מהיר ועצבני, הגרסה הצרפתית

שמעו החברים מלובינסקי כי השכנים הקוריאניים בצד השני של הבלוק, נתנו לי חיה רעה עם 370 כ"ס לסופשבוע, התקנאו, וחככו בדעתם מה ייתן פייט ראוי.

מתאימה לך ה 308GT שלנו? שאלו. 
כששאריה שואג מי לא ירא? וכשנותנים לך, לא תיקח?
בטח תיקח, תיסע מהר ותברח.
ומה עם האיי? שאלתי ברוב חוצפה צברית אופיינית.
(אני שייך לאלו שאם מציעים להם נניח קרוז מפנק לקריביים בסוויטה מפוארת, הם ישאלו אם זה כולל גם שמפנייה וחמוצים, סוג כזה של אנשים שרוצים למקסס לעצמם את ההנאות כמה שיותר ועד הסוף)
תתמודד קודם עם 225 כ"ס, ומנוע עצבני, ונראה מה יצא ממך.
אמרו, ושלחו אותי לדרכי.

בחניון התת-קרקעי של היבואן עומדים פיתויים מוטוריים מכל מיני עדות, ובכל מיני צבעים.
חלקם כבר עברו תחת כף רגלי הימנית, וחלק ברשימה של "יש למה לחכות", ויש !!
כלת היום לבושה בכחול כהה שהולם את גזרתה הנאה, שקשה להתעלם ממנה.
קשה יותר להתעלם מהמדבקה הגדולה על הדלתות המספרות לעולם כי זו העלמה נקראת 308 והיא כולאת בתוכה 225 סוסים נמרצים ביותר.

כאילו, אם עוד לא הבנת מה עומד לעקוף אותך בסיבוב, שתדע גם מה הסיבה, ומי מושך את הכרכרה ההדורה הזאת.
הישיבה כאן נמוכה ממה שאני רגיל (אבל אפשר להגביה), אולם מצד שני הראות קדימה ולצדדים מצוינת. מה שמוסיף לאווירה החגיגית ולתחושת "מכונית-ספורט-בלי-גג" הוא תקרת זכוכית פנורמית עצומה.
בקונצרן PSA עליו כבר הרחבתי את הכתוב בהזדמנויות קודמות, לקחו את נושא העיצוב ואיכות החומר כמה קפיצות קדימה, וכאשר אתה נכנס להיכל התוצר הצרפתי אתה -
א. מרגיש שפגשת מכר.
ב. שם לב כי מישהו הקפיד פה בפרטים הקטנים שעושים את ההבדל הגדול.
ואכן, מהפלסטיק המקיף אותך, דרך התפרים המחברים חלקי עור, וכלה בחומרי הריפוד של המושבים, אתה אומר לעצמך: "וואלה, הפעם הם שיחקו אותה".
וזה ממש לא פשוט להפתיע פעם אחר פעם.
וכפי שציינתי קודם, היות ואני יודע מה מחכה לי לעתיד הקרוב, אני יודע שלמילים הללו יש כיסוי.

ה-308GT  שייכת למשפחה עם מספר תת דגם, והיא בין המשפחתית הצנועה "והרגילה" 1.2 ל', 130כ"ס, לבין מי שנחשבת ל"רעה" של המשפחה, זו שמצריכה קורס טיס, סדנת הישרדות ויחס מועדף בבנק, ה- 308GTI האייקונית. 
מעבר ליכולות הספורטיביות אליהן אחשף בהמשך, ציינו באוזני כי יש כאן מערכת חניה אוטומטית, אך למרות כישורי וניסיוני לא הצלחתי להפעיל או להבין איך זה עובד. כנראה אזדקק לעוד סופ"ש, ולו רק בשביל הפרט המסקרן הזה.

מערכת סיוע בחניה בתפריט המולטימדיה

בכניסה לרכב אתה פוגש הגה עור קטן ונעים שמתאים ליד כמו כפפה מותאמת אישית, תא כפפות עצום ומקורר (!) ומושבים ספורטיביים תומכים מכל צד, אלה האחוריים נהנים פחות ממרווח רגליים, אלא אם יושבי השורה הקדמית יצטופפו טיפה קדימה.

שבת בבוקר, החזאים הבטיחו כי החום ששרר כאן ביומיים האחרונים יתמתן היום, ואכן בחוץ נעים, הרבה פחות לח ורוחות קלילות מזיזות את האוויר.
אידיאלי ליום טיול.
עכשיו אצא אל המרחבים כדי לדווח מהשטח.
יאללה, בואו ניתן בראש.

הכפתור הקטן שעושה את החיים מעניינים 

כאשר לרכב ספורט יש שלושה מצבי נסיעה, חסכוני, נוח וספורטיבי, אך טבעי הוא שנקבע את האופציה הכי נמרצת, וקיבינימט צריכת הדלק.
על תענוגות משלמים.
(בדיעבד, גם בנסיעה מאד לא חסכונית צריכת הדלק עמדה על 1:12 ק"מ/ליטר, לא רע בכלל)

מי שרוצה לחסוך שיסע באוטובוס.

מכירים את הביטוי להעיר אריה מרבצו ? (ואך אירוני הדבר כשמדובר בפיג'ו הזאת).
זה בדיוק מה שקורה כאשר נוסעים אחרי מישהו איטי במיוחד ומחליטים לתת תגובת נגד.
על הכביש המהיר והריק נערכת בדיקת תאוצה שמבהירה חד וחלק ממה עשוי מומנט משכנע של 30 קג"מ, שגורם לנוף להפוך לפיסות מטושטשות שחולפות מול עיניך.
מתחייבת במקביל הפעלת בקרת שיוט אדפטיבית מצוינת, שגורמת ללא מעט דפיקות לב נמרצות, כאשר היא מביאה את ה-308 ברמזורים מאד מאד קרוב אל הרכב הבא בבלימה חזקה.
למנוע הזה יש שמונה הילוכים במצב חסכוני, ושבעה במצב ספורטיבי שמשנה בהתאם את סאונד המנוע מבלתי נשמע לגרגור סקסי שמעורר גברים למעשים ביזאריים על הכביש. כן, אני יודע שיש גם נשים שזה עושה להם את זה, אבל לגברים יותר. בדוק.
גם מי שלא מחפש הזרקות אדרנלין דרך קבע ומסתפק בשיוט נינוח ב 2000 סל"ד חרישיים, יראה כי ה-308 משייטת בנועם עד שמתעורר חשק פתאומי להעיר את העדר וללחוץ... או אז מתחילה החגיגה.

במצב ספורט מתחלפת התאורה לאדום, שלא תתבלבל חלילה

שמתי לב כי ככל שרכב יותר חזק ונמרץ (וכבר היו לי הרי כמה כאלה) הנהיגה מחייבת הרבה יותר ריכוז ודריכות, מאשר מכונית אוטומטית קטנה וצנועה מהסוג שלא מושך אותך להרפתקאות.
דווקא אלו שמרדימות את הנהג במתינות דרכיהן הן אלו שיהיו יותר מועדות לתאונות, חלילה.

 במגרש חניה גדול וריק אני מנסה כל תרגיל שאני מכיר כדי להוציא זנב משלוותו, אבל ה GT כנראה בנויה מחומרים שמוציאים לפיזיקה שם רע, וכל ניסיונותיי לסובב אותה סביב צירה (ולא צריך מהירות גבוהה בשביל זה) עולים בתוהו.

הצמיגים הרחבים אוחזים באספלט כמו מגנט ענק שפוגש לוח מתכת. לא מסירים ממנו את המגע ולו לחלקיק שניה.
עכשיו ישאל את עצמו הקורא התמים למה בכלל צריך או כדאי להתעלל ככה במכונית החמודה הזאת?
ובכן, אני מאמין כי הכרת גבולות המעטפת של כלי הרכב בו אתה נוהג תביא אותך ברגעי מבחן לידיעה מה אפשר לעשות כדי להיחלץ ממצבי קיצון, או יותר חשוב, לדעת איך לא להגיע אליהם מלכתחילה.

יותר מידי פעמים אני חולף על פני יוקנעם בלי לדעת מה יש לישוב הזה להציע מלבד הקניון שבפתחו על הכביש המהיר (שפתוח בשבת), אז נכנסתי, ומיד צד את עיני השלט המפנה אל תל יוקנעם. (כמה שאני אוהב שלטים קטנים ומפתיעים שכאלה...)

 דרך עפר משובשת במקצת מובילה אל מרכז מבקרים, מדשאה (סינטטית) ושולחנות שמזמינים להתפקנק בצילם.

למטה, לפני המדרגות המטפסות אל התל אני למד כי כאן יש שרידי מבצר קדום.

נציג הקהילה מקבל את פניי

להקת חרדונים משועממים מקבלת את פני.

אריחי מוזיאקות צבעוניות ועמדות מסבירן בכל פינה מספרות את סיפורו של התל שנקרא בתקופת הצלבנים קיימון שהקימו כאן כנסיה ומבצר, אם כי ההיסטוריה של המקום מתחילה הרחק במאה ה-15 לפני הספירה.

(ליותר פרטים מומלץ להיכנס אתר טיולי)

תפסתי יום מקסים שיש בו אוויר צלול, כאשר הגעתי אל מרומי התל נחשפתי אל הנוף המשגע המביט על כל העמקים שמסביב.

כאחד שחולף בכביש העובר למטה הרבה מאד פעמים, הרי שמעולם לא נכנסתי אל תוככי יוקנעם, אבל אם אני כאן אז אכנס להתרשם.
יוקנעם עילית משדרת מקום מגורים איכותי, שלו בטוח ומודרני. בתים נאים, שדרות רחבות ומסביב המון נוף וטבע. מי שגר כאן בחר נכון.
כאשר אני יורד בחזרה במטרה לחזור אל הכביש המהיר, אני מבחין בשלט שעוצר לי את ההתלהבות ומכניס לי אחרת במקומה.
פארק ובריכות נחל קרת נראה לי כסיבה מספקת לעצור כאן.

יש חניה נוחה מסביב, ושלט ליד השער הסגור אומר כי הכניסה בתשלום של 20 שקלים (למקומיים חינם), וכי המקום יפתח בשעה 11.
החלטתי לתת צ'אנס למקום שנראה מקסים מלמעלה ולהמתין עשרים דקות.

משנכנסתי אל הפארק גיליתי פארק קטנטן ונעים השוכן בתוך ערוץ שבין הגבעות, מרובה צל וספסלים, מעט שולחנות ואפילו פינת חי קטנה ומסורגת, אבל היום אין מים בבריכות, ומכיוון שהן האטרקציה של הגן, אז חבל על הזמן שלך, אלא אם אתה מקומי ואין לך הרבה ברירות לשבת בבוקר.

לא נעים לראות בריכה ריקה

להבא, אם בכוונתך להגיע עד לשם רצוי לבדוק מראש אם יש מים.
בדרכי אל המקום אליו כיוונתי היום נכנסתי לאתרים שיהיו מטרת הטיולים שלי בהזדמנות אחרת, אם בשל קוצר זמן (דג בכפר, פארק רמת מנשה ונחל השופט ),ואם בצורך לתאם את הביקור (מערת הפלמ"ח, קיבוץ משמר העמק),אך גם ככה מצאתי כמה רקעים ראויים להעמיד בהם את נסיכת היום המלווה אותי בדרכי.

 היות ושמעתי כי בכפר קמא מתקיים בסוף השבוע פסטיבל מקומי הבא להדגיש את הפולקלור הצ'רקסי ואת רוח הכפר, החלטתי להגיע גם אל המקום הזה שמעולם לא פקדתי.
ההבדל בין נ' ל-מ' כמוהו ההבדל בין כפר כנא לכפר כמא שלשם רציתי להגיע, אבל טעות קטנטנה לקחה אותי למקום אחר בו אין עוגה ואין חגיגה.
גם המרחק הגיאוגרפי זניח, אבל ההבדל בין הכפרים עצום.
למרות שמוסלמים מתגוררים גם כאן וגם שם, אבל בעוד נציגי הנ' הינם ערבים מקומיים, שכניהם מעבר להר מוצאם מהרי הקווקז ברוסיה שהתפזרו על פני המזרח התיכון כולו.
בדרכי לכפר קמא עברתי בכפר תבור ולא יכולתי להתעלם מהפנייה לרחוב המייסדים שופע הקסם והשלווה.

 






יש בישראל לא מעט רחובות כאלו,(זיכרון יעקב, ראש פינה, מטולה ועוד) שנשמר בהם הריח והטעם של אותם ימי עבר עליהם אנו אוהבים להתרפק עם החדשנות ומודרניות של ימינו אלו.

מאד נחמד להעמיד את המכונית בחניה ולהסתובב סתם כך בין הבתים, לספוג את אווירת המקום.
לצערי הרב הפסטיבל אכן מתקיים כאן היום אבל רק החל משעה 18:00 בערב במתחם הסגור של המתנ"ס, וכל שנותר לי במקום זאת הוא לטייל בין הסמטאות של לב הכפר.

 כפר קמא. כפר צ'רקסי מקסים, מטופח עם שמות רחובות בלתי ניתנים להגייה (המכשפה של הווייז שוברת שיניים).

לא יותר פשוט הרצל

  

מעבר לפינה אני נתקל בשלט המפנה את הבאים אל מחלבת אלברוס אליה נוהרים מטיילים מכל עבר. בחנות הצנועה מציגים שני סוגי גבינה מייצור מקומי, בטעימות שהוגשו לא עפתי עליהן,

אבל מצד שני המוני אנשים פוקדים את החנות ואולי הם יודעים משהו שאני לא.
יש כאן סמטאות אבן משולבות אבני בזלת שחורות קסומות, הבתים כאן מיוחדים ומעניינים. במרכז הכפר מתנוסס צריח מסגד מנומר בפסים לבנים ושחורים.
בין הבתים הישנים במרכז הכפר ניצב גם מרכז התרבות הצ'רקסית השוכן במבנה אבן משוחזר, ובכניסה אליו עומד מוכר תמרינדי עם כל הציוד המיוחד, שמוכר נוזל ירקרק צונן, מתקתק וטעים במיוחד.

 
(10 שקלים לכוס).
ניתן להיכנס למוזיאון במקום ולהתרשם מההיסטוריה המקומית.
הרעב שתקף אותי סימן כי הגיע העת לאכול משהו, התייעצתי עם מקומיים ולפי המלצתם בחרתי במסעדה הצנועה והמקומית אנאטוליה

 שיש בה מזון צ'רקסי מסורתי (כנראה) ונורא הצטערתי כי היום דווקא אין איירן.(משקה יוגורט מרענן וטעים)

היות ואני היום מטייל בגפי אסתפק במנה אחת בלבד.  הזמנתי קבב אסקנדר, קציצות בשר טעימות על מצע לחם ורוטב עגבניות מלווה בלימונענע גרוסה טעימה. 
השירות כאן מהיר ואדיב, והאוכל היה פשוט משביע וטעים.
גם החשבון צנוע וסביר.
יום כל כך חם, שהיה בו גם הליכה רגלית מחייב טבילה במים כדי לתת ליום הזה עוד נגיעה מתוקה..
עין קאזאן.

בכניסה לכפר כמא אי אפשר לפספס שלט חום גדול ששולח את המבקר אל הנתיב השמאלי.

הכביש שעובר בין בתי הכפר הופך לדרך אספלט של נתיב אחד, חוצה שדות חקלאיים ומטעי זיתים, הנוף ממול נגזר מגלויות נוף, כשברקע מתנשא הר תבור.
בקצה הכביש הוא יורד בשיפוע לחניון מסודר.

אתר מעין קאזאן שופץ לאחרונה וכולל שולחנות תחת צל וכאלה שלא, סככות, ובריכת שכשוך חיצונית עם מים נעימים וירקרקים בגובה 60 ס"מ.

כמו כן יש חדר מבוטן אליו יורדים בסולם מתכת (ולהיזהר מאד מהקצוות החדים שלא נוסרו משום מה). לכאן מגיעים המים בצינור שיורד מההר, כאן הם טיפה יותר צוננים,

אבל בגובה ירך בלבד.
זהו אתר מרענן וכיפי לסיום היום.
ואם בסיכומים עסקינן -  
ה-308 הזאת בנויה לייצר רגעי כיף. קל מאד להמריא איתה בתאוצות מפתיעות, ובביטחון מוחלט, כי גבולות המעטפת שלה גבוהים מאלה של הנהג הסטנדרטי. גם ביומיום קל להתנהל איתה בתנועה עירונית ממוצעת, והיא תהיה בת לוויה נמרצת למשפחה קלילה.
יש בה איכות חומרים טובה, ועיצוב שמלהיב אותך שוב ושוב ולהרגיש מאוהב גם בפעם המאה.

175,000 שקלים מפרידים בינך לבין אולם התצוגה.

ירון הולנדר
יולי 2019
פיג'ו 308GT,
1.6 טורבו ל'. 225 כ"ס, 30 קג"מ.

תל יוקנעם
יוקנעם עילית
פארק ונחל קרת
רחוב המייסדים כפר תבור
כפר כמא
מרכז לתרבות צ'רקסית
מסעדת אנאטוליה
עין קאזאן