מהלך היברידי

 

מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשהזמנתי תיאום לרכב לאחד הימים היותר סוערים של החורף?

הרי אני מתעב גשמים וחורף בכלל.

ובכל זאת, אם כבר קיבלתי עולה חדש, שיסע מן הסתם גם בימים גשומים, כדאי וראוי שנטייל אתו בהתאם.

אך לפני שנעשה טיול גדול של יום שלם, יש לי עניין של סגירת חובות (עם עצמי), מטיול קודם ברכב אחר שעשיתי, וכיוון שמדובר בעניין עונתי מיוחד, החלטתי לקפוץ לצד השני של המדינה, שמזג האוויר עושה איתה חסד, להגיע למקום שאני לא מכיר, (בינתיים).

הצעתי לשתי נשים יקרות לליבי להצטרף אלי בהבטחה שמדובר בטיול קליל ולא מסובך.

לפחות ככה התרשמתי.

הן לא נסעו עדיין בטורס המגיע מבית KGM, לא בדגם הבנזין, ולא בזה ההיברידי בו אני מצויד הפעם.

כשנה (פלוס) אחרי שהכרנו את דגם לוגם הבנזין, שהגיע להתעמת עם אחיו הקוריאנים לבית יונדאיי-קיה, מגיע זה שיש לו מנוע היברידי, חסכוני יותר.

מנוע הטורבו בנזין בנפח ליטר וחצי מקבל חיזוק חשמלי המעניק לרכב עוצמת מנוע משולבת של 204 סוסים.

כנראה שם מסתתר המנוע

השפעת המנוע החשמלי ניכרת במהירויות נמוכות, כאשר הוא מספק תחושה של נסיעה ברכב חשמלי, כשמנוע הבנזין עובד ברקע, ולרוב לא ממש נוכח בפעולתו, אלא אם נוצר צורך לרגע להגביר מהירות נמרצת.

כל מי שכבר נסע ברכב חשמלי (או מחושמל) מכיר את תחושת הנהיגה הרכה והשקטה, וכזו נוכחת גם בטורס.

מי שאינו זוכר (או לא יודע), חברת KGM הקוריאנית נקראה עד לפני כשנתיים ססאניאנג, ואולי שינוי השם (והבעלות) ייקחו את החברה למקומות טובים יותר.

עיצוב הטורס ההיברידי (כאחיו הבנזינאי) שומר אמונים למורשת היצרן בתחום רכבי השטח הקשוחים, וכך נראים פריטי עיצוב כלקוחים ממותגי רכב שהתפרסמו בזכות יכולות שטח כמו ג'יפ ולנד רובר.

ידיות על מכסה המנוע לקשירת חפצים??

למרות הפרטים שמזכירים רכבים אחרים, לא מדובר על אוסף טלאים שהורכבו כלאחר יד, אלא על רכב מגובש ביחידה אחת נאה למראה.

רכב המבחן שנמסר לי מגיע בשחור חיצוני, אך משנפתחת הדלת מתגלה חלל מרופד בעור בהיר, שמקבל חיזוק חינני ומבורך גם מהגג הפנורמי הגדול, הבנוי מחלק קבוע וחלק שנפתח.

כשאני מקבל לרשותי רכב עם גג פנורמי, אני אוהב לפתוח את וילון הגלילה החשמלי לתת לאור להיכנס פנימה, ולקבל תחושה של נסיעה ברכב ללא גג, בימים גשומים החוויה של "לנסוע עם ולהרגיש בלי", מקבלת משנה תוקף.

מסך תצוגה מלבני ארוך משמש גם במסך מולטימדיה, וגם כצג נתונים מאחורי ההגה, וכפי שכתבתי במבחן הקודם, בימים בהם יש שמש חזקה, הנהג יתקשה לראות את נתוני הנסיעה, וכמה שחיפשתי אפשרות לשלוט בשינויי גווני הצג, לא מצאתי.

כמה שנדרשת כאן תצוגה עלית על השמשה.

לחיצה על מתג ההתנעה מעירה את כל התצוגות לחיים, לא נשמע קול של מנוע פועל, והוא נכנס לפעולה רק כאשר הסוללה הקטנה (1.83 קווט"ש) מתרוקנת, או כאשר לוחצים חזק על הדוושה.

הנסיעה חלקה ואפשר לצאת לאסוף הרפתקאות.

לרשות הנהג עומדות שלוש אפשרויות לבחירת אופי הנהיגה. חסכוני, נוחות וספורט, כאשר לא מבחינים בהבדלים מאד ניכרים בין שלושתם.

 

למרות שהעולם התקדם, החיבור של הטלפון אל מסך המולטימדיה נעשה (עדיין) באמצעות כבל מעיק, אבל מרגע שמתחברים לצרכי ניווט ושליטה באופן הזרמת המוזיקה מהאפליקציה, הנסיעה הופכת לנעימה.

זו שישבה מאחור אמרה שנוח לה, מאד, ומרווח.

לא נזקקנו להעמיס בתא המטען שיש בו נפח של 600 ליטר ללא קיפול מושבים ועוד אלף (!!) עם קיפולם של אלו, וכך או כך מדובר בנפח שיש בו די לצרכי משפחה ממוצעת בחיי היום יום.

מצד שני ניכר חסרונו המורגש של גלגל חלופי.

 

השמש שזרחה היום אפשרה לנו להדרים מעבר לבאר שבע, לכיוון דימונה.

לפני מפעל הטקסטיל המפורסם, פניתי ימינה לכביש 206, ובהמשך הדרך ישנה פנייה שמאלה אל כביש 227.

כביש זה, המוכר בשם דרך מעלה העקרבים, הוא בעל חשיבות היסטורית החל מהתקופה הרומית, וכזיכרון לפעולת טרור בשנות החמישים, בהיותו הכביש היחיד שהוביל לאילת, אך הרשויות של מדינת ישראל מעדיפות להזניח את הכביש שיש בו בורות ושברים באספלט, ולהתריע בשלט בכניסה לכביש כי זהו כביש מסוכן (אם מסוכן, למה לא מטפלים בו למניעת הסכנה???), וכי אין מעבר לכביש 90, ודווקא יש.

מסוכן? תתקנו !!!

"... במקום שרידי מעלה שנחצב בידי הרומאים במאה השנייה לספירה. אורכו של המעלה הרומי 1900 מ` אך כדי להקטין את השיפועים בנו פיתולים והאריכו את הדרך ל–2500 מ`. הרומאים הקימו קירות תמך ובמקומות שבהם היה שיפוע גדול של כ–30%, בנו מדרגות רחבות. הדבר מחזק את טענת החוקרים ששיירות המסחר בתקופה הרומית התבססו על בהמות נושאות שקים, ולא על כרכרות... בנובמבר 1948 נתפסה הדרך על ידי צה"ל במסגרת מבצע לוט, וחיל ההנדסה הישראלי פיתח אותה. ב-6 במרץ 1949 השתמשו בדרך כוחות חטיבת גולני, בדרכם למבצע עובדה (כיבוש אילת). יום לאחר מכן, עברה חטיבת אלכסנדרוני בדרך זו לקראת כיבוש עין גדי וים המלח, במסגרת מבצע ייצוב...

"דרך מעלה העקרבים

עיקולי הכביש הזה מובילים לנוף מהיפים והמיוחדים בישראל, אבל הפעם לא בחרתי לנסוע את כולו, אלא לאחר מעבר על חריץ שבור לרוחב האספלט באופן זהיר, פניתי ימינה אל רחבה גדולה ומגודרת בסלעים שיש לה שם "חניון לילה נחל ימין".

זה מסוכן!!! חריץ עמוק באספלט לרוחב הכביש

בור באספלט השבור

ומה יש לי לחפש פה?

מהחניון יוצאים לצעידה קלה ומישורית בנופי המדבר.

למרבה הפליאה שביל העפר הופך לפתע לחולי כאילו היינו על שפת הים, וניכרים בתוואי הדרך כי עבר כאן לאחרונה שיטפון חורפי.

טבעם של שיטפונות המדבר הוא למלא את גבי המדבר במים, ואת זה ניתן לראות היטב בימים שלאחר גשמים.

אם ימים קודם לכן ביקרתי בעין ירקעם הנמצא בצד השני של הנתיב המסומן ירוק במפת השבילים, הרי שהיום בחרתי להגיע לראות את גב ימין.

ההליכה המישורית קלה ונוחה, ולא נמשכת יותר מ-10 עד 15 דקות (תלוי בקצב ההולכים), ומרגע שמגיעים אל קצה השביל המישורי ניצבים מעל צוק ממנו ניתן לרדת במדרגות סלע אל ערוץ הנחל.

הירידה אינה קשה או מסוכנת, אבל צריך לשים לב לכל צעד.

(מומלץ להגיע אם נעליים מתאימות).

סופה של הירידה כאמור בערוץ שיש בו שילוב של חול, מים וסלעים במבחר צורות מהפנטות כפי שרק הטבע יודע לפסל.

בגמר הירידה בערוץ, פנייה ימינה מובילה אל מבחר שלוליות בעומקים שונים, במים ירקרקים, ואל קצה הערוץ החסום בסלעים גדולים. פנייה שמאלה, תוביל את המטייל על משטח סלע בתבליט משתנה, שבחלקיו הנמוכים הצטברו מי שיטפונות המייצרים תמונה מרהיבה של בריכות מים קטנות בלב סביבה חומה-צהובה.

אם נמשיך ונלך עוד מספר דקות נבחין כי הסלע מקבל שיפוע חזק אל חלק נמוך יותר בערוץ, ובו שתי בריכות מים גדולות בהן ניתן לטבול. אחת עמוקה יותר ושנייה נראית כאמבטיה גדולה.

מקום מקסים ומיוחד, ששווה להגיע אליו.

מי שרוצה יכול לצאת למסלול שייקח אותו כאמור אל הצד השני של הנחל, כולל מעברים וטיפוסים יותר מאתגרים בהמשך הדרך.

אבל זה כאמור רק המתאבן ליום המחר שיתאפיין במזג אוויר אחר לגמרי, ובתא שטח שונה.

 

בבוקר, למחרת, באזור המרכז היה גשום, אך ככל שהצפנתי התבהרו השמיים ונפתחה בליבי אופטימיות קטנה ליום יותר יפה ממה שהחזאים ציפו.

שדות העמק זוהרים בירוק טרי, מוצפים במים, ונראים כמו שדות האורז בווייטנאם, ניגוד גמור ליום האתמול.

את האורח שלי להיום אספתי בדרך, ויחד החלטנו על נתיב שיהיו בו שינויים על הדרך לאור ההתפתחויות.

בכל מקרה (וכתמיד), דאגנו להביא בגד ים ומגבת למקרה ונגיע למעיינות חמים.

(ספויילר, לא קרה, הפעם),

אל רמת הגולן הסגרירית שמקבלת בחורף מראה איסלנדי-סקוטי, עליתי הפעם מכביש 98 העולה מחמת גדר. אם אתמול נמנעתי ממעלה העקרבים הפתלתל, קיבלתי היום את מנת הסיבובים שתמחיש את אחיזת הכביש של הטורס, וכמובן שלא מדובר ברכב ספורט טהור שיש חשיבות לנתון הזה, אך כמובן גם רכב להובלת משפחה צריך את המינימום ההכרחי, ובזה לא נופל הטורס. מה שכן פוגם לעיתים בחוויית הנסיעה היא דוושת בלם רגישה מאד, שכל לחיצה שאינה מדודה, מכניסה את קהל הנוסעים שאיתך לחרדות קיומיות, ולך תסביר שזה לא אתה האשם.

שימוש בבקרת השיוט האדפטיבית המשובחת מפחית מן הסתם רגעים שכאלו, אבל המעלה בכביש 98 הוא לא זה המומלץ לשימוש בבקרת שיוט, כלשהי.

בסיבובים אלו נמדדת גמישותו של המנוע לספק כוח זמין להתמודד עם כל שינוי בזווית הגובה ובפניות חדות, ובזה הטורס עומד בכבוד.

התחנה הראשונה בה בחרתי לעצור לרגע היא מצפה השלום בכפר חרוב.

"... במהלך מלחמת ששת הימים, עלה צה”ל לגולן ולאחר יומיים של קרבות גבורה קשים שיחרר את יישובי הצפון מאימת הצבא הסורי. מאז הגולן התפתח, הוקמו בו ישובים, אתרי תיירות מושכי קהל וחקלאות משגשגת. מציאת שלווה זו היא שהעניקה לנקודת התצפית המרהיבה הזאת את שמה – “מצפה השלום”..."

מצפה השלום כפר חרוב

האתר הזה נראה נטוש כבר זמן רב, והוא צמוד אל מתחם הצימרים היפה (והפעיל) של הקיבוץ, הרוח החזקה והגשם לא מאפשרים שהות רבה מידי במקום, על כן נדלג אל הנקודה הבאה בתקווה לשינויי מבורך.

האורח שלי סיפר כי נתקל ברשתות במקום שנקרא קפה יואבה, ועל פי הגוגל הוא כפי הנראה סגור, אבל שווה לחפש.

שיבושי ג'י פי אס שחזרו לפתע (אולי בהשפעת האירועים באירן?) לא אפשרו לנו למצוא את המיקום המדויק, ואם לא היינו שואלים מישהו אולי לא היינו מוצאים, בקרבת מושב גבעת יואב, בכביש היורד לכנרת נמצא מצפור אופיר המוכר לנו, ושם ניצבת סגורה וגלמודה, עגלת הקפה יואבה, כמחכה לימים חמים יותר.

תבואו בקיץ

הרוח החזקה לא מאפשרת שהייה ארוכה במקום, כך ששוב אנו חוזרים אל חללו המנחם של הטורס, מפעילים אל חימום המושבים ההכרחי, ונוסעים עוד כמה דקות אל אתר שגם הוא עונתי וקצר ימים.

"... שמורת הטבע אירוס הביצות נוב, היא השטח היחיד בעולם בו מוגן האירוס הזה מהכחדה.

האטרקציה הראשית בשמורת נוב, לתושבי האזור וגם ל"עולים לרגל" – הם הנרקיסים. הריכוז הצפוף הגדול בארץ של "מלך הביצה" – הנרקיס המצוי. כאן הנרקיסים פורחים באמצע החורף. כבר מרחוק אפשר להריח את ניחוחו הכבד של הנרקיס האופף את האחו בימים בהם ה"אוויר עומד" (תופעה נדירה למדי באזור סחוף רוחות זה). גם מי שעוצר את רכבו על הכביש הראשי יכול להתבשם בריחו המשכר של הנרקיסים. ברוב השנים חל שיא פריחת הנרקיסים במחצית השנייה של חודש ינואר. שיא פריחת אירוס הביצות הוא באמצע חודש פברואר..."

שמורת אירוס הביצות אחו נוב

ואכן, השמועות הפעם לא אכזבו, יצאנו החוצה אל הרוח והגשם שטפטף בעוצמות משתנות, כדי ללכוד כמה תמונות של נרקיס מלכותי.

תמיד כשאני מטייל כאן, אמרתי כאשר הגענו אל הכפר התלמודי בקצרין, לפקידת הקבלה החייכנית, סגור.

יכול להיות שזה בגלל שאתה מגיע בשבת? ענתה לי האשה החכמה.

וכן, בשבת האתר הזה סגור, אך לשמחתי בשאר הימים אפשר לבקר במקום המיוחד המחבר את הגולן אל שורשינו הקדמונים.

"...הכפר התלמודי בקצרין הינו מוזיאון פתוח, שעל מנת לבנותו ישבו ארכאולוגים היסטוריונים, חוקרי תלמוד למיניהם ובנו באתר את האפשרות להיפגש עם חיי היומיום של האנשים בתקופת המשנה והתלמוד ולא רק לעבור ולראות את הפריטים.

מקור הכלכלה והפרנסה העיקרי של תושבי קצרין היה בתי בד, שישתלב יחד עם עוד כ-40 ישובים יהודיים בגולן התחתון, שעיקר פרנסתם הייתה בהפקת שמן זית.

בימי בית ראשון הכלכלה הייתה מבוססת על זה שכל משק, כפר, עיר ואזור, מגדל את כל גידולי היסוד כדי לספק את עצמו כלומר 'משק אוטרקי'.

בתקופה הרומית הדגש היה על היכולת להרוויח יותר כסף ולכן מייצרים, מגדלים וסוחרים במה שנותנים את ההכנסה הגבוהה ביותר ולכן אזורים שלמים ייצרו את אותו דבר כדוגמה רמת הגולן והגליל הפיקו שמן, אזור חברון התבססו על גידול ענבים ויצור יין וכן הלאה..."

הכפר התלמודי קצרין

הביקור במקום מרתק ומלמד, ומי שיגיע בימות הקיץ, ובעיקר עם ילדים, יוכל להשתמש גם בבריכות השכשוך באתר.

אנחנו, המבוגרים, התנחמנו בטעימות לחמים חמים ומיטבלים בבית הלחם, שהוגשו עם תה צמחים ריחני וחם, וסיכמו את הביקור החיובי הזה.

ימות אמצע השבוע אינן עמוסות מבקרים, ותנועת הרכבים בחזרה  למרכז זורמת וללא פקקים מעצבנים על אף ולמרות הגשם.

 

כך או כך נותרתי עם חווית הנסיעה בטורס ההיברידי, לאורך מאות קילומטרים בכבישים משתנים במזג אוויר לא אחיד, ולא נרשמה בסעיף של הנסיעה והנהיגה מגרעת בולטת.

הטורס נעים לנהיגה, עירונית ובין עירונית.

המנוע שלו שקט מאד, ולהוציא ממנו יללות תאוצה יהיה על גבול הבלתי אפשרי.

המנוע שלו לא נמרץ כמו מנועים חשמליים, אבל מתמודד יפה בתנועה הזורמת.

הדגם ההיברידי בא לתקן את הנתון בו דגם הבנזין הציג נתון מאכזב והוא צריכת הדלק, ונדמה לי כי עם צריכה חסכונית יותר, הדגם ההיברידי יכול להצליח יותר, בעיקר מול מתחריו הישירים מקוריאה, בנותנו חבילה טובה במחיר אטרקטיבי.

מפעם לפעם אני מזכיר לעצמי כי כדאי לקחת רכב עם מנוע בעירה פנימית (היברידי או פלאג אין אפילו עדיפים), כדי להזכיר לעצמי כמה החיים יכולים להיות פשוטים, וללא שום חרדות ועיכובים (גם ובעיקר) בטיולים גדולים.

 

 

ירון הולנדר (שירה, ריקי ועודי)

ינואר 2026

 

KGM טורס

רמת גימור EXECUTIVE

מנוע טורבו בנזין 1.5 ל'.

מנוע חשמלי.

הספק משולב 204 כ"ס.

מומנט 30.6 קג"מ.

צריכת דלק (יצרן) 17 ק"מ לכל ליטר בנזין.

צריכת דלק (מבחן) 15.2 ק"מ לכל ליטר בנזין.

ציון בטיחות 6 (מתוך 8).

מחיר (רכב מבחן) 191,722.

 

 

כביש 206.

כביש 227.

חניון לילה נחל ימין.

גב ימין.

 

כביש 98.

מצפה השלום בכפר חרוב

עגלת קפה יואבה מצפה אופיר.

אחו נוב.

הכפר התלמודי קצרין.