עונת
נדידת העופות הגדולים גרמה לזוגתי לבקש לצאת לנדוד בעקבותם, ולחפשם במקומות בהם הם
חונים במסעם.
קח
אותי לחוות את הטבע, היא ביקשה כאשר ראתה את דיווחיהן של חברותיה ברשתות החברתיות
שכבר היו כאן, וכדרכה של גמלאית שזמנה בידה סימנה את היעד.
מיצובישי
הפקידו היום בידי את האקליפס קרוס המהודר (רמת גימור פרימיום), ואין מתאים ממנו
לצאת אל המרחבים, ולחפש לנו הרפתקאות מהזן האהוב.
השמש
שיתפה עמנו פעולה, ולמרות שכבר נובמבר כאן זה לא מטריד את השקנאים והקורמורנים
לחשוב שאפריקה זה כאן.
פתחנו
בביקור באגמון חפר.
זהו
פארק פחות מתוייר וידוע שנמצא על אפיקו של נחל אלכסנדר המשוקם.
השקט
והשלווה של המקום הזה ממכר ותופס אותך ברגע.
כאן
מקום מעונם של מיני עופות, דגים, חרקים, זוחלים וחיות בר שהפיתוח האורבני עוד לא
גרש והכחיד.
מאידך,
הוכשר פה שביל הליכה סובב האגמון, עמדות מוצלות לתצפיות, והאנשים שאנו פוגשים על
הדרך מאשרים את כל שכתוב לעיל, ומתלהבים כמונו.
ראינו
שפע עופות מים ובעלי חיים שונים, אבל לא מצאנו כאן את הנודדים, ומן השמועה החלטנו
לעבור אל מאגר ויקר בו ביקרתי אך לפני כחודש וחצי במבחן האחרון עם המרצדס
קופה. (ספטמבר 2019)
להפתעתי
זיהיתי את דרך הכורכר המקיפה את אגמון חפר, כזו המתחברת לדרך נוף נחל אלכסנדר.
דרך
זו שהייתה אתגרית למרצדס הנמוכה, מאפשר לבחון את האקליפס במקומות בהם המשפחות
המטיילות (קהל היעד שרוכשים את המיצובישי) יגיעו.
כרכב
בקטגורית ה-SUV הפופולארית שיושב גבוה
מעל הדרך, ובעל מתלים המשככים כהלכה כל מהמורה אפשרית (ואין כאלה הרבה) הוא מתגלה
כבן לוויה נעים.
למיצובישי מוניטין רב וניסיון בבניית רכבים קשיחים שיודעים
לרדת מהאספלט ולהתמודד גם עם שטחים קשים מזה.
מכיוון
שדרך נוף זו משרתת כל רכב רך, זה לא המקום שבעלי האקליפס יצטרכו להתלבט אם כן או
לא לעבור.
נוסעים
בכיף ובקלילות.
במאגר ויקר החניה
צפופה, והמון מבקרים באים לראות את אלף השקנאים הענקיים ומאות הקורמורנים השחורים
שעושים את המאגר לביתם בימים אלו, והמוני המבקרים מתלהבים מהמראה המלבב.
מדריך מקומי מספר
שכאן העופות נחים, ואפשר לראות אותם ממריאים דואים ונוחתים על המים במשך כל היום,
אבל בשעות אחר הצהריים הם ממריאים אל תחנות מאכל באזור מעגן מיכאל, ומסקרן לדעת
איך העופות האלו יודעים את זה ומעבירים את המסר מאחד לשני.
 |
| רץ על מסלול ההמראה |
המשכנו
משם בדרכנו אל פארק איטליה שהתגלה כמדשאה גדולה על אם הדרך, צמודה לנחל
אלכסנדר, ומאפשרת להביא לשם את הכלב המשפחתי שישתובב בזמן שהמשפחה עורכת פיקניק
רגוע.
דרך
העפר ממשיכה מערבה, וצמוד לבית העלמין של קיבוץ מעברות מקיפה את תל חפר שלא
מצאתי סיבה או דרך לעלות לפסגתו הצנועה והקוצנית.
בגוגל
מצאתי לא הרחק משם יקב קטנטן (אקרא לו ש' כדי לא להעליב) באחד ממושבי הסביבה, אך
כאשר הגעתי בסופו של חיפוש אל המקום שבדמיוני הרומנטי חזיתי כאלו הנמצאים בטוסקנה
בכל פינה, התגלה היקב כמחסן נטוש ולא ממש פעיל, למרות שיושב מול שורות כרם מתחייב.
כדי
למצב את המותג הייתי מציע לבעליו להתאמץ קצת יותר, כי הפוטנציאל להיות הרבה יותר
מזה קיים.
התחנה
הבאה במסענו היא המעשנה- מושב ינוב,
אני
יושב עם זיו הבעלים של המעשנה,
הוא
מספר לי המקום שלו קיים כחמש שנים ומתפקד ביום יום כמסעדה של תפריט אחיד, (ברמות
שונות של קומבינציה תפריטית) אבל מידי
פעם, כאשר יש יום שישי שימשי ונעים (כמו היום, למשל), ובין עונות, הם משנים את
קונספט המקום, ומאפשרים לאנשים לבוא בשעות הבוקר ולהתפנק עם נתחי בשר שעברו דרך
מעשנת הברזל המאסיבית כמה שעות שריככו ועידנו את חלקי הבשר בטעמים מעושנים
ומתובלים, והפכו אותו למעדן של ממש.
 |
| מגש טעמים שכולו מעדן לטורפים |
הוא
אומר שזו מעשנה קדומה, שמה שמאפיין אותה זו העובדה שכאן מעשנים את הבשרים בשיטות
קדומות על בסיס גזעי עץ המעניקים לבשר ארומה מסוימת, ונתחי בשר המעושנים כאן הם של
בקר, טלה, הודו, אווז, ופסטרמה מעשה בית, ולעיתים, ובהזמנה מיוחדת גם עופות.
היום
הזה מרגיש כאן כמו מסיבה גדולה. ועם מוזיקה תוססת ברקע החצר הגדולה חוסה בצילו של עץ ענק, סביב דוכנים של בשר, סלטים,
ואלכוהול.
 |
זיו
מספר לי כי הם גם מייצרים 24 סוגי עארק מתובלת מסוגים שונים, ומזמין אותי לשוט
מענג של עראק תאנים שמחליק בכיף ופותח את התיאבון.
צלחת
הבשרים שדגמתי הייתה טעימה להפליא, ויכולתי ללא בעיה אפילו להכפיל את כמותה.
זיו
מספר כי התחילו לפתח את המקום מכיוון התפריט הפליאוליטי ולא מוגש פה לחם כלשהו.
המחמצים
הביתיים הנלווים (כולל האבטיח המפתיע) הם ללא סוכר.
ברוח
הזמן במקום משתמשים בכלים חד פעמיים ידידותיים לסביבה.
המקום
לא כשר (אבל כל הבשרים של חיות כשרות), ולא פתוח בשבת.
בקיצור אהבתי מאד, את
האוכל, האווירה, והאנשים.
לטיול
של שבת אני מזמין את גל שחולק איתי את אותו מעביד.
גל,
כחובב מכוניות הוא מהטיפוסים שיקרא לדגל ויתייצב ספונטנית לכל מבחן, גם אם בשבע
וחצי בבוקר יום שבת.
בקרוב
אף ניסע ביחד לאחת מתערוכות הרכב הנחשבות ביותר, אבל היום אני מבטיח לו מסע קצר
שיהיה בו מסלול מעניין, ואולי אפילו רחצה בים.
גל
יעזור לי לבחון ולהבין את האקליפס הזו ששמונת הילוכיה החלקים מעבירים את 163
הסוסים של מנוע הליטר וחצי הנמרץ שלה בשקט ובנועם, וביחד עם מערכות הבטיחות המתקדמות
שמגיעות כחבילה מתחייבת, וגימור פרמיום שיש בו ריפודי עור, שני גגות שמש (נפרד לכל
שורת מושבים), 
חומרי בניה איכותיים והמון תוספות ברשימת האבזור.
תמיד
טוב לשמוע חוות דעת נוספת, בעיקר של מי שגם מבין.
החלטנו
להתחיל בשמורת טבע חוף הבונים. מזמן לא הייתי שם, והתחשק לי לראות מה
השתנה.
בדרך,
על כביש 2 המנומנם (כמה טוב שיש שבת והכבישים ריקים), הפעלתי את בקרת השיוט
האדפטיבית ששומרת עלי מכל משמר ומלכודות המשטרה, בגזרת המהירות החוקית.
מערכת
זו מתפקדת באקליפס בצורה מושלמת, עד מהירות זחילה בפקקים.
המזגן
העוצמתי מקרר כל התלהבות, והמוזיקה שבחרנו מתנגנת להפליא דרך הרמקולים המשובחים.
ככה אפשר לנסוע בכיף הרבה, ורחוק.
אפרופו
משטרה, התרשמנו היום כי המשטרה יצאה לקרבות בשלל הניידות הגלויות והמוסוות, ועם השוטרים
רוכבי האופנועים שראינו במהלך היום כולו.
אם
מישהו מתלונן על אי נראותה של המשטרה בכבישים אנחנו יכולים להעיד כי נראו גם נראו.
אל שמורת חוף הבונים
ניתן להגיע ישירות על הכביש הסלול מכביש 4 דרך מושב הבונים, או פונים מכביש 4 אל
עבר חוף דור ועל דרך עפר וחול (עבירות לכל רכב רך בלי בעיה), עד השמורה עצמה.
ניתן להחנות את הרכב
ללא תשלום על מגרש כורכר מחוץ לשמורה וללכת ברגל כחמש דקות, או לעצלים ניתן להיכנס
בתשלום קצת עמוק יותר, וללכת אל החוף הקרוב במרחק 3 דקות הליכה, בערך.
המקום הראשון שמושך
טיילים לרגע שלא באו רק לרבוץ במפרץ הרדוד עם החול הלבן והרך, הוא לעלות טיפה
צפונה אל המערה הכחולה.
למרות השלט (שאוסר) ניתן לרדת למטה, אל תוך הנקבה ולשכשך רגליים במים השקופים והצלולים להפליא. יש מי שבוחר לצאת מכאן בשחייה אל הים הפתוח, ויש מי שנכנס לכאן על גבי קיאק.
משם המשכנו דרומה על
קו המים, עולים ויורדים את סלעי הכורכר והחול.
 |
| שורה ראשונה מול הים |
מישהו אמר נובמבר?
ברשימת המקומות לטיול
סימנתי לי את מוזיאון המזגגה בחוף דור. אבל יש עם המקום הזה שתי בעיות
קטנות.
הראשונה שהמקום לא
פתוח בשבת.
והשנייה היא מיקומו
של המוזיאון המסקרן הזה בתוך מתחם מלון חוף דור שסגור עם גדר גדולה, שער ושומר.
מרבית האנשים יעצרו
את עצמם מול שער, שכן אם יש שומר, כנראה רק מקורבים או "חברים של"
יכולים כנראה לבוא בשערי המקום.
אבל אנחנו, סקרנים
ומשכנעים.
השומר החביב מאפשר
לנו להיכנס למתחם למרות שהמוזיאון אומנם פתוח היום לאירוע פרטי, אבל נוכל להיכנס
להתרשם.
דלתות פתוחות, אמר לי
פעם מישהו שמתפקד בשעות הפנאי שלו כמדריך חוג מטיילים, הן הזמנה לכניסה.
ואכן דלתות המוזיאון
פתוחות ומזמינות.
נתקלנו שם במיכל
החביבה, רכזת ההדרכה, ולאחר שיחה סיכמנו שנגיע במיוחד ביום שהמוזיאון החינני פתוח,
ובחינם ביום שישי 22.11 ואז כבר
אכתוב בנפרד על המקום.
מיכל מאפשרת לי
להכניס את האקליפס בכביש הפנימי אל חזית המוזיאון כדי להוציא צילום מדהים.
איך יצא?
גל ביקש שנכנס בדרכנו
לג'יסר א זרקא.
לא פעם כתבתי כאן כמה
אני אוהב את רצועת החוף הבתולית של הכפר הזה, הנמצא בין קיסריה למעגן מיכאל, ותחום
עם כביש 2 במזרחו ועם הים במערבו.
בקוביית החיים הזאת
מצטופפים אנשים רבים שעולים לכותרות בעקבות מעשי פשיעה פלילית במקום. כניסתה של
תחנת משטרה נראה שמבשרת רוח חדשה, הבאה לידי ביטוי גם בעבודות נרחבות של פיתוח באזור נמל הדייגים
ושפך נחל תנינים.
מצד אחד אני אוהב
לראות מקומות שנשארים כמות שהם ללא מגע יד אדם, מצד שני, הקדמה מביאה אתה גם נוחות
מעשית, כמו שולחנות מוצלים, עמדות מים ושירותים, וגם גישה על כביש סלול ולא דרך
עפר מלאה מהמורות. אני מקווה שישמר האיזון בין הצרכים לבין הרצון לשמור על יופיו
של המקום כמו שהוא.
המסעדות המאולתרות על
החוף שקקו מבקרי צהרים רעבים, אבל השקט והשלווה שמלווים תדיר את המקום, יחד עם
מגעם המלחך של הגלים השלווים נוסכים על המקום הזה קסם שאי אפשר שלא להיכבש על ידו
בשנייה.
אם יש לכם תיירים
מחו"ל, תביאו אותם לשם. ככה גם המקומיים יזכו לפרנסה וגם אתם תהנו מההתלהבות.
החלטנו ברוח היום הזה
לקנח את מסלולנו בנמל הקדום של קיסריה, הסמוך לכאן.
שפע המכוניות בחנייה
הבהיר כי אנו לא היחידים.
פה הנהיגה רשות הטבע
והגנים שני סוגי תשלום כניסה לאתר.
14 שקלים למי שמסתפק
בנמל העתיק ובמסעדות הרבות. 33 שקלים למי שבוחר להיכנס אל כל האתר העתיק.
לפי כמויות האנשים
התרשמתי כי מרביתם מסתפקים במסעדות ובעתיקות שרואים עד לשם, וסביבן.
קינחנו בגלידה מתוקה
יום גדוש.
מיצובישי (פירוש השם
ביפנית שלושה יהלומים) רקחו את השם אקליפס (שפירושו ליקוי מאורות) עבור דגם
ספורטיבי כבר לפני כמה דורות מוטוריים, ומחזרו את השם שזכה לעדנה (כנראה)בימיו,
וכדי שלא יאבד בתהומות השכחה משתמשים בו כאן.
 |
| פער הדורות |
קשה לומר שיש כאן
ליקוי מאורות. נהפוך הוא -
שנינו אהבנו מאד את
מה שיש לאקליפס להציע, ועבור סכום של 172,000 שקלים מקבלים חבילה משתלמת ואיכותית.
לאקליפס יש 4 רמות
גימור, וזו (הפרמיום) הינה רמת אחת מתחת לזו שמציעה את אותו מפרט בתוספת הנעה
כפולה (ELITE).
הגיר הרציף עושה פה
את הניהוג לנינוח, שפע המקום ואיכות החומרים מעניקים חוויה נסיעה נעימה.
קל מאד להתחבר
לאקליפס, עובדה, ביום ראשון בבוקר כבר הרגשתי כאילו היא כבר אחת מהמשפחה.
מילה
אישית לסיום - אני נמנע דרך קבע למתוח ביקורת על המכוניות שאני מקבל, אבל פה תמוהה
בעיני קורת הרוחב המותקנת באמצע הדלת האחורית החמישית, ומפצלת את החלון לשני חלקים,
וגורעת משמעותית ממה שרואה הנהג שמסתכל במראה.
ישנם אנשים שפרט כזה
או דומה לו יספיק להם לפסול על הסף את המכונית.
מעבר
לאלמנט העיצובי, מי צריך את זה ??
ירון
הולנדר (שירה וגל)
נובמבר
2019
מיצובישי
אקליפס קרוס
1.5
ל'. 163 כ"ס, 25 קג"מ,
172,000 ₪.
אגמון
חפר
תל
חפר
פארק
איטליה
יקב
ש'
המעשנה,
מושב ינוב
שמורת
חוף הבונים
מוזיאון
המזגגה, חוף דור.
ג'יסר
א זרקא
נמל
קיסריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל