בסוף
כנראה אצטרך להיות אחד מאלה או כולם ביחד.
לאחר בחינת חמשת תתי
הדגם של הסופרב החלטתי לתת לעצמי את הטוב ביותר והחזק ביותר, בבחינת אם כבר, אז עד
הסוף, וכך מצאתי את עצמי בבוקרו של יום שישי שמשי במיוחד באתר של צ'מפיון מוטורס בבני ברק, מקשיב לניר
שמוסר לי את המכונית השחורה והאלגנטית, כשעיניו נוצצות בהתרגשות עבורי, וואו הוא
אומר לי כמה שאתה הולך ליהנות. כאילו שאני לא יודע.
אני
שייך לסוג הגברים שאוהבים דברים כגון אלה.
כדי לא ליהנות לבד
אני מתקשר ספונטנית לרמי ושואל אותו אם הוא מוכן לגדלות רוח ולהצטרף אלי לטיול
נעים.
היות והוא בנאדם פנוי
וזורם (בד"כ) אני אוסף אותו בדרכי צפונה.
לאן ? הוא שואל אותי,
ואני מספר לו שמכיוון שזהו יום כל כך יפה בא לי לנסוע עד לזיכרון יעקב להתרשם
מחנות המפעל של הקהילה הגרמנית במקום, כי שמעתי על המקום דברים טובים.
בעוד המהירות קובעה
עם בקרת השיוט במהירות החוקית, והמערכת האדפטיבית מתפקדת ביעילות, אני מספר ומדגים
לו את כל יתרונות הסופרב המאובזרת הזאת, בעוד שהוא התעמק בנפלאות מסך המולטימדיה
הגדול.
ובנוסף לכל הנפלאות
אני ממשיך ומתלהב הגרסה הזאת היא גם ארבע על ארבע (כפי שמצויין על ישבנה)
 |
| 4x4 מימין, פרט קטנטן להבדל גדול |
ישאל
את עצמו הקורא ההדיוט, זה שאינו בקי, ארבע על ארבע במכונית סלון, על שום מה ??
האם
כוונת המשורר היא כי ניתן לחצות עמה את מדבר יהודה או דיונות עמוקות בדרך לישיבת
ממשלה ??
ובכן,
כאשר יצרן בוחר לשלב מערכת הנעה על ארבעת גלגלי המכונית שלא למטרות ירידה מן
האספלט לטובת עבירות חריגה בין סלעים ובוץ, הוא עושה כן לחיזוק בטיחות הרכב שיכול
לאחוז בכביש בתנאים קיצוניים של כל סוגי מזג האוויר, וכל זאת במהירות גבוהה
ובבטיחות מקסימלית, והסופרב שהתברכה במנוע בשרני המפיק 280 סוסים ערניים במיוחד
זקוקה לתוספת הזאת.
מצד
שני כל המראה המהודר והיוקרתי הפנימי ישכנעו את
הנוסע כי כמה שהכביש יותר מהודק ומשובח ככה בדיוק תנעם לו נסיעתו.
קשה לומר שסבלנו כי הגענו
לזיכרון יעקב בלי לשים לב, המוזיקה הבוקעת מתריסר הרמקולים היתה הרחש היחיד בתא הנוסעים, וכאשר כל כך נעים
ונוח לא שמים לב למה שקורה ממש בחוץ.
חנות המפעל של קהילת
בית אל שוכן במורדות הצפון
מזרחיים של זיכרון יעקב בתוך מתחם תעשייתי.
יצאנו משם לכיוון
בנימינה. שם בירידה מצד ימין, קצת אחרי הפנייה לגן הנדיב ישנו יקב
"תישבי". שיש לו כמובן גם חנות צמודה עם מבחר יינות המותג.
זוהי חנות נעימה
שמתאימה לנו ככפפה לכול היום הזה. לאחר טעימות בחרנו יין הולם במחיר סביר ויצאנו
חזרה הביתה, לקבל עולה של שבת, לא לפני סט צילומים מתחייב בגן הנדיב.
רמי אומר לי בדרך כי
אולי היה זה היקום שמשדר לנו איך הכול מסתדר תחת הערך "נדיב", יום שכולו
טוב ונעים, מקומות יפים, רכב מפנק ואווירה כיפית. אי אפשר לבקש יותר מזה בחבילה
אחת.
מסתבר אם כן שדברים
טובים באים ביחד, כדי שהטוב יהיה טוב יותר.
בדיוק עם המחשבה הזאת
התעוררתי מוקדם בשבת, כדי למצוא פרטנר מושלם לעוד יום כזה שכולו נדיבות.
בדרכי
על כביש מספר 1 מזרחה התקשרתי להזמין את עמיחי
להצטרף אלי, בידיעה שיש עוד מישהו שנואש לחברה אנושית כמוני, וכבוגרים של אותו מוסד לימודים מפואר בהפרש קל של כמה שנים,
בוודאי נוכל להוציא כמה צחוקים על המורה לבוטניקה תוך דיון השוואתי אודות קירור המושבים של הסופרב - יתרונות מול חסרונות.
עמיחי
אדם משעשע במיוחד, ציורי וברוך כשרונות יצירתיים, עשוי להביא את הטיול לפסגות שטרם
הכרתי וחוצמזה הוא יודע לצלם לפחות כמוני.(מה שהוא עושה עם התמונות הללו זה כבר נושא לסיפור נפרד ודי אם תתחברו
לעמוד הפייסבוק שלו (קישור הסוף))
טוב
שיש עוד אחד כזה בחברתך כאשר אתה יוצא לדרך.
בנתיים עד שאגיע
לאסוף אותו באחד מהמושבים שבהרי ירושלים אני נותן למחשבותיי דרור.
מכונית
סופר מהירה ואקסטרא חזקה שכזאת מחייבת למרות כל הטכנולוגיות המותקנות בה גם עזרה חיצונית
של המלכה וולנטיין 1 הקדושה המגינה עלינו מקרניו החודרניות של הממל"ז המשטרתי
המפחיד. אפשר כמובן לקבע את מהירות השיוט לזו הנהוגה במקומותינו אבל אז מה הוא ההבדל
בין הסופרב ההדורה והפיאט 500 (למשל) הנוסעת לצידה בכביש המהיר ?
לא שאני
קורא כאן לאנרכיה בכבישים חלילה, או לנהיגה מעבר לסף, אבל מידי פעם צריך לשחרר את הסוסים,
פשוט בשביל לזכור שהם שם מוכנים וזמינים לקריאה.
אני
תמיד משווה את זה למגורים בתל אביב מול אלה שחיים באיזה מושב נידח, זה לא שאני יוצא
לקרוע מועדונים כל לילה ואוכל במסעדות כל יום, אלא עצם הידיעה שזה שם היא זאת שמרגיעה
אותי. אותו דבר פה. מספיק שאתה יודע שהכוח והיכולת נמצאים זמינים כל הזמן, היא זו שמנחה
אותך לנסיעה רגועה במרבית הזמן, אבל אם מישהו ינסה אותי בכוח אני מבטיח לתת לו להריח
עשן אגזוזים.
ובכביש מספר אחד בשעה
הזאת של הבוקר אני מזכיר לעצמי להרגע עם הנטייה הזאת שמדרבנת ללחוץ, כי גם במהירות
החוקית הגבוהה ביותר לא משמיעה הסופרב הזאת כל ציוץ של מאמץ, נהפוך הוא.
גיליתי שלא רק הווייז
הוא זה שמתריע על מצלמות מהירות אלא גם המכונית עצמה יודעת לזהות ולהתריע על אלו
המאיימות על שלוות חייהם של הנהגים.
כל הרוגע הזה נמחק
באחת כאשר סטיתי מהנתיב המהיר אל מחלף הראל וממנו לכביש 3965 וזה המתחבר אליו ,395
שם הסופרב החלה להראות לי שמץ מיכולותיה בבחינת פרומו לעתיד לבוא מאוחר יותר.
הכביש הזה שיש בו עיקולים וסיבובים לא נמתח לאורך רב מידי עד להגיעי לקיבוץ צובה,
בדרכנו חזרה שאל אותי האורח הטרי שלי האם אני מכיר את כביש שבע אחיות.
 |
| הסיבובים המדליקים של כביש 3985 |
ממש לפני החזרה אל
מחלף הראל ישנה פניה ימינה לכביש 3985 שהמקומיים קוראים לו שבע אחיות.
זהו מקטע כביש לא ארוך
במיוחד, אבל הסיבובים החדים שבו, עם השיפועים הפנימיים הם החומרים ממנו הסופרב
מוציאה מהנהג שלה גניחות עונג סמי-אירוטיות. אפשר לומר שכאן מקבלים את האדרנלין
ישר לווריד. עונג צרוף.
באופן מיידי רציתי
מייד בסיומו לחזור ולעלות את המקטע הזה (שבת מוקדם בבוקר פנוי במיוחד), אך עמיחי
הבטיח לי לעשות כן כשנחזור.
(ספויילר- זה לא קרה,
אבל אני עוד אחזור לכאן)
גם הוא ככל אורח
בסלון הביע פליאה על כל דבר חדש שנגלה לו, וחיש מהר מצא את התנוחה החביבה עליו
בכורסת הנוסע.
 |
| שני חיבורי USB ושקע ביתי |
הראיתי לו את חיבורי
החשמל שיש כאן (שקע מצית, ארבעה (!!) חיבורי USB, ואפילו שקע ביתי אם במקרה בא לי להפעיל ציפסר או שואב אבק תוך כדי נהיגה, שיהיה.) ואמרתי לו שהיום החשמל עלי (אין משפט חביב מזה לחבריהם של עובדי
חברת החשמל)
לא פעם ולא פעמיים
שאלתי את עצמי בנסיעה לכיוון ים המלח מצידו הצפוני מהו אותו מוזיאון השומרוני
הטוב שצץ לו על הכביש בצד הדרום מזרחי שלו (למרות שניתן לעלות גם מהנתיב הנגדי
(זה שעולה לירושלים))
הגן הלאומי הבלתי
נמנע מטיולי השבת שלי הגיע גם לכאן, אני נפרד מ-22 שקלים בעוד אורחי הגימלאי משלם
מחצית הסכום כדמי כניסה.
מקום זה הינו אוסף של
מוזיאקות ופסיפסים שהתגלו בארץ ישראל והועברו לכאן. רוב המוצגים מקוריים למעט מספר
העתקים זהים למקור ומספרים את ההיסטוריה של מקומות שונים כפי שסופרו על ידי אנשים
מדתות שונות שחיו פה לאורך השנים.
הגשר אשר מעל הכביש
המהיר לוקח אותך לצידו השני של ההר החצוב. כאן בפיסגה שכן מוצב ירדני שחלש על הדרך,
ולאחר מלחמת ששת הימים גם צה"ל קבע כאן נוכחות. זוהי נקודת תצפית יפה על כל
הסביבה הכרוכה במאמץ גופני קל להגיע אליה.
חזרנו אל הספורב
שחיכתה רק לרגע שנחזור אל הכביש המהיר, מזרחה.
בקצה כביש 1 בצומת
כביש 90 אני פונה שמאלה, שלט חום קטן מפנה אותנו אל בית הערבה, קיבוץ שננטש ונכבש
במלחמת העצמאות. הכביש השומם הזה (שהסתבר לנו מאוחר יותר כשטח צבאי סגור למרות
חוסר שילוט כזה) מאפשר לנו לבחון האם הסופרב עומדת בהבטחתה להגיע מאפס למאה בפחות
משש שניות (והיא כן) ואיך זה מרגיש (רמז, כמו ברכבת הרים אבל במישור).
לאחר שהגענו עד ציר
הטשטוש ממש (שרידי הקיבוץ הישן מעבר לגדר הגבול) סבנו על עקבותינו לא לפני שננזפנו
על ידי צמד חיילות חינניות שכמעט ביקשו מאיתנו להביא פתק מההורים בשל כניסתנו
למרחב.
הבטחנו להתנהג יפה
ויצאנו בחזרה לכביש 90 לא בשביל לנסוע רחוק מידי אלא להגיע אל מנזר דיר חג'לא.
בלב הישימון המדברי
אתה נכנס לשדרה ירוקת עצים ושלווה. מצד אחד חניון ובית קפה ומצידו השני מנזר
וכנסיה.
אנו מוזמנים להיכנס
לסיור עצמי. זהו מקום פסטורלי ונעים במיוחד. מבנה הכנסיה מוקף מבנים וגינות נוי,
צלצול פעמונים מבשר כנראה על תפילה כלשהי ואנו מצטרפים לקבוצת תיירים העולה
במדרגות אל הכנסייה.
רצפת הכנסיה מעוטרת
בפסיפס מרהיב וגם היכלה מצועצע ומקושט באביזרי קדושה נוצריים.
כדי לנוח מעל יומנו
אנו שותים קפה חם ובירה צוננת בבית הקפה, וצופים בתנועת הבאים בשערי המקום.
מספר דקות נסיעה משם
ואנו נכנסים לגן לאומי נוסף. הפעם הכניסה חופשית למרות המחסום שבכניסה. כביש הגישה
לקאסר אל יאהוד עובר בין שדות מוקשים ישנים ומבנים הלקוחים מארצות אחרות
במרחב.
כאן, על הגדה המזרחית של נהר הירדן, הטביל, על פי המסורת
הנוצרית, יוחנן המטביל את ישו ואת מאמיניו, ואתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם
הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים.
קבוצות מאמינים
מצטיידות בגלימה לבנה, מכינות עצמן במקהלות שירה ובמזמורים לקתרזיס הזה של הטבילה
בירדן.
קבוצות קבוצות יורדות
במדרגות אל מי הירדן העכורים, במקום בו שלט על קו המים מציין שזהו גבול בין מדינות,
ובין גדה לגדה זהו מרחק של מטרים בודדים, ורק חוט ברזל במרכזו מסמן את קו הגבול,
ובמקום הכי לא הגיוני הזה ישנה גם למי שאינו נמנה על מאמיני הנצרות סוג של חוויה
מיסטית, פשוט קסם של מקום.
 |
| גם הכותב טבל בירדן |
הירידה למים היא במדרגות
בנויות, והמפלס הראשון מרובד בסוג של שטיח וגובה המים כעשרה ס"מ לכל היותר,
מה שמאפשר גם לילדים לשכשך רגליים במים הקרירים. (סוג של הפתעה). המתחם משתרע על פני שטח של 329 דונם השייכים
לכנסייה היוונית אורתודוקסית ויש כאן מלתחות (מתחייב) שירותים וחנות מזכרות.
כאן
החלטנו כי השמש שנוטה כבר בקרניה מערבה מסמנת עבורנו את הדרך חזרה.
עמיחי
שאל אותי אם אני פתוח לניסויים קולינריים בבני אדם, כשהשבתי בחיוב הציע שנסור
בדרכנו לאבו גוש.
כשרעבים
,אומר הכלל אוכלים הכול, אבל מה נדהמתי כאשר הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות
והמחשיכות אל פאתי הכפר ואל
"המסעדה הלבנונית".
עשרות מכוניות חונות על
כל פיסת אדמה פנויה, ותור אנשים ארוך ממתין בשעריה.
מנסיוני בחיים אני
יודע כי במסעדות בהן יש תנועת סועדים ערה אפשר להיות בטוחים שהמזון יהיה טרי
ביותר.
 |
| קבב שיכל להיות טוב יותר |
כנראה הקהל המקומי
אוהב את המקום הזה יותר ממני, אני התחברתי פחות.
 |
| כדורי פלאפל חמים ונפצוציים |
 |
למזלי הטוב הקינוח
הוגש בחוץ.
הסופרב
מטעינה אותך בסוף שבוע באדרנלין לכל השבוע, ואם זכית לבלות איתה יום יום הרי שיש
לך כיף מתמשך והנאה גדולה, וזכור תמיד -
Let the power be with you
 |
| 280 סוסים וגמל אחד |
ירון הולנדר (רמי
ועמיחי)
נובמבר 2018
סקודה סופרב 2.0
טורבו 4x4 L&K
מנוע
טורבו 2.0 ליטר tsi.
280
כ"ס , 35.5 קג"מ.
6 הילוכים
רובוטיים כפולי מצמד
265,000
שקל
חנות מפעל קהילת בית
אל
יקב תישבי
גן הנדיב
כביש
שבע אחיות. פצצת אדרנלין
מוזיאון השומרוני
הטוב
כביש הגישה לבית
הערבה
דיר
חג'לא מנזר כנסיה וגן מקסים
קאסר
אל יאהוד אתר טבילה מקודש לנוצרים
המסעדה הלבנונית אבו
גוש
* תודה מיוחדת למיטל
וניר מצ'מפיון מוטורס
אוטו מצויין טיול מדליק ומזל שלא עברנו את הגבול לירדן.
השבמחקמזל גדול, מעניין מה הירדנים היו מוכנים לשלם למדינת ישראל בשביל שהמדינה תסכים לקבל בחזרה שני ליצנים שכמונו
מחקכמו שאומרים "אגדה לבית לחם" ירון נראה לי שאתה הפרזנטור הכי מוצלח שראיתי. כל הכבוד
השבמחקתודה לך
מחקהייתה לי הזכות להיות שותף לנסיעה ומה שהפתיע אותי באוטו הזה הוא שהסטיגמות לגביו בעבר נעלמו כלא היו והאוטו הזה הפך להיות משמעותי בנוף ארצנו. נהניתי מהנסיעה ואם אתעשר פעם אני מבטיח לרכוש את הרכב הזה. עמיחי עוזרי, סיבוב שבע אחיות פרוזדור ירושלים.
השבמחקתודה רבה, שמחתי לארח אותך במעוני הדל והזמני.
מחק