פרק
א'. הבריאה.
ויכולו
השמיים והארץ וכל צבאם. ויכל אלוהים ביום ההוא
מכל מלאכתו אשר עשה, ויסתכל סביב ויאמר :
"בשישה
ימים בראתי עולם, וגם את אדם וחווה שמתי בגן העדן, וטוב להם, וסבבה, אבל הנה הגיע הסופשבוע
ואין להם עם מה לנסוע ולאן.
ויאמר
אלוהים. נעשה אלה בדמותנו ובצלמנו כדי לענג את אדם וחווה, ואולי גם אני אתפוס איתה
דיבור מפעם לפעם. למה? לי לא מגיע ?בכל זאת אלוהים וכל זה."
וביום
שישי בבוקר ברא אלוהים את הDS5
(להלן ה-"אלה"). ואדם וחווה יצאו לתור את גן העדן, כי טוב הוא, ומלאו פירותיו
כחול אשר על שפת הים, ושפע לו כים הגדול.
ויהי
בוקר ויהי ערב כיף גדול.
פרק
ב'.ההגדרה.
רופאה
אחת לקוסמטיקה פלסטית הגדירה פעם את המושג - יופי.
כאשר
אנחנו רואים משהו (גוף אנושי או נוף או סתם פריט יומיומי) וכל הפורפורציות מתאימות,
ואין שום דבר חריג או בולט מידי, אנחנו מייד מקטלגים אותו כ- "יפה".
ו-DS5
יפה...אוי כמה שהיא יפה.
מקומרת
ומעוגלת, ואי אפשר להתכחש ליופיה המיוחד שבולט בין שאר המכוניות.
היא
פשוט יפה ונעימה לעין, וכיף להסתכל עליה.OVER AND OVER
מכאן,
ובשל כך אתייחס אליה כפי שהייתי מתייחס לדוגמנית-על.
בחיבה
יתרה ובהערצה אילמת.
וזה
עוד בטרם פתחה בפניי את פנימיותה.
כניסה
חכמה ללא מפתח פותחת בפני המבקר כניסה מרשימה לאולם תצוגה מהמם השואב את ההשראה לעיצובו
מעולם התעופה.
התחושה הראשונית היא כאילו
נכנסים היישר לקוקפיט של
תא טייס (ומי לא חולם להיות טייס, הא ??). מתגים תפעוליים (דלתות וחלונות) בקונסולה
המרכזית סמוך לידית ההילוכים, ומעל הראש אלה האמונים על הגג. החמש מאופיינת בשלושה
גגות שמש נפרדים.
בעוד נוסעי המושב האחורי נהנים מגג שמש מלוא רוחב הרי שהנהג והנוסע שלצידו יכולים לבחור כל אחד כרצונו את מצב הגג המועדף עליו. כל פנים תא הנוסעים זועק עיצוב מודגש.
מעור
הנאפה הרך של המושבים דרך הגה העור הקטום וכלה בתאי איכסון ונראות כללית.
איכות
החומרים גבוהה ומשדרת יוקרתיות, בהתאם לתג המחיר (220 אלף מצלצלין).
הרמקולים הממוקמים
בדלתות ועוד יחידת סאונד מרכזית במרכז הדאשבורד מעניקות לחלל המלכה סאונד עמוק ונקי.
פה עדיין
שומרים אמונים גם לתקליטורים.
מסך
המולטימדיה מכיל שפע אפשרויות שליטה ומידע וכולל ווייז מובנה ומערכת ניווט נוספת מבית
היצרן.
בקיצור,
נשארים עם פה פעור גם כשגל ההתרגשות הראשוני חולף.
פרק
ג' . למנצח שיר מזמור.
את שיר
הפתיחה הזה הסוגד ליופיה כתבתי שבועיים לפני שנפלה כפרי בשל לידיי המיומנות. עיני שזפה
בה בפינות נסתרות בה נחבאה מעיני כל. היא לא נזקקת לשלטים וחיצים. מי שרואה רואה ומי
שלא כנראה עיוור.
כשקיבלתי
אותה אמרו לי שאנשים יעצרו אותי ויגלו ענייין. ביני לבין עצמי הייתי סקפטי, אך אחרי
הפעם השנייה באותו היום נאלצתי להודות כי אכן
כך הדבר.
מילא
אני באתי משוחד וכך גם נציגי היצרן, אבל סתם אנשים ברחוב ???
פרק
ד'. תגלית.
אורחת
לנו בבית. הגיעה עם "תגלית" לגלות את הארץ ונשארה. ומה נכון יותר אם לא להמשיך
במגמה ולגלות איתה ביחד את פניני ארצנו.
מצד
שני את חווית הגילוי אני שמח לחוות גם בעצמי. אז הזמנתי לנו את המלכה האם. כי לאורחת
מהיבשת המוזהבת מגיע יחס של וי איי פי.
עם כל
הכבוד למה שחונה בבית, תייר צריך לקבל יחס מלכותי. לכל הפחות.
פרק
ה'. המסע הראשון.
שישי
בבוקר. אנו מגיעים לקבל את הרכב באולם המרכזי ולומדים לתפעל את מערכותיו תוך כדי תנועה.
פה ושם
נשמעת קריאת הפתעה.
"היי
תראו את זה... וואו איזה מגניב זה.." וכן הלאה.
זוכרים
השפעה של תא טייס ? לחיצה על כפתור חושפת מסך שקוף של תצוגה עילית של מהירות הרכב,
פריט בטיחות חשוב כמו גם התרעה על שטח מת במראות ועוד הפתעות המתגלות אחת לאחת מידי
פעם.
המטרה
הראשונה שלנו היא עיר הכרמל.(עליות ירידות
סיבובים, כל מה שאני אוהב לבדוק במכונית חדשה).
הנוער
מתיישב מאחור, מדווח בשמחה על מרחבים ונוחות מקסימלית.
כביש
החוף דיי פנוי מתנועה מה שמאפשר לקבע מהירות אופציונלית, ולתת דרור למנוע הטורבו
(1.6 ליטר, 165 כ"ס) שזכיתי להכיר באחות הצעירה הנמרצת.
פנינת
העיר ללא ספק הוא הגן הבאהי המפעים בכל ביקור, אבל עוד בטרם נגיע אליו לקחתי את האורחת
שלי אל תצפית סטלה מאריס לתסקיר נוף. כילידת העיר סאן פרנסיסקו יש כאן יותר ממקום להשוואה
בין הערים.
אחרי
הוואו הראשוני אנו סרים לכנסיה הסמוכה. בשבתות בבוקר אפשר להצטרף למיסה מקהלתית נעימה.
היום זה רק ביקור בכנסיה היפה והמקושטת לרגל החג.
ביציאה
מהכנסיה אנו חוצים לעבר החניון שממול,אולם שביל עפר וקבוצת מטיילים מושכת אותנו בעקבותיהם.
ירידה
למרחק של כ - 500 מטר מביאה את המבקר למבנה עגול ששימש פעם כטחנת רוח והוסב לקפלת תפילה
משפחתית. סמוך למבנה שוכנת מערת אליהו. אתר קדושה יהודי .
ירדנו,
עלינו, ולאחר הסדרת הנשימה המשכנו ליעד המקורי.
בחיפה
אפשר למצוא שלל מקומות חניה חופשיים מתשלום, כך הוא גם החניון הסמוך לגן הבאהי ברחוב
יפה נוף (פנורמה בלשון המקומיים).
בראותה
את הגן מלמעלה פלטה פליטת תגלית "או, כבר הייתי פה פעם", (שכן זה לא ביקור
ראשון שלה בישראל), אם כך, חשבתי במהירות לעצמי, צריך לחשב מסלול מחדש, ומייד.
שבנו
למכונית ותוך דקות מספר הגענו לפאתי ואדי ניסנס בעיר התחתית. מצאנו חנייה זולה בחניון
סמוך ויצאנו לשוטט בסמטאות.
אם רוצים
לחוש קצת חו"ל בקטנה הרי שביקור בחיפה בחודש דצמבר הוא המקום הראוי.
השכילה
עירית חיפה ליצור את "חג החגים" שמקרב את כל דרי העיר ומבקריה, להינות יחדיו
מאווירה קסומה של חגי כל הדתות יחד, וכך ניתן לטעום להריח ולהתבשם מכל מה שיש לכל דת
להציע.
היות
ותיירת לנו כאן, אני מביא אותה אל אחת הפסגות הקולינריות שיש למקום להציע, ומכיוון
שכבר רוותה שווארמיות לרוב בשבוע האחרון, החלטתי להכיר לה את "פלאפל הזקנים"
כשסיימנו הסתובבנו בין חנויות הוואדי, ופנינו לעבר המושבה הגרמנית הציורית. נכון כי בלילה מרשים פה מאד עם כל האורות והקישוטים, אבל מאידך באור יום ניתן להתרשם יותר מסגנון הבנייה והבניינים המיוחדים.
בדרך
חזרה למרכז החלטתי להכנס אל עתיקות קיסריה, ודווקא שם לאור קרניים אחרונות של שקיעה
בין הנמל לאמת המים העתיקה, הצלחתי להוציא מהתיירת שלי קריאות התפעמות מול העתיקות
בנות אלפי השנים.
אנחנו
כבר כל כך רגילים להסתובב בין אלו שבנו הרומאים לאלו שהרסו העות'מנים (נניח) שזה מובן
לנו מאליו, ודווקא תייר לרגע מזכיר גם לנו שיש ממה להתפעל.
בדרך
לארוחת ליל שבת האורחת שלי משנה את התוכניות שלנו למחר, ובוחרת לפגוש חברה.
אני,
שהכנתי מסלול מרתק שיש בו טעמים וריחות, נופים ואנשים לא מוכן לוותר. גם לי יש תגליות
על הראש.
"מאחד
עד עשר, עד כמה את ספונטנית?" חייגתי חיש טלפונית אל אפרת.
אפרת,
חברה וותיקה ושותפה לכמה מטיולי לא מתבלבלת לשנייה.
"עשר,
ולאן נוסעים ? " היא עונה כתשובה.
"שבע
וחצי אצלי, מחר בבוקר". עניתי, "ותבואי עם ציפיות..והרבה." הוספתי.
פרק
ו'. המסע השני.
בפרק
זה נספר כיצד היו החלטות מוכנות למשהו אחד ובמקום זה קרו לנו שרשרת מאורעות שלקחו אותנו
למחוזות אחרים.
בסופו
של יום עמוס ניקר במוחי המשפט שאומר: "מתוך שלא בא לשמה, בא לשמה". (מי שלא
מכיר שיחפש את הפירוש), ולמרות שהפירוש המדוייק שונה ממה שאני חושב עליו, הסתבר שלא
משנה מה התוכניות שאתה עושה, בסוף יוצא משהו אחר, והוא לא פחות ממוצלח, ואיך זה מתחבר
למכונית גיבורת היום שלנו.
אבל
למה להקדים תוצאה לסיפור?
נתחיל
מהבוקר המוקדם.
אם יש
משהו שאני פחות אוהב בתקופת החורף אלו הן שעות האור הקצרות, אני אוהב חום וימים ארוכים
שאפשר לנצל בהם כמה שיותר, אי לכך, כשיש משימה על הראש נאלצים לישון בשבת קצת פחות,
ולרוץ מאטרקציה לאטרקציה, יש מי שזה לא מתאים לו, אבל לשמחתי בת לוויתי להיום לא נמנית
עליהם.
בשעה
היעודה כבר התיישבנו בתא הטייס המפואר והמפנק.
"מה
זה צריך להיות ?" שאלה, ספק קבעה האורחת שלי שממהרת לבדוק את זווית המושב שלה
כשהיא משחקת עם כל המתגים החשמליים. מתלהבת כמו ילד קטן בחנות צעצועים. אני נותן לה
בריף קצר על כל היתרונות שיש לDS- ( de
ces-
פירוש מצרפתית- אֵלָה ) להציע.
לחצתי
על מתג ההתנעה ושיחררתי את הבלם החשמלי ובשקט מלכותי יצאנו מהחניון ליום גדוש.
שבת
מוקדמת מאפשרת לחוש כאילו הכביש פנוי רק בשבילנו, בקרת השיוט נקבעת על המהירות החוקית
המקסימלית, המוזיקה מכויילת ללהיטי שנות ה-80 העליזות, הסאונד הצלול עושה לנו חשק לפצוח בשיר.
במקור
התחשק לי לנסוע להתחיל את היום בניגוב חומוס משובח בסניף העכואי, אבל בסביבות יוקנעם
נזכרתי שקראתי על שיקום נחל הקישון, וכמי שילדותו מעוגנת בריחות ההם החריפים הרגשתי
צורך עז לראות מה השתנה.
הווייז
היקר לנו מפז שולח אותנו אל מעגנת הקישון.
קצת
כבישים מסובכים עוטפים את כל איזור הצ'ק פוסט, אבל לבסוף אנו מגיעים את מעגן היאכטות
של נמל הקישון. זהו מעגן מדליק שיכול להתחרות בקלות ברבים מאלה הפזורים סביבנו בכל
אגן הים התיכון. למרות אפרוריותו של הבוקר השמש שולחת קרניים חייכניות מבין העננים,
ומאפשרת לנו לתפוס זוויות חיוביות של האלה שלנו.
צמוד
למעגן ישנו פארק רחב ידיים מדושא המציע גם שולחנות לאלו הבוחרים בפיקניק שקט. דייגים
מטילים חכה אל המים ושייטים של שבת מחליקים על המים בתנועות משוט מדודות.
בימים
אחרים הייתי נעצר כאן לכל היום. זהו שקט ממסטל חושים.
לאחר
שעה קלה נזכרנו כי רחשי חיבה לחומוס חם מזמזמים לנו, עכו כבר לא רחוקה מכאן, עשרים
וכמה דקות נסיעה רגועה מביאה אותנו אל פתחו של השוק בעיר העתיקה.
שמנו
את האלה בחניון מוסדר (20 ₪ לכל היום) וצעדנו מעדנות פנימה.
גם השוק
של עכו מזמין בשפע ריחות מגרים, זה מועצם יותר כאשר אתה רעב, ויש לך בדמיון משהו על
הכוונת, בדרך אנו מתעכבים בפיתויים ראשוניים.
זיתים
ביתיים בדוכן מאולתר מאופיינים בעקצוץ חרפרף, חמיצות לימונית ומרירות של הזית יוצרת
בפה הרמוניה שאי אפשר להתחמק ממנה. אז קנינו מזה, שיהיה.
בנמל
מנסים לפתות אותנו בהפלגות היוצאות אל הים הפתוח תמורת עשרה שקלים בלבד, הים שטוח ללא
גל ומזג האוויר מתאים, אך לנו אצה הדרך, או נכון יותר לומר הגלים שבקיבה, עם בליל הריחות המשכרים, שולח אותנו
לחפש את המוסד הידוע "סעיד", שלטעמי האישי ממוקם שני בדירוג הארצי. דייג
מקומי מעדכן אותנו כי בשבת דווקא סגור, "אבל אל ייאוש" הוא אומר לנו,
"לכו לשמסייה, לא תצטערו". קל למצוא את האתר - גם כי כל אחד יודע לכוון,
וגם כי שלט מרצד גדול מבאר למחפש כי הגיע אל הבאר.
עמוד שווארמה גדול,
צרוב במידה, מגיר נוזלים שגורמים לך לרייר כמו חילזון ביום גשום, וכיסאות פנויים
הם מתכון בטוח להיכנס בשערי המסעדה.
מלצר זריז זורק לנו
לוח קרטון עליו מודפס התפריט המאוד מינימלי, מסעדן שמכיר את חוזקותיו לא חייב
להפציץ במגוון אלא להצטיין במה שהוא יודע.
זוגתי לטיול ביקשה
מנה מעורבת משאוושה (חומוס משודרג שנקרא במרכז מסבחה) עם שאוורמה, אני הסתפקתי
במנה משאוושה שזכתה לציון כולל של 8.5 גרגרים בסולם. לא מאיים על המקום הראשון אבל
תחליף סביר בהתחשב בנסיבות.
בדרך חזרה לחניון אנו
מתעכבים בדוכן ערמונים חמים וריחניים, בחורף אי אפשר לחמוק מזה, אז קנינו גם ערימה לא קלויה הביתה. שיהיה גם מזה.
בהמשך דרכנו צפונה לו
הייתי נצמד לתוכנית המקור הייתי עוצר בגנים הבאהיים הצמודים לעכו ויופיים מתחרה
באלו של המקדש החיפאי, אבל היות וכל תכנית היא בסיס לשינויים אנו ממשיכים אל מבצר
יחיעם וגנים אלו יחכו לטיול אחר.
באינטרנט כתוב כי יש
ביקורים במבשלת בירה "מלכה"
הצמודה לגן הלאומי, וכחובב
בירה פיתחתי ציפיות לביקור, אבל היות וזהו מוצר בעל תעודת כשרות מסתבר כי המבשלה
סגורה בשבתות, אבל כנחמה היקב הסמוך, יקב "עבייה" קיבל את פנינו בסבר
פנים נעימות ועם אח דולקת מפיצת חום.
יקבים המתגלים לי על
הדרך מקבלים אצלי תמיד יחס מועדף.
אנחנו זוכים להכיר את
יוסי היינן שמכיר לנו את היינות שהוא מייצר, ומספר על הכרמים שלו בזיכרון יעקב ובגליל העליון מהם הוא מפיק את
היין. היינות שלו הם אורגניים מה שאומר שהם מותססים בעזרת שמרי בר והטבע עושה את
שלו, כדבריו.
הוא מייצר כ-5000
בקבוקים של יינות קרניין, סירה, וקולומבר,
מה שגורם ליינות שלו להיות קלילים טעימים ופירותיים. מחירי היינות מתחילים
ב-90 שקלים ומעלה. היינות נמכרים בעיקר במקום, או כאשר היין מוכן להפצה הוא מדוור
אישית לקהל לקוחותיו.
יוסי שופע ידע
מקצועי, ידידותי להפליא, והמקום שלו מזמין לשבת על המרפסת ביום שמש נעים עם בקבוק
מקומי, משהו לנשנש ליד, ולחשוב שאתה בטוסקנה, נניח.
הגן הלאומי מבצר
יחיעם הנמצא מרחק הליכה ושתי דקות מהיקב, הוא מסוג המקומות שההיסטוריה של הארץ
הזאת שזורה בהם,
החל מהמאה ה-13 לערך,
דרך כל כובשי הארץ ושליטיה עד לקרבות תש"ח וגבורת לוחמי קיבוץ יחיעם. מי
שמתעקש ללמוד שיפתח ויקיפדיה שיודעת הכל ויחכים.
ממרום המבצר נשקף
נוף גלילי למרחקים, ביום צלול ניתן לראות
אפילו את הים התיכון.
אין ביקור באזור הזה
שלם ללא קינוח מתוק, והכי מתוק והכי מתאים נמצא ב"קונדיטוריית אלאוליד אלאסלי"
בכפר יאסיף. כבר כתבתי לא פעם על חיבתי היתרה לכנאפה ושלל המתוקים כך שלא אכביר
במילים. הקונדיטוריה
עוברת כיום שיפוץ והרחבה מה שאומר שבחנות הארעית המבחר מצומצם יותר, הכנאפה טרייה ומומלצת כתמיד, והבקלוואה פיסטוק פריכה ונפצוצית וממלאת את הפה במתיקות כובשת.
עוברת כיום שיפוץ והרחבה מה שאומר שבחנות הארעית המבחר מצומצם יותר, הכנאפה טרייה ומומלצת כתמיד, והבקלוואה פיסטוק פריכה ונפצוצית וממלאת את הפה במתיקות כובשת.
בנקודה זאת אנו
מחליטים כי רווינו.
נופים, טעמים, ריחות
ואנשים.
כל מה שמצופה מטיול
מושלם.
ועוד אחת מעל זה,
שהביאה אותנו אל שלל החוויות הללו.
אלה אמיתית שגם לאחר
כ-630 ק"מ של נסיעה נעימה בסוף השבוע משאירה אותך נינוח ורגוע.
אלה שמסתפקת ב - 10.5
ק"מ לכל ליטר ונותנת לכל אורח בשעריה את התחושה של היוקרה והייחוד. אנו מצאנו
ב
DS5 – חלום מפנק שכולו איכות. תא מטען גדול, ומספיק מקום לכל חלום ללכת איתו
למרחקים ארוכים.
לא כל אחד בוחר ב DS5-
כמכונית חלומותיו, אבל מצד שני ה -DS5 היא לא לכל אחד.
פרק ז'. מלכים ואלים.
ויהי ביום השביעי
בליל ירח מלא אמר האלוהים :
"סופשבוע מלא
תענוגות גוף ונפש נתתי לבני האדם, וגם אם גורשו מגן העדן המיתולוגי מסתבר שגן העדן
הוא כאן, היכן שהם בוחרים לקחת את עצמם. וגם אלה נתתי לפניהם להבחין בין טוב לרע
ובין מוצלח לפח." ויבדילו העם בין אור לחושך ובין קודש לחול.
ומני אז בני ישראל יסעו
ויחנו ויראו כי טוב.
ירון הולנדר (ואפרת)
דצמבר 2017
DS5 1.6 ליטר טורבו 165
כ"ס
"פלאפל הזקנים"
ואדי ניסנס.
גן לאומי קיסריה.
מעגן הקישון.
שוק העיר העתיקה,
עכו.
חומוס שמסייה, עכו.
יקב
עבייה.
גן לאומי מבצר יחיעם.
קונדיטוריה
אלאוליד אלאסלי, כפר יאסיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל