היות
ובדיוק בשנה שעברה לקחתי את חבריי הקלפנים לטיול מפנק אל מעבר לגבולות ארצנו,
החליטה הוועדה המארגנת פה אחד (ולאחר הסכמת נשותינו כמובן), כי ניתן לשוב ולשחזר
את ההצלחה בשנית.
מזג
האוויר מבטיח להאיר לנו פנים, החברים מלובינסקי תורמים את התחבורה, יוסי ישתדל
להתנהג בהתאם למבוגר האחראי, ואני פה בשביל לספר הלאה לדורות הבאים, כי מה שקורה
בנינו כבר לא נשאר בנינו.
אומנם
בפוטנציאל יש כאן מקום לשבעה נוסעים, אבל היות ואנחנו רק ארבעה צמצמנו את הספסל
האחורי לתוך הרצפה והתחלקנו לזוגות.
אלה
שמאחור נהנים מכורסאות נפרדות לכל אחד עם שליטה על הרווחים והתנוחות, ועל פי עדותם
נוח מאד באזור ההוא.
יושבי
הכיסאות הקדמיים נהנים לא פחות. ישיבה גבוהה מהמקובל תחת גג שמש פנורמי ענק ומספיק
מקום סביב.
מבט
ראשון על סביבת הנהג מזכיר לי במספר פריטים את DS7 עליה נהגתי לאחרונה, (הרי שתיהן מיוצרות
באותו המפעל), מצד שני גם פה המעצבים לקחו על עצמם משימה לעשות משהו ייחודי משלהם,
וכך נולדו מתגים פונקציונליים לתפעול מסך התצוגה המרכזי. לא הכול פה ידידותי
ואינטואיטיבי. לא הצלחתי להגיע לכל מה שרציתי ומה שמופיע זה לא תמיד מה שרציתי.
לפעמים
יותר מידי זה פחות מידי, ומה שחשוב פחות נגיש וברור.
למרות
זאת יצאנו לדרכנו הארוכה ברוח חיובית.
היום
החלטתי כי אומנם אנחנו חוזרים למקום הפשע, אבל הדרך תהיה שונה, כך שהמשכנו עם כביש
6 עד הכניסה לבאר שבע, ומשם אל כביש הערבה כולו, מקצה לקצה. גם הנופים שבדרך זקוקים לריענון.
 |
| * עקב תקלה לא ברורה התאריך המוטבע אינו מעודכן |
אם
בדרך כלל אני נוהג לעצור לקפה במצפה רמון, היום עצרנו בתחנת הדלק פז בכניסה
לדימונה לקפה מעורר וסופגנייה טרייה.
הנסיעות
שלי מזמנות לי אטרקציות מתוכננות וכאלה שעל הדרך. כזאת בדיוק היא חוות התנינים
"קרוקוקולו" שצמודה לכניסה
לעיר אובות ליד מושב עידן על כביש הערבה.
(צומת
כביש הערבה 90 עם כביש מעלה עקרבים 227,
23
ק´מ דרומית לצומת הערבה, כ- 160 ק´מ צפונית לאילת)
תנינים
כבר ראינו בכל מיני גני חיות בעולם אבל בחוות תנינים שלמה טרם ביקרנו.
החווה
מגודרת היטב ושלט על שער הכניסה מזמין את המבקר להתקשר.
אורית
מקבלת את פנינו במאור פנים ועורכת לנו סיור פרטי.
בחווה
גדלים כ-2000 תניני יאור אימתניים בגדלים ובגילאים שונים הרובצים בחוסר תנועה סביב
בריכות המים.
לקינוח
הסיור המלמד זכינו ללטף תנין צעיר, אני לא בטוח שזה ייתן לו חיבה לבני אדם בעתיד,
אבל נרשמה פה חוויה מעניינת.
30
שקלים סך עלות הביקור לאדם וזו תחנת עצירה שווה, בעיקר למשפחות עם ילדים שצריכים
את ההפסקה הזאת בדרך לאילת.
מעבר
לכביש, בצומת הקרוב מתחילה האטרקציה הבאה ברשימת הכוכבים שלי.
דרך
השלום
מתחילה במושב עידן עד עין יהב ועוברת בין החממות של המושבים . זוהי דרך נוף מדברי
מרהיבה, לאורך הגבול שבין מדינת ישראל לממלכת ירדן.
 |
| מצפור השלום |
 |
| מגדל תצפית במושב חצ |
מי
שמחפש תוואי דרך המפחית את הסכנות של הנהיגה בכביש 90 הדו מסלולי וללא ההפרדה,
יכול לעבור את המקטע כאן, אומנם יותר איטי אבל ללא ספק יותר בטוח ויותר מעניין.
יצאנו
מתוואי הדרך במושב חצבה, ומכאן עד אילת נסענו רגועים ושקועים איש איש עם מחשבותיו.
ה-5008
נותנת לנהג בדיוק את מה שהוא זקוק לו בנסיעות כגון אלה. שקט נוחות ובטיחות. המתלים
הרכים סופגים כל מהמורה וחריץ, והמנוע בתנאים כאלה לא מתאמץ בכלל ושומר על זכות
השתיקה.
בכניסה
לעיר אני מזמין את החברים שלי לדגום איתי לראשונה בירה מייצור מקומי ששמעתי עליה
כבר לא מעט.
באזור
התעשייה הצפוני בין מוסכים למחסנים נמצאת "מבשלת סוף" (בחולם).
למען
אלו שבאים לשם לראשונה ולאלו שאוהבים להתלבט מציעים כאן סט טעימות של מה שיש
למבשלה להציע, שכן המבשלה מייצרת מספר בירות משתנה ובכל יום יש היצע שונה של בירה
טרייה. אי לכך מגיע לשולחן מגש עליו 5 כוסיות עם דוגמיות בירה מסודרות מהמתוק ביותר למרירה ביותר.
מגוון
הטעמים מפתיע ביותר ואנו בוחרים כל אחד לפי טעמו האישי. אני בחרתי בבירת ברי בעלת
צבע חום-כתום עכור (הבירות פה לא מסוננות) ובעלת טעם פירותי מתקתק ומעניין. יחד עם
הבירה הגיעו טבעות בצל קרנצ'יות וצ'יפס מתחייב.
נתן
הבעלים של המבשלה הצטרף לשולחן שלנו ונתן
לנו הסבר מקיף ומעניין על תהליך יצור הבירה ששזור עם סיפור חייו שהתגלגל לתעשייה
הזאת, הוא גם מציין כי למרות המיקום זוכה המבשלה גם לביקור של תיירים המגיעים
לעיר. לבסוף אנחנו מוזמנים אל חדר הבישול עצמו לראות היכן ואיך מייצרים את הבירות
של המבשלה.
המחירים
כאן הגיוניים וסבירים בהחלט.
וכאשר
הראש מסודר, כמאמר השיר לא אכפת שום דבר ואנו מגיעים סוף סוף אל מעבר הגבול.
אני
מוצא חניית לילה במשטח החנייה החינמי הצמוד למעבר הגבול, לפי כמות המכוניות כנראה
לא נהיה לבד בטאבה הלילה.
תהליך
המעבר בין הגבולות מהיר ותמציתי. בצד המצרי אנו מבחינים בשיפורים שנעשו מהפעם
הקודמת שהיינו פה, האוויר החמים של הערב מקדם את פנינו. וכך גם האווירה במלון טאבה נלסון וילג' בו תהליך הקבלה מהיר ואדיב, וכל מה שהזמנו
קיבלנו לשביעות רצוננו.
לאחר
התארגנות קצרה (גברים או לא?) אנו יורדים לארוחת ערב. חדר האוכל הומה אבל לא רועש.
המזון טעים ומגוון מאד. שונה ממה שמגישים כמה מאות מטרים צפונה מכאן. עצם העובדה
שאף אחד לא יצא רעב או מאוכזב אומרת הכול.
מבחינתנו
זהו הסימן לעלות לחדר להתחיל מרתון וויסט
עצבני רווי אדרנלין ומתח שבו הרבה אגו מונח על השולחן.
בשעות
הקטנות של הלילה החליט הנהג שבחבורה כי מחר יום חדש ודרך ארוכה לפנינו, ותהליך
כיבוי אורות יצא לדרך.
עם
בוקר קרני שמש מלטפות חודרות מבעד לווילון הכבד. נוף מפרץ טאבה נשקף מבעד למרפסת,
גלשתי בעבר כל כך הרבה במפרץ הקסום הזה, ואני לא יכול שלא להיזכר בערגה בימים ההם.
מהמרי
הלילה כנראה עודם ישנים כך שכל סביבת המלון שקטה באופן מעורר חשד.
ירדנו
לארוחת בוקר מעוררת שיש בה הרבה מכול טוב.
כשהוחלט
כי די לנו צעדנו רגלית אל מעבר הגבול וחזרנו אל הארץ המובטחת.
ה-5008
חיכתה לנו במקום בו השארנו אותה. אצילית כדרכה, ומאופקת כאשה שלא חוקרת את בעלה
היכן בילה את הלילה ועם מי.
היום,
הבטחתי לחבורה שאיתי נמצא מקומות מעניינים לא פחות.
הכוכבית
הראשונה ששמורה אצלי במפת הניווט נמצאת לא הרחק מאילת.
האגם
הנעלם נחבא מעין, וכל מי שזה נגלה לעיניו לראשונה מביע התפעמות נלהבת.
מי
האגם הירוקים מכילים מתכות כפי שיאמר לנו מאוחר יותר אחד הרוחצים באגם. במבט מעל
מראה המים באמצע המדבר היבש והחום יש בו ניגודיות מרהיבה. הצוק הגבוה אינו מגודר
ומלחיץ, הקבוצה החליטה כי רצונה לרדת ממש אל קו המים. חנינו ברחבה הקרובה ביותר
לדרך העפר והתחלנו לרדת מטה.
סימני
צמיגים לאורך הדרך מעידים כי יש מי שלוקח את האקסטרים לקצה, בשלב מסוים דרך העפר
הופכת מחורצת ובלתי עבירה לרכב מוטורי מכל סוג, מכאן הולכים ברגל.עשר דקות הליכה
מתונה לכל היותר מביאה אותך אל קו המים.
קבוצת מתרחצים מבלה
במקום ואומרים לנו כי המים נעימים, הבטחנו להוא שנורא רצה להיכנס כי בפעם הבאה
נגיע מצויידים בהתאם,
שוב חזרנו את ה-5008
במטרה להגיע בהמשך אל חוות האנטילופות.(אליה לא הגענו בדיעבד, אולי בפעם אחרת)
קצת אחרי החווה של
כושי רימון על הקילומטר ה-101 מאילת קופצת לנגד עיני הפנייה לאנדרטה בשם "ההולכים
לפטרה".
אני לא אחד מאלה
שיפספסו הזדמנות שכזו, ולכן פניתי ימינה מהכביש אל דרך עפר המטפסת לעבר מוצב נטוש.
במקום יש תצפית גבוהה אל הצד המזרחי של הבקעה אבל זו איננה האנדרטה עצמה. אני
מבחין למטה בדרך עפר כלשהי שעולה לאיזו גבעה ועליה משהו שנראה כמו אנדרטה כלשהי,
אנו יורדים בחזרה על התוואי בו נכנסנו, אבל במקום להגיע בחזרה אל כביש 90 אני פונה
שמאלה אל תוך השטח.
זו עדיין דרך עפר
כבושה שהמאפשרת לכל רכב לנסוע עליה.
לפתע, באמצע הכלום
שלט.
אין כאן כל גדר שתעיד
על גבול מכל סוג.
סימני
צמיגים בקרקע וסוכת תצפית בראש הגבעה משכנעים אותנו להתקדם הלאה. אני בוחר להתקדם וחוצה את ציר הטישטוש.
אולי אסור להמשיך אבל
אפשר...מסוג הסיכונים הלא מסוכנים שפוגשים בחיים, כנראה.
בתחתית
הגבעה מוקפת הגדר ישנו שער פרוץ ואזהרה שגם כאן "סכנת טביעה והכניסה
אסורה." אם היה אסור מן הסתם השער הזה היה סגור. אבל אם פתוח זו הזמנה.
טיפסנו
למרפסת הראשונה וכאן לצד אותה אזהרת כניסה ישנו שלט חדש של קק"ל המזמין את
המבקרים לשמור על הניקיון. זאת אומרת גוף אחד מעודד אותך להגיע ולהינות, בעוד גוף
אחר עושה בדיוק את ההיפך.
בעברית צחה קוראים
לזה כסת"ח. כל אחד מהגופים האחראיים דואג לעצמו בעיקר.
המרפסת השנייה נמצאת
בסופו של שביל מדורג קצר ובסופו רחבה קטנה וסוכה מוצלת, עם תצפית מרהיבה על המאגר
כולו הנראה כל כך טבעי עם נופי בראשית.
המקום
המאד מיוחד הזה נקרא מאגר עשת הדסה – זהו אגם מלאכותי הנוצר על ידי סכרים. לצד סככת המבקרים יש שלט הסבר על המקום ומפה מפורטת.
אם היה אסור להגיע
למה להשקיע במרפסת תצפית, מפה והסברים ???
 |
| צילום-גלעד ליבני (לא מכיר אותו) |
האריה
המגודל שאיתנו נועד בדיוק למשימות האלה. טיול ארוך טווח נוח ונינוח . המשפחה המטיילת תרווה ממנו נחת גם
אם באמצע השבוע הטיול הכי ארוך יהיה לחוגי הילדים אבל בסופי השבוע ובחופשות יש על
מה לבנות.
אז מה היה לנו כל כך
טוב ונעים?
הגה
אליפסי קטן ומדוייק.
מושבים מפנקים
שמשאירים אותך רענן גם אחרי הרבה שעות נהיגה רצופה.
תנוחת
נהיגה גבוהה.
גיר
6 הילוכים חלק ונעים.
מנוע
1.6 טורבו שקט ועוצמתי שמוציא 165 סוסים,
מערכות בטיחות
מתקדמות שנותנות שקט נפשי ונהיגה נינוחה
מקום-המון מקום.
יכולות להכיל בנוחות עד 7 נוסעים זה לא עניין של מה בכך.
סטייל ? יש מילה כזו
והיא נוכחת כאן במלוא עוצמתה.
נסענו
בסוף השבוע הזה 760 ק"מ. עם צריכת דלק של 57 ליטרים, מה שנתן לנו צריכת דלק של 13 ק"מ
לליטר לערך.
בקיצור-
תמורה הגונה לכל שקל השקעה.
כדי
להינות מכל הטוב הזה תיפרדו מ- 202 אלף שקל.
ירון הולנדר (אלון קובי ויוסי)
נובמבר
2018
פיג'ו
5008 1.6 טורבו פרמיום
חוות
תנינים קרוקוקולו
דרך
השלום
מבשלת
סוף
מלון
נלסון טאבה וילאג'
האגם
הנסתר
מאגר
עשת הדסה
כתיבה יפה וטיול מדהים עם רכב טוב ומהנה
השבמחקכשיבקשו אותך לבדוק מטוס בואינג בטיסה לאילת קח אותי. יופי של טיול ולפי התיאור האוטו שווה.
השבמחקכבר הגבנו במשרד
השבמחק