בְּרֵאשִׁית,
בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. את הלימודים ואת החופש הגדול, וְהָאָרֶץ,
הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם, וילדים בחופשה מטריפים את
הוריהם שרק מחכים לבוא היום המיוחל, וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.
והנה הגיע הראשון לחודש התשיעי, וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים, נגמר החופש הגדול -יְהִי אוֹר, וַיְהִי-אוֹר. ויחזרו הילדים אל מוסדות
החינוך, ויהיה שקט על פני הארץ. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי -טוֹב, וַיַּבְדֵּל
אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר חופש, וְלַחֹשֶׁךְ
קָרָא ליל בילויים, וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי - בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
וביום
ההוא נצא לחופשה שתכננו עוד בימי החום הגדול, לראות האם אכן טובה הארץ לבני האדם,
האם טעים המזון, וגדול הוא החדר אל מול הים. ונצא במסע גדול בואכה עיר השמש
הניצחית היא אילת.
מלון רויאל ביץ אילת הינו אחד מיהלומיה הנוצצים של רשת ישרוטל, ושנים אני
משתוקק לבוא בשעריו. כנראה אני מאלה שצריכים לראות מלון שעובד היטב לפחות 15 שנה
כדי להחליט שהגיע הזמן וצריך לתת לו צ'אנס להמם אותי.
לא שזה קשה.
הצעתי לר' שחולק עימי
חדר ותפקיד זהה, מזה הרבה שנים, להצטרף אלי להרפתקה, וגם הוא, שכבר ראה יוקרה
ופינוק בחייו, התקשה לסרב להצעה הקוסמת.
המלון נמצא בחוף
הצפוני בחלקו המזרחי ונושק לחוף הים. הוא מבנה בולט בקו השמים של בתי המלון על
החוף ומשתרע על שטח גדול במיוחד.
מיד בהגיעי אני עובר
תהליך צ'ק אין מהיר וזריז ומופנה אל חדר 22 הנמצא בקומה ה-12.
זהו חדר גדול ומרווח,
מרוהט בטוב טעם מודרני מרובה שקעי חשמל חיוניים, ובו לראשונה אני מוצא שני מקררים.
האחד כמיני בר עמוס במשקאות בתשלום, ושני ריק לשימוש אישי.
כמי שמשתמש במקרר
שכזה תדיר בבתי מלון אני יודע להעריך את ההמצאה.
מרפסת רחבת ידיים משקיפה אל המפרץ וכסא נדנדה שתלוי מהתקרה מבטיח רגעים של סטלבט מול הנוף.
מרפסת רחבת ידיים משקיפה אל המפרץ וכסא נדנדה שתלוי מהתקרה מבטיח רגעים של סטלבט מול הנוף.
מלון רויאל ביץ מתהדר
ב - 363 חדרים ב - 16 קומותיו ומהן 20 מוגדרות סוויטות.
בניגוד לטרקליני
עסקים הנמצאים בד"כ בקומות עליונות, טרקלין המלון נמצא ברחבה מוגבהת סמוך לבריכת
השחיה.
לאורך היום כולו אנו
מוזמנים לדגום ככל העולה בדעתנו ממה שיש לשף להציע, ורק חשש מפריצת "דלקת
הכרס המוגדלת בחופשה" אנו נוהגים בהקפדה ובמתינות לבדוק פריט פריט.
דרכם של מבקרי איכות
קשה אף היא, שכן מדובר באתגר מתמשך של חשיפה לטעמים מצויינים של מעדנים
(מאפים,גבינות דגים וסלטים) ומשקאות. כשמתאפשר לנו לנשום קמעה אנו קוראים לעודאי
השף המצויין האחראי על כל המטעמים, לשבח אותו ולומר בפניו מילים שכולן חמות עוטפות
ומהללות את יצירי ידיו.
אנחנו מתחייבים כי
נחזור לכאן פעם אחר פעם, וננצל כל זמן אפשרי כדי לראות שזו תוצאה של מאמץ מתמשך
ולא אירוע חד פעמי.
בנתיים בין לבין,
בעוד ר' עוטף עצמו בכילה זמנית של סדין ומזגן, אני יורד להשתכשך עם מעט הנופשים
השלווים בבריכה המקסימה והמיוחדת של המלון.
אלו אינן בריכות שחיה סטנדרטיות
ורבועות אלא יותר איזורי טבילה גדולים, בחלקם חשופים לשמש וחלקם בצל מערה
מלאכותית. לפעוטות ישנו אזור משלהם ובו בריכה מותאמת ומוצלת.
בדרך לבריכת הפעוטות
ממש בין האזורים של המבוגרים לאלה של הזאטוטים נמצא מועדון ילדודס המוכר של
רשת ישרוטל.
כאן זהו מתחם צבעוני
משופע כל טוב אפשרי להעסקת הצאצאים בזמן שהוריהם נופשים כהלכה. גם מבוגר אחראי כאן
מטעם המלון, להשגיח שלא יאונה כל רע והזאטוטים נמצאים בידיים טובות ומסורות.
אני נכנס לבחון את כל מה שיש לספא להציע. אמבט זרמים (מאלה הנקראים ג'אקוזי) מפנק הצופה לבריכה החיצונית, מקלחות זרמים, סאונה יבשה וחמאם טורקי. ויש כאן אפילו עיסויים בתשלום נוסף.
לעת ערבית אחרי שחלפו כמעט 3 שעות מאז שלעסנו בפעם האחרונה, אנו מוזמנים לסור אל מסעדת הבשרים ראנצ' האוס הנמצאת במפלס הטיילת.
את פנינו מקבל אמיר
מנהל המסעדה ומפנה אותנו אל שולחן פנוי.
 |
| טל- מלצר מכוכב אחר |
טל המלצר המיוחד ביותר שפגשתי מעודי, מסור דייקן ואדיב בצורה שאינה
מקובלת במקומותינו, נענה בחפץ לכל גחמה (לא שיש כאלה אבל בשביל הסיפור אני משתמש
במוטיב) מסביר ומבאר כל מנה וממליץ על מה שצריך. אם יש תקן איזו (ISO) לתפקיד כדאי מאוד שכל מי שחפץ להיות מקצועי ומיומן במקצוע
המלצרות, יבוא ויקבל שיעור בהילכות המקצוע מטל. ואם האוכל טעים (וטעים ביותר),
והאווירה נעימה, מוסיפה המיקצוענות האדיבה של טל נדבך נוסף לארוחה ומעשירה את
החוויה.
אשרי עסק שאלו
עובדיו.
פתחנו בקרפאצ'יו
עדין, 
ויהי בוקר ויהי ערב
יום אחד. (ועוד שלושה כאלה
להמשך).
וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם
- ועל כן קמנו בבוקר לראות האם זורחת השמש מעל מפרץ אילת ואכן יש הבדל משמעותי.
בוקר
של יום חדש מפציע ואנו מתבקשים להגיע אל חדר האוכל בובעס (( BUBBES הנמצא בקומה מפלס הבריכה מתחת
לחדר האוכל ה"רגיל" של שאר אורחי המלון.
זהו
חדר אוכל הרבה יותר קטן, אינטימי. המזנון המרכזי שופע מעדנים שבשמחה הייתי פותח
איתם כל בוקר – גבינות מהסוג של "הביוקר" - יוקרתי ומשובח, ירקות
כבושים, לחמים שאי אפשר להפסיק, סלטים מגרים, ואפילו בקבוק ערק (NOT
MY CUP OF)
ועוד.
ואז
מגיע המלצר החביב עם תפריט אומלטים ושואל מה נרצה להזמין, ועם כל כך הרבה אפשרויות
יש כאן מקום להתלבטויות קשות.
השירות
מהיר ואדיב ומועדון ארוחת הבוקר של האחמ"ים הוא עונג צרוף להדוניזם מהזן
המועדף עלי.
אהבנו
גם את זה. קל מאד להתרגל.
אגב,
כל אורח במלון המשתכן בחדרים ברמת "רויאל" מוזמן באופן אוטומטי לסעוד
במחדר האוכל הזה.
אחרי
ששוב הרגענו את הבטן הגיע הזמן לשרוף קצת קלוריות.
והיכן
המקום המתאים לפעילות שכזו אם לא על שפת
הים ?
חוף
הים של המלון מרובד במיטות שיזוף על קו המים, ומרבצים מוצללים על משטח דק רחב
ידיים.
מצידי
אפשר להעביר ככה חיים שלמים.
 |
| מוכר תמרינדי בחוף |
איפה
הימים של "גברת אילנה נפלה על בננה" האלמותי ? אני תוהה ביני לבין עצמי.
 |
| מבט מהים |
מי המפרץ צוננים במידה נעימה ומשככים את החום המצטבר. הים שטוח כמראה והחוף כאן חולי ללא אבנים.
הגיעה
שעת צהריים ואני מקבל טלפון היסטרי מר' – "מה קורה ? אתה לא רעב ? מזמן לא
היינו בטרקלין.." אמר ומשאיר אחריו סימני שאלה מרחפים שמחייבים תגובה מהירה.
אספתי
את המגבות ואת כל הציוד שאיתי וחברתי אליו לטרקלין.
אי
של שקט ושלווה באמצע יום רגוע ממילא. את פנינו מקבלת עדי שיושבת בכניסה ובחיוך
מקסים מזמינה אותנו להכנס.
השף היום הוא תומר שמוציא תחת ידיו שלל מאכלים שקשה לעמוד מולם, ורק קיבולת הקיבה ורצון לשמור קצת על הפיגורה מונעת מאיתנו להסתער, הרי כל זה יהיה פה גם אחר כך ומחר ועוד ועוד..לא ככה?
היום
משרתת אותנו דורין המלצרית החיננית, נדמה כי המלצרים וכל מי שנותן שירות
במלון מייצרים אווירה שירותית שמקפיצה את שביעות הרצון של האורח, ומשאירה אותו עם
טעם טוב לכל אורך החופשה.
בזמן
שהתפנה בין הארוחות אני סר אל חדר הכושר הנמצא בקומה השלישית ומול חלון ענק הפתוח
אל המפרץ אני עולה על ההליכון ונותן למכונה לעזור לי לנצח את רגשות האשם.
יש
כאן גם משקולות ומכשירים בסיסיים לכל מתאמן שרוצה לשמור על שגרת אימונים.
לפנות
ערב בעוד אנו מתאמנים ומתכוננים נפשית לארוחת ערב איטלקית, נוקשת על דלת החדר אוקסנה
החדרנית, שואלת אם אנו צריכים מגבות או קפה או כל דבר. זה ממש לא מובן מאליו שהחדר
עובר בדיקה שכזו פעמיים ביום.
גם
זה קשור לפיסקה הקודמת בה התייחסתי לשירות המשובח והמוקפד של המלון.
ירדנו
אל חדר האוכל כי משימות צריך להשלים.
בדרכנו
חלפנו על פני אולם משחקי המחשב שמיועד מן הסתם לבני הנוער שמגיעים למלון
ושולטים בעלילות הפיפ"א 2018 בפלייסטיישן הרבה יותר מאלה שלימדו אותם ללכת.
הלאה
משם ניצבות שתי חנויות.
האחת
שהתוודעתי אליה בישרוטל ים סוף ומוכרת מגוון מרצ'נדייז (תסחור בעברית צחה )
של רשת ישרוטל ובכללם ריחות יחודיים של כל מלון ברשת, ומיד אחריה חנות תכשיטים
יוקרתית של "פדני".
נדמה
לי כי אפשר לתייג רמת מלון לפי חנויות מותגי יוקרה שבוחרות להציב סניף בתחומו.
בכניסה
לחדר האוכל ניצב דוכן שמציע לסועדים אפריטיף אלכוהולי טרום ארוחה שיכניס אותם למוד
האיטלקי.
התור
הקצר מעיד על עומס השעה, אבל חיש מהר נכנסנו והתחלנו לסרוק את השטח. משטחי המזון
היו עמוסים בשפע מפתה של בשרים וירקות,
תוספות ופסטות, מאפים מתוקים ומלוחים, דגים
על האסכלה (יעני על הגריל) פיצות בתנור לבנים
וקינוחים צבעוניים שמרמזים על סוף
עתיר סוכרים לארוחה הזאת.
אני
שייך לזן הגברים שכאשר הם נתקלים בצלעות כבש (מחוץ לגוף הכבש כמובן) הם שוכחים
כללי נימוס והבטחות, ולא מניין באו ולא הם הולכים מכאן.
הצלעות
היו נימוחות ומעודנות. שפתיי מיצמצו מהנאה, אבל זו היתה רק ההתחלה.
מרק
העגבניות היה בדיוק כזה שאני אוהב. חמצמץ מלא ירקות וטעים להפליל.
אחר
כך דגמתי קארפצ'יו כבוש מלא טעמים וניוקי תפוחי אדמה עם פיטריות וירקות מהמם. כדי
לסגור את הפינה ניגשתי החוצה אל הגריל וקיבלתי שלושה פילטים של דגים שנצרבו קלות.
בסוף
הקונצ'רטו הזה כשהרגשתי כי משהו חסר וחייבים מתיקות טובה על בסיס חלבי דווקא, סרתי
אל הטרקלין בדקות האחרונות שהיה פתוח, וקינחתי את הארוחה בעוגת גבינה מתוקה
מהחיים.
עלינו
לחדר להתאושש לפני שיורדים אל פאב המנקי'ז הנמצא בטיילת בבסיס המלון החיצוני.
פאב
וותיק זה הינו אחד מהמוסדות הוותיקים של העיר, ומתהדר בקהל מבלים קבוע שבא לראות
הופעות חיות ולשתות אלכוהול.
הערב מנגנת כאן להקת רוק נשית המבצעת להיטי רוק אמריקאי של שנות ה-60-70-80.
הרגשנו
כי היום אנו קורעים את העיר ומביאים את חווית הנופש למיצוי מלא.
וַיְהִי-בֹקֶר וַיְהִי-עֶרֶב , יוֹם שֵׁנִי.
ביום
שלישי כידוע נאמר פעמים כי טוב. אז מיד כשקמנו בבוקר התחלתי לחפש את מה יעשה לנו
הכי טוב היום, וכאשר קמים עם מחשבות לא צריך להתפלא כאשר המציאות מתקיימת בדיוק
לפי התוכנית.
שגרת
בוקר בטוחה אנחנו לא מחליפים, כי לטוב ביותר אפשר להתרגל ולהתמכר בקלות ובמהירות.
כבר
מכירים אותנו בכניסה, ואנו מתיישבים לארוחה נינוחה שפותחת לנו תיאבון פיזי ונפשי.
 |
| הכותב נהנה מבטלה מול הים |
בשעת
צהריים אני מוזעק בדחיפות אל הטרקלין היות והתפריט התחלף, וכעת מוגשות שם פסטות
מעניינות שיסחבו אותו במעלה שעות הצהריים עד לארוחת הערב.
הילה המלצרית החביבה ניגשת אל שולחננו,
ומציעה לנו הזמנות לפאב ג'אספר הנמצא במלון ישרוטל אגמים הסמוך.
כאילו לא די בכל ההנאות הנה מוזמנת לפתחנו עוד אחת לא צפויה. יהיה פאן.
לאחר
הארוחה אני חוזר אל הבריכה לגוון את הפן הרטוב של החופשה.
אל ארוחת הערב נגיע היום מוכנים ונרגשים.
היות
ופרה מנצחת לא מחליפים אלא רק אוכלים, החלטנו לאחר מחשבה מרובה, לשוב בערב האחרון
אל מסעדת הבשרים של המלון הראנצ האוס.
חוויה
נהדרת אחת משכנעת אותנו כי יש מקום לחזור עליה.
שוב
מקדם את פנינו אמיר המנהל כמכרים וותיקים, ואילו טל המלצר מרחף היום
בין השולחנות העמוסים סועדים, מפעיל את קיסמו ונסיונו לטובת והנאת כל סועד. ניכר
בו כי איכפת לו באופן אישי להוציא כל אחד ואחת מרוצה וללא כל תלונה.
היום
החלטתי לשנות שניים מתוך שלושת המרכיבים בשביל הגיוון.
פתחתי
במנת פיטריות עצומה מוקפצת עם שום ותבלינים. המנה הייתה מכובדת בגודלה וטעימה עד
כי לא נותרה פיטריה אחת על הצלחת, אחריה הגיע נתח אנטריקוט רוחש ומבעבע על מחבת
לוהטת, קשה להשאר אדיש אל מול התופעה. קינחתי בסורבה לימון-תות-פסיפלורה אוורירי
ומדהים.
נוכחנו
לדעת כי מסעדה זו שומרת על רמה אחידה של מצויינות והנאה.
כאשר אתם באילת אל תוותרו על החוויה.
שעה
קלה חלפה בטרם נתתי לעצמי להתאושש, וצעדתי (כדי להחזיר לעצמי דופק סדיר) אל מלון ישרוטל
אגמים מרחק של כעשר דקות צעידה.
ישרוטל
אגמים הינו מלון מהמם ביופיו, ואין ספק כי אצטרך להגיע גם לכאן בהקדם. פאב
ג'אספר תאום לאחיו התל אביבי שוכן ממש בפינת הלובי.
זהו
פאב מרהיב בעיצובו. הוא עצום מימדים ומעוצב בטוב טעם.
אוראל מנהל הפאב מקבל אותי כאורח אישי,
ודואג שנדיר הבארמן יצדיק את שמו וימלא כל מבוקשי.
אני
מתכבד בצייסר התחלתי מסקרן שנותן התחלה טובה להמשך הערב.
נדיר
מתעניין בהעדפותיי ומתקיל אותי עם ג'ונס וויבס שבסיסו וויסקי.
אני
לא איש של וויסקי אבל זהו משקה חזק בהשפעתו, ומאד מפתיע בכיוונים שהוא לוקח .
לקחתי
נשימה ארוכה לפני שהזמנתי הפתעה נוספת.
הפעם
קיבלתי מודרן קלסיק שבבסיסו וודקה, סלק באמצעו וקצפת מסקרפונה בקודקודו .
היה
מפתיע ומעניין.
יכולתי
להמשיך כך עוד הרבה אבל צילצולי הכירכרה רמזו לי כי עת לשחרר.
אני
מלא הערצה על אותם אלה שיודעים לערבב טעמים וריחות למיקס מסחרר של תשוקה וקסמים.
ואני,
מה אני מבין ? שותה וודקה כמו מים, ואילו כאן אני מוצא צוות מיומן מקצועי וקשוב,
המוכן לגלות עולמות לזר מוחלט שנפל עליהם באמצע אשמורת, ויעלם כמו סינדרלה (בתקווה
לא יחף, למלוני) עם אור זריחה של מונית.
וכמו
שקיוויתי בבוקרו של יום, יהיו פה לפחות שני דברים טובים, כי ככה זה.
מחשבות
יוצרות מציאות. והמציאות מפתיעה וכובשת.
וַיְהִי-בֹקֶר, וַיְהִי-עֶרֶב יוֹם שְׁלִישִׁי.
תודות לסיום
לכל אנשי השירות של
המלון.
החל בחדרניות והמנקים,
המצילים של הבריכות, המלצרים האלמונים, הטבחים והאופים, אחראי הביטחון ופקידי
הקבלה.וכל אלה מאחורי הקלעים שמתפעלים את המפעל הענק הזה יום יום 24 שעות ביממה.
למנכ"ל המלון מר
אדי פינטו על הכנסת האורחים הנדיבה.
לסימה כהן אשת
יחסי הציבור שדאגה אישית להנעים את זמננו בשלל הפתעות.
הרגשנו מלכים, ומלכות
מהי אם לא יחס אישי מפנק ודואג.
לא סתם אתם כאלה. זה
מתחיל מאחרון העובדים הנפלאים ומגיע אל צמרת הניהול שמנווטת את המלון בהצלחה
ונותנת השראה של נתינה לכלל העובדים.
אתם הפנים היפות של
המלונאות בישראל.
ירון הולנדר
ספטמבר 2018
כמה צילומים נוספים שלא קיבלו מקום
 |
| פינוקים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל