תענוגות שטח ההפקר.

 

בכל שנה בחודש אוגוסט, אני יוצא אל השטחים הפתוחים, אל השדות הרחוקים, לחפש, ולמצוא סוכריות מהטבע, או כמו שאמר לי פעם ילד בדואי רועה עדר כבשים, שלא סיים גימל כיתות, אבל לימד אותי, המנוסה (או חשבתי שאני כזה), איך קוטפים סברס בידיים כמעט חשופות, ללא פגיעת קוצים, ובכל שעה ביום, וקינח במשפט שהפיל אותי.

"זה בריא, זה ביו".

גימל כיתות הוא לא למד, אבל נתן לי בחמש דקות חינוך של חיים. ולכן, מאז הפכתי למומחה טוב יותר, וכל שנותר לי זה לאתר שדרת קקטוסים פורייה, ותוך מספר דקות אני מצויד בכמות סברסים שתעשה לי הקיץ, למתוק יותר.

את הקוצים אני משאיר לפחדנים.

ולכן, ואולי רק בשביל זה, כדאי ורצוי להצטייד ברכב קשוח שיביא אותי אל אותן שדרות עלומות, שהקוטפים המסחריים (האלו מן הצמתים), טרם ניקו.

אז פורד ברונקו באדלאנדס (יעני אדמות הפקר בתרגום גוגל), הוא זה שנבחר להביא אותי אל מחלקת הממתקים.

ולדעתי אפשר להבין את הקשר הנוצר כאן בין הצבר המתוק והקוצני לרכב שטח קשוח שלא מפחד מאף אחד.

 

חמישה דורות של הברונקו נמכרו משנת 1966, וזה שלפנינו כאן, נציג הדור השישי הוצג בשנת 2021 ואף הוא מיוצר באותו מפעל בעיר וויין, במישיגן.

פורד פיתחה את הברונקו כמתחרה ישיר למותג המפורסם, ואף הוא בהשוואה למקור, מצויד בחלקים פריקים כמו הדלתות והגג.

מהלך הדורות הגדילו את הברונקו מכל צד, שיפרו את המנועים לחזקים וטכנולוגיים, והקצינו את יכולות השטח שכבר הפכו נושא לקנאה.

כאשר העמדנו את הבאדלנדס מול אחיו יליד שנות ה-80 ההבדלים היו רבים מן המשותף.

(עד כדי הצעה מגונה מבעל רכב האספנות לעשות החלפה).

במעבר בין רכבי הפרטי לברונקו הגדול נרשם הלם תרבותי.

 

בבוקר היום אני מתייצב (לראשונה) בניר צבי, באתר היבואן היפהפה והמושקע, חותם פה ופה, ועובר תדריך מלא על זה שיש לו צבע מאד מיוחד, ( Velocity Blue).

על פי אתר היבואן הברונקו משווק בישראל בארבעה דגמים אבל עם שבע רמות גימור שונות, (גרסה קצרה של 2 דלתות, וכזו ארוכה יותר עם ארבע), שני סוגי מנועי בנזין (2.3 ל', 270 כ"ס, ו2.7- ל, 330 כ"ס), ומחירי הדגמים נעים החל מ- 379,961 עד 534,961 ₪.

אבל הרחק מעליהם (באגף נפרד באתר ) ניצב דגם הראפטור החזק ביותר במשפחה (מנוע 3 ל', 400 כ"ס), במחיר 775,000 ₪.

אני הצנוע קיבלתי לידי כאמור את זה שעולה "רק" 478,961 ₪, ואבי שמוסר לי את הרכב, עובר איתי על התפעול שלו, ומבאר אילו כפתורים יחלצו אותי ממצבים מביכים בשטח.

כפתורי הפלאים

בהתאם למחיר, ולמורשת, יש כאן מבחר אופציות שהופכות רכב, לרכב שטח אמיתי ולא מצועצע.

לאלו מבין הקוראים שסלעים, בוץ, שלג וחולות טובעניים פחות מדברים אל ליבם, אסביר כי היכולת של רכב שטח לעבור את כל אלו תלויה בניצול המכלולים הקשיחים לעשות מעל ומעבר למה שיש לרכב הנוסע על הכביש להציע.

למשל נעילה של ציר גלגלים (קדמי או אחורי), על מנת לשפר את האחיזה, יכולת הרכב לזחול על סלעים במהירות קבועה ללא גז, אפשרות לנעול גלגל אחורי על מנת לבצע סיבוב סביב ציר, ולהקטין את קוטר הסיבוב, ועוד מטעמים מהסוג הזה, שהם לבדם יגרמו לכל ג'יפאי חובב להזין ריר.

בנוסף למתגים הייעודיים, בין המושבים הקדמיים נמצאת חוגה גדולה למצבי הנהיגה השונים.

בורר מצבי נהיגה

(שלושה ימים משותפים לא הביאו אותי לבדוק לעומק את כולם, סליחה).

בגחון הברונקו יש מיגונים המגיעים עם הרכב מהמפעל שתפקידם לשמור על תחתית הרכב משלל פגעי הדרך.

הברונקו החדש עוצב ברוח רטרו, שמתייחס בכבוד רב למורשת, אבל עם חזון מודרני, וכך למשל אפשר למצוא אנטנת רדיו מזדקרת בצד ימין של הרכב, למרות שכל אלו כבר חלפו מן העולם (ככה חשבתי).

הברונקו בנוי יצוק. מבחינים בזה בכל פינה וחומר.

מאסיבי, אבל נעים.

קשוח ולא על חשבון נוחות.

יפה בספרטניות שלו, ובפונקציונלית של הכפתורים ומתגים, אבל ראבאק, כמה ימים צריך בשביל להתרגל למיקום הכפתורים בין המושבים, שמורידים את החלון??

 

גג מתפרק

כאמור, כחלק מחבילת הקשיחות יש לברונקו חלקים שליפים לטובת המראה המאצואיסטי, או לאיזה צורך אתגרי בו דלתות וגג הם חלקים מיותרים, שאפשר להשאיר בבית.

הצמיגים הבשרניים במיוחד, מבשרים לכל מתעניין שהם לא נועדו לטיפוס אקסטרימי על מדרכות קניון רמת אביב, כי אם יותר לכיוון של חציית הגרנד קניון בנבדה.

 

אני יוצא מחניון היבואן ומטפס אל הרי ירושלים במשימה משפחתית חשובה.

על הכביש המהיר הברונקו מתנהל בנינוחות של גדולים.

המנוע החזק מאפשר האצות חזקות, אבל גם נסיעה שקטה, שמופרת עם רחש רוח, שמגיע כנראה מהגג הפריק.

באופן מוזר, בקרת השיוט האדפטיבית מבטלת את עצמה ברגע שהרכב מגיע סמוך לרכב שלפניו, (כמו ברמזורים), ויש צורך להפעילה מחדש בכל פעם.

(יתכן וזו אופציה הניתנת לשינויים בהגדרה כלשהי).

הישיבה על המושבים הקשיחים נוחה, ואלו שיושבים בספסל האחורי נהנים ממרוח גדול, ובחיבורי חשמל (כפי שכל אמריקאי מכובד מציע), לרבות שקע חשמל 220 וולט.

אבל באנו עד כאן בשביל כבישים נינוחים?

 

בעוד האחת טרודה בענייני משפחה, אני מגיע אל הסטף, מחנה את הברונקו בחניה, משוטט בין הטרסות, מוצא תאנים בשלות, וכמה משוכות צבר שיכתירו כהצלחה ראשונית את מטרת המבצע.

"... הסטף נמצא סמוך להר איתן ובצידה המערבי של ירושלים. בתחתית הסטף זורם נחל שורק, שמנקז את הגשמים מהרי ירושלים המערביים עד לשפך שלו בים, סמוך לפלמחים. הסטף הוא למעשה אתר לשחזור חקלאות קדומה שהתקיימה פה לפני אלפי שנים וממשיכה להתקיים היום בתנאים קצת שונים.

קיימת פה חקלאות מסוגים שונים אחת מהן היא “חקלאות בעל” זוהי חקלאות שאינה מבוססת על השקיה אלא רק על מי גשמים. העצים שמתקיימים מסוג חקלאות זה הם: הזית, השקד והגפן. בדרך ניתן לראות שרידים של מבנים קדומים עתיקים, מדובר על שרידי הכפר הערבי סטף שבשנת 1949 ננטש ע”י יושביו..."

הסטף

כדי להוציא לברונקו תמונה מנצחת אני מביא אותו אל ערוץ נחל שורק בו זורמים מים מטוהרים, ובקצה השביל היורד מההר (אותו עברתי לאורכו עם רכב אחר) אל מעבר בטון בתוך המים.

איך יצא??

 

באופן די מוזר בתנועה מנהלתית רגועה הברונקו מאד צנוע בלגימת נוזלים, ובירידה מירושלים כמו שקורה עם רכב חשמלי, הטווח הנותר גדל ככל שהתקרבתי למרכז, ואין לי ספק כי אלו שחגגו איתו לפניי, לחצו בלי בושה. (צריכת דלק ממוצעת ליטר דלק לכל 6 ק"מ).

 

כבר מזמן לא התעוררתי כל כך מוקדם שלא על מנת לנסוע לנתב"ג, אבל שבת זו שבת, ואם רוצים להספיק כמה שיותר צריך להקריב משהו, ככה גם אורחיי, שישכימו קום על מנת ליהנות.

אל חברי מועדון הגמלאים, צירפתי היום גמלאית טרייה, שוותיקה מהם בטיולים שלנו המשותפים, ושלושתם יחד לא הפסיקו להתפעל מזה המוביל אותם היום.

אם כבר קמנו כל כך מוקדם, לאן ניסע? התעניין מי מהם.

נתחיל בדרום רמת הגולן ונראה איך נתקדם משם. אמרתי, אבל כפי שידוע לכם כל טיול שטח בנוי מתוכנית מצד אחד, ומבלת"ם (מושג צבאי שמשרת את אוכלי האבק, ומשמעו בלתי מתוכנן), מצדו האחר.

נשתדל כמובן להציג יכולות אבל לא על חשבון אנשים ו/או חלקים. כולנו צריכים לחזור בערב בחתיכה אחת. סיימתי את נאום הקפטיין.

על מנת להתחיל ברכות ולהגביר את הקצב נסענו אל מושב כנף, לא לפני שעצרנו לתצפית קצרה על הכנרת ממצפור בית ציידא.

אוויר הבוקר דחוס, ואפור מה שמקשה על ראות צלולה, ונוף מדהים בימים בהירים הופך ל"סתם" נוף יפה.

בכניסה למושב כנף, לפני שער הכניסה הסגור, פונים שמאלה על כביש אספלט ישן.

תוך מספר דקות מגיעים אתו אל חניון בו נשאיר את הברונקו להשתזף, אנו עולים אל חורבות בית הכנסת העתיק דיר עזיז.

"... דיר עזיז הוא כפר סורי נטוש בדרום הגולן שנבנה על חורבות ישוב יהודי מתקופת התלמוד.... על פי הממצאים בית הכנסת נבנה במאה ה-6 לספירה ונחרב כנראה ברעידת האדמה של שנת 749 לספירה. על-פי ניתוח ממצאי הסקר הקרמי, המקום היה מיושב בכל שלבי התקופה הרומית והביזנטית. סביבת בית הכנסת שזורה בעצים בודדים, טרסות, תלוליות של אבני בניין, פריטים אדריכליים ומתקנים חקלאיים.

ייחודו של בית הכנסת בכך שהוא נבנה בציר מזרח-מערב כשהקשתות (אפסיס) בקיר הדרומי שלו פונות לכיוון ירושלים. כמו כן, הוצבו בבית הכנסת שני טורי עמודים, והתגלה בו גרם מדרגות המובילה לקומה השנייה... בפינת המבנה נבנתה במה ששימשה כנראה כהיכלית ארון הקודש, ועליה כתובת ביוונית שבה מופיעים השם "יהודה" והשנים 295 המציינות, ככל הנראה, את מניין השנים לחורבן בית המקדש..."

בית הכנסת העתיק דיר עזיז

בצדו השני של החניון, בלב חורש אקליפטוסים בנויות מספר בריכות שכשוך, זהו עין כנף.

פינת המעיין נבנתה לזכרו של אשר (אשי) נוביק ז"ל, חייל מילואים מהיישוב כנף שנהרג במהלך מלחמת לבנון השנייה, אבל מי הבריכה ירקרקים ומאד רדודים ולא מזמנים טבילה או שכשוך.

יתכן מאד שמה שאנו רואים כאן ייתן לנו רמז מן היקום על העתיד להתרחש מאוחר יותר.

מקצה החניון יוצאת דרך עפר המובילה כפי שהבחנתי במפות אל צדו האחר של ההר.

הדרך מתחילה כדרך עפר רגוע, מעת לעת יש מעבר על פני זרזיף מים קטנטן או כמה אבנים בולטות.

לא משהו שהברונקו יספר לחבריו, אבל בהמשך הדרך הגענו אל מה שנקרא מעלה כנף, מקטע סלעים, לא פשוט, שיש בו גם אבנים גדולות, וגם מדרגות סלע בעייתיות.

היות ואנחנו כאן לבד, ללא רכבים נוספים לסיוע או מדריך מקצועי, האגו של הצלחת הטיפוס הונמך לטובת שלמות המרכב.

אני בטוח כי אם הייתי מתאמץ ומפעיל את כל כפתורי הפלא הברונקו היה צולח את המכשול, אבל את כל אלה ניתן לעשות כאשר הרכב הוא שלך, וכל נזק יהיה על חשבונך.

רכב הדגמה על פי תפיסתי הוא רק לתת מתאבן ללקוח אפשרי, ולא לקחת אותו למקומות עליהם נתחרט לאחר מעשה.

 

אולם גם בדרך חזרה ניתן היה להפעיל כמה מן היכולות כדי לקבל תחושה, ואני בטוח, כך אמרתי לחבריי, כי בהמשך היום נמצא עוד שבילים ראויים.

בנסיעה למקום שניתן להגיע אליו רק עם רכב שטח, נזכרנו כי נוכל לשנות לרגע את המסלול שבחרנו ולנסוע לטבילה שטיול קטן בצדה.

כביש 808 שחוצה את רמת הגולן נקרא גם ציר המפלים. זהו כביש אורך אזורי המוביל מצומת מגשימים בדרום ועד צומת המפלים בצפון. אורכו של הכביש הוא 18 ק"מ, והוא משמש כציר האורך העיקרי בדרום רמת הגולן.

קצהו הצפוני מתחבר לכביש 87, אולם במקום לפנות ימינה או שמאלה, מכאן ממשיכים ישר על דרך עפר המשמשת בעיקר לצירי תנועת טנקים, והטקסטורה הקרקעית נעה בין תלוליות ובורות, לפודרה חומה ואבנים נוקשות.

לברונקו לא הייתה כאמור כל בעיה לחצות את כל אלו בקלילות של עז הרים צעירה. עד כדי כך שאפילו לא צריך להעביר להנעה מרובעת גלגלים.

ציר העפר הזה מגיע למקום בו בשנות שירותי הסדיר נקרא בשפת המפות המקודדות של צה"ל בשם "חונפן 36" והוא המעבר על נחל הזוויתן.

גם כאן השארנו את הסוס לנוח ברחבה הגדולה, ואנחנו ירדנו בזהירות במדרון התלול היורד לבריכה של מפל זוויתן עליון או בשמו הנוסף מפל האירוסים.

כאן המים אומנם ירקרקים כשאר המעיינות, אך צוננים ונעימים מאד.

העצים שבתחתית הערוץ מספקים מסתור צל מן השמש, ואפשרות לשבת בניחותא ולנשנש מטעמים.

היות ובאנו לחפש הרפתקאות ולא סתם לשבת, חזרנו במעלה השביל לזה שהמתין בסבלנות.

כשם שנהוג לומר כי אין הקומץ משביע את הארי, כך קצת אבק ומים עוד לא עשו לנו את היום.

אנחנו רוצים עוד, עלתה נהמה מהספסל האחורי.

הפניתי את ההגה, והודעתי לקהל כי התוכנית עכשיו עוברת שינויים ברוח המסע, וניסע לאן שיש גם וגם.

ליד העיר קצרין יש מקור מים בשם עין פחורה, שדרך עפר לא נוחה לרכבים קלים מובילה אליו.

עדר פרות גדול שחנה בצל העצים הסביר את השאריות הטבעיות שעיטרו את כל האתר, ורדידות המים וצבעם לא הצליחו לגרום לנו להיכנס לרבוץ בהם.

על כן שבנו על עקבותינו ונסענו אל המעיין הקרוב שאנחנו מכירים.

עין ראובן (או עין צנובר) הוא מקום חביב עם בריכה גדולה, אבל צירוף סוף אוגוסט, שבת ויום חם מאד מביא לכאן היום הרבה מטיילים שגודשים את האתר.

באתר הבא שבחרתי להגיע אליו לא הייתי אף פעם, ולכן זו סיבה טובה לנסות.

עין טורבינה

(וגם לו יש שם נוסף בריכת הצ'רקסים), נמצא במורדות רכס הטורבינות בצפון רמת הגולן, ולקח לנו כמה דקות לאתר את השביל שמגיע עד לבריכה עצמה.

מה שם ברקע?

גם כאן מצאנו בריכת בטון מלאה בחציה עם מים ירוקים מידי.

כנראה תופעה של שאיבת מים יתרה יחד עם ירידת מפלס עונתית הגורמת למרבית אתרי המים בגולן להיות פחות אטרקטיביים.

למען האטרקטיביות והעניין חצינו את הכביש וטיפסנו על דרך העפר אל מצפור טורבינות הרוח.

חו"ל זה פה ממש ממול

לאחר שהסתכלנו לסורים שמעבר לגדר הרחוקה בלבן של העיניים, החלטנו לאפשר לזה שחייב להגיע מוקדם הביתה, אבל אי אפשר לתת ליום שהיה בו ריגושים גדולים וקטנים להסתיים ברעב, ועל כן שני גברים ועלמה אחת רעבים עד הציפורניים, עצרנו ליד המסעדה ששמה כשם הכביש, כי אין שילוב הולם יותר מרכב אמריקאי גדול וחזק, עם קציצת בשר מצוינת בלחמנייה, מאותה יבשת, במוסד שיש לו כבר עבר והווה מפוארים.

 

זה  לא שלא ידעתי כי לברונקו יש עוצמה, קשיחות ויכולת, אבל מסתבר כי סוף שבוע ארוך ככל האפשר, לא הצליח לדגדג אחוזון מסך אותן יכולות, ולפעמים, האומץ שלי לנסות נעצר אל מול הידיעה כי היות וזה לא רכב שלי, אני מעדיף להחזיר אותו עם סך חלקיו, מאשר לחוש תחושת ניצחון שהצלחתי היכן שאחרים כשלו.

כזכור, יש במשפחה גם דגם זול ופחות חזק, ויש גם שני אחים גדולים חזקים ויקרים, יותר.

470 אלף שקל זה המון כסף, ואני ירוק מקנאה למי שיש ביכולתו לרכוש את הברונקו, כי ברור וחד כי הברונקו יספק אין ספור רגעי ריגוש שייצרו זיכרונות נהדרים לשנים רבות, לכן הייתי ממליץ לכל רוכש ללמוד את הרכב בסביבה בטוחה עם אנשי מקצוע, שידע מה אפשרי, ומה בלתי סביר וללא צורך, לעשות.

העולם צועד למקומות בהם יכחדו סוסים כאלו ויישארו מהם רק זיכרון עמום, ועל כן ראוי (אם אפשר) לשים יד על אחד מאלו לפני שתקנות כאלו או אחרות ישביתו שמחות של חובבי הג'אנר.

סוס הפרא המבוית הזה יכול לקחת כל גחמה אל הקצה, (ומעבר לה), בביטחון מוחלט וביכולת שתשאיר אותך מופתע גם בפעם האלף.

 

ירון הולנדר (מושיק עודי ואפרת, שסייעו בצילומים)

אוגוסט 2023

 

פורד ברונקו BADLANDS

מנוע בנזין 2.7 ליטר 6V טורבו.

הספק: 330 כ"ס.

מומנט 57.4 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:7.6 ל'/ק"מ.

מחיר 478,961 ₪ (כולל אגרה).

 

סטף

מצפור בית ציידא

בית הכנסת דיר עזיז

מעין כנף.

ציר המפלים.

נחל זויתן עליון.

מפל זוויתן (מפל האירוסים).

עין פחורה.

עין ראובן (עין צנובר).

עין טורבינה (בריכת הצ'רקסים).

טורבינות הרוח.

כביש 90.