מאצ'ו מן

 

באשמורת בוקר, כאשר ערפילי בוקר כיסו את שדות העמק בשמיכה עבה, טיפסנו (בזהירות) בעקבות הקוליסים של קשוחים מאתנו שטיפסו אל הגבעה הזאת, וויתרנו על ביקור בקברו של שייח' אבריק, ושמנו את הסוס האצילי שהביא אותנו הבוקר לכאן, בצילו של רוכב אחר שהתפרסם בפעילותו כאשר שמר על השדות.

"... אלכסנדר זייד (1886 – 11 ביולי 1938) היה חלוץ, שומר ועובד אדמה. פעל רבות לכיבוש העבודה וכיבוש השמירה והגשים - היה ממקימי כוח המגן העברי בארץ ישראל "בר גיורא", "השומר", "הקיבוץ" ו"אגודת השומרים", מהאישים הבולטים בעלייה השנייה ומסמליה של התנועה הציונית ותנועת העבודה. נרצח על ידי בדואי בעת המרד הערבי הגדול... זייד מונצח באנדרטת אלכסנדר זייד שהוצבה ב-1941 ליד שטחי המרעה של משפחת זייד, בקרבת הגן הלאומי בית שערים שבקריית טבעון. האנדרטה היא פסל של זייד, רכוב על סוסתו ומשקיף על עמק יזרעאל... הפסל שהיה עשוי רשת ברזל מצופה בטון התבלה עם הזמן והוחלף ב-1979 בפסל ברונזה..."

אנדרטת אלכסנדר זייד, בית שערים

ג'יפ יצרה הילה של רכבי שטח קשוחים לאנשים מחוספסים שלא נרתעים מאף אתגר, וקושי. ממש כמו אותם אלו שעלו לארץ ישראל מתוך אידיאולוגיה של כיבוש הארץ בזיעה ועבודה קשה, וכאשר התגלו חיכוכים עם השכנים גם הפעילו שרירים וגם שמרו על הקיים למען הצלחת המפעל הציוני, במעשים.

ולכן אך טבעי הוא בעיני כי אבחר להתחיל מבחן דרכים לבן ממשפחת הקשוחים הללו, במקום המסמל בדיוק ערכים אלו.

האם קיבלתי לידי רכב מתאים?

דגם הצ'ירוקי נולד ב-1974, ואכן היה מסוג הרכבים אשר ביכולתם המכנית לרדת מן האספלט אל המרחבים האמריקאיים, ועוד בטרם זוהה כסגמנט נפרד העונה לשם SUV זכה לתהילה מסוימת. 

בצה"ל זכו בעלי הדרגות הבכירות להתהדר בדגם ווגוניר שהוא אביו הביולוגי של הצ'ירוקי.

הגרנד צ'ירוקי נולד ב-1992 כ-SUV גדול, והחל לייצג דרך שונה של רכב כביש עם יכולות מסוימות לשטח,

כנראה כוחות השוק המשתנה אהבו את רוח השינוי, וכך הרכב הגדול הלך והתעדן עם השנים.

לישראל עלה לא מכבר דגם זה אחרי שעבר מתיחת פנים מתחייבת וזהו כבר הדור החמישי של הדגם. באולם התצוגה ניתן לבחור בין דגם "קצר" עם חמישה מושבים ואורך כולל העומד 4.91 מ', לבין גרסת 7 המושבים שאורכה 5.2 מ'.

גם כך וגם כך מדובר בחלל נוסעים מרווח מאד כיאה למקובל ביבשת המוזהבת.

מנוע הבנזין הגדול הינו בעל נפח של 3.6 ליטר. מספרים שכבר נדירים למצוא על הכבישים בעידן של מעבר למנועים חשמליים ברמה כזו או אחרת.

מנוע אטמוספרי זה מכיל בקרבו 6 צילנדרים בתצורת V ומוציא מקרבו עדר של 290 סוסים, ובמומנט מאד בשרני של 35 קג"מ.

ומדוע זהו פרט מעניין לקורא והמתעניין ההדיוט?

כפי שציינתי לעיל ג'יפ רוצים לשמר את המורשת מן העבר, ולהתקדם קדימה אל העתיד, וזו כנראה דרכם לשמר את רוח המותג במנוע וותיק, חזק ובעל מוניטין מוכח.

אני מקבל לידיי את גרסת לימטד (שניה ברמות הגימור), בעלת חמשת המושבים.

משנפתחת הדלת מתגלה תא נוסעים מפנק ומאובזר כיאה ליבשת.

המון חיבורי חשמל מכל סוג ולכל שימוש, (כולל שקע למכשירי חשמל ביתיים), תאי אחסון, תא מטען עצום, מרווח רגליים מכובד, גג שמש פנורמי ענק, מערכות בטיחות מתקדמות ועוד.

בניגוד לרכבים אחרים שבחנתי בעבר כאן אפשר למצוא גם בקרת שיוט רגילה וגם בקרת שיוט אדפטיבית.

למה?? אין לי תשובה. בדיון משפחתי שהעליתי את הסוגייה עלתה סברה כי ישנם אנשים באותה יבשת, שרגילים לבקרת שיוט רגילה, והם לא צריכים\רוצים מערכת שתחליט עבורם מתי לבלום.

 

מישהו צריך להעביר דירה?

הישיבה בגרנד צ'ירוקי מאד גבוהה, הרבה יותר מרכבי פנאי-שטח אחרים, וכאשר לוחצים על מתג ההתנעה (ותודה לאל שנפטרו מהצורך לשמר את השימוש במפתח), נשמע נהם מנוע עוצמתי מתחת למכסה המנוע הגדול.

מצד שני, ואולי זהו רמז לעתיד לבוא, מרווח הגחון לא מרשים ביותר ברמת הגימור הזאת עומד על 21.6 ס"מ לבד וחסר הילוך כוח, ואפשרות לנעילת דיפרנציאלים. (שני אביזרים הכרחיים לרכב שטח "אמיתי").

כבר בהשתלבות בכביש הראשון שמים לב כי זהו רכב שאי אפשר להתעלם ממנו, או לנסות לדחוק אותו הצידה.

לא, הבחור הזה שייך למשפחת הגדולים. ולגדולים נותנים כבוד.

לחיצה על דוושה הדלק משחררת את הסוסים לדהרה, אבל בניגוד למנועי חשמל חזקים והחלטיים, כאן מרגישים בטיפוס לינארי של העוצמה, וכאשר מניחים רגל חזקה ממש על הדוושה ומד הטורים של המנוע מתחיל בנסיקה, רעם המנוע מוציא קולות שנדמה כי נשכחו מן האוזן.

חשוב מאד לדעת, מצב הרכב ביחס לאופק

למזלנו מצויד הדגם הזה במערכת סאונד מצוינת מבית אלפיין, הצלילים הבוקעים מהרמקולים המפוזרים בתא הנוסעים עמוקים וצלולים מאד. רכב המבחן זקוק עדיין לכבל על מנת להתחבר אל מערכת אנדרואיד אוטו ואפל קאר, נמסר לי כי הדגמים שימסרו ללקוחות הבאים כבר יצוידו באפשרות אלחוטית.

בשורה משמחת בהחלט.

 

לפני שאצא לטיול עם חברי המטיילים אספתי את חברי גל, יועץ ומומחה לבדיקה ראשונית של הצ'ירוקי ביער בן שמן.

להגיע אל היער ביום שישי בצהריים נדמה כסיבוב בלונה פארק לילדים מגודלים.

אמצעי תעבורה שונים החל מאופניים, ואופנועים, עובר בטרקטרונים וג'יפונים, וכלה בכלי שטח כבדים, שכולם ככולם מחפשים ריגושים ואתגרי עבירות שונים, ובהתאם.

כאן אני יכול לקבל התרשמות ראשונית ממעבר בדרכי עפר פשוטים, בכאלו שהגשם הותיר בהם שלוליות נמוכות, ובמעבר על שטח טרשי ברמה קלה.

אנחנו לא מגיעים לכאן על מנת לשבור את הרכב על סלעים בלתי עבירים, או לטפס במעלות בעלי זוויות מוגזמות, אך לטעמי לפני שיוצאים לחפש הרפתקאות ראוי לדעת מהם גבולות המעטפת, ורצוי לא להגיע אליהם בכלל.

בורר ההילוכים הנמצא בין המושבים מאפשר מעבר בין מצב ספורט-אוטומטי-שלג-בוץ וחול, אבל הרכב נוסע תמיד במצב בו ארבעת הצמיגים מונעים יחד. (מה שנקרא בשפת העם ארבע על ארבע).

על הכביש המהיר אני מקבע את הבורר על המצב האוטומטי, בוחר באפשרות בקרת השיוט האדפטיבית ברף החוקי שלה, ונותן לצלילים הבוקעים מהרמקולים לעטוף אותנו בנעימים.

 

היום אבי אחד מחליף אבי אחר, ואת עודי אנחנו אוספים אחרי ביקור באנדרטת אלכסנדר זייד ליד טבעון, בתחנת הדלק הסמוכה, באלונים.

הכנתי לנו להיום מסלול מתוכנן שיקבל בסבר פנים יפות כל שינוי על הדרך.

הנתיב מושך אותנו מסיבה לא ברורה אל חופה של הכנרת, ומשאך ראינו את הכחול כחול הזה בעיניים נזכרנו כי אמורה להיות כאן איזו בריכה חדשה-ישנה על שפת הכנרת שנפתחה אליה דרך לציבור.

"... במאה ה-19, קנתה הכנסייה הרוסית הפרובוסלבית שטח נכבד בחופה של ימת הכנרת. אזור שמושך ומשך מזה עידן ועידנים נוצרים וצליינים. הסיבה הטמונה דווקא ב׳ים הגליל׳ (הכנרת) היא שישו בילה את 3 שנותיו האחרונות בחלקה הצפון מערבי של הכנרת. שם ערך ניסים רבים מול שליחיו ותלמידיו. למשל : הלך על המים, ריפא חסרי ישע, וגירש שדים וחזירים למצולות (באמת!).

זו גם הסיבה שמספר לא מועט של כנסיות שוכנות סביב הכנרת. כגון: כנסיית פטרוס הקדוש, מנזר הביאטיטים בהר האושר, המנזר היווני האורתודוקסי.

שטח הכנסייה הרוסית חולש על רצף מעיינות צלולים, מליחים במידה מסוימת. ותופתעו חמימים (28-30 מעלות) ומכונים בשם  עינות רקת (רקת היא עיר מקראית הנמנית בין ערי שבט נפתלי).

אחד מן המעיינות מוגדר לפי המסורת ׳קדוש׳ בו נטבלים מאמינים נוצרים כדי להירפא מבעיותיהם. ממש כפי שמריה מגדלנה נרפאה משבעת השדים ששהו בתוכה, על ידי ישו..."

כנסיית מריה מגדלנא-טבריה

מישהו לימד אותי פעם כלל האומר כי דלת פתוחה היא דלת מזמינה, וכך כשראינו אנשים עומדים ליד השער וממתינים שיפתח, הצטרפנו אליהם.

מעולם לא הייתי כאן בעבר, ולכן כל גילוי משמח.

שטח הכנסייה גדול מאד והירידה למטה בשבילים הבנויים חושפת גן שלו ויפהפה, כנסיה קטנטנה, פרדסים קטנים (התוצרת נמכרת במקום), עדר כבשים, ושלווה אלוהית (אולי בכל זאת יש קשר בין אמונה דתית להרגשה פנימית?).

במתחם יש כמה בריכות טבילה צלולות, והמאמינים הנוצרים המגיעים למקום רוכשים כותונת מיוחדת אותה הם לובשים לפני הטבילה במים.

טמפרטורת הבריכות משתנה מבריכה לבריכה, ודגים קטנים שטים בהן.

חוף הכנרת הופרד בגדר משטח הכנסייה, ועל מנת להגיע אליו הולכים לאורך הגדר לכיוון טבריה (כיוון דרום), ומאחורי חניון יש פתח בגדר המוביל אל שביל סלול ואל חוף שומם וציורי.

את בריכת ימק"א שחיפשנו, לא מצאנו, אבל משנכנסנו אל הרכב להמשיך בדרכנו ראינו בצד הצפוני של גדר הכנסייה שביל צר שיש פתח בקצהו, וכנראה זה שמגיע אל הבריכה.

נגיע אליה בפעם אחרת, כנראה.

סמוך לישוב כרכום הוקם מצפה מדהים על צפון הכנרת ובקעת הבטיח'ה.

מהמצפה ניתן לראות את הלגונות שיוצרים הנחלים לפני כניסתם לכנרת, אפשר למצוא כאן ספסלים ופינות ישיבה,

זהו מצפה שגב.

לפי שלט בנמצא במקום זוהי גם תחילתה של דרך נוף הירדן ההררי.

ערפילי הבוקר טרם נמוגו, כך שהראות לא הייתה במיטבה, לכן המשכנו על דרך האספלט היורדת אל הערוץ.

דרך זו ישנה מאד, ומתבלה במשך השנים מבלי שאף גורם או רשות ייקח אחריות וישפץ את הקיים, למניעת נזקים ותאונות.

ריבוי אלו המגיעים לכאן דווקא דורש התייחסות הולמת.

ה'צרוקי שעמנו מפגין את כוחו ויכולותיו, ואינו מתרגש או מסמן באיזה רעד כי הוא מתקשה, ולא שהתעקשתי להיכנס אל הבורות הללו. אבל צריך להיזהר. תמיד.

ככל שיורדים כך מתפרש נופו של הירדן ההררי המרשים שיורד כאן בפכפוך עז בין סלעים.

סופה של הדרך הסלולה נגמר בשברים באספלט שיגרמו נזק לכל רכב עם מרכב נמוך מ-30 ס"מ, או במילים אחרות אם אין לך את הרכב המתאים אל תנסה אפילו להמשיך הלאה.

 

כאן ניצב בעבר חלקו המערבי של גשר הדודות. (ע"ע).

בצד זה, ליד המקום בו ניתן להחנות את הרכב, ניצבת אנדרטה לזכרו של החייל גיא גמליאלי ז"ל.

"... מתחת ליישוב כרכום, ישנה פינת הנצחה לזכרו של גיא גמליאלי ז"ל, חייל מודיעין שדה שנהרג במקום, לאחר שקיבל פקודה לחצות את הנחל הגועש. בפינת ההנצחה שני ספסלי עץ המשקיפים על נהר הירדן. בימות החורף, כאשר המים זורמים בנהר בעוצמה רבה, מדובר בנקודת תצפית נפלאה על המים הגועשים. כאשר הנהר מתנהל לאיטו, ניתן לרדת אל שרידי גשר הדודות שעל הנהר, לרחוץ בזהירות במים הזורמים, או לשבת על הסלעים ולשכשך את הרגליים במים..."

האנדרטה לזכר גיא גמליאלי

בשנה שעברה בקיץ, הגענו אל הגדה שניה, שקל יותר להגיע אליה, אך הפעם זו עדיין לא העונה בה ניתן לטבול במים היות והם קרים מאד, וגועשים במידה מסוכנת.

גשר אחד וקצת אבק דרכים לא מיצו את תכלית הטיול שלנו להיום, לכן המשכנו אל מקום שפנטזתי עליו כבר זמן ממושך וחיכיתי לרגע ולרכב המתאים.

בפעמים קודמות שרציתי הזהירו אותי אלו שיודעים כי הדרך אל גשר כפר הנשיא, לא פשוטה ונדרש רכב עם יכולות.

ליד בית העלמין של טובא זנגריה מובילה אל תוך השטח דרך כורכר לבנה. טנדר אימתני צבוע ברסיסי בוץ עד גגו, שהגיע ממול עצר לידנו, ולשאלתי האם אוכל להגיע לשם עם הצ'רוקי, ענה המקומי בחיוב.

אני סומך על דעתם של מביני עניין.

הדרך עוברת בין שדות מעובדים וחלקות חקלאיות, וגם מאגר גדול נצפה לצד הדרך.

בשלב מסוים נגמרת הדרך הלבנה, והופכת לחומה בה יש יותר סימני צמיגים כבושים ושלוליות במקומות בהם יש בורות וקפלים בקרקע.

זוהי דרך ארוכה שאורכה 7.5 קילומטרים, והיא דורשת ריכוז ושמירה מפגעים העלולים לצוץ בפתאומית, כמו אבן בולטת או שקע בלתי צפוי.

בשלב מסוים בדרך, השיפוע המתון הופך לחד יותר, ויש לנהוג בזהירות מתונה.

סופו של הנתיב למרגלות הערוץ. כאן יש רחבה גדולה וגשר בטון רחב המאפשר חצייה אל צדו השני.

"... הירדן ההררי הוא קטע בו זורם נהר הירדן בעוצמה חזקה מאוד בייחוד בתקופת החורף והאביב. אך גם בקיץ עם תגיעו לבקר אותו תזכו להביט באשדי המים השוצפים בתוכו.

תוואי ערוץ הירדן ההררי סוער ופראי ומרתק ביופיו הוא כולל : שרידי מבצרים צלבניים (מצד עתרת), התפתלויות בנתיבו, מים רבים, צמחייה עשירה ובעלי חיים.

אורכו הכולל של קטע זרימה זה של הנהר הוא כ 10 ק"מ. הרחצה בתוך הנהר מסוכנת בגלל זרמים חזקים מאוד אבל בריכות מים שנוצרות בצדדיו מאפשרות טבילה , בדיוק כמו הבריכה בגשר כפר הנשיא..."

גשר כפר הנשיא

לפי כמו הרכבים במקום (רכבי שטח בלבד), ברור מהי מידת הפופולריות של המקום המיוחד והמבודד הזה, חבל שגם כאן לא משכילים המבקרים לשמור על הניקיון, והלכלוך מכתים את יופי המקום.

בחרנו לחזור דרך הצד השני, בו הדרך קצרה יותר (כ-3 ק"מ), אך טכנית יותר קשה, ולכן יש צורך במספר מקומות לרדת מהרכב ולכוון ידנית את הנהג, שלא יגרום לנזקים במרכב הרכב.

לצ'ירוקי הגדול לא הייתה בעיה להתמודד על האחיזה בקרקע, אבל הגחון הנמוך שלו מועד לפורענות, ולכן טוב ורצוי שיהיו מיגונים לכל מכלולי הגחון.

סופה של דרך העפר בכביש 888 ברמת הגולן בין בית המכס העליון לישוב חד נס.

שמחנו מאד יש לומר להגיע שלמים וללא נזקים אל האספלט.

בהמשך הדרך למרגלות הארבל נכנסנו לכיוון הישוב חמאם בעקבות שלט חום קטן המסמן מצפור.

"... בצד הצפוני של הר ארבל נמצא הכפר הבדווי ואדי חמאם, בכניסה לכפר הוסדרה כניסה נגישה הכוללת מקומות ישיבה לצד הגדה הדרומית של נחל ארבל. אורכו של השביל הנגיש הוא 200 מטרים, משני צידו של המסלול הנגיש תוכלו לראות את הר ארבל והר ניתאי, לאורכו יש שילוט על החי והצומח לאורך הנחל ועל אופציות המסלולים שניתן לצאת מכאן. 100 מטרים מסיום השביל הנגיש תוכלו להגיע עד לעין ארבל, מעיין הנובע כאן לאורך כל ימות השנה ומזין את החלק הדרומי של נחל ארבל..."

גן לאומי ואדי חמאם

הארבל

נהגי אוטובוס תיירים שחנו כאן, סיפרו לנו כי צליינים נוצרים רבים יורדים וצועדים בטיילת המוסדרת, כחלק מהליכה בנתיבו שלי ישו, ושביל זה מהווה עוד סממן דתי וחשוב בטיולים שלהם בישראל.

מהזווית הזאת הר הארבל נראה אחרת לגמרי, ואם מגיעים בשעה מוקדמת מומלץ לצאת לצעידה כלפי מעלה.

 

בשעה זו של היום נותר לנו רק לכוון את הצוענייה אל המקורות, ולתת לסוסים לרוץ בחזרה לאורווה, רק בהבנה כי בדרך לא יעזרו כל הסוסים כולם כאשר נצטופף בפקק הארוך עם כל העם הנודד, אבל היי, זהו כלי אמריקאי מפנק, ולפחות הבאסה תעבור בנוחות ובכיף.

ועל כך נאמר- היי הג'יפ.

 

צריך לומר ביושר, אי אפשר לקחת מהגרנד צ'ירוקי את מה שיש לו, ומאידך אי אפשר לתת לו את מה שאין.

ולכן הגרנד צ'ירוקי הוא לא הרכב שאקח לחצות אתו את הסהרה, אבל בכבישי אספלט, ובדרכי עפר ללא מכשולי סלעים ובורות הוא יתמודד בהצלחה, ובנוחות. מעבר לזה לא צריך לנסות ולשבור את הרכב היקר הזה.

 

אנשים קונים דימוי, ומי שבוחר את דמותו המסוקסת של הג'יפאי המיתולוגי שרכש את דמותו מן המותג ( ולהיפך), שיבחר בדגמים היותר קשוחים של היצרן, הגרנד צ'ירוקי הוא המטרוסקסואל המודרני.

זה שרוצה את ההילה, אבל מעודנת.

 

סימני בוץ ואבק על הפגושים, הכנפיים ומדרגות הצד הם עיטורי הכבוד של הג'יפאים שיצאו לכבוש את הטבע בסופי שבוע, ומסתובבים ככה איזה יום יומיים ברחבי העיר, ואם אין לך כאלו, אולי כדאי למצוא בשכונה איזו שלולית ולדשדש בה עד שיצוצו אותם סימני כבוד, אחרת, מה הטעם?

 

ירון הולנדר (גלי, אבי ועודי)

פברואר 2023

 

ג'יפ גרנד צ'ירוקי.

רמת גימור לימטד.

מנוע 3.6 ליטר.

הספק:290 כ"ס.

מומנט 35.5 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:7.6 ק"מ\ל'.

מחיר (רכב מבחן)  474,900 ₪.

 

יער בן שמן

אנדרטת אלכסנדר זייד

כנסיית מריה מגדלנא, טבריה.

בריכת ימק"א.

מצפה שגב.

גשר הדודות, כרכום.

גשר כפר הנשיא.

וואדי חמאם.