אהבה נוסח אמריקה

"לבן גוריון יש קדילאק,

קדילאק, קדילאק.

לבן גוריון יש קדילאק,

ולנו יש קדחת..."

 

את השיר הזה שרו בישראל בשנות החמישים כאשר מכונית פרטית (או כרכב "מהעבודה") לא היתה ענין מובן מאליו, והקדילאק של ראש הממשלה יצגה את פסגת האולימפוס, מקום מושבם של האלים.

סיפרו גם שאלביס פרסלי אשר רק החל להתפרסם דאג לרכוש לאמו מהכספים הראשונים שהרוויח את המכונית אשר יצגה את הבלתי מושג.

רשימת אבזור (חלקית)

גם לי זו הייתה משימה לא פשוטה להגיע עד למותג שמסמל את שיא המותרות והפינוקים, כפי שהיושבים ביבשת המוזהבת מבינים את המושג ומותחים אותו רחוק ככל האפשר.

די להציץ ברשימת האבזור הבלתי נגמרת כדי להבין עד כמה.

אך הגיע היום ומקבלי ההחלטות פסקו כי גם זה המתקרא בעיני עצמו "גורו להנאות החיים" ראוי שיביט למעלה, וידע כי ארוכה היא הדרך אל פסגת האושר הגשמי, ומטעימה ראשונה, ולו לסוף שבוע קצר ידע לספר ולהפיץ את הבשורה.

לא רק ראש ממשלה מיתולוגי זכה.

גם דלת העם (נו, לא כזאת דלה, יחשוב לעצמו הגורו בסופו של יום) יכול לגעת בשמים.

וירוס הקורונה שמשנה להמון אנשים בעולם את החיים שינה גם לי את התכניות, ובמקום לטוס בצהרי היום לאחת מתערוכות הרכב החשובות ביותר שהייתה אמורה להתקיים בסוף השבוע בז'נבה, והתבטלה,  אני מתנחם בפרס ניחומים קדילאק XT4, ואם דיני להתנחם בנציגה "הקטנה" של המותג, אצטרך לצאת אל הדרכים כדי לאסוף לי עוד נחמות קטנות, מה שנאמר לקחת את הבאסה בסבבה.

בבוקרו של יום הרמתי טלפון אל גל, שותפי לטיול שהתבטל לז'נבה, ושאלתי אותו אם בא לו לתפוס קצת אמריקה במקום שוויץ, ובתור חובב רכבים ופינוקים הסכים בשנייה.(לא שהיה קשה לשכנע).

נסענו להרצליה, אספנו את הקדילאק הלבן   XT4(רמת גימור פרימיום לאקצ'רי ), ומטרייה לימים גשומים מתנת הסוכנות, ויצאנו לחפש רמזים ליבשת האבודה בדרכים.

התחנה הראשונה  המתבקשת נמצאת על כביש החוף, בואכה כפר ויתקין.

הדרך מהרצליה לויתקין הינה הזדמנות להתרשמות ראשונית מיכולותיה של אקסטי (כרגיל אצלי, אם יש אותיות אני הופך את זה לשם) בעלת מנוע הטורבו שני ליטר, המחביא בקרבו עדר של 237 סוסים מבויתים עם מומנט גבוה של 35 קג"מ שגורם לטון נקודה שבע לזוז ברכות של חזק שהוא יודע שהוא כזה אבל לא צריך להוכיח.

זה גם המקום בו אפשר ללחוץ על כל כפתור (ויש המון כאלה) ולראות כיצד זה משפיע ועל מה.

מידי פעם אחד מאתנו פולט גניחת התפעמות (רק גברים יודעים להוציא כזאת ולהגיב בהתאם כשמישהו אחר פולט כזו) כשמתגלה עוד פרט מפתיע וחדשני.

מסתבר לפעמים כי רשימת האבזור היבשושית שיש בכל קטלוג מסתירה המצאות טכנולוגיות מגניבות.

אחת כזו לדוגמה היא הרטט שחש הנהג בישבנו, כאשר מופיע מפגע כלשהו בחניה איטית סביב הרכב, כאות אזהרה מוחשי או בעת סכנת התנגשות.

בית הפנקייק המקורי בתחנת הדלק של כפר ויתקין על כביש החוף, הינו מוסד וותיק שפועל כאן כמעט מיום הקמת המדינה. הרבה השתנה במקום הזה במהלך השנים אליו אני נכנס אחת ל... אבל הפנקייקים נשארו עבים ומצוינים, ממש כמו בארץ המקור.

הצטיידנו ברמות סוכר שעדיף שרופא המשפחה שלי לא ישמע עליהן  דרך צד ג', וחזרנו  אל הכבישים הרטובים לחפש הרפתקאות מזדמנות.

גל, יליד נתניה מציע לי לעבור דרך שמורת ביתן אהרון. מעודי לא דרכתי כאן למרות שלא פעם ולא פעמיים עברתי כאן בסביבה, ראיתי את השלט, ונשבעתי לעצמי שיום אחד... אז היום הגיע "היום אחד" הזה, ואנחנו כאן.

בראש הגבעה ניצב מצפור רמי כהן ומכאן, כנחמה פורתא שהחמצנו את נופי שוויץ, אנו מתכבדים באווירה אירופאית אפורה וקרירה סטייל השרון, וצופים מכאן אל עמק פרדסים מחד, ואל פס כחול של ים רחוק, מאידך.

בשמורה מסלול הליכה קליל מסודר ותחום, וכולו רצוף ריחות ופריחה אביבית.

בירידה מקו הרכס אנו רואים מתחם סגור בין העצים ובו מגרש דשא יפה.

זוהי חווה אורגנית בשם אורגני גרין.

 "...אורגני גרין נוסדה ע"י רפי דיין, מנכ"ל ובעלים של חברת ירוק 2000, שהיא חברה לפרויקטים חקלאיים בכל העולם.

החברה מוכרת קונספט של חוות חקלאיות עבור אזורים מתפתחים, על מנת לספק תעסוקה, כלכלה עצמאית (עבור יחידות משותפות משפחתיות) ע"י גידול התוצרת החקלאית, צריכה עצמית ומכירה לשוק המקומי. כמו כן במסגרת החוות החקלאיות, מוקמים בתי ספר מקומיים (בתוך החוות), אשר מלמדים את כל עבודות החווה, חקלאות ועוד.

לחברת ירוק 2000 פרויקטים בכל העולם בעיקר באפריקה, אך גם באסיה ובאמריקה ופרויקט אחד גדול באירופה.

החווה אורגני גרין מספקת כיום תוצרת חקלאית אורגנית, אשר נמכרת בחנות: "האורגנית של ברטה" לכל תושבי האזור. כמו כן, אנשי החווה עורכים סיורים מאורגנים עבור קבוצות שונות מהארץ ומחו"ל, סיורים לימודיים לסטודנטים לחקלאות ומגיעים אלינו נשיאים, ראשי ממשלה ושגרירים מכל העולם...."

(אורגני גרין - אתר החווה)

דף  הפייסבוק של "האורגנית של ברטה"

(דף הפייסבוק החנות האורגנית של ברטה )

בכניסה, חניה מימין ומינימרקט משמאל, ובהמשך לשביל הכניסה ישנה דרך המובילה דרך חלקות מעובדות ובהן צמחי תבלין וירקות ועצי פרי שונים ומוזרים, המשך הדרך מוביל לחממות אליהן ניתן להיכנס באופן חופשי ולראות צמחים וירקות הגדלים בחממה הגדולה. למטה משם דיר עיזים ומכון לחליבה, ואפילו דגים למאכל מגדלים כאן במכלים עצומים.

החווה הזאת מקסימה ומיוחדת, ומומלץ לבוא לכאן עם ילדים קטנים שילמדו על מקורות המזון שמגיע לשולחן ולא מהסופרמרקט דווקא.

אנו מקבלים קצת הסברים על המקום ממעיין החביבה העובדת כאן בחווה, ושפגשנו בדרכנו.

אי אפשר לבקר במקום ולא לצאת עם קניות לשבת (וכמובן גם בימי חול).

אז קנינו.

כאשר יצאתי הבוקר אל הדרך חשבתי לעצמי כמה אמריקה אוכל להכניס לסיפור הדרך עם הקדילאק המפנקת הזאת, ואחרי שסימנתי וי על פנקייק בשרני, נזכרתי בחברי היקר מרסלו (מאצ'י בפי חבריו) פועל שהקדיש בשריטה עמוקה חדר בביתו שבנתניה למקדש שכולו מוקדש לחברת קוקה קולה.

מלבד שלל בקבוקים ופחיות, יש למרסלו המון גאג'טים, שלטים, בגדים, ומכוניות צעצוע שכולם נושאים את שם המותג.

זהו מוזיאון מדהים בו לכל פריט יש סיפור מאחוריו, ומרסלו עצמו שופע ידע היסטורי מפורט על כל מה שקשור לחברה הזאת.

אי אפשר להישאר אדיש לאוסף העצום הזה, ולצערי הרב אי אפשר להכניס לשם את כלת היום.

(מן הסתם קשה להעלות את האקסטי הזאת 3 קומות).

אני בספק אם אפילו בארצות הברית עצמה יש מישהו עם כל כך הרבה פריטים ייחודים ומיוחדים, אבל אם מרסלו היה חי ביבשת המוזהבת מן הסתם הבית שלו כבר היה חלק ממסלול חובה לתיירים.

אי אפשר ליצור דבר כזה אם אין לך שריטה, עמוקה של ממש

גשם זלעפות כבד מלווה אותנו בשעות אחר הצהריים המאוחרות אל המרכז, וכולי תקווה כי בבוקר המחרת נקום ליום רגוע יותר, כי באמריקה של המזרח התיכון יש עוד כמה תחנות עם ריח של הדוד סם.

שבת בבוקר, אחרי סערת גשמים לילית מסתמנת התבהרות חלקית, הצטיידתי בחטיפי חמאת בוטנים וצ'יפס, התלבשתי בהתאם למעמד במכנסיים וחולצה מג'ינס,  ומאחר ולצערי אף חבר לא פנוי ספונטנית לטיול, יצאתי בדד לכיוון מזרח.

תחושת הארמגדון באה לידי ביטוי גם בכבישים הריקים מתמיד, אבל עם הצלילים הבוקעים מהרמקולים המשובחים של bose הנסיעה החלקה הופכת נעימה שבעתיים.

בקו שער הגיא, העננים שליוו אותי כל הדרך הופכים לגשם  וערפל כבד.

כאן בעליות לבירה הקדילאק האקסטי מראה לי מהו מומנט של 35 קג"מ ושותה את העלייה ללא כל מאמץ, כאילו היה מדובר בכביש שטוח.

 אם את אמריקה אתה מחפש, לחש לי קול פנימי, כנס לפונדק אלוויס שבנווה אילן.

הקשבתי לו.

בפונדק אלוויס הזמן עצר מלכת. דיינר אמריקאי שכול כולו מוקדש למלך הרוקנרול של שנות החמישים והשישים. מוזיקת הרקע, פוסטרים וחפצים - כול כולם הם אלוויס.

האווירה והתפריט הם עצירת חובה לכל אמריקנולוג. מאחר ולא באתי רעב את הסעיף השני נדגום בפעם אחרת.

הדרך לאנדרטת הזיכרון לאסון התאומים עוברת בערוצו של פארק עמק ארזים המקסים שהוא פנינת נוף שלא הכרתי (כמה טוב לעשות טיולים ספונטניים שכאלה, הא?)

 זרימת מים חזקה עוברת בערוץ הנחל, ומטיילי שבת שאינם נרתעים מהטפטוף מבצבצים להם פה ושם.

הכביש הצר המוביל לאנדרטה עובר מתחת לגשר הרכבת העצום המתנשא מעל, שלא פעם כשחלפתי בכביש 1 לירושלים שאלתי את עצמי כיצד ניתן להגיע מתחתיו.

עכשיו אני יודע.

השמש יצאה לכבודי כאשר הגעתי לאנדרטה הנמצאת בשיפולי כרם קרח עם פנים אל מול הר הרצל.

באנדרטה חקוקים שמות כל הנספים באסון הנורא.

אני חוזר את אותה דרך בחזרה, והגשם מלווה אותי, זה הזמן בו אפשר להפעיל את החימום בהגה (כן, יש גם פינוק שכזה), ואת העיסוי במושב הנהג (גם זה), ובניחותא להמשיך בדרך.

את הנקודה הבאה בדרכי הקלדתי לאפליקציית הניווט המותקנת ברכב והיא הגוגל מאפס (ובאנגלית אמריקאית). עוד כמה דקות אבין מדוע הווייז הישראלית עדיפה עליה.

אני שם לב כי הכבישים בדרכי ריקים מכל תנועה. בתחילה זה נראה לי תמוה, וכאשר זוג חרדים חצה את הכביש בלי להתייחס אלי סברתי כי מדובר בהתעלמות. כאשר ילד חרדי חלף לידי ופלט "שאבאס" סברתי כי זו תולדה של חינוך, אבל כאשר התחלתי לשמוע זאת מכל עבר הבנתי כי הניווט "הגוי" לא מתחשב במגבלות מקומיות. אני מאמין כי הווייז לא היה מכניס אותי לשכונת שמעון הצדיק אלא עוקף אותה.

 המושבה האמריקאית עליה קראתי בויקיפדיה לפני צאתי הלהיבה  את דמיוני.

"...המושבה האמריקאית או אמריקן קולוני הייתה מושבתה של קהילה אמריקאית-שוודית אוטופית שנוסדה בירושלים העות'מאנית, וכיום שמם של מתחם, מלון ושכונה במזרח ירושלים, במקום בו התגוררו בני הקהילה. הקהילה הורכבה מנוצרים פרוטסטנטים דבקי אמונה, שדגלו בערכי שיתופיות דמויי סוציאליזם, וראו את ייעודם בעיסוק בצדקה וחסד למען תושבי העיר. בני המושבה חיו ופעלו בעיר בשלהי התקופה העותמ'אנית ולאורך תקופת המנדט הבריטי, והתפזרו בשלהי תקופת המנדט וראשית ימי השלטון הירדני במזרח ירושלים.

כיום זכורה המושבה בעיקר בזכות מלון היוקרה אמריקן קולוני שבבעלות צאצאי בני המושבה, העומד במתחמה במזרח ירושלים בסמוך ל"קו התפר" של העיר, וכן בזכות הצילומים הרבים שהותירו מתיישביה, מראשוני צלמי ירושלים, המתעדים את ירושלים וארץ ישראל של אותה תקופה..."

( המושבה האמריקאית-ירושלים)

קשה למצוא חניה פנויה בשכונה. יש חניה לצדי מדרכות צבועות כחול לבן, ויש על מגרשי עפר מאולתרים, אבל הכול תפוס. לבסוף מצאתי חניה מסודרת גדולה ותמורת 25 שקלים העמדתי את האקסטי תחת משמר, שלא יאונה לה דבר.

מכל השכונה שאכלסה בעבר את חברי הכת שבאו מארצות הברית נשאר בולט מלון אמריקן קולוני, שזכה בתארים מכובדים ובתווית מלון הבוטיק הטוב בישראל.

כחובב מלונות ולייף סטייל נכנסתי לסייר במתחם ולהתרשם.

אכן שונה מכל מלון שאנו מכירים באילת או בתל אביב. אי של שקט והרמוניה בלב ירושלים. סמוך מאד לעיר העתיקה אבל משדר סוג של סקסאפיל בינלאומי וסטייל אחר לחלוטין של קלאסה מימים עברו.

השמים לא בישרו שמצב מזג האוויר הולך להשתנות, וככל שהגשם התגבר כך מצב הרוח שלי לטייל עצמאית בעיר הזאת הלך וקטן.

בדרך חזרה הפעלתי את בקרת השיוט האדפטיבית המצוינת כדי שהערפל הכבד לא יגרום לתאונה חלילה, ובכל הדרך חשבתי על דבר אחד בלבד.

המבורגר מכובד שייתן לי טעם טוב של אמריקה לציון ההרפתקה הזאת.

אחד כזה בדיוק חיכה לי בבית.

הום מייד המבורגר

לא נסעתי הרבה בסוף השבוע הזה, וגם ככה הצלחתי להפיק ממנו 10 וחצי קילומטר לכל ליטר דלק שהאמריקאי הזה שותה. ממש בסדר גמור כשלוקחים בחשבון את כל המשתנים בנוסחה.

מזג אויר גרוע לא מדרבן אותי להסתובב יותר מידי בחוץ.

מצד שני מצאתי המון מקומות שלקחו אותי רחוק. 

ממש כמו הקדיליאק המענג הזה.

XT4.

הוא לא זול אבל נותן המון.

ממש אמריקה.

ירון הולנדר (וגל)

מרס 2020

קדילאק XT4 מנוע 2 ל' טורבו

237 כ"ס, 35 קג"מ, 9 הילוכים.

288,345 ש"ח

בית הפנקייק המקורי.

שמורת טבע ביתן אהרון.

חווה אורגנית ביתן אהרון.

מוזיאון קוקה קולה של מרסלו פועל.

פונדק אלוויס נוה אילן.

פארק עמק ארזים.

אנדרטת הזיכרון לאסון התאומים.

המושבה האמריקאית – ירושלים

מלון אמריקן קולוני – ירושלים