כשנדמה
לך שראית כבר הכול, ומה כבר אפשר לחדש בגוף מתכת שעומד על ארבע פיסות גומי, מכוון
בעזרת הגה עגול, ועם מנוע צורך שרידי מאובנים, מגיעים הצרפתים האלה, עם הדמיון
המטורף שלהם, ומראים לך פעם אחר פעם, איך הכדור לא עגול, הפנס כבר לא רק מאיר את
הדרך, ואפילו המקום הזה עליו מניחים את הישבן זה לא מה שהיה עד לכאן.
והקטע?
שהם
עושים את זה שוב ושוב ומצליחים לעורר תימהון, השתאות והערצה.
את
הכסף, אמר פעם איזה כלכלן דגול, סופרים במדרגות, וההצלחה ההיסטרית הנמדדת בעליה
מטאורית במכירות, מראה שאנשים אוהבים ומתחברים ליופי, להדר לעיצוב המיוחד ולשכלולים
הטכנולוגיים, המביאים איתם הבטחות לחדשנות בתחום הבטיחות, מחד וחיסכון בהוצאות
מאידך.
הבוקר
פגש אותי במלוא חורפיותו. הגשם הכה בעוז על חלונות ביתי, ואני בדיוק חשבתי לעצמי
כי בזמן בו אנשים נורמליים מתחפרים מתחת לפוך ומרגישים הכי הגיוני בהתאם לסיטואציה,
אנשים אחרים (שלא נוהגים כך) עושים דברים לא הגיוניים כמו לצאת החוצה, ולטייל.
התלבשתי
חם, התאמתי מעיל לצבע הנסיכה, ועם ערפילי החורף יצאנו לחפש אווירה אירופאית
חגיגית.
מפי
השמועה שנשא חברי חובב החיים הנוחים רוני אקרמן (ע"ע http://rongoodlife.co.il )למדתי כי בכפר הנוצרי
פסוטה אשר שוכן בגליל המערבי, ניתן לפגוש בימים אלו שוק חג ססגוני, ושפע מסעדות
איכותיות, במחירים שהיו נהוגים בתל אביב, בימים שישוע (ההוא) שיחק בנוער.
גם
היום מתלווה אלי היועצת והסייעת לענייני מזונות מוזיקה ותיירות, אפרת, שמאז שנסעה
באחות הגדולה (DS7
CROSSBACK),
לא שכחה מהי איכות משובחת, ורק חיכתה להזדמנות נוספת להתחכך בעור הנאפה העדין והרך
של המושבים, ולהתענג על עיסוי מושב מפנק כעניין של מה בכך.
גם
אני שואל את מילותיו של המשורר " הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן",
משאך התקרבתי אל הנסיכה בטורקיז. ידיותיה
נשלפו מתוך הדלתות, אור חיוור בקע מאחוריהן, ומשנפתחת הדלת נכנסים אל ההיכל שמזכיר
ברמז אחיות לתואר, אבל אף אחת אחרת לא נראית ככה.
דומה
שכל זווית, ידית כפתור ומתג זכו למחשבה ועיצוב, בעיקר ניכר כאן עיצוב שגוזר את
עצמו שוב ושוב מדימוי היהלום.
למרות שאני נמנה על
אלו שגשם וחורף לא עושה להם טוב, ובני הקהילה שלי מעדיפים בעיקר אור שמש חמימה
ושמיים כחולים, אני מוצא יתרון בגשם שמלווה אותנו לכל אורך הדרך.
הכבישים ריקים.
לא רק שיום שבת הוא
יום בו ישנה פחות תנועה על הכביש, אלא שעם הגשם יש פחות מהפחות, ולי זה מתאים
ביותר.
על הכביש המהיר אני
מיישם את אחת הטכנולוגיות הבטיחותיות היותר מדליקות שהקרוסבק התברכה בהן.
 |
| כאן עובד הפלא האדפטיבי |
לחיצה כפולה על מתג
בקרת השיוט והמכונית מתאימה את מהירותה בהתאם לתמרורים, ומכאן שהנהיגה היא ברמה
החוקית בלבד.
שוטר ממשטרת התנועה
שכיוון אלי את אקדח מד המהירות כדי לתפוס אותי על חם, נשאר במקרה שלי עם תאוותו
בידו, מובטל ממתן דו"ח. אני חושב שזיהיתי אצלו מבט שכולו אכזבה.
נס קטן היה פה.
חנוכה, או לא?
אבל
אחרי כבישי המרכז הגענו אל כביש 854 העולה מכרמיאל לכיוון תפן, זה המקום בו אני
יכול להעביר את המנוע ממצב נורמל למצב ספורט ולשחרר את הסוסים, שירוצו. והם
רצים...איזה כיף של כביש שנועד בדיוק בשביל אירועים משמחים שכאלו.
ה-3
מתייחסת לכביש הרטוב כאילו היה יבש, מאום לא משפיע על האחיזה הדביקה ותחושת
הביטחון המתלווה אליה. ההגה האקטיבי הוא מהמשובחים בהם נתקלתי, שומר על מרכוז
הנתיב, המנוע גומא את העלייה בקלילות של עז הרים קלילה, ואני מוכן להישבע ששמעתי
מאיי שם (יש פה 10 רמקולים, לך תדע מאיפה זה בא) בת קול שלחשה לי : "זהו, זה כל מה שיש לך
להציע לי ?"
אני
מבחינתי מוכן לחפש לה אטרקציות נוספות בסביבה, אך בינתיים, במעלה הדרך, במוזיאון
הפתוח במגדל תפן, מקבלת אותנו רחל, חברת ילדות שלי, אוצרת המוזיאון במקום.
תחילה אנו נכנסים
לגלריית האמנות בה מוצגת תערוכתה המעניינת של רותי הלביץ כהן. באולם הסמוך
נמצא אוסף המכוניות של איתן וורטהיימר.
למי שלא מכיר וטרם
ביקר במקום, אספר כי כאן מרוכז חלק מאוסף המכוניות העתיקות יותר והחדשות פחות.
בהשוואה למוזיאונים דומים ברחבי העולם, זהו אוסף קטן (30-40 פריטים להערכתי) שאינו
מתוחזק כיום לתפארת, וחבל.
מזג האוויר שבחוץ
מזכיר כל כך את אירופה, גם השקט והשלווה של המקום הצבוע עכשיו בגווני אפור ערפילי
וזרזיפי גשם קר מייצרים את התחושה הבהולה כי לאור המקום והזמן צריך למצוא מקום בו
יש חגיגה.
ורצוי שיהיה גם מה
לנגוס.
כבישי האזור כמו
נועדו למכונית בה אנו נוסעים היום, לדוגמא כביש 8944 המתפתל במעלה ההר הוא אחד
הכבישים המושכים לכאן כמגנט רוכבי אופנועים רבים, ההופכים אותו למגרש משחקים
(מסוכנים), אבל ללא ספק מייצר המון אדרנלין גם לאלו שמעדיפים ארבעה צמיגים ולא
שניים.
גם כאן אני נהנה
להרגיש איך ה
DS3- טסה כצעירה פוחזת נטולת דאגות בכל סיבוב
ופנייה, זוגתי למסע ממצמצת בחשש מה, עם כל ניסיונותיה איתי דווקא כאן אני מבחין
בחיוורון קל אצלה.
מנוע ה-1.2 ליטר
טורבו (3 צילנדרים ) מחוזק עם 8 הילוכים חלקים ומומנט בשרני של 24 קג"מ
ממריצים את הקרוסבק הזאת בנמרצות, וככל שתלחץ ככה תקבל. לא תלונות של חולשה ולא
רמזים של עצלנות.
כיף מתמשך של דייקנות
מוטורית. בדיעבד אגלה כי המחיר לכל זה הוא רק ליטר אחד לכל 12 ק"מ. נתון לא
רע בכלל, ואני בטוח כי בנסיעות רגילות (בלי נהג עצבני שחייב ללכת על הקצוות) הנתון הזה יכול להיות טוב אף יותר.
את
פני הבאים מקבלים בסככה קטנה צוות נשים המכבדות אותנו בתה חם ומתוק או קפה מריר
ושוקולדים קטנים בדמות סנטה קלאוס.
באוויר
נישא ריח אח בוערת מהבתים סביב. (אירופה או לא??) כל הכפר מקושט (אך לא מואר בשעות
הצהריים, מה שמפחית מהצבעוניות), ואנו מצטרפים אקראית לסיור שמוביל תושב מקומי בסמטאות הכפר.
אנו מתכנסים בקומת
הקרקע של אחד הבתים גם כדי למצוא מחסה מפני מטח גשם פתאומי, וגם לשמוע את סיפורו
של בן המקום שאירח את אלי כהן בשנות השישים כאשר "התאמן" לקראת תפקידו
כמרגל בסוריה.
מעולם לא שמעתי על
כך, וזוהי הפתעה נעימה שבאה על הדרך.
אנחנו בוחרים לשוטט
לבד בין הדוכנים הריחניים המציעים כל טוב של דברי פיתוי, אבל הדבר המתאים ביותר
להתחלת הסיור הוא כוס
יין חם (20 שקלים לכוס) הנמכר כאן.
היין מתובל בתבלינים
ארומטיים שמעניקים ליין טעם נוסף ושפע גווני ריח שלא היו בו קודם לכן.
בכל
מקום אנו פוגשים נערות המחזיקות סלסילות קש ובתוכן שוקולדים קטנים של סנטה קלאוס המחולקים לעוברים ושבים על ידי להקות
מפזזות של שירי חג.
בניגוד לאירועים בהם
אנו נתקלים תדיר מחירי המזון כאן שפויים והגיוניים.
גם זה סוג של הפתעה
נעימה.
שלטים קטנים שמפוזרים
בכל רחבי הסמטאות מפנות אותנו אל חרש הברזל, וואליד.
חרש
ברזל הינו מקצוע נדיר שאינו מצוי בכל מקום, וסקרנותנו התיירותית שאינה יודעת שובע,
שולחת אותנו לתור אחרי הסדנה שלו שנמצאת באחד הרחובות היוצאים מהכנסייה המרכזית.
וואליד, גבר נעים
הליכות ומסביר פנים, פותח למעננו את הסדנה שלו, שיש בה המון כלי עבודה שונים
ומשונים,
רתכת ומבערים שונים, וכל מיני ברזלים מוטלים סביבו,
נעים ממצב חומר הגלם עד מוצר מוגמר.
תנור ההתכה שלו, בו
הוא מבצע פלאות בעיצוב המתכות, מוזן על ידי עופרת פחם, המביאה את התנור לטמפרטורת
חום גבוהה ביותר (מעל אלף מעלות) כדי לכופף, לפתל, ולעצב את הברזל כרצונו.
בגלריה שלו מציג
וואליד את מבחר התוצרת שלו, וניתן למצוא כאן פריטים קטנים וגדולים (מקולבים
ופמוטים ועד לגדרות ושערים) שיכניסו לכל בית תוספת ייחודית.
מעבר לחנות וואליד
מעביר במקום הרצאות וסדנאות. (פרטים לקשר 054-7980606 waliedkhuri@gmail.com)
חזרנו אל מרכז הכפר.
עכשיו, משפסק הגשם ניכרת עלייה במספר המבקרים, וכבר יותר צפוף בסמטאות.
זה הזמן להגיע אל
האירוע שלשמו התכנסנו ונסענו עד כאן.
חגיגות של חג זה דבר
אחד.
אוכל שהוא חגיגה בפני
עצמו זו כבר סיבה הרבה יותר משמעותית בעיני.
בכניסה לכפר, ממש על
פתחו ניצב מוסך תיקון צמיגים. צמוד אליו, באותו מתחם, ועם המון חנייה ניצב במלוא
צניעותו ה-grandfather.
על השלט הגדול בחוץ
כתוב בפשטות – פאב אירי.
מה לאירים ולפסוטה
נשגב מבינתי, אבל זהו פאב שמשדר אווירה שמחה וצוהלת מרגע בו נכנסת בשעריו.
בשעת הצהריים המקום
ריק מה שמאפשר לנו לבחור מקום כרצוננו (קרוב כמה שיותר למקור חום, כי קר כאן מאד)
ולקבל שירות אישי מהיר ביותר.
תפריט המקום צנוע
וכאלה גם מחיריו.
אין הרבה מקומות
בישראל בהם ניתן לקבל שדרת צלעות של "כבש נורבגי בהיר", אחד המאכלים
היותר חביבים עלי.
המנה המפוארת שהזמנו
הגיעה על פלטת ברזל רוחשת. בשר רך ונימוח על מצע ירקות שעברו אף הם על הגריל הלוהט
וקיבלו טעם מעושן, יחד עם בירה קרה וצ'יפס זהוב זה כל מה שמאפשר לאדם הפשוט לחוות
את מה שצפוי לנו בגן עדן.
כמה פשוט ככה טוב.
השמש יצאה לכבודנו
משיצאנו מהמסעדה, והחלטנו לחזור ברגל אל הכלה בטורקיז, שחיכתה בצייתנות בלי להוציא
ציוץ שההמתנה הארוכה אינה לרוחה.
על בטן מלאה נדמה כי
גם התנועה חזרה קלה יותר. עכשיו אפשר להעביר את המנוע למצב חסכוני, לקבע את בקרת
השיוט האדפטיבי (המצויינת) לנסיעה רגועה, לראות על מסך התצוגה העילי את כל הנתונים
החשובים, ולהתחיל לסכם את סוף השבוע הזה שהחל עם חששות בגלל מזג האוויר הצפוי , לכזה
שהיה נהדר על אף מזג האוויר.
בת הלוויה שלנו השבת
הזאת הוסיפה נופך של עונג והנאה. וברור לי כי זה שבוחר (או בוחרת, כמובן) לרכוש
לעצמו כזו יזכה להנאות כאלה מידי יום ביומו, גם אם אין אף חגיגה ברקע.
205,000 שקלים תגיד
לי בבוקרו של יום ראשון, הילה מנהלת אולם התצוגה בהרצליה, יכניסו לכל אחד אווירת
חג. תמיד.
שתהיה לכולנו שנה
אזרחית טובה, שלווה בטוחה ומהנה.
ירון הולנדר (ואפרת)
דצמבר 2019
DS3 CROSSBACK
1.2 ליטר, 155 כ"ס. 24 קג"מ
המוזיאון הפתוח מגדל
תפן
מוזיאון אמנות ואוסף
מכוניות
פסוטה
כנסייה צנועה וסמטאות
ציוריות
וואליד חרש ברזל
Grandfather – פאב אירי
ומנת צלעות אחת,
אלוהית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל