגנת.

 

כביש 918 מהיפים שבכבישי ישראל מזמן מספר אטרקציות לעצירה והתעכבות, כך שאל תתפלאו אם יהפוך ליעד העיקרי בדרך ליעד שכבר נקבע מראש.

מיד בפניה אליו מכביש 91 המגיע מצומת מחניים, נמצא אתר שרידי משמר הירדן הישנה.

"... סיפורה של משמרת הירדן התחיל עוד בשנת 1884, כשעולה ארצה אמריקאי שהיה חקלאי בשם מרדכי לובובוסקי, הוא רצה להקים חווה בארץ, רכש במקום אדמות כדי להקים חווה וקרא לה בשם "חוות שושנה" על שם אשתו, המצב באותם ימים היה קשה והחווה לא הצליחה למרות מיקומה על כביש צפת-דמשק , עד שבאו לסייע לו חברים מראש פינה השכנה ואז קראו לחווה משמר הירדן.

במלחמת העולם הראשונה נערך באזור המושבה קרב קשה, בין צבאות העות`מנים לבריטים, והמושבה נעזבה, ומוקמת מחדש בשנת 1923 ונשארת במצבה עד תום תקופת המנדט. נפתלי הרץ הימבר (כותב התקווה), כתב למושבה את השיר "הלא הירדן".

במלחמת העצמאות, מיוני 1948, תוקפים הסורים את המושבה, והתושבים הודפים את ההתקפה באמצעים המעטים שהיו ברשותם באותם ימים.

בניסיון ההתקפה השני הסורים מפגיזים את המושבה ובחסות ההתקפה חוצים את הירדן ותוקפים שוב את משמר הירדן. לאחר קרבות קשים נפלה משמר הירדן רבים נפלו בקרב וחלקם נלקחו בשבי. הסורים החלו להתקדם לכיוון מחניים ותכננו להגיע לכביש קריית שמונה ראש פינה, אך התוכנית לא הצליחה והם נשארו במשמר הירדן עד להסכמי שביתת הנשק שבה הסורים פינו את הנקודה וכל האזור הפך לשטח מפורז עד למלחמת ששת הימים..."

משמר הירדן הישנה

למי שאינו מכיר (או מזהה) אספר כי כביש 918 מתחיל כאמור סמוך לגשר בנות יעקב ומסתיים בצומת חורשת טל, שם מתחבר אל כביש 99, הכביש חוצה את הגליל העליון ולכל אורכו פניות אל פלגי מים שונים, ובחלקו הגדול צמוד אל גדת הירדן.

כך גם הגענו אחרי מספר דקות נסיעה אל גשר הפקק החוצה את הירדן.

מי שבוחר לרדת אל גדת הנחל ולמצוא לעצמו פינה כלשהי לשכשוך, יכול לפנות ימינה עוד לפני הגשר, או שוב ימינה אחריו. מי שמגיע מצפון יכול גם הוא לרדת ימינה אל דרך עפר לאורך הירדן.

כאמור חם כבר בשעות הבוקר, ויש כאן לא מעט אנשים שנטו אוהל, קראוון או אפילו בנו לעצמם מתחם שלם של גם זה וגם זה, אבל יש מספיק מקום להרבה אנשים ורצוי מאד, להקפיד ולשמור על הניקיון למען אלו שיגיעו הנה אחריכם.

לראב החזק לא הייתה כל בעיה לצלוח את דרכי העפר, וגם בורות ושיפועים לא יכלו לעצור בעדו. מה גם שבדרכי העפר הללו עוברים לא מעט רכבים קטנים ונמוכים ממנו.

כפי שציינתי הכביש הזה מלא אטרקציות לעצירה, וכזה הוא גם חניון דרדרה שהדרך אליו מובילה מפנייה בעקבות שלט חום קטן.

הדרך לחניון חוצה חלקות חקלאיות, ומובילה לחניון מוצל ובו שולחנות רבים, ופלג קטן של מים זורמים במרכזו.

אם מגיעים ביום "רגיל" רבים הסיכויים להיות שם ממש לבד וליהנות מרחש הרוח בעצים, היום אנחנו לא לבד וקצת יותר "שמח".

אנחנו נכנסנו לכאן בשביל סנדוויץ' ובירה צוננת, אבל מסתבר כי למקום יש היסטוריה משל עצמו.

"... הסיפור של דרדרה הוא מבין הסיפורים המעניינים, לאורך כל השמורה ישנם שלטים המסבירים על המקום אליו הגעתם. בסוף השביל הנגיש תוכלו לחצות גשרון קצר שיוביל אתכם אל אתר ההנצחה שגם שם יש הסברים מפורטים על המקום. הסיפור של דרדרה מתחיל לפני קום המדינה כשעוד היה כאן אגם אחד גדול לאורך כל עמק החולה..."

חניון דרדרה

לאחר שהבנו כבר כי אנחנו מתעכבים בדרך ליעד הראשון של הטיול שלנו, קיבלנו החלטה נועזת לנסות להתעלם מכל הפיתויים שבדרך ולהגיע ישר אל עין דיבשה, האתר שבחרנו בו להתחיל את יומנו.

הקטע המשעשע הוא שהמרחק אל עין דיבשה הוא מספר דקות נסיעה, והראב עוד לא הספיק לצנן אותנו וכבר התריע הוויז "הגעת אל היעד".

בדרכנו חלפנו על פני הכניסה אל עין תינה העמוסה בעשרות כלי רכב, ובעין דיבשה חנו כמות קטנה הרבה יותר. זה כבר נותן לנו פרומו של אופטימיות.

החנייה היא בצד הכביש בצד אחד או במתחם קטן ומגודר בצידו האחר.

עין דיבשה מתאים יותר למשפחות עם ילדים קטנים שכן אין בו מאמץ רב של טיפוס או צעידה במים עמוקים מידי. כאן המים הזורמים נעימים מאד ומצננים באופן מידי. יש לאורך השביל מספר פינות מוצלות עם  ספסלים ובריכות שכשוך קטנות שכבר נתפסו על ידי מטיילים שהקדימו,

אנו עולים במדרון אל תעלה מבוטנת אשר בקצה שלה נבנתה מרפסת קטנה המשקיפה על נוף העמק.

פשוט ומקסים.

בתעלה אפשר לשכב כמו באמבטיה ארוכה ולצנן את הגוף.

עין דיבשה

לעיתים, כתבי הרכב משתמשים במושגים שהקורא ההדיוט לא מבין את משמעותם, וכאן הסברתי לאורח היום שלי, מה פשר המושג "גמישות המנוע", הלכה למעשה.

בפניה ימינה (ליד קיבוץ גונן) על כביש 918 ממנו הגענו, אל כביש 959 העולה בפיתולים חדים אל רמת הגולן, הראב  לא מחסיר פעימה בשום שלב, גם כאשר מאטים בכניסה לפיתול או ביציאה ממנו, תמיד יהיה כוח זמין ללא כל השהיה, או תחושה שמישהו פה "צריך לקחת אוויר".

זהו אחד ממאפייני המומנט המסתורי שמאפשר את  גמישות המנוע, והכוח המתפרץ הזה נמצא בכל רגע שלוחצים על דוושת הגז.

הכביש הזה הוא אחד הכבישים המענגים בישראל, ועם רכבים שיש להם את הכוח והאחיזה הנסיעה הופכת לחגיגה עתירת אדרנלין.

רמת הגולן רותחת תחת קרני השמש בשעה הזאת, אך מרגע שהפניתי את החרטום האדום אל מעלה ההרים, הנוף היבש והצהוב החליף צבעים לחלקות מטעים וכרמים בירוק עז.

הכביש  חותך בדרכו את מסעדה וממשיך אל כביש 9898 ופנייה אחת שמאלה אל דרך צרה חסרת מספר המובילה אל הישוב נמרוד, מביאה אותנו אל מקום שאני מגיע אליו בעקבות השמועה

עין חרמון. התמונות באינסטגראם שכנעו אותי כי כדאי להגיע למקום הזה, הידיעה כי אי אפשר בחלק מחודשי השנה בשל אילוצי מזג האוויר הופכות את ההגעה לאתגרית יותר.

השארנו את הראב בחניה הקטנה, ועם השביל שסומן ברגלי מטיילים קודמים ירדנו את המדרון.

לפני הבריכה יש חורשת עצים גדולים, ומשפחות שהעזו לרדת לכאן עם הילדים אירגנו לעצמם פיקניק בצל.

כמאה מטרים משם מישהו בנה בריכת אינפיניטי (מה שכיום נקראת בירכת אינסוף), היות ודופן הבריכה נמצא במישור אחד אל מול נוף מפעים ללא כל גורם שחוצץ בדרך.

זוהי לא בריכה גדולה. יש ברצפתה אבנים בגדלים שונים ובוצה סמיכה והמים אינם צלולים אבל קרירים ונעימים.

עדיך להיכנס לטבול בה עם סנדלים או נעליים ולא יחף.

גם הטמפרטורה החיצונית כאן הרבה פחות חמה מזו שחשנו מאות מטרים נמוך יותר.

מרחק הירידה או העליה מהרכב אינו עולה על עשר דקות הליכה וזוהי בהחלט נקודה ראויה לביקור.

אני מקווה שמישהו יחליט פעם להשקיע קצת יותר וינקה את הבריכה מהאבנים והבוץ.

מכיוון שהמקום פופולארי רק לכאלו שמוכנים קצת להתאמץ ואוהבים את הטבע והנוף\ המקום נקי מלכלוך ופסולת. ולפעמים די בסיבה הזאת כדי להגיע.

במעלה הדרך נמצא כאמור הישוב נמרוד שיש בו מקומות הארחה בעלי יחוד, כמו זה שנמצא בכניסה לישוב, "אוהל אברהם" שבמרכזו אוהל אינדיאני גדול, בקתות ואוהלים לאלו שאוהבים נופש מסוג אחר.

בכניסה לישוב נמצא תצפית נמרוד ממנה נשקף נוף מרהיב לצד השני של העמק ואל בריכת רם היפה.

אני מתאר לעצמי כי בחורף מושלג הנוף ממש מהפנט.

בדרכנו חזרה חלפנו על פני נבי יעפורי ועמק יעפורי  השופע והמניב בוסתני פרי, אותם נשאיר להזדמנות אחרת, ולסיפור אחר.

חשנו, כי עם כל היום המאוד כיפי חסר לנו משהו מתוק וחם.

אבי אמר זאת בקול רם את מה שאני כבר כיוונתי את הווייז למקום מוכר וידוע שייתן לנו בדיוק את זה.

מתוק וחם.

ממתקי אבו ג'בל במ'גדל שמס.

כבר כתבתי על המקום לא פעם, ואני מגיע לכאן היות ואני יודע כי זו הצלחה בטוחה.

שתי מנות כנאפה עדינות ומתוקות במידה, משולש בצק מתוק עם פיסטוק ואגוזים ועוד שני משולשים קטנים של בצק באקלווה מתפצפץ ומילוי בטעם מלאבי, שבאו יחד עם קפה מר וחם מאוד, ונתנו לנו את הטעם המדויק ליום נפלא.

 

 הראב הזה שיש לו ארבעה מצבי נהיגה

מצב Mode EV - מצב ברירת המחדל, נסיעה על חשמל בלבד ו-0 פליטות.

מצבEV Auto - החלפה אוטומטית בין מנוע הבנזין והשימוש בסוללה. ההעדפה הינה לשימוש במצב חשמלי תוך רתימת כוח ממנוע הבנזין למקסום הביצועים.

מצב Hybrid - שילוב בין מנוע הבנזין למנוע החשמלי למקסום הביצועים.

ומצב Charge - שימוש במנוע הבנזין תוך טעינת הסוללה, הביא בסיומם של 940 ק"מ בדרכים שונות לצריכת דלק ממוצעת של 17 ק"מ לכל ליטר בנזין.

עם האופציה החשמלית בלבד השתמשתי בזמן קצר יחסית, רק על מנת להדגים את השימושיות העירונית הנוחה והשקטה.

אין לי ספק כי שימוש מתחייב במזגן בימים שכאלה הוריד מראש את רף הטווחים.

גם נסיעה בכבישים הרריים (כמו רמת הגולן וירושלים) דרשה מאמץ מוגבר.

בבדיקת המבקר לענייני חשמל מצאתי כי הראב מגיע עם חבילה אטרקטיבית בה נמצא:

5 כניסות יו אס בי

שתי כניסות 12 וולט

משטח טעינה אלחוטי

נקודת חשמל ביתי 220 וולט.

אני סבור כי ציון 9 ישקף שביעות רצון מכלל האפשרויות.

 

תצוגה עילית, לעיני הנהג בלבד

נתוני הנסיעה שמוקרנים על השמשה הקדמית מול עיני הנהג בתצוגה עילית המהווה פיצ'ר בטיחותי שקל מאד להסתגל אל קיומו.

מהירות, זיהוי תמרורים, התראת סכנה, צריכת אנרגיה ועוד, שמייתרות את הצורך הכפייתי לחפש את אותם נתונים בדיוק בלוח השעונים במהלך הנסיעה.

 

יום ראשון בבוקר

אני מתייצב בסוכנות טויוטה עם רכב בצבע אדום אבק.

תשמע, אני אומר לרועי שקיבל ממני את המפתח.

הצליח לטויוטה.

זה לא סתם ראב מצויין. זה ראב אלוף.

וברוח האולימפיאדה אני מעניק לו מדליית זהב.

 

ירון הולנדר (שירה, סמדר, יוסי ואבי)

יולי 2021

ראב4 היברידי פלאג אין

 

מנוע בנזין 2.5 ל'

185 כ"ס

מומנט 23.1 קג"מ

מנוע חשמלי 180 כ"ס

מומנט 53 קג"מ

306 כוחות סוס (במצב משולב)

צריכת דלק (במבחן) 1:17 ק"מ/ל'

מחיר: 255,000 ש"ח

 

דגם הפלאג אין לא מופיע

 

 

מוזיאון האיסלם.

מסעדת טלביה.

משכן נשיאי ישראל.

 

משמר הירדן הישנה.

גשר הפקק.

חניון דרדרה.

עין דיבשה.

עין חרמון..

תצפית נמרוד.

נבי יעפורי.

עמק יעפורי.

ממתקי אבו ג'בל.