יום חמישי, 23 ביוני 2016

שובו של פאטריק קים












לפני שמתחילים לקרוא יש לעמוד על התמונה וללחוץ על העכבר כדי שתפתח למלוא גודלה

"לקחתי אותו רחוק ועמוק..
כזה אני.
אחד שמשקיע בזוגיות שנבנית מהר.
לא מתבייש ולא מתנצל.
עובדה.
הכול גלוי".. 
את השורות האלה כתבתי בדף הפייסבוק שלי (https://www.facebook.com/yh00001) עם החזרה מסופשבוע ארוך . מאד ארוך.
כמה ארוך?
אז תשמעו סיפור.
כשאני מקבל רכב מהיבואן כדי שאספר על מעלותיו אני מדמיין את עצמי מגיע לכל מיני מקומות נסתרים ופחות מתויירים, ואם כבר נחשפת לבלוג הזה ראית כי אני אכן עומד בתנאי הזה, ולכן, לסורנטו הגדול הכנתי יומיים גדושים במסלולים מעניינים כשבראשם ה-כביש המיוחד.
אבל אליו נגיע בהמשך.
יום שישי בבוקר זמן קצר אחרי שקיבלתי את הרכב שטוף נקי וריחני  מצטרפים אלינו חברינו יוסי וסמדר, ואנו נוסעים לכיוון צפת.
השמיים בהירים, בחוץ חמים, אבל בתוך הרכב הגדול שורר מזג אויר אירופאי (21 מעלות ), שלוקח את הנהג ברוגע, וגם הנוסעים עצמם מרגישים כתיירים. הם יושבים מאחור ומדווחים שנוח להם (לכל אחד יש אופציה לכוון לעצמו את זווית המשענת) ומרווח. גרסת ה"אורבן" שקיבלתי היא הבסיסית בהיצע של הדגם  ואינה כוללת מערכת מולטימדיה, מצלמה אחורית, גג שמש ותוספות שכבר חשבנו שהם סטנדרט ברמת המחיר, לא שיש על מה להתלונן. (188 כ"ס ומנוע של 2.4 ליטר לפחות על הנייר שווים משהו בעיני).


בקרת השיוט נקבעת על מהירות שיוט חוקית והסורנטו  מעניק נסיעה שקטה ונעימה. בחלל הנוסעים הנשים מנהלות שיח נשים אופייני בעוד הגברים מקשיבים לשקט ונהנים מהנוף המתחלף.
יום שישי בבוקר הכבישים ריקים מתנועה סואנת, וכך אנו מגיעים לעצירה ראשונה בכחל ששוכן על כביש 85 בין צומת קדרים לכורזים.
ומדוע דווקא שם?
"מקום יפה לקפה"  הוא קפה בתחנת דלק שמתהדר במרפסת נוף שמשכנעת אותך להתיישב.


קפה מאפה או ארוחה קלה. זה מקום שאם עוד לא היה לך תיאבון הוא בא עם הנוף.
לגמנו ממנו עד שנזכרנו כי עלינו להגיע ל"מחלבות המאירי" בצפת עד שעה 12:00.
הזמנו סיור ועלינו להיחפז.
אני לא ממש זוכר מתי הייתי בפעם האחרונה בצפת. מה שבטוח שזה קרה מזמן.
דברים טובים עברו על העיר כמו גם כמה קצת פחות.
העיר גדלה והתרחבה, פינות רבות עברו מתיחה ושיקום, פסלים רבים בכיכרות חמד, אבל מצד שני מרכז העיר עודנו צפוף  מאד ולא נקי בלשון המעטה.
אולי זה היום הזה בשבוע אולי ריבוי התיירים (בעיקר מפרויקט "תגלית")  אבל פקקים מאטים את תנועת הרכבים. אולי זאת הסיבה שגרמה לאפליקציית הניווט לאבד עצמה לדעת ולהחזיר אותנו לנקודה בעיר שכבר עברנו בה.

זהו בניין המצודה. מבנה מרשים שמקיף מגרש חניה גדול וחינמי. אנו משאירים את הרכב ומתחילים לחפש את המחלבה המפורסמת.
אולי ברחבי ישראל יש לה שם מוכר, אבל אנשים רבים ששאלנו לא יכלו לכוון אותנו בדיוק. בכל מקרה התחלנו לצעוד בסמטאות העיר העתיקה נהנים ממה שיש לסביבה להציע.
אני יכול להציע לעירייה לשתול מפות עדכניות על לוחות מידע ברחבי העיר עם האטרקציות התיירותיות, זה רק יכול לעזור.(זה לא שאין -  יש, אבל בלויים ולא עדכניים)
בסוף הגענו. נתנו לאף להוביל אותנו בינות ריחות אפיה, ויינות, עד  שפגשנו בריח שאי אפשר לטעות בו. ריח חמצמץ של חלב וגבינות נישא באוויר, וכך מצאנו עצמו מול בניין ישן למראה עם שלט בחזיתו המעיד כי אכן הגענו למחוז חפצנו.
יניב, הבן ממשיך המסורת המשפחתית כבר היה באמצע ההסברים בסיור כשהצטרפנו לקבוצה.
שמענו על עלילות המחלבה והמשפחה באירועים החשובים והמשמעותיים שעברו על הישוב היהודי בעיר לפני בזמן ולאחר הקמת המדינה. הוזמנו לסיור קצר בין חדרי המבנה המעניין שיש בו ערבוב של כלים נושנים המקנים אווירה מיוחדת, ולאחריו  הוגשו לנו שני מגשים עם דגימות הגבינות המיוצרות במקום.
הן כל כך טעימות כך שאי אפשר לצאת מכאן בלי לקנות כלום.

 אז קנינו את הברינזה הבולגרית המלוחה מאד (20% שומן), ומשולש צפתית קשה יותר ומלוחה פחות (25% שומן),
יצאנו מבניין מחלבות המאירי והתחלנו לשוטט בסמטאות הציוריות.
לצפת פוטנציאל תיירותי עצום, ויעידו שלל הגלריות והמסעדות. באוויר יש תחושת קסם לא מוכרת.
חבית יין ישנה באחת מפינות  הסמטה מובילה אותנו ל"יקב צפת העתיקה".

הבניין הישן מצולק בחורי כדורים ממלחמת השחרור, כמו רבים מבתי העיר, בחוץ יש מספר חביות ובקבוקי יין מול פתח גדול של מחסן המכיל מכלי תסיסה  מנירוסטה, ודלפק עליו עומדים בשורה כמו חיילים עשרות בקבוקי יין. חיבתי לתחום מפגישה אותי עם אנשים מעניינים. אחד כזה הוא משה אלון, הבעלים והיינן. משה החרדי שקורן ממש באור, מספר לנו על תהפוכות חייו שהובילו אותו מחיים חומרניים בתאילנד לחיי תורה וגידול ענבים ויצור יין בצפת.
הוא מייצר כעשרת אלפים בקבוקים בשנה ועבור טעימות הוא גובה תשלום זניח של 10 שקלים לטועם. בקבוקי היין שלו נמכרים אך ורק במקום ואינו משווק לחנויות ומסעדות. היום החלטתי להתנזר מאלכוהול כי נהיגה ארוכה עוד לפני כך שאיני יכול להעיד על תוצרתו, בכל מקרה זהו מקום נעים להגיע אליו ולהכיר את האיש.
כל בית ומסעדה בסמטאות הצפופות הוא בעל מרפסת או גג פתוח שצופה אל העמק ומזמין את התייר להיכנס.
ריח אפיה בהמשך הדרך מביא אותנו לפתחו של דוכן שלאורכו תור ארוך.
החיים לימדו אותי כי היכן שיש תור יש סיבה טובה (כנראה) . אנו מצטרפים לתור לפתחו של בר האוכל התימני.



צוות מיומן של מספר עובדים מתפעל במהירות עמדה עליה עומדות מספר מחבתות, עליהן יוצקים בלילת בצק התופחת במהירות, בוזקים  על זה גבינות תבלינים ורסק עגבניות, הבצק הופך ללחוח (הגרסה התימנית לפנקייק) ומקופל בצורת לאפה. 35 שקלים ליחידה (מחיר קצת גבוה לתמורה), אבל הבצק החם מחליק בגרון ונבלע עד תום במהירות.
טעים ומומלץ בתור משהו שונה ואחר.
הצעידה מובילה אותנו לבית הכנסת של האר"י (עוד מוסד צפתי חשוב למאמינים) ובשלב מסוים אנו מחליטים כי רווינו  מהביקור בעיר, ובדרכנו חזרה לסורנטו הממתין לנו, אנו חולפים בכיכר הדווידקה המפורסמת מקרבות תש"ח.

מזג האוויר המפורסם עושה את הטיול ביום חם לטיול נעים. רוח קלילה נושבת כל העת ומפיגה את החום. יום שישי הוא יום פחות רצוי לטעמי לביקור שכן עסקים רבים נסגרים מוקדם ונותנים תחושה של עיר נטושה.
ביציאה מהעיר אנו משקים את הקוריאני הצמא ב-65 ליטרים של זהב שחור. הבחור אוהב לשתות. מחשב הדרך אומר שהיחס הוא ליטר אחד לכל 8.5 ק"מ...מפונק הבחור.
לרכב המבחן שקיבלתי יש צבע לבן מלכותי, זה ניכר בעיקר כשבוחנים אותו מקרוב. נצנצים המשולבים בצבע מחזירים את קרני השמש ומקנים אפקט משגע. מרחוק זה "סתם לבן" אבל מקרוב – לבן פנינה משגע ביופיו. יש לי תחושה שאביא את הצבע הזה לידי מימוש בכמה תמונות מיוחדות.

הנשים רוצות להתפנק ממנעמיו הטעימים של מלון "מצפה הימים" השוכן מספר דקות נסיעה מהעיר.
זהו מלון מפונפן לחובבי הסטייל. פינות חמד מוצלות ושלווה מלווה ציוצי ציפורים מביאים לך את הנירוונה בשניות.
אנשים באים לכאן כדי להירגע מלחצי היומיום עם אוכל משובח (שמרבית חומרי הגלם שלו מיוצרים בחוות המלון), עם שקט ועם נופים מרהיבים של עמק החולה הפרוש מתחת, ספא ומסאג'ים משלימים את החוויה והופכים כל אדם לחוץ לחמאה מומסת.



בחנות המלון ניתן לרכוש את כל מה שהמלון מייצר. לחמים וגבינות, ריבות וחליטות, פירות וירקות, כך שגם אם אתה רק אורח מזדמן תמיד תוכל להצטייד בטוב והמשובח ולהמשיך בדרכך. במקום פועלת גם "מסעדת מוסקט"  אליה ניתן להגיע גם מבלי להתארח. חברנו לטיול מספרים מחוויות האירוח שלהם במקום ובהחלט עושים חשק להגיע לשהייה של מספר ימים.
לא משנה לאן מוביל הכביש אבל אם אנחנו בצפון תמיד נשמח לקנח את היום במתיקות. ואם אפשר הכי מתוק שיש.
כפר יאסיף השוכן בקרבת עכו  מפתה אותנו לחזור לממתקי אלוואליד במרכז הכפר (אין כתובת מדויקת). כנאפה חמה וטרייה היא סיבה מצוינת להגיע כמו גם מבחר בקלוואות ומיני מתוקים שווים. חג הרמדאן המוסלמי מוסיף לקונדיטוריה עוד מיני מתוקים (עטאייף לדוגמה ) יחודיים.




שבנו למרכז לפני כניסת השבת רק כדי לנוח ולהתארגן ליום עמוס יותר המחכה למחרת.
שבת בבוקר.
אפרת, חברה משכבר ממתינה לי משעות הבוקר המוקדמות. אני לא יודע אם זו ההתרגשות מהבלתי צפוי או מהבחור המגודל שהיא רוצה לפגוש. כמי שמתנייעת בקטנה המשפחתית היא נהנית להשתרע על כורסת הנוסע ולהתרשם מהנוחות והמרחב.
אנו עולים במהרה על כביש 6 לכיוון דרום.

תחנה ראשונה אגם ירוחם. סביב האגם בשבת בבוקר נאספים דייגים מקומיים המטילים חכה למים הירוקים במטרה להוציא דגיגונים, כנראה כשגרים בירוחם זה המקום הכי אטרקטיבי לשבת בבוקר. האגם מוקף בחורש נעים ובשולחנות  רבים ומוצלים המאפשרים לפקנק בנועם.


ביציאה מפארק האגם אני מנסה למצוא דרכי אל המכתש הגדול או בשמו הלועזי "לארג' מקתש" (LARGE MAKHTESH), כביש 225 חוצה את העיר ויוצא אל המישורים הצחיחים של המדבר. מצד אחד תענוג לנסוע בכביש הזה בכלל
ריקנותו ומצד שני זה גם חסרונו.מרחבי המדבר עוטפים אותך מכל עבר, זהו כביש שומם ללא תנועה כמעט. בשלב מסוים כשלא מצאנו עניין סבנו על עקבותינו ויצאנו מהעיר. ביציאה מירוחם פנינו ימינה וצפון מזרח לכביש 204 כשיעדנו הבא היא חוות צברי אורלי. כבר ביקרתי במקום בעבר ואני יודע למה לצפות, האורחת שלי, להבדיל, לא יודעת.
כשמתקרבים לחווה מבחינים משני צדי הכביש בשדרות העצומים של משוכות הצבר.

אנו חונים בפתחו של מבנה ארוך המכונה "מרכז מבקרים". זהו אולם ארוך בו ניתן להתרשם משלל גידולי החווה (בעיקר קקטוסים).

מלבד פרי הצבר שעונתו נמשכת על פני עשרה חודשים בשנה (בניגוד לפרי הקייצי הפראי שבשל כחודשיים שלושה בלבד),יש בחווה גם פינת חי קטנה ועצי פרי אחרים שתנובתם נמכרת במקום בעונתם. בחווה מנצלים את כל שיח  הצבר כדי ליצר ריבות, מטבלים ואפילו סחוג חריף במיוחד מעלי הצבר.

אנו לא מתאפקים וקונים סלסלה קרה ומתוקה של פירות מקולפים (25 שקלים לסלסלה) ושומעים מפי טלאל, עובד המקום כל מיני פרטי טריוויה.

במקום שולחנות באולם ומתחת לסככה המוצלת. השירותים של המקום (ואין הרי הרבה אופציות בסביבה) ראוי שיוחלפו בחדישים יותר.
לאחר מנוחה ואכילה אנו חוזרים לרכב, חום היום (37 מעלות) מתפוגג חיש בתוך קבינת הנוסעים הקרירה.
כביש 204 מסתיים בכביש 25 ואנו שוב פונים ימינה לכיוון דימונה עד הצומת הבא. ממש על הפינה הצפון-מערבית של "מפעל הטקסטיל" המפורסם.
שוב פונים ימינה, הפעם זהו כביש 206 היורד דרומה לכיוון מפעלי צין. קצת אחרי החיבור שלו עם קצהו השני של כביש 225 (הבא מירוחם)  יש ירידה שמאלה מהכביש לכיוון עין יורקעם.

זהו קניון מחורץ באפיק נחל שבחורף ניזון משיטפונות הממלאים את גביו במים. הבריכה הקרובה ביותר לחניון מרוחקת כ-500 מטר, וחום היום גורם למרחק הזה להראות הרבה יותר רחוק. כיום גובה מפלס המים בבריכה לא עולה על חצי מטר לכל היותר. הבריכה מוצלת וקרירות נעימה מאפשרת מנוחה לפני המשך בנחל או חזרה לרכב.


מטיילים מטיבי לכת יכולים להמשיך בערוץ הנחל על תוואי של "שביל ישראל" העובר במקום.
היות ולא באנו ללכת אלא לנסוע אנו חוזרים לרכב רק כדי להמשיך למטרת היום.



                                  ה-כביש.

בשורות הראשונות כתבתי שאני מחפש כבישים מיוחדים, אין ספק כי כביש 227 שמתחבר בנקודה הזאת ויורדת עד עין חצבה בערבה הוא אחד מהמעניינים, מסקרנים, ומענגים ביופיים שיש בישראל.
זהו הכביש הישן שהוביל בשנות החמישים והשישים לאילת דרך מעלה העקרבים. כבר בימי הכיבוש הרומאי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה השכילו הרומאים לכבוש דרך שהובילה מחברון עד אילת. בזמן המנדט הבריטי פרצו האנגלים דרך ששימשה את לוחמי תש"ח בדרכם לכבוש את סדום ואילת. מאוחר יותר סלל חיל ההנדסה דרך אספלט. שמו של הכביש נגזר מן המילה "ערקבים" שהם פיתולי עקלתון.

ההמלצה שלי היא לבוא מלמעלה (דהיינו מהכיוון ממנו באנו) לכיוון כביש הערבה.
בנקודה הגבוהה ביותר בה ניצבת אנדרטה לציון סלילת הכביש נפתחת לעיניך הערבה מלוא העין. 

זהו מראה נוף משכר חושים. אפשר לעמוד פה שעות (בימים של ראות בהירה כמובן) וליהנות מכל גווני הצבע החום הנפרשים מולך. הכביש היורד מנקודה זאת הינו עקלתוני ובעל סיבובים חדים בזוויות מלחיצות. נהגים בעלי אופי ספורטיבי (ורכב תואם) יכולים למצות בכביש הזה את מירב כישרונם. לאחר המפגש עם נחל צין החוצה אותו משתפרת איכות האספלט והכביש הופך חדיש יותר.
בצומת כביש הערבה 90 אנו פונים שמאלה לכיוון ים המלח. נסיעה של כ-40 דקות מביאה אותנו לעין בוקק לעצירה להתרעננות של קפה קר וצילומים מרהיבים של פני המים החלקים כמראה עם ובלי גיבור היום.

כשהיום מתחיל להחשיך אנו עולים לכיוון ערד.
הקוריאני שלנו מפגין נינוחות בעליות המפותלות ואינו מתאמץ כלל,  בסיבובים הוא צמוד לקו הכביש ומקנה ביטחון לנוסעים. גם זה כביש שמסב הנאה גדולה כל עוד לא נוסעת לפניך משאית מקרטעת.
כשאור אחרון בשמים אנו מגיעים במהירות אל מינחת ערד.
חברתי ענת, אושיית  פייסבוק ומלכת כביש בפני עצמה המליצה לי על המקום, אז שאוותר??
מתי יצא לך לדהור על מסלול מטוסים עם קרניים אחרונות של שקיעה מדברית בתחושה שהכביש הזה נגמר בשמיים?

לרגע אפשר להרגיש כמשתתפים באיזה שיר של אהוד בנאי.(כן כן דווקא הוא)
זה מקום בו אפשר לסחוט את הדוושה עד תומה. הסורנטו הוא לא רכב ספורט אבל גם כך מד המהירות עבר את הרף החוקי...
אל המרכז חזרנו בשעות הלילה המוקדמות..
זה היה יום ארוך שסיים סופשבוע מפרך של 900 ק"מ כבישים. נקודת הזכות הגדולה היא כי גם במרחקים כאלה לא יורדים מהרכב מפורקים מעייפות ודואבים אלא מלאי אדרנלין וכוח.
הסורנטו מתאים במיוחד לנסיעות ארוכות וממושכות. הנוסעים יהנו ממרחב ונוחות (לא נבדקה שורת המושבים השלישית ). לנהג לא תהיה תחושה שהוא נוהג ברכב גדול או כבד במיוחד שכן הסורנטו נעים וקל  לניהוג למעט מספר פינות מתות בצד הימני. אומנם זהו לא רכב לטיולי שטח פראיים  (הנעה 4 על 2 בלבד) אבל הרכב מתמודד בקלות עם דרכי עפר כבוש בלי שמישהו יתלונן על טלטולים ומכות.
הגרסאות המאובזרות יותר נותנות תמורה טובה יותר, ללא ספק.

פאטריק קים  הקוריאני המגודל גיבור ילדתנו השרירי והמסוקס (ביטוי שלא הכרנו) הפך כמונו עם השנים לרגוע יותר. את הכוח והשרירים המוחצנים החליפו הופעה ייצוגית ופן מטרוסקסואלי..דהיינו פחות קשוח ויותר נינוח. כזהו הוא הסורנטו.
שרירי ומעודן. בעל יכולת אך מאופק. עוצמתי ובעל נוכחות אלגנטית.
כשאתה פוגש את פטריק קים, גם ממרחק השנים אתה יודע לתת לו את הכבוד המגיע לו.
גם אחרים נותנים.

ירון הולנדר (ואפרת)

יוני 2016

קיה סורנטו דיזל



2 תגובות:

  1. מבחן מושקע ומפורט מאד, כל הכבוד.
    "דבש לייף" לגמרי

    השבמחק
  2. תודה רבה ענת.
    גם ממליצה וגם מרוצה.
    המחמאות מפיך שוות יותר :)

    השבמחק

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל