אגדה יפנית

 

 

אני מציע לך לנסוע הרבה, אומר לי רפאל שמוסר לי את הסיקס (שם זמני), שהגיע בצבע סגול יין עמוק (המופיע במפרט תחת השם "ארטיזן אדום"), שעוצר נשימה לכל מי שפוגש אותו לראשונה.

אפילו השכנים שלי לחניה, עצרו באופן חריג לומר לי כמה שהם התלהבו מהצבע.

(וזה חריג בעיקר מעצם העובדה שהם נחשפים לכל הרכבים שאני מביא, וזאת פעם ראשונה שהם מתייחסים, למרות שהבאתי לא מעט מתחרים ראויים).

אבל הצבע הזה הוא רק התחלה של מסע גילוי גדול.

גדול כמו הרכב שיכול להוביל שישה, שבעה, ואפילו שמונה נוסעים (תלוי בקונפיגורציה פנימית).

ולא רק הרכב גדול.

גם המנוע.

גדול.

וחזק.

זה המנוע הכי חזק שמאזדה מייצרים ממשיך ואומר רפאל, ואכן 3.3 ליטרים המתחלקים לשישה צילינדרים זקוקים מן הסתם גם לחלל גדול בפני עצמו, וכך מוצא את עצמו זה הנחשף לדגם לראשונה, עומד לפני חרטום גדול ובולט, שאמור להכיל את כל מה שמנוע מסוג זה זקוק לו.

דגם 90CX שהועמד לרשותי הוא זה שעומד כיום בראש קצה תשעת דגמי המותג הנמכרים בישראל, ורמת הגימור SIGNATURE היא הבכירה מתוך ארבע.

כלומר, זה השפיץ של השפיץ, ועל כן זהו מעמד מחייב.

ובתור זה שעומד בקצה גם מחירו נושק לארבע מאות אלף שקלים, ומי שרגיל לראות במאזדה רכב "עממי", כפי שהמותג הוביל את שוק הרכב הישראלי שנים לא מעטות, עשוי להיות מופתע.

מאידך, אלו שדגם זה פונה אליהם יודעים כי עבור ערמת מזומנים שהם ישאירו בקופת היבואן הם צריכים לקבל תמורה הולמת.

ומהי תמורה הולמת על פי המפרט?

ארבעת הדגמים חולקים את אותו מנוע, כאשר ברמת הכניסה המנוע מוחלש ומנפק "רק" 284 סוסים, אך בכל הדגמים ההנעה היא קבועה לכל ארבעת הגלגלים, מידות הרכב קבועות, וסידור המושבים משתנה כאמור, כאשר ברמת הראשונה ייסעו 8 נוסעים וככל שמחיר הרכב עולה כך מתמעטים המושבים.

תמורה הולמת מתחילה באלגנטיות של חלל הנוסעים.

פה מקבל את פני ריח עור, במושבי עור נאפה בגוון חום בהיר, וסביב הדשבורד המגיע בסוג של זמש נעים, אף הוא בגוון בהיר של חום.

צבע העור ממשיך גם להגה ולדלתות.

במרכז הדשבורד שוכב מסך מולטימדיה מלבני שכל הפעולות להפעלתו נעשות באמצעות כפתור גדול עגול בין המושבים, ואנו שרגילים כבר ללחוץ על המסך פה ושם צריכים לאמץ הרגל חדש, שלא תמיד הוא ידידותי ומהיר כמו נגיעה על מסך, אבל האמת חייבת להיאמר, כי לאחר יומיים – שלושה כבר שלטתי בהגיון העומד מאחורי התפעול הזה, ולצערי האנדרואיד אוטו מחייב שימוש בכבל פיזי (C TYPE), בעוד שבעלי האייפונים נהנים יותר מחיבור אלחוטי.

לחיצה על מתג ההתנעה מעירה מנוע שנשמע אחרת, או אולי אלו אנו שכבר מתרגלים איכשהו לשקט של המנועים החשמליים המקיפים אותנו, הסתה של ידית ההילוכים הקצרה הצידה, ולמטה, ואפשר לצאת אל הכבישים וההרפתקאות.

לרכב שלושה מצבי נהיגה (רגיל, ספורט ו- OFFROAD), ולא חשתי בשינויים קיצוניים ביניהם.

כמו בכל רכב, ובגדולים זה תמיד יהיה "יותר", צריך כמה דקות של נסיעה איטית להסתגל לתנועה ולכל מה שלא מוכר.

תצוגה עילית שימושית

בבית כבר ממתינים לי האורחים שלי שהצעתי להם להצטרף ליום טיול קצר ולא רחוק, שימלאו את מרבית המושבים של ה-90 הזה.

כפי שהומלץ לי על מנת לרדת לסודותיו של הענק החלטתי לצאת לשני טיולים, קצר וארוך, ולשם ההיכרות הראשונית ניסע עד אזור חדרה.

ריקי התיישבה בכיסא האחורי, מירה ומוטי התפרקדו על מושבי הקפטיין, זוגתי הנצחית לצידי, וכאשר כולם הודיעו בקשר פנים כי נוח להם יצאנו לדרך.

חסרון השיטה של חיבור כבל מערכת המולטימדיה מתגלה בעובדה כי לשם קביעת נקודת יחוס לניווט הווייז, יש צורך לנתק את המכשיר מכבלו, להפעיל את הניווט באפליקציה, לשוב ולחבר את הטלפון על מנת שהניווט יוצג על הצג.

כאשר כל המושבים פתוחים לא נשאר הרבה מקום למטען.

לשמחתנו מצד שני התגלה כי שיבושי ה-GPS פסחו משום מה עלינו, וכל המקומות אליהם הגענו הסתיימו במקום המיועד ולא בבירת לבנון.

יער חדרה משתרע על שטח גדול, ובסמוך ליער הזה מסתתר מאגר מים שלא הכרנו.

שמורת בריכת יער הגישה הנוחה והקצרה ביותר מתחילה ממקום הנקרא ערוגות בושם - גני אירועים בשרון (לקביעת יעד לווייז), וממנו מתחילה דרך עפר קצרה המביאה אל השמורה המתגלה כחצי אוקיינוס של ממש.

אולי אלו גשמי הברכה שירדו החורף הזה, או שגורמים אחרים מאפשרים את המאגר היפהפה הזה החולק צבעים של כחול וירוק עם הצהוב שסביב, ושתילת דוגמן אדמדם כיין בכל התפאורה הזו יוצרת קומבינציה נעימה לעין.

"... בריכת יער (בירכת עטא) היא אחד השרידים החשובים לביצות חדרה, שיובשו במהלך המאה ה- 20'. ייבושן הסופי של הביצות נעשה עם הנחת צינור שניקז את המים לעבר נחל אלכסנדר.

הבריכה נמצאת בגבולן הדרומי של אדמות חדרה, וקולטת בחורף מים מאגן היקוות בן כמה אלפי דונמים.

בשנים רגילות, נוצרים בבריכה מספר גופי מים, שהגדול בהם בן כ- 130 דונם, והשטח מתייבש בהדרגה עד להתייבשות מלאה בסוף הקיץ.

גופי מים אלו מופרדים בסוללות עפר, זכר לניסיון בעבר להפוך את שטח הבריכה לבריכות דגים.

בשנים גשומות במיוחד, הופכת הבריכה לגוף מים אחד גדול בשטח כ- 400 דונם ואף יותר מכך..."

שמורת בריכת יער

היות ויש לנו עוד משימות במחסנית, באנו, ראינו, צילמנו, התלהבנו, ושבנו אל הכביש המהיר בדרכנו צפונה.

הירוק על הקרקע זו ביצה

כמו עם הבריכה הזאת, אל חלקם הגדול של האתרים אליהם אני מגיע אני מתוודע בזכות החשיפה האינסטגראמית אשר מביאה להיכרות עם אתרים המוכרים למעטים, וכך הוא גם האתר הבא.

בשיפולי טירת הכרמל המתפתחת לרוחב ולגובה, נמצא מקום בשם עין קדם.

באתר "למטייל בישראל" מצאתי את הדברים הבאים:

"... עין קדם הוא מעיין שכבה שנובע מתוך שתי נקבות שחצובות בהר, ושופע מים צלולים וצוננים כל השנה. ניתן להגיע למעיין בכמה מסלולים שונים, שמומלץ מאוד לשלב בטיול. תוכלו גם להיכנס לעומק הנקבות – אל תשכחו להצטייד בפנס!..."

עין קדם

על כן הצטיידתי מראש בפנסים, נעליים לצעידה במים ובגד ים, וכך הודעתי גם לאלו שהצטרפו אלי.

החניתי את היפני הגדול ברחבה גדולה בקצה רחוב החרוב, ומשם פנינו על השביל המסומן לצעידה בנתיב נחל נדר במסלול מסומן בשחור.

זהו מסלול לא קשה להליכה, אם כי בימים חמים במיוחד אין הרבה צל בדרך. אני משער כי בחודשים פברואר מרץ יפה כאן יותר, אבל חום היום הוא סיבה יותר נעימה לסיים בטבילה צוננת.

ההליכה עד לנקבות אורכת כ-20 דקות ואני מעריך את אורך הנתיב כקילומטר וחצי לערך.

לשמחתנו היינו כאן לבד, ובתחילה אכן בדקנו את הנקבה הימנית, הקלה והנגישה יותר.

עומק המים הזורמים לא עובר את כף הרגל ועומק הנקבה עד 15 מטר לערך.

מי שרוצה לקבל מושג ללא לחץ כלשהו, יכול להסתפק בזו. אבל האמיצים יפנו לנקבה השמאלית שרוחבה כרוחב אדם אחד, ועל מנת לא לחבוט את הראש בסלע יש ללכת כפוף, ובמקומות מסוימים אפילו לכרוע.

המים, כמובטח שקופים כבדולח, ונעימים מאד (זוכרים שבחוץ חם?), עומק הנקבה ארוך, כמה עשרות מטרים, אולי אפילו יותר ממאה, והצעידה בפנים לא מומלצת למי שפוחד ממקומות סגורים.

מצד שני, חוויה מדהימה.

חזרנו אל הרכב מאוששים הרבה יותר מהדרך לשם, והקבוצה החלה לזמזם שירי רעב נוגים.

לשם הבדיקה היסודית והמתחייבת הפניתי את הגה המאזדה דרומה, ובצומת כלא שש פניתי שמאלה לכביש 721 העולה לבית אורן.

כביש זה הידוע בזכות פיתוליו הסמוכים, וזכור מהשריפה הגדולה בכרמל, הוא מדד בוחן לכל רכב שרוצים לבחון את גמישות המנוע שלו, וצריך להתפלל ולקוות כי בזמן הזה יהיה הכביש ריק מתנועה, או אלו שיסעו לפנינו ילחצו בגז, על מנת שנוכל להביא את הרכב למלוא הפגנת ביצועיו.

הנוסעים שאיתי פחות אוהבים את הניסיונות שלי להמריא קצת יותר מהמקובל, אבל כך או כך לא הצלחתי לחוש בחוסר אוויר או נמרצות כלשהי.

נהפוך הוא, המנוע החזק ושימוש תכוף בשיפטרים (אוף, שמישהו כבר ימציא לזה מילה מדויקת בעברית), שמאחורי ההגה להעלאה והורדת הילוכים באופן ידני, מאפשרים למנוע הזה לקחת כל עליה בקלילות.

(ספויילר לבאות, תהיה כזאת גם בטיול הגדול).

העלייה מסתיימת בצומת ממנה ניתן להגיע לעוספיא, מימין, או לחיפה, משמאל.

תפריט שנראה כמו ספר מצוייר

הגענו בעקבות ההמלצה אל מסעדת לח'דאת, ואם לא היינו כל כך רעבים אולי הייתי מספיק לצלם את השפע, אבל כנראה מרוב לחץ נשכחה החובה העיתונאית.

היה טעים וממלא עד הפקק.

 וזה היה הטיול הקצר.

 

ליום המחר הכנתי מסלול ארוך הרבה יותר, ומכיוון שאסע אותו לבדי אוכל להגביר את הווליום ולהתענג על הצלילים הבוקעים מהרמקולים של BOSE האהובים עלי, ללחוץ יותר בדוושה, ולקחת יותר סיכונים מחושבים.

מכיוון שגבולות המדינה מצומצמים זמנית, והיות וצפוי להיות חם יותר, דרושה התרעננות רטובה בדרך, החלטתי לשלב את כל הטוב הזה לחבילה אחת גדולה.

מיד בצאתי לדרך בבוקר התנגן ברמקולים השיר GOOD VIBRATIONS אני מאמין כי היקום שולח מסרים כל הזמן ורק צריך לשים לב אליהם, ועל כן, על פי הוויברציות החיוביות שנאמר בשיר יצאתי לדרך.

ואיך נעבור נסיעה רציפה של שעתיים וחצי אם לא נצטייד בתדר חיובי??

בדימונה נכנסתי לתחנת הדלק למלא את המיכל עד הפקק, וכאשר מובטח לי טווח של מעל 700 ק"מ, אני יודע בוודאות כי זה שאוהב נוזל מאובנים קצת מעל המקובל, יוכל לקחת אותי אל האופק ומעבר לו ללא כל בעיה.

בדרכי הלאה אל צומת הערבה ראיתי שלט חום מהזן החביב עלי.

מצד תמר.

זו שיודעת תמיד הכי טוב מספרת לי כך :

"...

מצד תמר הוא מצודה מהתקופה הרומאית-ביזנטית מאמצע המאה ה-3 לספירה עד סוף המאה ה-7 לספירה בצפון הר הנגב. תחילת ההתיישבות באזור הייתה בתקופה הנבטית, ואז הייתה כאן תחנה בדרך המוליכה ממואב ומכיכר הירדן דרך ממשית לבאר שבע והלאה ממנה. המצד ממוקם בראשו של מעלה תמר - שביל קדום היורד מרכס חצרה אל הערבה ודרום ים המלח..."

מצד תמר

המקום עובר כיום שיחפוץ (שיחזור ושיפוץ), ובעתיד הקרוב יהווה מן הסתם עוד נקודת עצירה בדרך.

המשכתי בכביש היורד ומתפתל עד לצומת הערבה, שם, במקום לפנות ימינה לכיוון אילת פניתי שמאלה על כביש 90 אל נאות הכיכר ועין תמר, הנמצאים בקצהו הדרומי של ים המלח.

לא פעם ולא פעמיים הגעתי לכאן, ומן הסתם עוד אשוב. יש קסם קדומים במקום הזה שעד לא מזמן היה נידח ממש, ולפתע נדמה שהתגלה.

דילגתי על עצירה בעין פלוטית שבחניה הצמודה היו יותר רכבים ממה שהבריכה הצנועה יכולה להכיל בבת אחת, והמשכתי אל השער הסגור. מלמלתי את הסיסמה הסודית, ומשנפתח השער פניתי ימינה אל נחל אמציהו.

זו שיודעת הכול שבה ומספרת לי כי נחל אמציהו הוא נחל בצפון הערבה. אורכו כ־20 קילומטר ושטח אגן ניקוזו כ־190 קמ"ר. מוצאו בגבעות יועדן כ־5 קילומטר מדרום לפתחו של המכתש הקטן, והוא נשפך למלחת סדום ליד מושב עין תמר שמדרום לים המלח.

הנחל מתאפיין בפיתולים שתוחמים אותם מצוקים גבוהים של תצורת חוואר הלשון.

זה המקום לשלב סופסוף את מצב הנהיגה OFFROAD ולגשש בעדינות את דרך העפר הנכנסת אל תוך הוואדי שיש בו הוד והדר.

לא התפתיתי לחצות את כל נתיבו לבדי, כי עם כל הכבוד למצב זה שעימי לא נחשב ככלי שטח פראקסלנס, ובכדי לא להיכנס לצרות ניתן למנוע אותן מראש.

אבל, למען ההמחשה (כפי שניתן לתאר) חדרתי אל תחילתו של הנתיב, לראות שהרכב מתמודד עם דרך העפר הזאת ללא מאמץ, לשוב על עקבותיי אל הפארק האקולוגי נחל אמציהו החביב.

כאן, בסופי שבוע בלבד, ממלאים את בריכות השכשוך במים זורמים, להנאת המשפחות עם הילדים, והמבוגרים המגיעים לבד ורוצים להתרענן קצת.

לראשונה בביקוריי באתר מצאתי לאחר חיפוש את הפסל המשלב אבן מההימליה עם אבן מים המלח.

לו"ז צפוף הכתיב לי לצאת בחזרה לאחר כשעת מרגוע נעימה, לעצור לזמן קצר במלחת ים המלח.

"...מצפור מלחת סדום היא תצפית מופלאה לעבר בריכות מלח באזור סדום בואך ים המלח. מלחת סדום זכתה לכינוי "אגם הברבורים" ע"י תושבי המקום. על אף העובדה שאין בה ולו ברבור אחד. אך במהלך השנים , ציפורים ובעלי כנף שונים הגיעו לאגם במלחת סדום לעצירת ביניים , קינון ו"תדלוק" בדרך ליבשת אפריקה החמה.

מלחת סדום הייתה במשך שנים רבות מאוד, בעבר הרחוק, בריכה משגשגת ובית גידול לח ומוצלח לבעלי חיים רבים,

עד שבשלב מסוים לאור השינויים האקלימיים בריכות המלח התייבשו לחלוטין. בריכות אילו חזרו ושבו לחיים, בעקבות הצפת של מי תהום שעלו מעל פני הקרקע בעקבות פעילות של קידוח וחציבה ע"י מפעלי ים המלח, ממי שיטפונות המגיעים משפכו של נחל צין ונחל אמציהו. מקור נוסף של בריכות המלח הם מים מלוחים הנובעים מתחת לפני האדמה. וכן מאגר אשלים אשר מנקז את נחל אשלים . כך שהמקום מהווה מעין אגן ניקוז  של נחלי מדברי יהודה בדרך לים המלח..."

מלחת ים המלח

בצהרי היום, בשיא החום (מעל 35 בצל), התייצבתי במרכז המבקרים על שם משה נובומייסקי.

אתר זה, הסמוך למפעלי ים המלח, נקלט לי במבט מזמן, ובכל פעם לא הצליח לי להשתחל לביקור.

היום, תכננתי מראש ולא נתתי ליד המקרה לנהל אותי, על כן התייצבתי בזמן המיועד.

הסיור נמשך כשעה וארבעים, אומר לי הבחור בקבלה.

מלבד המעברים החיצוניים הסיור כולו מתבצע בבניינים המשוחזרים (והממוזגים !!!!) באתר, והאמת?

הופתעתי לטובה מרמת ההסברים המשלבים ווידאו, אפקטים מכניים, משקפי מציאות רבודה ועוד.

זוהי חוויה מומלצת ביותר המביאה סיפור מרתק על יזמות ציונית כנגד כל הסיכויים והצלחה רבה בהפיכת חזון למציאות.

אתר מרכז מבקרים ע"ש משה נובומייסקי

זוכרים כי בתחילת היום נרמז לי על אנרגיה חיובית?

 

התדר החיובי המובטח לא נעצר בשיאו בביקור הזה, שכן אין ביקור באזור מושלם ללא טבילה בבריכת אידוי מספר 5, (ידוע יותר בשם חוף מלונות ים המלח), ולשם שינוי עצרתי היום לשפתו החדשה של המלון הדרומי ביותר הניצב כאן.

(נקרא היום ליאונרדו קלאב).

בעבר, החוף הזה היה רבוד מלח קשוח מהסוג הפוצע את הרגליים וחובה היה להיכנס למים על נעליים כלשהן. כיום החוף השקט, הנעים הזה, שיש לו חניה פנויה (בתשלום פנגו כמובן) בשבת, מרובה בשטחים מוצלים וכיסאות ללא תשלום, וההפתעה מתגלה כבר בצעד הראשון במי הטורקיז הצלולים שיש בהם רצפת סוג של חול לבן רך ונעים במיוחד.

יש כמובן גם מקלחות חיצוניות ומלתחות.

מה עוד צריך הבנאדם?

עליה טובה שתתמרץ אותו.

כביש 31 העולה לערד גם הוא מסוג הכבישים היכולים לספק ריגושים אין ספור, אם מגיעים ברכב הנכון והכביש ריק מתנועה.

אבל היום, כנראה בשביל לבאס את מה שהיה טוב ולצנן, טור רכבים ארוך עלה באיטיות מרגיזה את הכביש.

מעולם לא זכורה לי איטיות שכזאת, כך שנותר לי לכוון את בקרת השיוט למהירות דמיונית לסיטואציה, ולהתנהל בשיא הרוגע, כי מה זה יעזור? הרי באתי חיובי היום, לא?

 

וככה אסכם את המבחן הארוך שנמתח על פני כ-670 ק"מ, ואני מקווה כי עמדתי בציפיותיו של זה שביקש שאסע הרבה.

9.6 ק"מ ל-ל' על פני 675 ק"מ

המאזדה 90CX לא תהיה בחירה טבעית כנראה של מי שצריך יותר מושבים מרכב סטנדרטי, אבל, זה שצריך ויכול להרשות לעצמו ידע כי יקבל תמורה מצוינת עבור כספו.

עוצמה, טכנולוגיה, אמינות, נוחות בטיחות ואפילו הנאה רבה יגמדו את העובדה כי זהו רכב צמא במיוחד ויש לו סמל של מאזדה בחזית.

ואולי זו דווקא ההפתעה, שמאזדה יכולה לשחק במגרש הפרמיום מבלי למצמץ.

 

ירון הולנדר (שירה, ריקי, מוטי ומירה)

מאי 2024

מאזדה 90CX

רמת גימור SIGNATURE

מנוע בנזין 3.3 ל' eSKYACTIV   

6 צילינדרים.

8 הילוכים.

345 כ"ס.

מומנט 51 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 9.6 ק"מ/ל'.

מחיר (לפני אגרה 3,693 ש"ח) 399,000 ש"ח

 

 

יער חדרה.

שמורת בריכת יער.

עין קדם.

כביש 721.

מסעדת לח'דאת.

 

מצד תמר.

נחל אמציהו.

פארק נחל אמציהו.

מלחת ים המלח.

מרכז מבקרים ע"ש משה נובומייסקי.

חוף מלון ליאונרדו קלאב.

כביש 31 ערד – ים המלח.