I HAVE A DREAM

 

 

אין כמו קצת רוקנ'רול בבוקר, אמר הנהג של מיס אפ, בבוקר כשיצאו לדרך ארוכה.

יומיים קודם לכן היא התקשרה.

בא לי לטייל בשבת, היא אמרה.

תמצא לנו משהו רטוב, ותבוא עם משהו טוב, כמו שאתה יודע.

יש צח שחושב שזה שחור אבל למעשה סגול עמוק

משכתי בחוט פה ובחבל שם, ולאחר שנת המתנה קיבלתי מתנה.

אומנם זו מתנה קצרת מועד שימוש, אבל גם כך נוכל למצוא משהו לעשות איתה.

ברוכים הבאים אל המחלקה הראשונה (אם תהיתם פעם איך זה נראה, אז ככה).

יש גם לבן

וויה דרים הוא דגם המיועד לנישה קטנה בה כבר משחקים מספר מתחרים, המציעים את אותו הדבר בשינויים כאלו ואחרים.

וואן חשמלי גדול שיש בו מספיק מקום לשבעה נוסעים (לפחות), רצוי שיהיה בסטייל.

בעוד המתחרים מציגים גם רמות גימור שונות, עם קונפיגורציה משתנה (בין ארבעה עד שמונה מושבים), מגיע דגם דרים בגרסה אחת.

בתפיסה של הכול כלול.

Take it or leave it.

זה מה שיש.

ומה יש כאן?

בתוך מרחב המשתרע על חמישה מטרים ושלושים סנטימטר לאורך, מאה תשעים ושמונה סנטימטרים לרוחב, ומאה שמונים ס"מ גובה, נוצר כאן חתיכת נדל"ן מתנייע.

סוללה חשמלית ענקית בנפח 108.7 קווט"ש מניעה את הענק לטווח רשמי עד 480 ק"מ.

זהו מנוע חשמלי כפול הנעה, חזק מאד בהספק של 434 כ"ס ומומנט עוצמתי 62 קג"מ.

מסכים, אלקטרוניקה, פיצ'רים מגניבים כמיטב התוצרת הסינית, מביאים את הרכב הממוצב כדגם יוקרה לרף מחיר מעל 400 אלף שקלים, כאשר המקביל ביותר המיוצג ממש בבניין ממול, בהרצליה פיתוח, עולה סביב מיליון השקלים.

אני לא אעבור על כל הפרטים הגדולים והקטנים המרכיבים את סך המכלול, אך אציין כמובן את זוג מושבי הקפטיין של השורה השנייה, המציעים (כמובן מאליו) אפשרות להטיה כמעט אופקית כולל הרמת הדום, מגש בגב המושבים הקדמיים, חימום, קירור, ואופציית עיסוי קלה, יהפכו את צמד המושבים לאלו שהילדים (או האורחים) שלכם לא ירצו להחליף תמורת כל פיתוי.

המחבר תפס הזדמנות

שורת המושבים השלישית מציעה מספיק מקום לשלושה נוסעים, בתנאי שאלו האוחזים במושבי הקפטיין יוותרו על חלק מהמרחב העצום שלהם תמורת שלום עולמי מאחור.

גג השמש מחולק לשני אזורים.

ליושבי השורה הראשונה הווילון נפתח ידני, אך גג השמש ניתן לפתיחה באופן חשמלי, לאוורור בימים נעימים, ואילו בחלק האחורי הווילון החשמלי חושף גג פנורמי גדול שאינו נפתח.

הדשבורד מחולק אף הוא לחלקים, על אף שמדובר ביחידה שלמה אחת.

לרשות הנהג יש את צג המכוונים מאחורי ההגה, שניתן כמובן לשנות חלק מהתצוגות בהתאמה אישית. במרכז הדשבורד מסך ענק, המפעיל את כל ההגדרות האפשריות, למיזוג, סאונד, מצבי נהיגה ועוד, ומימין, מול עיני הנוסע יש מסך המאפשר לו מספר פעולות חיוניות כאשר הנהג עסוק בנהיגה,

כמו, בחירת אופן סוג המוזיקה (רדיו, מדיה וכו'), ואם הנוסע.ת שלנו מספיק אינטליגנט ידע מתישהו לכוון את עוצמת המיזוג וחלוקת כיווני המשבים. (זה מתאפשר אך ורק בצג המרכזי).

אני נתקלתי בתופעות בהן הקישוריות לטלפון נעלמה וחזרה באופן מעצבן ללא הסבר, וזיהוי הטלפון שלי בכל כניסה ויציאה מהרכב דרש התייחסות כלשהי, אני מניח שאלו בעיות תוכנה פתירות, ולא משהו שיהוו בעיה מתמשכת. יתכן ויש קשר לריבוי הנהגים ברכב המבחן, וכאשר מדובר בנהג קבוע זה לא קורה.

כמקובל באופנה הסינית לרכב יש מנעד גדול של צפצופים והתראות, חלקם חשוב בשל גודל ספינת התענוגות, וחלקם מיותרים. יתכן וניתן גם להגביל אותם בחלון ההגדרות, אך המעניין שבהם הוא כאשר הרכב מזהה פיהוק אצל הנהג הוא מתריע בצפצוף, וציור כוס קפה רומז על משהו, כנראה...

אם אין קפה שיאכלו עוגות, צייצה צרת התחבורה כששמעה על הפיצ'ר הזה.

בסעיף הזמזומים, זוגתי שתחייה, קיבלה את הסעיף.

 

הדרים לא נותן לרגע את התחושה שמדובר ברכב גדול.

אחרי מאות קילומטרים של נהיגה ההתייחסות אליו לא שונה מהותית מנהיגה ברכב משפחתי קומפקטי.

עם כל הגודל והמשקל (2692 ק"ג ללא נוסעים), יש לו קלילות של בלרינה.

התאוצה (גם במצב החסכוני ביותר), תגרום לליבכם להחסיר פעימה, שכן מעמידה למאה קמ"ש תזדקקו לפחות משש שניות, וכאשר להבדיל, רכב עם מנוע בעירה פנימי מציג נתון שכזה אנחנו אומרים וואו גדול. התרגלנו כפי הנראה לעוצמה החשמלית השקטה, שאינה כרוכה בעלית סיבובי המנוע כדי להיות בשיאה.

לחיצה חזקה על דוושת התאוצה (הרי כבר לא צריך לקרוא לה דוושת הגז, נכון?), מעירה את כל אורוות הסוסים ללא דרמה כלשהי, והחללית ממריאה לדרכה בעוצמה גדולה מאד אל קו שלילת הרישיון, ומעבר לו, בשקט מהיר.

צריך תמיד לזכור את חוקי הפיזיקה, ושלא מדובר ברכב ספורטיבי, למרות מרווח הסרנים העומד על שלושה מטרים ועשרים ס"מ (ועם רוחב של שני מטרים כזכור), יש כאן בסיס איתן למגדל, אבל זה לא אומר שנבדוק את העמידות הזו במאה קמ"ש בפיתולי כביש ערד-ים המלח.

אפשרי, אבל לא אצלי.

 

עם טווח מעל 400 ק"מ אפשר לתכנן יום ארוך ורגוע לכל כיוון בישראל. אני עשיתי לעצמי מנהג (ואני מקווה שלא אחשוף כאן סוד שיפגע בי). התנהלות עם רכב חשמלי מכתיבה סגנון חיים אחר, גם אם לרכב מובטח טווח גדול ויוצאים מהבית טעונים על מלא, רצוי ומומלץ כדי להימנע מכל פגע, לדאוג לכך שיום טיול חביב לא ייפגם בגלל חוסר תשומת לב לכמות האנרגיה העומדת לרשותנו.

ולמה הכוונה?

אם למשל החלטתי לנסוע מהמרכז אל רמת הגולן, ואני יודע בוודאות את מצב עמדות הטעינה באזור הזה (לא מספיק עדיין), אצא מהבית בנסיעה עד מקום קרוב ליעד הראשון שבחרתי, אעצור בעמדות טעינה (רמז, בבוקר רובן יהיו פנויות כי מרבית המטיילים יעדיפו להטעין בדרכם חזרה), אעשה הפסקה לארוחה קלה, אולי כוס קפה ופיפי, וכעת, לאחר שהחזרתי לרכב את החלק העליון של הסוללה, יישאר לי מספיק לטייל כל היום, ולהגיע הביתה אל העמדה הפרטית עם מספיק אנרגיה.

בד"כ, בעמדה מהירה, כל הגשפט הזה יגזול 30-40 דקות לכל היותר. לא משהו שישבש את היום כולו.

קצת התנהלות נבונה. זוכרים?

 

אי לכך, בבוקר התייצבה כלת השמחה, שמחה מתמיד, (כאילו זכתה בפרס הראשון בלוטו הנכסף), התמקמה בכיסא הכבוד שבשורה השנייה, הרימה את ההדום, הורידה את גב המושב, כפי שצריך, פתחה את המגש המתקפל, בידיעה שכאן אין צורך לקפל בחזרה בזמן ההמראה, ואמרה לי יאללה סע, יש לי חלום להשלים.

אחת שיודעת מה טוב לה

הייתה לי ברירה?

גם אני יכול

על לוח המכוונים מצב הסוללה המלא בישר לי כי עומדים לרשותי 453 ק"מ מכובדים, ואילו המרחק אל עמדת הטעינה במשמר הירדן הוא 161 ק"מ, והנסיעה תהייה בעיקרה בכבישים מהירים.

כהרגלי אני לא חורג מהרף החוקי, ולעתים ברכב חשמלי, אני אפילו מוריד קצת למען החיסכון המשמעותי.

כך או כך, למרות מקטע ירידות בהן הרכב איחזר קצת חשמל אל קרבו, בעמדת הטעינה הראה הצג יתרה של כ-280 ק"מ, שזה נאמר בעדינות, קצת יותר מהנתון המופיע בקטלוג.

כנהג של רכבי מבחן אני יודע בוודאות כי חלקם של אלו שנהגו לפניי ברכב משפיע על הנתון המצטבר, על כן אני משתדל לבחון את הצריכה הפרטית שלי שתהיה מדד לכמה מאות קילומטרים בלבד ולא נתון מצטבר לאורך תקופה, אבל ייתן איזו תמונה לייחוס.

לא זכור לי מתי ביקרתי בפעם הקודמת בשמורת הטבע נחל שניר, ואין ספק כי המתיחות הביטחונית שהייתה כאן בשנתיים האחרונות השפיעה על מבקרים רבים שהדירו רגליהם, וחוזרים לכאן בכמויות גדולות כדי להשלים חסכים.

מנגד, רשות הטבע והגנים ניצלה את התקופה לחדש ולשדרג אתרים וכך בכניסה לנחל יש את מסלול החושים המיועד למשפחות עם ילדים אקטיביים המיוחד,(מסלול החושים בנחל שניר ) ואת מרכז המבקרים החדש, הכולל אולם לסרט הסבר, והכנה למי שמגיע לכאן לראשונה.

המים נשארו קרים כתמיד, אך העדר גשמי חורף נותן אותותיו גם כאן במפלס נמוך ובזרימה מתונה מבעבר.

"... שמורת נחל שניר, הממוקמת בקצה הצפוני של עמק החולה, היא פנינת טבע מרהיבה המציעה חוויה ייחודית למטיילים. הנחל, המוכר בלבנון בשם “החצבאני”, הוא היובל הארוך ביותר של נהר הירדן ומהווה חלק בלתי נפרד מנופי הגליל העליון. השמורה מתהדרת במגוון מסלולי טיול המתאימים לכל המשפחה, החל ממסלולים קצרים ונוחים המונגשים לעגלות ילדים, ועד למסלולים ארוכים יותר המציעים חוויה מעמיקה יותר של הטבע המקומי... אחד המאפיינים הייחודיים של השמורה הוא האפשרות לשלב הליכה במים צלולים ומרעננים, לצד בריכות שכשוך טבעיות המהוות מוקד משיכה בימי הקיץ החמים..."

גן לאומי נחל שניר

בשעה זו של היום, בעוד השמש משליכה עלינו קרניים בעוצמה העולה על 35 מעלות, יש דיסוננס היסטרי לשביל המוצל, ולטמפרטורת המים הזורמים.

נדמה לי כי שמעתי צליל "פסססס" הנפלט מגופי כאשר טבלתי לראשונה (מתוך הרבה במשך היום).

ישנם מקומות לאורך הנתיב בהם הרט"ג חסמה גישה, כפי הנראה מטעמי ביטחון, ואילו שאר המסלול מאפשר הליכה בטוחה גם למשפחות עם ילדים קטנים, המתלהבים מכל אפשרות להירטב.

אורכו של המסלול הרטוב כקילומטר, והוא מעגלי. ובכל הפעמים שהייתי כאן טרם הצלחתי להבין איך לא קם יזם, או אפילו הרט"ג עצמה, שיפשר חזרה רכובה ומהירה אל חניון הרכבים במקום לצעוד בנתיב חשוף לשמש.

זרקתי פה רעיון, מי יאמץ אותו?

ההליכה בדרך חזרה גורמת לכל טיפת רטיבות להתייבש על כן רצוי למצוא מקום נוסף שירווה את הצימאון הזה.

 

בתוך קיבוץ הגושרים הסמוך, עובר פלג מים בסמוך לשכונת ההרחבה.

למדו חברי הקיבוץ אל לקח "הקרב על האסי", ופתחו את שערי הקיבוץ לכל מבקר שיחפוץ להגיע אל המקום,

מדובר במקטע בו זורם אחד היובלים של החצבאני, יש כאן מדשאה גדולה, חניה נוחה ומים רדודים, במפלס נמוך יותר השנה.

גם כאן קור המים כואב בנגיעה ראשונה, אך מרגע שמתרגלים מדובר בחוויה נעימה.

לפה לא מגיעים המוני מטיילים, אלא רק אלו שמחפשים פינה שלווה ובטוחה, וכאלו שיודעים שימצאו את הפינה הזאת.

זו ההזדמנות לבדוק מה יותר קר, מי הנחל, או הבירות ששכבו בקרח כל הדרך וחיכו לרגע המתאים, וואלה אין לי תשובה החלטית, מלבד ציון העובדה, כי זה היה הרגע הנכון והטוב ביותר.

 

או קיי, מה הלאה? שאלה זו שמחלקת את זמנה בין מושב מפנק באולם ממוזג, לבין טבילה פעילה ובירה צוננת.

נמשיך לחפש עוד מקומות כאלו, ואולי נגיע למים פחות קרים, אם אמצא כאלו, עניתי.

רכב החלומות המתין לנו בדממה, המזגן שלו נדרש לעוצמה גדולה על מנת לקרר את כל הנפח הזה, והוא מצטיין בכך תוך דקות, אך הדבר המשפיע ביותר בזמן נסיעה, היא זווית השמשה הקדמית הענקית, אשר משום מה לא חשב אף אחד להכהות את חלקה העליון להפחתת חדירת חום ישירות לנהג.

לא קריטי אבל מוחשי בנסיעות ארוכות.

 

בכל מקרה לא נדרשה נסיעה ארוכה מידי, אל מתחם גן צפון.

"... גן הצפון החצבאני, הוא מתחם קניות מסודר הנמצא על כביש 99 בואכה רמת הגולן.

הגן נמצא על גדות נחל שניר החצבאני, בגן מבחר חנויות, תחנת דלק, וחניה מסודרת.

חונים בחניה, והולכים לצידו הימני של המתחם בצמוד לכביש 99, עד למדרגות.

יורדים מדרגות (כ-12), ואנחנו נמצאים על גדות נחל שניר (החצבאני), הזורם בהדרו כמעט בכל ימות השנה..."

מתחם גן הצפון

יש מי שמגיע למתחם בשביל המסעדות והחנויות (בשבת לא כל העסקים פעילים), אבל זו נקודה מאד פופולארית למשפחות עם ילדים. להגיע, ללכת כמה מטרים לשפת הנחל, למצוא פינה נוחה, לפתוח שולחן ולא לזוז עד שהטמפרטורות יורדות באיזה עשר מעלות לפחות, או החורף שיגיע (מה שקודם, כנראה).

חבל שאנשים הבאים לבלות כאן משאירים עדויות להנאתם ופוגמים בהנאותיהם של הבאים אחריהם, ובקיצור משאירים טינופת ולכלוך בפינה קסומה וחביבה.

 

בואי אקח אותך למקום שלא הייתי בו אף פעם, אבל עברתי לידו באיזו הזדמנות, והבטחתי לעצמי כי אחזור, ומתאים לי עכשיו לראות במה בדיוק מדובר. אמרתי לנוסעת שלי, שלא ממש משנה לה לאן נוסעים בתנאי שתרשם הפתעה מהסוג הנעים.

מצידי קשה לי להבטיח משהו שאני לא יודע עליו כלום, אבל תמיד שווה לנסות, לא ככה?

 

הפניתי את החרטום המסיבי לכיוון כפר יובל על כביש 9974.

פעם נתיבו של  "שביל ישראל" חלף כאן, אך לאחרונה שמעתי ששינו אותו, למרות שבמפה של גוגל עדיין מופיע הנתיב.

כאשר הכביש מוביל אל הכניסה למושב מצד ימין, יש בו פניה שמאלה להמשכו. לאחר כ-500 מטרים מהפנייה, הכביש שוקע מעט, ומצד ימין מתגלה פנייה חדה ימינה לדרך עפר שיש צמחייה עבותה בצדה השמאלי.

פה חונים ויורדים בשביל הקצר אל מורד הערוץ.

מי נחל עיון (מי שזוכר, ראשיתו במטולה, והמשכו במפל התנור), זורמים בזרימה שלווה ויוצרים פינת חמד של ממש.

מישהו יצר סכר אבנים קטן ולפניו נוצר מעין אמבט המאפשר רביצה עמוקה, יחסית, ולהישאר כך במצב שתנינים אוהבים כשחם להם.

זוג מקומי וחביב במיוחד, מספרים לנו עם המפלס הממלא בחורף גשום את הדפנות, ועובר דרך צינורות בטון הנמצאות כרגע כמטר מעל המפלס הנוכחי.

נצטרך לחזור לכאן לראות את הפלא הזה, אני רושם לעצמי תזכורת במחברת הווירטואלית שלי.

בחורף המים זורמים כאן

האמת היא שנורא מפתה להישאר כאן לזמן רב כי נורא נחמד ושקט, ויצאנו בדיוק לפני שחבורת ג'יפאים מאובקת הגיעה לביקור.

 

אם מישהו חשב כי דיי לנו בטבילות עד עכשיו, וכי חשקתי בתואר "הגורו המטביל" (תודו שזה רעיון שיווקי ששווה לבדוק), החלטתי לנסוע אל מקום מיוחד נוסף בטרם אכריז על כניעה.

"... טיילת מפגש הנחלים הבניאס, דן ושניר שבגליל העליון. היא טיילת יפהפיה ואקזוטית העוברת לאורכם  של הנחלים האטרקטיביים ביותר בצפון. אשר זורמים כל ימות השנה : בטיילת זו תראו אותם נפגשים ומתמזגים יחדיו אל תוך נהר הירדן.

הטיילת מרהיבה ביופייה וכוללת מדשאות ירוקות ורבות המיועדות לפיקניקים  ונקודות כניסה רבות למים הקרירים.

טיילת זו נקראת גם טיילת שלושת הנחלים , זוהי "התחנה האחרונה" של נחל שניר לפני שהוא מתמזג עם הירדן. אפשר גם להתרחץ במים שימו לב בנקודה זו (לפני המיזוג) המים קרים מאוד.

כמו כן ניתן ללכת לאורך הטיילת כאהבת נפשכם אפשר ללכת את המסלול הארוך ביותר כ 4 ק"מ ואפשר גם לעשות מסלול קצר..."

טיילת שלושת הנחלים

פעמים רבות כאשר לקחתי את הילדים שלי לראפטינג בירדן, שאלתי את עצמי איפה אלו כל המקומות האלה שאנשים יודעים להגיע אליהם לאורכו של המסלול, עם אוהלים, שמשיות צידניות ומנגלים.

והנה התשובה להלן.

לבאים מבית הלל על כביש 9779, לפני שמגיעים לשדה נחמיה ועמיר ישנה פנייה שמאלה, והיכן שמוצאים חנייה יוצאים מהרכב ויורדים אל קו המים.

עם ישראל לדורותיו ועדותיו נוכח כאן בכל פינה, ועדיין גם בשבת חמה והומה ניתן למצוא פינה לעצמך.

סירות גומי גדולות של מפעילי השייט מגרדות את הקרקעית בעוברן פה. מעציב לראות את הזרימה החלשה והנמוכה השנה, אבל מצד שני סוף סוף פגשנו היום מים שלא מקפיאים לך את הנשמה, אלא מאפשרים רביצה נעימה ככל אשר נחפוץ.

 

באנו ראינו טבלנו כדבעי, ויום שכזה לא יהיה שלם אם לא נסיים אותו בטעם מתוק במיוחד.

בצומת גולני, במקום לפנות ימינה כפי שהצוענייה של הניווט ממליצה תמיד, המשכתי ישר על כביש 65.

כנאפה חסוס אשר נמצאת בכפר קמא היא לדעתי ולטעמי הטובה ביותר בישראל, ולא תהיה פעם בה אעבור כאן ולא אעצור לתת ביס מתון של מתיקות מעודנת.

אני לא יודע האם זו הגבינה הצ'רקסית או שערות הקדאיף המתפצפצות בפה, או היד שיודעת לאזן בין כל אלו ולהוציא מוצר שהוא תאווה מושלמת, ומתאבן ליום שכל כולו הנאות מתוקות.

ביס מושלם

בנוסף הרעבים יכולים לדגום כאן מנות צ'רקסיות מסורתיות בלי לשבור תוכניות חיסכון.

אגב, כשמדברים על תוכנית חיסכון נזכרים כי הגענו לכאן במוביל גדול ויקר באופן יחסי.

וזה המקום לכתוב כמה מילות סיכום אחרי 643 ק"מ משותפים.

 

היצרן מצהיר באופטימיות על צריכה מצטברת של חשמל סביב 20 קווט"ש לכל מאה ק"מ, בעוד שהנתון הקרוב לאמת בנסיעות רגועות יהיה סביב 25 קווט"ש לכל מאה, ועם טווח ריאלי של 400-430 ק"מ.

מאידך, בעמדות מהירות באמת, ראיתי קצב טעינה פנומנאלי שיוסיפו הרבה אחוזים בזמן קצר.

 

וויה דרים הוא מסוג הרכבים שאתה לא חייב לנהוג בהם,

למה? כי הפיתוי הזה של לשבת במושב אחורי ומישהו ינהג בשבילך, כשאתה עושה את כל מה שהילידים שלך או האורחים שלך עושים ואתה לא, הוא גדול מידי, ובהחלט האגו מוכן להתכופף בשביל התחושה.

אם טרם זכית לטוס במחלקה ראשונה, הרכב הזה כפי הנראה יהיה הכי קרוב שתוכל להגיע, לפני הדבר האמתי.

וויה דרים,

מכונה להגשמת חלומות.

  

ירון הולנדר (שירה ואפרת)

יולי 2025

 

וויה דרים.

הנעה חשמלית כפולה.

הספק 434 כ"ס.

מומנט 62 קג"מ.

קיבולת סוללה 108.7 קווט"ש.

צריכה (יצרן) 20 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

צריכה (מבחן) 25.9 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

מחיר 429,985 ₪.

 

 

 

עמדת טעינה משמר הירדן.

שמורת נחל שניר.

נחל בקיבוץ הגושרים.

מתחם גן הצפון

כביש 9974.

כפר יובל.

כביש 9779.

מפגש שלושת הנחלים.

כנאפה חסוס, כפר קמא.