שלוש שנים נוכחת אקספנג בחיים המוטוריים במדינת ישראל, ובמהלך תקופה זו לא רק שביססה את מעמדה המכובד, אלא אף רשמה הצלחה כבירה וממוקמת בראש צמרת סגמנט הרכב החשמלי הטהור בישראל.
בסיכום הנתונים העדכניים (ינואר-אוגוסט 2026), החברה מסרה למעלה מ-4,011 רכבים חשמליים, כשהיא עוקפת מותגים חזקים כמו טסלה ו-BYD בסגמנט זה.
היצע הדגמים של אקספנג בישראל התרחב משמעותית, כאשר הלהיט הגדול ביותר של החברה הוא הקרוסאובר G6.
כשם שהבטיחה בעבר, החברה מוציאה דגמים חדשים, ומעדכנת את אלו שכבר הכרנו, וכך אנו מקבלים בחודש יוני (שנה זו) את דגם P7 המוכר שזכה לתוספת פלוס, והפלוס הזה נדמה לי מוסיף דברים רבים שלא היו לפני כן.
כאמור, לרשותי הועמדה מכונית למבחן כדי שאעמוד על טיבם של ההבדלים והתוספות, ואראה מה עשו שלוש שנים למכונית המגיעה בכלל מחברת טכנולוגיה.
חברת אקספנג (XPENG), או בשמה הרשמי Guangzhou Xiaopeng Motors Technology, היא אחת מיצרניות הרכב החשמלי והטכנולוגיה המובילות והמסקרנות ביותר בסין. החברה הוקמה בשנת 2014 בגואנגז'ו, ומאז מיצבה את עצמה לא רק כחברת רכב, אלא כחברת "Physical AI" (בינה מלאכותית פיזית) המשלבת חומרה, תוכנה, וטכנולוגיות ניידות מתקדמות.
אקספנג נחשבת לחברה מוכוונת-טכנולוגיה בצורה קיצונית, ולעיתים קרובות מושוות לטסלה בשל הדגש שהיא שמה על תוכנה.
החברה מפתחת בעצמה את מערכת הנהיגה האוטונומית שלה, המבוססת על מודל ה-AI העדכני שלהם, המערכת נחשבת לאחת המתקדמות בעולם ומסוגלת לנווט באופן עצמאי בערים ובכבישים מהירים.
מעבר למכוניות נוסעים, החברה משקיעה מיליארדי דולרים בחטיבות עתידניות כמו למשל כלי טיס חשמליים להמראה ונחיתה אנכית, ומכוניות מעופפות המיועדות לשוק הפרטי.
עד שאקבל מכונית עם כנפיים (מעניין אם רד בול ישלבו בפרוייקט), אני עומד מול מכונית סדאן ארוכה מהמקובל, עם חמישה מטרים מפגוש לפגוש, נמוכה, רחבה במיוחד, במראה אלגנטי המבהיר מראש מי קהל המטרה העיקרי שלה.
יש מכונית שעל סמך הנתונים הטכניים בלבד כבר ניתן להגדיר את הכיוון שלהן. אם רכב מתיימר למשל לצלוח טרשים, נצפה למצוא מרווח גחון גבוה וזוויות גישה ונטישה גבוהות אף הן.
מאידך, רכבים המכוונים לספורט יהיו נמוכים ככל האפשר, על מנת לנצח את חוקי הפיזיקה, בעיקר בסיבובים מהירים,
זוכרים שהתחלתי לתהות על פשרו של הפלוס?
ובכן, בהשוואה פשוטה של נתוני הפתיחה דגם הפלוס החדש הוסיף סנטימטרים (ומילימטרים) מכל כיוון, וגם אם השינוי נע בין 2 ל-184 מ"מ, שבעיני רבים הוא לא משמעותי, הרי שהוא נוכח.
בעוד שגרסת ה-7 הרגילה הגיעה בשתי רמות גימור ושתי צורות הנעה, מגיע דגם הפלוס עם רמת גימור אחת, ונתונים שהם באמצע של שתי רמות הגימור בשבע "הרגילה".
על מסך התצוגה הגדול המותקן במרכז הדשבורד ניתן להחליט האם הטווח יוצג על פי מדד WLTP (התקן הבינלאומי הרשמי המשמש למדידת טווח הנסיעה של רכבים חשמליים), או מדד דינמי המשקלל את אופי הנהיגה, ועל פיו ישתנה הטווח המעשי. כלומר, ככל שאלחץ יותר על הדוושה הימנית, כך הטווח הריאלי ילך ויפחת, ואם אבחר לנהוג באופן רגוע, הטווח ישתנה מהותית. ההפרש בין שני המדדים יכול לנוע על פני עשרות קילומטרים הבדל, לכן יש לשים לב לאחוזי הסוללה העומדים לרשותנו. שני נתונים אלו מופיעים בצד הימני עליון של מסך התצוגה.
 |
| 100% סוללה, 529 ק"מ |
רכב המבחן מגיע בצבע אפרורי, אולם הריפוד הפנימי בהיר וגג פנורמי ענק מכניס הרבה אור אל חלל הנוסעים.
האקספנג הזו מכוונת לשוק פרמיום (מילה שעברה שינמוך), כאשר היא מציעה שילוב של טכנולוגיות מתקדמות, רמת אבזור גבוהה, חומרים משובחים, ביצועים גבוהים ותמורה טובה לכל שקל.
202,776 ש"ח (לפני תוספת צבע מטאלי או וו גרירה), מעמיד אותה ברמת רכבים משפחתיים המציעים הרבה פחות מכל אלה.
ומהו שוק הפרמיום?
אותם אלה שאוהבים להפתח לחידושים, שאוהבים רכבים מתוחכמים, שרוצים לקבל פינוק ותחושת יוקרה, לתת לכל הגעה שלהם לאירוע כלשהו, אפקט דרמטי ומפרגן, להתהדר ברכב שיודע לקבל עידכונים מבלי להיכנס למוסך, ומציע חווית נסיעה שעיקרה נוחות.
ואכן, מרגע שהתיישבתי על כיסא הנהג, פגשו עייני את התצוגה העילית שעל השמשה.
התצוגה העילית היא משובחות הטובות הברורות והמשוכללות ביותר בהן נתקלתי עד היום.
גם הפונטים ברורים, גם מצב מיקום רכבים סביבי, והיא תצוגה תלת ממדית משתנה לפי הדרך, והגימיק הגדול הפעלת מצלמה, בכל פעם שמפעילים את איתות לימין או לשמאל נפתח מסך מצלמה על השמשה (לפי צד האיתות) בצורה הברורה והחדה ביותר.
 |
| איתות לשמאל יפתח חלון מצלמה מצד שמאל, ולהיפך. |
יש לומר אהבתי.
מאד אהבתי.
הנהג ומי שיושב מימינו, זוכים בשדה ראיה משובח, נוחות מקסימלית במושב מרופד עור נאפה (ולא חיקוי זול), חימום איוורור ועיסוי הם כבר מסוג הדברים הברורים מאליהם ברמה כזאת, אבל עצם היותם גם במושב האחורי זו כבר הפתעה.
יושב המושב האחורי ימני זכה גם לשולחן מתקפל (כמו במטוסים) וישנה אפשרות חשמלית להטות את גב המושבים האחוריים לתנוחת שינה נוחה.
זוכרים שלושה מטרים של בסיס גלגלים?
כאן הם באים לידי ביטוי באפשרות למתוח רגליים בלי לחוש צפיפות.
הדלת החמישית היא החלון האחורי הענק המתרומם לגובה וחושף תא מטען מכובד מאד, ואם חפצים ביותר מזה, ניתן כמובן לקפל את גב השורה השנייה להגדלת הנפח.
הסוללה בקיבולת 74.9 קווט"ש שתביא אותנו לטווח של 530 ק"מ.
כזכור זהו טווח מוצהר של היצרן, ונאמר לי כי סטיית הטווח האופטימלי מהטווח בפועל תהיה זניחה ביותר.המנוע החשמלי האחורי מספק 313 כוחות סוס מכובדים, ועל הנייר עם כל הנתונים הללו ברור לי מראש כי צפוי פה סיפור אהדה ידוע מראש.
הזמנתי שתי נשים יקרות במיוחד לליבי, להצטרף אלי ליום טיול, שברור לי מראש, כי למרות שאני נוהג במבחנים שלי לנסוע 500-700 ק"מ (לפחות), יום זה יהיה קצר יותר, אם כי הדרכים יהיו מגוונות ויכללו מכל טוב שניתן למצוא (ומצאתי).הבטחתי הפתעות (לא ידעתי עד כמה) ושלא נחזור על בטן ריקה.
אורחת (חשובה) א' התיישבה לימיני, ואורחת ב' (חשובה לא פחות), התיישבה מאחור, מתחה רגליים קדימה, כהמלצתי. שמחה לגלות שגב המושב שלה מאפשר תנוחת שכיבה, וברגע שהפעלתי לה את העיסוי היא קפצה (כמעט) מעונג.
הפעם היא לא הביאה מחשב, כך שפוזת המנהלת החשובה נמנעה ממנה.
20 רמקולים מבית xopera פיזרו צלילים רכים בתוך אולם הקונצרטים הפרטי שלנו, והחיים נראו לפתע הרבה יותר נוחים.
כדי לתת ליום הזה התחלה טובה ופחות תלונות, בחרתי לנסוע כשעה אל היעד הראשון.
מינימרקט הנדלר בקיבוץ מעיין צבי (בכניסה לזכרון), מוכר ללא מעט אנשים, בעיקר בגלל המאפים המשובחים, ובעיקר בבקרים של ימי שישי בהם אי אפשר להסתובב שם (מסיבות טובות כמובן).
המטרה העיקרית שלי היום היא ביקור בתערוכה ספציפית, וממנה נגזר היום כולו בבחירת אתרים הקשורים באופן ישיר ועקיף עם אותה תערוכה.
ראשית אנו מגיעים אל עין הוד, כפר האמנים במורדות הכרמל.
"...על אדמות הכפר התקיים במקור כפר ערבי בשם "עין חוד", ממנו ברחו תושביו במהלך מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה הופקעו האדמות והבתים…ב-1953 התיישבו בבתים קבוצת אמנים, ובהם מרסל ינקו והקימו כפר אמנים. הכפר הוגדר כיישוב לעוסקים בכל תחומי האמנות: אמנות פלסטית, מוזיקה, ספרות ותיאטרון.
מרסל ינקו, אמן הדאדא, שהיה גם אדריכל, עבד באותה עת במחלקת התכנון, ממונה על איתור שטחים עתידיים להקמת פארקים לאומיים. הוא הצליח למנוע את הריסת הכפר ולשכנע את הממונים עליו במחלקת התכנון, את אריה שרון (האדריכל הראשי של מחלקת התכנון) ואת שר הפנים לאפשר לו להקים כפר אמנים במקום. במהלך חורף 1953 יצא "קול קורא" רשמי מטעמה של אגודת הציירים והפסלים, שקרא לאמנים לבוא לרכוש לעצמם נכס בכפר האמנים. ב-5 באוגוסט 1953 נחגגה העלייה לקרקע של קבוצת האמנים הראשונה. ינקו עבר לגור בין הריסות הכפר והחל לשפץ את הבתים בעצמו. הוא שכנע אמנים נוספים לעבור למקום, ובתחילה הם היו מגיעים בעיקר בסופי שבוע לעזור בעבודת השיקום. לאחר שנתיים הצטרפו לינקו תושבים נוספים באופן קבוע. בשנת 1953 הוקמה גלריה לאמנות עין הוד…ברחבי הכפר פזורים עשרות פסלי חוצות ויצירות אמנות שיצרו אמני עין הוד…"
בהיותו אתר ביקור אטרקטיבי ומיוחד הכניסה לכפר רגלית בלבד, על כן מצאתי בחניון החיצוני חנייה תחת עץ גדול לזו שהביאה אותנו לכאן, ומפה התחלנו להתקדם לכיוון המוזיאון.
"...המוזיאון הוקם בשנת 1983 כדי להציג ולשמר את יצירתו של האיש שבלעדיו ספק אם כפר האמנים עין הוד היה קם – הצייר והאדריכל מרסל ינקו (1984-1895).
ינקו הוביל ב-1953 קבוצה של אמנים מהפכנים, ויחד הם הקימו כפר אמנים שיממש את חזונם האמנותי: ליצור סביבה תומכת ופורה ליוצרים.
זמן קצר לפני מותו של ינקו, הקימו חבריו ומוקיריו בניין אבן של שתי קומות, שבו שוכן עד היום מוזיאון ינקו דאדא.
במוזיאון ינקו דאדא יש חמישה חללי תצוגה שמארחים תערוכות ופעילויות לכל המשפחה. בתצוגת הקבע מוצגות יצירותיו של ינקו, חתן פרס ישראל לציור, לאורך שבעים שנות יצירה…"
ביקשתי להרחיב את ידיעותיי האומנתיות בקשר לזרם הדאדא שמאפיין את מרסל ינקו, וכך מצאתי במקורות.
זרם הדאדא (Dadaism) הוא תנועה תרבותית ואמנותית אוונגרדית רדיקלית, שפעלה בין השנים 1916 ל-1924. התנועה קמה בציריך שבשוויץ במהלך מלחמת העולם הראשונה, כהתרסה מוחלטת נגד הממסד, הבורגנות והתרבות המערבית, אותם האשימו האמנים בפרוץ המלחמה האכזרית.
 |
| חזון העצמות היבשות |
הדאדא לא היה סגנון חזותי אחיד, אלא הלך רוח ופילוסופיה. מאפייניו הבולטים כוללים: אנטי-אמנות ואנטי-ממסד, מקריות וספונטניות, שימוש בחומרים מוכנים, אירוניה, הומור שחור וסאטירה, וטכניקות חדשניות.
מוזיאון ינקו דאדא מרכז עבודות של מספר קבוצות, כולל מחווה לרגל 50 שנה למרסל ינקו.
אמנם הגענו לכאן לרגל התערוכה החדשה של סאם חלבי (עליו ארחיב בהמשך), אבל אנחנו מוזמנים להכנס גם אל "המעבדאדא", אותה הגדרתי כזבל של האחד הוא זהב לאחר, כלומר, כל מיני חפצים שאיבדו מזוהרם אצל בעליהם, ומושלכים לאשפה, מוצאים את מקומם כחלק מיצירות אמנות אצל אחרים, וכאן במקום הזה עושים את ההתאמות ביניהם, בסדנאות לקהל הרחב.
סאם חלבי שאת עבודותיו הצבעוניות פגשנו כבר במקומות אחרים בעבר, מציג כאן תערוכה חדשה בשם "במעבה היער".
הילה, שמדריכה אותנו סביב העבודות, מטיבה לתאר זאת "כפחות בית הצבעים ויותר מונוכרום. שילוב עצים וצמחים מנוף ילדותו, בעיקר עצי זית, עיסוק בחומר של עץ היוצא מגבולות הבד".
לאור מה שקראתי על זרם הדאדא נראה לי כי סאם חלבי עונה על מספר המאפיינים של הזרם, כך שהאכסניה המציגה את עבודותיו מתאימה (כנראה) לרוח המוזיאון.
אני ממש לא מבקר אומנות ולא מבין בתחומים אלו כלל, אבל אם סאם בעצמו מגדיר את התערוכה שלו בעין הוד כ"סאם שהתבגר", אני אוסיף את נקודת המבט שלי האומרת כי לאחר שכבר ניטלה ממנו חובת ההוכחה, ויתכן כי חש מיצוי מהטכניקה הצבעונית איתה פרץ, הגיע זמן לפתוח צדדים נוספים מאותה טכניקה, ולהוסיף להם עצמים מנוף חייו, לכדי יצירה חד פעמית ותלת ממדית שאי אפשר לעשות שתיים כמוה.
כל יצירה עומדת בפני עצמה עם התחושות שהיא מעבירה לצופה, זה המבין, וזה ההדיוט העומד מרותק ומוצא בה דברים שספק אם האמן התכוון אליהם.
היות והתרשמנו מהגיוון והשוני ממה שהכרנו, החלטתי ברגע לשנות את מה שתכננתי להגיע בהמשך אל המעיין ממנו צמח סאם חלבי והתפתח.
בינתיים, היות והגענו לכפר אומנים, והשקט והשלווה אופפים מכל עבר, לקחתי את האורחות שלי אל שיפולי הכפר, ליעד אותו לא הכרתי ולא פגשתי, אבל עורר בי סקרנות.
וכך לאחר צעידה של מספר דקות בכפר הציורי, בחלקו הפחות מתוייר בד"כ, הגענו ליעד מכושף.
"לחישת העצים" היא תערוכה פתוחה במרחב הרחוב של האמן דוד הדר שמצליח להוציא מגזעי עצים דמוית, פרצופים, חיות ועוד, שהיו שם בפנים עד שהוא פרץ להם דרך לעולם.
אי אפשר שלא להתלהב.
חזרנו אל השבע פלוס, שהמתינה לנו צוננת, לקראת הלא נודע הצפוי.
כביש 721 המוכר בשם כביש בית אורן העולה מצומת אורן על כביש 4 עד למפגש שלו עם כביש 672 בצומת דמון, ממנו פונים שמאלה לחיפה או ימינה לעוספייא ודליית אל כרמל.
כביש זה צר ומתפתל כנחש, מאפשר לשבע להראות את הפלוסים באחיזת הכביש שלה, את הפלוס בעוצמת המנוע (והייתי מאד רגוע בשל נוכחות האורחות שלי), ואת הפלוס הניכר בחוסר מאמץ כלשהו לשנע אותנו בנוחות כאילו מדובר בכביש מהיר וישר כפלס.
הכביש הזה זכור במיוחד בשל שריפת הכרמל, על כן עצרנו, כמרבית אלו הנוסעים בו, באנדרטת שריפת הכרמל.
"...ביום חמישי כ"ה בכסלו, א' חנוכה תשע"א (2.12.2010), התלקחה שריפת יער בהר הכרמל הירוק תמיד. השריפה, המכונה "אסון הכרמל", הגדולה בתולדות המדינה...האנדרטה מנציחה ארבעים וארבעה גברים ונשים שנספו בשריפה…במקום רחבה עגולה מגודרת התחומה בקיר ההנצחה, ומאחורי הקיר נמתחת קורת מתכת רחבה. הקורה ממשיכה אל מימין לקיר ומתעקלת כלפי מעלה, והיא מדמה את עיקול הכביש בו נשרף האוטובוס, או להבה גדולה שכמעט ומשתלטת על כל השטח. קיר ההנצחה הוא קיר ארוך, נמוך ומעוקל, עשוי לבנים גדולות בסיתות גס.…"
אנו ממשיכים לעלות בכביש ונוסעים אל בית הצבעים בדליית אל כרמל.
אחרי שהתוודענו אל התערוכה העכשווית, רציתי לראות מניין הכל התחיל, על כן נסענו בעקבות השיוט והסמטאות עד הגענו לבית הכי צבעוני בכפר.
סיפור חייו של סאם חלבי הוא סיפור הצלחה ענק כנגד כל הסיכויים, בטח ובטח כשמדובר בילד הגדל בסביבה דרוזית מסורתית ושמרנית שעיסוק באמנות הוא לא כוס הקפה שלה.
על פי סרט המוצג בכניסה, סאם שגדל כבן יחיד לאחר תשע בנות, גילה עניין בציור כבר בהיותו ילד עם כישרון מולד ויכולת לבטא על נייר רעיונות בוגרים, מה שדחף אותו להתפתח ולהתמקצע בתחום.
הבניין (בו נולד וגדל) הנראה נטוש, הפך למיצג של מרקם צבע וחיים באופן מקרי לחלוטין, והפך להיות יחיד מסוגו, פרט שלא ניתן להעתיק פיזית או רעיונית. וככזה הוא פוגש את המבקר שנותר המום וללא מילים.
אומנם נשארנו המומים ללא מילים, אבל הבטן המקרקרת שולחת אותנו לחפש מילים טובות כמו "אוף, כמה אכלתי, אני מתפוצץ", או "היה טעים לאללה" וכיוצ"ב, על כן הפניתי את הגה הספינה המהודרת, ואפילו מצאתי חנייה צמודה בכניסה לשאוורמה אלבאשא בכביש הראשי.
השמועה אומרת כי דליית אל כרמל הפכה למעצמת גלילי הבשר, וטרם הספקתי לבחון את המועמדים כולם, אולם זה אליו הגענו מסתפק במינימום.
והכוונה?
רק בשר (ושומן) כבש.רק בפיתות (או במגש), קצת סלטים נלווים וצ'יפס פריך כתוספת.
מעבר לזה כלום.
אני מאמין כי אם אתה יודע לעשות משהו אחד טוב, תעשה אותו הכי טוב.
אלבאשא נמנה על הצמרת.
בסופו של יום ולאחר שגמעתי כ-300 ק"מ ניתן לסכם את האקספנג בכמה מילים קצרות (שכולן פלוס).
מהיכן להתחיל?
אולי עם האורך, חמישה מטרים (פלוס 0.7, למה לרדת לזוטות?) זה פלוס גדול.
שלושה מטרים עגולים בין צמד הגלגלים הקדמיים לאחוריים, זה פלוס, ענק!
313 כוחות סוס, זה וואחד פלוס.
סוללה גדולה המבטיחה טווח וודאי ל-530 ק"מ (לפחות), מה זה אם לא פלוס.
הטכנולוגיות (חניה אוטומטית, אפליקציה יעודית, תצוגה עלית ועוד), הנוחות, הביצועים, והמחיר,
לא שווה פלוס או שניים?
והיופי מהו? פלוס פלוס.
בקיצור,
אקספנג 7+. מכונית שכולה פלוסים,
ירון הולנדר (שירה וריקי)
אוקטובר 2026
אקספנג +P7
מנוע חשמלי, הנעה אחורית
הספק 313 כ"ס.
מומנט 45.9 קג"מ.
סוללה 74.5 קווט"ש.
טווח נסיעה 530 ק"מ (WLTP).
צריכת אנרגיה (יצרן) 16.4 קווט"ש לכל מאה ק"מ.
צריכת אנרגיה (מבחן) 12.8 קווט"ש לכל מאה ק"מ. נתון פנטסטי.
ציון בטיחות 7
אחריות לרכב 5 שנים 120 אלף ק"מ.
לסוללה 8 שנים 160000 ק"מ.
מחיר 202,776 ש"ח
מינימרקט הנדלר, מעיין צבי.
עין הוד.
מוזיאון ינקו דאדא,
תערוכת סם חלבי.
לחישת העצים.
כביש בית אורן.
אנדרטת שריפת הכרמל.
בית הצבעים, סם חלבי דלית אל כרמל.
שווארמה אלבאשא.
ולעניין חברת ג'ינרג'י.
זו לא פעם ראשונה שאני מקבל צ'יפ לטעינה של החברה הזאת שיחסית למתחרים שלה, יש לה פריסה מועטה של עמדות ברחבי הארץ בכלל, ובגוש דן בפרט.
מילא אם זו הייתה הבעיה היחידה.
העמדות הנסתרות בגני תקווה (קשה לכתוב פירוט מדוייק היכן נמצאות העמדות בחניון? בצד, ולא בולטות?? קשה לשים צ'קלקה או משהו זוהר אחר שיקל את האיתור?, או פשוט לכתוב באפליקציה היכן במדוייק ובפירוט (חניון לקוחות אחורי, פונים שמאלה מהכניסה עד הקצה, פונים שוב שמאלה ומצד שמאל מקביל למדרכה, למשל?? ממוקמות העמדות?)
במציאות, האפליקציה שלחה אותי לכתובת של בניין, בלי חניה בחזיתו, והייתי צריך לנחש שיש חנייה אחורית ששם (בצד) נמצאות העמדות.
מילא אם גם זו הייתה הבעיה היחידה.
העמדה לא זיהתה את הצ'יפ.
לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש.
קורה.
בשביל זה יש שירות לקוחות.
וואלה.
ארבע פעמים התקשרתי.
המתנתי דקות רבות על הקו עם מוזיקת רקע מעצבנת.
וכאשר ענו, התנתקה השיחה.
4 פעמים !!!!
שמעתם על צ'אט מהיר עם נציג זמין?
שמעתם על אפשרויות קשר אחרות??
חיבור עמדה עם מרכז שירות בשיחה ישירה מהעמדה?
למשל.
בקיצור, ג'ינרג'י.
כל מילה נוספת מיותרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל