החשמל משבדיה, הוולוו מנירוסטה

 

זה לא אני אמרתי, זה כימיה. (אינטרפטציה אישית שלי לדברי הגששים).

המפגש הצפוי עם העולה הסלונית הגדולה מעורר התרגשות אל מול הלא נודע.

לא נערכה מסיבת עיתונאים ולא הצגה רשמית, כך שחוץ מקצת חומר רקע כללי, אני מגיע דף חלק.

ומה למדתי?

פעם, כדי להבין מכונית של וולוו, היית פותח את מכסה המנוע. מסתכל על המנוע, סופר צילינדרים, בודק כמה כוח יש וכמה מומנט הוא יודע לייצר. אחר כך היית נכנס לתא הנוסעים ומגלה עולם של נוחות, בטיחות ושמרנות שוודית – בדיוק כמו שוולוו ידעה לעשות.

היום? כדאי להתחיל דווקא מתחת לרצפה.

כי ה־ES90, מכונית הדגל החשמלית החדשה של וולוו, מספרת סיפור אחר לגמרי. במקום מנוע בנזין גדול יש כאן סוללה ענקית. במקום החלפת הילוכים – כוח חשמלי מיידי. במקום רשימת אבזור שהולכת ומתיישנת מרגע שהמכונית עוזבת את אולם התצוגה – מחשבים, תוכנה ועדכונים מרחוק שיכולים לשנות את המכונית גם כשהיא כבר חונה אצלכם בבית.

וזה בדיוק מה שהופך את ה־ES90 למעניינת כל כך.

היא לא מגיעה משום מקום. מאחוריה עומדת שושלת מפוארת של מכוניות מנהלים גדולות – מה־960 של שנות ה־90, דרך ה־S80 ועד ל־S90 שהחזירה את השם האייקוני ב־2016. במשך עשרות שנים הן ייצגו את המתכון השוודי למכונית יוקרתית: לא צעקנית, לא ראוותנית, אבל עם הרבה מאוד אופי, נוחות ובעיקר בטיחות.

אלא שהעולם השתנה. והמכונית השתנתה יחד איתו.

ה־ES90 היא הניסיון של וולוו לקחת את כל מה שהפך את מכוניות הדגל שלה למה שהן היו – ולהעביר אותו לעולם שבו 800 וולט חשובים יותר משמונה צילינדרים.

והיא עושה זאת בלי לוותר על הנוחות, על העיצוב הסקנדינבי ועל אותה תחושה שוולוו תמיד ניסתה להעניק לנוסעים: אתם יכולים להירגע, המכונית כבר תדאג לכל השאר.

ה־Volvo ES90 הוא דגם חדש לחלוטין, שהוצג רק ב־2025, ולכן אין לו "דורות" קודמים תחת השם ES90. 

וולוו עצמה מציגה את ה־ES90 כפרק חדש אחרי יותר משלושה עשורים של מכוניות הדגל שלה.

ה-Volvo ES90 (סדאן סאלון חשמלית), משווקת בישראל בשלוש רמות גימור עיקריות:

כל רמות הגימור מצויידות באותה סוללה ובאותם נתונים טכניים.

מערכת הנעה: מנוע אחורי יחיד (הנעה אחורית RWD) עם סוללת 92 קוט"ש.

Core (גרסת הכניסה)

 אבזור עיקרי: לוח מחוונים דיגיטלי, מסך מולטימדיה מרכזי בגודל 14.5 אינץ' מבוסס מערכת הפעלה של גוגל (Google Built-in), תאורת LED מלאה, בקרת אקלים רב-אזורית, מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית וחבילת בטיחות אקטיבית מלאה.

Plus (רמת ביניים)

 תוספות עיקריות: מערכת שמע משודרגת (Bose), גימורי פנים יוקרתיים יותר, חישוקי סגסוגת מוגדלים, תאורת אווירה מורחבת בתא הנוסעים ומערך מצלמות 360 מעלות עם תצוגת תלת-ממד.

Ultra (רמת הגימור הבכירה)

 תוספות עיקריות: מתלי אוויר אדפטיביים, תאורת Matrix-LED מתקדמת, חישוקי "21, סגירה רכה לדלתות (Soft-close), גג פנורמי עם שקיפות משתנה אלקטרו-כרומית, ריפודי עור נאפה ומושבים קדמיים הכוללים פונקציית עיסוי ואוורור.

מערכת שמע Fi-Hi מבית Wilkins & Bower

לרשותי הועמדה הגרסה הבכירה והמאובזרת ביותר, זו שיש לה רשימת אבזור ארוכה בערך כמו הצהרת העצמאות של ארצות הברית, וכולה רשימת מכולת של הטוב ביותר.

יודע גם יודע, זה שמפקיד מעל חצי מיליון שקלים בקופת היבואן, כי יש תמורה לכל שקל, ואכן ההידור המאופק והמעודן מעיד על טעם משובח שלא צועק את זה, אבל נוכח בכל פרט ופרט.

בכל מכונית שאני מקבל למבחן אני מחפש תמיד את הדבר הראשון שיתפוס לי את העין.

זה יכול להיות פרט עיצובי, או אלמנט העומדת מאחוריו מחשבה שונה מהמקובל, או כל דבר שישאיר אותי פעור פה, וכאן ברכב הגדול (אורך 5 מטרים עגולים), המרחק הצום והלא מקובל בין הצמיגים הקדמיים לאחוריים (מה שנקרא בשפתנו "בסיס גלגלים") עומד על שלושה מטרים ועשרה ס"מ !!! (כשמרחוק ממוצע ברכב משפחתי ינוע בין 265-275 ס"מ), וזה מעיד אל תא נוסעים מרווח במיוחד, ובעיקר הדברים אמורים בספסל האחורי עליו יכולים גם ארוכי גפיים למתוח רגליים הרחק קדימה ללא בעיה של אי נוחות.

הנציג שמוסר לו את הרכב עובר איתי על הפרטים החשובים שאדע, ומראה את אחד הפיצ'רים המאפיינים את רמת הגימור הזו והוא הגג הפנורמי העצום המשנה גווניו, מצלול לחלוטין, לחלבי מלא, המונע חדירה קרני שמש, ועדיין הרכב מואר.

וולוו, כחברה טכנולוגית, שיש על שמה המון פיתוחים שזלגו לעולם הרכב, אולי לא בעלת הפטנט היחודי של מפתח בצורת כרטיס פלסטיק, אולם אני מצאתי מספר סיבות מדוע השיטה הזאת ממש לא טובה.

הכי חשוב - אין פתח ואין מפתח מכני למקרה ו…

המקום  היחיד בו הכרטיס פעיל הוא בדלת הנהג, שם הוא פותח ושם הוא נועל.

אין אפשרות לפתוח את הדלתות מכל מקום אחר.

על מנת להתחיל בנסיעה הכרטיס צריך להיות במקום ייעודי בקונסולה המרכזית, ורק לאחר תחילת נסיעה אפשר לשים אותו בכל מקום אחר.

לטעמי זה פטנט מעצבן ומגושם.

מה כבר רע במפתח מסורתי ופתיחת דלתות מאפליקציה, למשל?

זה מאד מפתיע שזה מגיע מחברה שהמציאה את הבטיחות.

ובפינת הביקורת השלילית (הנדירה אצלי), אני מוסיף גם נקודה נוספת לחרך האחורי שהיצרן קורא לו חלון.

זה מה שרואים דרך המראה הפנימית

מי שמצפה לראות משהו דרך החלון האחורי הוא כנראה בנאדם מאד אופטימי, כי פשוט לא רואים כלום, אבל מאידך מערך מצלמות היקפיות מייצר תמונת סביבה חדה וברורה, אם מעדיפים לחוות את המציאות דרכן.

מראות הצד גדולות ונטולות מסגרת כך שאף הן מסייעות בראייה לצדדים.

מעל ההגה ישנו לוח תצוגה קטן מהמקובל ואין בו כמעט נתוני נהיגה חיוניים

אומנם מופיעים אחוזי סוללה טווח ומהירות נסיעה שמופיעים גם בתצוגה העלית על החלון הקדמי, אולם זהו תפריט דל מהמקובל.

גם על המסך הגדול כמעט ואין מעבר לזה, כך שעד היום אני לא יודע כמה נסעתי בסך הכל וכמה חשמל צרכתי.

לא הצלחתי למצוא (ונשבע שניסיתי) כיצד מאפסים מונה נסיעה מצטברת או מתחילתה.

מה שבמרבית הרכבים זה תהליך פשוט וקל, כאן או שהוא נסתר ליודעי ח"ן, או שלא קיים.

במרכז הדשבורד ניצב מסך תצוגה ענק וברור שנוח מאד למשל לניווט, אבל חסרים בו דברים שקל להתקין בעדכון תוכנה.

וולוו לא יכולה להוציא ממפעליה רכב שלא יהיהי בטופ מערכות הבטיחות וכך זוכה SE90 בציון 8 המירבי בישראל.

החלטתי לפתוח טיול לצפון באחד ממושבי השרון.

חברתי אפרת שמשתתפת ברבים מטיוליי, הפנתה את תשומת ליבי למושב בורגתה הנמצא מזרחית לנתניה ליד טול כרם השכנה מעבר לגדר.

" …מושב בורגתה הוקם בשנת 1949 ביוזמת המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, על ידי קבוצה של עולים מטורקיה, אליהם הצטרפו ארבע משפחות שעלו ממרוקו. חברי הקבוצה המייסדת שלטו היטב בשפת הלאדינו, אותה למדו מגיל צעיר בבתי הוריהם. המתיישבים עלו על אדמת אל-בורג', הסמוכה לקו הירוק, והקימו עליה את מחנם הארעי, שהפך במשך הזמן ליישוב של קבע. בדומה לרוב ישובי העולים, באו תושבי בורגתא אל הנחלה היישר מבתיהם, ללא הכנה מוקדמת, והצליחו להתאקלם ולהקים משק חקלאי מניב…עם הזמן, המושב התפתח וכיום מתגוררות בו כ-250 משפחות…מתוך כבוד למורשתם של ראשוני המושב, הוצבו ליד כמה מבנים ואתרים היסטוריים בבורגתה שלטים מראי מקום גם בלאדינו…"

בורגתה

ואכן, במרכז המושב, על הדרך הראשית החוצה את המושב, ליד בית העם, אני מבחין בשלושה דברים.

הראשון, מבנה עתיק מט ליפול, במרכז מדשאה גדולה.

השני פסלי ברזל גדולים המפוזרים במדשאה

שלישי, והוא הסיבה לבואי, חורשה גדולה מאחורי בית העם, צבעונית מאד בשל אלמנטים לא שגרתיים.

בונוס רביעי שהתגלה תוך כדי צעידה על הדשא עגלת קפה חביבה.

אז למה הגעתי דווקא למושב הצנוע והשלו הזה?

מהו מיזם סורגות קהילה?

מיזם התנדבותי-חברתי ארצי, שמחבר בין יצירה, מפגש אנושי ונתינה לקהילה.

הרעיון פשוט ויפה: אנשים נפגשים באופן קבוע לסריגה משותפת, לומדים זה מזה, משוחחים ומבלים יחד – ובמקביל סורגים מוצרים שמועברים כתרומה לאוכלוסיות שונות. המיזם פועל כיום במספר רשויות ויישובים ברחבי הארץ.

אחד היעדים המרכזיים של המיזם הוא להפיג בדידות ולחזק תחושת שייכות, במיוחד בקרב אזרחים ותיקים. משרד הרווחה מתאר אותו כמיזם שמייצר מפגש חברתי משמעותי, מעודד מעורבות והתנדבות ומייצר תוצרים עבור אוכלוסיות הזקוקות להם.

הסריגה היא למעשה האמצעי – לא המטרה.

במפגש יכולים לשבת יחד נשים בגילים שונים, מי שיודעת לסרוג ומי שרק רוצה ללמוד. בהוד השרון, לדוגמה, הקבוצה כוללת נערות ועד פנסיונריות, כאשר מי שיודעת מלמדת את מי שלא.

המיזם קיבל משמעות מיוחדת בתקופת מלחמת חרבות ברזל, כאשר הסריגה המשותפת הפכה במקומות מסוימים גם לכלי להפגת מתח ובדידות וליצירת תחושת עשייה ושייכות.

ומה הקשר בין המיזם הזה שאני שומע עליו לראשונה?

כאן בבורגתה, ישנו מיצג ענק של סורגות (וסורגים אם יש כאלו), צבעוני ומדהים של שלל דמויות, בובות, שלטים, וצורות היוצרות פסיפס מדהים של אלמנטים, וכל זאת בתערוכה פתוחה לקהל ללא תשלום. (ניתן בהחלט להרים תרומה להמשך הרעיון החברתי היפה תרתי משמע).

לא יכולתי להתאפק, זה כל כך יפה וצבעוני.

בקבוע אני לא צרכן של עגלות קפה, אבל חום היום הזמין אותי לקחת לדרך העומדת לפניי, כוס קרה של לימונענע גרוסה. בדיוק מה שיתן לי את מה שדרוש כרגע.

עוד בטרם פרסמה התקשורת על הנגיף אוכל מוח שהתגלה בכנרת, החלטתי כי לאחר שכל ההונים חזרו למוסדות, מן הסתם האגם הלאומי יהיה ריק ושקט, הרבה יותר ממה שהיה עד אתמול.

אבל, כרגיל בטיולים שלי, יש להם תכנון מסויים, ויש בלת"מים (בלתי מתוכננים), על הדרך.

כזאת למשל היא העצירה שעשיתי בשתי נקודת סמוכות וקרובות זו לזו.

בירידה אל הכנרת מצדה המערבי יורד הכביש מרכס פורייה ומסתיים על כביש הטבעת מסביב לאגם.

קצת לפני הצומת ישנה פנייה שמאלה אל חצר כנרת ואל המושבה כנרת.

צמוד לחניה של החצר ישנה (גם) עגלת קפה חביבה עם נוף ישיר לאגם,

"...חוות כנרת החקלאית הוקמה ב־1908 על החוף הדרום־מערבי של אגם כנרת על ידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, על פי הצעת ויוזמת מנהל המשרד, ארתור רופין, כדי ללמד פועלים יהודים עבודה חקלאית ובניין.

מהמקום יצאו עם ידע ראשוני מתיישבי דגניה, קבוצת כנרת, נהלל, עין חרוד ועוד. בחווה החקלאית הונחו גם היסודות להקמת ארגונים שונים.

אנשי “חצר כנרת”, רצו לייבש ביצה גדולה שהייתה באזור, לחסל את יתושי הקדחת ולהפוך את האדמה לחקלאית. זה לא היה קל. ייבוש הביצה היה גם חלק מאותן עבודות ציבוריות שהיו מקור פרנסה ל”מגורשי יהודה”, תושבי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם לגליל בידי השלטון העותמאני ב־1917. המגורשים חיו בגליל בדלות קשה וללא מקורות פרנסה. עבודה זו, כמו גם ייעור וסיקול, הייתה מהעבודות המעטות שהצליחו להשיג. שם הונחו היסודות למע”צ (מחלקת עבודות ציבוריות)...הבחירה בכנרת נבעה משיקולים שונים. ארתור רופין הביא בחשבון את האדמה ואת המים בכנרת שיאפשרו גידול ירקות במקום. מצב החווה היה קשה והמובילים קיוו כי חוות הפועלות, שקיבלה מימון שוטף לפועלות ולמנהלת, ואף שילמה דמי חכירה על הקרקע, תעזור להתגבר על הקשיים במקום…"

חצר כנרת

יצאתי מהחצר ופניתי אל רחוב המייסדים, זה עם הבתים הציוריים של המושבה כנרת.

"...נהוג לכנות את הכפר (בשיבוש לשון) "מוֹשָׁבַת כִּנֶּרֶת" כדי להבדילו מקבוצת כנרת השוכנת לדרומו.

המושבה כנרת נוסדה בסוף שנת 1908 ע"י חברת יק"א – במסגרת גל ההתיישבות בגליל התחתון .

במשך שנים ארוכות התקיימה כנרת המושבה כישוב קטן שלא היה בכוחו לספק שירותים מינימאליים. לפיכך, בתום מלחמת העולם השנייה הוקמה שכונת מגורים חדשה ( לא חקלאית ) מדרום לכביש כנרת יבנאל…"

מושבה כנרת 

ברחוב המייסדים ( שבו עובר שביל ישראל, לידיעה כללית), במושבה השקט מופר בציוץ הציפורים.

הבתים הישנים המאופיינים בלבני בזלת שחורה, חלקם שופץ וחלקם נראים כפי שנבנו, כשהזמן עצר מלכת.

קו הבתים המזרחי צופה ישירות על האגם הלאומי שנראה תמיד יפה.

לכל בית ישן ברחוב יש סיפור, ולחלקם יש לוח בחזית המספר את תולדותיו.

ישנם במקומות בישראל שנעים להסתובב בהם ולשמוע את משק כנפי ההיסטוריה ממש נוגעים בך, וממחישים איך נראו החיים בראשית חיי הישוב.

קל זה לא היה.

חשתי צורך להקל על עצמי את החום, שהגיע מעל 45 מעלות, כפי שהורה מד החום ברכב.

כל עוד נסעתי לא חשתי בחום הזה, אך כשיצאתי החוצה זה היכה בי במלוא עוצמתו.

נסעתי על כביש 92, הלו הוא כביש "סובב כנרת" למצוא חוף מעניין.

לא זכור לי מתי אם בכלל התרחצתי בחוף עין גב, שבנעוריי היה בו רציף ממנו הפליגו לטבריה, בכל מקרה, רציף אין, אבל יש מעין מורד מבוטן ממנו כנראה מורידים כלי שיט קטנים כמו אופנועי ים וכו'.

החוף זרוע אבנים ואינו מטונף ברמות, ז"א יש לכלוך פה ושם ואשפה שטרם נאספה, אבל לא בכמות מוגזמת המטרידה את העין, ואני מקווה שמי שאמור לנקות ינקה את הקיים..

מי הכנרת חמימים למדי, ובקטע זה אפילו צלולים יחסית, ושקטים מאד.

האמבה שמרה מרחק ונתנה כבוד ולא פגעה בי.

רחצה קלה להתרעננות, ואפשר לדלג מפה אל האתר האחרון במסע.

"...העיר הקדומה סוסיתא , ששמה מרמז על קשר לסוסים.  התפתחה כבר מהתקופה ההלניסטית (החל מהשנים 300 לפני הספירה).

סביב ההר עליו שכנה סוסיתא הקדומה נמצאים מצוקים רבים מאוד. שחיברו אותה עם "אוכף" במזרחו לשאר הגולן.

העיר הגיעה לשיאה בתקופה הרומית ביזנטית. והמשיכה להתקיים גם לאחר הכיבוש המוסלמי, סה"כ העיר עמדה על תילה 1000 שנים ,עד שנחרבה ברעש אדמה אדיר בשנת 749 לספירה. ומאז נעזבה לא יושבה מחדש.

במהלך כעשרים שנה האחרונות התקיימו באתר חפירות ארכיאולוגיות על ידי משלחת החפירות של אוניברסיטת חיפה.הגן הלאומי נמצא בגובה 144 מטרים מעל פני הים וחולש על נוף יפהפה…"

סוסיתא

בחרתי לחזור אל המרכז תוך עצירה למילוי כמות אלקטרונים שתחזיר אותי בבטחה למרכז, על כן עצרתי בתחנת הדלק שבצומת עמיעד, ובזמן שאני לגמתי קפה קר ומרענן, הרכב הכניס אל קרבו במהירות גבוהה כמות נאה של אלקטרונים.

בכל תצוגות הרכב לא הצלחתי לראות נתוני צריכה מצטברת או את שלי, כך שאני לא יודע אפילו כמה נסעתי (פלוס מינוס 400 ק"מ), אבל, ואת זה יש להדגיש בהיותי נהג מתון ורגוע הצלחתי להעלות את הטווח העומד לרשותי, ומ- 430 ק"מ לערך, הבאתי את הרכב למעל 500 ק"מ ריאליים, וזאת כאשר היצרן מצהיר על 650 ק"מ.

שמתי לב כי אין התאמה בין מרחק אמיתי לקצב ירידת הטווח, ויתכן כי האשמה היא בריבוי נהגים ברכב ההדגמה.

בכל מקרה קצב ירידת הטווחים מדלג בעשרה ק"מ בכל פעם כאשר המרחק האמיתי לא תמיד תאם את המרחק בפועל, גם למעלה וגם למטה.

אבל.

וולוו SE90 הוא רכב מענג שבעיקר מונע מבעליו להביט כל הזמן מעבר לכתף בחשש כלשהו.

רכב בטוח שנותן המון שקט נפשי בנסיעות קצרות וארוכות, זה לא רק השקט והשלווה כמו הנוחות שבנוחות.

אני משוכנע לחלוטין כי אין שום מקום להשוואה עם חשמליות בעלות עיניים מלוכסנות, כי וולוו משחקת בליגה אחרת לחלוטין.

ירון הולנדר

ספטמבר 2026

וולוו SE90

רמת גימור ULTRA

מערכת ההנעה חשמלית אחורית.

הספק 333 כ"ס.

מומנט 48 קג"מ.

קיבולת סוללה 92 קווט"ש.

טווח 638 ק"מ

צריכת חשמל 16.3 ואט-שעה לכל 100 ק"מ

0–100 קמ"ש כ־6.9 שניות

תא מטען כ־424 ליטר

זה הצד של האין מנוע

תא מטען קדמי כ־22 ליטר

היה מנוע???

מחיר (רכב מבחן)  545,399 ₪ (כולל אגרה).

בורגתה

חצר כנרת

רחוב המייסדים מושבה כנרת

כביש 92

חוף עין גב

עתיקות סוסיתא

עמדת טעינה ON צומת מסובים 180 קווט"ש.

עמדת טעינה ON האון 60 קווט"ש. (לא תקינה)

עמדת טעינה ON דור עמיעד 140 קווט"ש.