ללכת על כל ה COUPE.

אני נשבע ביקר לי כי לא ידעתי בכלל כי הדגם אותו קיבלתי היום לידי עבר מתיחת פנים וזהו למעשה דגם ממש חדש חדש שעלה החודש על כבישי ישראל.

מכיוון שאין לי מקום אישי להשוואה אתייחס למה שיש אצלי ולא למה שהיה לפני כן.

דגם הקופה הזה הנקרא CLA הינו בעל שלושה סוגי מנועים, ואני נוהג בסוף השבוע הזה בדגם האמצע הנקרא 200.

מנוע זה על אף 1332 סמ"קיו בתוספת מגדש טורבו מוציא מקרבו 163 כוחות סוס ומומנט מכובד של 25 קג"מ.

 בעוד היצרן מתחייב על מהירות מקסימלית מעל 220 קמ"ש לא אהיה זה שינסה לבדוק עד כמה הנתון מדוייק.

אני אחפש לי כבישים בהם הקופה הנמרצת תוכל להוכיח מה היא שווה, (ובכסף מדובר בסכום לא קטן בכלל) ומאידך מה מקבלים תמורת ערימת המצלצלין הזו.

רק אני רואה את הקריצה?

ביום שישי בבוקר מקבלים את פניי בסוכנות מרצדס בהרצליה כפי שמקבלים חבר מוכר, בפינה בצד אני מבחין בצהובה קטנה של AMG שקרצה לי בפנס הערפל השמאלי שלה כאות לרצונה לצאת איתי, בהקדם.

שמתי לב, מותק, זה יקרה בקרוב. 
במקביל אבי מתאם נסיעות המבחן מספר לי כי אהב את הכתבה הקודמת שלי, מה שמכניס אותי עכשיו ללחץ קטן כדי להתעלות על עצמי. וויטלי שמוסר לי את מכונית המבחן הלבנה והבוהקת, שב ועובר איתי בזריזות על כל מערכי המידע המופיעים הן על הצג המרכזי הענק והן על לוח השעונים הנמצא מול פני הנהג.

לקרוא לזה לוח שעונים זה בערך כמו לקרוא למכשיר שיש היום לכל אחד בכיס - טלפון. זה כבר הרבה מעבר ללוח שעונים, זה יותר מופע פירואטי (מסחרר לפי פירוש הויקיפדיה) של אינספור פרטי מידע משל המכונית הזאת היא לא פחות מ F35.

צילום בהשראת מלכת הכביש (ע"ע)

 אין ספק כי הלם קל תוקף את זה שבא לראשונה בשעריה. 

עיצוב יוקרתי וחומרים משובחים נוגעים לכל אחד ישירות במקום הכי עמוק במוח, ומוציא גניחת התפעמות בלתי נשלטת, וחיוכים מאוזן לאוזן אפילו אם זה רק במצב ישיבה באולם התצוגה.

מושבי עור ספורטיביים בשילוב צבעים שחור ושמנת  עוטפים אותך מכל פינה, ומרמזים לך כי יש לך גב, תרתי משמע לכל תעלול  וגחמה שתבצע על הכביש.

הכפתור הסודי

בתקרת הרכב אני מבחין בכפתור עליו כתוב SOS, לחיצה עליו מגלה שיש כפתור לחיצה מתחת, אני פוחד לגלות האם הוא מפעיל כיסא מפלט או מצלצל למסעדה הנחשקת ביותר ומשריינת שולחן במיידי גם כשאין כזה. מעניין אם אצליח להתאפק כל הסופ"ש.

(בדיוק כפי שתמיד קורה כשרואים שלט אזהרה עליו כתוב צבע טרי, ותמיד מעבירים אצבע כדי לבדוק אם לא עובדים עלינו, ככה הכפתור הזה כל הזמן נמצא במחשבותיי)

ברכב מותקנים רמקולים איכותיים שכל מוזיקה הבוקעת מהם עשויה לגרום לך לעצור בצד ולהתמכר בעונג לצליל הצלול שהם מפיקים, ולשכוח לאן רצית לנסוע ומדוע.

המכונית הזאת מעוררת אותי לצאת מיד להרפתקה שעוד לא מיציתי.

על הכוונת המיידית שלי נמצאת מבשלת בירה פפו במושב צלפון. במסגרת עבודתי השוטפת הגעתי לכאן לא פעם ותמיד המקום סגור.

 המון זמן אני זומם להגיע לכאן, כשהמקום פתוח, ורואה את עצמי בוחן ובודק את מה שיש למקום היפה להציע.

הצרה שהמקום המיוחד הזה, שיושב למרגלותיו של כרם גדול וציורי, פתוח לקהל הרחב רק בימי שישי משעות הבוקר עד הצהריים (מטעמי כשרות), ובשאר השבוע רק לאירועים סגורים.

אני יושב עם מוטי הבעלים ועם פפו אביו אשר על שמו נקראת המבשלה שמייצרת תשעה סוגי בירה שונים וסיידר תפוחים. אני מתכבד בעלמה חיטתית בהירה חלקה קטיפתית ומצוינת, ונהנה מהאווירה נהדרת שיש כאן עכשיו.

מוטי (שמשמש בשעות אלו כדי-ג'יי, ועוטף את המסעדה במוזיקה שמחה במיוחד), מספר שהתחיל בכלל עם יקב (נבות), ואל הבירה הגיע בשלב מאוחר יותר לפי דרישת הלקוחות, אחרי אינספור בישולים והתאמות עד ליצירה מושלמת.

מוטי ופפו בוהדנה,

היקב שלו מייצר כ - 5000 בקבוקי יין בשנה משלושה זנים שונים והמכירה שלהם היא רק במקום.

המסעדה הצמודה הינה חלבית בלבד, והתפריט נע מארוחות בוקר לסלטים ונשנושים קלים.

ניתן לרכוש במקום את  בקבוקי הבירה של המותג הנמכרים במחיר הנע בין 15 ל- 17 שקל לבקבוק.

דף הפייסבוק של המבשלה

בדרכי חזרה הבייתה כשאני נמצא במצב רוח מרומם במיוחד (ואני לא יודע אם זה בגלל הבירה, הגרמנייה שאיתי חלקת החמוקיים או שניהם יחד), אני פונה מכביש 44 אל יער המגינים צמוד לשיפולי כרמי יוסף, יש בו כביש אספלט היקפי צר,

המון מקומות לפיקניק. כפי שקרה לי לא מזמן עם אחותה הצעירה A180 ה  גם כאן אני מתרשם מאופן התנהגותה של הקופה בכביש שאינו ישר ואופקי. כאן יש מקום לצללית הנמוכה היושבת נמוך על הכביש ומעניקה את תחושת הביטחון בכל סיבוב ועיקול, כי ארבעת הצמיגים הרחבים נמוכי החתך יישארו על האספלט בכל זמן נתון.

על הכביש המהיר בדרך הביתה אני משחק עם בורר מצבי הנהיגה, ומגיע למסקנה כי מצב ספורט הוא זה בו אתה מרגיש את אפקט "תחזיקו אותי".

הקופה רוצה לתת יותר ממה שאתה מוכן לקבל, ואנשים זהירים שכמותי לוחצים יותר על הדוושה השמאלית ופחות מזו הימנית.

בשבילי המציאו את מצב הקומפורט, הרגוע ואיתו אני מרגיש בנוח. אבל לפעמים משתחרר לרגע אצלי הבורג האחראי, ואני מאבד שליטה. (האם זה הרגע בו אני צריך ללחוץ על כפתור ה - ??  SOS אני שואל את עצמי ברגעים אלו)

שבת בבוקר. זהו בדיוק הזמן הזה בו ילדים רכים מעירים את הוריהם שימצאו להם עיסוק שיתיש אותם עד הצהריים לפחות, ואין ספק כי גם להורים יש את אותה מטרה בדיוק.

בגרו ילדיי ולא הספיקו שאקח אותם לכאן, אבל זאת לא סיבה מדוע לא אקח את עצמי אל המקום  המיוחד הזה.

אחרי שנסעתי צפונה על כביש 4 ופניתי אל כביש 558 לכיוון מזרח, שמגיע בסופו אל כפר יעבץ, שלט הכוון על דרך עפר כבוש שעוברת בין פרדסים מביאה את המבקר אל מוזיאון הטרקטור בעין וורד.

 

אוסף פרטי של ארז מילשטיין משוגע לעניין שהחל ב- 1990 והפך למוזיאון גדול, ובקרוב יעבור מיקום ויהיה מוסד ציבורי.

במקום משקמים כלים חקלאיים מתקופות עבר, ואף מייצרים חלקים שאין להשיגם בשום מקום בעולם.

יש כאן מעל 200 טרקטורים במצב נסיעה, ומוזיאון המתאר את ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל.

גם כאן תמצאו פינות משחק ויצירה לזאטוטים בזמן שהוריהם סוקרים את המוצגים הרבים, ואפילו שולחנות מזמנים לאכילה ושתיה למשפחות.

לרבים מן הכלים כאן יש סיפור אישי כמו למשל הדחפור של הרמטכ"ל ה- 11 רפול מתל עדשים, או כאלו שהשתתפו בקרבות תש"ח ובבניית הארץ.

  

ארז מספר לי כי המקום עובד כיום על שיחזור מלא ומפורט של המשוריינים שפרצו את הדרך לירושלים במלחמת העצמאות.

באוסף הנוסטלגי מראשית ההתיישבות בארץ ישראל שנמצא אף הוא במתחם, אפשר למצוא אלפי פריטים שהיו בשימוש במאה הקודמת בבתים רבים.

אבי מנכ"ל המוזיאון, מספר לי כי אחת לחודש נערך במקום ערב שירה שמלווה בריקודים (למי שרוצה) וכיבוד, ולפי התרשמותי (ראיתי סרטון) מדובר בחוויה נעימה ביותר.

מצורף קישור להרשמה לערב

את המקום מתפעלים במשך השנים מתנדבים העושים במקום ניסים ונפלאות, ורוב הכנסות התפעול מגיעות מתרומות מגופים שונים.

מעבר למבקרים המיקריים מגיעות למקום גם קבוצות מאורגנות ממוסדות חינוך, חברות ומפעלים וארגונים שונים.

מדהים  לראות לאן מגיע חזון של אדם בודד שמצליח לסחוף כל כך רבים אחריו.

אתר הפייסבוק של המוזיאון

כשיצאתי מהמקום המשכתי בדרך בא נכנסתי, ולאחר חציית הכביש המשכתי על דרך העפר מרחק נסיעה של מספר דקות אל מנחת עין וורד.

 בחניה המאולתרת חונים נגררי אכסון של טרקטורונים מעופפים מסוג בקאיי, בהנגאר הגדול מאוכסנים מטוסי אולטרא לייט זעירים.

המנחת עצמו הינו מסלול עפר קירח שמספיק כנראה בדיוק לסוגים אלו של כלי תעופה.

שני מקומיים שבאו לשאול למעשי סיפרו לי כי אם אני חפץ באיזה טרמפ בהזדמנות כדאי שאקפוץ לכאן מתישהו בשעות הבוקר של יום שישי.

רשמתי לעצמי להשתדל.

הדרך לאתר הבא עוברת דרך מושב בורגתא. קודם צריך להתגבר על השער החסום ולהמתין שמישהו יפתח אותו, אחר כך עוברים במושב הגדול המטופח והמנומנם, עד שהכביש מפנה אותך לדרך כורכר כבוש לאורך גדת נחל אלכסנדר מצד אחד, ומצד שני צמודים לגדר מאגר מים ענקי. בסוף הדרך הצוענייה מפנה ימינה למעבר בטון מעל הנחל אל מצפור ויקר (נקרא גם מצפור משמר השרון) המטופח והיפהפה.

 
אני מאמין כי בתקופת נדודי הציפורים יש כאן יותר מסיבה אחת להגיע לחזות בפלא, היום אסתפק בתצפית גבוהה על כל האזור.

שיפולי המאגר מנוצלים ליצירת אנרגיה ירוקה מאלפי פנלים פוטו וולטאיים.

למרגלות המצפור נמצא פארק טל ובו  בין עצים מצלים שולחנות ומתקני משחק לילדים.

רשות ניקוז נחלים שרון הכשירה דרך כורכר כבוש לאורך הנחל המשתקם (להלן דרך נוף נחל אלכסנדר) ולכל אורכו פזורים שולחנות ופינות צל.

מפקנקים על אם הדרך

זרזיף המים הירוקים הופך באחד העיקולים לנחל רחב ועמוק. ומכאן ועד הים (לא שהגעתי אבל כך אני מעריך) זהו רוחבו ואופן זרימתו.

בשלב כלשהו בדרך יצאתי מנתיב דרך הנוף וחזרתי אל הציוויליזציה.

 

 

  בצהריי היום כשהשמש קופחת מעל ראשי הנמצא מתחת לגג הפנורמי המרהיב של ה-200 התקשרו אלי היורשים שאך התעוררו.

אבא, אנחנו רעבים. קח אותנו לאכול בבקשה. הם ביקשו בתחינה.

לאחר משא ומתן קשוח הסכמנו על מסעדת הזקן והים ביפו החביבה עלינו, תמורת הסכמתם לשמש נוסעים

שנותנים חוות דעת של אלו שיושבים מאחור.(הזדמנויות רבות לניצבים ששכר טרחתם זעום קשה למצוא בימים אלו).

הבכיר שבהם שרק החל לשרת את עמו בצבא, דקיק ומתנשא ל -185 ס"מ התיישב ללא בעיה מאחור, ואפילו לא גרד בפדחתו את תקרת ה -200, אחותו התרווחה במקומה ולא השמיעה מחאה.

כשאין תלונות אמר פעם זקן סיני אלמוני, כנראה הכול בסדר.

שני מבוגרים יסתדרו היטב בספסל האחורי, אם צריך להיות שלישי ראוי שיהיה זה ילד קטן.

בדרכנו דרך נתיבי איילון העברתי את מצב הנהיגה לספורטיבי, המנוע החליף את חרישיותו לגרגור זעפני, ואני השתדלתי לתמרץ את הקופה היפה ולהרשים את בני משפחתי בכישורי הנהיגה שלי, התעלמותם המופגנת הבהירה לי כי כנראה היו שקועים מידי ביצירתו של עומר אדם שהתנגן לבקשתם בחלל ההיכל, וכשאלוהים פותח פה אפילו האלה הגרמנייה לא מרשימה אף בן אנוש.

אני, להבדיל, וכאתאיסט מובהק לחצתי על דוושת הגז בחדווה, וכאשר היה צריך הפעלתי גם את הבלמים שלא השמיעו קול מחאה, וללא שום בעיה האטו את מאסת הטון נקודה ארבע עד למהירות זחילה ברמזורים.

סוף השבוע הזה התנהל ברוגע מבחינתי ובניגוד למקובל אצלי לא שרפתי קילומטרים במרדף אחר יעדים אקזוטיים אלא מצאתי כאלו ממש מתחת לאף ובמרחק נגיעה.

פחות מ- 300 ק"מ הספיקו לי להגיע למסקנה כי טוב שאפשר לרכוש קופה שכזאת, ומי שיכול יהיה לו טוב.

ה -CLA 200  תביא אותך (ואותך) לפסגות ריגושים מוטוריים בעיר ומחוצה לה. היא קלה ומהנה, נוחה וזריזה, ובמחיר שלה מקבלים תמורה עבור כל שקל, ועם צריכת דלק ממוצעת של ליטר לכל 14 ק"מ לערך, מתברר גם פה כי השקל חזק.

ירון הולנדר

ספטמבר 2019

מרצדס CLA 200 AMG LINE

1332 סמ"ק, 163 כ"ס, 25 קג"מ

מחיר: החל מ- 336,000 ש"ח

מבשלת בירה פפו

יער המגינים

מוזיאון הטרקטור, עין וורד.

מנחת עין וורד

דרך נוף נחל אלכסנדר.

פארק טל.

מצפור ויקר.

הזקן והים, יפו.