סיטרואן – הגעת ל C

"בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" אמר הנביא, (ירמיהו א', ה' למי שחייב לדעת מאיפה חיברתי נבואה תנכית למכונית צרפתית)  ולא ידע כי מה שניבא לפני כמה 'תלפי שנים יתגשם אחד לאחד בבית היוצר של קונצרן PSA הצרפתי.

בחודש יוני הגיע לארץ דגם הC5 AIRCROSS-  של חב' סיטרואן, לאחר שחרך את הרשתות החברתיות באין ספור ספויילרים מעוררי ציפייה.

ביום ההשקה נמדדו באולם התצוגה של לובינסקי בגן שורק המון מעלות חום ותשוקה של אלפי סקרנים חמדנים, שבאו ללטף ולגעת. (ולמען ההגינות ההיסטורית  גם הבופה המפתה לא השאיר אף אחד אדיש, אם נסטה לרגע מהסיפור).

עמישראל גילה התלהבות מופגנת, (נשבע ששמעתי אינספור התלחשויות שרק גברים מבינים כגון "ראית איזה גודל יש לה מקדימה", "מה הייתי עושה לה", וכאלה  שכל קשר לנשים מקרי בהחלט), ובהחלט הייתה סיבה למסיבה.

אבל, מכיוון שלא משמיעים קונצרט לחרש, התנדב כותב שורות אלו, לשכב למענכם קוראיי המסורים, על המנוע, ללחוץ בעדינות על מנוע ה-1.6 ל' טורבו, שמוציא עדר 180 סוסים שובבים אל שדות הציד הנצחיים, בניצוחם של צוות שמונת ההילוכים הרגועים אל עבר קו האופק, ולהביא שלום לעולם.

מובן איפה כי מאז שחלפו חודשיים ימים חיכיתי בסך הסוקרים הנלהבים עד שיגיע תורי, וכשזה בא זה בא בגדול.


מטרת טיולנו היום היא להרגע.

להרגע מהמולת העיר.

להרגע מהמוני המבלים.

להרגע מהחום הקיצוני.

להרגע בכללי.

יש לנו רכב שהרוגע שהוא מעניק הוא נקודת ההתחלה שלו אז יאללה, בואו נתפנק.

ברגוע.

פתחנו את מלוא הגג הפנורמי להכניס ל-C אור ושמש (החום נשאר בחוץ), ועם מקהלת "הנתיב המהיר" (שם זמני ולא מחייב) יצאנו לדרכנו.

גג פנורמי ענק, החום נשאר בחוץ.

מכיוון שזה זמן רב עבר מאז שפקדנו לאחרונה את ארץ פלגי המים בצפון, החלטנו לשוב בעקבות החום אל המקום ממנו בוקעים מעיינות הקור הצוננים.

היום בהרכב הפותח זוגתי שתחייה, ואפרת השותפה האולטימטיבית, שיהיו בבחינת השופטים השותפים לעונג שבת.

מכל אפשרויות המוזיקה שהסיטרואן מציעה בחרנו אקראית להאזין לרדיו לתחנת 88fm. בחירה שהנעימה לנו יום שלם בלהיטים אחד-אחד ערבים לאוזן.

הרמקולים המשובחים לא התקשו להתגבר על חרישיותו של המנוע הצנוע ששמר על זכות השתיקה הרועמת לאורך כל הדרך. (ולא שלא ניסינו להוציא אותו משלוותו, אבל הוא בשלו. שקט ולא מרים סל"ד גם כשמתעקשים) 

נפח האכסון הגדול בתא המטען (ולא נאלצנו הפעם להשטיח את המושבים האחוריים המודולריים, למרות שאפשר )של ה-c5 מאפשר לנו להצטייד בחצי בית, בין אם צריך ובין אם לאו.

בשביל הנוחות, יו נואו.

אז העמסנו.

שיהיה.

שמורת נחל שניר.

בפעם האחרונה שהיינו פה, הילדים שלי היו בבית הספר היסודי, ומאז זרמו הרבה מים בחצבני, מה שלא העלה את הטמפרטורה לרמות הסביר, אלא נשארו קפואים, והפער בין החום שבחוץ לקור שבפנים כמעט בלתי נתפס, ואין בסביבה אף מבוגר אחראי שיתפוס פיקוד על האיזון המתבקש.

 28 שקלים דמי כניסה לאתר למבוגר, ובשעה מוקדמת (10:00 ) זו של היום עדיין יש מספיק מקום כדי לתפוס צל שיישאר כך עד שנחזור.

בשביל כניסה לאתר עומדת מדריכה שיש לה המלצות והסברים. ילדים מנצלים את הערוצים הקטנים שופעי המים כדי להירטב, אנחנו נחזיק את התיאבון עד לדבר האמיתי.(מרחק של כעשר דקות הליכה לכל היותר).

ריח עצי תאנה חזק עומד באוויר, ומיעוט המטיילים (היחסי), כנראה בשל סוף החופש הגדול, הופכים את החוויה לכיפית ונעימה במיוחד.

מסלול ההליכה של הנחל עובר ברובו בתוך המים עם אפשרות לזלוג לזה שעל הגדה, ואורכו כשעה וחצי הליכה נינוחה עד לחזרה לחניון של השמורה.

 המים קרים עד קרים מאד, (או שמתרגלים או שמשהו קורה כאן, אבל יש מקטעים נסבלים יותר ויש כאלה שפחות). גם עומק המים משתנה. מגובה דשדוש עד לעומק אדם בוגר.

המחבר בפוזה של בת הים הקטנה

חלקו של השביל עובר בסבך צמחיה, מה שמוסיף מימד דרמטי לחוויה, ויש אף מקטע המחייב שימוש בידיות אחיזה ממתכת המקובעות לסלע.

ילדים נהנים כאן . מאד !!

בסוף המקטע הרטוב יוצאים לשביל עפר העובר בין מטעי אבוקדו של אחד הקיבוצים, ובין עצי תאנה ושיחי פטל קוצניים, ולאחר צעידה של כ 15 דקות מגיעים לחניון ממנו התחלנו את המסלול.

צמוד לחניון יש כאן מלתחות, שירותים נוחים ושולחנות  לפיקניק בדשא בצל העצים.

אנחנו לא בקטע פיקניקי היום ולמרות כל מה שהעמסנו בחרנו לצאת משם בשעת צהרים, החום היכה בעוז, מה שלא הזיז למזג האוויר המשווני בחללה המואר והמרווח של הצרפתייה. שניים מהנוכחים החליטו פה אחד כי נסיעה אל כפר האמנים באניעם עשוי להיות מעניין.

למרות שהייתי שם לפני מספר חודשים הרי שזוגתי טרם ביקרה שם.

כמי שממעטת להצטרף לטיולי המבחן שלי היא גם לא ביקרה מעולם באנדרטת חללי אסון המסוקים בשאר ישוב, (שגם אותה פקדתי לאחרונה), החלטנו לאפשר לה להתרשם מהאתר. 

עצירה מקרית סמוך לבית העלמין של קיבוץ דפנה חשף אותנו לפלג חשאי של אחד מיובלי החצבני שעובר צמוד לגדר, ומשפחה שיודעת מיקמה כיסאות בתוך המים הצוננים, הרחק מהמולת הקהל.

עברנו אל כביש 918 שלטעמי הינו אחד היפים והמעניינים בארץ. זהו כביש צר שיש בו כל מה שחובב נהיגה מחפש. פניות ועיקולים, מישורים וירידות, סיבובים ופני שטח משתנים המאפשרים לסיטרואן לצאת במפגן מרהיב של יכולותיה וחוזקותיה. מערכת מתלים מהפכנית אחראית לנוחות ורכות נסיעה ברמה גבוהה יותר מכל מתחרה שלה, בסגמנט, ובכלל.

יש לה מנוע גמיש שאינו מפגין חולשה בכל סל"ד, ולמרות גובהה ה-C5 יציבה ומעניקה בטחון מלא לנוסעיה.

C5 ומי שקבע גם הוא סטנדרט נוחות חדש בסגמנט שלו

    

כבישי דרום רמת הגולן שוממים וריקים מתנועה בצהרי שבת, בדיוק כפי שנוכחנו בהגיענו לאניעם. 

 מוכרת באחת החנויות מספרת כי הגענו אחרי הצונמי שהיה כאן בבוקר, כך שנהנינו מ"השקט של הלבד".

במרכזו של המדרחוב שכנה עד לא מזמן מסעדה שהתהדרה בתואר "מקסיקנית", אבל מישהו כנראה החליט לשנות קונספט, שינה שם ל"זיגל", ושם בתפריט המבורגר במקום בוריטו.

תפאורת המקום נשארה בתחפושת של אווירה דרום אמריקאית. (מי שיגיע יבין)

שניים הזמינו המבורגר סביר שהגיעו עם צ'יפסים פריכים, ואחת העדיפה את "קבב הבית", שדווח עליו שהיה אף הוא בסדר גמור. הבירה שהגיעה קרה הייתה (כמצופה) אף היא בסדר גמור.

לפעמים כדי להיות מרוצים מספיק שהכול יתנהל סביבנו "בסדר גמור".

שבעים ומרוצים חזרנו אל מי שהיה איתנו היום מעל ומעבר לבסדר הגמור כדי להמשיך במסענו.

בכביש 98 המתפתל והנהדר היורד מדרום רמת הגולן אל חמת גדר העברתי את ההגה לזוגתי, שאחרי הנהיגה "בכביש להאנה" (ע"ע) במאווי הוואיי, אין כביש שיכול לה, שתהנה אף היא.

כאן במורד הכביש הזה היא בחרה בשליטה ידנית עדינה ובטוחה, ה-C5 מבחינתו הפגין נאמנות, ולא ביטא את מורת רוחו. לקח כל סיבוב ועיקול חד במתינות וברוגע. לא יללות צמיגים ולא צווחות מנוע. הכול באיזי.

אפרת שקיבלה הזדמנות מאוחרת יותר על הכביש המהיר, לא הצליחה למחוק את חיוכי ההתלהבות שלה מגילוי  השימוש בבקרת השיוט האדפטיבית המעולה, ומערכת השמירה על נתיב שהחזיקה אותה במרכז הנתיב גם בפניות ארוכות, מבחינתה האישית  זה כמו לעבור מתקופת האבן אל עולם המחשוב בבת אחת. קפיצה של כמה דורות קדימה.

גם זו וגם זו דיווחו  לי בחדווה על נועם הניהוג, על תחושת הנוחות, על רכות הנסיעה, ועל הביטחון שחוו.

כאילו שלא ידעתי...

גם לי כנוסע הייתה הפעם פרספקטיבה של זה שלא נוהג וצריך להרגיש טוב במהלך הנסיעה, ויכול לבדוק כל מיני דברים שאי אפשר כנהג.(בחינת תאי אחסון, בחירת מוזיקה לפי לפי סוג הנגן, וכו')

בדרך נוף יער שוויץ (כניסה מרכס פוריה ),עצרנו להכין קפה בחורשת גוטמן מול מלוא נוף הכנרת. זוהי דרך נופית חדשה שחוצה את כל הרכס בחלקו העליון. באמצע הדרך יש חורשה גדולה עם מתקני משחק ושולחנות. רוח נעימה מבדרת ומביאה משבים קלילים, אפשר להעביר פה שבתות שלמות.

דרך הנוף הזאת מסתיימת בליבה של שכונה טבריינית, ומשם היציאה אל הכביש היוצא אל המרכז קלה ומהירה.

נסענו בסוף השבוע כ 740 ק"מ נוחים ונעימים. כל מה ששמעתי על ה-5 הזאת ממקורות זרים התברר כנכון. (אבל איזה כיף לבדוק את זה על בשרך, הא?)

הסיטרואן הזאת הינה מבשרת המהפכה. נוחה ומרווחת. מודרנית איכותית ומתקדמת. חזקה יפה ובטוחה, ויש בה כל מה שמשפחה שרוצה ליהנות מהדרך יכולה לבקש. מודולריות משתנה בהתאם לצרכים ופונקציונליות לכל עת.

אם לנו היה כיף גדול בכל סוף השבוע מי שירכוש אותה ייהנה מכיף גדול בכל יום.

ירון הולנדר, שירה ואפרת

אוגוסט 2019

סיטרואן C5 Aircross

1.6 ל' טורבו. 180 כ"ס, 25.5 קג"מ.

כ-180,000 ש"ח.

שמורת נחל שניר

כביש 918

כפר אמנים אניעם

מסעדת זיגל

כביש 98

דרך נוף יער שוויץ