יונייטד טורס

 

זה לא יונייטד טורס אלא אוטובוס ישן "רגיל" של אגד

 כל מי שגדל בישראל בשנות השישים – שבעים, זוכר כי אגד שלטה בשוק התחבורה הציבורית עם צי אוטובוסים נושנים, עם מושבים נמוכים ונוקשים, חלונות שנפתחים על ידי אחיזה בשתי הידיים בו זמנית ובדחיפה כלפי מעלה על מנת שיכנס אוויר כלשהו לאוטובוס (כי מיזוג לא היה באוטובוס מדגם טייגר של לילנד), אבל הייתה חברת היסעים קטנה, שעסקה בעיקר בתיירות, האוטובוסים שלהם היו ממוזגים, המושבים היו בעלי משענת גבוהה, וכשנסעת בכזה (אם וכאשר), הרגשת שהגעת במקרה למחלקה ראשונה.

לחברה קראו יונייטד טורס, והיא אגב פועלת עד היום, אם כי כל האוטובוסים היום הם ממוזגים ונוחים.

ולמה נזכרתי בחברה הזאת?

 

הטורס (TORRES) (ולא TOURS), היפה שקיבלתי לסוף שבוע קצר מגיע עם חובת הוכחה.

כאח צעיר וחדש לרקסטון המוכר והמצליח, הוא צריך להראות קשר ישיר שיביא לידי ביטוי איכויות היצרן, כנגד הבטחה למוצר חדש ולא מוכר, ושלא ייפול מאחיו המגודל.

חתיכת משימה הייתי אומר.

 

ביקשתי וקיבלתי את הגרסה ששילוש האותיות שעל דלת הנהג, (ורק שם), מרמז על יכולות שאין לגרסה הזולה ממנה בחמישה עשר אלף שקלים.

בניגוד לרקסטון בעל מוניטין רב שנים ביכולות הגבוהות לחצות שבילים ומשעולים זרועי סלעים, ולהתמודד בהצלחה עם מכשולי טבע, מגיע הטורס הזה עם הצהרת כוונות צנועות יותר.

צילום: רוסלן פאול

אין כאן בנמצא הילוך כוח ונעילות דיפרנציאל, ועם מרווח גחון של 19.5 ס"מ וללא מיגון תחתי, לא אסתכן אתו מעבר לשבילי חצץ או חול.

וזהו.

מאידך, במחיר שמתחת למאתיים אלף שקל זאת בחירה הגיונית למשפחה בורגנית צעירה, שרוצה לתפוס לעיתים קצת טבע, בקלילות, ולא מעבר לזה.

למי שאינו יודע (או זוכר) אספר כי KGM הוא שם המותג החדש (החל מ-2024) של חברת סאנגיונג, יצרנית רכב דרום-קוריאנית, שנוסדה בשנת 1954, אשר החלה את דרכה בייצור רכבי שטח עבור הצבא האמריקאי שנלחם בוייטנאם. כיום החברה מייצרת בעיקר רכבי פנאי - שטח. השם החדש הוא ראשי תיבות של KG Mobility, והוא ניתן לחברה לאחר שנרכשה על ידי קבוצת KG, תאגיד קוריאני ענק.

דגמי KGM כוללים את הרקסטון והמוסו, שניהם שווקו קודם תחת השם סאנגיונג.

מכיוון שקו מאתיים אלפי השקלים כבר מציב אופציות רבות ומגוונות בכלל, וגם קרוסאוברים נוספים בפרט, כולל אלו עם הנעה כפולה, הטורס החדש צריך להציב אלטרנטיבה ולשחק באותו מגרש כמו דגמים אחרים ומוכרים בשוק.

אי לכך, הטורס מציג עיצוב מעניין, פנימי וחיצוני.

צילום: רוסלן פאול

מי שמביט מבחוץ ישווה מייד את הדגם הזה, למותגים איכותיים ויקרים בעשרות מונים, וההשוואה לדעתי מגיעה ממקום טוב.

אנשים שכבר ראו דבר או שניים בתחום הרכב, יאמרו מייד כי חרטום הרכב הוא שילוב של ג'יפ, לנדרובר דפנדר, והאמר, ואילו מבט מהצד לוקח את המתבונן אל ריינג' רובר.

כמו בדיפנדר

אם אלו אבות ההשראה, אז מישהו עשה שיעורי בית בעיצוב רכבים.

כאשר נפתחת הדלת מתגלה חלל נוסעים בעל מראה עשיר וטכנולוגי.

ריפודי העור "הטבעוני" (שם נפוץ לתחליף עור) מקנים לרכב מראה פנימי יוקרתי, ומשולבים בכל, המושבים, דפנות הדלתות והדשבורד. מושב הנהג התברך בכיוון חשמלי, אך מושב הנוסע שלצידו ,ידני ונמוך במקצת במצב המקסימלי שלו.

ליושבים מאחור (לא בדקתי בנסיעה) מרווח רגליים סביר, תריס גלילה פנימי משמש כמגן מפני שמש צד, ועם 268 ס"מ בין צירי הגלגלים (הקדמי והאחורי), מובטח מרחב מחייה סביר.

על הקונסולה המרכזית מופיעים שני צגים, העליון, כמקובל אורז פונקציות תפעול רבות ומגוונות, ואילו התחתון נועד לפעולות מהירות ומיוחדות (כגון חימום גלגל ההגה, נעילת ההנעה הכפולה ועוד) אך בתפעול המיזוג דרך המסך התחתון, מופיע אותו מצב גם במסך העליון.

למה?

לא ברור.

מצד שני אותה קונסולה המפרידה בין המושבים, אינה מעיקה בנוכחותה, ולמעט מוט הילוכים גבוה לא מהווה סוג של חומה כפי שפוגשים בלא מעט רכבים חדישים.

כל הדשבורד הינו בעל זווית נטייה נמוכה מקו מכסה המנוע, דבר המשליך בעיקר על לוח המכוונים שמאחורי ההגה, שהינו צר במיוחד, ואי לכך כל התצוגות בו קטנות, ונהגים שכבר חגגו כמה עשורים בחייהם, עלולים להתקשות בקריאת הנתונים, בטח ובטח כאשר נוהגים באור יום עם שמש חזקה.

(או בתיאור ישיר יותר, למעט צג המהירות לא רואים כלום).

לו היה הדשבורד מתרומם בעוד מספר ס"מ, ניתן היה לשלב צג מכוונים גדול וברור יותר.

היות וכך, מורגש חסרונה של תצוגה עילית על שמשת הרכב שהייתה פותרת את הבעיה, אם לזה התכוון המתכנן.

מאידך, אותו קו דשבורד נמוך מאפשר ראות מעולה החוצה, וקורת הצד הקדמית (זו הנקראת קורה A), צרה וכמעט אינה מורגשת, כך שיושבי השורה הקדמית נהנים משדה ראייה מקיף ורחב.

קורה צרה ושדה ראיה רחב וברור

תא המטען גדול מספיק לאכסן ציוד לטיולים קצרים, ומורגש חסרונו של גלגל חלופי, ואם כבר מדברים על צמיגים, קוטר צמיג של 20 אינצ' זה יפה ומשלים לעיצוב הכללי (18 בגרסה הזולה), אבל רכב עם יומרות מעבר לאספלט לא יכול להיות עם דופן גומי קטנה כל כך.

תמיד מחפשים סוג של פשרה שתענה על מרבית התרחישים, ומה שטוב לכביש פחות טוב בשטח, וצמיג כזה עלול להתפנצ'ר ביתר קלות מדומה עב גומי, ובעיקר כשאין גלגל חלופי, זו יכולה להיות בעיה.

מרווח גחון של 19.5 ס"מ הינו מספיק גבוה, כל עוד לא מחפשים סלעים שצריכים לעבור.

התחושה הכללית היא שמדובר ברכב קשיח הבנוי מרכיבים איכותיים ועמידים, שידע להתמודד עם אתגרי החיים, כל עוד לא ינסו לקחת אותו לקצוות.

בולטת פה התקטננות על פרטים קטנים שכבר נדמה שחלפו מן העולם, כמו חיבור חוטי למערכת מולטימדיה, או חסרונה המתבקש של בקרת שיוט אדפטיבית (רגילה בלבד), ומערכות בטיחות אחרות המקנות לרכב את הציון 4 בסולם (מתוך 8).

ברור כי תוספות כאלו ואחרות היו משפיעות על המחיר הסופי, ולפי המפרט הנ"ל כנראה בחר היבואן להתמקד בשורה התחתונה של ערך לשקל.

החיים, מה לעשות, הם עניין מורכב של פשרות וסדרי עדיפויות.

 

היכן שהוא (כך סיפרו לי בדיעבד), מסתתר כפתור המפעיל בקרה בירידה, כנגד החלקה בדרדרת אבנים (מה שקרה כאשר לא ידעתי על קיומה של המערכת החיונית). אי הבלטה שלה בכפתור פיזי ייעודי הוא לטעמי טעם לפגם, שכן מערכת זו גם חיונית וגם מבטיחה בטיחות, ועל כן ראוי שתהיה אליה גישה מהירה וישירה.

 

הזמנתי את גילי בן שלמה לטייל איתי.

גילי, הפורש לגמלאות בסוף החודש, הוא מדריך ובעל חברת טיולי ג'יפים,  הוא ממליץ לי לקחת את הטורס המסקרן לאזור לכיש - בית גוברין.

צוות לעניין

בהכירי את השטח, אני מסכים אתו שזהו בדיוק סוג האתגרים אתם יתמודד הטורס בשירות משפחות שירכשו אותו.

דרכי עפר כבוש עם מורדות מתונות ועליות לא מסובכות.

בחורף ובאביב זהו אזור ירוק, מלא פריחה.

עכשיו זו עונת הכרמים השופעים, למאכל ולתעשיית היין הענפה, ולא נפקד מקומם של אתרים היסטוריים, או אלו שהם תופעות טבע גיאולוגיות.

 ביציאה מהמרכז, מיכל הדלק המלא מורה על טווח מקסימלי של 520 ק"מ, אשר מושפע כמובן גם מאלו שנהגו לפניי, וגם מעצם היותו של הרכב חדש, ועם כאלפיים קילומטר שכבר עבר, וטרם קיבע צריכה ממוצעת הגיונית.

גילי מספר לי כי תל לכיש שהיה עד לא מזמן פתוח ללא תשלום, עבר שינוי קטנטן, ועל כן ראוי שנתחיל אתו.

כבר סמוך לשער הכניסה למושב לכיש רואים את רוח השינוי.

דרך העפר שהובילה לאתר, בצמידות לגדר המושב, נסללה באספלט חדש ונח, והוא זה המוביל את המבקר לחניה רחבה ומסומנת.

מכיוון שהגענו מוקדם, והיינו מראשוני המבקרים, קיבלנו יחס של VIP.

נכנסים לאתר דרך מרכז המבקרים החדש, שבמרכזו אולם גדול בו מוצג סרט הנותן רקע על תקופת העיר לכיש, ומלכות יהודה עם המלך חזקיה שמרד באשורים, וסנחריב הגיע לדכא את המרד, כבש את העיר והגלה את תושביה.

המיצג הזה המשלב טכנולוגיות עכשוויות, מתאר בצורה מוחשית את חורבנה של העיר שהייתה מהחשובות בערי יהודה.

"... העיר נבנתה מהיסוד בימיהם של המלכים יאשיהו ומנשה (המאה ה-7 לפנה"ס). עיר זו חרבה יחד עם בית המקדש הראשון ושאר ערי יהודה לאחר מרד צדקיהו בבבל (586 לפנה"ס). כיום ניתן לראות שרידים של בית שער גדול מתקופתו של חזקיהו, ומעליו בית שער קטן יותר מהמאות 7-6 לפנה"ס; בבית השער הקטן מצא הארכאולוג סטארקי כ-21 אוסטרקונים, חרסים ועליהם כתובות, שקיבלו את השם "מכתבי לכיש"..."

תל לכיש

לאחר סיבוב מתחייב ברחבי התל, בו כבר ביקרנו כאמור אינספור פעמים, חזרנו אל הטורס, וכיוונתי את ההגה לכיוון מושב אמציה.

הכביש המוביל ממושב לכיש אל אמציה וממנו אל שקף, הינו כביש דו נתיבי מתפתל בין גבעות נמוכות, אשר כרמים גדולים מהווים בו את מרבית הנוף, כמו גם שדות מרעה לבקר. כביש זה  חביב מאד על רוכבי דו גלגלי שחולפים הלוך וחזור על פנינו.

בכניסה למושב אמציה יש שער צהוב גדול לישוב מפוני גוש קטיף הנקרא כרמי קטיף.

היות וזהו ישוב דתי, השער הגדול סגור בשבתות, והדרך היחידה להיכנס פנימה היא באמצעות שער להולכי רגל הנפתח בקוד מכני.

כדאי ומומלץ להגיע לכאן כי יש כאן 3 אטרקציות.

הראשונה, נכנסים למושב, ובמזלג פונים שמאלה. צועדים בעיקול הכביש עד שבין הבתים פוגשים גדר היקפית סביב מתחם טבעי.

פונים ימינה עם השביל, ואם מזלכם שיחק השער פתוח, ואם הוא פתוח זה סימן להזמנה להיכנס פנימה.

שער פתוח הוא שער מזמין

זהו אולם מרהיב של מספר מערות טבעיות שנראה כי שמשו תושבים קודמים למגורים. מערות אלו חוזקו לאחרונה מפני מפולת.

יוצאים מהמערה עולים בשביל שמאלה לכביש הסובב לכיוון בית הכנסת.

מול המבנה רואים פתח בסלע ומדרגות המובילות למעבר תת קרקעי באורך עשרות מטרים שיוצא אל צדה השני של הגבעה.

מעבר זה נחשף כאשר עבודות פיתוח נעשו בישוב בזמן הקמתו, ומאז עמלו הרשויות לשמר את הממצא ההיסטורי.

חוזרים אל נקודת הכניסה וממשיכים לטפס בגבעה אל
"הווילה".

"... הווילה ההרודיאנית בישוב כרמי קטיף, היא וילה מהמאה ה־1 לפני הספירה. הווילה היא אחת מהמרשימות שנמצאה בשפלה הפנימית לאורך נתיב הנקרא בפי הארכיאולוגים "דרך מלכי יהודה".

היא הוקמה במקום הגבוה ביותר בסביבה, לפי הממצאים בעליה היה עשיר מאוד, היא מכילה בריכה, מקווה, בית מרחץ, בית בד הגדול ביותר בשפלה ובור מים מהתקופה היוונית (מאות 3-4 לפני הספירה) – דבר שמראה על קיומו של ישוב יהודי גדול עוד מהתקופה היוונית  - שקדם לישוב הרודיאני.

שטח הווילה הבנוי ללא בור המים הענק הוא גדול מאוד 30X35 מ"ר (יותר מדונם בנוי)..."

הווילה ההרודיאנית בכרמי קטיף

יצאנו משם ופנינו עם הכביש לכיוון מערות חזן, שהיה פעם אתר תיירות מוביל, אך מיום שתפעול המקום פסק, המקום הוזנח ותנועת התיירים חדלה.

הכביש המוביל הופך לאספלט שבור עם הרבה בורות וחריצים שעלולים לפגוע ברכבים נמוכי גחון.

באחד מעיקולי הכביש ממשיכה דרך עפר אל שמורת גבעות גד.

אפשר לשוטט כאן בשבילי עפר המקיפים את החורשות והגבעות (כאמור, באביב יפה כאן מאד, והפריחה רבה), אבל גילי מפנה אותי לשביל העולה ומטפס על צלע אחת הגבעות אל קבר השייח עלי.

"... בראש גבעת גד, אחת מן הגבעות בשמורה, תצפית מהיפות בארץ. בגובה של 412 מ' מעל פני הים תמצאו  נוף מכל עבר- החל ממישור החוף הדרומי (עזה, אשקלון ואשדוד) והעיר קריית גת במערב ועד הרי חברון במזרח. ניתן לראות בבירור איך אזור השפלה בו אנו נמצאים הוא אזור המעבר מבחינה טופוגרפית בין מישור החוף השטוח להרי חברון הגבוהים (בשיאם מגיעים לגובה של 1026 מ')..."

קבר שייח עלי- גבעות גד

שמחתי לעלות למקום שלו ופסטורלי שאינו מוכר לי, בצל העצים יש מספר שולחנות ואין מתאים ממקום זה לקפה ומנוחה קצרה.

מבנה הקבר מאופיין בכיפה מעוגלת על גגו, ומכאן נשקף ביום של ראות טובה נוף למרחקים.

העלייה לקבר שייך עלי היא דרך עפר המצריכה זהירות, לא משהו בעייתי לרכב גבוה אבל זהירות תמיד נדרשת במקרי ספק.

ירדנו מהגבעה, חזרנו אל הכביש המתפתל בערוץ, חצינו את סכר עדוריים, שבעונה זו של השנה יבש מכל טיפת מים, ועם המשך דרך העפר עלינו אל מגדל עדוריים.

בעליה לשם חצו את דרכינו צבאים קלי רגליים שהופתעו ממטיילי השבת המפריעים להם בשלוותם.

"... מגדל זה, הוא אחת מנקודות התצפית שקישרו בין הערים הגדולות בסביבה, ששכנו בבית מרסים (מרשם), תל עיטון ותל לכיש. להעברת מסרים השתמשו בעת העתיקה בהשאת משואות עשן ביום, ובמשואות אש בלילה. ייתכן שמגדל התצפית הזה הוא חוליה במערך מגדלי השאת המשואות. במגדל לא נמצא פתח כניסה, אבל בתחתית הקיר המזרחי נחשפה מדרגת אבן. ייתכן שממדרגה זו עלו בסולם אל ראש המגדל.

על השימוש במשואות ועל מערך מגדלי השמירה והמצדים של ממלכת יהודה אנו למדים לא רק מפסוקי התנ"ך, אלא גם מעדויות ארכיאולוגיות..."

מגדל עדוריים

ירדנו ממרומי הגבעה אל השביל הלבן (כך נקרא במפות הניווט), חזרנו וחצינו את הסכר וטיפסנו אל הגבעה ממול בדרך העולה ומטפת.

לאחר כ-300 מטר גילי אומר לי לעצור בצד הדרך היכן שעומדים מספר רכבי שטח, ברחבה קטנה.

ניסיון החיים לימד אותי כי רכבים לא עומדים סתם כך, ורק לאחר שיצאנו מהרכב התגלה קפל קרקע שחשף פתח גדול.

ירדנו אל הפתח והתגלתה עוד מערת פעמון גדולה ויפה.

גובה פתח המערה פחות ממטר, על כן צריך להתכופף

אנשים צצו לפתע מפתח נמוך המחייב התכופפות למרחק של כחמישה מטרים, ובהמשך מתגלה אולם ענק וגבוה של מערת פעמון נוספת.

משם ממשיך עוד פתח המחייב זחילה על גחון לאולם נוסף.

"... מערות גינתה הינן מספר מערות הנמצאות זו סמוך לזו על אחת הגבעות של יער אמציה , מערות אילו הן בין המערות הלא מוכרות לקהל המטיילים ,הן נסתרות מן העין וגם לא משולטות ,כך שההגעה אליהן ללא אפליקציית ניווט או ללא מדריך טיולים כמעט בלתי אפשרית.

היתרון הגדול של מערות אילו היא שההגעה אליהן קלה מאוד יחסית ,לא נדרש ללכת מרחק רב , בניגוד למערת אל חבס שיש ללכת אליה כברת דרך. פשוט הולכים ברגל מרחק קצר מאוד ונכנסים היישר למערה לבטן האדמה..."

מערות גינתה

יצאנו מהמערה, והחלטתי להפתיע את האורח שלי בדרך שפחות מוכרת לו.

בכניסה לקיבוץ בית גוברין כביש 3538 רוחבי מטפס אל קיבוץ בית ניר.

משם פנייה ימינה אל כביש 353 המתחבר בקצהו לכביש 38 בצומת שריגים.

מכאן פנינו שמאלה לכיוון צפון, בכניסה המפנה למנזר בית ג'אמל שוב פנינו ימינה, ועל דרך העפר (האחרונה להיום) פניתי שוב ימינה לכיוון דרום.

בערוץ הנחל מבחינים בצמחייה ירוקה, דבר המעיד על המצאות מים.

זהו ערוצו של נחל ירמות.

כאן נמצא מקום שראיתי מספר פעמים ברשתות ולא הצלחתי לאתר, היום, בעזרת גילי הגעתי לשני מאגרי מים המאפשרים טבילה.

הראשון רדוד יותר והשני ששמו במפות הוא עינות דקלים עמוק יותר.

עינות דקלים

גם זה וגם זה כנראה עמוקים יותר לאחר חורף גשום, ומלאים לכלוך מבקרים. (כנראה דווקא מתושבי המקום שבריכות אלו סמוכות לישוב רמת בית שמש, מהוות ברירת מחדל לטבילה נגישה).

 

יום גדוש מסלולים שונים (כולם ברמת עבירות נוחה), הוכיח כי גם הטורס הינו נצר למשפחה היודעת דבר או שניים על התניידות בכביש, ובדרכי עפר.

המתלים מבטיחים נסיעה רכה חסרת טלטולים, שפע המקום, מבטיח למטיילי השבת טיולי חוויה.

                                                                צילום רוסלן פאול

במחיר שלו הטורס מתברג בצמרת המותגים המבוססים יותר.

אני חושב שאני יכול להתנבא כי מוניטין רב שנים של היצרן יסייע למכירות הדגם הזה, של מי שרוצה רקסטון אבל יכול פחות.

 

ירון הולנדר (וגילי)

אוקטובר 2024

 

KGM טורס

רמת גימור Luxury 4WD

מנוע טורבו בנזין.

נפח 1.5 ל'.

הספק 163 כ"ס.

מומנט 28.6 קג"מ.

צריכת דלק (יצרן) 1:11 ק"מ/ל'

צריכת דלק (במבחן) 1:12 ק"מ/ל'

מחיר: 192,543 ₪ (כולל אגרה)

 

 

מרכז מבקרים תל לכיש.

מושב אמציה.

כרמי קטיף.

שמורת טבע גבעות גד.

קבר שייח עלי.

מגדל עדוריים.

שביל לבן.

מערת גינתה

נחל ירמות.

עינות דקלים.

 

·     חברת הטיולים של גילי ורז

·       תודה מיוחדת לרוסלן פאול על צילומים מרהיבים

דף הפייסבוק של רוסלן