הארי הקדוש

 

בדיוק לפני שלושה חודשים ביצעתי את מבחן הדרכים האחרון לפני שנסענו לטיול גדול וארוך ביבשת האהובה, ותוך כדי פרצה המלחמה שהורידה את מפלס האנרגיה והחשק נמוך מגובה פני הים, בים המלח, ומכיוון ובנמלים הצטברו מעל 80,000 מכוניות הממתינות לרוכשים, הגעתי למסקנות עם עצמי, כי צריך לחזור לסוג של שגרה, וזו שנבחרה הוצגה לעיתונאים בחודש אוגוסט.

חסרון הדוגמיות כמותה באולם התצוגה של היבואן, מעיד כי כל המלאי שהובא, נגמר, ולך תדע מתי יהיה משלוח חדש, לכן כדי לעזור לאלו שנותרו עם תאוותם בידם, התכנסתי לכבודם, וביקשתי לבחון את הארי החדש למשפחת ה-400 המיתולוגית של פיג'ו, זאת שבימים עברו הייתה "הטויוטה קורולה" האולטימטיבית, (יעני הרכב הנפוץ ביותר והמתאים למרבית הצרכים של מרבית האנשים).

היות וחלפו להם 4 חודשים מיום ההשקה דפדפתי לאחור בזמן כדי להיזכר מה נאמר אודותיה ביום ההשקה.

 

כזכור הרכב הזה מגיע ממשפחה בעלת יחוס ארוך שנים.

חברת פיז'ו הוקמה ב-1810 כחברה ליצור מכונות קפה ומטחנות פלפל ומלחיות.

החברה יצרה דגמים אייקונים לאורך דורות.

כל דגמי החברה נשענו על שלושה ערכים עבור הלקוחות.

קסם, רגש ומצוינות.

 

הלוגו החדש שהוצג עם הרכב, מסמל את העבר ההווה והעתיד, והוא המשך הלוגו משנות ה 60.

האריה השואג גדל ומראה את העוצמה והחוזק של המותג, שהוא מחלוצי תחום הרכב העולמי, המגן, שנמצא מאחורי ראש האריה מציין את חוסנו של המותג.

הלוגו החדש מעביר מסר של מותג מודרני אסרטיבי, איכותי ועל זמני.

סדרה 400 של היצרן התאפיינה ביצור דגמים רבים ומוצלחים כמו למשל דגם 404 שמכר הכי הרבה מהסדרה.

מכונית שהיא אייקון

ביום ההשקה עמדה באולם דוגמנית הדורה בצבע טורקיז-כחלחל יפהפה (יש שישה צבעים לבחירה), ולטעמי האישי זהו הצבע המבליט ביותר את העיצוב המוקפד והמיוחד של ה-408 החדשה.

אלו קווים שגם מושכים את העין, וגם משדרים סוג של עוצמה דינמית שתיקח אותך להרפתקה, ומי מאיתנו לא אוהב ריגושים וחוויות נעימות?

הקו המנחה שהוביל את היצרן הוא בעיצוב נוחות.

ואת הנוחות פוגשים בשלל מקומות ברכב.

ראשית והבולט ביותר כמובן בם מושבי העור המעוצבים, נוקשים למגע ונוחים מאד ממגע ראשון, אבל מוזר שאינם חשמליים. (יהיו עוד כמה פרטים קטנים כאלו בהמשך).

גם הספסל האחורי מרווח דיו לגבוהי קומה, לא הצלחתי להביא שלושה אורחים שיעידו על מידת הצפיפות, אבל לשניים לא יחסר מקום. מרווח סרנים של 279 ס"מ מבטיח זאת, ומקיים נאמנה.

נוחות באה לידי ביטוי גם בעיצוב הקונסולה המרכזית שנמצאת בין המושבים הקדמיים. היא חפה מכפתורים מיותרים או כאלו שמעמיסים יותר מידי על הנהג, והעיצוב הנקי דווקא משתלב באלגנטיות בקו הכללי של העיצוב הפנימי שהוא נאה, אם כי לטעמי האישי ניתן היה להוסיף נקודות צבע לקדרות של כל השחור הכהה, בלילה, תאורת אווירה צבעונית ששזורה בקווים דקים בדלתות, מוסיפה את המתבקש.

 

הגה אליפסי שמנמן, שזכור לטוב מדגמים אחרים שבחנתי בעבר, מקבל את פני, וזה כבר סימן טוב.

ולמה טוב? כי כאשר מגיעים לפניה חדה או אפילו לסיבוב פרסה (ברמזור למשל), נוכחים לדעת כמה קוטר הסיבוב קטן, וכמה ההגה הזה מדויק וחד, ומעביר את מלוא האינפורמציה לנהג.

מאידך, מיקום ההגה ביחס ללוח המכוונים קצת לא הגיוני, בלשון המעטה, שכן חלקו מסתיר את לוח השעונים הצר והקטן, יחסית.

אני, נוהג להוריד את ההגה כמה שיותר למטה, ועדיין חלקו העליון עלול להסתיר חלק מלוח המכוונים.

גבוהים וארוכים ממני שיעדיפו להרים את מוט ההגה כלפי מעלה יגלו שלוח המכוונים מוסתר בחלקו.

התרגלנו בעידן של מסכי תצוגה שמתחרים בגודלם בטלוויזיות הביתיות, לקבל כאלו גם ברכבים (בעיקר החשמליים, ובעיקר העיקרים באלו המגיעים מסין), וגם בסעיף זה היצרן האירופאי לא התקדם טיפה קדימה.

מסך המולטימדיה נאה אך גם הוא אינו גדול דיו, ובמצב שילוב נסיעה לאחור, תצוגת המצלמה קטנה ממסך הטלפון שלי, וזה מעניק את הציון של מספיק, בקושי.

 

לא פעם ולא פעם הושטתי להתניע את הרכב בכפתור העגול הגדול שנמצא דרך קבע מימין להגה, אך כאן שובץ כפתור כמעט זהה בגודלו לכוונון טמפרטורות המזגן, ואילו זה של ההתנעה נמצא ממש מתחתיו על הקונסולה המרכזית.

למעלה כפתור מזגן, מתחתיו (נראה בקושי) מתג התנעה

אני מניח שרוכש הפיג'ו הזאת יסתגל במהרה, שלא כמו הבוחן המדלג בין רכבים.

ישנם דברים שכבר הפכו לסטנדרטיים במרבית הרכבים, עד כי קשה להבין למה יצרנים הולכים לאחור, אבל, להבדיל מאחרים, אנדרואיד אוטו אלחוטי, מתחבר מייד, וזה רבותיי, נוח ומתבקש כבר ממזמן, וטוב שיש את זה כאן.

הכבל יישאר להטענה בלבד. ואם כבר נגענו בהטענות, יושבי הספסל האחורי ייהנו משתי נקודות חיבור C.-TYPE

אלו שיושבים מקדימה ייהנו משקעC-TYPE  קדמי, שקע 12 וולט, ועוד שקע בתא בין המושבים וכמובן גם משטח טעינה אלחוטי.

אבל ברשימת האבזור נקבעה נעילה חיצונית במגע רק דרך דלת הנהג.

למה? ככה.

כאמור, העיצוב החיצוני של ה-408 הזאת מושך את העין בקוויו המרשימים, ומעניק לרכב "אפקט הגעה" מכבד. כל השאר, יגידו לך האוהדים, הוא רק בונוס.

ה-408 הזאת מגיעה לישראל בגרסת מנוע בנזין 1.2 ל' טורבו, אחת בלבד.

מנוע זה (שנמצא בדגמי אחרים של היצרן סטלנטיס) מפיק הספק של 130 כוחות סוס, ומומנט של 23.4 קג"מ.

לאחר שמיצינו את נושא הסקירה של הפסל באולם התצוגה, אפשר לצאת לדרך, ולראות האם מומשו כאן כל ההבטחות, והאם נולד כפיר חדש שיגדל למלך הג'ונגל.

 

לחצתי (הפעם בכפתור הנכון) להתנעה ויצאתי מחניון היבואן לאסוף לי חוויות.

קל ונוח (חזרנו עוד פעם להדגיש את הנקודה) להסתגל  ל-408 תוך דקות ספורות.

היא מאותן מכוניות שמתיידדות איתך מהרגע הראשון, ואתה חש בנוח. (שוב), קשה לשים את האצבע מה בדיוק קורה שם, אבל הסך הכול הכללי משדר לך נינוחות.

הרכב נוסע בשקט, לא מפתיע, לא דוחף, לא מזרז אותך בטורי סל"ד גבוה שתלחץ יותר, ולא מנסה להוכיח לך שהוא משהו אחר.

הכול באיזי, בביטחון וברוגע.

דקות ראשונות ברכב חדש ולא מוכר, לוקחות את הנהג אל מחוזות של הססנות וחוסר ביטחון, ולוקח זמן להתרגל ולהסתגל, אבל כאן כל התהליך הזה נמשך הרבה פחות זמן והרבה יותר קל.

מעבר לכל נסיעות המנהלה הרגילות, (זאת אומרת כאלו שהמנהלת שיושבת (או שוכבת) בבור ושולחת אותי לבצע) תכננתי לעצמי יום ארוך שיש בו יותר לא נודע מהנודע, וכאשר חלקים מהמדינה מנועים מהגעה בצפון ובדרום, נותרו חלקים בהם ניתן לטייל לכלל אסקפיזם מוחלט, ולו לכמה שעות.

 

 אחרי נהיגות רבות ברכבים חשמליים בהם טווח הנסיעה מהווה פקטור משמעותי לכל נסיעה, מתגלה כאן מיכל דלק ענק המאפשר נסיעה סביב 750 ק"מ בין תדלוקים.

כבר כמעט שכחנו איך זה להיכנס לרכב ולנסוע בלי חששות בכלל.

 

השילוב הזה בין שבת בחודש דצמבר ליום שמש מוציא את המוני העם לשאוף טבע, ואך טבעי הוא כי מי שיוצא יצא לאותם מקומות אליהם אתה מתכוון להגיע. (אלא אם קמת ממש מוקדם, וכבשת את פינת הצל\הספסלים\המנגל\הדשא הכי הכי בפארק הרצוי).

 

על הכביש המהיר, קיבעתי כהרגלי את בקרת המהירות האדפטיבית המצוינת ברף החוקי העליון, את המוזיקה בחרתי הפעם להביא מאי שם בארץ השפלה הרגועה מתמיד, אף אחד לא בא איתי היום כדי לפטפט איתי על אותן דעות פוליטיות, או על מה נכון או לא נכון לעשות לנסראללה וסינואר (גם זה בד"כ אותה דעה), ועל כן אני יכול לעשות כל דבר שיעלה על רוחי, ואם אטעה בדרך ובשיקול הדעת רק אני אדע מזה, והפדיחות הפעם לא יתגלגלו אל הרשתות החברתיות.

בצומת זיכרון פניתי ימינה אל כביש 67 הנוסע מזרחה, ובמחלף אליקים פניתי ימינה, לכיוון רמות מנשה. (כביש 673).

אלוהי הגוגל יעץ לי להיכנס אל ישוב נאה בשם עין העמק, הנמצא בשכנות לאתר הראשון אליו התכוונתי להגיע לראשונה בחיי.

היה הרבה יותר קל להיכנס (שער פתוח) מאשר לצאת, ברוח הימים הללו ניצב בשער שומר חמוש שמוודא מי מגיע ומי חוזר.

 

לפי עצתו של אחד שיודע, (שהסתכל בבוז קל על ה-408 היפה, ואמר לי "עם הרכב הזה לא תעבור פה", כאילו הוא לא בדק שעומד לרשותי מרווח גחון של טנק פאנצ'ר גרמני מימי מלחמת העולם), ויעץ לי לצאת בחזרה לכביש הראשי.  לפי המלצתו המשכתי הלאה ומהכביש פניתי שמאלה אל דרך כורכר כבוש שהמשכה אספלט ישן (עביר לכל רכב), עד למקום בו נגמר האספלט והמשכה דרכי עפר.

זה לא שלא יכולתי להמשיך, ה-408 הייתה צולחת את הדרך מבלי למצמץ, אבל אם אפשר לחלץ קצת עצמות ולנשום אוויר נקי, אז למה לא?

את רחשי הברחשים והציפורים שברו אגזוזים רעשניים של טרקטורונים שהיצרן שלהם לא היה מזהה עקב שכבות הבוץ שכיסו כל חלקיק.

ה-408 נשארה לשמור על שולי השביל, ואני חדרתי בין שיחים קוצניים בשביל כבוש אל שלולית מים נאה העונה לשם עין ריחנייה.

"... בחלקו העליון והפחות מתוייר של נחל השופט שברמת מנשה תוכלו למצוא את עין ריחניה. כאן יש שתי נקודות עניין: הראשונה היא בריכה גדולה – עין ריחניה שהיא הנביעה עצמה, מעיין שכבה הנובע מקרקעית הברכה, לא רחוק מכאן ישנם שרידי טחנת קמח. המעיין הוא בית גידול למאות מינים של צמחים שונים ובעלי חיים שנמצאים בסכנת הכחדה כמו הטריטון, שחריר הנחלים, סרטן הנחלים ועוד. בשל חשיבותה האקולוגי של הבריכה הכניסה אליה אסורה. לציד הבריכה יש דק עץ ולא מעט שיחי פטל למי מכם שאוהב ללקט ולאכול...

הנקודה השנייה שנמצאת במרחק של כ 500 מטרים הליכה צפונה מכאן על השביל הכחול היא מפלי עין ריחניה. כאשר תלכו על שביל העפר המתאים לנסיעה על ג’יפים שימו לב כי הכניסה למפלים היא דרך פרצה בקנה סוף לכן תהיו מרוכזים ואל תפספסו. אחרי שתכנסו בפרצה תוכלו לראות את המפלים – מדובר על סדרה של כמה מפלים שנשפכים ישירות אל תוך בריכה קטנה וצלולה. המקום מוצל כך שהוא מתאים בצורה מושלמת לימים החמים של הקיץ..."

עין ומפלי ריחניה

הסתמכתי על ההמלצה הכתובה ומהמעיין צעדתי בערך עשר דקות, באוויר הנעים, אל אותה פרצה בין הקנים שנמצאים בערוץ הנחל.

מפלים אלו חבויים מן העין, ומן הסתם כאותה המלצה, בקיץ זה מקום שלא רוצים לזוז ממנו, ויתרון המקום למי שמגיע לכאן והמקום אינו עמוס, הוא במבנה המפלים הנראה כמדרגות ובהן אפשר לשבת עד חלוף החום.

בכביש 6953 היפהפה היורד מקיבוץ דליה אל כביש 66, עם פיתוליו ועיקוליו, מצאתי את הזמן להחליק עם אצבעי, את בורר מצבי הנהיגה ולעבור למצב ספורט, זה לא שפרארי עצבנית תתפרץ לפתע מתוך מכסה המנוע, אבל משהו נמרץ יותר הופך את המקטע הזה ליותר כיפי ומענג מאשר נסיעה במצב אקו.

אולי אלו המתלים, אולי משהו בהיגוי, אך החוויה בהחלט שווה את הסטת המתג, כל עוד הכביש ריק מתנועה.

 

ברשתות קראתי לאחרונה כי נחל השופט נפתח לאחר שיפוץ וחידוש, וזאת סיבה מספיק טובה לקחת עצמי ולראות כמה אוכל להיות חלק מהמון מטיילי השבת, ואכן, גם כביש גישה חדש ונוח, וגם המוני המונים.

עצרתי היכן שההמון עצר, ואם הם מודעים למשהו שאני לא, הרי שזה הזמן לבדוק על מה ולמה,

לא ככה?

ומה מסתבר?

שההמון לפעמים כמו המון הולך כעדר על פי השמועה, והעבודות כולן טרם הסתיימו, ואין גישה אל הנחל (ואל חניון חרובים שם מחנים את הרכב) עם רכב, והיכן שההמון עוצר מתחילה דרך לא קלה בהליכה רגלית אל הנחל, ובכלל עדיף שנתין עד האביב הקרוב, אז יסתיימו העבודות, או שהמטרו בתל אביב יתחיל לעבוד.

מה שיהיה קודם.

מישהו חכם אמר פעם כי אם דלת אחת נסגרת, אחרת נפתחת במקומה, ועל מנת לא להשאיר אותי מאוכזב, התחלתי לנסוע עם הכבישים המתפתלים בתוך יער פארק רמת מנשה. ככול שהעמקתי אל תוך היער, כך הלכו והתמעטו האנשים (שכפי הנראה התייאשו מסגירת הגישה לנחל), עד כי נסעתי כמעט לבדי.

בחרתי לפנות במרומי ההר אל הדרך היורדת ממנו ונקראת דרך נוף הר גחר. זוהי דרך יפה ומיוחדת, ומסתיימת בכניסה לפארק, ליד הדוכן של "פיתה דרוזית".

בדרך למטה נשקף מלוא הנוף של עמק יזרעאל, ומטוסי קרב הממריאים ונוחתים בבסיס הסמוך.

 

אין טיול שלם ללא ביקור במעיין שטרם הכרתי, או בטבילה ראויה (אם ניתן), על כן חיפשתי במפות מה אני יכול למצוא בסביבה, ואכן זו שעל הניווט שולחת אותי לחפש את עין עזי (או עינות ניסנית).

את הרכב השארתי לחנות בתחנת הדלק בכניסה למושב היוגב, ולפי המלצת אתר עמוד ענן חיפשתי את המתואר שם.

"...מעיין/באר בתוך מבנה קטן צמוד לעצי תאנה (נצפים מהכביש).

ההגעה דרך כביש הגישה ליוגב בערך 100 מטר מתחנת הדלק, פונים שמאלה צמוד למטעים...במקום יש סולם ברזל ישן ניצב נטוי וחבלים שעוזרים להיכנס..."

עמוד ענן

אני בחרתי ללכת צמוד לכביש 66 לכיוון צפון, וחיפשתי פרצה בין עצי תאנה, ורק בחיפוש מדוקדק מצאתי את האתר.

מראה המים העכורים, עומקם, הגישה הבעייתית, וזה שהגעתי לכאן לבדי, לא עשו לי את החשק להיכנס לטבילה. אם היינו בקיץ החם אולי הייתי חושב אחרת.

בדרך חזרה הלכתי בדרך המומלצת בעמוד ענן, ודרך העפר מלאה בוץ עמוק של אחרי גשמים ולא מומלצת למעבר רכב.

(מי שמחפש צרות ימצא אותן כאן בקלות, בבוץ העמוק).

 

נסעתי במהלך סוף השבוע כ-550 ק"מ, המכסים מגוון דרכים בהן הרכב התנסה.

צריכת הדלק שהשגתי עמדה על 14.7 ליטר לכל ק"מ, וזו צריכה לא רעה בכלל בהתחשב במנוע הצנום, אשר מעיד על יכולותיו להביא את הנוסעים במהירות וביעילות (ולא לשכוח את הנוחות), מבלי לוותר על משהו מכל אלה בדרך.

וזה לא ברור מאליו אף פעם.

מן הסתם רוכשי ה-408 יגיעו קודם כול בשל החיצוניות הנאה, וכאשר ייווכחו להכיר את כל המעלות, יוכלו להסיק כי זוהי קניה בטוחה.

האם ה-408 תהיה יורשת ראויה לאבותיה המיתולוגיים?

יש לה את כל הדרוש לכך.

 

ירון הולנדר

דצמבר 2023

 

פיג'ו 408 פאסטבק

מנוע 1.2 ל' טורבו.

הספק 130 כ"ס.

מומנט 23.4 קג"מ.

מחיר 169,000 שח.

 

עין העמק

עין ריחניה

מפל ריחניה

חניון החרובים נחל השופט

דרך הר גחר

עין עזי/ עינות ניסנית

 

 

·       * הדגם החשמלי אמור להגיע במחצית הראשונה של 2024